מאוחר מאוד

היו כבר שניים שלא ידעתי עליהם, אז לא יהיה לי עוד אחד 

סימן שאלה שכזה

אני צריכה מסגרת נוקשה יותר ממה שיש בשירות לאומי

מקום בו רק צריך לציית

לא לחשוב יותר מדי

(אני יודעת, הייתי אמורה להתגייס בכלל אחרי סוכות)

אמן

תודה

מתישהו בחודש הקרוב זה יקרה

אני בטוחה שיהיה להם תפקיד סביר אחר שאותו אמלא כפי שנדרש

וממש לא אכפת להגיש קפה

זה לא יפגע באינטיליגציה שבמילא אין לי

אין אין

היא הייתה אולי קיימת לזמן קצוב לפני כמה שנים ועכשיו נדה

לפחות אדם אחד אמר לי את זה

אין לי בעיה לטבוע

אני לא מגיעה לריב

רק שתהיה לי מסגרת בלי מחשבה יתרה

כל מה שיבוא יתקבל

גם אם לא בברכה בתחילה

נראה לי, שהיא מתכוונת לומר שמכיוון שתטבעי זה יכול לגרום לדברים לא טובים, כיוון שאת כפופה למפקדים ולאנשים בכירים ממך והם יכולים להתנהג אלייך איך שהם רוצים, וזה יכול להגיע לכך שהם ירצו "להתחיל" איתך (מצטער להגיד לך, אבל סביר מאוד שזה יקרה...) ויהיה קשה לך לסרב, כיוון שאת כפופה אליו ואם תלכי נגדו אז הוא יכול להעניש אותך, וזה בכללי יכול לגרום לכל מיני בעיות צניעות, שאני מאמין שאת לא רוצה לעבור עליהן, אך אם את תטבעי ולא תעמדי על שלך, הם יכתיבו לך מה לעשות ולא יהיה לך שום דבר לעשות נגד זה.

מקווה שהבנתי את דברייך ומקווה שעזרתי...

בכל אופן, צבא זה לא המקום לאשה שמגדירה את עצמה דתייה, אם את שואלת אותי (ובמקרה את דעת ההלכה...), אבל לא משנה, לא שאלת אותי אז ראי את ההערה הזאת כמחוקה...

יש דבר כזה שנקרא "שילוב ראוי"

הצבא אמור להתנהל על נטו שכל ומאה אחוז מקצועיות

זה אומר שהמפקד לא יכול להתחיל עם מישהו שכפופה לו

ואם, מישהו יעניש אותי בגלל שטות שכזו,

הוא מוזמן לבקר בבית המשפט ואולי גם נדבר על העניין בנינוחות נחמדת

וזה נקרא הטרדה כדרך אגב וכולי

משום מה,

בדרך לא דרך,

אני נשמעת התמימה שאני

אין לי בעיה עם זה

אבל לא צריך לדאוג, אני אמשיך לחיות עם עצמי גם אחר כך

ואני לא מגדירה את עצמי

אלא החברה הסובבת

כן, אז שני דברים:

א. זה שזה אסור לא מבטיח לך כלום שהמפקד לא יעשה את זה, למרות הסיכון הכרוך בכך וזה ממש לא שווה את הסיכון.

ב. עצם זה שאת טובעת כבר הופך אותך לחסרת דעה ואז נותן לכל מיני חיילים פרוצים לדבר אלייך איך שהם רוצים, ואת לא תשתיקי אותם, כי את חלק ממערכת. ואחרי זה זה גם יכול להדרדר למקומות יותר גרועים, ואת לא תעצרי אותם, כי את חלק ממערכת.

לפעמים הרצון שלנו והמחשבה שלנו שדברים בחיים יפתרו מאליהם ויפתרו את הבעיות שלנו בלי להתמודד איתן בעצמינו מערבבת אותנו ומשלה אותנו עד שאנחנו טועים לחשוב כך, אך באמת לא יעזור לך מסגרת של צבא כדי לפתור את הבעיות שלך, זה לא מה שירפא אותך ויתן לך מענה, לפי דעתי. והסכנות רבות, במיוחד מבחינה הלכתית ובעיות צניעות.

פשוט חבל שכך את מסכמת את כוחותייך. יש ענווה ויש ענווה פסולה. להגיד אני מעפנה, אני לא יודעת כלום, אין לי אינטליגנציה ולא יצא ממני כלום, כל מה שאני מסוגלת לעשות זה משהו שגם רובוט די פשוט יכולים לעשות וזה להגיש קפה למפקד, זה לפי דעתי לא מראה על כניעה וענווה אלא על רצון לברוח מהמציאות. המציאות היא שקשה לך עם עצמך ועם הדימוי העצמי שלך ואת חושבת שאם תטבעי במערכת מסויימת הבעיות יפתרו מאליהן. צר לי לאכזב אותך, אבל זה לא מה שיקרה, אלא דווקא בדיוק להיפך, זה רק יקבע אותך כאחת כזאת, מה שאת באמת צריכה זה שינוי לטובה ומקום שבאמת ימצה את הפונטיציאל שלו. אם זה שירות לאומי, שיש כ"כ הרבה מקומות שלא צריך להיות ד"ר, בלשון המעטה, בשביל להיות שם. (הרבה מקומות...הדוגמא הקלאסית זה חינוך מיוחד...).

בקיצור, נראה לי את יכולה יותר מזה וחבל שבגלל זה תאבדי את עצמך ותמכרי את עצמך. בצה"ל דואגים להשריש שכל החיילים *וגם החיילות* הם רכוש של הצבא, על כל המשתמע מכך. הזוי שככה זה עובד, כאילו אנחנו עבדים, אבל זה המצב. אז אמנם לבנים זה לא כזה נורא, אך לבנות זה ממש נורא המשפט הזה, שבנות הן רכוש של הצבא. אה, אופס, הצבא מנוהל ע"י גברים חילונים שכל היום מה שמעניין אותם זה נשים, לא עלינו. (לא מכליל, לא כולם, אבל חלקם...). בקיצור, ממש לא ממליץ להיות שם בתור בת, בנוסף לבעיה ההלכתית שבדבר.

והמשפט האחרון מזעזע, ממש לא מסכים. את מיוחדת וכך ה' ברא אותך- עם הכשרונות האלו והאלו, עם היכולות האלו והאלו, עם נקודת הפתיחה הזאת והזאת, עם כוחות הנפש האלו והאלו, עם כוחחות פיזיים כאלו וכאלו וכו' וכו'...ואין קשר לחברה...מה שכן, חברה מאוד משפיעה ויכולה לשנות בן אדם. דהיינו, או ללחוץ עליו לחץ חברתי לא טוב ואז, בגלל הלחץ בצירוף יצר הרע הוא ידרדר, או לטוב, שהחברה תדחוף את הבן אדם לעשייה טובה ובריאה ולטוב, אך החברה לא קובעת מי את תהיי, את זאת שמעצבת את מסלול חייך ואיך תיראי וכו'...חבל שכך את חושבת.

הכל יהיה בסדר בתחום הזה

אנשים לא מתקרבים אליי אם הם לא מכירים אותי.

וגם אם איכשהו זה בכל זאת יקרה, אייגו, העניין יטופל.

לא לדאוג

YOU KNOE,

בגלל זה אני לא אוהבת להסביר לכל מי ששואל את הכיביכול סיבות שלי ללכת לשם ולא לשירות או ישר ללימודים

כבר כמה אנשים דיברו איתי על הזה והבנתי שאנשים חושבים שאני בורחת

בסדר,

אז אני בורחת

בורחת לשנתיים וזהו

שנתיים האלה ייתנו לי מסגרת בסיסית שאותה אצטרך לשמר איכשהו כדי לא להפוך להיות כישלון או משהו

הסכנות האלה לא מרתיעות אותי, כי חוץ מהתמימות האין סופית שלי, אני לא באמת האדם השברירי שכולם רואים.

אני לא מסכמת את הכוחות כי זה קצת בלתי אפשרי

אף אחד לא יכול באמת לסכם את עצמו.

זה קצת ה"סגנון דיבור" שלי.

גם אם לא הייתי יודעת מה אני, עדיין יש לי המון אנשים שמיידעים אותי לגבי זה.

אני לא מגיעה במטרה לטבוע, פשוט לא אכפת לי אם זה יקרה

לא קריטי העניין

החיילים בהחלט נחשבים לרכוש של הצבא, בגלל זה אין להם כמובן דעה פוליטית וכלמיני

אני מבינה שאין לך דעה טובה כל כך על אנשים שלא חובשים כיפה, אבל NEVER MIND

לגבי זה, ברור לי שכל אדם ואדם הוא עולם ומלואו

למעשה, אין דבר ברור מזה.

כשכתבתי שאני לא מגדירה עצמי,

התכוונתי שאני לא תוחמת את עצמי בהגדרה "דתייה"

החברה עושה את זה בשבילי.

כלומר אני לא מכנה את עצמי ב"כינויים" שבגללם אנשים מחליטים מה אני עושה ומה אני יודעת

לא אכפת לי מה אנשים חושבים ואיך הם מתייגים אותי -מצחיק מאוד העניין

שיתנו לחיות בשקט בלי לתחום אנשים בהגדרות שהם המציאו

שייכות לא ממש מדאיגה אותי

אומנם אני די אדם צעיר וחסר ניסיון,

אבל בכל מקום בן אדם יכול להרגיש ולא שייך,

זה תלוי בעיקר בו

חולק עליך...

לכן כתבתי שאם לא אז תראי הערה זו כמחוקה....

לא

היו לי כבר שניים ואיזה כיף כמובן שלא ידעתי עליהם

הם לא מאפשרים שלישי, אז יהיה מה שיהיה ואני לא אצטרך לסבול בזום 

הם לא
בטח קל להם יותר להשאיר את המלש"ביות הקטנות בבית ולא לסחוב אותן לכל מיני מקומות מסוכנים

כנראה נוח יותר לעשות אותם מרחוק

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים