או שבכלל לא הייתם
ערים?פצלשית10
או שבכלל לא הייתם
הוספתי שאלהפצלשית10
הייתי ב4כיפת ברזל-סרוגה
וואי וואיפצלשית10
..נערךפצלשית10
אניפצלשית10
0משבצת
יא איזה כיףפצלשית10
לאליידי מאדם מיס
שלושה, נראה לי
אני כן זוכרת שאף אחד מהם לא היה באשמתי
למה שיהיה באשמתך? לא הבנתיפצלשית10
שו, כנראה אשמה זו לא המילהליידי מאדם מיס
הראשון היה כיביכול בידוד התנדבותי בו בעצם כפו עליי להתבודד עם אחותי הקטנה,
לא היה לי שום קשר לגורם הבידוד
שני האחרים כנראה היו בגלל אנשים שעברו לידי או משהו,
לא זכור כל כך
מה שכן היה מאכזב בעניין,
זה שההסתובבות הניצחית עם מסיכה והריחוק לא מנעו את הבידוד של שומר החוק
ואנשים שלא בדיוק שמרו, לא בודדו
בכל מקרה דברים האלה הם בבחינת טראומות מודחקות אז למה להתעסק בזה...
שלושה אם אני לא טועה..לראות בטוב
דאייי תנו לי עצות איך לעבור את הבידוד שלי😥פצלשית10
ערהחיוךךאחרונה
באחד
שלוםזית שמן ודבש
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ

שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

