א. הבבא מאיר (כך העיד הבבא סאלי)

ב. הרב בן ציון אבא שאול (כך העיד ראש המקובלים הרב מרדכי שרעבי והעיד עליו שיזכה לרוח הקודש בגיל 40)

ודרך אגב, הם היו חברותא.

ואמר עליו הבבא מאיר 'אין גדול כמוהו בעולם'

והרב אלישיב אמר עליו 'גדול הדור'

עליהם השלום.

בדורות הקודמים היו עוד כאלו שידעו שהם המשיח,

האור החיים הקדוש והאר"י הקדוש (היה משיח בן יוסף כעדות המרח"ו)

ע"ה.

כי בתנ"ך כל המשיחים היו אנשים שתרמו לעם ישראל באופן מדיני 

מראשון השופטים ועד כורש

לא היה אדם שהיה רק גדול בתורה ועל כן נקרא משיח..

כנראה הם התכוונו למשיח במובן של הלצה כלומר דימוי לאדם גדול בתורה

הנהיג את תלמידיו לתורה ויראת שמיים בצורה מופלאה ואני למדתי עם שתיים מתלמידיו,

ורבי אמר לי ש'לא היה פסיכלוג גדול יותר מהרב בן ציון' ורק היה רואה אדם והיה יודע מה הוא ומה טיבו, וזאת מלבד רוח הקודש ששרתה עליו

מנהיג במובן הקלאסי של המילה

לבין מנהיג רוחני.

מנהיג רוחני גדול ככל שיהיה זה לא מספיק בישביל להושיע את ישראל.

צריך שילוב של שניהם

שרוח קדשו היתה הפלא ופלא

שאני מסתכל מהצד ומחייך

איך כל אחד כותב על הרבנים שהוא יותר קשור אליהם.

חכם בן ציון, הרב שרעבי

לעומת הראיה הרציה והרב גינזבורג

איך אף אחד עוד לא כתב כאן על הרבי מחב"ד?

הדוגמאות הן לא אלה שמשנות, ממש לא. וגם לא מפריע לי להגיד שבכל הגדולים הנ"ל יש ניצוץ משיח.

מה גם שגדולי הציבור החרדי, בטח של הדור הקודם, בטח ובטח הספרדיים לא בדיוק קשורים באופי למה שאתה רואה בציבור החרדי היום.

-סוף הערה צדדית-

כל אחד בחר בדרך אחרת כי זו הדרך שהתאימה לו אישית.

ואי אפשר להגיד מה נכון יותר

ואדרבה,

היה צריך לומר שאתה רואה שהרוב לא הלכו כמו החלבן..

אלא ודאי שזה בכלל לא שייך.

כל אחד מצא את המקום שלו.

גם אם חולקים עליו

ויבוא אחר אחריו שגם כן רואה את המציאות מלמעלה וכו'

ויחלוק על קודמו

או יסייג את דבריו.

לא מסכים.

פשוט אולי בתחומים שונים.

שכולם יחד יוצרים תמונה מלאה של העם.

חח אני כשלעצמי שומע יותר הרב מוצפי מרבנים בשיטה של הרב קוק

הרב אליהו, רבותיו היו מאוד מגוונים. ובאמת הכיל את כולם.

זה אומר שפשוט זה היה המטרה שלו

והמטרה של החזוא הייתה להקים את הציבור הליטאי

והרב קוק והרב צבי יהודה שדיברו על כלל ישראל ולכא' זה עכשיו רק ציבור בתוך הכלל ישראל

כל אחד ותפקידו,

בלי שום מדד לדירוג

אני עוד צריך לחשוב על זה..

חזק וברוך!

תשאל אותי למה

-תודה ששאלת

משום שכאשר אני מסתכל על התנ"ך 

כל האנשים שגאלו את ישראל לאורך הדורות היו יותר לכיוון דמות מדינית מאשר רוחנית.

ברק בן אבינועם היה רוחניק? חז"ל אומרים שהיה בור ועם הארץ.

כנ"ל לגבי יפתח.

אהוד בן גרא? אין שום ראיה מהתנ"ך שהאנשים האלו היו צדיקים.

למעט גדעון, יהושע ועתניאל שהיו מנהיגים מדיניים ורוחנים כמו דוד ומשה.

לא תמצא מנהיג אחד שהיה רק "רוחניק"

שאף אחד לא אמר שהם המנהיגים האדיאלים.

על מלכי בית דוד כתוב שזה אידאלי, בגלל הצדקות של דוד.

הצדקות והרוחניות היא זו שהופכת אדם להיות מנהיג ראוי.

ואם יחד איתה הוא משלב את חיי המעשה שלו ומנהיג את עם ישראל ייצא המון טוב

אנחנו מדברים לגופו של עניין

גאולה בהגדרתה היא הפיכה ממצב של שיעבוד לחירות.

כל השופטים העבירו כל אחד בדורו את ישראל ממצב נחות כזה או אחר למצב טוב יותר. 

על כן הם בגדר משיחים ולכן גם אלוהים מכנה אותם "מושיעי ישראל" (אגב, חלק מהם אף היו רשעים גמורים. ראה ערך בנו החורג של ירובעל : אבימלך שרצח בדם קר כמעט את כל אחיו. )

ולמה אתה מתכוון "כתוב שזה אידיאלי" איפה כתוב על מלכות דוד שהיא אידיאלית ועל הנהגת שופטים אחרים שהיא לא? 

הלא הם נקראו מושיעי ישראל אז כן זה אידיאל  להושיע את ישראל, בין אם תסכים או לא.

ולגבי ההגדרה שלך למנהיג ראוי אני מסתייג ממנה בכל מכל כל.

אחאב שהרבה ע"ז בישראל היה מנהיג דגול שהושיע רבות את ישראל, וכן בתקופתו לא היה לשון הרע בין איש לאחיו. 

(בשונה מתקופת שאול ודוד שהיו צדיקים ממנו לאין ארוך)

המשיח יהיה המנהיג האידיאלי.

גם ביבי הוא מנהיג, גם בן גוריון מנהיג,גם רבין הוא מנהיג.

האם הם מנהיגים ראויים להיות משיחים?

המשיח יהיה המנהיג האידיאלי. כן.

לא עוד אחד שמוביל את עמ"י

וזה בדיוק עניינם של מלכי בית דוד..

איה כתוב? שהקבה רוצה אותם בתור מלכים זה כתוב בלי סוף פעמים.. באמת לחפש..?

וכי לדעתך גדול תלמידי החכמים טעה בהגדרתו למשיח ואתה צדקת?

תחליט..

דהיינו בן דוד

כי בסוגיא הזאת של כר כוכבא יש המון מחלוקות

למשל.. יש מחלוקת האם ר"ע חזר בו כשהוא גילה יותר על בר כוכבא.

יש בזה הרבה ובאמת הרבה מחלוקות והשוואות של מקורות בחז"ל

חזק וברוך

זאת אומרת,

לא שהם היו עסקנים כבר קודם שפתאום קיבלו כוחות להושיע,

אלא להפך - הם היו אנשים רגילים (לא יודע אם זאת המילה הנכונה) עד שמשמים הפילו עליהם את התפקיד

תקן אותי אם אני טועה

אתה מתכוון לתקופה של גדעון? 

אכן המדיינים הזיקו לנו מאוד בתקופה ההיא, אך לא התבוללנו איתם (גם לא שזה היה משנה לעם ישראל)

הם התפללו לאלוהים שיושיע אותם מצרת המדיינים, וע"כ לאט לאט גדעון החל להושיע את ישראל.

זה לא שהוא קיבל לפתע כוחות על טבעים כמו יהושע או משה, באמצעות טקטיקות מלחמה וכמובן המון סיעתא דשמיא הוא ניצח.

אני אומר שכמה שזכור לי רוב אלו שהושיעו את ישראל לא הלכו להיות מצביאים מעצמם ואז קיבלו כוחות להושיע

אלא להפך...

גדעון לדוגמא,

הוא היה אדם רגיל שקיבל כוחות להושיע את ישראל בעקבות הטענות שלו, ואז הוא הפך למצביא ונלחם במדיינים.

הוא היה עסוק בלהציל את התבואה שלו ממדיין בכל הסיפור הזה כמו שכתוב שם 

(שופטים ו יא)

"ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין"

כנ"ל יהושוע -  היה משרת משה, עד שקיבל את התפקיד ונהיה מצביא.

דוד המלך - חוץ מזה שהוא הרג את גולית כי הוא כבר שמע אותו מקלל את ה', 

הוא היה רועה צאן לבד עד ששמואל הלך להמליך אותו

לגבי יהושע אני לא כ"כ מסכים, משום שעוד בציעירותו במלחמת עמלק הוא היה מהמנהיגים הצבאיים שהובילו את המערכה.

לגבי גדעון בהחלט השם בחר בו להושיע את ישראל 

אך "הכוחות" שקיבל הם רוח גבורה שאומרים שם המפרשים.

במידה כזאת או אחרת זה משהו היה לכל השופטים למין אהוד בן גרא שעשה את מעשה הגבורה במואב נגד עגלון.

ועד שמשון

שמשמע מזה שהמשיח לא צריך להיות דמות מדינית שתסחף את כולם

אלא זה יכול להיות סתם תלמיד חכם שפתאום יתחיל לפעול ולהלחם כי משמים נתנו לו כוח להלחם.

האמת שזה לדעתי מה שיקרה...

שבין אם הוא נולד להיות מנהיג או נהיה מנהיג ע"י השם

אתה מסכים שהמשיח אמור להוביל מהלך מדיני. 

כי להמון העם נדמה שהמשיח הוא צדיק בן 90 שיודע את כל התורה בעל פה ועתיד לעשות קסמים כמו מינימום הארי פוטר

כשמשווים להארי פוטר זה נשמע מגוחך, אבל זה כי קסם זה דמיוני

אבל הקב"ה בהחלט יכול לעשות ניסים ביד הצדיקים.

אם אני לא טועה ר' נחמן כתב שהוא יעשה מופתים כדי להוכיח לאפיקורסים את מציאות ה'

אם משיח אמור להכניס לכולם בתודעה שיש אלוקים, ועם ישראל זה העם הנבחר 

(הגמרא כותבת בעירובין שברגע שיבוא משיח הגוים מעצמם יבואו לעזור לישראל)

והוא אמור לגאול גם את הרחוקים מהתורה ולהחזיר אותם למוטב.

במהלכים טבעיים אולי יעזבו אותנו בשקט, אבל לא בטוח שיבינו שהקב"ה קשור לזה...

בזמן אלו שהושיעו את ישראל באמת היה עניין שזה יהיה מהלך מדיני כי עוד לא הגיע הגאולה השאלה

אז צריך רק לפתור את בעיית השיעבוד אבל להשאיר בחירה..

אבל משיח זה הסוף להכל.

וכן חובר חברים (לחישה לנחשים ע"פ רש"י)

העולם של הארי פוטר לא כ"כ מופקע מהמציאות שיכולה להיות קיימת - אבל היא לא.

מצטט לכאן את דברי הרמב"ם מהלכות מלכים : "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים. אין הדבר כן, שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו זה. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת"

האם הקב"ה יכול לעשות ניסים ביד צדיקים? בוודאי שכן - הוא עשה זאת רבות בעבר.

אך האם זה תנאי זהות להאם אדם מסוים הוא משיח? חד משמעית לא.

וכן, הרמב"ם מאריך במקום אחר באשר לכיצד אנו אמורים לקבל אדם שטוען על עצמו שהוא נביא השם.

בקיצור אומר שם הרמב"ם שלא משום שהוא מסוגל לעשות אותות ומופתים, אלא משום שיש חזקה שהוא מחובר לתורת משה.

לגבי אם המשיח אמור להתגלות לאחר שכל העם עשו תשובה, זה מחלוקת תנאים בסנהדרין בין רבי אליעזר לרבי יהושע. והלכה כרבי יהושע שסובר שלא חייב תשובה כתנאי בסיסי לגאולה.

מה גם שההיסטוריה לימדה אותנו שניסים לא מרשימים כ"כ. דהיינו לא משום ניסים אדם חוזר בתשובה

ראה ערך דור המדבר, וכן מעמד הכרמל עם אליהו, זה כן עזר מעט לזמן קצר אבל זה לא מחזיק מים לזמן רב.

האמירה נשמעה לי כאילו אתה אומר שזה דמיוני שהוא יעשה ניסים- מה שאני עכשיו מבין שאתה לא חושב ככה.

זה רק מה שרציתי להגיד - שזה בהחלט יכול להיות.

שמע אני לא יודע, לא למדתי את הנושא

אבל אני לא אומר שהסימן של המשיח יהיה מופתים (לפחות לא בשבילנו), אלא שכחלק מהעניין יתכן שהוא יעשה מופתים - אולי בשביל הגוים והאפיקורסים. הבנתי שבאמת לא כולם יאמינו בו וחלק ילחמו בו למרות הכל, זה פשוט יהיה בשביל מי שיש לו מידת אמת.  הרשעים כנראה ילחמו ויאבדו לנצח - לדעתי.

כי בימינו לדעתי זה יתפוס מיד כי כבר כולם שקועים במדע והכל יש לו הסבר...  

אז בכל זאת נראה לי שכן, שהוא יעשה מופתים. 

(סליחה אם אני כותב מבולגן, מקווה שהובנתי)

המנהיגים הטובים שלנו לאורך הדורות לא היו רק תלמידי חכמים 

הם היו גם (או בעיקר) מצביאים גדולים.

זה גם מתחבר לזיהוי הלא נכון של רבי עקיבא וחכמים של בר כוכבא כמשיח.

התברר שהזיהוי היה לא נכון, אך הדרך לזהות משיח הייתה כן נכונה והרמב"ם מביא את זה להלכה בהלכות מלכים.

לגבי 3 

בפשטות - לא.

ואפילו קבלה היה לומד אצל העיראקים..

ובכלל כל ירושלים היה קשורה סביב המשפיע הגדול הרב שרעבי

"ע"פ הסימנים נראה שהבבא מאיר הוא המשיח"

וזה אותו הרב בן ציון שהיה כזה גאון בצורה לא ניתנת לתיאור

אם לא שתקראו את התיאורים שאמרו עליו גדולי ישראל משהו לא יאומן כי יסופר אשר היה מבהיל על כל רעיון 

והנה לך שבבא מאיר לא היה ממש כפי שאמר הרמב"ם, ובכל זאת הרב בן ציון אמר 'שיש בו את הסימנים'

ולכן אין לקבל את הדברים כפשוטם ממש אלא בהבנה עמוקה.

יש פה קצת היפוך יוצרות.

כידוע משיעוריו שאמר שאת כל קושיות הראשונים והאחרונים מתרצם בהסברו הצח

והוא היה מנהיג גדול ופיקח גדול, ומהיכרות רבה עליו אמר כפשוטו ממש.

ובסוף התברר שצדק

נו באמת.

פשוט במשנה שצריך לתקוע בשבת, ואנחנו מפספסים זכות אדירה של מצווה חביבה כל שנה שבה ר"ה חל בשבת.

שום וורט חסידי לא ישנה זאת, גם לא אם האדמו"ר הוא הבן איש חי.

מצוות שופר היא כמו כל מצווה אחרת שצריך להשתוקק לקיימה, ומתבטלת מאיתנו באונס גמור, שאין בו רצון כלל, מחמת המצב הרוחני הירוד של עם ישראל. בדומה למצוות המקדש והקרבנות, הארץ והיובל, מצוות התלויות בבית דין סמוכים, מצוות המלוכה, ומצוות התלויות בנביא.

אנחנו נאלצים לבטל אותה מחשש (אמיתי וענייני!) של טלטול של ההמון ברשות הרבים, והיה ראוי לבכות על כך בראש השנה, אלא שכבר לימדונו עזרא ונחמיה: "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַ-ה' אֱלֹקיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כׇּל הָעָם כְּשׇׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה."

אז לא בוכים על כך, לפחות בעיצומו של יום, אך ההחמצה מלקיים את המצווה לא נותנת ללב מנוחה.

אני לא.

ככה קבעו.

לא צריך לתקוע. אז לא תוקעים.

ולא צריך להצטער יותר מדי.

ביום ראשון תשמע שופר

מהתורה לא מניחים תפילין בשבת.

לפי הירושלמי זה נכון גם על שופר בגבולין. לפי הבבלי מן הדין תוקעים, אלא שגזרו.

לא ברור לי שזו אכן כוונת הירושלמי, שהרי קשה מאד מהמשנה שמפורש שתןקעים ביבנה בשבת, ובכל מקום שיש בית דין, וצריך לדחוק מאד שזו תקנה זכר למקדש כמו לולב בחול המועד. הרבה יותר פשוט לפרש בירושלמי שמדובר בכעין אסמתכא שלא לתקוע בשבת, ולא בדרשה גמורה.

לפי מה שאנו פוסקים כמאן דאמר ש'שבת לאו זמן תפילין', אין כלל מצווה בהנחת תפילין בשבת. כאן בפירוש יש מצווה, רק שחכמים החליטו שעדיף לוותר עליה מחשש שעמי הארצות יעברו על איסורי מלאכה.

אם אתה חושב שהציבור היה עובר על איסור טילטול בשבת בימינו אז אין מה להצטער כי חז"ל מצילים אותנו מעבירה חמורה בעזרת שב ואל תעשה.

אבל אם אתה חושב שבימינו כבר הטעם הזה לא נכון אז יש להצטער מאוד על כך שאנחנו עדיין נושאים את קללת הגלות בה אי אפשר לבטל את דבריהם ואנחנו עדיין חסרים את הסמכות המתאימה. במצב כזה אנחנו "סתם מפספסים" את השופר, ועל זה אפשר בהחלט להצטער.

אני, (לאחר לימוד הלכות עירובין בעיון) משוכנע בהחלט שמדובר בחשש קרוב ואף וודאי. אפילו לפי הדעה הדחוקה והבלתי מסתברת שרשות הרבים היא דווקא מקום שעוברים בו 60 ריבוא אנשים, ברור שאם יורו לתקוע בשופר, אנשים יטלטלו באיסור.

אמנם אף שהגזרה שרירה וגם מציאות ימינו מצדיקה אותה, יש להצטער הרבה גם על חילולי השבת, וגם על כך שנמנעת מאיתנו מצווה כה חשובה ויקרה. בסוף אם כולם (כולל הדתיים) היו שומרים שבת כדין, לא היה מקום לגזור והיינו ללא ספק תוקעים כאשר נצטווינו.

עד שמרוב חיבתם למצוות תקיעת שופר הם עלולים לטלטל בשבת ולעבור איסור.

אם אתה משוכנע בהחלט שבכל שבת שהיא אנשים עוברים על איסור טילטול בגלל המסקנות אליהן הגעת בלימוד עירובין אזי יש להצטער על 52 חילולי שבת כל שבת, ומה לך דווקא שב-ואל-תעשה בשופר? יש צער גדול יותר על עבירה דאורייתא של המון עמך ישראל. הלא כן?

גם של דתיים. אבל זה לא חידוש, ברור שכולם צריכים להצטער על כך. מה שאני טוען הוא שיש להצטער גם על מצוות שופר שמופרת על ידינו. ולגבי זה, (מסיבה שבכלל לא הבנתי) התרשמתי שלא כולם מסכימים איתי

באתי לכתוב עוד עך כך ונמחק לי, אולי אות משמיים. בכל אופן, כדאי ללמוד את ההלכה ואת המציאות בעניין

כיום ברוב המוחלט של הישובים והערים בארץ יש עירוב כשר

שבדקו מאות עירובין בארץ ובעולם ואומרים שעירוב בחזקת פסול עד שייבדק על ידי מומחה (יתוקן) ויימצא כשר.

מה יעזור להצטער, אם אתה מאמין בה' שהוא מסובב הסיבות, הוא זה שהחליט שיגזרו חז"ל,ומה לך עצב

לא חז"ל, אלא עמי הארצות שמחמתם גזרו חז"ל, בצער רב, שלא לתקוע.

לך תקע בשופר מסכן שלי

גם על זה לא צריך להצטער?

הבית נחרב בשל חטאינו, הגזירה נגזרה בשל שגגתנו. בבית תלויות רוב המצוות, הגזירה מבטלת לנו מצווה רק אחת לכמה שנים. פרופורציות.

תיכף תבכה שאתה לא יכול לייבם אלמנה.

שנה טובה

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.