בעה יחזור לאש שהייתה פעם

אמרו פה להתפלל, זה ברור. ברור. לאמשנה איזה עצה תקבלי כאן, תפילות.

שיתפלל המון. וגם את- כמובן.

הוא מחפש לשמוע שיעורים?

הרבה רבנים ספרדים ככה. למשל הרב מוצפי בסגנון הזה. שיעורים מעניינים מאוד.

יש את הרב מאיר אליהו. צעיר, גם הוא בעצמו חוזר בתשובה. ומשמיעת שיעורים שלו (לא 1 או 2.. יותר..) הרבה אנשים מתמלאים ברצון ושאיפות למעלה, ועוד. הוא מדבר הרבה על עניין ה"עבודת ה' של הבנאדם". לפעמים גם שיעורים בהלכה. הסגנון שלו לא מתאים לכל אחד.. אבל יכול להיות. הוא גם קשור לרב עובדיה ולקבלה ככה.

אפשר לשמוע אותם ביוטיוב ובקול הלשון וכו.

זה שיעורים.

אבל צריך לדעת, והוא בטוח יודע. שרק שיעורים זה לא מספיק. חייב חברותות. ואי אפשר רק חברותות. צריך גם וגם.

זה תלוי איפה הוא גר. הכי טוב למצוא שכן שהוא בעניין ולא מממש את החלום.. ככה גם לזכות לחזק אחרים.

אם אתם ממש באטרף להיות פעילים, ולעדות טוב. לדבר עם הרב של בית הכנסת ולנסות לפתוח כולל בעלי בתים לילה אחד או שניים בשבוע. או שיעור/חבורת דף יומי.

חברותא בעבודה זה דבר נפלא. ספר כמו מסילת ישרים, אורחות צדיקים. והספרים הקצרים הקלילים שהם ככ ככ חשובים ומוסיפים טוב לבן אדם. עשר דק בהפסקה בעבודה יכולים להאיר את היום ולעשות ככ טוב. כמובן בלי קשר לקביעת עיתים שלוקחת קצת יותר מ10 דק..

עוד המלצה שלי, מתוך דברים שרואים..

אנשים מתחזקים ויש להם יותר רצון להתחזק ולהתקרב לקב"ה כשהם מקורבים לרבנים. כשיש להם דמות כזאת שהם רואים אותה מידי פעם. להסתכל, לחוות, להרגיש, לשמש קצת.

זה מפתח רצון להתקרב לקב"ה. באמת.. אבל זה לוקח זמן.

שיהיה רב ת"ח, לאו דווקא גדול הדור. רב העיר הצמודה, ר"מ בישיבה מסויימת שגר קרוב, רב חשוב שהוא הולך לשיעורים שבועיים שלו. וכן הלאה.

הבאתי כאן כמה דברים. אם לא דייקתי בסגנון שלו.. מתנצל.

תעשו מה שטוב לכם.

ושוב, לא לשכוח להתפלל 

הרבה הצלחה בע"ה!

שליט"א.

מאוד נהנה לשמוע אותם שיעורים מרתקים.

כל הרבנים שציינת אנטי ציונות

הם פשוט לא ציונים

יחי ההבדל.

בכל מקרה,

זה הנקודה? זה שרב תופס שונה ממך כמה דברים זה כבר אומר שלא תתחבר אליו?

הם רבנים בעלי סגנון ואופי דומה. הספרדי החם, הם מתלמידי תלמידי מרן הרב עובדיה ובנוסף בשיעורים שלהם מזכירים הרבה הנהגות של הקבלה או דברי מוסר וכדומה מהזוהר.

בגלל שיש הבדל אז זהו? לא לשמוע? הוא ודאי לא יתחבר?

שמעתי עשרות שיעורים של הרב מאיר אליהו

הוא מאוד אנטי ציונות 

לא אמרתי שלא אתחבר אליו

אני שומע את כל הרבנים 

פשיטא שפחות מתאים להציע רבנים חרדים מובהקים בעלי סלידה מכל מה שמריח מציונות, לחרד"ל.

חסרים רבנים לאומיים?

וגם לי הייתה תקופה שלא פספסתי אף שיעור שלו

וכן

הוא כזה

אבל הרב בניהו לא ככה.

וגם הרב מוצפי עם כמה שהוא לא ציוני - הוא לא ככה.

אמ. א? כן חסרים רבנים חרדלים. אבל זה בלי קשר.

ב. וזה העיקרי - חסרים רבנים חרדלים ספרדים. באופי הזה. שמעבירים שיעורים סגנון הזה. עם החום הספרדי הזה. עם המנטליות הזאת.

ואני לא רואה שום סיבה להציע רבנים בגלל דעותיהם בכמה עניינים כשזה לא רלוונטי.

ככה שאני לא מבין למה אתה מנסה בכוח להוכיח שאותם רבנים הם לא אנטי ציונות בעוד 

שאני יכול להוכיח לך בנקל את מדד "האנטי" שלהם כלפי הציונות - זה לא סוד שבעבר הרב מוצפי התבטא בצורה מאוד לא יפה נגד רבנים דת"לים.

וכן את דעתו לגבי הלל ביום העצמאות..

לא חסרים רבנים חרד"לים ב"ה ואם אתה חושב שכן אז זה כנראה משום שאתה משויך לציבור החרדי או הבעלי תשובה שמעוניינים להיות חרדים..

ההבדל היחיד הוא שהרבנים החרד"לים לא מצויים כ"כ ברשתות לכן זה נדמה כאילו אין כאלה חס ושלום..

יש עניין גדול להציע רבנים שמתאימים לקו השקפתי מסוים 

כמו שלא אציע לחב"דניק לשמוע רב דת"ל 

כך גם לא אציע לדת"ל לשמוע רב סאטמרי (לפחות לא כברירת מחדל)

זה שהוא נגד אמירת הלל

לא הופך אותו לאנטי ציוני

אנטי זה נגד. זה נגד ציונות וכל הקשור.

את זה לא תמצא היום כמעט בציבור החרדי למעט הקיצוניים ביותר כמו החסידים בבית שמש מאה שערים והליטאים בפלג.

האמת שאני משוייך לציבור החרדלי ואומר את זה מתוכו. אבל בסדר..

לא אציע לחבדניק רב דתל מהסיבה הפשוטה שהסגנון שונה.

מה לעשות שהסגנון שונה.. זאת המציאות.

לא בגלל ההשקפה שלו בענייני יום העצמאות וציונות, ולא בגלל שאצלו החולצה בצבע תכלת ואצלו לבן.

פשוט כי הסגנון שונה.

ומה לעשות שהרבנים הספרדים, הרבה מהם. הסגנון הוא עמחה כזה ופשטות

ויש סגנון שיעורים. וזה הסגנון.

וזה שהגיע רב צעיר אחד שחזר בתשובה וקיבל דעות מהראש ישיבה שלו מאוד לא ציוניות זה בסדר. מותר לו ללכת אחרי גדולים וטובים שחשבו ככה..

האם זה אומר שהסגנון שלו לא יתאים למישהו שמחפש את הסגנון הזה?

ממש לא.

ואני לא מבין למה הדיון ממשיך.

פקח עיניך וראה כמה חרדלים למהדרין מחשיבים את הרבנים האלה שלמעלה כרבותיהם. לפני הרבה רבנים חרדלים.. לא בגלל הדעות או צבע החולצה אלא בגלל האופי. וזה בסדר גמור.

הסברתי את עצמי, והמציאות מוכיחה שיש המון כאלה.

וזהו.

חזק וברוך.

אתה מכיר משהו אחד שהרב מוצפי כן מסכים עם הציונות?

כמו שתמצא בבית שמש.

אין מה להשוות זה שמים וארץ

באמת אם אתה מחפש ניואסנים כדי להבדיל בינהם אתה לא מכיר בכלל את הציבור החרדי..

הם שונים ככ

אבל אם כזה דחוף לך,

זה להצביע בבחירות

זה לברך ולהעריך מאוד את החיילים

זה אולי ללכת ללשכת גיוס ולהגיד שאתה בחור ישיבה, ולא להתעלם מהצו.

זה עוד אלף ואחד דברים.

הדיון הזה הפך כבר ללא קשור ומנצלש.

חזק וברוך.

ואני לא מדבר איתך עכשיו ברמת המאקרו מבחינת הציבור החרדי

כי כן באמת יש רבים מהם שמקיימים את הדברים שציינת ואף יותר.

כוונתי אל הרבנים שציינת ואל הרב מוצפי בפרט.

וזה מאוד קשור, משום שאמרת שאנטי זה נגד.

והרגע הוכחתי לך שבאמת אין שום דבר שהרב מוצפי מסכים עם הציונות.

מקווה שהבהרתי את הנקודה שלי.

לילט

אנסה לדרבן אותו ללכת אולי כי לשמוע היום הוא כן שומע, אבל יכול להיות שלראות את הפנים של הרב בשיעור יעלה את ההרגשה למקום שהוא מחפש.

חשבתי אולי זה גם משהו טבעי שההתלהבות מעט יורדת אחרי כמעט 15 שנים בתשובה,

תודה רבה בכל אופן וב"ה שנזכה תמיד לעבוד את השם מתוך התלהבות והתרגשות

תעדכני אם יש שיפור ואולי צריך עוד רעיונות אז בשמחה

עצמך?

אשמח מאוד לשמוע

אבל לפעמים כשהכל בנוי מהתלהבות גרידא, זה דבר שהולך ונעלם

וזה דבר שיכול לפעמים להיות ולפעמים לא

כשאדם עמל (!) בתורה. עמל. קשה. לשבת עם הספר. לחשוב להקשות ולתרץ.

לחדש חידושים גם אם הם לא חידושים של גדול הדור, אבל יש משהו שזה שלו.

שזה קניין שלו. שהוא קנה וחידש בעמלו שלו.

זה לא דבר שאפשר לשמוע אותו בשיעור, לקבל מרב. יהיה צדיק ככל שיהיה.

מרב מקבלים לפעמים התלהבות, לפעמים אש, לפעמים חיזוק שככ צריך. ולפעמים ידע נצרך שלא היית מגיע אליו לבד

אבל יש צד של קניין בתורה שאתה צריך להתאמץ ולעמול עליו בעצמך.

אתה והספר. לפעמים גם חברותא תעזור.

הגמרא אומרת שבהתחלה אדם לומד וזה נקרא תורת ה. אחרי שהוא עמל זה נקרא שלו. כמו שאומר דוד המלך בתחילת תהילים "כי אם בתורת ה חפצו ובתורתו יהגה יום ולילה", הגמרא דורשת "תורתו" של הלומד (ולא כמו הפשט, שמשמע של הקב"ה). וזה בזכות העמל שלו והחידושים שלו.

ועוד עניין בזה, שהתלהבות משתנה עם מצבי הרוח ותמיד צריך לחדש אותה. כמו התלהבות.

אבל כשלומדים ככה - זה לא נעלם. זה קניין שלך.

אחד לא יכול להבין ולהרגיש את הנשמה שלך יותר ממך. 

רבנים נועדים כדי להתוות לנו דרך באמונה והלכה, אבל הנשמה שלך היא זאת שבוחרת את הרבנים שאת מבקשת מהם להתוות לך דרך, אז יוצא שביסוד את קודמת להם.

הם מתווים לך דרך ושולחים אותך בדרך ואת צריכה ללכת בדרך ולממש את עומק נשמתך.

ברגע שאדם מחובר לעומק נשמתו, הנשמה מתחילה להתלהט בקרבו וההתלהבות לעבודת ה' מפעפעת בקרבו וכל דבר שהוא לומד או משיג או עושה, הוא מרגיש חיבור עצמאי ואמתי.

כמובן האדם כל הזמן מסתכל אחורה לרבותיו, יחד עם זה הוא מתחיל להרגיש בטוח לחדש דברים בעבודת ה'. הוא לאט לאט מרגיש שפשוט מגלה את האוצר של ש"י עולומותיו בעולם הזה. הוא מרגיש דבוק באל בשורש נשמתו, מתעדן אל על על בנעימות שעשוע ה' ומתחת מתקדש בדרכים מיוחדים שה' הועיד שדווקא הדרכים והמעשים האלו הוא הוא יחדש בעולם ולא שום אדם אחר.

ההנחיה הצמודה כבר לא נדרשת משלב מסויים ואולי באמת צריך יותר להעיז לפנות אל השם ואל התורה מנקודת מבט יותר מעשית ועצמאית ופחות של תלמיד.

אני חושבת שזו נקודה מרכזית שיכולה לשנות אצלו את ההרגשה כי יש לו מידה מאוד חזקה של ענוותנות אז יכול להיות שמהמקום הזה הוא מצפה להיות מובל ולא מוביל.. יש זמנים שצריך ללכת אחרי ויש דרכים שצריך לחדש בעצמו, תודה רבה, אמסור לו ובתפילה שיועיל ויתן לו את הכיוון הנכון ללכת

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הם כינויים לעשיית דין

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד

שרבי מאיר אומר לו לעשות תשובה