מתאבדים בגלל היחס של החברה לשוני

והחברה תוכל להתייחס אחרת לשוני - כשהשוני לא יתקע לה בין העיניים

כשיכירו בכך שהתורה רואה את זה כעיוות - יהיה לשומרי התורה קל יותר, ונכון יותר, להתייחס לזה לא כאל קרב.

אבל כשהדרישה אינה "תנו לי יחס הוגן" אלא "תשנו את עולם הערכים שלכם" - אכן מגיעה מלחמה.. שיש בה גם חללים, למרבה הכאב ואי-הצדק

ראשית - כתבתי זאת כתגובה למי שכן ביקש שלא יגדירו אותם כשונים.

שנית - גם אם כל השיח הדתי לא היה כזה, אי אפשר באמת לנתק את עצמינו מהשיח בחוץ. אנחנו מוכרחים להבהיר זאת היטב - וגם הלהט"בים עצמם צריכים לקבל זאת, ולהתנגד לכל תעמולה אחרת - שזה לא מצב תקני ולא מצב טבעי. אך עם זאת היחס הינו...... וכו'.

הייאוש יכול להגיע מסיבות פנימיות שאינן קשורות ליחס הרע של הסביבה (לפעמים היחס דווקא טוב), אבל מן הסתם יחס טוב יכול להוריד הישנות המקרים העצובים האלה.

היחס לפרט צריך להיות מכבד, אוהב, מכיל ומקרב - ולהגיד "אבל הקהילה הלהטבית תוקעת לנו אצבע בעין" זה פשוט לא רלוונטי.

כמו שאתה בעצמך כתבת - יש בזה אי צדק, לכן אני מניח שאתה מסכים אתי שהתירוץ "אבל הקהילה הלהטבית" הוא לא קביל...

אף אחד לא כתב תירוץ, בטח שלא קשור לגן.

החיים הם הדדיים, אי אפשר לבוא למישהו ולומר לו: "צ'מע, או שתכפור בתורה שלך או שאני אתאבד".

ואם כבר מדברים על "רמה", אז משפט מאוד על רמה אומר "אל תהיה צודק - תהיה חכם", אם אנשים חושבים שהם יילחמו לנצח על זה שהדרך הזו היא טבעית, וינסו להחדיר את זה לעולם הדתי, והעולם הדתי יקבל את זה בשיוויון נפש - אז הם יתבדו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא.

איך שלא יהיה, להאשים התאבדויות של אנשים בכך שהתורה אומרת שזה לא טבעי - זה תירוץ של ילדים בגן. הגע בעצמך: אם יחס שלי אני לא יכול לנמק בהתנהלות של הצד שכנגדי. אז התאבדות שלי אני כן יכול לנמק ב"הם התחילו"? למה זה מקובל עליך משום מה?

ההתאבדויות נגרמות מחמת יחס מסויים, לא מחמת עמדה מסויימת. מי שרוצה למנוע התאבדויות - שילחם על היחס, לא על העמדה. אם הוא ילחם על העמדה - הוא יפסיד. זה לא תירוץ, לא גן, זו עובדה. ואין לזה שום קשר ל"הוא התחיל".

החיים הם הדדיים, אי אפשר לבוא למישהו ולומר לו: "צ'מע, או שתכפור בתורה שלך או שאני אתאבד". - אני מכיר הרבה להטבים דתיים, אף אחד מהם מעולם לא ביקש מאנשים לכפור בתורה או להתיר איסורים.

איך שלא יהיה, להאשים התאבדויות של אנשים בכך שהתורה אומרת שזה לא טבעי - זה תירוץ של ילדים בגן. - א. התורה לא אומרת מה טבעי ומה לא טבעי, או שלשיטתך זה לא טבעי להימשך לאשה רווקה/נידה וכו'. "אסור" לא אומר "לא טבעי". 

ב. יחס אכזרי של החברה אל הפרט, בהחלט יכול להוביל לנטיות אובדניות. להתכחש לזה או להגיד שזה ילדותי זה פשוט לא רציני.

לפסקה האחרונה כבר התייחסתי - אף אחד לא רוצה לשנות את העמדה ההלכתית, אלא את היחס.

דבר ראשון - תקרא כאן: .. - צעירים מעל עשרים

דבר שני, הרחבה של השורה הראשונה שם: אני לא משליך על אף אחד שום דבר, אבל אתה לא יכול לאחוז בחבל משתי קצותיו: יגידו שהלהט"בים צריכים להכיר באמת - אתה תאמר שבגלל זה הם מתאבדים. יגידו שבמאבק על האמת אין שום סיבה שהם יצליחו - אתה אומר "הי, אבל אל תשליך על הפרט". אז לא הבנתי, על מה כעסת קודם? הרי מה שנכתב -  נכתב כלפי אותם אלו שלא מוכנים להכיר באמת. לא כלפי אחרים. 

על אלו שעליהם נכתב שהם צריכים הלכיר באמת אתה כתבת שלא לדרוש מהם דבר כזה, ועל אותם אלו שעליהם הגבת אני כתבתי שאין ברירה אחרת, וכעת אתה אומר לי שאני משליך את הכלל על הפרט? הרי על אלו אני מדבר! מי שלא מתכחש לאמת - לא רלוונטי בכלל - לא לדברי חדשכאן ולא לתגובתך עליו!

אותם "הרבה להט"בים דתיים שאתה מכיר" הם בדיוק אלו שמממשים את מה שביקש חדשכאן - בעצם כך ש"אף אחד מהם מעולם לא ביקש מאנשים לכפור בתורה או להתיר איסורים". זו בדיוק הנקודה, עליהם לא הושלך שום מאבק. מה אתה רוצה?

אני תוהה אם קראת מה שכתבתי לפני שהגבת. גם כאן כתבתי בפירוש - מה שמביא להתאבדויות זה יחס של החברה, ולא עמדה. והעבודה צרכיה להיות במישור של "יחס למרות עמדה" ולא של "לשנות את העמדה".

אז מה חשבת כשהגבת לי ש"יחס אכזרי מביא לאובדנות והתכחשות לזה היא ילדותית"??

איך שלא יהיה, להאשים התאבדויות של אנשים בכך שהתורה אומרת שזה לא טבעי - זה תירוץ של ילדים בגן. הגע בעצמך: אם יחס שלי אני לא יכול לנמק בהתנהלותש ל הצד שכנגדי. אז התאבדות שלי אני כן יכול לנמק ב"הם התחילו"? למה זה מקובל עליך משום מה?

אתה שוב רוקד על שתי החתונות:

או שמנהלים דיון של "חכם" ולא של "צודק", ובכך אנחנו מכירים שהתנהלות של א' גורמת לתגובה של ב', ואל משנה לנו אם זה בצדק או לא בצדק או כן גן או לא גן, זה פשוט מציאות.

או שמנהלים דיון של "צודק", ולפיו: מה שעושה א' לא אמור להיות עניינו של ב', ואם ב' יעשה משהו בגלל א' אז הוא מתנהל ברמה של גן.

מה שבכל מקרה אנחנו לא יכולים לבחור, זה לומר: כשא' עושה משהו בגלל יחס של ב' - זה מובן. ולכן ב' אשם, אבל כשב' עושה משהו בגלל יחס של א', זה לא מובן, אז שוב ב' אשם.

זה - לא. תודה.

אדם הומו הוא לא "הקהילה הגאה", ואם הוא נער דתי אז כנראה שהוא גם לא מניף דגלי גאווה ברחובות תל אביב או ירושלים.

טענת 2 טענות, א' - שלהשליך את היחס שלנו לפי התנהלות הקהילה - זה ברמת גן. ב' שלא להשליך על פרט את מאבק הכלל. אל תערבב ביניהן.

ולשתיהן עניתי.

האמת היא שאסור לקיים משכב זכר, נכון. 

אבל להגיד "זה לא טבעי" - זה פשוט שקר. הומוסקסואליות היא טבעית, אף אחד לא לוקח כדור בשביל להפוך לכזה (או שההגדרה שלך ל"טבעי" היא "אין לו רצונות לעשות דברים שהתורה אוסרת", ואז אין אף אדם "טבעי" בעולם).

בקשר לשאר הדברים - הלכתי לאיבוד.

גם סרטן קורה בלי כדור, וגם טאיי זקס.

אנחנו רואים בתורה לא רק קאנון חוקתי רליגיוזי, אלא לימוד דרכי עולם וערכיו. ובכללם הנושא הרגיש הזה.

אני יודע שיש לך ויכוח על זה איתי, וחדשכאן כמובן ייצג את העמדה בה אני מחזיק, ואם אתה רוצה אתה יכול להתווכח על זה איתו. אבל הויכוח חייב להיות במישור הזה.

כל עוד ואנחנו רואים כחלק מערכי התורה את ההכרה בדבר כדבר "לא טבעי" - אז אתה לא יכול לדרוש ממנו לא לחיות זאת. ולא להאשים את חיי הערכים האלו - בהתאבדויות.

אין מה ללכת לאיבוד, מה שאני טוען הוא פשוט: חדשכאן ביקר זן X של אנשים, אתה הזדעתקת, אני הסברתי למה הוא צודק, אוז אמרת לי שזה לא בסדר שאני משליך את הבעיות של זן X על זן Y. מה שכמובן ממש לא נכון - אני הגבתי להויכוח שלך עם חדשכאן על זן X, על זן Y לא היו לנו מלכתחילה טענות.

הבעיה היתה שכשחדשכאן דרש מזן X להתנהג כמו זן Y, אתה אמרת שזה יגרום לזן X להתאבד. אבל כשאני עניתי מה הבעיה בזן X, אתה חזרת לטעון ש"עובדה שיש זן Y".

(תרגומון: זן X = אנשים שמתעקשים שזה טבעי - ומאבקם הוא במישור ה"עמדה", זן Y = אנשים שמודיםש זה לא טבעי, או שלא עוסקים בכך, ומאבקם מתרכז במישור ה"יחס החברה".)

כי אפשר להגדיר טבעי - מה שנוצר בדרך הטבע ללא התערבות אנושית, ואפשר להגדיר - משהו שבדרך כלל לא קורה בדרך הטבע, ואם הוא קורה, אז זה פחות טוב, כמו למשל סרטן.

לכן אולי צריך לישר קו ולהחליט האם סרטן והומו הם דברים לא טבעיים או כן טבעיים.

ובעניין הנושא, גם נראה לי שיש אי הבנה (לפחות לי לקח זמן להבין), שנושא השרשור התחיל מהציבור שלנו, שבו אין אנשים שבאים להצדיק משכב זכר ולגיטימציות אחרות, אבל תוך כדי דיון הוכנסו לנושא, כנראה כי זה קשור, גם הקהילה הגאה, שחלקם (לא יודע אחוזים) טוענים דברים שהציבור שלנו לא מסכים איתם.

אכפת לי שאנשים לא ימותו, והגישה לפיה "בואו נגרום להם להבין שהם לא תקינים" תעשה בדיוק את ההפך.

אתה חושב שאתה מחדש משהו כשאתה אומר לנער דתי שהוא לא תקין? שהוא לא שם לב לזה בעצמו? שהוא לא אוכל את עצמו בייסורים שאי אפשר לתאר, בגלל הפחד והייאוש שעוטפים אותו בגלל זה שהוא "לא תקין"?

באופן כללי אני חושב

1. להדגיש: האדם - לגיטימי, המעשה - לא.

2. לא לדבר על הציבור כאל סוטים/בהמות/רפש אדם וכו', (בעיקר כי הם לא, ואת מי שזה לא מספק אז כאסטרטגיה).

שכתבת שהאשימו את הדת והרבנים בהתאבדויות ועוד.

באופן כללי, לדעתי הדרך הכי טובה היא לעשות מחקר מקיף, אמין (החלק הזה יהיה קשה במיוחד) שעומד בתקינות מחקרית על מה גורם לנטיות הפוכות.

בהנחה ונמצא שאין דרך להשפיע על הנטייה של האדם - ביסקסואלים יסתדרו עם ההלכה (כפי ש@פשוט אני.. מצליח להסתדר (על אף שהוא אומר שזה עדיין לא לגמרי פשוט..)), ובהקשר להומואים ולסביות - כשנגיע לגשר נחצה אותו, אבל הכיוון הוא שמצד אחד - כפי שאדם שמכור בצורה חסרת תקנה לסיגריות לא מעשן בשבת ככה הם לא מעשן ככה גם הם לא יכולים לעבור עבירה - ומצד שני - כפי שגם אם אותו מעשן חילל שבת והוא מבכה על כך אנחנו נהיה שם בשבילו, כך גם עבור הומואים ולסביות.

אם המחקר ימצא שיש דרך להתערב בנטייה, הציבור הדתי (וכל אחד שהנושא חשוב לו) יממן קרן שתיתן מענה בחינם או תמורת תשלום סמלי שתעזור לאנשים אלו.

העמדה הדתית אינה סותרת רגישות להפיך..

להטב, ובמיוחד להטב דתי - הוא שרוי במצוקה וראוי להביע אמפתיה כלפי המצוקה החברתית שהוא כלוא בה

בלי קשר אם מעשה (או עמדה) כזה או אחר הוא לגיטימי.

וגם בסופו של דבר - העולם מלא בטרגדיות. בחלקן אין לנו כבנ"א פתרון פרקטי מלא.

אם אדם לא יכול להקים משפחה (אישה/בעל וילדים) זו טרגדיה בעיני.

האם דעה זו גורמת לסבל? ח"ו.

עמדה זו גורמת לאושר.

מערביים שאני לא מסכים איתם.

אישה וילדים זה סופר חשוב!!!

זה אובדן ענק אם אדם לא יכול להקים משפחה...

ודווקא מתוך אהבת האדם אני מדגיש את הערך החשוב הזה. זה מה שמסב אושר לבנאדם.

ולפעמים הרגישות נובעת מתפיסה אידיאולוגית דומה. זה לא חכמה להיות רגיש למשהו שאתה מסכים איתו ושאין ערכים וכולי.

זה חכמה להיות רגיש אם יש לך סולם ערכים מאוד ברור ובכל זאת אתה מוכן להכיל את זה שיש מי שסובר לא כמוך ומי שהציבור משפיל אתה נוהג איתו ברגישות על כבודו שכבר במילא נרמס תחת החברה.

עמדה אחת בנושא הזה.

יש כמה גישות בציבור על הנושא...

אני הכי מתחבר לרב אבישי מזרחי שמעודד שיח בנושא.

הוא היה אמור להעביר נושאים ביום עיון של החמ"ד בעניין וחסמו אותו בעקבות לחצים מחוגים 'שמרניים' יותר

פרק 24 - להט"ב בחינוך הדתי - מרכז יהל

עושה הרבה סדר ביחס החינוכי לעניין

כי ישר יאמרו ש"הנה אתה מקטלג, פוסק בלי לבדוק"..

אבל כן, מהיכרות עם המרכז הזה, גם בלי לשמוע את הפודקאסט הזה ספציפית אני יכול לומר שצריך לקחת אותו בעירבון מוגבל מאוד מאוד.

לי יש לי את הכלים שלי לכך, וכנראה שנשאר כמו קווים מקבילים (שלא נפגשים) בנושא.

וגם אם היינו רוצים לדון על זה - לא נראה לי שזה כ"כ אפשרי בתנאים הקיימים.

אלא אג'נדה.

ולא חשבתי שאשכנע אותך..

שהיא לא מספיק תורנית וכולי 

"לא מספיק תורנית"

נו שוין.

אמרתי לך - אין לנו שפה משותפת בתחום הזה.

אבל את המשפט ההוא כתבת בתור דעתי שלי, לא? לדעתך הרי גם זו טענה לא נכונה (לומר שהם לא מספיק תורניים..)

אז לדעתך הם חשודים בכפירה, בסדר... (או בגדר ודאי כפירה)

לדעתי ממש להיפך.

משפחה וילדים זה הדבר הכי חשוב שיכול להיות לבנאדם.

צריך כמה שיותר לחיות בשאריות החיים שיש אבל זה חסרון מאוד גדול והמודעות אליו היא טובה.

באופן אישי - אני שם את הנושא 'משפחה' כערך עליון בחיים שלי ביחס לעוד הרבה ערכים חשובים שיש.

לפיכך זאת אכן טרגדיה. זה חוסר מאוד גדול. גם כשהוא חסר במקרה מסויים אני לא ינמיך כהוא זה את המשמעות שלו.

גם עם טרגדיות צריך להתמודד ולהגיע למדרגה של 'שמח ביסורין'. זה ממש לא פשוט אבל זה מאוד חשוב.

 הרבה אנשים עברו טרגדיות בחיים המשיכו להאחז בחיים שיש וגדלו ממש.

לנידון דידן - גם אדם שלא מסוגל להקים משפחה צריך לדעת את הערך הגדול של משפחה ולא להמעיט בו בגלל שהוא לא יכול. מה שכן - לדעת איזו עוד ערכים הוא יכול לממש ולשמוח בהם.

לא מסכים עם הטענה שחוסר בערך עליון = טרגדיה.

גם לימוד תורה זה ערך עליון. ממש לא הייתי מגדיר את זה כטרגדיה אם מסיבה כלשהי אדם אנוס מללמוד תורה.

אבל אני חושב שזה עניין ממש אישי. ואם בעיני מישהו אחר זה טרגדיה, אז אני לגמרי מכבד את זה.

אם החוסר שלו לא מורגש כ"כ?

ככל שמשהו חשוב יותר ויקר לליבו של אדם - החוסר שלו יורגש בהתאם.

אין הכי נמי לגבי ת"ת. תורה היא האור של העולם (כל אחד לפום דרגיה דיליה כמובן) תלמוד תורה הוא תבלין ביחס ליצר הרע שכולם צריכים

שיש חסרון כלשהו אז הרגשה שלו מולידה כאב -

אפשר להתגבר את זה לנסות לצמצם אותו כמה שניתן. לא שולל לגמרי.

מי שבאמת זה לא שייך לו - כדאי שיתעסק בדברים אחרים.

איך נגרום להם לא לסבול?

א. נגרום להם להבין שהם חריגים

ב. נבדיל בין הנטייה לבין המעשה (כאילו שאם מישהו עושה מעשה אז צריכים להתעלל בו נפשית וחברתית, בשונה למשל מחללי שבת שהציבור שלנו יודע יפה מאוד לעטוף ולקרב)

חברים יקרים,

כשהייתי בכתה י"א ניסיתי לשלוח יד בנפשי (אחרי שנים של פגיעות וחתכים באמצעים שונים ומשונים). מילד שמח ואהוב הפכתי לנער בודד, מדוכא ושונא (את עצמי). תאמינו לי שידעתי היטב שאני שונה וחריג, ידעתי שלא ניתן לשנות את התורה, ידעתי שכשהחברים שלי אומרים "בהמות" ו"סוטים" הם מתייחסים רק למי שצועד בת"א או מקיים זוגיות כזאת, ולא אלי. משום מה, כל המידע הזה לא עזר לי להיות מאושר.

ואחר כך מתפלאים שהומואים דתיים מנסים להיות "טבעיים" ולא חריגים, ומתחתנים עם נשים שכלל לא יודעות למה הן נכנסות.

התחושה שלי היא שאתם כותבים כאן מאיזה מגדל שן אקדמי, מתפלפלים להנאתכם בפורום (וגם אני כמובן נהנה להתפלפל), שוכחים שמדובר באנשים אמיתיים עם קשיים אמיתיים שהם לא בחרו בהם.

ו... לא העתקתי את זה, כתבתי את זה עכשיו. מדם ליבי.

בנוגע לכל השאר - אתייחס בהמשך בעז"ה, לפעמים יש לי עבודה לעשות

לפעמים כשדברים מגיעים ממש מהלב, אז אפשר לכתוב אותם כמעט מילה במילה בלי לכוון.

ולא השוותי לשום דבר אחר שכתבת פעם. כנראה שזה גם לא דומה מילה במילה, אבל הכרתי את תוכן הדברים.

אם אתה רוצה לחלק בין המעשים לבין המשיכה, כדי לדעת אל מי להיות נחמד ואל מי להתאכזר, את מי להעיף מהבית ואת מי אפשר לשדך לנשים - אז החילוק הזה אכזרי.

לא רק לאלה שפונים אלי.

יש תחושה שחסרה עזרה בציבור. ויש כאלה שקשה להם לפנות.

מה אנחנו יכולים לעשות שינוי בציבור.

ברמה האישית ברור שאני מנסה להגיב הכי טוב לאנשים האלה.

ניקח לדוגמה אנשים שמרביצים לערבים סתם.

מה אתה אמור לעשות בנושא - בהנחה שאתה לא יודע מי עושה את זה? רוב האנשים לא עושים כלום

או אדם שמרביץ לאשתו. אם אתה לא יודע מי זה, וברור שאתה לא מעודד את זה, אז אתה לא בהכרח צריך לעשות משהו.

לדעתי זה דומה - מעורבות יתר יכולה להביא לפעמים יותר נזק מתועלת. למה אי אפשר להתייחס לאדם כאדם ולהתעלם מהיצר הרע שלו? מה אכפת לך לאן היצר מנסה למשוך אותו?

נכון, יש נטיה של אנשים בציבור להתייחס לכל הנושא במבט רגשי ולא רציונלי. והתורה קצת מעודדת את זה בכינוי "תועבה". אז אולי בקטע הזה פשוט להנמיך להבות ולהתייחס לסיפור במבט קר יותר, שזה בעצם אומר לא להתייחס. הנושא לא חשוב, אין הבדל בין אדם עם נטיה לחטא מסוים לבין אדם עם נטיה לחטא אחר.

ואם בן אדם צריך עזרה, אז לעזור. יש המון אנשים שסובלים מכל מיני סיבות. צריךך לעזור לכל מי שצריך

יש נושא אחר, והוא "להטב" כאיגוד, שזה נושא פוליטי, שבנוי על התאגדות למען אנשים שונים בעלי צרכים שונים לגמרי אבל מאוחדים בשאיפה פוליטי מסוימת. וכאיגוד למטרות פוליטיות, צריך לברר לגבי כל סניף של האיגוד הזה מה היעד שלו, ולהחליט אם ואיך לעזור.

---חשוב להדגיש---

אני רק מציע פה משהו שנראה לי הגיוני, כמו שאני עושה בכל מה שאני כותב. במקרה הזה אין לי אפילו מקרה אחד שבו אני יכול להעיד שזה עבד. אז זאת תיאוריה, אם מישהו יוכיח שצדקתי אשמח, ואם מישהו רוצה לנסות בעצמו - על אחריותו

גם הארגונים שעוזרים לערבים שמרביצים להם, הם בדרך כלל יהיו מהצד השמאלני הקיצוני של המפה.

זה קצת שאלה של ביצה ותרנגולת - האם זה שמאלנים שאוהבים לנפנף בשמאלניותם, או שהם רוצים להראות שהם לא כמו הדתיים החשוכים, או שמרוב מאמץ על לפרגן לערבים מסכנים (שזה מבורך) הם נהיו שמאלנים.

וזה בדיוק מה שמוביל את קו המחשבה שלי, שעודף עשיה הוא גם לא נכון

כי אז זה אומר שלא תתן שקל לתחבורה עד שתציל את כל החולים.

יש בן אדם שמסיבה כלשהי החליט לטפל בנושא מסוים (בדיוק כמו שאתה התחברת לנושא הזה כרגע) ואז השאלה היא האם יתר עשיה ישפר את המצב או יערער את האיזון

קח לדוגמה את הרב הבר הצדיק. הוא החבר לנושא של תרומות כליה. האם זה הנושא הכי דחוף בעולם? לא בהכרח. אבל בתחומו הוא הביא המון ברכה לעולם.

אז זאת לא שאלה של סדרי עדיפויות, אלא השאלה עד כמה האיזון צריך להיות עדין.

אפילו הרב הבר נחקר במשטרה, כי הנושא של תרומות כליה הוא נושא עם בעייתיות, כי בקצה זה מגיע לקצירת איברים

צריך גם ללכת קצת עם הלב, וגם כל אחד יכול לבחור להתמקד קצת בתחומים שהוא יותר טוב בהם.

אלא שצריך להיות פיזור הגיוני.

אני בהחלט מקבל את זה שהפיזור ההגיוני אומר לא להקים עוד ארגונים לטובת להטבים דתיים, כי גם אם זה חשוב, כבר יש קצת מי שעוזר להם, והם לא בראש סדר העדיפויות.

אני לא מקבל את ההשוואה לעזרה לערבים, כי הם מקבלים עזרה ביחס לא פרופוציונלי למיקום שלהם בסדר העדיפויות.

אני אפילו מניח שאתה גם חושב ככה, ורק הבאת את הדוגמה כדי להקצין...

הדוגמה שהבאתי ממש לא היתה הקצנה.

יש תופעה של יהודים שחושבים שזה בסדר להרביץ לערבים. וזאת חרפה.

אבל להקים ארגון שכל ייעודו לעסוק בזה, לאו דווקא יעזור.

כי יכול להיות שזה ימקד עניין תקשורתי, ואנשים יקבלו ג'ובים וג'ובות לטובת מטרות העמותה, ואז יתחילו לתאר את מטרות העמותה לפי עולם הערכים של התורמים, ועוד ועוד תופעות שלא תמיד מתאימות למה שאתה אמרת.

הדוגמה של הערבים היתה הראשונה שחשבתי עליה. לא מעניין אותי אם יש מספיק או אין מספיק ארגונים בשבילם, לא דיברתי על זה וזאת גם לא היתה הכוונה שלי.

אז כנראה שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב.

אני קצת מתעייף מלנסות להסביר את עצמי במאה אחוז, אז בוא נסתפק בזה שהבנו אחד את השני בחמישים אחוז (או בתשעים ותשע - כמה שאתה מרגיש. אני דוקא די מרגיש תשעים ותשע).

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם