היי רוצה לשתף אתכם. עלה פה הרבה הנושא של יופי ומראה חיצוני וברור לי שזה לא משיכה אבל זה כן נושא בפני עצמו. עולות לי הרבה תהיות לגבי יופי, למה למשל ה' לא ברא את כל האנשים יפים למרות שברור לכולם שזה חשוב.
אשתף על עצמי כי זה מעסיק אותי המון ואולי יהיו פה תובנות (כן, גם מדברת על זה בטיפול ועדיין לא שלמה עם זה). אני הייתי מגדירה את עצמי כסבירה, כלומר לא יפה אבל גם לא לא יפה. רגילה. כשאני משקיעה אז יכולה להיות יותר יפה אבל שוב לא מיוחדת. לעומת זאת יש לי אחיות ממש יפות שלא צריכות להתאמץ בכלל והן מהממות. וזה מעסיק אותי גם ברמה האישית וגם ברמה הכללית למה זה ככה? זה לא נגיד תכונות אופי שאפשר לעבוד עליהן או יראת שמיים וכו'.
מבחינת פנימיות הערכתי העצמית גבוהה מאוד ואני כן נגיד חושבת שיש לי אופי מהמם ואני משמחת את ה' לרוב (מקווה), ואם הייתי בן ויוצאת עם עצמי הייתי אומרת שאני יפה מבפנים. אני גם יודעת שזה לא קשור בכלל לסיפוק ויופי בחיי נישואים ועדיין זה מעסיק. אני מרגישה כאילו ה' פחות אוהב או פחות בחר את מי שיפה. כאילו זה השגחה מיוחדת מי שה' בחר בהם ליופי(הייתי נשואה וכן הייתה משיכה ואהבה ליופי מצד הגרוש אבל לא יודעת כמה הוא חשב שאני יפה. כלומר לא בגלל זה נפרדנו אבל אומרת את זה כי אני בהחלט מבינה את ההבדל בין יופי למשיכה וחוויתי כמה זה נפלא כשאוהבים חיצונית וגם אחרי אהבה פנימית).
עכשיו הייתי שמחה להגיד זה שטויות זה כלום זה מקרה וזה לא חשוב. אבל גם בחזל יש לזה מקום רב: בית הלל אומר כלה נאה וחסודה והדיון בהמשך ביניהם לבין בית שמאי לא מוריד מהחשיבות של היופי אלא רק מעלה, השקר כביכול שצריכים לשקר לחתן מדגיש את כמה זה חשוב.
בנוסף "יפהפיות שבהן מה היו אומרות? תנו עיניכם ליופי, שאין האישה אלא ליופי, מיוחסות שבהן היו אומרות ?תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האישה לבנים, מכוערות שבהן היו אומרות? קחו מקחכם לשם שמים..." גם פה רואים שיש התייחסות ליופי ומי שאין לה יופי נתלית בדברים אחרים
נשיתי טובה שבגלות מיטה נאה כלים נאים ואישה מקושטת.. בקיצור זה כן אישיו. אמנם ברור שהדרכת חכמים היא למידות טובות ושהיופי הפנימי חשוב יותר וכו' וכו' אבל זה קיים. ולי זה מפריע מאוד. אמנם אני כמעט לא הכרתי אנשים מכוערים (אולי שניים בכל חיי) אבל בהחלט יש אנשים לא יפים סתם ברגיל. וזה קצת לא פייר ולא ברור לי למה ה' עושה את זה.
בכללי אני נמשכת ליופי גם של נופים וחפצים ויופי (יותר מאסתטיקה למשל) זה דבר שמעסיק אותי. אני גם יודעת שזה משהו עמוק יותר ממראה שטחי, השאיפה ליופי היא שאיפה להרמוניה עם המציאות "והנה כאשר ישראל עושין רצונו של מקום וזוכים הם להיות עומדים במעלה עליונה לשם ולתהילה ולתפארת, אז לאות על שלמות נפשם העדינה מתפתח אצלם דוקא ביתר שאת אותו החוש הנוטה לתביעת היופי, לבקש את הנאה וההדר בכל דבר, בתור בקשה טבעית. ועם המילוי של אלה הצרכים שנראים כמיותרים, מתרחבת הנפש ונעשית מוכשרת לאור חיים רוחניים, לקדושת המדות והתענוג על ד' באהבתו, יתברך שמו." (עין איה) הרב קוק מדבר על זה יפה מאוד בהקשר של גאולה גם.
אז אני תוהה למה ה' לא ברא את כל האנשים יפים? ואולי זה רק הדפיקה שלנו שלא רואים אותם יפים?
יש לי מחשבה שבזמן הגאולה השלימה הכל יהיה יפה וכל האנשים יהיו ממש יפים, אולי אני טועה אבל כאילו המציאות הרוחנית תהיה שלמה ולכן גם הגשמית. אז בהחלט יופי גשמי הוא משהו, הוא ביטוי עמוק. אני שלמה עם עצמי בגדול אבל כן הייתי שמחה להיות יותר יפה, לא שונה, אבל יותר יפה.
ולמה כותבת את זה פה? כי ברור שזה קשור ומשפיע על נישואים והיכרויות (למרות שלא בעניין עכשיו). נשים או גברים יפים נקודת הפתיחה שלהם גבוהה וקלה יותר. ואין את החשש התמידי של אולי לא יאהבו אותי חיצונית. או את ההרגשה שתמיד צריך להיתלות באופי כדי לאהוב אותי חיצונית. מקווה שאני מובנת.
אשמח לשמוע מחשבותיכם בעניין.
באמת