..רק הפעם.
אתם לא יודעים בכלל מה זה עושה לנפש,כל הדיבור הזה וההבנה ששוב,קרה משהו וזה כנראה לא באמת נפתר.
כאילו,המקום היציב,שנראה היה כיציב,מתערער שוב.
אז מה אם זהו,סידרו את זה מהר ועכשיו שוב הכל טוב.אז מה.
הנפש מצולקת מיזה.מצולקת כל כך.
כמה פעמים נשבעתי כל כך שהילדים שלי,יהיו ילדים.
לגמריי יהיו ילדים.
הם יראו אותנו מתפייסים,יראו אותנו נותנים חיבוק ומילה טובה.
אני מבטיחה ללמד אותם לפרגן ומבטיחה בזהירות להסיט אותם מכל דרך של כעס וגאווה ושליטה.
קשוח.קשוח לחנך ילדים.אבל אני יודעת שבאש ובמים אני יעשה את זה.
אני אתן להם להישאר ילדים,גם כשהעולם ידרוש מהם להיות בוגרים יותר.
אני לעולם לא אגיד להם שהם שמנים.
כן אכוון אותם מלכתחילה לאכול בריא.
מבטיחה להגיד להם שהם כל כך יפים.כל כך.איך הם לא יהיו יפים אם הם בריאה מדוייקת של השם יתברך?!איך זה הגיוני?
אני אתן להם לצייר על הקיר בחדר הפלא והם יציירו את החלומות שלהם.אני לא אפחד מהם,מהנפש העדינה והמתוסבכת שלהם.אני אבין.ואחבק.הכי אחבק בעולם.
אני לא אפחד מכל דרך שהם יבחרו.זאת בחירה שלהם.אבל אם הם יפגעו,אני אעשה הכל כדי שהם יתרפאו מיזה כמה שיותר מהר ושלא ישארו עם צלקות.
.
יהיה מותר להמציא שירים.כן.יהיה מותר להמציא שירים אצלנו בבית.
אף אחד לא יוריד אותם או יגיד להם שהם לא מוצלחים ושיפסיקו לחלום ושיתרכזו בדברים החשובים בחיים.
מי אתם אותם אלו שאומרים לעשות דברים חשובים בחיים?
מה אתם בכלל מבינים מה חשוב?
ואני לא אכבה את הנר שלהם לעולם.
אלמד אותם לכבד כל אדם באשר הוא,לא משנה מה הוא ומה דעותיו.
ואלמד אותם לכבד את עצמם.ולאהוב.פף לאהוב הכל בעצמם.


ויהיה לכל אחד שיר,שלכבודו ישירו אותו תמיד.
אני הכי אשקיע בהם.
יהיה שיר.שיר ושתיל.ואבנים לכל אחד וצדפים ומלא אוספים יפים של חלקי עצים ונצייר עליהם.
אני אלמד אותם לא לקחת כל דבר ללב.
ואף אחד לא יצחק לי על החינוך.יש לי את מלא הזכות לדרוש חינוך כזה לילדים שלי,מעצמי.
אני מפחדת שאני אפגע בהם.
ואם פגעתי בהם,אבקש מהם להגיד לי כדי שאבקש סליחה גם אני אגיד אם הם פגעו בי.
ונכין פנקייקים ונשתה שייק שווה ובריא ונשיר.נשיר מלא.כל היום.לא רוצה לפגוע בהם.לא רוצה.
אתם יודעים מה זה הורה שפוגע בבן שלו?לא.אתם לא יודעים.
..עברי אנכי

הם יהיו הילדים הכי מאושרים בעולם בזכות אמא שלהם

כל השאר יהיה בונוס.

 

 

 

(כמובן שאמא צריכה לדעת גם להגיד לא לפעמים.

אבל זה ברור..)

..רק הפעם.



(בודאי.)
ותודה
פפפשטות.
אני מתקנאה בילדים שלך.
את קסם
את בעצמך.💜רק הפעם.
וואורצה לאש
אני חושבת שאני רוצה שתאמצי אותי

❣️
..רק הפעם.
אני חושבת שאני אוהבת אותך
..רק הפעם.
אהבה וכישלון ושלום ונצח וצמיחה.
אני אתן את כולי.
השבועות האלו...אולי זה מה שיעזור לי להגשים הכל בסוף.
רציתי לעשות הרבה דברים השבוע.כמעט שום דבר לא עשיתי.
אני אפאטית.ומאמצת את הראש קטן מחודש אייר.
יש לי חלום לעוף חופשי מכל החסימות.
כמה חסימות יש לי בחיים...יותר מידי חסימות.
אני אעשה הכל שלילדים שלי לא יהיו כל כךהרבה קשיים בחיים.
(יש לי פחד שמרוב שאני לא רוצה לעשות את הטעויות שנעשו איתי,הכל יתנהל בדאגה ומחנק...צריך להתפלל על זה.)

צורב לי בלב.
אני לא צריכה כלום.גם לא חיבוק כשקשה לי.
אני צריכה רק אדם שיעיז להסתכל לי לתוך העיניים,לזמן ארוך ואני אחשף מולו לגמריי וארשה לי לבכות.
נראלי שבחיים לא בכיתי באמת וחזק ליד חברות.אף פעם לא הסכמתי לעצמי.
אני צריכה רק אדם שיאמין בי.ואני בו.
אני צריכה אמון.
אני לא מרגישה שאמון זה דבר שקיים בי וגם אם כן,הוא כל כך מרוסק מכמות הפעמים שדרכו עליו אז הוא כבר איבד את הצורה.
אני מרגישה שאני נפתחת ואז נפגעת כל כך אז נסגרת עוד יותר חזק.
ועד ששוב,אני פותחת קצת,אני שוב נפגעת.יותר עמוק.ואז אני נסגרת,הרבה יותר חזק.
מה אם אסגר לגמריי?
מה יקרה אז?
מי יכול להבטיח לי שזה לא יקרה?שאני באמת אצליח למצוא אדם שארגיש איתו בטוח?
אין לי יציבות.
אני מעורערת,כמעט מהיסוד.
(כשהם בטוב,אז גם אני.
וכשלא...)
..רק הפעם.
אני נדחקת חזק לפינה.נדחקת חזק.
חשבתי שהיומיים האלו יהיו אחרת.באמת שחשבתי.
ומה שקרה זה הרבה יותר גרוע.
המסקנות הכואבות האלו שאני מגיעה אלייהם...ף
והיה לי קשוח.קשוח אלוקים.
ותוך כדי שבכיתי וחשבתי שאשכרה בשבת לא אמורים לבכות ואני יושבת לבד ואף אחד לא יודע ואני בוכה את חיי ושמש ששורפת לי את הידיים ו(,) כי אשכרה נכנסתי למקום הזה בעל כורחי ויצא שפגעתי.פגעתי ונפגעתי.חזק.

ואני לא חיים של אף אחד אז שיפסיקו להגיד לי חיימשלי. איכ.בעע.די לצביעות הזאת.
מוטב שתגידו אמת כואבת מאשר שקר כל כך מתוק.
המתיקות הזאת מרה לי ברמה שאולי מילמלתי כמה מילים מברכות השחר.וזהו.זהו כי אני כועסת עליו.זהו כי אני רוצה להרגיש ואני לא מרגישה.זהו כי אני שוב שונאת הכל.

וכל כך רציתי לתפוס אומץ ופשוט לבכות את מה שאני מרגישה.פשוט לסתום את הפיות של כולם ולצרוח את כל מה שאני רוצה להגיד ואז לתת להם להגיב.
כי הרגשתי כל כך רע.כל כך עם מצפון על זה שאני אומרת ברכות בזמן שכולם חיים בסרט.

וידעתי שכשאצור שיחה,היא לא באמת תבין...אבל לפחות הסברתי למה זה מה שקרה והיא טיפה הסכימה.
העיקר האוכל טעים

ולא סופרים אותי.
דורכים עלי ולא סופרים.
וכבר מזמן אני מרגישה לא בנוח לפרוק את עצמי אז יוצא שאני מתפוצצת.
והאמת,אני כבר פשוט אדישה.זה הרבה יותר גרוע.
אני מנסה לחשוב על זה שאני עוד מעט מסיימת ואהיה בבית אבל אני לא בטוחה שגם שם יהיה לי נוח.
אני צריכה להמציא הכל מחדש.


היא שאלה אותי אם אני שובבה,עניתי שאני שובבה בשקט וזה הכי גרוע ואחכ תפסתי את עצמי ושיחררתי קצת כי כבר אין לי כוח לחשוב על מה יחשבו עלי.
והפחד הזה.והחולשה.והרצון שיהיה לי מקום בטוח בעולם.
איך אני יכולה להאמין הזה.
כשאני מאמינה בזה,אני רק נפגעת ונכווית.
וכשאני לא מאמינה,אז אני כלום.

מחר לפחות יהיה אפשר להציג טוב יותר כי צום וכי כולם חלשים וכי זהו.
וגם בצאת הצום.
ואחכ,מי יודע מה יהיה.
באלי חופש מכולם.
...רוח סערה
זה כל כך חשוב. כן

(את עצומה❤️)
..רק הפעם.


(תודה מותק.אני בטוחה שגם את שואפת לכזה מקום💜)
..רק הפעם.
אני חושבת על זה הרבה...
אשכרה אנחנו מליוני אנשים בעולם אבל כל אחד מרגיש לבד.כל כך לבד.
זה עצוב.
כאילו,יש את אמא והמשפחה ו,חברות...אבל שום דבר לא באמת ממלא בי משהו.
אני לבד.
פשוט לבד כל כך.
גם מרוב שאין לי כוח ורצון להאמין שבאמת יש מישהו,אני פשוט לא כותבת כלום כי למה לי לכתוב.למה לי לשתף.זה פשוט מטומטם.
וזה מפחיד אותי ללדת ילדים בעולם הזה.
לא רק שהם ירגישו שהם לבד,הם גם יפגעו.
ולא יהיה לי כוח להכיל את זה.
וזה כואב לי ובכלל,קשה לי פשוט.
הלואי יכולתי להחזיר לי את הלילה של אתמול,לצרוב לעצמי כמה אני בסדר וכמה אני שווה וכמה כן יש לי כוחות.
אבל הימים לא חוזרים ואני כל כך מרגישה לבד.
מה,תמיד ארגיש ככה,במלחמה?
מתישהו זה מסתיים?
כבדות.כבדות כל כך.
אני מותשת.
באלי לפתוח,להצליח להסביר.
אני רוצה אדם שיקשיב לי.
זה מרגיש לי כמו משהו עצום בתוכי שגדל מיום ליום וזה פשוט מכביד עלי.
איהשמש בחורף

זה כואבבב

אני גם מרגישה ככה.

המון פעמים ביום

וזה בא והולך....

זה עולם עצובב ואכזר

אבל יש מלא נקודות אור שמוצאים לפעמים...

צריך לחפש אותם.

ולהילחם כדי להישאר שפויים

מתישהו- יהיה בסדר....

בינתיים - חיבוק מכאןחיבוק

..רק הפעם.אחרונה
תודה לך(:
להילחם כדי להישאר שפויים...פף.
אבל תודה💜
החופש מפרפרxmasterx

את הסוף שלו

כל אחד לוקח את זה אחרת

להסתכל מהצד זה מעניין

החופש זה המקום המרתק הזה שרואים בו בעצם את הצהרת הכוונות שלך מתממשת

כמה אתה מזיין במוח לגבי תכנונים ומגדלים שאתה רוצה להוציא לפועל וכמה אתה באמת עושה

די לדבר לך תעשה משהו

עדיף 75 במציאות מאשר 100 על הנייר

את רוצה לשנות משהו תפעלי

אפילו תקבלי עזרה

תפסיקי רק לדבר על זה

זה הורג את הנפש ומזהם את הנשמה

אז שני ילדיםxmasterx

שלא התבגרו ולא הבינו לאן הם נכנסו התחתנו

זה הסיכום של הכל כל פעם מחדש

כן יאכל לא יאכל

רעב רעבה

היא לא בישלה לו

הוא לא עובד מספיק

יאללה מה זה פעוטון? חחח

כמה מיותר באמא

אבל הם חמודים ובאו ברצון טוב או לפחות היה רצון כזה ונגמר

יהיה בסדר

מקסימום יש הקלה מאוד גדולה במוות אני בטוח

אף פעם לא חזרו להתלונן משם

חופש זו התקופה הזו שאפשר להתחיל לשתות קצת יותר מוקדם

גם בשבוע וגם בשעה

לשבת עם כמה חצאי בירה ולבהות בסרט על אדריכלות קומוניסטית אוונגרדית משנות ה-70

להרהר ביופי הבריאה וביופי שלה

GOD HAVE MERCY

כמה רומנטיקהxmasterx

היתה בשמרנות

הפטריארכיה השנואה לא היתה השד הנורא אחרי הכל

כל אחד ואחת ידעו את מקומם הטבעי

אף אחד לא הטיף לכלום

לא בכוח ולא בכפיה

כמה כפיה יש בלדחוק מישהי להיות מישהו או הפוך

לשלוח אותה ליום עבודה מ-6 עד 5 בערב כולל פקקים ונהיגה או עבודה פיזית

לך אתה גבר תפרח שם שחרר אותה לבית היא תפרח שם

כל הקמפיין הזה של אימהות מטורללות שמחזיקות את הילדים שלהן ותומכות עם תיוג ברוצחת הילדים שלה

השד יצא מזמן מהבקבוק והוא לא הולך לחזור אליו

וזה די מפחיד

עומק הגיהנום של הנפש האנושית כשהיא לא מוחזקת

לא מאולפת לא מסכימה לקבל על עצמה משהו שהוא מעבר לעצמה

אלוהים פה

זאת הדרך היחידה

החרדים צודקים

והייצוג של הדת בכל מקום בדרך כלל שמרני ויותר נכון

דולי פרטוןxmasterx

זאת עם השיר (והמראה איזו יפה היא היתה) ג'ולין והיו לה טובים יותר עם הטריו ב-87 והאלבום מ-71 Coat of Many Colors

אז שומע קאנטרי עכשיו לא ידעתי שניגנה כל כך יפה.

כל הדורות נעלמים

גם אנחנו

ובכללי מה שהיה יהיה שוב ולא המצאנו כלום

כמה בורות והתיימרות יש אצל מי שחושב שהמצאנו משהו

המצאת הבדידות

היה לפני ויהיה אחרי

תמיד יסבלו

יותר ופחות מאיתנו אבל זה תמיד כאן

אין חדש תחת השמש וזה הסימן הכי טובxmasterxאחרונה

שאפשר לבקש לגבי מישהו

שותה קפה עם קפקא הבוקר כנראה

כל אחד בטוח שהוא חווה את העולם מחדש שהקרן של האור זורחת לו מהמצח או ממקום אחר

אין חדש תחת השמש

הרגש זהה גם אם הוא נחווה בצורות אחרות

תמיד היו מסכנים וסובלים

וצרת רבים לא מנחמת בכלל גם לא חצי

מסורת של בדידות וסבל

100 שנים של בדידות

לא רוצה להגיע ל100 אין בשביל מה

אני צריך להצטרף לאיזה כת של נ נחים שיהפכו אותי לשמח

או שזה סתם השפעה של חומרים

שזה לא שלילי כמו שטרנס מקינה אמר

אבל פטריות זה לא טעים

למה אהבה כל כך כואבת שקשה לנשוםכְּקֶדֶם

למה הלב שלי כל כך גדול וחשוףכְּקֶדֶם

למה יש ככ הרבה כאב בעולם הזהכְּקֶדֶם

למה אנינ לא יכול להיות רגילכְּקֶדֶםאחרונה

קשנ ליהמפוזר מהכפר

ואין מי שיקשיב לי

עמוס מוצף נסחף

עוד יום מתיש מלא וגדוש עבר

לאן החיוך נעלם

לאן השמחה הלכה

בטח מתחבאים מאחורי כל מסכים המבדילים ביני לבין....

קשה שקשה

קשה שעמוס

קשה שהרבה אנשים מצפים לעזרה שלי

ומי יעזור לי?

מרגיש לבד

מרגיש בודד

אין אוזן קשת

מרגיש לי כבר שלישון בלילה זה ככ בזבוז זמן

יש הרבה תוכניות הרבה שאיפות

החיים הולכים קדימה ומהר מידי

איך עוצרים את הטירוף הזה

אבא קשה לי אני יודע שהכל ממךומה שאתה עושה לי זה הכי טוב בשבילי

תן לי כח תן לי אנרגיה תן לי מוטיבציה

היאוש מדכדך

קשה לי כל כך הם שתמיד היו עוזרים לי עכשיו אני צריך לעזור להם

וגם להם

ואיכשהוא גם לעצמי

אף פעם לא לבדמבולבלת מאדדדדאחרונה

(ואם אתה רוצה, אני פה)

..דף תלוש

I hate myself for giving in to the bad mood

אז וולטר מצא את מליxmasterx

באמת מרשים שאפשר לעכוב אחרי כולנו עם דרכונים ומאגרים ביומטריים. אי אפשר לקנות מגבונים וסיגריות בלי שיצלמו לך את העינית מכל הכיוונים מה כולם מתרגשים?

ואז קובלים על ילדה אתיופית קטנה ומסכנה שנעלמה ליד הבית, למה לא מוצאים אותה?

אמא ובת יצאו בפיג'מות מיקי מאוס להיעלם, כל הכבוד להן

תמורה טובה לחשבון משלם המיסים, תסריט שלא היה מבייש את נטפליקס או כל סטרים אחר.

הצהיבות קיבלה את המנה שלה, כל תיאוריות הקונספירציה קיימות תמיד פשוט מחפשות כל פעם משהו אחר לרכב עליו.

האנושות בחוסר האונים שלה החולשה האיומה אם לא תהיה הסחת דעת.

ריכול

לשון הרע

חנה ארנדט כבר דיברה על זה כמה חוסר אונים יש בחברה נטולת שייכות כאוטית כולנו הופכים לקרקע פוריה לשקרים וקונספירציות.

השעיר לעזאזל מתחלף זה הכל

איפה השלווה שתגיע כברxmasterx

עמדתי בבוקר חיכיתי למעלית עד כאן הכל רגיל

נכנס לוחץ 8 הדלתות נסגרות ורגע לפני הסגירה יד עדינה עם לק בצבע צעקני מדי עוצרת את הדלת ונכנסת עובדת צעירה שאני לא מכיר.

לוחצת 5 ונעמדת לידי תוך שניה בחוסר שקט מוציאה את הטלפון ומתחילה לגלול בלחץ פוסטים על אנשים שמדברים על מיינדפולנס מדיטציה והצורך לעצור את המירוץ ולנשום.

היא מקשיבה, קוראת עיניים חצי עצומות מעייפות או משהו אחר וכל פעם שנתקעה לרגע האפליקציה לשניה היא מתחילה לדפוק עם הציפורניים על המסך מתוסכלת שהשלווה לא נטענת מספיק מהר.

המעלית עוצרת ב-5 הדלתות נפתחות והיא שועטת החוצה כמעט דורסת עובד מסכן שעומד שם כי הראש שלה עדיין קבור בסרטון על איך להיות נוכחת ברגע.

הדלתות נסגרו

אני לבד לפחות לעוד כמה שניות מהרהר בכמות הידע שנדחף לי לראש בעל כורחי בשניות האחרונות

עובדת חמודה מאוד ונראית גם חרוצה עדיין נוגע ללב

הפרדוקס

לצרוך שקט בדיגיטל

נלחצים להירגע כמה שיותר מהר

מפספסים את החיים האמיתיים שקורים ברווח שבין הקומות

8

ירדתי

החופש הגיעxmasterx

לצאת לאיזה שבועיים משוק העבודה הסזיפי לחיק המשפחה האישה והילדים

לנשום קצת

לא לקום לפנות בוקר

לצאת לנסיעות ארוכות לבזבז כסף על גלידות באמצע שום מקום

לנהוג בחלון פתוח

בכלל לעזוב כל הרגל שרכשת לטובת פסק זמן ממי שאתה למי שאתה

כמה כיף ומתיקות וטוהר יש בילדים הקטנים האלה

שאלות תמימות שעוד לא חוו כלום מהעולם

שעוד לא התלכלכו ממנו

אני מזין את התמימות נזהר לא לפגוע בה

אני שומע איזה זמרת גרמניה ששרה אלקטרוני כבד בגרמנית

לא מבין מילה ממה שהיא אומרת אבל יכול לנחש טוב מאוד שלא כדאי שהיא תהיה בפלייליסט בנסיעות בחופש

הם כבר בחופש

אני אצטרף

אומרים שבהופעות שלה אנשים בוכים

אהיה עובר אורח

ממלא מקום בדרך שזנחתי לא לשווא

לפרנס זה אחת מהמהויות הגבריות שלקחתי על עצמי

אז היום עובד וממחר קצת זמן

תלוי בין הקצוות

כמו ציפור

מזכיר את נובאק והשירים הסלובניים שלו

מעניין איזה אירוע מוחי או חוסר ריכוז גרמו לי לכתובxmasterxאחרונה

לעכוב ולא לעקוב

מדאיג ומצחיק

להפיל תפילין על הרצפה או לחלל שבתכְּקֶדֶם

לאכול חזיר או להשתין בכיור ?

מה נורא וכמה איום

( אני לא )

הוא כןכְּקֶדֶםאחרונה

חלק

אולי יעניין אותך