שכול יום זה בפני עצמו מה זה משנה מה היה היום , היה נגמר!! עכשיו אני מתחילה מחדש שוב!!

וואלה לא ייעזר לי להתעסק במה שהיה עכשיו מתעסקת במה שעכשיו

וככה כול יום, הולכת לישון בידיעה שמחר יום חדש , ומזה משנה מה היה ולא ייעזר לי לחושב על מה שהיה...

וגם חושבת תמיד כזה שוואלה אם זה קרה בוטח זה קרה כי יש סיבה ואין לי מושג מהי ואין לי בשביל מה להתעסק בזה קרה נגמר זהו!!!

רק לחדד-

שכן יש מה להתעסק עם מה שהיה על מנת ללמוד מזה,

כמובן.. אין צורך להתחפר בזה. אבל כן להבין מה היה כאן ואיך מתקדמים מזה. 

אבל באמת דוגרי מה זה עוזר לחושב על מה שהיה עם כבר זה נגמר?

דברים טובים בכייף אבל דברים פוחת וואלה לא עוזר בכולם

אז למה בכלל חושבים על הדברים הלא טובים זה לא עוזר!!

פושט צריך לשחרר.. מה אכפת לי מה היה היום...

היה נגמר וזהו!!

עובדים על זה כול החיים , אבל מתישהו בלי לשים לב אתה קולט שזה כבר הרגל של המוח שלך ככה לחושב על כול דבר,

נגמר!

עכשיו מתחילים מחדש!!

נראה לי זה יותר עניין של אופי..

כזאת שוואלה לא מרפה דברים שקרו לפני חצי שנה הייתי חושבת בלילה וואלה יוכל להיות שהיא נפגעה ממני מה אני עושה וכאלו ועבר חצי שנה!!!

היה קורה לי מלא כאלה! 

פושט הייתי בחרדות ממש...

ואמא שלי קלטה ופושט הלכתי לטיפול 

ולאט לאט קלטתי את זה , 

זה עניין של רצון להבין שאני צריכה להתקדם ולא להיתקע בעבר

כול אחד והדרך שלו 

אבל באמת זה לא אופי זה רק רוצן לשנוי אימתי 

בכול דרך שהיא

תודה על השיתוף

אני בדיוק כזאת, לא הייתי חושבת שעל דבר כזה צריך לפנות לטיפול.. כי חשבתי שזה אופי. 

לאיזה טיפול הלכת?

אמ... אישה אחת שעושה טיפול  תרפיה באמנות 

כאלה הרגשתי שאני הולכת לחוג ציור והיא פושט דיברה איתה על עצמי  מי אני מה השאיפות שלה ,

למה לי בכלל להתעסק בזה , 100 אוחז היא כבר שחכה...

ככה לאט לאט ורק אחרי שנה אני ממש מרגישה את השנוי ברוך ה'!

אמ את רוצה אשלח לך פרטים בפרטי

אחלה בנאדם!!!!

אם זה יום גרוע פשוט כי ככה, בלי הסבר, רגל שמאל כזה.. אז באמת שאין מה להתחפר יותר מדי.

אם זה יום גרוע שהיה תלוי בי- אז כן רואה פה מקום כן לבחון את עצמי ולהתקדם מזה. 

חייב לעשות את זה אבל בגובל מסיום 

זה כמו שאם משהי לידך תעשי משהו לא נעים אז את לא תאשמי אותה מלא מלא כמו שאנחנו מאשמים את עצמנו 

צריך בקטע הזה להתנהג כמו שהיינו מתנהגים עם חברה קורבה מעירים בעדינות חושבים קצת , מנסים לחושב מזה מועיל להמשך וכו...

 וזהו

אבל לפעמים זה מיגע למוקם שאתה מאשים את עצמך שאתה לא טוב בכולם!

וזה אוסר אוסר להאשים את עצמך!!

יוכל להעיר לעצמך בגובל הטעים הטוב וזהו!!

קודם כל, עם עצמנו אנחנו צריכות להיות הכי סלחניות, כי מזה נובע היחס שלנו למי שסביבנו.. (ואהבת לרעך כמוך) 

יש גם את הבחינה של "אחרי המעשים נמשכים הלבבות, שדווקא הבחוץ משפיע על הפנים ועל זה את מדברת.. כמו היחס לחברות, ככה אל עצמנו..

העבודה שלנו בכללי צריכה להיות עם איזונים.. 

זה מתחיל בלחושב על עצמך דברים טובים 

ולאט לאט לאט מתכלכל...

זה שמישהי חושבת על עצמה גם דברים לא טובים ולתיקון לא אומר שהיא לא אוהבת את עצמה. 

השאלה היא הדרך והמינון, וזו העבודה..

פשוט מרגיש לי מצחיק העבודה של לחשוב על עצמך דברים טובים.. 

כאילו על מי אתה מנסה לעבוד? או שאתה סתם מנסה לפאר את עצמך בפני עצמך??

זה לדעת את המעלה והגודל שלך, לשמוח במי שאת ובמה שקיבלת מה' לתפקיד שלך כאן.

זה משהו אישי בינך לבין עצמך. בינך לבין ה'.  

כל אחד מאיתנו זקוק למילים טובות, והבסיס של ביטחון בעצמנו, זה לדעת לראות בעצמנו טוב. 

כשבאמת עובדים על הנק' הזאת זה נכנס פנימה ולא מרגיש מזויף. זה שלך. 

וכן, זה משמח וטוב וראוי לשמוח במי שאת

שכמו שאת חושבת על אנשים אחרים דברים טובים 

ואת לא מתחילה עם כזה מלא אני עובדת על עצמי  יש בהם ככה וככה

לא את פושט חושבת עלהים דברים טובים כי הם נחמדים עליך והם טובים עליך 

ככה גם צריך לחושב על עצמנו

לפעמים אדם כל כך תקוע במחשבות שליליות, שגם מה שאת מתארת כאן נורא קשה לביצוע

ביקורת עצמית...

זה מעודד לשמוע, 

באמת הרבה פעמים שוקעים למקום העצוב הזה... בגלל פרפקציוניזם, אולי אגו.. לא ברור לי.. 

אבל בעיקר יום גרוע כי ככה, בלי סיבה.. 

אבל אני פשוט גם נוטה קצת להאשים את עצמי.. אולי אני אשמה? אולי לא הייתי מספיק מושלמת..מספיק טובה ובגלל זה הכל השתבש?

אני אומרת לכול החברות שלי

אוסר!!! להאשים את עצמנו בכולם!!!!

זה לא מועיל בכולם!!!

זה כמו שאת לא מאשימה  כול אחד ברוחב שבגללו החנות הזאת נסגרה... סתם דוגמא..

אוסר להאשים את עצמך בכולם!!!!!!!

רק לחושב מה יכולתי לעשות יותר טוב , ללא עשיתי חבל בפעם הבאה אנסה לעשות שוב!!!

אוסר להאשים את עצמנו!!!

זאת הרגשה שבכללי יש לך? או פתאום?

כשאדם עורך חשבון נפש כל כמה זמן הוא לא מופתע ברמה גבוהה (במה שתלוי בו)

אז גם כשדברים לא קורים כמו שרוצים יש מודעות איפה אני בתוך כל זה..

רק את יכולה לדעת אם יכולת לעשות טוב יותר, בהתאם לכוח ולנתונים שקיבלת באותו יום.

אבל לפעמים בנאדם עובר תקופות שזו התחושה שלו.

אנחנו אנשים מאמינים וחיים בעולם שהוא מורכב.. אתה מאמין בדרך מסויימת (לאו דווקא מבחינה רוחנית..) ואתה פשוט לא שם, עושה את ההשתדלות שלך הכי שאפשר.. באמת רוצה, אבל לא קורה... 

מדובר בדברים שמעבר להשתדלות שלך הם כבר בידי שמים. אז את מגיעה למין לופ כזה, של - אני רוצה אחרת, אני עובדת ומשקיעה, אבל איפשהו נתקע - השם כרגע לא רוצה (??), דברים שהם כבר לא בידיים שלי, לא בשליטתי..

אז מצד אחד את לא יכולה להאשים את עצמך, כי זה לא בידיים שלך, מצד שני עדיין אין שום התקדמות, הכל עדיין עקום.. 

מצד שלישי (נחזור שוב לביקורת העצמית) אולי לא התאמצתי מספיק, או שהתאמצתי מספיק אבל לא עבדתי חכם.. (אז אני בעצם לא מספיק חכמה.. שוב ביקורת עצמית...) 

בזה אם את שמחה או לא, הכול!!!!!!!

זה החלטה להיות שמחה, יום יום , הכוול , כול תקלות שקוראים זה בדרך כלל מהרגשה של הלופ כי לא מרגשים שמחה ואוו יש יום חדש!!

ואוו שוב קרה לי את זה!!

אנחנו לגדל מזה מהתחלה צריך להקשיב לשמחה ולהחליט להיות שמחים!!!!!

שהשמחה תלויה בלופ. 

שהשמחה נלקחת ע"י הלופ הזה.. 

אם לא היה הלופ, היית שמחה

את צריכה להחליט להיות שמחה ולא משנה מה!!!!

כי אני פה בעולם ואני הרבה יותר טובה שאני שמחה!!

אז אני צריכה להתאמץ ולעובד על זה קשה תמיד לראות את הטוב!

לאוו דווקא שמחה של ריקודים וכו...

שמחה שפושט טוב לי עכשיו 

ושאת מחליטה לעשות כך יום יום הלופ הזה משנה כיון הוא פתאום מעניין יש לו קטע כי הוכל מה' ומהחלטה שלך!

אני מרגישה שזו ראייה מהממת אבל לא ממש מציאותית :/

יש עניין של שחיקה בחיים, אדם לא יכול לעבור תקופה קשה ארוכה ועדיין להיות שמח, אתה מנסה ונופל מנסה ונופל, מתישהו אתה נשבר.. יש שחיקה. 

זה מהממם להגיד לעצמך להיות שמח וזה גם אפשרי, נראה לי שמתישהו זה פשוט מאבד מהאפקט.. 

זה מה שאני חושבת..

רק מדברים אחרים יהיה לך מאוד קשה להיות שמח באמת אתה צריך להחליט להניע את השמחה בעצמך!!

הכוונה גם לדברים משמעותיים בחיים שנותנים את השמחה

התכוונתי שפושט זה צריך ליהיות החלטה!

עם אני יהיה שמחה כי נולד תינוק חדש.. סתם דוגמא אני ארדוף ממשהו למשהו

אני צריכה להחליט להיות שמחה!!!

לכן אני חושבת שצריך תמיד לנסות לחדש לעצמנו דברים שבשגרה דברים חדשים 

לעשות דברים מייחודים עם עצמנו

פעם שמעתי על משל שאומר ששמים סיר על גז עם מיים עם יש יותר מידי אש המים מתפרצים 

ואם יש מעט אש המים לא מתחממים ככה זה החיים את הצריך תמיד שיהיה אש כי המים צריכים את לחיות ולהיות במייצאות!!

עם אש תמיד!

כדי שבסוף יצא אוכל ומשו טוב , צריך תמיד אש

נשמעת לי נכונה ונותנת מוטיבציה..

אהבתי את המשל

מאז ששמעתי אותי הוא לא יצא לי מראש!!!

יאוו הוא כול כך יפה!!

מבינה את הדילמה שאת אומרת..

במקרה כזה, מתייעצים עם מישהו קרוב אלינו או דמות שאנחנו מעריכות, כדי להבין ביחד איפה אנחנו עומדות ואם יש דברים שאנחנו לא מספיק רואות.

ובאופן כללי, התקדמות זה לא בהכרח משהו שרואים על המקום או שרואים בצורה חיצונית. 

צריך סבלנות ואמונה, וגם יכולת לראות את ההתקדמות הקטנה (כביכול) והמשמעותית, גם ברבדים פנימיים. 

אבל עד רמה מסיומת , עד גבול מסיום!

לצאת לנשום אוויר,

לדבר עם ה'..

לעשות משהו שאוהבים..

לדבר עם חברות.. לשתף אותן אם רוצים..

לישון..

לשמוע שיר טוב..

לחזק ולעודד את עצמך..

ללמוד איזה קטע מספר על אמונה וביטחון..

לזכור, שהזמן מרפא..

בהצלחה אהובה. 

זה החלטה שלך להרפות!

א.שדבר שיש עליו הרבה מניעות ויצר הרע והפרעות זה כנראה דבר גדול ולכן מגיעים אליו כל כך הרבה קשיים.

ב. אם אתה מבין שאתה קודם כל חלק מעם ישראל ואז אדם פרטי אז ברור שהקב"ה יעזור לעם שלו . להתמלא בגאווה לאומית.

ג. להתמלא באהבה לה' , להבין שאם קשה לך אתה קרוב אליו "קרוב ה' לנשברי לב" וכמו שמטפס הרים נהנה לטפס וככל שזה קשה הוא נהנה יותר, בגלל שעושים את זה בשביל מישהו שאוהבים, ככל שזה יותר קשה זו הזדמנות להראות את האהבה.

ד."עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה"

בהצלחה =)

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי