לקחתי איתי ממש את העניין של לכתוב, ולקרוע...

והעניין של הבלון...

ממש!

נראלי יש משהו בבניית קשר, במיוחד אם באמת היה חיבור כלשהו

שמתחיל תהליך של התמזגות מסוימת.

תהליך של קרבה, של התאחדות.

אחד משפיע על השני,

קורה כאן משהו

שכשאתה יוצא מזה,

אתה פתאום לא מבין מי אתה.

וגם נכנסת בעצם לתודעה חדשה

תודעה של חיבור לבן אדם שיכל אולי להיות בעלי.

וקשה להתנתק מזה אם באמת היה שם הליכה לכיוון הזה... 

בקיצור זה תודעה חדשה וההתמזגות הזאת שמשהו בו מעט הוטמע בי

וכל החוויה הוטמעה...

ואז הזהות וכל זה.. קיצר

זה משהו בחוויה.

לא קשור שאנחנו שונים

הקרבה, הרצון לקשר, הרצון לביחד

קשה לי להסביר את זה.

אבל זה לא מחיקה... 

שאין כבוד והערכה למי שהיא

התכוונתי על התנהלות רגילה

הבנתי עכשיו למה התכוונת שאמרת מחיקה...

מזדהה עם כל סעיף וסעיף

במיוחד עם 2

קודם כל- תנחומיי

1. כן. ממש חלק ממנו נשאר, לפעמים זה נראה כאילו הוטמע, ועם הזמן זה דועך.

קשר רציני שהיה לי, היו ממש תנועות מסוימות שראיתי שעשיתי כמוהו, או משהו מסוים בדיבור שהלך איתי תקופה. או כל פעם שראיתי מישהו שהזכיר אותו יכל לעלות לי דמעות. לגמרי שאריות.

ב"ה שעוברים ניקוי זה די מטשטש עד שנעלם כלות.

2. גם לגמרי. כאילו פתאום אתה לא זוכר מה בכלל רצית לפני שהוא הגיע. ומה היום אתה בעצם רוצה. ממש משהו בזהות כאילו הלך לאיבוד. הטשטש. אתה אוסף את עצמך ועל הדרך כאילו בונה זהות חדשה או מזכיר לעצמך מי אתה בעצם ומה אתה מחפש. 

3. לא הייתי קוראת לזה מעושה. זה שיש הגבלות מסוימות לא הופכות קשר ליותר מעושה לדעתי. חברות יכולה להבנות גם עם גבולות הלכתיים, לחלוטין. לדעתי לפחות. אני חושבת שבקשרים אנחנו הרבה עובדים עם הדמיון, עם מה יכל להיות, או עם הפוטנציאל. אנחנו רואים ומזהים פוטנציאל. וגם רואים ניצנים של דברים שיכולים להתפתח למשהו גדול. דווקא זה פחות מפריע לי.

אני שמחה שיש גבולות כי חושבת שאם לא היה אותם היינו חווים קשר עם כל העוצמות וכל הפוטנציאל שלו מכל הבחינות לפני שיש מחויבות והסכם לבנות כאן משהו לעתיד, ואז זה פשוט הרסני.

אני אסביר עוד טיפה את מה שכתבתי בעניין החברות.

אישית, בחיים עצמם אני אדם שלוקח לו הרבה מאד זמן לבנות קשר חברי קרוב.

זה קורה לאט, בלי משים, במסגרת של עבודה/ לימודים/ משהו אחר שעושים יחד. זה לא ממוקד מטרה: "עם הבחורה הזו אני רוצה לבנות קשר" ולא בוחנים את זה מדי כמה מפגשים, כדי להבין אם יש פוטנציאל או לא.

זה פשוט קורה.

ומעמיק עם הזמן. 

ונבנה.

לעומת זאת, בדייטים, מצד אחד קיים מימד של בירור שכלי מצד שני מצפים מזה להיהפך למשהו חברי, כאשר כל הפורמט לא מאפשר לזה להיהפך למשהו כזה. כי זה כן ממוקד מטרה, כי זה אינטנסיבי הרבה יותר, כי כן בוחנים מדי כמה מפגשים את יחסינו לאן, וכי אין שום סיכוי לדעת עד הסוף כי אנחנו מוגבלים הלכתית. 

אז: אם זה קשר שאמור להיות חברי, בואו נשחרר מזה את הבחינה השכלית, נשחרר את הבחינה של הקשר, ניתן לזמן לעשות את שלו, באגביות.

ואם זה קשר ממוקד מטרה, לא יותר הגיוני לערוך בירור שכלי, להרגיש פוטנציאל רגשי, ויאלה להתחתן? למה זה צריך להמרח כ"כ הרבה זמן?

בעצם כל העניין הממוקד מטרה זה לא בשביל החברות

כי כמו שאמרת החברות פשוט קורית

כי אם נחליט שאנחנו לא מתחתנים, אנחנו לא נמנע את מה שכבר נוצר.

כאילו הרבה פעמים באמת התחיל להתרקם קשר של חברות

ואז פתאום מבינים שזה פחות מתאים לחתונה, אז את התהליך של הבירור סיימנו, אבל החברות קרתה כך או כך. וכמובן שגם אותה צריך לסיים בלית ברירה. כי לא מתאפשר אחרת.

קשר חברי זה באמת משהו שקורה בטבעיות, הוא לא קשור לתהליך של הבירור לחתונה, הוא נלווה אליו.

אני כנראה בטראומה.

אחרי שני קשרים משמעותיים השנה, שהיתה בהם דרישה מצד הבחורים, שאתן את ליבי, ואת כולו, לפני שביררתי שכלית. שהיתה בהם ביקורת כל הזמן, על כך שאני לא משוחררת.

שהיתה בהם פגיעות, מהרצון שלי להבין בפני מי אני עומדת לפני שאני מתמסרת...

לא כולם ככה?

יש כאלה שבאמת יותר נותנים מרחב לשהות בבירור הזה יותר בלי להתמסר עד הסוף...

"כי הרגש שלי יקר מידיי...." 

התחברתי. 

הבעיה שאני נתקלת יותר ויותר בציפייה מהצד הגברי להגשמת הפנטזיות האלה, במסגרת הכרויות שאמורה להיות מחוייבת להלכה, ואני שואלת את עצמי, אם הם חיים בסרט, או שמשהו דפוק אצלי...

למה זה לא א"א גם התאהבות והיא ע"ג אידיאלים?

בעצם את אומרת שזה לא הבסיס לקר אבל זה ממש לא מזיק

כי מה שאני יודע, זה שבדרך כלל בקשר טוב זה מגיע וקיים. לא בהכרח משהו מטורף, אבל כן יצירה של קשר רגשי

ולכן - גם אצל בנים וגם אצל בנות - בקשרים שבהם זה לא קורה, חסר משהו

וההבנה היא שחסר משהו מהותי

אם מבחינתי הפגישות הן חובה לא נעימה, ואני נהנה יותר לדבר עם חברים מאשר עם מישהי שאני יוצא איתה - אז אני פשוט מפסיק.

זה מוזר בעינייך?

רוב האנשים באים לקשר מתוך ציפיה שהחוויה תהיה לא פחות טובה מקשרים שהיו בעבר

אין חלום על קשר מושלם

לדעתי אפילו לא על בחורה מושלמת - רוצים מישהי מושלמת אבל לא בצורה מפורטת, ואז כשפוגשים מחליטים אם היא מושלמת או לא (בזה יכול להיות שאצל בנות זה שונה והן מדמיינות מראש עד לרמת צבע הגרביים)

החלום הוא לפגישות טובות ומהנות שיובילו לקשר טוב

ולדעתי זה ממש לא יותר מדי לבקש

הכנתי פעם עוגה מסוג חדש, הייתי תמים וצעיר, ציפיתי שיהיה אכיל, ומתברר שהעוגה הזאת היא הרבה יותר ממה שחשבתי

ואז אני קונה מוצרים במקום אחר, ואופה את העוגה בתנור אחר. אבל אני רוצה שהעוגה תצא לא פחות טוב. ואם זה לא מספיק טוב, אני לא חושב שיש זלזול (מי דיבר על זלזול בכלל?) אלא אני מניח שמשהו לא טוב. אולי לא אפיתי נכון, ואולי המוצרים לא טובים, ואולי התנור לא טוב.

נושא הדיון היה - האם לצפות שהרגש יופיע

יותר מדויק, אני מסכים עם מה שאת כותבת עכשיו, לא עם מה שכתבת מקודם

כתבת X

הגבתי שאני חושב Y

ואז ענית שאת חושבת Y

תוכלי בבקשה להסביר?

אני רואה פה סתירה בין ההזדהות שלך עם האמירה "איך אפשר לצפות שיתפתח רגש", והתיאור שלך באופן כללי שרגש בקשרים הוא לכל היותר תופעת לוואי שיכולה להוביל למקומות מסוכנים

לבין מה שאת כותבת פה, שזה דבר נכון ורק צריך לעשות עבודה של בירור למה הוא לא מופיע

אני חושב שאת תוקפת איש קש, כאילו מישהו מחפש רק התאהבות מתפרצת ממבט ראשון

@חתולה ג'ינג'ית

לא מוצאת כרגע זמן להתעמק ולכתוב על הדברים עצמם,

רק אומרת שכתבת מאד נוגע וקשוב פנימה. מעריכה!

1

לדעתי אי אפשר ולא אמורים לנקות. השאריות הן הדברים שנכנסו כשפתחנו את הלב לעולם חדש. אם זה לא היה מתאים לנו זה לא היה נכנס, זה היה נשאר משהו שמפריע לנו בצד השני ולכל היותר אנחנו מוכנים להתפשר עליו.

מה כן? להבין מה בנפש שלנו צריך את זה, מה מתנגד, ואיך מתעלים ומתעלים לשלב הבא שבו האמונות שלנו מנצחות את הצדדים השליליים שלנו (גם אם מישהו עזר לנו לפתח אותם)

2

ממש מזדהה. תופעה ידועה. זה אומר שהתחברנו באמת. סוג של ריסטארט לנפש.

3

בפועל זה קורה. השאלה היא אולי מה היחס בין התיאוריה שזה לא הגיוני לבין המציאות שזה קורה. לדעתי הדייטים אמורים ליצור את המתח הזה והחתונה אמורה לפתור אותו, ולאף אחד זה לא מפריע כי הדייטים אמורים להיות הקדמה לחתונה.

ועם הזמן (יומיים, חודש, עשר שנים) לומדים גם להפוך את הקשר לחברי

לגבי 1- , רק מחדדת את דבריך, כתבת שאן זה לא היה מתאים לנו זה לא היה נכנס. אני רק מציעה פה שהמונח "מתאים" יכול להיות גם שלילי, כלומר: מפגשים זוגיים הרבה פעמים מעירים ומעוררים בתוכנו חלקים רדומים בתוכינו. אלו יכולים להיות חלקים חיוביים או שליליים. ובאמת לעיתים קרובות מה ש"נשאר" אלו אותם חלקים שלנו שהתעוררו בעקבות המפגש. וכשאלו חלקים שליליים זה כואב, אבל זו כנראה הזדמנות לעוד צמיחה ותיקון.

לגבי 3- אם חתונה אמורה לפתור אותו, מאיפה הציפייה שהוא ייפתר במהלך הדייטים, ולמה רווחת הגישה שתתכן התאהבות ורומנטיקה ברמה הגבוה ביותר לפני הנישואין? כתבת שלאף אחד זה לא מפריע כי דייטים אמורים להיות הקדמה לחתונה, ובכן כל הפוסט הזה נכתב כתוצאה ממפגשים בהם זה הפריע מאד לצד השני, שבא עם ציפייה שלענ"ד אין לה אחיזה מציאותית.

ובאמת מעניין אותי לקרוא עוד מהדעות של הצד הגברי של הפורום בנוגע לציפיות מקשר טרום נישואין, כי יש לי תחושה שיש פער בין נשים לגברים בנושא הזה,

(ואולי גם שוני בין המגזרים השונים)

3 - יש רמות שונות של התאהבות. אפשר גם בפגישות רגילות להגיע לרמה גבוהה מאד של קשר אוהב

אבל יש משהו שנבנה בקשר שבו אין את חובת שמירת המרחק, או יש קרבה גדולה יותר, או יש משך זמן של הרבה שנים.

והדבר הזה נשמר לאחרי החתונה.

הקשר של הפגישות מיועד - במקרה אידאלי - להביא לרצון לאותו קשר שבו יש קרבה גדולה וקשר ארוך טווח. והוא מבוסס על קשר ברמה גבוהה כבר בשלב של הפגישות.

אני מסכים שאם זה מעושה ומאולץ זה כנראה לא יגיע לשם. אבל להתנהג בצורה מאולצת ומעושה, ולצפות להתלהבות רגשית אותנטית, זה בעיני ציפיית שווא.

מה שאני מכיר מהחוויה שלי הוא בעיקר פגישות מאד אותנטיות וכנות שכל צד מביא את עצמו באמת.

לצערי יצא לי להכיר גם את הסוג השני וזה אכן קשה ומתיש כשמנסים לבנות קשר משמעותי בצורה כזאת

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי