אז אומנם לא נשואה ולא יודעת אם יועיל התגובה שלי
אבל אני חושבת שבאמת העניין כאן הוא לא רק המגע של חיבה
זה בעיקר המקום
שהיא תראה אותך.
פשוט תראה אותך!
אם הייתה קוראת את השרשור הזה כמו שהוא כתוב? איך זה היה גורם לה להרגיש?
זה היה מפתיע אותה? מעציב אותה? או שהיא הייתה נשארת אדישה לזה?
אם היא הייתה נשארת אדישה לזה אז המצב באמת כנראה יותר עמוק
אם זה היה נוגע בה, והיא הייתה רוצה לעשות תהליך אמיתי של שינוי ולא רק לרצות באופן זמני
אז מדהים.
המקום המרכזי שחשוב כאן הוא שיח עומק על הצרכים שלך בתוך הזוגיות הזאת.
לא לוותר על זה.
לא בתור ההערה, ולא בתור ניסוי לראות איך תגיב.
שיחת עומק. על הצרכים והצורך שיראו אותך.
יש כאן משהו עמוק יותר הרי שהוא פשוט מתבטא דרך יחס.
וגם אחרי השיחה, חשוב שהיא לא רק תשמע.
חשוב שתבין איך היא רואה את הדברים. מרגישה. מבינה.
ואולי אתה צריך לקבל סליחה. אולי זה כבר במצב שאתה פגוע.
כי אם אתה חש פגיעה, והיא לא יודעת את זה ואתה אוגר את זה בתוכך-
זה רק יחמיר עם הזמן. וככ חבל...
ואין בושה להגיד "אני פגוע. ואני ממש אשמח שתראי אותי קצת יותר"
לא בתור האשמה, בתור בעל אוהב.
ואחרי כל זה. לחשוב על דרכי פעולה מעשיים!...
ובאופן כללי בתור עבודה אישית- הייתי בודקת איפה זה פוגש אותי המקום הזה שאני לא מצליח לדובב את הצרכים שלי לצד השני, ואוגר את הפגיעה. כביכול סולח. אבל זאת לא סליחה אמיתית. זה כאב שמוחזק וחושב שטוב הלב ישכיח אותם. אז לא. אתה צריך לתת מקום קודם כל לעצמך. ואז אח"כ היא תוכל גם לראות את זה בע"ה.