הרבה אומרים/כותבים שזה איסור הלכתי. אז אני רק מנסה להבין מה המקור.

"ועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך... לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז),

ומבאר בעל החינוך "ובכלל המצוה גם כן לשמע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר, החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמנינו... והעובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה ככל אשר יורו מבטל עשה זה וענשו גדול מאד, שזהו העמוד החזק, שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת" (מצוה תצה).

אז גם אם 'הגדולים שבדור בחכמת התורה' אוסרים גיוס נשים לצה"ל מטעמי 'רוח ההלכה' וכדו', נראה שלפי החינוך מוטל עלינו חיוב *הלכתי* שלא להמרות את פיהם.

האם ניתן היום לאתר מי הם?

לא מזלזלת חלילה ברבנות הראשית, אבל האם הם גדולי התורה שכל העם הולך אחריהם? לא בטוח.. לא בטוח בכלל.

ו-ב. מסקירה קצרה שעשיתי היום על דעות של רבנים מוכרים נראה שלהרבה מהם יש דעות מורכבות. היחיד המוכר שראיתי שיש לו דעה נחרצת וחד משמעית זה הרב אבינר.

זה מפליא. בקרב העם יש נטייה להגיד אמירה חותכת וחד משמעית בעניין, אבל כשנכנסים לעומק הסוגיה ולדעות מבינים שזה פחות שחור ולבן כמו שמציגים את זה.

לא בטוח מה אתה שואל - צעירים מעל עשרים

שירות צבאי לנשים – ויקישיבה

"לדברי הרב יואל בן נון, הרב צבי יהודה אמר: "אינני יודע מדוע רבנים גדולים וחשובים קבעו שיש כאן 'ייהרג ואל יעבור'. אבל אינני רוצה לריב עמהם". אז הכה באגרוף על השולחן, וקרא בתוקף: "שירות לאומי"!‏"

אשכרה.

זוהי הדרכה טובה שמחנכים נותנים היא לא לעשות צבא.

לכן כל הדיונים בדבר ה'איסור' יהיו סברות ולא מקורות כגון פסוקים בתורה/ראשונים/אחרונים. זאת הדרכה חינוכית. זה לא שייך לכללי פסיקה. אי אפשר למצוא איסור בלי מקור איסור.

הציר שסובב סביב הסברות המרכזיות הן בגלל האווירה הלא צנועה שיש בצבא ובבנות היא פוגעת יותר ובבנים גם אם היא פוגעת העניין הקרבי הוא משהו שצריך מישהו שיעשה אותו. העניין של צניעות הוא עניין מאוד משמעותי שממש לא תואם את האווירה כיום בצבא

בעיקר הדיונים נסובים סביב היתרונות הערכיים שיכולים להיות במסגרת השירות לאומי מאשר במסגרת הצבאית. שמעתי מאחד מגדולי הרבנים  שהסיבה העיקרית היא שאם תהיה בעיה בשמירת מצוות במסגרת השירות לאומי הבחורה יכולה לעזוב ובמסגרת הצבאית לא (אפשרי, אבל זה הרבה יותר קשה). שמעתי עוד ת"ח גדול שאומר שמבחינה עקרונית אין כל בעיה בצבא לנשים חוץ מהירי בנשק בטירונות וכל הגבלת החופש הבסיסית שקיימת בצבא (גם אצל בנים אבל שם יש יותר הכרחי לפעמים).

אגב עובדה מעניינת -

כשהרב גורן היה רבצ"ר הבת שלו התגייסה לצהל. לימים הוא אמר שבתור קצין בדרגה בכירה הוא רצה להראות דוגמא אישית (זה לא במילים מדוייקת, המקור באוטוביוגרפיה שלו) הבת השנייה שלו שהיתה בגיל גיוס אחרי שהוא כבר השתרר עשתה שירות לאומי.

באמת נראה שזו באמת יותר הדרכה חינוכית מאשר הלכתית.

וזה ממש ממש מאכזב בהתחשב בכל האמירות החד משמעיות של כל כך הרבה מחנכים ואנשים שמדברים על זה שעצם הגיוס הוא נוגד את ההלכה.

(לא אומרת שאין כאן בכלל בעיות הלכתיות, אלא שנראה שבעצם הגיוס אין בעיה הלכתית. זה שזה יכול *לגרור* בעיות הלכתיות זה נשמע כבר כמו סוגיה חינוכית..)

ואגב, בדיוק קראתי היום את הדברים של הרב גורן בנוגע לביתו. הוא עצמו היה נגד גיוס נשים, אבל בגלל שבזמנו עוד לא היה פטור אז הדוגמא האישית היתה חשובה לו בגלל התפקיד שלו (אם הבנתי נכון).

סתם למען החידוד..

אפשר ללמד עליהם זכות ובכל זאת זה סגנון של אופי.

יש ת"ח שאוהבים לדבר בצורה נחרצת, יש כאלה שאוהבים להסתייג כל משפט שני ויש הרבה בין לבין.

יש גם ציבורים שדורשים לשמוע דברים נחרצים. אולי זה גם עניין כזה.

ואפשר להבין את הלשון אסור בתור משהו שיכול להוביל (או שיש פעמים שהוא מוביל בהכרח) לאיסורים.

ויש הרבה פחד של מחנכים שהוא בעצמו לא חינוכי.

החינוך הדתי הרבה פעמים לוקה בחוסר ביקורת עצמית (איך אפשר להגיד שהרב טעה??) וזה משהו שגורם לו להתקע לרוב.

מותר להתאכזב, זה נראה לי ממש חשוב.

יש מחנכים שמדברים בצורה יותר ברורה. אני באמת מעדיף לשמוע אותם. מרגיש לי יותר אמין.

תודה על החידוד. לא זכרתי את זה באמת.

מכיר ראש ישיבה ורב קהילה שהבנות שלהם שרתו בצהל (לא מתוך חולשה).

זה קיים גם.

הרב יעקב אריאל שדעתו מובאת בספר שלו (של השיחות עם הרב אראלה הראל) באמת הרבה יותר מתון ביחס לצבא (והוא נשיא ארגון 'חותם' שנלחם נגד גיוס נשים דתיות). הוא התנגד לאמירה "הן יוצאות לא יהודיות" וגם תמך בכך שבסוף שמינית יכינו את הבנות לצבא (מי שהחליטה ללכת אחרי שכבר אי אפשר להשיג פטור)..

וכבר אמר הרב קוק- 

פחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם, ומאפיל את זוהר כל הטובות, בחתירתו אשר יחתור מתחת לאשיותיהן להגזים ששם צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי. מקור כל חולשה וכל רפיון חמרי מוסרי ושכלי, הוא רק הפחד העובר את גבולו ; 

הפחד היותר מזיק הוא הפחד המחשבי, שמטיל הדמיון הכוזב על החלק היותר עדין ויותר מפואר מן המין האנושי, שהם עומדים לנס, להיות לאורות מזהירים את דרכי החיים אל הכלל כלו.

אני לא מבין איך אפשר להגיד על משהו שלא כתוב שהוא אסור בשום מקום שהוא אסור?! אם אני חושב שלא טוב לאכול סוכר האם אני יכול להגיד שזה טרף?!

לרוב התירוץ הוא שיש איסור שאישה תהיה תחת סמכות פיקודית של גבר במיוחד כזו שאי אפשר להתפטר. אבל גם לזהאין מקור ברור. להפך למלך היו כידוע "רקחות וטבחות" אותם יכול לגייס בכפיה לשירותו (ראו בשמואל א ח) 

אם את המאמץ שהושקע בפטור מגיוס היו משקיעים בבנית מסגרת תומכת ויעודית לנשים דתיות למשל כמו מחלקת הסדר אבל במודיעין. ההיינו היום במקום אחר גם בהיבט הזה. 

להאשים את כלל גדולי ישראל. כולל גדולינו אמוני תורת מרן הרב, שהפחד ההוא שעליו הרב מדבר סימא את עיניהם מלפעול כשורה. 

יומרני, גאוותני, מגוחך ומחוצף. לקבוע שכל גדולי ישראל בשבעים השנה האחרונות (רשימה חלקית: החזו"א, הגרי"ז מבריסק, הגרא"ז מלצר, הגרצ"פ פרנק, הרצי"ה,  הגרי"מ חרל"פ, הגרי"ש אלישיב, הגרש"ז אויירבך, הגר"ע יוסף, הגר"א שפירא, הגר"ש ישראלי, הגר"מ אליהו, וכו') היו פשוט "פחדנים שננטל מהם זיו החיים, מגדילי רעות ומאפילי זוהר הטובות, בעלי כל חולשה ורפיון חומרי מוסרי ושכלי"". בעוד אתה שליט"א, הדרת גאון כבוד תורתך, אתה הוא זה שעלית על הפתרון האמיתי והישר.

אם זה נראה לך נורמלי - לבריאות. 

א. על צבא לגברים לא אמרו

ב. מה שכן אמרו - על ש"ל - זו אכן דעתם, הלגיטימית. אני לא אומר שהם אמרו זאת כי הם "פחדנים"

ג. גם הנ"ל - כשיש מחלוקת ניתן לתפוס צד. אבל שיקום צוציק ויחלק ציונים לכל גדולי ישראל ללא יוצא מן הכלל - זה כבר שיגעון גדלות באובר, סלח לי.

יש כאן שרשור שלם על האיסור ולא אמרתי לאף אחד בו את מה שאמרתי לך.

הבעיה היא לא בדעתך על האיסור, אלא בטמטום שמביא אדם כלשהוא לחשוב שהוא הוא זה שעלה על הדרך הנכונה בתורה, בעוד כל גדולי ישראל הינם "פחדנים שננטל מהם זיו החיים, מגדילי רעות ומאפילי זוהר הטובות, בעלי כל חולשה ורפיון חומרי מוסרי ושכלי".

נראה לי שזה מספיק ברור ואין טעם שאחזור על עצמי. אם אתה רואה את המצב הזה כמצב בריא נפשית - שיערב לך.

אין לי זמן כרגע להביא מקורות וכו', אבל באופן מאוד מאוד כללי, אני לא חושב שיש איסור.

אלא זו הנהגה עדיפה (בהתחשב במציאות) וכל מקרה לגופו.

"הרב שלמה מן ההר זצ"ל (תחומין ד, עמ' 69) הוכיח מדברי ספר החינוך (פרשת שופטים – מצוה תקכה) שהנשים אינם יוצאות גם לא למלחמת מצוה וחובה: "שנמנענו שלא לערוץ ולא לפחוד מן האויבים ולא נברח מפניהם, אבל החובה עלינו להתגבר כנגדם ולהתחזק ולעמוד בפניהם… ונוהגת מצוה זו בזכרים, כי להם להלחם בזמן שישראל על אדמתם".

כך כתב עוד החינוך במצות מחיית עמלק (מצוה תרג-תרד): "ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, ולא לנשים". כך גם נכתב במצוה תקסב – "שלא לדרוש שלומם (של עמון ומואב) במלחמה", כתב החינוך, שהמצוה "נוהגת רק בזכרים שהם בני מלחמה". כך גם כותב החינוך במצוה תקסו."

וראיתי שהרצי"ה הולך לכיוון של הרמב"ם, ואומר אחרת מהנ"ל. שכשמדובר במלחמת מצווה, בפיקוח נפש, אז נשים אפילו מחויבות במצוות יישוב והגנה על הארץ.

מה אומרים?

(ובואו נניח בצד לרגע את כל העניינים האחרים על צניעות, נשיאת נשק וכו'. אני מדברת כרגע על האיסור העצמי לגיוס נשים. פחות על המסביב-זה דיון בפני עצמו.) 

מביאה לכאן עוד כמה-

@מישהו איתי

@נשמה כללית (למרות שאני חוששת קצת מהדיון שיכול להתפתח אם תבוא חח)

@נוגע, לא נוגע

ואיך אתה מבין שהכוונה היא לפטור נשים מהמצווה ולא באיסור?

אבל נראה שנגיד הרב הזה-

גיוס בנות? לפי ההלכה אסור לנשים להשתתף בקרבות נגד האויב - סרוגים

מסיק מכך אחרת 😅

איך יודעים אם זה באמת המסקנה הרווחת או שהוא סתם קיצוני?🙈

להבנתי הרב שלמה מן ההר לא הסיק מתוך החינוך שאסור. נכון שהוא אוסר, מכל מיני סיבות... (תקראי ותגידי מה את חושבת עליהן?)

בהמשך הוא מסתמך על הרב הרצוג. מציע לראות את התשובה שלו בספר פסקים וכתבים, אני חושב שתאהבי אותה (: יכול לשלוח בפרטי...

בהחלט לא חשבתי לעיין במקור😅

אבדוק את העניין, תודה!

ואשמח אם תוכל לשלוח לי

אבל נראה שהרצ"י חולק על בעל ספר החינוך, לא?

את לא חושבת שלא ראיתי את השרשור הזה עד עכשיו, כן?

מכל מקום, תייגת אותי על התגובה הספציפית הזו. אז מה שיש לי לומר לגביה ספציפית היא שדעת הרצי"ה מפתיעה אותי. כי "יודע כל לומד תלמודנו" (לשון הזהב של הרמב"ן בהקדמה למלחמות ) שהחינוך צעד בעקבות הרמב"ם, קצת קשה להעמיד מחלוקת ביניהם, בד"כ אפשר ללמוד מהחינוך מה הוא הבין ברמב"ם.

וכשנוסף על כך גם משמעות הש"ס היא כזו, אז זה בכלל תימה.

אבל זה הרצי"ה, מה אני יכול לומר...

עריכה: עכשיו רואה ש@טיפות של אור ציין שכבר משמעות המנ"ח היא שהחינוך חולק על הרמב"ם. מעניין.

אין לי סבלנות עכשיו לבדוק בפנים, אז אסתפק בזה.

אין הלכה פסוקה לגבי חיוב האיש בפרו ורבו ופטירת האישה לכך?

יתכן שפספסתי משהו וזה נאמר מתוך בורות, אבל נראה שכאן זאת לא הלכה פסוקה, זאת נשמעת לי כמו אמירה חינוכית נטו. יש הבדל בהשלכות בין הדברים. לומר שלא טוב שאישה תתגייס כי זה מנוגד לטבע שלה זה משהו אחד, ולומר שהיא גם עוברת בכך על ההלכה זה משהו אחר.

ב. את זה שמדובר על מלחמת מצווה הבנתי (שאגב, כאן נכנס הדיון האם המצב כיום נכלל תחת ההגדרה הזו או לא), רק לא הבנתי אם בעל ספר החינוך רק פוטר את האישה מהמצווה או שהוא ממש אוסר. אומרים כאן בשרשור שהוא פשוט פוטר, מה אתה אומר על זה?

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום