לקחתי איתי ממש את העניין של לכתוב, ולקרוע...

והעניין של הבלון...

ממש!

נראלי יש משהו בבניית קשר, במיוחד אם באמת היה חיבור כלשהו

שמתחיל תהליך של התמזגות מסוימת.

תהליך של קרבה, של התאחדות.

אחד משפיע על השני,

קורה כאן משהו

שכשאתה יוצא מזה,

אתה פתאום לא מבין מי אתה.

וגם נכנסת בעצם לתודעה חדשה

תודעה של חיבור לבן אדם שיכל אולי להיות בעלי.

וקשה להתנתק מזה אם באמת היה שם הליכה לכיוון הזה... 

בקיצור זה תודעה חדשה וההתמזגות הזאת שמשהו בו מעט הוטמע בי

וכל החוויה הוטמעה...

ואז הזהות וכל זה.. קיצר

זה משהו בחוויה.

לא קשור שאנחנו שונים

הקרבה, הרצון לקשר, הרצון לביחד

קשה לי להסביר את זה.

אבל זה לא מחיקה... 

שאין כבוד והערכה למי שהיא

התכוונתי על התנהלות רגילה

הבנתי עכשיו למה התכוונת שאמרת מחיקה...

מזדהה עם כל סעיף וסעיף

במיוחד עם 2

קודם כל- תנחומיי

1. כן. ממש חלק ממנו נשאר, לפעמים זה נראה כאילו הוטמע, ועם הזמן זה דועך.

קשר רציני שהיה לי, היו ממש תנועות מסוימות שראיתי שעשיתי כמוהו, או משהו מסוים בדיבור שהלך איתי תקופה. או כל פעם שראיתי מישהו שהזכיר אותו יכל לעלות לי דמעות. לגמרי שאריות.

ב"ה שעוברים ניקוי זה די מטשטש עד שנעלם כלות.

2. גם לגמרי. כאילו פתאום אתה לא זוכר מה בכלל רצית לפני שהוא הגיע. ומה היום אתה בעצם רוצה. ממש משהו בזהות כאילו הלך לאיבוד. הטשטש. אתה אוסף את עצמך ועל הדרך כאילו בונה זהות חדשה או מזכיר לעצמך מי אתה בעצם ומה אתה מחפש. 

3. לא הייתי קוראת לזה מעושה. זה שיש הגבלות מסוימות לא הופכות קשר ליותר מעושה לדעתי. חברות יכולה להבנות גם עם גבולות הלכתיים, לחלוטין. לדעתי לפחות. אני חושבת שבקשרים אנחנו הרבה עובדים עם הדמיון, עם מה יכל להיות, או עם הפוטנציאל. אנחנו רואים ומזהים פוטנציאל. וגם רואים ניצנים של דברים שיכולים להתפתח למשהו גדול. דווקא זה פחות מפריע לי.

אני שמחה שיש גבולות כי חושבת שאם לא היה אותם היינו חווים קשר עם כל העוצמות וכל הפוטנציאל שלו מכל הבחינות לפני שיש מחויבות והסכם לבנות כאן משהו לעתיד, ואז זה פשוט הרסני.

אני אסביר עוד טיפה את מה שכתבתי בעניין החברות.

אישית, בחיים עצמם אני אדם שלוקח לו הרבה מאד זמן לבנות קשר חברי קרוב.

זה קורה לאט, בלי משים, במסגרת של עבודה/ לימודים/ משהו אחר שעושים יחד. זה לא ממוקד מטרה: "עם הבחורה הזו אני רוצה לבנות קשר" ולא בוחנים את זה מדי כמה מפגשים, כדי להבין אם יש פוטנציאל או לא.

זה פשוט קורה.

ומעמיק עם הזמן. 

ונבנה.

לעומת זאת, בדייטים, מצד אחד קיים מימד של בירור שכלי מצד שני מצפים מזה להיהפך למשהו חברי, כאשר כל הפורמט לא מאפשר לזה להיהפך למשהו כזה. כי זה כן ממוקד מטרה, כי זה אינטנסיבי הרבה יותר, כי כן בוחנים מדי כמה מפגשים את יחסינו לאן, וכי אין שום סיכוי לדעת עד הסוף כי אנחנו מוגבלים הלכתית. 

אז: אם זה קשר שאמור להיות חברי, בואו נשחרר מזה את הבחינה השכלית, נשחרר את הבחינה של הקשר, ניתן לזמן לעשות את שלו, באגביות.

ואם זה קשר ממוקד מטרה, לא יותר הגיוני לערוך בירור שכלי, להרגיש פוטנציאל רגשי, ויאלה להתחתן? למה זה צריך להמרח כ"כ הרבה זמן?

בעצם כל העניין הממוקד מטרה זה לא בשביל החברות

כי כמו שאמרת החברות פשוט קורית

כי אם נחליט שאנחנו לא מתחתנים, אנחנו לא נמנע את מה שכבר נוצר.

כאילו הרבה פעמים באמת התחיל להתרקם קשר של חברות

ואז פתאום מבינים שזה פחות מתאים לחתונה, אז את התהליך של הבירור סיימנו, אבל החברות קרתה כך או כך. וכמובן שגם אותה צריך לסיים בלית ברירה. כי לא מתאפשר אחרת.

קשר חברי זה באמת משהו שקורה בטבעיות, הוא לא קשור לתהליך של הבירור לחתונה, הוא נלווה אליו.

אני כנראה בטראומה.

אחרי שני קשרים משמעותיים השנה, שהיתה בהם דרישה מצד הבחורים, שאתן את ליבי, ואת כולו, לפני שביררתי שכלית. שהיתה בהם ביקורת כל הזמן, על כך שאני לא משוחררת.

שהיתה בהם פגיעות, מהרצון שלי להבין בפני מי אני עומדת לפני שאני מתמסרת...

לא כולם ככה?

יש כאלה שבאמת יותר נותנים מרחב לשהות בבירור הזה יותר בלי להתמסר עד הסוף...

"כי הרגש שלי יקר מידיי...." 

התחברתי. 

הבעיה שאני נתקלת יותר ויותר בציפייה מהצד הגברי להגשמת הפנטזיות האלה, במסגרת הכרויות שאמורה להיות מחוייבת להלכה, ואני שואלת את עצמי, אם הם חיים בסרט, או שמשהו דפוק אצלי...

למה זה לא א"א גם התאהבות והיא ע"ג אידיאלים?

בעצם את אומרת שזה לא הבסיס לקר אבל זה ממש לא מזיק

כי מה שאני יודע, זה שבדרך כלל בקשר טוב זה מגיע וקיים. לא בהכרח משהו מטורף, אבל כן יצירה של קשר רגשי

ולכן - גם אצל בנים וגם אצל בנות - בקשרים שבהם זה לא קורה, חסר משהו

וההבנה היא שחסר משהו מהותי

אם מבחינתי הפגישות הן חובה לא נעימה, ואני נהנה יותר לדבר עם חברים מאשר עם מישהי שאני יוצא איתה - אז אני פשוט מפסיק.

זה מוזר בעינייך?

רוב האנשים באים לקשר מתוך ציפיה שהחוויה תהיה לא פחות טובה מקשרים שהיו בעבר

אין חלום על קשר מושלם

לדעתי אפילו לא על בחורה מושלמת - רוצים מישהי מושלמת אבל לא בצורה מפורטת, ואז כשפוגשים מחליטים אם היא מושלמת או לא (בזה יכול להיות שאצל בנות זה שונה והן מדמיינות מראש עד לרמת צבע הגרביים)

החלום הוא לפגישות טובות ומהנות שיובילו לקשר טוב

ולדעתי זה ממש לא יותר מדי לבקש

הכנתי פעם עוגה מסוג חדש, הייתי תמים וצעיר, ציפיתי שיהיה אכיל, ומתברר שהעוגה הזאת היא הרבה יותר ממה שחשבתי

ואז אני קונה מוצרים במקום אחר, ואופה את העוגה בתנור אחר. אבל אני רוצה שהעוגה תצא לא פחות טוב. ואם זה לא מספיק טוב, אני לא חושב שיש זלזול (מי דיבר על זלזול בכלל?) אלא אני מניח שמשהו לא טוב. אולי לא אפיתי נכון, ואולי המוצרים לא טובים, ואולי התנור לא טוב.

נושא הדיון היה - האם לצפות שהרגש יופיע

יותר מדויק, אני מסכים עם מה שאת כותבת עכשיו, לא עם מה שכתבת מקודם

כתבת X

הגבתי שאני חושב Y

ואז ענית שאת חושבת Y

תוכלי בבקשה להסביר?

אני רואה פה סתירה בין ההזדהות שלך עם האמירה "איך אפשר לצפות שיתפתח רגש", והתיאור שלך באופן כללי שרגש בקשרים הוא לכל היותר תופעת לוואי שיכולה להוביל למקומות מסוכנים

לבין מה שאת כותבת פה, שזה דבר נכון ורק צריך לעשות עבודה של בירור למה הוא לא מופיע

אני חושב שאת תוקפת איש קש, כאילו מישהו מחפש רק התאהבות מתפרצת ממבט ראשון

@חתולה ג'ינג'ית

לא מוצאת כרגע זמן להתעמק ולכתוב על הדברים עצמם,

רק אומרת שכתבת מאד נוגע וקשוב פנימה. מעריכה!

1

לדעתי אי אפשר ולא אמורים לנקות. השאריות הן הדברים שנכנסו כשפתחנו את הלב לעולם חדש. אם זה לא היה מתאים לנו זה לא היה נכנס, זה היה נשאר משהו שמפריע לנו בצד השני ולכל היותר אנחנו מוכנים להתפשר עליו.

מה כן? להבין מה בנפש שלנו צריך את זה, מה מתנגד, ואיך מתעלים ומתעלים לשלב הבא שבו האמונות שלנו מנצחות את הצדדים השליליים שלנו (גם אם מישהו עזר לנו לפתח אותם)

2

ממש מזדהה. תופעה ידועה. זה אומר שהתחברנו באמת. סוג של ריסטארט לנפש.

3

בפועל זה קורה. השאלה היא אולי מה היחס בין התיאוריה שזה לא הגיוני לבין המציאות שזה קורה. לדעתי הדייטים אמורים ליצור את המתח הזה והחתונה אמורה לפתור אותו, ולאף אחד זה לא מפריע כי הדייטים אמורים להיות הקדמה לחתונה.

ועם הזמן (יומיים, חודש, עשר שנים) לומדים גם להפוך את הקשר לחברי

לגבי 1- , רק מחדדת את דבריך, כתבת שאן זה לא היה מתאים לנו זה לא היה נכנס. אני רק מציעה פה שהמונח "מתאים" יכול להיות גם שלילי, כלומר: מפגשים זוגיים הרבה פעמים מעירים ומעוררים בתוכנו חלקים רדומים בתוכינו. אלו יכולים להיות חלקים חיוביים או שליליים. ובאמת לעיתים קרובות מה ש"נשאר" אלו אותם חלקים שלנו שהתעוררו בעקבות המפגש. וכשאלו חלקים שליליים זה כואב, אבל זו כנראה הזדמנות לעוד צמיחה ותיקון.

לגבי 3- אם חתונה אמורה לפתור אותו, מאיפה הציפייה שהוא ייפתר במהלך הדייטים, ולמה רווחת הגישה שתתכן התאהבות ורומנטיקה ברמה הגבוה ביותר לפני הנישואין? כתבת שלאף אחד זה לא מפריע כי דייטים אמורים להיות הקדמה לחתונה, ובכן כל הפוסט הזה נכתב כתוצאה ממפגשים בהם זה הפריע מאד לצד השני, שבא עם ציפייה שלענ"ד אין לה אחיזה מציאותית.

ובאמת מעניין אותי לקרוא עוד מהדעות של הצד הגברי של הפורום בנוגע לציפיות מקשר טרום נישואין, כי יש לי תחושה שיש פער בין נשים לגברים בנושא הזה,

(ואולי גם שוני בין המגזרים השונים)

3 - יש רמות שונות של התאהבות. אפשר גם בפגישות רגילות להגיע לרמה גבוהה מאד של קשר אוהב

אבל יש משהו שנבנה בקשר שבו אין את חובת שמירת המרחק, או יש קרבה גדולה יותר, או יש משך זמן של הרבה שנים.

והדבר הזה נשמר לאחרי החתונה.

הקשר של הפגישות מיועד - במקרה אידאלי - להביא לרצון לאותו קשר שבו יש קרבה גדולה וקשר ארוך טווח. והוא מבוסס על קשר ברמה גבוהה כבר בשלב של הפגישות.

אני מסכים שאם זה מעושה ומאולץ זה כנראה לא יגיע לשם. אבל להתנהג בצורה מאולצת ומעושה, ולצפות להתלהבות רגשית אותנטית, זה בעיני ציפיית שווא.

מה שאני מכיר מהחוויה שלי הוא בעיקר פגישות מאד אותנטיות וכנות שכל צד מביא את עצמו באמת.

לצערי יצא לי להכיר גם את הסוג השני וזה אכן קשה ומתיש כשמנסים לבנות קשר משמעותי בצורה כזאת

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

סליחה @הרמוניה 

בגדת ככה בשירי נשמה? (כן, ככה אני קוראת למזרחית😛) 

אהה אליסיה משהו מה שמה

כן?

נהייתי קצת אובססיבי לשירים שלה ולאחרונה התחלתי לשמוע את כל האלבומים שלה מהעבר, אפילו נרשמתי לTIDAL רק בשבילה.

היא ממש מיוחדת. למען האמת זה בעיקר בגלל הפרסונה... יש לה לב טוב והפרסום לא גרם לה לאבד את זה.

האמת שמאז הנערות לא שמעתי מזרחית קלאסית רק מזרח חסידי חח .. האייל גולן זה היה יותר נוסטלגיה בשבילי אז שמעתי תקופה מסוימת.

מה שאני שומע עכשיו זה בעיקר את אליסיה וחסידי קלאסי. (חח רק אני מסוגל לעשות את השילובים האלה 🤣🤣)

לבריאות

למה, זה הגיוני. אתה גם: יהודי, גם ישראלי, גם מזרחי, גם בן אדם בעולם, גם ילד לשעבר, גם .... הרבה זהויות.

TIDAL זה כמו ספוטייפי רק באיכות גבוהה יותר ...HiFi .. אני משלם רק 20 ומשהו שקל בחודש..

אשכול פריקה חושפני ופוטוגני לא יעזור לך לשחזר את הכבוד האבוד שלך. יש דברים שקשה מאוד לתקן. אפילו הייתי אומר ביזיון...

אני אחזור לי למוזיקה החביבה עלי ואתענג על החברה שאני מארח לעצמי

יום אחד גם אתה תחזור בתשובה

🍿

זה לא יפה אם את אומרת שמזרחית= שירי עגבים...

יש הרבה שירי עגבים וגם סתם שירים מטומטמים שהם לא מזרחיים

ולצערנו רוב המוזיקה היום (בין הפופ הרגיל ובין הפופ המזרחי) היא מטומטמת. בזכותה אתה מעריך יותר מוזיקה איכותית ונהנה ממנה...

השוני שיש בין הפופ המזרחי של היום לבין ימי תחילת ואמצע הז'אנר הזה- לפני עשרים שלושים שנה, בולט מאוד. כבר אין זכר היום למוזיקה שהיו עושים אז.
 

אבל גם היום מדי פעם יש הבלחות, אפילו מדהימות.

נניח פאר טסי הוא מאוד מוכשר, ומי שיסתכל מהצד לא יכול להבין איך מי שכתב והלחין את "מה יהיה מחר" מבזבז את הכשרון שלו על שירים טיפשיים.

אבל שמה הדור נמצא. תרבות רדודה ואנשים שנמצאים בבוץ רגשי, שצמאים לצאת משם ולהגיע לעומקים רגשיים ולקשר אמיתי, אבל הרבה פעמים לא באמת יודעים מה זה כי הם לא חוו את זה או לא מאמינים שיגיעו לזה.

השיר הראשון חסום לי🤭 והשני לא

נכון