מתאבדים בגלל היחס של החברה לשוני

והחברה תוכל להתייחס אחרת לשוני - כשהשוני לא יתקע לה בין העיניים

כשיכירו בכך שהתורה רואה את זה כעיוות - יהיה לשומרי התורה קל יותר, ונכון יותר, להתייחס לזה לא כאל קרב.

אבל כשהדרישה אינה "תנו לי יחס הוגן" אלא "תשנו את עולם הערכים שלכם" - אכן מגיעה מלחמה.. שיש בה גם חללים, למרבה הכאב ואי-הצדק

ראשית - כתבתי זאת כתגובה למי שכן ביקש שלא יגדירו אותם כשונים.

שנית - גם אם כל השיח הדתי לא היה כזה, אי אפשר באמת לנתק את עצמינו מהשיח בחוץ. אנחנו מוכרחים להבהיר זאת היטב - וגם הלהט"בים עצמם צריכים לקבל זאת, ולהתנגד לכל תעמולה אחרת - שזה לא מצב תקני ולא מצב טבעי. אך עם זאת היחס הינו...... וכו'.

הייאוש יכול להגיע מסיבות פנימיות שאינן קשורות ליחס הרע של הסביבה (לפעמים היחס דווקא טוב), אבל מן הסתם יחס טוב יכול להוריד הישנות המקרים העצובים האלה.

היחס לפרט צריך להיות מכבד, אוהב, מכיל ומקרב - ולהגיד "אבל הקהילה הלהטבית תוקעת לנו אצבע בעין" זה פשוט לא רלוונטי.

כמו שאתה בעצמך כתבת - יש בזה אי צדק, לכן אני מניח שאתה מסכים אתי שהתירוץ "אבל הקהילה הלהטבית" הוא לא קביל...

אף אחד לא כתב תירוץ, בטח שלא קשור לגן.

החיים הם הדדיים, אי אפשר לבוא למישהו ולומר לו: "צ'מע, או שתכפור בתורה שלך או שאני אתאבד".

ואם כבר מדברים על "רמה", אז משפט מאוד על רמה אומר "אל תהיה צודק - תהיה חכם", אם אנשים חושבים שהם יילחמו לנצח על זה שהדרך הזו היא טבעית, וינסו להחדיר את זה לעולם הדתי, והעולם הדתי יקבל את זה בשיוויון נפש - אז הם יתבדו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא.

איך שלא יהיה, להאשים התאבדויות של אנשים בכך שהתורה אומרת שזה לא טבעי - זה תירוץ של ילדים בגן. הגע בעצמך: אם יחס שלי אני לא יכול לנמק בהתנהלות של הצד שכנגדי. אז התאבדות שלי אני כן יכול לנמק ב"הם התחילו"? למה זה מקובל עליך משום מה?

ההתאבדויות נגרמות מחמת יחס מסויים, לא מחמת עמדה מסויימת. מי שרוצה למנוע התאבדויות - שילחם על היחס, לא על העמדה. אם הוא ילחם על העמדה - הוא יפסיד. זה לא תירוץ, לא גן, זו עובדה. ואין לזה שום קשר ל"הוא התחיל".

החיים הם הדדיים, אי אפשר לבוא למישהו ולומר לו: "צ'מע, או שתכפור בתורה שלך או שאני אתאבד". - אני מכיר הרבה להטבים דתיים, אף אחד מהם מעולם לא ביקש מאנשים לכפור בתורה או להתיר איסורים.

איך שלא יהיה, להאשים התאבדויות של אנשים בכך שהתורה אומרת שזה לא טבעי - זה תירוץ של ילדים בגן. - א. התורה לא אומרת מה טבעי ומה לא טבעי, או שלשיטתך זה לא טבעי להימשך לאשה רווקה/נידה וכו'. "אסור" לא אומר "לא טבעי". 

ב. יחס אכזרי של החברה אל הפרט, בהחלט יכול להוביל לנטיות אובדניות. להתכחש לזה או להגיד שזה ילדותי זה פשוט לא רציני.

לפסקה האחרונה כבר התייחסתי - אף אחד לא רוצה לשנות את העמדה ההלכתית, אלא את היחס.

דבר ראשון - תקרא כאן: .. - צעירים מעל עשרים

דבר שני, הרחבה של השורה הראשונה שם: אני לא משליך על אף אחד שום דבר, אבל אתה לא יכול לאחוז בחבל משתי קצותיו: יגידו שהלהט"בים צריכים להכיר באמת - אתה תאמר שבגלל זה הם מתאבדים. יגידו שבמאבק על האמת אין שום סיבה שהם יצליחו - אתה אומר "הי, אבל אל תשליך על הפרט". אז לא הבנתי, על מה כעסת קודם? הרי מה שנכתב -  נכתב כלפי אותם אלו שלא מוכנים להכיר באמת. לא כלפי אחרים. 

על אלו שעליהם נכתב שהם צריכים הלכיר באמת אתה כתבת שלא לדרוש מהם דבר כזה, ועל אותם אלו שעליהם הגבת אני כתבתי שאין ברירה אחרת, וכעת אתה אומר לי שאני משליך את הכלל על הפרט? הרי על אלו אני מדבר! מי שלא מתכחש לאמת - לא רלוונטי בכלל - לא לדברי חדשכאן ולא לתגובתך עליו!

אותם "הרבה להט"בים דתיים שאתה מכיר" הם בדיוק אלו שמממשים את מה שביקש חדשכאן - בעצם כך ש"אף אחד מהם מעולם לא ביקש מאנשים לכפור בתורה או להתיר איסורים". זו בדיוק הנקודה, עליהם לא הושלך שום מאבק. מה אתה רוצה?

אני תוהה אם קראת מה שכתבתי לפני שהגבת. גם כאן כתבתי בפירוש - מה שמביא להתאבדויות זה יחס של החברה, ולא עמדה. והעבודה צרכיה להיות במישור של "יחס למרות עמדה" ולא של "לשנות את העמדה".

אז מה חשבת כשהגבת לי ש"יחס אכזרי מביא לאובדנות והתכחשות לזה היא ילדותית"??

איך שלא יהיה, להאשים התאבדויות של אנשים בכך שהתורה אומרת שזה לא טבעי - זה תירוץ של ילדים בגן. הגע בעצמך: אם יחס שלי אני לא יכול לנמק בהתנהלותש ל הצד שכנגדי. אז התאבדות שלי אני כן יכול לנמק ב"הם התחילו"? למה זה מקובל עליך משום מה?

אתה שוב רוקד על שתי החתונות:

או שמנהלים דיון של "חכם" ולא של "צודק", ובכך אנחנו מכירים שהתנהלות של א' גורמת לתגובה של ב', ואל משנה לנו אם זה בצדק או לא בצדק או כן גן או לא גן, זה פשוט מציאות.

או שמנהלים דיון של "צודק", ולפיו: מה שעושה א' לא אמור להיות עניינו של ב', ואם ב' יעשה משהו בגלל א' אז הוא מתנהל ברמה של גן.

מה שבכל מקרה אנחנו לא יכולים לבחור, זה לומר: כשא' עושה משהו בגלל יחס של ב' - זה מובן. ולכן ב' אשם, אבל כשב' עושה משהו בגלל יחס של א', זה לא מובן, אז שוב ב' אשם.

זה - לא. תודה.

אדם הומו הוא לא "הקהילה הגאה", ואם הוא נער דתי אז כנראה שהוא גם לא מניף דגלי גאווה ברחובות תל אביב או ירושלים.

טענת 2 טענות, א' - שלהשליך את היחס שלנו לפי התנהלות הקהילה - זה ברמת גן. ב' שלא להשליך על פרט את מאבק הכלל. אל תערבב ביניהן.

ולשתיהן עניתי.

האמת היא שאסור לקיים משכב זכר, נכון. 

אבל להגיד "זה לא טבעי" - זה פשוט שקר. הומוסקסואליות היא טבעית, אף אחד לא לוקח כדור בשביל להפוך לכזה (או שההגדרה שלך ל"טבעי" היא "אין לו רצונות לעשות דברים שהתורה אוסרת", ואז אין אף אדם "טבעי" בעולם).

בקשר לשאר הדברים - הלכתי לאיבוד.

גם סרטן קורה בלי כדור, וגם טאיי זקס.

אנחנו רואים בתורה לא רק קאנון חוקתי רליגיוזי, אלא לימוד דרכי עולם וערכיו. ובכללם הנושא הרגיש הזה.

אני יודע שיש לך ויכוח על זה איתי, וחדשכאן כמובן ייצג את העמדה בה אני מחזיק, ואם אתה רוצה אתה יכול להתווכח על זה איתו. אבל הויכוח חייב להיות במישור הזה.

כל עוד ואנחנו רואים כחלק מערכי התורה את ההכרה בדבר כדבר "לא טבעי" - אז אתה לא יכול לדרוש ממנו לא לחיות זאת. ולא להאשים את חיי הערכים האלו - בהתאבדויות.

אין מה ללכת לאיבוד, מה שאני טוען הוא פשוט: חדשכאן ביקר זן X של אנשים, אתה הזדעתקת, אני הסברתי למה הוא צודק, אוז אמרת לי שזה לא בסדר שאני משליך את הבעיות של זן X על זן Y. מה שכמובן ממש לא נכון - אני הגבתי להויכוח שלך עם חדשכאן על זן X, על זן Y לא היו לנו מלכתחילה טענות.

הבעיה היתה שכשחדשכאן דרש מזן X להתנהג כמו זן Y, אתה אמרת שזה יגרום לזן X להתאבד. אבל כשאני עניתי מה הבעיה בזן X, אתה חזרת לטעון ש"עובדה שיש זן Y".

(תרגומון: זן X = אנשים שמתעקשים שזה טבעי - ומאבקם הוא במישור ה"עמדה", זן Y = אנשים שמודיםש זה לא טבעי, או שלא עוסקים בכך, ומאבקם מתרכז במישור ה"יחס החברה".)

כי אפשר להגדיר טבעי - מה שנוצר בדרך הטבע ללא התערבות אנושית, ואפשר להגדיר - משהו שבדרך כלל לא קורה בדרך הטבע, ואם הוא קורה, אז זה פחות טוב, כמו למשל סרטן.

לכן אולי צריך לישר קו ולהחליט האם סרטן והומו הם דברים לא טבעיים או כן טבעיים.

ובעניין הנושא, גם נראה לי שיש אי הבנה (לפחות לי לקח זמן להבין), שנושא השרשור התחיל מהציבור שלנו, שבו אין אנשים שבאים להצדיק משכב זכר ולגיטימציות אחרות, אבל תוך כדי דיון הוכנסו לנושא, כנראה כי זה קשור, גם הקהילה הגאה, שחלקם (לא יודע אחוזים) טוענים דברים שהציבור שלנו לא מסכים איתם.

אכפת לי שאנשים לא ימותו, והגישה לפיה "בואו נגרום להם להבין שהם לא תקינים" תעשה בדיוק את ההפך.

אתה חושב שאתה מחדש משהו כשאתה אומר לנער דתי שהוא לא תקין? שהוא לא שם לב לזה בעצמו? שהוא לא אוכל את עצמו בייסורים שאי אפשר לתאר, בגלל הפחד והייאוש שעוטפים אותו בגלל זה שהוא "לא תקין"?

באופן כללי אני חושב

1. להדגיש: האדם - לגיטימי, המעשה - לא.

2. לא לדבר על הציבור כאל סוטים/בהמות/רפש אדם וכו', (בעיקר כי הם לא, ואת מי שזה לא מספק אז כאסטרטגיה).

שכתבת שהאשימו את הדת והרבנים בהתאבדויות ועוד.

באופן כללי, לדעתי הדרך הכי טובה היא לעשות מחקר מקיף, אמין (החלק הזה יהיה קשה במיוחד) שעומד בתקינות מחקרית על מה גורם לנטיות הפוכות.

בהנחה ונמצא שאין דרך להשפיע על הנטייה של האדם - ביסקסואלים יסתדרו עם ההלכה (כפי ש@פשוט אני.. מצליח להסתדר (על אף שהוא אומר שזה עדיין לא לגמרי פשוט..)), ובהקשר להומואים ולסביות - כשנגיע לגשר נחצה אותו, אבל הכיוון הוא שמצד אחד - כפי שאדם שמכור בצורה חסרת תקנה לסיגריות לא מעשן בשבת ככה הם לא מעשן ככה גם הם לא יכולים לעבור עבירה - ומצד שני - כפי שגם אם אותו מעשן חילל שבת והוא מבכה על כך אנחנו נהיה שם בשבילו, כך גם עבור הומואים ולסביות.

אם המחקר ימצא שיש דרך להתערב בנטייה, הציבור הדתי (וכל אחד שהנושא חשוב לו) יממן קרן שתיתן מענה בחינם או תמורת תשלום סמלי שתעזור לאנשים אלו.

העמדה הדתית אינה סותרת רגישות להפיך..

להטב, ובמיוחד להטב דתי - הוא שרוי במצוקה וראוי להביע אמפתיה כלפי המצוקה החברתית שהוא כלוא בה

בלי קשר אם מעשה (או עמדה) כזה או אחר הוא לגיטימי.

וגם בסופו של דבר - העולם מלא בטרגדיות. בחלקן אין לנו כבנ"א פתרון פרקטי מלא.

אם אדם לא יכול להקים משפחה (אישה/בעל וילדים) זו טרגדיה בעיני.

האם דעה זו גורמת לסבל? ח"ו.

עמדה זו גורמת לאושר.

מערביים שאני לא מסכים איתם.

אישה וילדים זה סופר חשוב!!!

זה אובדן ענק אם אדם לא יכול להקים משפחה...

ודווקא מתוך אהבת האדם אני מדגיש את הערך החשוב הזה. זה מה שמסב אושר לבנאדם.

ולפעמים הרגישות נובעת מתפיסה אידיאולוגית דומה. זה לא חכמה להיות רגיש למשהו שאתה מסכים איתו ושאין ערכים וכולי.

זה חכמה להיות רגיש אם יש לך סולם ערכים מאוד ברור ובכל זאת אתה מוכן להכיל את זה שיש מי שסובר לא כמוך ומי שהציבור משפיל אתה נוהג איתו ברגישות על כבודו שכבר במילא נרמס תחת החברה.

עמדה אחת בנושא הזה.

יש כמה גישות בציבור על הנושא...

אני הכי מתחבר לרב אבישי מזרחי שמעודד שיח בנושא.

הוא היה אמור להעביר נושאים ביום עיון של החמ"ד בעניין וחסמו אותו בעקבות לחצים מחוגים 'שמרניים' יותר

פרק 24 - להט"ב בחינוך הדתי - מרכז יהל

עושה הרבה סדר ביחס החינוכי לעניין

כי ישר יאמרו ש"הנה אתה מקטלג, פוסק בלי לבדוק"..

אבל כן, מהיכרות עם המרכז הזה, גם בלי לשמוע את הפודקאסט הזה ספציפית אני יכול לומר שצריך לקחת אותו בעירבון מוגבל מאוד מאוד.

לי יש לי את הכלים שלי לכך, וכנראה שנשאר כמו קווים מקבילים (שלא נפגשים) בנושא.

וגם אם היינו רוצים לדון על זה - לא נראה לי שזה כ"כ אפשרי בתנאים הקיימים.

אלא אג'נדה.

ולא חשבתי שאשכנע אותך..

שהיא לא מספיק תורנית וכולי 

"לא מספיק תורנית"

נו שוין.

אמרתי לך - אין לנו שפה משותפת בתחום הזה.

אבל את המשפט ההוא כתבת בתור דעתי שלי, לא? לדעתך הרי גם זו טענה לא נכונה (לומר שהם לא מספיק תורניים..)

אז לדעתך הם חשודים בכפירה, בסדר... (או בגדר ודאי כפירה)

לדעתי ממש להיפך.

משפחה וילדים זה הדבר הכי חשוב שיכול להיות לבנאדם.

צריך כמה שיותר לחיות בשאריות החיים שיש אבל זה חסרון מאוד גדול והמודעות אליו היא טובה.

באופן אישי - אני שם את הנושא 'משפחה' כערך עליון בחיים שלי ביחס לעוד הרבה ערכים חשובים שיש.

לפיכך זאת אכן טרגדיה. זה חוסר מאוד גדול. גם כשהוא חסר במקרה מסויים אני לא ינמיך כהוא זה את המשמעות שלו.

גם עם טרגדיות צריך להתמודד ולהגיע למדרגה של 'שמח ביסורין'. זה ממש לא פשוט אבל זה מאוד חשוב.

 הרבה אנשים עברו טרגדיות בחיים המשיכו להאחז בחיים שיש וגדלו ממש.

לנידון דידן - גם אדם שלא מסוגל להקים משפחה צריך לדעת את הערך הגדול של משפחה ולא להמעיט בו בגלל שהוא לא יכול. מה שכן - לדעת איזו עוד ערכים הוא יכול לממש ולשמוח בהם.

לא מסכים עם הטענה שחוסר בערך עליון = טרגדיה.

גם לימוד תורה זה ערך עליון. ממש לא הייתי מגדיר את זה כטרגדיה אם מסיבה כלשהי אדם אנוס מללמוד תורה.

אבל אני חושב שזה עניין ממש אישי. ואם בעיני מישהו אחר זה טרגדיה, אז אני לגמרי מכבד את זה.

אם החוסר שלו לא מורגש כ"כ?

ככל שמשהו חשוב יותר ויקר לליבו של אדם - החוסר שלו יורגש בהתאם.

אין הכי נמי לגבי ת"ת. תורה היא האור של העולם (כל אחד לפום דרגיה דיליה כמובן) תלמוד תורה הוא תבלין ביחס ליצר הרע שכולם צריכים

שיש חסרון כלשהו אז הרגשה שלו מולידה כאב -

אפשר להתגבר את זה לנסות לצמצם אותו כמה שניתן. לא שולל לגמרי.

מי שבאמת זה לא שייך לו - כדאי שיתעסק בדברים אחרים.

איך נגרום להם לא לסבול?

א. נגרום להם להבין שהם חריגים

ב. נבדיל בין הנטייה לבין המעשה (כאילו שאם מישהו עושה מעשה אז צריכים להתעלל בו נפשית וחברתית, בשונה למשל מחללי שבת שהציבור שלנו יודע יפה מאוד לעטוף ולקרב)

חברים יקרים,

כשהייתי בכתה י"א ניסיתי לשלוח יד בנפשי (אחרי שנים של פגיעות וחתכים באמצעים שונים ומשונים). מילד שמח ואהוב הפכתי לנער בודד, מדוכא ושונא (את עצמי). תאמינו לי שידעתי היטב שאני שונה וחריג, ידעתי שלא ניתן לשנות את התורה, ידעתי שכשהחברים שלי אומרים "בהמות" ו"סוטים" הם מתייחסים רק למי שצועד בת"א או מקיים זוגיות כזאת, ולא אלי. משום מה, כל המידע הזה לא עזר לי להיות מאושר.

ואחר כך מתפלאים שהומואים דתיים מנסים להיות "טבעיים" ולא חריגים, ומתחתנים עם נשים שכלל לא יודעות למה הן נכנסות.

התחושה שלי היא שאתם כותבים כאן מאיזה מגדל שן אקדמי, מתפלפלים להנאתכם בפורום (וגם אני כמובן נהנה להתפלפל), שוכחים שמדובר באנשים אמיתיים עם קשיים אמיתיים שהם לא בחרו בהם.

ו... לא העתקתי את זה, כתבתי את זה עכשיו. מדם ליבי.

בנוגע לכל השאר - אתייחס בהמשך בעז"ה, לפעמים יש לי עבודה לעשות

לפעמים כשדברים מגיעים ממש מהלב, אז אפשר לכתוב אותם כמעט מילה במילה בלי לכוון.

ולא השוותי לשום דבר אחר שכתבת פעם. כנראה שזה גם לא דומה מילה במילה, אבל הכרתי את תוכן הדברים.

אם אתה רוצה לחלק בין המעשים לבין המשיכה, כדי לדעת אל מי להיות נחמד ואל מי להתאכזר, את מי להעיף מהבית ואת מי אפשר לשדך לנשים - אז החילוק הזה אכזרי.

לא רק לאלה שפונים אלי.

יש תחושה שחסרה עזרה בציבור. ויש כאלה שקשה להם לפנות.

מה אנחנו יכולים לעשות שינוי בציבור.

ברמה האישית ברור שאני מנסה להגיב הכי טוב לאנשים האלה.

ניקח לדוגמה אנשים שמרביצים לערבים סתם.

מה אתה אמור לעשות בנושא - בהנחה שאתה לא יודע מי עושה את זה? רוב האנשים לא עושים כלום

או אדם שמרביץ לאשתו. אם אתה לא יודע מי זה, וברור שאתה לא מעודד את זה, אז אתה לא בהכרח צריך לעשות משהו.

לדעתי זה דומה - מעורבות יתר יכולה להביא לפעמים יותר נזק מתועלת. למה אי אפשר להתייחס לאדם כאדם ולהתעלם מהיצר הרע שלו? מה אכפת לך לאן היצר מנסה למשוך אותו?

נכון, יש נטיה של אנשים בציבור להתייחס לכל הנושא במבט רגשי ולא רציונלי. והתורה קצת מעודדת את זה בכינוי "תועבה". אז אולי בקטע הזה פשוט להנמיך להבות ולהתייחס לסיפור במבט קר יותר, שזה בעצם אומר לא להתייחס. הנושא לא חשוב, אין הבדל בין אדם עם נטיה לחטא מסוים לבין אדם עם נטיה לחטא אחר.

ואם בן אדם צריך עזרה, אז לעזור. יש המון אנשים שסובלים מכל מיני סיבות. צריךך לעזור לכל מי שצריך

יש נושא אחר, והוא "להטב" כאיגוד, שזה נושא פוליטי, שבנוי על התאגדות למען אנשים שונים בעלי צרכים שונים לגמרי אבל מאוחדים בשאיפה פוליטי מסוימת. וכאיגוד למטרות פוליטיות, צריך לברר לגבי כל סניף של האיגוד הזה מה היעד שלו, ולהחליט אם ואיך לעזור.

---חשוב להדגיש---

אני רק מציע פה משהו שנראה לי הגיוני, כמו שאני עושה בכל מה שאני כותב. במקרה הזה אין לי אפילו מקרה אחד שבו אני יכול להעיד שזה עבד. אז זאת תיאוריה, אם מישהו יוכיח שצדקתי אשמח, ואם מישהו רוצה לנסות בעצמו - על אחריותו

גם הארגונים שעוזרים לערבים שמרביצים להם, הם בדרך כלל יהיו מהצד השמאלני הקיצוני של המפה.

זה קצת שאלה של ביצה ותרנגולת - האם זה שמאלנים שאוהבים לנפנף בשמאלניותם, או שהם רוצים להראות שהם לא כמו הדתיים החשוכים, או שמרוב מאמץ על לפרגן לערבים מסכנים (שזה מבורך) הם נהיו שמאלנים.

וזה בדיוק מה שמוביל את קו המחשבה שלי, שעודף עשיה הוא גם לא נכון

כי אז זה אומר שלא תתן שקל לתחבורה עד שתציל את כל החולים.

יש בן אדם שמסיבה כלשהי החליט לטפל בנושא מסוים (בדיוק כמו שאתה התחברת לנושא הזה כרגע) ואז השאלה היא האם יתר עשיה ישפר את המצב או יערער את האיזון

קח לדוגמה את הרב הבר הצדיק. הוא החבר לנושא של תרומות כליה. האם זה הנושא הכי דחוף בעולם? לא בהכרח. אבל בתחומו הוא הביא המון ברכה לעולם.

אז זאת לא שאלה של סדרי עדיפויות, אלא השאלה עד כמה האיזון צריך להיות עדין.

אפילו הרב הבר נחקר במשטרה, כי הנושא של תרומות כליה הוא נושא עם בעייתיות, כי בקצה זה מגיע לקצירת איברים

צריך גם ללכת קצת עם הלב, וגם כל אחד יכול לבחור להתמקד קצת בתחומים שהוא יותר טוב בהם.

אלא שצריך להיות פיזור הגיוני.

אני בהחלט מקבל את זה שהפיזור ההגיוני אומר לא להקים עוד ארגונים לטובת להטבים דתיים, כי גם אם זה חשוב, כבר יש קצת מי שעוזר להם, והם לא בראש סדר העדיפויות.

אני לא מקבל את ההשוואה לעזרה לערבים, כי הם מקבלים עזרה ביחס לא פרופוציונלי למיקום שלהם בסדר העדיפויות.

אני אפילו מניח שאתה גם חושב ככה, ורק הבאת את הדוגמה כדי להקצין...

הדוגמה שהבאתי ממש לא היתה הקצנה.

יש תופעה של יהודים שחושבים שזה בסדר להרביץ לערבים. וזאת חרפה.

אבל להקים ארגון שכל ייעודו לעסוק בזה, לאו דווקא יעזור.

כי יכול להיות שזה ימקד עניין תקשורתי, ואנשים יקבלו ג'ובים וג'ובות לטובת מטרות העמותה, ואז יתחילו לתאר את מטרות העמותה לפי עולם הערכים של התורמים, ועוד ועוד תופעות שלא תמיד מתאימות למה שאתה אמרת.

הדוגמה של הערבים היתה הראשונה שחשבתי עליה. לא מעניין אותי אם יש מספיק או אין מספיק ארגונים בשבילם, לא דיברתי על זה וזאת גם לא היתה הכוונה שלי.

אז כנראה שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב.

אני קצת מתעייף מלנסות להסביר את עצמי במאה אחוז, אז בוא נסתפק בזה שהבנו אחד את השני בחמישים אחוז (או בתשעים ותשע - כמה שאתה מרגיש. אני דוקא די מרגיש תשעים ותשע).

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי