לא זה לא החשש הזה.

כמה חששות בגלל שהמניע לא בריא והוא כדי למלא לי חוסר מסויים , לכן זה גם חשש שזו תהיה אהבה שתלויה בדבר

כי היא ממלאה לי את החוסר ולא תהיה אמתית.

וגם אם הרצון הזה לנישואין וזוגיות מגיע ממקום של בריחה אז אולי הוא לא אמתי ואני לא באמת בשלה עדיין ומוכנה לזה

היי♥

לדעתי, 

זה שהחשש הזה קיים בך, זה אומר עליך הרבה טוב, שאת בוגרת ומודעת לעצמך, וגם להשלכות, חושבת קדימה.

מה שנראה לי נכון לעשות,

זה לחשוב בצורה רצינית:

למה אני רוצה לצאת עכשיו?

האם מבחינה אישיותית וטכנית אני במקום בריא שמודע מה זה אומר להקים בית? יש לי את היכולת?

מומלץ מאד שתתייעצי עם דמות מנוסה. 

ועוד משהו, את התהליך הזה, צריך לעבור עם כמה שיותר הקשבה לעצמך ונחת, מתוך אמונה שמגיע לך את הטוב ביותר. (כי יש קולות שיכולים להחליש שאם גדלתי במקום כזה, אז מגיע לי ככה וככה ח"ו, זה לא נכון. הכל תלוי בקב"ה ובך)

בהצלחה רבה לך.

ועל הצפת השאלות, ממש עזרת תבורכי!(:

נראה שאין חשש.

כי זה שאת שואלת אומר שאת מודעת, ואם כן - את בטח תוכלי לשבת עם עצמך ולבדוק אם הרצון להתחתן נובע מהצורך הזה או מצורך אמיתי של להקים בית. לא?

לפעמים אנשים חושבים שהם במודעות והם לא באמת, אבל יתכן שכאן באמת אני כן תודה!

כדאי להתבונן 
אם הרצון להתחתן

נובע מבחירה או בריחה

האם יודעים לבחון את בחירת הקשר בצורה נכונה?

האם קבלת החלטות מגיעה ממקום בריא? האם יש קבלת החלטות אימפולסיבית? 

כתבת שהבית שלך התפרק לאחרונה, אז קודם כל חיזוקים לתקופה החדשה, הלא קלה והמבלבלת 

פירוק של בית מכל סיבה שהיא מטלטלת את תחושת היציבות, קצת קורעת את השורשים ומטלטלת את האדמה.

תוסיפי לזה את תחושת ה'תלישות' בחיי הרווקות, 
הרבה רווקים רוצים להתחתן כדי להרגיש שיש להם בית, פינה משלהם ושייכות בעולם. 

את מכירה את עצמך (ואולי בעזרת אנשים טובים בדרך) תראי האם התחושה היא רק מקום למלא את החלל נובעת מצורך אובייקטיבי אולי אפילו טכני. 

או האם נוסף לו גם מקום שרוצה חיבור והשלמה ומוכנות לחתונה. 
 

בהצלחה 

שיש חוסר שמתמלא בהקמת בית.
אבל, יש חסרים אחרים שצריך למלא ולעיתים אנחנו מדמיינים או מרגישים בתחילת קשר שהוא ממלא אותנו והבית שנקים ימלא לנו אותו ובסוף, כשאנחנו מקימים את הבית המצב נהיה הרבה יותר קשה כי מלבד זאת שהחוסר לא באמת התמלא עצם בניית הקשר והבית דורשת מלא כוחות. ולכן הצורך הזה, עדיף למלא או לטפל בו מוקדם יותר במגוון צורות אחרות, לכן שאלתי.

אבל בעיקרון לאור התשובות שנתנו לי וכמה התייעצויות, דיי הגעתי למסקנה שאל חשש. והרצון והצורך שלי כן מגיעים ממקום בריא...

אבל אני חושב שהיא לא מוחלטת.

הייתי אומר שיותר תלוי האם מדובר בחסר שהממלא שלו אמור להיות זוגיות או לא.

דהיינו, גם בחוסר אובייקטיבי לכאורה צריך לבדוק האם יש משהו אחר שיכול להשלים את החסר.

למשל אדם שטכנית אין לו בית לגור בו (לא בדיוק הבנתי מה המקרה של הפותחת) ומחפש להתחתן מהסיבה הזאת, אמנם החסר הוא אובייקטיבי אבל מלבד נישואין יש עוד הרבה פתרונות, ואם הנישואין יתבססו על החוסר הזה והחוסר הזה לא דורש את הפתרון הספציפי הזה (נישואין) - זה יכול להיות בעיה. 

ומצד שני, גם כשהחוסר הוא סובייקטיבי, אם אין לנו דרך לפתור את הבעיה (או שקשה לנו מאוד לפתור אותה) ומאידך אנו יודעים שהנישואין כן יסדרו את הנושא וישלימו את החסר, למה לא ללכת על זה?

למשל הדוגמא שהבאת: בדידות סובייקטיבית בחברה עוטפת, אם האדם מודע לתחושותיו ומבין שקשר אישי וקרוב עם בן זוג יסדר לו את הפינה הזאת, זה נשמע לי מצוין.

(או שלא הבנתי מספיק את ההבדל בין האובייקטיבי לסובייקטיבי?)

@והוא ישמיענו

שאתה מסכים שיש בעיות סובייקטיביות שאינן ברות שינוי שלהם כן צריך למצוא את המשלים.

אז הערתי הקודמת נשארת רק לגבי החלקים האובייקטיבים, שאם יש להם משלים אחר (והגיוני יותר) - לא נכון ללכת לנישואין מהמקום הזה. 

והוא לא אמר משהו שונה 

פשוט היה נשמע שיש כאן חלוקה דיכוטומית בין אובייקטיבי לסובייקטיבי.

ואגב, אני חושב שהדיון בנושא הזה ממש חשוב.

מגיבה גם על התגובה שלך למעלה וגם למטה.
ברוך ה' יש לי רשימה כזאת ואני כן יודעת מה אני רוצה ומה יהיה לי טוב.

וגם יש אנשים טובים ששומרים עלי ומאירים לי;)

החשש מקשר שממלא צורך אחר היה אחר כמו שכתבתי למעלה ל@והוא ישמיענו. מקווה שמספיק מובן...



בכל מקרה. תודה על התגובה שכתבת למעלה. זה ממש עשה טוב ללב האכפתיות והדאגה!

אבל אומרים שילדים להורים גרושים בונים את הזוגיות שלהם טוב יותר.

בזוגיות לומדים טוב טוב מטעויות של אחרים, במיוחד אם הם קרובים אלינו

אם הבנת

מה עוד?

דודה שלי התחתנה עם מישהו שהוריו גרושים ולפני משהו כמו ארבע שנים גם הם התגרשו...

ברוך ה', ההורים שלי עדיין אוהבים אחד את השני והקשר בינהם לא הישתנה, הסיפור הוא אחר.
מסיבות של אווטינג אני מעדיפה לעצור אתזה כאן

טובה כנראה שלא הבנתי על מה מדובר(העירו לי עליה...)

אז אני יכולה לאחל לך שתצליחי בכל מעשה ידיך -אמן-

תשקיעי בעצמך בצורה כזאת שהכיוון העיקרי של ההשקעה שלך בבניין בית יהיה פנימה ולא כלפי בן זוג. ואז תגיעי לזוגיות בגישה של "בשביל מה שאני צריכה אני כבר יודעת מה לעשות. עכשיו אני עובדת בלהוסיף זוגיות לסיפור"

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.