קראנו לה בשם שאמא שלי רצתה.
קצת אחרי שמעתי את השם שרציתי, ונורא רציתי לשנות. בעלי הסכים שנוסיף שם אם רב יסכים. ואז התלבטתי כי שם שני (לכל שאר הילדים שם אחד). חשבתי שזה לא נוח. לי יש שם אחד וזה יותר נוח לדעתי. לבעלי יש שם שני אבל בשימוש רק בבה"כ. ועוד בעיה - התלבטתי בין איילת לאילה. ולא הצלחתי להחליט.
והבעיה העיקרית שככל שהזמן עבר זה יותר לא נעים.
היום אני קוראת לה בשמה (כי אין ברירה), אך כשהיתה פיצפונת כמעט לא קראתי לה בשמה.
ועכשיו - זה עדיין ממשיך להעיק עלי. שם זה מהות. שם זו המתנה שהילד מקבל מהוריו כשנולד.
אין לי כוח כל החיים להצטער על כך.
מה לעשות??


