לקחתי איתי ממש את העניין של לכתוב, ולקרוע...

והעניין של הבלון...

ממש!

נראלי יש משהו בבניית קשר, במיוחד אם באמת היה חיבור כלשהו

שמתחיל תהליך של התמזגות מסוימת.

תהליך של קרבה, של התאחדות.

אחד משפיע על השני,

קורה כאן משהו

שכשאתה יוצא מזה,

אתה פתאום לא מבין מי אתה.

וגם נכנסת בעצם לתודעה חדשה

תודעה של חיבור לבן אדם שיכל אולי להיות בעלי.

וקשה להתנתק מזה אם באמת היה שם הליכה לכיוון הזה... 

בקיצור זה תודעה חדשה וההתמזגות הזאת שמשהו בו מעט הוטמע בי

וכל החוויה הוטמעה...

ואז הזהות וכל זה.. קיצר

זה משהו בחוויה.

לא קשור שאנחנו שונים

הקרבה, הרצון לקשר, הרצון לביחד

קשה לי להסביר את זה.

אבל זה לא מחיקה... 

שאין כבוד והערכה למי שהיא

התכוונתי על התנהלות רגילה

הבנתי עכשיו למה התכוונת שאמרת מחיקה...

מזדהה עם כל סעיף וסעיף

במיוחד עם 2

קודם כל- תנחומיי

1. כן. ממש חלק ממנו נשאר, לפעמים זה נראה כאילו הוטמע, ועם הזמן זה דועך.

קשר רציני שהיה לי, היו ממש תנועות מסוימות שראיתי שעשיתי כמוהו, או משהו מסוים בדיבור שהלך איתי תקופה. או כל פעם שראיתי מישהו שהזכיר אותו יכל לעלות לי דמעות. לגמרי שאריות.

ב"ה שעוברים ניקוי זה די מטשטש עד שנעלם כלות.

2. גם לגמרי. כאילו פתאום אתה לא זוכר מה בכלל רצית לפני שהוא הגיע. ומה היום אתה בעצם רוצה. ממש משהו בזהות כאילו הלך לאיבוד. הטשטש. אתה אוסף את עצמך ועל הדרך כאילו בונה זהות חדשה או מזכיר לעצמך מי אתה בעצם ומה אתה מחפש. 

3. לא הייתי קוראת לזה מעושה. זה שיש הגבלות מסוימות לא הופכות קשר ליותר מעושה לדעתי. חברות יכולה להבנות גם עם גבולות הלכתיים, לחלוטין. לדעתי לפחות. אני חושבת שבקשרים אנחנו הרבה עובדים עם הדמיון, עם מה יכל להיות, או עם הפוטנציאל. אנחנו רואים ומזהים פוטנציאל. וגם רואים ניצנים של דברים שיכולים להתפתח למשהו גדול. דווקא זה פחות מפריע לי.

אני שמחה שיש גבולות כי חושבת שאם לא היה אותם היינו חווים קשר עם כל העוצמות וכל הפוטנציאל שלו מכל הבחינות לפני שיש מחויבות והסכם לבנות כאן משהו לעתיד, ואז זה פשוט הרסני.

אני אסביר עוד טיפה את מה שכתבתי בעניין החברות.

אישית, בחיים עצמם אני אדם שלוקח לו הרבה מאד זמן לבנות קשר חברי קרוב.

זה קורה לאט, בלי משים, במסגרת של עבודה/ לימודים/ משהו אחר שעושים יחד. זה לא ממוקד מטרה: "עם הבחורה הזו אני רוצה לבנות קשר" ולא בוחנים את זה מדי כמה מפגשים, כדי להבין אם יש פוטנציאל או לא.

זה פשוט קורה.

ומעמיק עם הזמן. 

ונבנה.

לעומת זאת, בדייטים, מצד אחד קיים מימד של בירור שכלי מצד שני מצפים מזה להיהפך למשהו חברי, כאשר כל הפורמט לא מאפשר לזה להיהפך למשהו כזה. כי זה כן ממוקד מטרה, כי זה אינטנסיבי הרבה יותר, כי כן בוחנים מדי כמה מפגשים את יחסינו לאן, וכי אין שום סיכוי לדעת עד הסוף כי אנחנו מוגבלים הלכתית. 

אז: אם זה קשר שאמור להיות חברי, בואו נשחרר מזה את הבחינה השכלית, נשחרר את הבחינה של הקשר, ניתן לזמן לעשות את שלו, באגביות.

ואם זה קשר ממוקד מטרה, לא יותר הגיוני לערוך בירור שכלי, להרגיש פוטנציאל רגשי, ויאלה להתחתן? למה זה צריך להמרח כ"כ הרבה זמן?

בעצם כל העניין הממוקד מטרה זה לא בשביל החברות

כי כמו שאמרת החברות פשוט קורית

כי אם נחליט שאנחנו לא מתחתנים, אנחנו לא נמנע את מה שכבר נוצר.

כאילו הרבה פעמים באמת התחיל להתרקם קשר של חברות

ואז פתאום מבינים שזה פחות מתאים לחתונה, אז את התהליך של הבירור סיימנו, אבל החברות קרתה כך או כך. וכמובן שגם אותה צריך לסיים בלית ברירה. כי לא מתאפשר אחרת.

קשר חברי זה באמת משהו שקורה בטבעיות, הוא לא קשור לתהליך של הבירור לחתונה, הוא נלווה אליו.

אני כנראה בטראומה.

אחרי שני קשרים משמעותיים השנה, שהיתה בהם דרישה מצד הבחורים, שאתן את ליבי, ואת כולו, לפני שביררתי שכלית. שהיתה בהם ביקורת כל הזמן, על כך שאני לא משוחררת.

שהיתה בהם פגיעות, מהרצון שלי להבין בפני מי אני עומדת לפני שאני מתמסרת...

לא כולם ככה?

יש כאלה שבאמת יותר נותנים מרחב לשהות בבירור הזה יותר בלי להתמסר עד הסוף...

"כי הרגש שלי יקר מידיי...." 

התחברתי. 

הבעיה שאני נתקלת יותר ויותר בציפייה מהצד הגברי להגשמת הפנטזיות האלה, במסגרת הכרויות שאמורה להיות מחוייבת להלכה, ואני שואלת את עצמי, אם הם חיים בסרט, או שמשהו דפוק אצלי...

למה זה לא א"א גם התאהבות והיא ע"ג אידיאלים?

בעצם את אומרת שזה לא הבסיס לקר אבל זה ממש לא מזיק

כי מה שאני יודע, זה שבדרך כלל בקשר טוב זה מגיע וקיים. לא בהכרח משהו מטורף, אבל כן יצירה של קשר רגשי

ולכן - גם אצל בנים וגם אצל בנות - בקשרים שבהם זה לא קורה, חסר משהו

וההבנה היא שחסר משהו מהותי

אם מבחינתי הפגישות הן חובה לא נעימה, ואני נהנה יותר לדבר עם חברים מאשר עם מישהי שאני יוצא איתה - אז אני פשוט מפסיק.

זה מוזר בעינייך?

רוב האנשים באים לקשר מתוך ציפיה שהחוויה תהיה לא פחות טובה מקשרים שהיו בעבר

אין חלום על קשר מושלם

לדעתי אפילו לא על בחורה מושלמת - רוצים מישהי מושלמת אבל לא בצורה מפורטת, ואז כשפוגשים מחליטים אם היא מושלמת או לא (בזה יכול להיות שאצל בנות זה שונה והן מדמיינות מראש עד לרמת צבע הגרביים)

החלום הוא לפגישות טובות ומהנות שיובילו לקשר טוב

ולדעתי זה ממש לא יותר מדי לבקש

הכנתי פעם עוגה מסוג חדש, הייתי תמים וצעיר, ציפיתי שיהיה אכיל, ומתברר שהעוגה הזאת היא הרבה יותר ממה שחשבתי

ואז אני קונה מוצרים במקום אחר, ואופה את העוגה בתנור אחר. אבל אני רוצה שהעוגה תצא לא פחות טוב. ואם זה לא מספיק טוב, אני לא חושב שיש זלזול (מי דיבר על זלזול בכלל?) אלא אני מניח שמשהו לא טוב. אולי לא אפיתי נכון, ואולי המוצרים לא טובים, ואולי התנור לא טוב.

נושא הדיון היה - האם לצפות שהרגש יופיע

יותר מדויק, אני מסכים עם מה שאת כותבת עכשיו, לא עם מה שכתבת מקודם

כתבת X

הגבתי שאני חושב Y

ואז ענית שאת חושבת Y

תוכלי בבקשה להסביר?

אני רואה פה סתירה בין ההזדהות שלך עם האמירה "איך אפשר לצפות שיתפתח רגש", והתיאור שלך באופן כללי שרגש בקשרים הוא לכל היותר תופעת לוואי שיכולה להוביל למקומות מסוכנים

לבין מה שאת כותבת פה, שזה דבר נכון ורק צריך לעשות עבודה של בירור למה הוא לא מופיע

אני חושב שאת תוקפת איש קש, כאילו מישהו מחפש רק התאהבות מתפרצת ממבט ראשון

@חתולה ג'ינג'ית

לא מוצאת כרגע זמן להתעמק ולכתוב על הדברים עצמם,

רק אומרת שכתבת מאד נוגע וקשוב פנימה. מעריכה!

1

לדעתי אי אפשר ולא אמורים לנקות. השאריות הן הדברים שנכנסו כשפתחנו את הלב לעולם חדש. אם זה לא היה מתאים לנו זה לא היה נכנס, זה היה נשאר משהו שמפריע לנו בצד השני ולכל היותר אנחנו מוכנים להתפשר עליו.

מה כן? להבין מה בנפש שלנו צריך את זה, מה מתנגד, ואיך מתעלים ומתעלים לשלב הבא שבו האמונות שלנו מנצחות את הצדדים השליליים שלנו (גם אם מישהו עזר לנו לפתח אותם)

2

ממש מזדהה. תופעה ידועה. זה אומר שהתחברנו באמת. סוג של ריסטארט לנפש.

3

בפועל זה קורה. השאלה היא אולי מה היחס בין התיאוריה שזה לא הגיוני לבין המציאות שזה קורה. לדעתי הדייטים אמורים ליצור את המתח הזה והחתונה אמורה לפתור אותו, ולאף אחד זה לא מפריע כי הדייטים אמורים להיות הקדמה לחתונה.

ועם הזמן (יומיים, חודש, עשר שנים) לומדים גם להפוך את הקשר לחברי

לגבי 1- , רק מחדדת את דבריך, כתבת שאן זה לא היה מתאים לנו זה לא היה נכנס. אני רק מציעה פה שהמונח "מתאים" יכול להיות גם שלילי, כלומר: מפגשים זוגיים הרבה פעמים מעירים ומעוררים בתוכנו חלקים רדומים בתוכינו. אלו יכולים להיות חלקים חיוביים או שליליים. ובאמת לעיתים קרובות מה ש"נשאר" אלו אותם חלקים שלנו שהתעוררו בעקבות המפגש. וכשאלו חלקים שליליים זה כואב, אבל זו כנראה הזדמנות לעוד צמיחה ותיקון.

לגבי 3- אם חתונה אמורה לפתור אותו, מאיפה הציפייה שהוא ייפתר במהלך הדייטים, ולמה רווחת הגישה שתתכן התאהבות ורומנטיקה ברמה הגבוה ביותר לפני הנישואין? כתבת שלאף אחד זה לא מפריע כי דייטים אמורים להיות הקדמה לחתונה, ובכן כל הפוסט הזה נכתב כתוצאה ממפגשים בהם זה הפריע מאד לצד השני, שבא עם ציפייה שלענ"ד אין לה אחיזה מציאותית.

ובאמת מעניין אותי לקרוא עוד מהדעות של הצד הגברי של הפורום בנוגע לציפיות מקשר טרום נישואין, כי יש לי תחושה שיש פער בין נשים לגברים בנושא הזה,

(ואולי גם שוני בין המגזרים השונים)

3 - יש רמות שונות של התאהבות. אפשר גם בפגישות רגילות להגיע לרמה גבוהה מאד של קשר אוהב

אבל יש משהו שנבנה בקשר שבו אין את חובת שמירת המרחק, או יש קרבה גדולה יותר, או יש משך זמן של הרבה שנים.

והדבר הזה נשמר לאחרי החתונה.

הקשר של הפגישות מיועד - במקרה אידאלי - להביא לרצון לאותו קשר שבו יש קרבה גדולה וקשר ארוך טווח. והוא מבוסס על קשר ברמה גבוהה כבר בשלב של הפגישות.

אני מסכים שאם זה מעושה ומאולץ זה כנראה לא יגיע לשם. אבל להתנהג בצורה מאולצת ומעושה, ולצפות להתלהבות רגשית אותנטית, זה בעיני ציפיית שווא.

מה שאני מכיר מהחוויה שלי הוא בעיקר פגישות מאד אותנטיות וכנות שכל צד מביא את עצמו באמת.

לצערי יצא לי להכיר גם את הסוג השני וזה אכן קשה ומתיש כשמנסים לבנות קשר משמעותי בצורה כזאת

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות