"תנו רבנן בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחין לו ידיהן על ראשו ואומרים פלוני זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור תניא אידך בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי ואם עושה כן עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון עד כאן מדת בינונים אבל במדת רשעים מה כתיב אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר מה כתיב בתריה הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק אלא יצער אדם עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור שנאמרוידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור וכו,"

כיוון שיש שני סוגי צומות...

יש צומות על חורבן שהם צומות של אבל וממילא צמים כי זה חלק מדיני האבילות שנוהגים בצום, מי יותר חמור ומי פחות חמור, תלוי ברמת החורבן שהייתה. ככל שהחורבן היה יותר גדול כך דיני האבלות גדולים יותר...(לדוגמא, תשעה באב שנחרבו בו שני בתי המקדש, בין יתר האירועים שקרו בתשעה באב, דיני האבלות בו חמורים מאוד, והוא נוהג לעומת רוב הצומות מערב עד ערב...).

זה הסוג הנפוץ יותר שכולם מכירים והוא מאפיין את כמעט כל הצומות...

אך יש צום אחד שהוא מהסוג השני, צום יום כיפור.

צום יום כיפור לא בא בגלל מנהגי אבילות, אנחנו לא רוצים להצטייר כאבלים ביום כיפור, ולכן, למרות ששאר הדינים בו חמורים כתשעה באב, אין בו דין של איסור על ישיבה על כיסא גבוה והסעודה לפני הצום של תשעה באב, סעודה מפסקת, היא סעודה של אבלים שכוללת ביצה עם עפר, לעומת הסעודה של ערב יום הכיפורים, שיש מצווה לאכול כל היום ומי שאוכל בתשיעי מעלה עליו כאילו צם תשיעי ועשירי וכו' וכו'...

בקיצור, המטרה של צום יום כיפור הוא להידמות למלאכים ובגלל זה אנחנו לא אוכלים ולא שותים וכו'...לא כי אנחנו רוצים להיות אבלים, אלא כי אנחנו רוצים להצטייר כמלאכים.

כתוב בזכריה פרק ח' פסוק י"ט: "כֹּה אָמַר ה' צְבָקוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".

דהיינו, שכל הצומות יהפכו לחגים.

איך זה...?

היה צריך לכתוב אולי שיתבטלו, מדוע כתוב שיהפכו לחגים...?

מכיוון שבצומות האלו שאירעו בהם דברים עצובים, הזמן הזה בפוטנציאל היה יכול להיות זמן טוב. לדוגמא, בי"ז בתמוז אחד הדברים שקרו זה שנשתברו הלוחות. אם לא היו משתברים הלוחות, היינו מקבלים את הלוחות באותו היום...! זמן מתן תורה...! יום חג...! בסוף מכיוון שהיה חטא העגל אז זה היה אירוע עצוב, אבל לעתיד לבוא זה יהפך לחג, מכיוון שאם הבחירה ההיסתורית שלנו הייתה קצת שונה זה היה חג.

ועוד משהו, בתשעה באב ובי"ז בתמוז אירעו את אבותינו חמישה דברים, חמישה דברים בכל תאריך, מה שמוכיח שהכל בהשגחה א-לוקית מופלאה, וגם כל הרע שהקב"ה נותן לנו זה בסוף מסתובב לטובה.

אך מה זה אומר בשבילנו...?

שאם מדובר בתאריך שהיה עלול לקרות בו כ"כ הרבה טוב והוא היה אמור להיות יום חג, אנחנו אמורים להבין את גודל הפספוס וההחמצה, שמכיוון שהייתה החמצה גם היה חורבן, ולכן זה עצוב מאוד ועלינו להתאבל על זה.

כאשר אבלים על משהו מראים שמחוברים אליו, מראים שאכפת לנו ממנו, מראים שבאמת כואב לנו הדבר הזה, וכך זה יוכל לקרב את הגאולה ואת בניין הבית...

סיפור עתיק ללא מקור, יודע לספר על מפגשו של נפוליאון עם העם היהודי דווקא בט' באב. על פי אותו סיפור, הגיע נפוליאון לבית-כנסת מט לנפול באחת העיירות, ופגש שם יהודים יושבים על גבי הרצפה וממררים בבכי. "מדוע אתם בוכים?" שאל המצביא הגדול. "אנו בוכים על בית המקדש שחרב", השיבו המקוננים. "לפני כמה זמן חרב אותו בית מקדש?", הוסיף המצביא להקשות. התשובה הכתה אותו בתדהמה: "לפני למעלה מ-2,000 שנים". נפוליאון הגיב במלים אלו: "רק עם שיודע לבכות על עברו, לאחר זמן כה ממושך, יוכל לשרוד גם את העתיד הקשה ביותר".

עוד משהו בעניין ההחמצה של הגודל והשמחה.

לדוגמא, על תשעה באב.

נחרב הבית.

העצבות שלנו לא על העצים והאבנים. ההיפך. על זה אמורה להיות "שמחה" במובן מסויים.

שהרי מפורסם המדרש על מזמור לאסף:

'מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך' (תהילים ע"ט)
לא הוה קרא צריך למימר (היה צריך לומר) אלא 'בכי לאסף' 'נהי לאסף' 'קינה לאסף',
ומה אומר מזמור לאסף?
אלא משל למלך שעשה בית חופה לבנו וסיידה וכיירה וציירה 
ויצא בנו לתרבות רעה.
מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים, 
ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר.
אמרו לו: המלך הפך חופתו של בנו ואת יושב ומזמר?!
אמר להם: מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו.
כך אמרו לאסף: הקב"ה החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר?!
אמר להם: מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים
                ולא שפך חמתו על ישראל.
הדא הוא דכתיב "ויצת אש בציון ותאכל יסֹדֹתיה" (איכה ד', יא). 
                                                      (איכה רבה ד' ט"ו)

המציאות שלנו ללא בית המקדש היא מציאות חסרה, מציאות שאנחנו אפילו לא מבינים מה זה להיות בלי בית מקדש כי נולדנו למציאות כזו.

זה כמו להסביר לעיוור צבעים מה זה צבעים. הוא לא יודע מה זה, זו לא השפה שלו והוא גם לא יודע מה בדיוק חסר לו, הוא רק יודע שיש דבר כזה ושהוא יכול לעזור לו גם בחיים.

המציאות הזאת של דיבור ישיר עם הא-לוה זה דבר מופלא, של התקרבות ומציאות השכינה בבית המקדש, זה משהו בלתי יתואר.

אבל לא רק על מה שהיה בבית המקדש, לא רק על ההשגות הרוחניות שהיו בבית המקדש, אלא על כל המציאות שירדה בעקבות חסרונו של בית המקדש.

רק כדי להמחיש, אתן דוגמא. האנשים שכן ראו את בית המקדש אחרי שהוא נחרב רצו להפסיק לשתות יין. מה היה הטעם שלהם...? שמכיוון שאין יותר ניסוך היין בבית המקדש אז מה הטעם לשתות יין...? זאת אומרת, אנשים שהיו כשהיה בית מקדש הוא זה שחייה אותם, ובלעדיו הם לא מצאו טעם לחיים, ופשוט בקושי הצליחו להמשיך הלאה מכזה חורבן, מכזו מציאות עגומה.

עוד משהו, שהוא קצת יותר כללי, שאנו עצובים עליו כשאין בית מקדש זה צער השכינה.

כתוב כך:

" במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים ר' שמואל בר נחמני אמר מפני גאוותה של מלכות שמים ומי איכא בכיה קמיה הקב"ה והאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה שנאמר (דברי הימים א טז, כז) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ובבתי בראי לא והא כתיב (ישעיהו כב, יב) ויקרא אדני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק שאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בכו שנאמר (ישעיהו לג, ז) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:" (גמרא חגיגה דף ה' עמוד ב')

(ירמיהו יג, יז) ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה"

דהיינו, על חורבן וצער השכינה, שכשאין בית המקדש השכינה כביכול מצומצמת, התורה מצומצמת, יש חילול השם ברחובות ואין שכינה ישירה, התגלות שתסיר את כל הבלבולים והספיקות ותחזק את המחוזקים ותיתן להם כוח להילחם בחלשים...

את כל הצער הזה אנחנו צריכים להרגיש ואסור לנו לשכוח, כי זו המציאות כיום שחסרה בעקבות חסרונו של בית המקדש, זו המציאות היום שכל כך רחוקה מהשלימות, כ"כ לא מקודשת ולא שלימה, ויש לה כ"כ הרבה כמה להיות יותר טובה וקשורה בקשר ישיר לא-לוקות ולקודשא בריך הוא.

כשאנחנו נבין את זה, זה "יבער" לנו (תרתי משמע...), אז יהיה אפשר גם לבנות, הבית יבנה. כל הסיבה שהקב"ה החריב את ביתו, היא כדי לעורר אותנו, לעורר את ליבנו, שנבין שזו לא הדרך ושנבין שצריך שינוי, וכשהשינוי הזה יקרה בעז"ה גם הבית יבנה במהרה בימינו אמן....!!

מקווה שעזרתי ועוררתי ולו לב אחד לאבינו שבשמיים, אשריכם ישראל...!

אם יש לך גם מקורות נשמח מאוד, @נשמה כללית

רק אם לא מפריע וקשה.. 

לשני הדברים...

אז ככה:

א. אנו בוכים על גודל ההחמצה וההפסד. הן מבחינה טכנית שבאותו תאריך היה יכול להיות אירוע טוב ומשמח, והן מבחינה רוחנית (יוסבר בהמשך בהרחבה בתור סעיף נפרד...).

ב. לדעת את העבר, לדעת מה קרה לנו בתור עם ולא לשכוח כדי שחלילה לא יהיה לשווא וכדי שהעתיד יהיה טוב יותר ויעזור לנו להיות קשורים יותר לבית המקדש ובכך לקרב את הגאולה.

ג. החיסרון העצום שיש במציאות. בכל השנה אנחנו ממשיכים לחיות כרגיל, בסה"כ, ולא באמת שמים לב ויושבים ואבלים על זה. בימים מסויימים בשנה שבהם קרה הגילוי של אותם אירועים עצובים זו הזדמנות בשבילנו לכאוב את המציאות העגומה והחסרה, שנובעת מזה שאין בית מקדש, מזה שאין גילוי שכינה ולכן אנחנו פחות רוחניים, פחות יכולים לתקשר עם ריבונו של עולם באופן ישיר כמו בבית המקדש, פחות חזקים ובטוחים, ובמילה אחת- פחות קרובים לאבא. ובמבט יותר כללי על החיסרון שכואב לנו עעל השכינה החסרה לא מצד ההפסד הפרטי שלנו שנובע מכך, אלא מצער השכינה ממש, כואב לנו עליה, כואב לנו שהיא מחוללת בגויים, על כבוד ה' המחולל, על חילול ה'...!

ג' זה בעצם א', סתם הפרדתי אותם...

שכוייח שכוייח על השאלה, יפה שזה אכפת לך ושמחתי מאוד לעזור וגם לעשות לעצמי סדר בראש בעניין הזה יותר בזכותך...!

ושוב, זה לגבי כל הצומות מלבד יום כיפור, שכל הצומות קשורים לאירועים של בית המקדש- אם זה פריצת החומות, אם זה תחילת המצור, אירועים שמקרבים בסדר הכרונולוגי לחורבן הבית, אך הכל סובב סביב אבילות על בית המקדש ולכן כל הטעמים ברמת העיקרון קשורים לבית המקדש. (כמובן, לכל צום יש את העניין שלו, למה דווקא בשלב הזה קבעו צום וכו'...אבל זה כבר לשרשור אחר...)

אך יום כיפור כבר כתבתי, שהוא בכלל לא קשור.

לסיכום, חשיבות צום יום כיפור הוא כדי להידמות למלאך ביום שבו נחתם דינו של האדם ושמחה עצומה על כך שהקב"ה מרחם עלינו וחונן אותנו, בנוסף ליראה שצריך גם ביום הזה, ולכן אנחנו צריכים להיות כך. זהו היום שבו קיבלנו לוחות שניים כסמל לכפרה לחטא העגל ולחזרה בתשובה, שאפשר לחזור בתשובה ולשוב אל ה'.

בשמחה...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי