לכן פתחתי את השרשור - מעניין אותי מה קורה בגנים אחרים. אם זה דבר נפוץ או רק בגן שאנחנו שולחים

בגנים אחרים? 

אם יש לאנשים פה בפורום ילדים בגילאי 3-4 , מעניין אותי אם זה דבר נפוץ או רק בגן שאנחנו שולחים

אותם לראות עלים נופלים מעץ, אתר בנייה או חנות. נראה לי יש מצב הגננות משועממות ... 

התפוח גרם לניוטון לחשוב על האפשרות לחשב את מסלול הירח לפי כוח הכבידה

מודה שכששמעתי מהגדול שלי (5) שיצאו עם הרב לגינה, טיפה צרם לי אפילו שלא עברו כביש. מצד שני הפקדתי את הילד אצל הרב או הגננת, כמו שאני סומך עליהם שיתנו לו כל מה שהוא צריך מכל הבחינות - פדגוגית, חינוכית, רגשית, צרכים גשמיים, ואני לא הולך כל יום לראות אם הוא מקדם אותו בדיוק לפי התכנית הפדגוגית של המוסד, אני יכול לסמוך עליהם ביציאה לגינה או לאמירת ברכת האילנות. בדר"כ דואג לשאול אם שתו מים, אבל לא יותר מזה

בטיחות. ברור שהנחת העבודה היא שהגננות ישמרו על בטיחות הילדים, אלא שבחירום, אני חושב שכל הורה יעשה הכל לגונן על הילד שלו, יותר מהגננת. 

כשהילדים נמצאים בתחומי הגן, יש פחות סבירות למקרי חירום מאשר כשנמצאים ברחוב. זה הכל. 

לכן אני חושב שעדיף להשאיר את הילדים בתחומי הגן במהלך היום, ורק אבא או אמא (או כל גורם מורשה אחר) רשאי להוציא את הילד מתחום הגן. 

שלום!

אכן בגנים של משרד החינוך ההנחיה המסודרת על פי חוזר מנכ"ל היא שלא יוצאים מהגן ללא ליווי של מבוגר על כל חמישה ילדים.

לאחרונה, שחררו מעט את הנהלים, כמה שהבנתי, כשמדובר ביציאה קצרה בטווח של קילומטר, וגם אז מזהירים שהגננת תשקול ותתיעץ וכל מיני כאלה. המשרד מעודד מאוד, מצד שני, יציאות לטבע, במיוחד לדור הממוסך הזה...

הדאגה שלך מאוד מובנת! יש גננות יותר חששניות שלא יצאו אפילו לרחוב שצמוד לגן, יש אמיצות יותר. בד"כ גננת מכירה בטיב ובמרץ של הילדים שיש לה באותה שנה ואומדת את היכולת שלה לצאת איתם...

מותר לך כאבא לגשת, בכבוד ובנעימות, ולבקש מהגננת למעט / שלא לצאת עם הילדים כי אתה מאוד חושש, או אם אתה רוצה להיות עוד יותר נחמד ואפשרי מצדך, להציע ללוות בזמן שאתה יכול. אבל אני מסכימה עם אחת התגובות פה שהציעה לתת אמון בצוות גם בנושא הזה, כמו שנותנים אמון בכל שאר החינוך... ואפשר גם התעניין מה הראציונאל ומה המטרה שלה ביציאות האלו, אולי תשתכנע ואולי לא...

משערת שאם היא תדע שזה מלחיץ אתכם היא תחשוב שוב לפני הפעם הבאה.

בהצלחה!

שיש גננת על כל 5 ילדים, ועדיין דעתי אינה נוחה מכך. אני מעדיף את הילד בתחומי הגן. 

עקרונית הם כבר יודעות הגננות שאנחנו לא מסכימים. פשוט שלשום הם לקחו אותם החוצה ושאלו את אישתי (אני לא מדבר עם הגננות, זה הכל אישתי) אם הילד יכול להצטרף ואישתי שאלה אותי ואמרתי (כרגיל) שאין מצב. אישתי אמרה שאולי כדאי שנאשר כי כל פעם שהגננות לוקחות את הילדים להליכה הוא קצת מתבאס מזה שהוא נשאר עם הילדים הקטנים יותר, אבל אני מעדיף אותו בטוח ומבואס לחמש דקות מאשר לא בטוח בחוץ...

לכן שאלתי פה כי מעניין אותי מה קורה בגנים אחרים ואם אני היחיד שנלחץ מזה...

את אישתי לפני שהם יוצאים להליכה (ואנחנו תמיד אומרים לא). ניסיתי להבין מה קורה בגנים אחרים. 

לדעתי האישית, ילדים בני 4 צריכים להישאר בתחומי הגן. אני לא רואה שום סיבה טובה שבעולם שבגן בעיר גדולה ילדים בני ארבע יסתובבו בחוץ - גם אם יש גננת על כל 5 ילדים ...

אם זה יהיה גדול עליהן הן לא יעשו את זה שוב

לשאלתך, כן זה מקובל

יוצאים לגינות, הצגות, לראות טבע, ללמוד מהסביבה

נב גם בתוך הגן יכולים לקרות דברים לא נעימים אז תסמוך על הגננות שהן עושות את העבודה שלהן

ותתחיל להעריך את מי שמחנך את הילד שלך

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....