איך שצהל טובים בלתקוע סכין ולסובב.
בעלי מתגייס, גם ככה מרגישה הקרבה מטורפת, בהתחלה לא רציתי את זה, אבל הוא מאוד מאוד רצה, דיברתי עם בנות שעושות את זה והחלטתי שכן, סכ"ה זה שליחות חשובה וכו...
עדיין, אני נותנת את בעלי לכל השבוע, הוא חוזר רק בסופשים וביחס הזה פשוט מדכא.
כל השבוע האחרון התעסקתי עם מלא מסמכים לתשמש, הוא הגיע למשקית ת"ש להביא לה היא מסתכלת ואומרת לו:
זה לא רלוונטי, אין לכם ילד/ אישתך לא בהריון אז אין לך סעיף.
זה אומר שתקבל כמו חייל רגיל, זה אומר שלא משנה שאתה נשוי.
אז גם דקרת על זה שאני לא בהריון, כי נכון. זה ממש מבחירה, אני כבר כמעט שנה ובנתיים עדיין כ"כ מחכה, כ"כ מצפה כל חודש ולא זכינו עדיין, סליחה באמת שזה לא בשליטתנו....
וגם לא מגיע לו זכויות של נשוי?! אין לו אישה שמחכה בבית כל שהשבוע? אין לו שכר דירה לשלם?
אולי הבעיה היא בכלל בי, שאני מצפה למשהו.. שאני לא באה לזה מנטו שליחות וזה חשוב והכל
אולי
ואולי זה הגיוני שאני לא רוצה גם לשלוח את בעלי לשבוע שלם (שבשבוע הזה הוא מקבל פחות ממלגה בישיבה) גם איכשהו להמשיך ללמוד וגם לעבוד כמו חמור בשביל להמשיך לחיות, אולי....
לא יודעת. זה פירק אותי.
בעיקר הסיבה הראשונה, אז מה שאין לי ילד, תתפללי עלי שיהיה לי... וגם אם עדיין אין, אז זה לא מוערך שבעלי בצה"ל, זה מה שנותנים במדינה שלנו לחיילים שמוסרים את החיים שלהם?
מרגישה לא נעים שזה כואב לי, מה את מצפה בכלל שיתנו לך. אבל מרגישה מקריבה גדולה מצד אחד, אז לפחות שיראו קצת הערכה לחיילים שנותנים את כל חייהם.
- עד כאן פריקתי, שה' ישמע תפילותנו-
וגם מבאס אותי שבעלי לא כ"כ מבין את המקום הזה,
אולי ההסתכלות שלו בריאה ונכונה יותר, אבל אני לא במקום שלה עכשיו.
הוא מצידו זה שליחות ואנחנו נכנסים לתפקיד למען כלל ישראל, אז שחחרי ממה ואם את צריכה לקבל, את נכנסת לשליחות חשובה..
וזה נכון, אבל בסוף מי שקשה לו זה אני, מי שנשאר לבד בבית זה אני,
ברור שגם לו קשה ולא לראות אותי שבוע בטוח יהיו לו קשה (
) אבל ביומיום, הוא בסוף עם כל החברים שלו שם נהנה ואני לבד בבית, אז אולי אני מרגישה שצריכה קצת הערכה על זה כי זה יותר קשה...
לא יודעת. אוף
בעלי מתגייס, גם ככה מרגישה הקרבה מטורפת, בהתחלה לא רציתי את זה, אבל הוא מאוד מאוד רצה, דיברתי עם בנות שעושות את זה והחלטתי שכן, סכ"ה זה שליחות חשובה וכו...
עדיין, אני נותנת את בעלי לכל השבוע, הוא חוזר רק בסופשים וביחס הזה פשוט מדכא.
כל השבוע האחרון התעסקתי עם מלא מסמכים לתשמש, הוא הגיע למשקית ת"ש להביא לה היא מסתכלת ואומרת לו:
זה לא רלוונטי, אין לכם ילד/ אישתך לא בהריון אז אין לך סעיף.
זה אומר שתקבל כמו חייל רגיל, זה אומר שלא משנה שאתה נשוי.
אז גם דקרת על זה שאני לא בהריון, כי נכון. זה ממש מבחירה, אני כבר כמעט שנה ובנתיים עדיין כ"כ מחכה, כ"כ מצפה כל חודש ולא זכינו עדיין, סליחה באמת שזה לא בשליטתנו....
וגם לא מגיע לו זכויות של נשוי?! אין לו אישה שמחכה בבית כל שהשבוע? אין לו שכר דירה לשלם?
אולי הבעיה היא בכלל בי, שאני מצפה למשהו.. שאני לא באה לזה מנטו שליחות וזה חשוב והכל
אולי
ואולי זה הגיוני שאני לא רוצה גם לשלוח את בעלי לשבוע שלם (שבשבוע הזה הוא מקבל פחות ממלגה בישיבה) גם איכשהו להמשיך ללמוד וגם לעבוד כמו חמור בשביל להמשיך לחיות, אולי....
לא יודעת. זה פירק אותי.
בעיקר הסיבה הראשונה, אז מה שאין לי ילד, תתפללי עלי שיהיה לי... וגם אם עדיין אין, אז זה לא מוערך שבעלי בצה"ל, זה מה שנותנים במדינה שלנו לחיילים שמוסרים את החיים שלהם?
מרגישה לא נעים שזה כואב לי, מה את מצפה בכלל שיתנו לך. אבל מרגישה מקריבה גדולה מצד אחד, אז לפחות שיראו קצת הערכה לחיילים שנותנים את כל חייהם.
- עד כאן פריקתי, שה' ישמע תפילותנו-
וגם מבאס אותי שבעלי לא כ"כ מבין את המקום הזה,
אולי ההסתכלות שלו בריאה ונכונה יותר, אבל אני לא במקום שלה עכשיו.
הוא מצידו זה שליחות ואנחנו נכנסים לתפקיד למען כלל ישראל, אז שחחרי ממה ואם את צריכה לקבל, את נכנסת לשליחות חשובה..
וזה נכון, אבל בסוף מי שקשה לו זה אני, מי שנשאר לבד בבית זה אני,
ברור שגם לו קשה ולא לראות אותי שבוע בטוח יהיו לו קשה (
) אבל ביומיום, הוא בסוף עם כל החברים שלו שם נהנה ואני לבד בבית, אז אולי אני מרגישה שצריכה קצת הערכה על זה כי זה יותר קשה... לא יודעת. אוף
וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.