יש כאן כמה נק' לבירור - סמכות על אשה, לא ילבש, דרכו של איש, מלחמת מצוה, עדיפות גברים ועוד.
אני לא נכנס כרגע לכל הפרטים, גם כי אני לא מונח מספיק וגם כי אין לי זמן (והביאו כאן בתגובות הרבה דברים טובים)
לי הדיון הזה מזכיר את נושא הטלוויזיה..
כולנו יודעים שטלוויזיה זה דבר אסור, ואצל דוסים אין כזה דבר.
לפני האינטרנט זה היה סוג של קו שבר בין דוסים ללא, ואצל חרדים אין מה לדבר
אממה, מכיר כמה ת"ח גדולים וצדיקים, מהשורה הראשונה, שהיתה להם טלוויזיה בבית לאורך כל השנים (מסתמא גם עכשיו..), והילדים שלנם לא ראו שם שיעורי תורה..
אני לא משווה ממש בין הנושאים, ההבדלים ברורים ושלא יקפצו עלי.
אבל לי זה הזכיר את הנושא הזה
גם כאן יש המון דיבורים חריפים ונורמה מקובלת אצל דוסים.
ובפועל השיקולים הם בעיקר חינוכיים וחברתיים.
ואני ממש ממש לא מזלזל בהם, לפעמים הם יותר חזקים מדברים הלכתיים.
(אגב זה לא קשור רק לאוירה חילונית וכד'.
הרב ויצמן כתב פעם בעול"ק שעיקר העבודה בדורנו היא בעבודה רוחנית-חברתית, חיזוק הפריפריות החברתיות והזהותיות וכו.
פעם היינו במלחמת קיום על המדינה, היום הזירה העיקרית היא בפנים.
וממילא החשיבות של בנות שירות היא גדולה מאוד מאוד (בדומה לישיבות ומדרשות))
אז ציבורית מדברים בצורה חדה וחריפה (בעיקר אלה שמדברים חד וחריף על עוד דברים..במיוחד שבשנים האחרונות גיוס בנות דתיות והכנסת נשים לקרבי התערבבו עם אג'נדות פרוגרסיביות, זה רק סיבך את הענין).
ובפועל יש נשים יר"ש שמתגייסות, בהסכמת רבנים חשובים (או לפחות בלי התנגדות יותר מדי), ומטבע הדברים זה בעיקר באיזורים מסויימים של המגזר (אאל"ט אחוז הבנות הדתיות שמתגייסות לא שונה משמעותית מלפני 15-20 שנה.
ההבדל הוא שבשנים האחרונות יש ירידה בבנות מהפריפריה ועליה בבנות מהמיינסטרים הדת"ל, ומכאן ההבדל בדיבור על זה)