יש אנחות שאפשר לשמוע מתחילת העולם ועד סופו, הן יכולות לבקוע הרים ושמשות ואנשים, ולהוציא מהבנןכנוכו שלהם את הכאב הגולמי והטהור, זה שמתייסר בתוכם בשעות קטנות בלילה או פתאום כשהם מדליקים רדיו ונדלק שיר ששמעו יחד, והזמר בוכה והנפש נשרפת, הרי אין עניין לזמר או לשיר או לרדיו או לעולם כולו שהנפש תשרף, אבל היא פשוט נבקעת מכל האנחות, מכל הזכרונות והחיבוקים שאינם.
והשמש לא אותה שמש, היא בקועה. וקול קטן קורא במאחורי הראש שלי, עץ התות, דבש טהור, די , אל תחשבי עליו, די.
ולקול יש קול של אמא, ותכף מיד אני חושבת שאם היתה אמא אולי היא באמת היתה קוראת לי עץ הדבש, תות טהור, או הפוך. ואני נשבעת שלילדה שלי אני אקרא שמות של שמש זורחת וירח מלא ומייפל שוקולד, והילדה הזאת לא תהיה שלו. היא לא תהיה שלו
לא שלו.
לא
לא שלו
עץ התות שלי, די. די. קומי לך.
והשמש לא אותה שמש, היא בקועה. וקול קטן קורא במאחורי הראש שלי, עץ התות, דבש טהור, די , אל תחשבי עליו, די.
ולקול יש קול של אמא, ותכף מיד אני חושבת שאם היתה אמא אולי היא באמת היתה קוראת לי עץ הדבש, תות טהור, או הפוך. ואני נשבעת שלילדה שלי אני אקרא שמות של שמש זורחת וירח מלא ומייפל שוקולד, והילדה הזאת לא תהיה שלו. היא לא תהיה שלו
לא שלו.
לא
לא שלו
עץ התות שלי, די. די. קומי לך.
