ילד אחד שלא מפסיק להרביץ, ילדה שממש ממש מתחצפת.
עוד ילדים קטנים שלומדים מהאחים הגדולים שלהם איך להתנהג. ועובר ששומע מלא כעסים, צעקות ומריבות מבפנים...
מרגישה שצריכה ייעוץ מקצועי, לפחות בנוגע לבן המרביץ, אבל אין מענה מסביב. לגננת אין פיתרון, ביקשתי שתבוא ייועצת לראות אותו וכרגע לא נראה שזה בכיוון. נפגשנו כבר עם הפסיכולוגית וההסתכלות שלה על החיים שונה בתכלית מההסתכלות שלנו וחוץ ממצפון היא לא הוסיפה לי שום דבר חשוב. המרכז של העיר שמספק טיפולים ריגשים לא עונה לי בכלל!!!! וה"שוק" בחוץ מללללאא ביועצות, מנחות הורים, מטפלות התנהגות וכו'.. וכו'... שאני לא יודעת על מי ניפול (פחות מפריע לי הכסף, יותר חוששת שניפול על מישהי שתעשה יותר נזק מלעזור!)
מרגישה שהכל מתפורר לי!
לא ככה ראיתי את התפקוד שלי בתור אמא!
ומבחוץ אני נראת אמא מושלמת! שכנה אמרה לי שהיא צריכה לבוא לעבור אצלי קורס בהורות.
גם בעלי בהתחלה לא הסכים שנתייעץ עם מישהו אחר, כי הוא טוען שאני יודעת יותר טוב מאנשים אחרים...
אז למה אני מרגישה כ"כ לא טוב???
הבוקר לא הפסקתי לבכות לבעלי, שאני לא מצליחה, שהילדים לא מחונכים, שקשה לי.
הוא אמר שזה שאני בוכה על זה מוכיח שאני אמא מצויינת.
אבל אני אמא כועסת. אמא מענישה. אמא מאיימת. ויש בבית שלנו המון מריבות ולפעמים מרגיש ממש שנאה בין האחים.
וככה לא מתפקדת אמא טובה.





וכן, אני אהבתי מאד
