טוב,
היום יהודיה מתוקה דפקה לי את הפגוש ברכב.
כאישה טיפוסית בעיר זרה מתקשרת לאחד הגברברים של המשפחה כי הרי מאין יבוא עזרי בשעת שמש לוהטת שכזו.
למי נתקשר?
אחי.
אני: "טוב דפקו לי את הרכב מסתבר, מה עושים?!"
הוא: רשימת מטלות הקשורות לפרטים
עוברת שלב החלפת הפרטים בגבורה (טפיחה על השכם אבל שלא נצטרך)
-
נוסעת למוסך, מתפללת להשם לא ליפול על מוסכניק שיחרטט אותי רק בגלל היותי אישה.
בחסדי השם, הוא נענה, הוא היה הגון +)
מגיעה למוסך.
מחפשת באזור איזה זכר למין הנשי, אין.
מצד אחד ערבי מצד שני יהודים טובים ועסוקים או סתם עוברי אורח בצמדים או חבורות אבל פשוט.. גברים.
מרגישה כאילו פלשתי מעבר לגבולות של צוק התקווה. מבטים מופנים מכל עבר, לא ידעתי אם זה היופי המסנוור או העמידה ההזויה באמצע אזור שכזה כסודנית מתחת לשמש היוקדת מחכה למוסכניק שיזיז דברים.
אחי: "אה הכי חשוב, תבדקי שהשילדה לא נפגעה לך"
אני: "אה?! שילדה?? מה פירוש?"
אחי: הסבר קצרצר על תולדות ומהותה של השילדה.
אני: מתפלאת על הסבלנות החריגה שהוא גילה באמצע היום להסביר לי את זה.
מוסכניק מביא כלים כבדים ומלחיצים.
אני: "מה זה? למה צריך את זה?"
הוא: "מה, את *** (נקט את שם המקצוע שלי, זכר את זה מהשיחה הקצרה שהספקנו לדבר) את אמורה לדעת מה זה"
(תופס לי את היד להראות לי, פותחת עליו עיניים מתפלאות ומעיפה את היד)
אני: "גם אם הייתי יודעת מה לי ולדעת איך זה קשור לרכב?!?!"
הוא: (מגחך ועובד לו בשאנטי כאילו אין שמש יוקדת על הראש)
קיצור, זה לקח קצת זמן מהרגיל, ואמנם זאת בהחלט חוויה,
- זה היה מצד אחד שיעור ביושר ואמונה ומצד שני תובנה-עם כמה שנחמד ללמוד ולהתנסות בדברים חדשים, אין לאן לברוח, אני פשוט צריכה בעל שידאג לדברים האלה, דחוף.
גם אם זה מעניין לפעמים, זה פשוט מוזר מדי ללכת כאישה למקומות כאלה ובמיוחד אם נופלים על מוסכניקים רמאים ולא סימפתיים שמנצלים את זה.
העולם הזה גברי למדי.
מהיר ועצבני. 9. (?)
סופריקה.
היום יהודיה מתוקה דפקה לי את הפגוש ברכב.
כאישה טיפוסית בעיר זרה מתקשרת לאחד הגברברים של המשפחה כי הרי מאין יבוא עזרי בשעת שמש לוהטת שכזו.
למי נתקשר?
אחי.
אני: "טוב דפקו לי את הרכב מסתבר, מה עושים?!"
הוא: רשימת מטלות הקשורות לפרטים
עוברת שלב החלפת הפרטים בגבורה (טפיחה על השכם אבל שלא נצטרך)
-
נוסעת למוסך, מתפללת להשם לא ליפול על מוסכניק שיחרטט אותי רק בגלל היותי אישה.
בחסדי השם, הוא נענה, הוא היה הגון +)
מגיעה למוסך.
מחפשת באזור איזה זכר למין הנשי, אין.
מצד אחד ערבי מצד שני יהודים טובים ועסוקים או סתם עוברי אורח בצמדים או חבורות אבל פשוט.. גברים.
מרגישה כאילו פלשתי מעבר לגבולות של צוק התקווה. מבטים מופנים מכל עבר, לא ידעתי אם זה היופי המסנוור או העמידה ההזויה באמצע אזור שכזה כסודנית מתחת לשמש היוקדת מחכה למוסכניק שיזיז דברים.
אחי: "אה הכי חשוב, תבדקי שהשילדה לא נפגעה לך"
אני: "אה?! שילדה?? מה פירוש?"
אחי: הסבר קצרצר על תולדות ומהותה של השילדה.
אני: מתפלאת על הסבלנות החריגה שהוא גילה באמצע היום להסביר לי את זה.
מוסכניק מביא כלים כבדים ומלחיצים.
אני: "מה זה? למה צריך את זה?"
הוא: "מה, את *** (נקט את שם המקצוע שלי, זכר את זה מהשיחה הקצרה שהספקנו לדבר) את אמורה לדעת מה זה"
(תופס לי את היד להראות לי, פותחת עליו עיניים מתפלאות ומעיפה את היד)
אני: "גם אם הייתי יודעת מה לי ולדעת איך זה קשור לרכב?!?!"
הוא: (מגחך ועובד לו בשאנטי כאילו אין שמש יוקדת על הראש)
קיצור, זה לקח קצת זמן מהרגיל, ואמנם זאת בהחלט חוויה,
- זה היה מצד אחד שיעור ביושר ואמונה ומצד שני תובנה-עם כמה שנחמד ללמוד ולהתנסות בדברים חדשים, אין לאן לברוח, אני פשוט צריכה בעל שידאג לדברים האלה, דחוף.
גם אם זה מעניין לפעמים, זה פשוט מוזר מדי ללכת כאישה למקומות כאלה ובמיוחד אם נופלים על מוסכניקים רמאים ולא סימפתיים שמנצלים את זה.
העולם הזה גברי למדי.
מהיר ועצבני. 9. (?)
סופריקה.
