פרשת השבוע בדרך בעל הסולם זצוק"ל
בפרשת שמות כתוב לגבי בנו של משה רבנו: "ויקרא את שמו גרשום, כי אמר גר הייתי בארץ נכריה" (שמות ב' כ"ב). ויש להבין מהי המעלה בשם גרשום, הרי זה זהו מלשון "גר הייתי בארץ נוכריה", היינו גירות וזרות, וכמו כן מלשון גירוש, כמו שכתוב: "כי גירשוני מהסתפח בנחלת ה'", ומה טוב בגירוש? מה המעלה בזה?
אלא שיש להסביר על פי פנימיות התורה שהפסיעה הראשונה של האדם בענין עבדות ה', קודם כל להכיר בזה שהוא מגורש מעבדות ה', והוא גר בעבדות ה'. צריך להכיר בזה, כי אם האדם לא מכיר במחלה שלו, אז לא שייך שיתרפא לעולם. והאדם מכיר בזה רק כשהוא מנסה ללכת בדרך של "ואהבת לרעך כמוך", והוא רואה שהגוף שלו מתנגד לזה באופן נחרץ. אמנם מבחינתו לעשות טובה קטנה לחבר, לפעמים לתת שני שקלים לצדקה, כל זמן שזה לא לוחץ יותר מדי על האהבה העצמית שלי זה בסדר, אבל כשהאדם מתחיל לבקש יותר מדי מגופו, אז האדם, אם הוא אדם אמיתי, רואה - "כי גרשוני מהסתפח בנחלת ה'". נחלת ה' בפשטות אין בה פשרות, נחלת ה' משמעותה - שלי-שלך ושלך-שלך. זה הקריטריון של "ואהבת לרעך כמוך". וכשהאדם מנסה ללכת בדרך זו, ורואה שהוא רחוק, אז הוא רואה ש-"גירשוני מהסתפח בנחלת ה'". ואז מתחילה להתרקם בליבו תביעה גדולה לעזרת ה', וזהו מצב רצוי - שאדם יתפלל לה' שיקרב אותו.
הפירוש הפנימי של תפילה היא לא מה שאנו אומרים כל יום בסידור, כי מה שכתוב בסידור, סידרו אנשי הכנסת הגדולה בכדי שאדם יאמר, ויראה מה צריכה להיות תפילה. אבל זה שאנו אומרים זאת, זה לא אומר שאנו מתפללים. כי תפילה משמעותה כאב פנימי של האדם. לדוגמא: אם אני אומר "ובנה ירושלים עיר הקודש", וזה לא מענין אותי בכלל, האם התפללתי? אנו עושים זאת, כי כך נצטוונו, ואנו כמובן מחוייבים לעשות זאת, אבל בתור סגולה, לעורר בנו כאב על הערכים האמיתיים שצריכים להיות בנו. למשל: כאשר אדם אומר - "סלח לנו אבינו כי חטאנו", אז הוא צריך לשאול את עצמו קודם כל - האם אני מרגיש שחטאתי במשהו? ודבר שני- "סלח לנו", זה אומר שפגעתי במישהו, האם זה מענין אותי בכלל אם פגעתי במישהו? כאשר האדם מתחיל לשאול את עצמו שאלות, נמצא שהסגולה של סידור התפילה פועלת. אדם שנמצא בדרך הזאת של עבדות ה', מתרקמת אצלו לאט לאט התביעה שהקב"ה יקרב אותו. אם אני מגורש אז אני מבקש שיקרבו אותי. האדם צריך לצעוק לה': האם בראת אותי בעולם בכדי להיות מגורש?
וזהו גם מה שהקב"ה אומר למשה בהמשך: "בא אל פרעה", ומסביר בספר הזוהר הקדוש ש"בא" משמעותו ביחד, אני הולך איתך ביחד. כי משה רבנו מרגיש שהוא לא יכול להתמודד עם הפרעה הזה, שהוא הרצון לקבל של האדם. כי הרצון לקבל כ"כ שולט, עד שעבודת ה' נראית זרה ונכריה, מלשון "גר הייתי בארץ נכריה", והקב"ה אומר לו: נכון, באמת לבד אתה לא יכול להתמודד, אבל אני הולך איתך.
ולכן האדם צריך בזמנים של עליה לכרות ברית עם הבורא יתברך. כריתת ברית היא התחייבות בין שני צדדים להתקשרות ביניהם, בכל מצב שלא יהיה. "ואהבת לרעך כמוך" הוא כריתת ברית בין אדם לחברו. "ואהבת את ה' אלוקיך" זו כריתת ברית בין אדם לה'. אבל בכדי לבצע את זה, צריך את עזרת ה'.
מאמר מאת רבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א תלמיד הברכת שלום זצוק"ל

