יום יום יחד עם בני גילו. מכירות כל ילד מכל הצדדים

מצד שני, יש גננות שיש להן נטיה להשאיר ילדים. מכירה אחת כזו
איך הגננת בכללי? איך תיפקדה מול הילד? היא גננת שנוטה הרבה להשאיר ילדים?

כיתה א' בבית ספר יסודי זה לא שנה א' בהנדסת מכונות בטכניון.

הרמה הלימודית מ-א-ו-ד נמוכה, היא מיועדת להכניס את הילדים לעולם של בית הספר, להקנות להם הרגלי למידה וכו', ובזה היא טובה.
יש ילדים שיכולים תוך חודש לסיים את החומר של כל השנה (ולעומתם כמובן יהיו ילדים שיתקשו).

תנאי הקבלה - דופק. כלומר זה לא מקום שיש בו רק ילדים סופר מצטיינים, רגועים, בוגרים, שכבר יכולים לשבת שעתיים ברצף על הכסא. להפך, רוב הילדים אינם כאלה בשלב הזה.
יש בכתה א' ילדים בכל כך הרבה רמות, ואם תהיה מורה טובה - היא תדע למשוך את כל הכיתה קדימה, כולל הילדים שיותר קשה להם.

מבחינה חברתית, אם טוב לו היום בחברת הילדים האחרים בגן - למה שזה ישתנה אם הוא יעלה איתם ביחד למוסד חדש?

לדעתי חבל לאכזב את הילד ולגרום לו לאבד את כל החברים שלו, ולהיות כל היום עם ילדים צעירים יותר.
אם בית הספר יהיה לו קשה מדי (למרות שכאמור ממילא יש שם ילדים בכל כך הרבה רמות והמערכת בנויה לזה), אפשר תמיד להוסיף תמיכה הורית או ליווי יותר מקצועי.

בסוף כולם עוברים את זה, פלוס מינוס תוך 12 שנים


הבהרה:
אני כמובן לא מכיר את הילד שלך, ויכול להיות שכתבתי דברים לא רלוונטיים בעליל. אבל לדעתי *הלא מקצועית*, מתוך הניסיון *שלי בלבד*, מה שכתבתי כאן נכון ברוב המקרים.

בנוסף- כיתה ב' היא כיתה שלא עושים בה יותר מידי אז תמיד אפשר להשלים ב-ב'.

בממ"ד (לא ת"ת) הרמה לדעתי נמוכה יחסית ליכולות של הילד הממוצע.
גם היום לעומת העבר כמעט ואין עליהם אחריות.
היום הכל מגיע להורים בווצאפ- אף ילד לא ננזף כי הוא שכח משהו אלא ההורים מקבלים הודעה שהם צריכים להכניס לילד מה שחסר.
הלימוד די איטי.

במיוחד שכתבת שיש שיפור הייתי נוטה לעלות.

גם היום הלמידה חוויתית מאד.

יש לי עולה ל-ה' תחילת- אמצע שנתון. אני כל הזמן מרגישה שהוא לא מאותגר. גן חובה היה מיותר.
מבחינה חברתית בגילאים גדולים יותר השנה הזו פחות משמעותית..
לעומתו עולה ל-ג' סוף שנתון. רץאחרי החוויה עם בכור לא התלבטתי בכלל. אני אני ממש שמחה. אני מרגישה שאצלה הכל בזמן. ועוד אצלה היתה קורונה מאמצע א'.....
עדיין אצלה הכל יותר התאים לה. לא קשה- שובר ולא הכל קליל.
בעקבותיה גם השלישי שקטן בשנתון הוכנס לגן עיריה לפני גיל 3 השנה ואני ממש מרגישה שאצל שניהם הכל בזמן. אצל הגדול הכל כל הזמן מרוח....
הוא די מנסה לאתגר את עצמו ומתעניין מעצמו בחומר ברמה גבוהה יותר.
חברתית הנה הזו לדעתי כבר פחות משמעותית ככל שעולים בגיל.

זה לא רק ברמה הלימודית- זה גם הדרישות לריכוז ובעיקר הציפיה לאחריות.....
הציפיה לאחריות מהם לדעתי לא כ"כ שונה מהגן... אין הבדל גדול ....
היום הציפיה שההורים יסדרו את התיק בכיתה א', הם האחראים שהילד יכין ש.ב וכד'....
אני הרגשתי שרמת האחריות המצופית מהם עלתה רק שהבכור עלה לכיתה ג' אבל היתה לו מורה חרדית מבוגרת- יותר עניין של מנטליות....
בא'-ב' היום אין ממש ציפיות לאחריות מהילדים משמעותית יותר מהגן.
הציפיות מבחינת אחריות הן יותר מבחינת ההתנהגות ויחס לילדי הכיתה- לא שונה מהותית מגן.
גם מבחינת ריכוז- לפחות אצלינו אין דישות הרבהניותר גבוהות מגן בהבדל ניכר.
בשיעורי חשבון ועברית הרבה פעמים זמן ההקניה קצר וחוזר על עצמו ואח"כ עבודה אישית בכיתה שדורשת יחסית פחות ריכוז. גם בגן יש מפגש בבקר ובצהריים ויש יצירות אישיות באמצע.
כל השיעורים המקצועיים בכיתה א' (לא של המחנכת) הם לגמרי ברמת גן....

ההבדל המשעותי הוא יותר בדרישות להתנהלות עם הספרים,מקלמר וכד'..
גם לזה יש שנה שלמה ....

אני הרגשתי עם הילדים שלי ב-א' כמו גן +.
אצל הבכור רק ב-ג' ממש התחלתי להרגיש שהוא ממש בביה"ס ולא רק חיצונית.

אני לא רואה את ההבדל רק מבחינת רמה לימודית ודרישות. יש את הפן הרגשי שהוא מאוד חשוב ואם לא עברת את זה עם ילד לא בשל, אולי לא הבנת את ההבדל.

בנוסף - לא הבנתי למה את ממעיטה באחריות של ילד בכיתה א'. מבחינתי ילד בשל הוא כן ילד שיודע להתמודד עם ארגון התיק והוא כן אמור לדעת קצת לעבוד לבד. ברור שבהתחלה הוא יקבל עזרה, אבל במהלך השנה הוא אמור לעבור תהליך שבסופו הוא יידע לעבוד לבד.
אני חושבת שאם בביה"ס שלכם זה לא ככה אז יש משהו בעייתי בהתנהלות.

אני חושבת שעכשיו הדרישות נמוכות משמעותית.
לא מצפים מהילדים לארגן תיק לבד, לא מצפים מהם לזכור את ש.ב שלהם, לא מצפים מהם להודיע הודעות להורים וכד'....

אני הרגשתי שבעצם ההבדל מהגן לביה"ס הוא ההתנהלות בכיתה בהוצאה והכנסה של ציוד.
זהו בערך....
וגם זה לא נדרש בתחילת א' אלא במהלך השנה.
יש להם המון זמן לרכוש את המיומנות הזו...
וגם בתחילת שנה הרבה זמן מושקע בנתינת כלים והתארגנות.
בכלל הכל איטי מאד יחסית.
אמא שלי היתה מורה של א' מסוף שנות ה-70 במשך 30 שנה.....
היא ספרה לי שבעבר (עוד לפני שאני הייתי ב-א') לימדו קריאה עד חנוכה!!!
היום הכל מרוח......
לילדים שלי (2 בתי ספר שונים) היה הרבה יותר פעילויות חוויתיות מאשר "שיעורים".
אני הרגשתי שהם סוג של המשיכו את הגן רק עם ילקוט.
כמו בגן- כל יום ורבע היתה פעילות אחרת וצריך לדאוג למשהו....
מבחינת התמודדדויות חברתיות לא ראיתי הבדל בין גן לכיתה א'.
האמת שעברית זה המקצוע היחיד שממש הצריך מיומנויות ועוד היה דורש.
שאר המקצועות חוץ מחשבון יכלו להיות מוערים בגן כמעט אותו דבר. בגלל שהם לא קוראים כל השנה אז השיעור יותר דומה למפגש בגן.
חשבון זה באמצע- הרבה הרבה פחות דורשני מעברית. הילדים יודעים את רוב החומר שנלמד במהלך השנה (חיבור וחיסור עד 10) אבל לעומת שאר המקצועות כן יש עבודה יותר מסודרת עם ספר וחוברת עבודה.

אני לא אומרת לעלות כל ילד אוטומטית אבל רק ציינתי שלדעתי כיתה א' בממ"ד רגיל הדרישות הן מתחת לממוצע. כך שאם מדובר בילד ממוצע עם קשיים קלים לדעתי כדאי לעלות.
ובאמת אחד הסיבות לכך היא שיש אח"כ את כיתה ב' שזו כיתת שנטי לגמרי....
זה לא שלא עושים כלום אבל הכל איטי יחסית.

לגבי האחריות- שאני הייתי ב-א' אני רעדתי מפחד שאני אשכח איזה משהו לביה"ס.....
היום אם ילד לא מביא ציוד וש.ב ההורים מקבלים הודעה לווצאפ שהם מתבקשים להכין עם הילד ש.ב ולהכניס לו מספריים/ לחדד לו את העפרונות וכד'....
הילד לא ננזף בכלל- אין ציפיה שזה יהיה באחריותו.
גם לא מצפים ממנו לדעת מה הש.ב- מקבלים כל יום דף ביומן או הודעת ווצאפ עם ש.ב.
אצלינו המורה בקשה גם שנכין עם הילד את התיק לכיתה כל יום ולא ניתן לו להכין לבד.
הרבה פעמים הילדים שלי בכלל לא ידעו מה יש להם בתיק. אני קיבלתי הודעת ווצאפ להכניס למחר דברים מסויימים בשעה שהם כבר ישנו....
אגב אלו 2 בתי ספר שונים.
הבנתי שההתנהלות אצלינו לא חריגה...
זו הנורמה היום.
ת"ת זה עולם אחר.....
ועוד אצלינו יחסית הילדים מגיעים מרמה סוציו אקונומית לא נמוכה בכלל....

דיברתי על זה עם חברה גננת גם בממ"ד וגם במוכש"ר והיא אמרה שבאמת יש פערים. בממ"ד הדרישה אחידה וצריך להתאים אותה גם לאוכלוסיות חלשות ולכן היא נמוכה.

ההעניין הוא שמורידים אחריות מהילד מבחינה רגשית הוא פחות צריך להיות מוכן.
מבחינה חברתית שבה התחום הרגשי הכי משמעותי לדעתי במילא ההבדל לא משמעותי....

מורים היום מודעים מאוד לכל המורכבויות של מעבר לכיתה א', הוא בעצמו רוצה לעלות.
האם הוא יודע לפנות לגננת כשהוא צריך משהו? האם יודע לשבת 40 דקות? אם כן אז אין ממה לחשוש
מבחינה לימודית אם אתם שולחים לממ''ד רגיל אז לומדים שם קריאה וכתיבה מההתחלה, לאט וביסודיות, אין ממה לחשוש.

אם הגננת אומרת שהוא לא מתאים רגשית לעלות אז אל תעלי אותו!
אני ממליצה להתקשר למחנכת של א של שנה הבאה לברר מהן המיומנויות שהילד צריך ולראות אם הבן שלך עונה על הדברים..
להעלות ילד שלט מוכן רגשית באמת יכול לעשות לו עוול ולגרום לו תסכול רב בבית הספר שמתמשך לאורך שנים

עם הגדולה היינו באותו מצב שאת מתארת ממש אחד לאחד..
עשינו איבחון ואמרו לנו שהיא יכולה לעלות אבל אם נשאיר זה יתן לה נקןדת פתיחה טובה יותר והיא תצטיין.
היא סיימה י"ב עכשיו בהצטיינות!
לעומת זה יש לי אחות שהעלו מוקדם ואמא שלי אכלה את עצמה שנים בגלל זה.
אני מבינה את הקושי הרגשי בגלל שזה בכור גם אצלי זה קצת היה קשה אבל אני ממש שמחה שזה מה שהחלטתי

עוד שנה בגן זה טוב מאד.
 

אינני יודעת אם זה בי"ס ממלכתי או ת"ת.
בכל אופן הדרישות בת"ת הרבה יותר גבוהות מביה'ס הרגיל.

 

וחוצמזה, בתור מורה לכיתה ד',
אני רואה תלמידים שהגיעו לא בשלים מספיק לכיתה א' ואיך הם גוררים את זה  ש נ י ם ...
משנה אחת לא תפסידי- רק תרויחי יותר!
הילד שלך רק עכשיו התחיל להיות עצמאי, לעשות דברים לבד, להפתח ולהתעניין בכל מיני נושאים.
אם הוא ישאר עוד שנה בגן, תרויחי ילד בעל בטחון עצמי, שיגיע לביה'ס במוכנות אמיתית.

הבגרות וההתבגרות לא יברחו לו. הם ימתינו והוא יחווה אותם בצורה שלימה יותר בלי תסכולים.

 

ודבר אחרון
אני נשארתי בגן - ורק הרווחתי מזה! 

 

ב"הצלחה!!

אצלנו בבית ספר היועצת פוגשת את הילדים שעולים לכיתה א,
אולי אפשר גם אצלכם שתכיר אותו ותגיד את דעתה האם הוא בשל לעלות וגם איך להכין אותו רגשית.
מה שמשעשע שביקשת שיעודדו אותך, ובמקום זה כולם הביעו דעתם האם לעלות או לא....
יש ילדים מהגן שעולים איתו לכיתה א? כי הכנה לכיתה א תהיה להיפגש איתם בחופש בגן שעשועים ולהעמיק את הקשר לפני המעבר.
וחוץ מחומר לימודי (אנגלית זה לא לפני כיתה ב-ג), כדאי גם לראות איך מגיב לאכזבה, האם יודע להתמודד עם קושי בעצמו (לשאול את הגננת...). אישית פחות מבינה בזה וכדאי להתעניין אצל היועצת, מורה, גננת... אני קצת יותר מבינה בבחינה מוטורית: קופץ על רגל אחת, הולך עקב לבהונות, תופס כדור, מוסר לרחוק, גם כדור קטן, בועט למטרה מכדרר, רץ, מטפס בבטחון במתקנים מגניבים. מארגן את הסביבה שלו, מביא מה שצריך לשולחן לקראת משחק, ועוד ועוד ההתפתחות המוטורית היא גם מדד לבשלות. וחשובה על מנת לאפשר משחק חברתי.

מהניסיון שלי מאוד עדיף להשאיר במצב כזה.
אני לא רואה שום קשר לרמה לימודית. אצלי היו ברמה לימודית גבוהה (יכולה לפרט בפרטי).
אני חושבת שהכי חשוב להסתכל מבחינה רגשית האם הילד באמת בשל ואם יש ספק מבחינת גבולות ומבחינת היכולת לשבת ולהתרכז ולקחת אחריות לימודית וגם להכיל מצבים מורכבים - הייתי משאירה.
עדיף להצטער שהשארת מאשר להצטער שהקפצת. רוב רובן של האמהות מצטערות שהעלו מוקדם מדי ולא להפך.
אם הגננת ממליצה להשאיר אז בטוח שכדאי. אצלי היא והפסיכולוגית היו בספק ונתנו לי להחליט ובדיעבד היה עדיף להשאיר.

הרבה פעמים הוא מגלה בכיתות הגבוהות שהוא באמת הסתדר אבל הוא לא למד מיומנויות למידה.
כי כשעולים ל-א' אחרי ש-4 שנים לומדים אותיות ומספרים ואח"כ לא-ב שיכולים ללמד אותך צליל שבועיים ו-ב' בכלל זו כיתת שנטי ...

אז איפשהוא מגיעים לשלב שהדברים מצחילים להיות קשים ונתקעים בלי מימנויות למידה כי לא רכשו אותם ב-א' כי היה קל מידי ודי "פספסו" את השנה.

את "עוזרת" לתיאוריה שלי.

אני טוענת שלהשאיר שנה בגן יכול לפגוע רק שלא רואים את זה ב-א' אלא כמה שנים אח"כ.
פתאום מגלים שבכיתה א' הילד לא רכש מיומנות למידה כי בשביל לרכוש אותם צריך אתגרים.
אי אפשר לרכוש מיומנות למידה שלומדים משהו שכבר הבנת ומיצית לפני שנה.

אצלינו בכיתה א' לדוגמא מתחילים עם הכרת המספרים. זה אחרי 3 שנים בגן שהם למדו את זה.....

אז ילד שזה הרמה שלו- זה בסדר תוך חודש+ יגיעו לשלב הבא וזה יתאים לו. ילד שכבר יודע חיבור וחיסור עד 10 (ויש הרבה כאלה) כמעט חצי מהשנה לא מאותגר. הוא יכול לרחף חופשי ולהצליח ואף אחד לא ישים לב שהוא ריחף.
ילד שיודע כבר מספרים עד 20 בכלל....

אגב, אני הייתי גדולה מאד בשנתון (אני מדברת על לפני דור......) ודי כל הזמן הרגשתי שאני כבר רוצה את השלב הבא אבל היתה סוג של תקרה שחסמה אותי.
בתיכון ההרגשה כבר היתה ממש חזקה.
כאילו כל הזמן הרגשתי שמנסים למשוך אותי למטה....

את הרגשת על עצמך את הפער ההפוך ולכן את משליכה על כולם. בדרך כלל המצב הפוך לגמרי ממה שאת חווית.
היום גם מאתגרים בהרבה מקומות ילדים שהם ברמה גבוהה ויש להם אפשרות למצות את היכולות שלהם גם אם הם ברמה גבוהה מהכיתה.

יש דברים שהתנסיתי בהם שאמרתי כבר שאני לא אפרט פה.
ואני חולקת עלייך לגבי מה שכתבת בהתחלה.

אני גם קטנה בשנתון, הורי סיפרו לי כי הגננת של גן חובה המליצה להם להשאיר אותי עוד שנה בגן (גם בקטע חברתי וגם לימודי) הורי החליטו שלא לקבל את המלצת הגננת והעלו אותי, אמרו שכשעברתי לבית ספר היה שינוי משמעותי מבחינה חברתית (נפתחתי יותר והביישנות שהיתה בגן נעלמה עברתי למסגרת עם בנות אחרות מהבנות שלמדו איתי בגן) מבחינה לימודית אמרו שבכיתה א הייתי ממוצעת לא הלך קשה אבל גם לא מאד קל, בשנים אח"כ פרחתי לימודית, סיימתי לימודים לאורך כל השנים בהצטיינות.

היום שאני מסתכלת אני חושבת שהרמה הלימודית בבתי ספר (ממ"ד) בכיתות הנמוכות נמוכה, לומדים מאד לאט יחסית כך שגם אם יש קושי יש זמן לעבוד עליו. הילדים שלי היום בכיתות הנמוכות מאד משועממים בגלל קצת הלמידה האיטי (מוצאת פתרונות של חוברות העשרה וכיוב').

בין מי שבעד/ נגד לעלות ל-א' לבין סוג בית הספר שהולכים אליו.....

לא רק ממ"ד- ת"ת של המוכש"ר אלא סיווג פרטני יותר.

לדעתי שם ההבדל.

אנחנו עברנו דירה שהבן שלי היה בגן בין 2 מסלולים קצת שונים וראינו את ההבדל.
אני גם בדיוק דיברתי עם מישהי שגננת גם במוכש"ר חרד"ל וגם בממ"ד ובאמת יש פערים לא קטנים- בעיקר אצל הבנים.

יש הבדל מבחינה רגשית בין בנים לבנות.
כשמעלים ילד לא בשל מבחינה רגשית זה יוצר בעיות.


(זה לא אומר שאני חושבת שלהעלות בנות זה מצויין אבל ברור שיש הבדל).

אני מסכימה שבנות נוטות להיות בוגרות יותר ולכן ממליצים לעלות אבל אי אפשר להתעלם שכיתה א' במקום מסויים שונה לגמרי מכיתה א' במקום אחר.

אנחנו חווינו את זה עם הבן שלנו- עוד בגן.
הוא היה בגן במקום שמכווין לתתמ"ד ועברנו למקום עם ממ"ד סטנדרטי.
כבר בגן הדרישות היו שונות.
הוא בגן טרום- טרום חובה במקום הקודם נדרש ללמוד מה שנדרש בממ"ד רגיל בגן חובה.
אגב, גם בחשבון.
במקום הקודם לימדו מספרים ואותיות כבר שנה לפני גן עיריה (לא ציפו שידעו ממש אבל כן לימדו כל הזמן). בגיל 4.5- הוא כבר ידע לספור עד 10 ולזהות כמויות.
בממ"ד בכיתה א' עוד חוזרים שוב על המספרים והתאמת ספרה לכמות.

הוא עבר באמצע טרום- טרום לממ"ד רגיל וכמעט עמד בדרישות לכיתה א' בממ"ד רגיל....

אבל במקום הקודם, כשהיה בגן הוא לא היה חריג כ"כ.....
אולי ילד ממוצע החה מגיע למקום שלו בגיל 5....
עדיין יש עוד שנה וחצי לכיתה א'....

הבן שלי ידע כבר בגן 3 לקרוא ולכתוב מעצמו.
בגן 4 קרא שוטף ספרים ברמה גבוהה והתחיל לכתוב סיפורים. הוא מוכשר בצורה יוצאת דופן בכל תחום, כולל בתחומים חברתיים.
אצלנו יש רק ממ"ד. המליצו לי בכיתה א' להקפיץ לב' (הוא גם גדול בשכבה) ואני שמחה מאוד שלא עשיתי את זה. הוא מוכשר ב"ה אבל המורים יודעים לאתגר. פער רגשי אי אפשר לתקן.
היום הוא כבר בתיכון ואני עדיין שמחה שהוא לא קפץ כיתה ובטוחה שהיה חכם יותר להשאיר אותו.
יש לי גם מדד לילד שקטן בשכבה והעלנו אותו למרות זאת (חכם מאוד... פשוט אין קשר) וזה הבדל עצום.

אבל גם שהדרישות הלימודיות נמוכות גם הדרישות הרגשיות נמוכות- זה פחות אתגרים.

מבחינה חברתית, לדעתי ההבדל לא עצום. ההתמודגות לא שונה מהותית מגן- בטח בתקופת הקורונה שבמילא כל כיתה לעצמה אבל גם לפניכן.....

והכי חשוב- זו האחריות
מבחינה רגשית- זה ההבדל המרכזי.
היום לא מצפים מילד לא לסדר תיק, לא לזכור לעשות ש.ב, לא להגיע בזמן וכד'.....
די הורידו ממנו חלק גדול מהאחריות שלפני דור היתה על ילד בכיתה א'.
המעבר היום הרבה הרבה הרבה פחות חד מהגן.

אצל בנות הקטע של העלאה מוקדמת כנראה פחות משחק תפקיד. לא עשיתי מחקר, אבל זה מה שהתרשמתי מהניסיון שלי.
אולי כדאי לברר אם יש נשים בסביבתך שהקפיצו או השאירו ילד ולראות מה ההמלצות שלהן. כדאי שאלו יהיו בנים בכיתות הגבוהות כדי שיהיה מדד טוב.

לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית

יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.

בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?

אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות