ברור שזה משפיע וזה יכול לגרום למה שתואר פה, אך הרבה פעמים זה דווקא בדיוק הפוך, ועובדה שיחסית לאחוזים של הדתיים לעומת האוכלוסייה הם נמצאים בטופ בכ"כ הרבה מקומות, פשוט מכיוון שאמנם לחילונים יש יותר זמן, ואם חילוני ישקיע את כל מרצו ויהיה "דלוק" על המקצוע בהחלט יש לו סיכוי גבוה יותר להצליח, אך תרבות המערב והפוסטמודרניזם שבשבילן אין הרבה משמעות לעולם הזה, גורמות בדר"כ לאדם לדיכאון ולאובדן שמחת חיים, חוסר חשק, וכו'...ולעוד בעיות כגון: איבוד ריכוז מהר מאוד, חוסר התפתחות של המוח וכו' וכו'...בנוסף לגדילה במספר של בעלי בעיות קשב וריכוז...
כמובן, בעיית הפוסטמודרנה שנובעת מתרבות המערב איננה פשתה רק בקרב הציבור החילוני, היא גם נוגעת בציבור הדתי, לצערינו, אך הרבה פחות כיוון שהחינוך והערכים שההורים מנסים להחדיר הפוכים מהם ויש שמירה מהערכים הללו, ויש נסיון להרחקה והסתגרות מרוח המערב, בעוד שאצל החילונים אין בקרה והחינוך גם מכווין ומבוסס על זה, ולצערינו, אפשר למצוא ילדים טהורים שכבר בגיל כ"כ קטן עם סמראטפון ביד, לא עלינו.
אז דווקא רוב הפעמים זה בדיוק ההיפך...
מה גם, שלהורים חילונים הקריירה עומדת בראש והחינוך בתחתית סדר העדיפויות (יש על זה בדיחה: חילונים לומדים כדי לעבוד ואילו חרדים/דתיים עובדים לכדי ללמוד/כדי לשלוח את ילדיהם ללמוד...) וממילא ההשקעה בחינוך מעבר למה שצריך, ואפילו המינימום, הרבה יותר קטנה. (אמנם שעות הלימוד מושקעות גם לקודש במקום חול, אך באופן כללי יש חשיבות ללימודים, גם ללימודי חול, וממילא יש גם יותר רמה בלימודים האלו ויותר השקעה...).
אחרי כל זה, גם החילונים שכן לומדים יותר, אמנם לומדים יותר ומצליחים בקריירה הרבה יותר, באופן טבעי, שהרי בשביל להצליח בחול, לא חייבים תורה וקודש, אך המחיר שהם משלמים גדול מאוד, גם מבחינת חוסר הקודש, דהיינו לא רק קודש אלא גם חוסר התייחסות לנפש ולסיפוק הנשמה (מה שגורם לחסכים וגורם לבזבוז זמן שהורס את הקריירה כשזה מתפוצץ, הדוגמא הקלאסית זה "טיול בהודו" אחרי צבא וכדו'...חוץ מהנזק הנגרם באופן כללי בחיים בגלל זה...), וגם מבחינת חוסר השקעה וזמן במשפחה (וגם לצמצום ילודה, לצערינו...) ובערכי אמת.
מה גם, שבגלל זה בציבור החילוני יש מספר גדול מאוד, לצערינו, של גירושים, שגורם לפגיעה ב"קריירה", ולהרבה אנשים להדרדר לסמים/אלכוהול/סגריות שעולים הרבה כסף וזה "פוגע" בקריירה וכו'...וכו'...
בכללי, חוסר הרצון והחשק גורם לאנשים פחות לשאוף גבוה, הצבת יעדים ועמידה בהם וכו'...מה שמשפיע באופן ישיר על קריירה.
ועוד מדד אחרון, שיש כאלו שלא זכו להבין אותו ולהכיר בו, והוא הסייעתא דשמיא. הרבה פעמים, ההשקעה בקודש לא רק שלא פוגעת בחול, אלא עוזרת לאדם לקבל סייעתא דשמיא מן השמיים ולעזור לו במה שהוא צריך. (כמובן, בהנחה שהוא עשה את השתדלותו והשקיע בזה ולא זלזל כי "יש סייעתא דשמיא"...). ראש הישיבה הקודם שלי היה אומר את זה הרבה, ובישיבה שלי כרגע חיים את זה כל הזמן...
זה מזכיר לי קצת את החיילים הספרטניים, שכל החיים שלהם התאמנו והשקיעו זמן בשביל הקרב, אך מה שווה שהוא הפך לחייל טוב אם את כל חייו הפרטיים הוא הזניח לטובת זה...?
אגב, גם זה היה כתוב בבגרות אחת בלשון, שהרבה אנשים שהיו בתוכניות של מחוננים היו להם חסכים בכישורים חברתיים, מה שמחזק את טענתי שאמנם זה מקדם אותך בלימודים התוכנית הזאת, אך זה גורם לחסכים בנושאים אחרים וזה לא שווה את המחיר.
אם סדר העדיפויות של הבן אדם הוא שהקריירה מעל הכל, אז באמת עדיף להשקיע בזה את כל הזמן, אך כמובן, לנו יש סדר עדיפויות שונה קצת (אני מקווה לפחות...
).
עכשיו כשאני מסתכל פעם שנייה בהודעתך לא בטוח שמה שכתבתי היה כנגד מה שאמרת בהכל, לא הצלחתי להבין עד הסוף למה התכוונת בכל הדברים, אך מה שכתבתי לגבי מה שאני חושב בנושא הזה מובן. (מקווה לפחות...)
שכוייח...!
נ.ב. עכשיו כשהסתכלתי קצת בתגובות, רוצה להסתייג ולומר שמה שכתבתי הוא לגבי הציבור הדת"ל, בציבור החרדי המצב שונה ואין לי כוח לפרט...
