וילמד מה חשוב בחיים...

פעם בעלי רצה ללכת לשיעור זוגיות, ראה שאני קורסת, ואמר לי למה ללכת לשיעור אם אני יכול לבצע את זה בפועל...

שבעלך ילך לרב שידריך אותו איך להיות "גבר דתי".

קודם כל  - לשמח את אשתו.

ילדתם ילדים ביחד, הבית הוא של שניכם.

ויש תקופות בחיים, שכן, מתפללים יחיד. שום תפילה במנין לא שווה דמעה של האשה.

אנחנו עובדי ה', צריכים לחשוב מה ה' רוצה מאיתנו בכל רגע, לא עובדי "גמרא" ולא עובדי "תפילה"... 

יקרה, תזכרי "לכל זמן ועת לכל חפץ". יש תקופות שיותר מתכנסים בבית, ויש תקופות שאפשר יותר לצאת החוצה.

יש תקופות שתבשלי בהם יותר (וגם בעלך אני מקווה) ויש תקופות שעושים "מיקור חוץ" וקונים.

חשוב לשבת ביחד, להבין איזה תקופה אתם נמצאים ולפעול בהתאם.

כן, יש תקופות שהוא לא יוכל להתפלל במנין בערב ויש תקופות שהוא יוכל ללכת לשיעורים גם ב8 בערב.

אתם ביחד עד 120 - הכל בסדר ובעז"ה יהיו זמנים יותר רגועים...

ובעיני חשוב להבין שהבית של שניכם. ושניכם מנהלים אותו. ביחד. בהכל.

להוציא השוואות מאחרים ("איך אמא שלו/שלי עשתה את זה" - לא רלוונטי, את זאת את ולא משהי אחרת), להוציא "תפקידים" ("אשה צריכה לבשל" - למה מי קבע את זה? "אשה מכבסת"  וכו' שכל אחד ידע לעשות את כל התפקידים ואז עושים חלוקה למה שיותר או פחות אוהבים, אבל הבסיס הוא ששניכם מחויבים להכל, יש לכם בית משותף...)

בהצלחה וחיבוקים, את לגמרי לגמרי נורמלית. ויותר מזה את מטורפת ואלופה! ואת האמא הכי תותחית שיש לילדים שלך! תזכרי תמיד שהקב"ה הביא אותם להיות הילדים שלך כי את הכי טובה להם! ו

מתי הילדים מגיעים הביתה?

מי מביא אותם? מי איתם?

זו עבודה עד 4.

אז אני לא יודעת איך את עובדת משרה מלאה אבל לא חוזרת ב4.

ולא מכירה אמא שעובדת במשרה מלאה או כמעט מלאה שהילד לא בצהרון.

אולי זה תלוי מקום מגורים שלך, אולי יש השפעות נוספות, אבל ההיסק שכל הילד שהופנו לטיפולים וכו' הם ילדי צהרון הוא פוגע ושגוי.

אני גרה באיזור שבו רוב ההורים עובדים במשרות מלאות. 

80% מילדי הגן ממשיכים לצהרון אחה"צ (כולל ילדי הפרטיים).

מכירה ילדים רבים רגועים ומחונכים.

מכירה ילדים שזקוקים לטיפול בגלל קשיים והוריהם נוכחים בבית.

מכירה ילדים שזקוקים לטיפול בגלל קשיים והם ילדים להורים עובדים במשרות מלאות.

אין קשר ישיר.

וממש לא הייתי עושה את הקישור הזה בעצמי.

אני לא ממשיכה, כי מרגישה שיש ביננו כנראה פערי תרבות בענין הזה, ולא בטוחה שנבין זו את זו אי פעם.

אבל כותבת כאן לטובת האימהות העובדות, אלו ששמות את ילדיהן בצהרון- אתן מצויינות, אתן עושות את המירב מבחינתכן, אל תוסיפו לזה רגשות אשם שאתן פוגעות בילדים שלכן.

אני גם עובדת בגנים, ואני לא רואה שיש בהכרח קשר בין התנהגות הילד לבין נוכחות ההורים.

דבר נוסף, יש אצלנו ילדים שהאימהות בבית והם כן בצהרון. (אצלנו הצהרון הוא מאוד זול, ויכולה להבין הורים ששמים).

וחוץ מזה- אני באמת לא מצליחה לחשוב על מקצועות בהם ההורים כבר ב2 בבית, (חוץ מעובדי הוראה אולי וגם זה לא כולם או עצמאים ,למרות שהם צריכים להספיק עבודה) אז לא חוכמה בעיני לאמר 'תהיו בבית' כי מה לעשות שרוב העבודה הם ככה. אז אם יש אפשרות וזה מסתדר להוריד שעות משרה, אחלה, אבל מאמינה שלא בכל העבודות אפשר. 

ואני לא חושבת שאישה צריכה לבחור מקצוע רק לפי שעות שהיא יכולה להיות בבית מוקדם יותר. יש עוד הרבה שיקולים. 

תוכל לדייק מה אחוז הסיכוי - עבור מי שהבדיקות הרגילות (בלי ניפט) יצאו לה תקינות - לגלות דברים בבדיקה הרגילה, בלי אקסום, ששווה לדעת עליהם? ברשת ראיתי שזה בין 1 למאה לבין 1 למאתיים.

(אם אפשר, אז בחלוקה לדברים שיש טעם בהיערכות אליהם לעומת מה שיגרור הפסקת היריון...)

וכן, למי היית ממליץ לעשות אקסום? האם בעוד עשור או שניים הרוב כבר יעשה בגלל מימון למשל?

האם ניפט בגירסה הלא-ממומנת משנה איכשהו את מפת ההמלצות שהיו יכולות להיות לך בנושא?

שוב תודה! עברתי מי שפיר רגיל, יצא תקין, וכעת ניצבת בפני עוד אחד, שוב בלי אקסום, אבל בזמנו לא היה ניפט.

קודם כל, השאלה על הפסקת היריון היא לא רפואית אלא אתית... יש כאלה שיפסיקו בגלל ממצא מסוים, ויש אחרים שלא יעלו בדעתם להפסיק בגלל הפגם הזה אבל על פגם חמור יותר הם כן היו מפסיקים, ויש כאלה שלא היו מפסיקים הריון בשום מצב.

לכן קשה לי לענות מבחינה סטטיסטית על משהו שהוא לא מדעי אלא אתי ומשתנה מאדם לאדם.

לעניין עצמו, ממה שאני מכיר יש סיכוי של בערך 1:150 (שזה בדיוק בין שתי האפשרויות שכתבת) למצוא ממצא בעייתי במי שפיר רגיל (צ'יפ גנטי, שבעצמו לא היה נחשב לרגיל לפני עשור אלא רק בתוספת תשלום של אלפי שקלים) כאשר כל בדיקות הסקר תקינות.

האם זה אומר ש-1:150 תפיל? ברור שלא, כי הסטטיסטיקה הזאת כוללת הרבה דברים שעליהם אף אחד לא יעלה בדעתו להפיל, ובאמת יש שם גם הרבה דברים שאין טעם להיערך אליהם מראש. אבל הרבה מקרים דווקא כן יגרמו להפסקת הריון אצל חלק מהמשפחות. כלומר הרבה מתוך אותם 1:150.

מהצד השני, יש דברים שבהחלט יכולים להציל את הילד אם נדע עליהם מראש, כמו תסמונות שקשורות בכרומוזומי המין שדורשות טיפול בגיל צעיר כדי להציל את הפריון של הילד, או בעיות שקשורות להתפתחות שכלית לקויה ואז הבדיקה תאפשר לתת את כל הטיפולים האפשריים כבר מגיל צעיר וכו'.

לגבי אקסום:

אם יש בעיה שרואים בבדיקות הסקר אבל הצ'יפ הגנטי חזר תקין, לפעמים באמת באקסום רואים את הבעיה. אם אין ממצא חריג ובכל זאת עושים אקסום, רק במקרים נדירים הוא יגלה משהו משמעותי שלא היו רואים בצ'יפ גנטי. בערך אחד למאה. יש כאלה שבשבילן אחד למאה שווה אלפי שקלים, וזו כמובן זכותן...

אני די בטוח שבעתיד כל הבדיקות יהיו של אקסום, כמו שבעבר צ'יפ גנטי היה רק פרטי אבל היום זה הסטנדרט. הבדיקות תמיד נהיות זולות ומהירות יותר, זו דרכו של המדע...

לגבי ניפט:

כפי שכבר כתבתי בעבר, הוא מעולה לבדיקת תסמונת דאון, חלש בבדיקת מספר תסמונות אחרות, וחסר סיכוי במציאת אלפי תסמונות אחרות.

לכן הוא לא יכול באמת להחליף בדיקת מי שפיר.

אבל אם מישהי רוצה לדעת רק לגבי תסמונת דאון, אז זו כן בדיקה מעולה שיכולה לחסוך בדיקת מי שפיר. או אם מתעורר חשד לתסמונת דאון ולא רוצים לחכות עד לשבוע שבו מותר לעשות מי שפיר, אז יש כאלה שפשוט עושות עכשיו כדי להירגע, ואז אחרי חודש עושות גם מי שפיר בשביל לבדוק את כל השאר.

ונכון, לא התכוונתי הפסקת היריון כמו לאפשרות שיש ממצאים שאין מה לעשות איתם (ואז כביכול חבל שהסתכנו ב-1:1400 הפלה מהדיקור)

לגבי האקסום - הכוונה שלך בערך אחד למאה אקסומים שנערכו כשהצ'יפ יצא תקין וגם שאר בדיקות הסקר תקינות? אז למעשה בשילוב הנתון על 1:150 ממצא משמעותי במי שפיר רגיל, יוצא שבקרב עושי האקסומים בלי משהו בעייתי לפני כן - יש סיכוי של 1:100 ל*שני* ממצאים? מרגישה שפספסתי משהו...

כי הנתון של אחד למאה מתייחס למי שבצ'יפ הגנטי לא מצאו משהו חריג.

כלומר מכל 100 נשים שעשו צ'יפ גנטי והוא חזר תקין, תהיה אחת שהאקסום כן ימצא דבר בעייתי אחד בעובר שלה, שהצ'יפ הגנטי פשוט לא היה מסוגל למצוא.

מי שתעשה אקסום בלי צ'יפ גנטי קודם, פשוט תקבל בבערך 1.7% מהמקרים תשובה חריגה אחת, שזה חיבור של מה שהצ'יפ היה מוצא לבד (בערך 0.7%) ומה שהאקסום מוצא אבל הצ'יפ לא יודע למצוא (1%).

אגב, לדעתי זה לא אפשרי לעשות אקסום בלי צ'יפ, אז זה תיאורתי בלבד...

ואז ראיתי שיש הפרדה קטנה, וזה לא שייך לאותו השרשור 🙈

אם ה-brca - זה גן? - יצא "תקין" על פי בדיקה ישנה מ-2010/2009 סיכוי שפשוט לא ידעו אז לבדוק מוטציה אחרת שיש בגן הזה?

כי גם לאמי ז"ל יצא תקין (2009) והבדיקה נערכה לאחר שנפטרה מסרטן שמקורו לא ידוע אבל סביר שסרטן נשי (הסטוריה עשירה במשפחה).

במצב כזה חוץ ממעקב עוד איזו בדיקה גנטית שווה, אם בכלל, לעשות?

תודה רבה!!!!

שנבדקתי מאז באינביטה לעוד 89 "גנים של סרטן" והכל תקין. אבל זה היה ב-2021 והתחום זז כל הזמן...

לדעתי מאז שנת 2021 לא הייתה מהפכה נוספת בתחום הבדיקות לגנים שמעלים סיכוי לסרטן, ולכן בדיקה בשנה הזאת מכסה אותך גם היום.

אם את עדיין מודאגת, את יכולה לקחת את הדוח המלא שלהם עם כל מה שהם בדקו, אל רופא או אחות גנטית, כדי לבדוק אם אולי בכל זאת יש משהו משמעותי שנכנס מאז.

בכל מקרה, את במצב הרבה יותר טוב לעומת מי שנבדק בפעם האחרונה בשנת 2009...

לא כל המוטציות הגנטיות בעולם תועדו ומופו, ולא תמיד אנחנו מבינים את המשמעות של כל מוטציה ומוטציה, ובטח שלא מבינים את המשמעות של שילוב בין מוטציות שונות (יש מיליארדי צירופים שונים ואנחנו לא יכולים לדעת על כל צירוף האם הוא מסוכן או לא וכו').

לכן, אם יש היסטוריה משפחתית וכל הבדיקות הגנטיות חוזרות תקינות, לצערי זה לא אומר שאת ''מוגנת'' אלא שהמדע פשוט עוד לא יודע מה גרם להיסטוריה הבעייתית הזאת.

ההשלכה המעשית היא שאת כן צריכה להקפיד על בדיקות סקר ומעקב רציף, יותר מאשה רגילה ללא היסטוריה משפחתית.

אבל זאת כבר המלצה רפואית שאני לא יכול לתת, אז פשוט תשאלי את הרופא שלך על זה

כי הבדיקה של brca מ-2009 לדעתי בדקה כל מה שאז היה ניתן לבדוק טכנית בגן הזה (כי נעשתה רק בעקבות הפטירה של אמי וההסטוריה המשפחתית... שערי צדק)

לא בדקו BRCA, הוא כמו הסיכוי שקרדיולוג לא יבדוק את הלב...

מוטציות בגן BRCA הן הגורם הגנטי הכי ידוע בעולם לסרטן, אין עוד אף מוטציות שנחקרות כל כך הרבה ומאומתות כל כך הרבה כמו בגן הזה...

אגב, דווקא אם היו מוצאים את המוטציה הסרטנית אצל אמא שלך ז''ל, ואז אצלך היו מגלים שהיא לא קיימת - זה כן היה מוריד דרמטית את הסיכון שלך, כי הסבירות שבמקרה את נושאת בנוסף משהו אחר לגמרי כבר הופך להיות נמוך כמו אצל כל אדם באוכלוסייה.

זה בעצם ההבדל בין True Negative, כלומר שלילי ודאי,

לבין Uninformative Negative, שזה שלילי לא אינפורמטיבי, כלומר פשוט לא מצאנו את מה שחיפשנו אבל זה לא באמת שולל את הבעיה.

בגן BRCA יש 3 מוטציות שכיחות אצל יהודים אשכנזים (בכוונה לא כותב בלשון נקבה, כי גברים יכולים להיות נשאים של המוטציה באותה המידה).

כשעושים סקר לאוכלוסיה הכללית, בדרך כלל בודקים רק את 3 המוטציות השכיחות.

אם יש סיבה טובה לחשוד שיש מוטציה במשפחה, אפשר לעשות ריצוף מלא של הגן ואז בודקים עוד אלפי מוטציות בגן הזה.

לפני כמעט 20 שנה, בשנת 2009, סביר להניח שבדקו רק את 3 השכיחות, פשוט כי בדיקה מקיפה עלתה אז המון כסף.

נקודה נוספת:

יש עוד גנים, פחות שכיחים, שיכולים לגרום לסוגי סרטן נשיים. כדאי לבקש מהרופא או אחות גנטית לבדוק ריצוף מלא של brca וכן את שאר הגנים שיכולים להסביר את המחלה המשפחתית

האם זה מספיק במידה ויש חולה ממדרגה שלישית?

חולי אחד במשפחה לא מעיד בהכרח על גן בעייתי, בטח כאשר זאת משפחה רחוקה.

זו דעתי האישית,

אבל הלכה למעשה זאת שאלה לאחות גנטית או רופא.

בנוסף לא כתבת מתי עשית את הבדיקה, אם היא נעשתה לפני שנים רבות אז כדאי לבדוק מה נוסף מאז לסל, בלי קשר לחולי שיש במשפחה

בדיוק אתמול העבירו לי את ההודעה הבאה:

חשש מתוצאות שגויות בבדיקות גנטיות לסרטן הנשים: מחקר מצא כי אחת מכל שש נשים שנבדקה לפני 2013 וקיבלה תוצאה שלילית, התגלתה כנשאית של מוטציה מסוכנת בבדיקה חוזרת בטכנולוגיה חדישה. מומחים ממליצים למי שנבדקה בעבר לשקול בדיקה עדכנית. (עכשיו 14)

'המיטב' | הכל במקום אחד! התחברו לערוץ: whatsapp.com/channel/0029VaBTMKzFMqrXfIx4wm2R לקבוצות: hametav.online

לא מצאתי מקורות מידע נוספים שיתמכו בידיעה הזאת. נבדקתי בערך ב2012 ויצאתי שלילית לBRCA. יש נשאות במשפחתי.

יש צירך להיבדק בשנית?

אם אני לא טועה,

הם מתכוונים שם בדיוק למה שכתבתי קודם בתגובה אחרת:

בעבר בדקו רק את 3 המוטציות השגויות, ואז עברו לבדוק את כל הגן וכך אפשר לגלות אלפי מוטציות נדירות.

כלומר זה לא שהייתה טעות, אלא שמאז הבדיקות התקדמו והתרחבו.

אם קיבלת אז תשובה שלילית, אז היא נכונה למה שבדקו אותך. אם את רוצה ודאות גבוהה יותר, אז צריכה להיבדק שוב.

אם את יודעת איזו מוטציה יש למשפחה שלך, וזאת אחת מ-3 השכיחות, אז את יכולה להיות רגועה - לך אין אותה.

לא 3 המוטציות השגויות אלא השכיחות

יש לי תאומים זהים עם מום בלב (partial AVSD) שלא משפיע עליהם ביום יום ב"ה. הקרדיולוג הפנה אותנו לבדיקה גנטית עבורם. רציתי להבין מה הסיבה (הבנתי שמומים בלב הם דבר נפוץ אצל תאומים, אך הרופא טען שלא המום הזה), מה בודקים בעצם, מה מגלים ומה המטרה. זה חשוב לעתיד שלהם? זה חשוב עבורנו כהורים להריונות הבאים?

אבל זה לא משהו שאני יודע לענות עליו באופן ספציפי, כי מדובר במום ספציפי בלב שעד עכשיו לא שמעתי על קיומו.

בגדול, כאשר יש בעיה עם חשד למרכיב גנטי, אז רוצים לבדוק האם באמת הגנטיקה ''אשמה'', ואז לפעמים יודעים איך אפשר לפתור את זה, או איך לטפל, או איך למנוע הריונות נוספים עם הבעיה הזאת (pgd).

אבל כאמור אני לא יודע מה בדיוק הרופא מחפש בבדיקה כי אני לא מכיר את הבעיה הזאת... סליחה

ממה שאני מבינה, בבדיקת מי שפיר אפשר לגלות תסמונת דאון ותמונות נוספות שהסיכון אליהן עולה עם הגיל.

אבל אפשר לגלות עוד הרבה תסמונות אחרות שלא מושפעות מגיל האם.

ובעצם בשביל רוב הדברים, לא משנה הגיל.

למרות זאת המימון לבדיקה נעשית רק מגיל מסוים של האם, ולפני כן אפשר לעשות את הבדיקה בתשלום, אלא אם יש סיבה לקבל זכאות לבדיקה.

רציתי לדעת מה התסמונות שהסיכון אליהן עולה עם הגיל?

האם זה רק טריזומיות, או שיש דברים נוספים?

האם אלו תסמונות שאפשר לבדוק גם בבדיקת ניפט, או שיש להן סימנים חיצוניים שאפשר לגלות בבדיקות אחרות שעושים בהריון?

בעצם אני מנסה להבין עד כמה העניין של הגיל משמעותי בהחלטה אם לעשות את הבדיקה או לא. (חוץ מהעניין הכספי).

קודם כל,

ההחלטה של המדינה מה לממן לא אומרת מתי יש סיכון ומתי לא. היא אומרת שתקציב המדינה מוגבל, כמות הרופאים מוגבלת, כמות המעבדות מוגבלת... אז צריך לשים גבול כי אין מספיק לכולם.

המדינה גם לא מממנת תרופות מסוימות לסרטן למרות שהן מצילות חיים, לא בגלל שהן לא חשובות אלא פשוט כי התקציב מוגבל.

לגופו של עניין, את צודקת: רוב מוחלט של הדברים שמי שפיר מזהה, כלל לא תלויים בגיל.

מה שתלוי בגיל זה רק פגמים שקשורים לחלוקה לא נכונה של הביצית (למשל 3 כרומוזומי מין במקום 2, או תסמונת דאון ועוד תסמונות של כרומוזום מיותר), ולא להורשה מההורים של גן בעייתי (למשל מוטציה של BRCA) או מוטציה אקראית חדשה.

דווקא התסמונות תלויות הגיל, הן התסמונות עם השינוי הגנטי הכי גדול (לא שינוי של כמה אותיות אלא כרומוזום שלם!), ולכן אותן אפשר לזהות בבדיקת ניפט.

במילים אחרות, אשה צעירה ללא גורמי סיכון שעושה מי שפיר, כנראה לא תמצא שם תסמונת דאון, אבל עדיין יש סיכון של 1:150 לבעיות אחרות.

ככל שהגיל עולה הסיכון לתסמונת דאון עולה, ובשלב מסוים הוא אפילו יותר גבוה מכל שאר הסכנות ביחד, כלומר מעל ל-1:150.

אז בקיצור, בגיל צעיר ובגיל מבוגר הסיכון לממצא שאינו קשור לגיל האם נשאר 1:150, אבל הסיכוי לממצא שקשור לגיל עולה עם הגיל, מצד שני את אלה אפשר בדרך כלל לבדוק עם ניפט, סקר ביוכימי וכו'.

זה יותר שאלה של תקציב מאשר של סיכונים.

לקושי רפואי במשפחה של בעלי (בשביל אולי לעשות בררת עוברים) שבו מצאו גן נדיר שבמחקרים בשנים האחרונות קושר לבעיה הזו.

אחרי הרבה בדיקות גילו שהוא מגיע מהצד של אמא שלי בעלי, ולא אבא שלו, שבצד שלו יש את הבעיה. בקיצור המסקנה היא שאין מה לעשות ואכלנו אותה. (שאלתי אותך בפרטי בעבר על זה, מעדיפה לא לשתף באופן פומבי מה הבעיה).

כחלק מהברורים האלו עשינו שנינו בדיקת אקסום פרטית. אמרו שהיא תצליב, בנוסף לאותו גן, גם את כל המחלות הגנטיות המשותפות שעלולות לצוץ. העדכון לגבי התוצאות היחיד שקבלנו מהרופאה שלבעלי יש נשאות לגן ההוא (שכרגע הוא חסר משמעות) וכל השאר תקין. (וזה בנוסף לבדיקת סקר גנטית מומלצת לכל האוכלוסיה שעשינו קודם לכן ויצאה תקינה).

בנוגע להריונות עתידיים בעזרת ה', זה אומר שנבדקנו ולא יהיו שום מחלות גנטיות? אני מעריכה שזה לא שולל דברים כמו תסמונת דאון, אבל יהיו בדיקות גנטיות בעתיד שנוכל לחסוך? אני מודה שעייפתי מהנושא והכל נראה כמו מבוי סתום אחד גדול.

יש לי במשפחה כמה תופעות שחוזרות על עצמן אצל הילדים. (אנמיה בגילאים צעירים, עיכוב בגדילה במהלך ההריון).

עם הבת השלישית שלי הופננו לייעוץ גנטי, כחלק מבירור של האנמיה.

אמרו לנו שאנחנו יכולים לעשות בדיקת אקסום, בלי מימון. אבל לא דיברו על משהו ספציפי או משמעותי שאפשר לגלות, אז בסוף לא בדקנו.

אצל הבן הרביעי עשינו בדיקת מי שפיר (סוג של), בגלל עיכוב בגדילה בהריון. יצא תקין.

האם יש משהו גנטי שכדאי לבדוק?

האם נוכל לגלות משהו משמעותי שתהיה לו השפעה?

או שלמרות שאלו דברים שחוזרים על עצמם, והגיוני שיש להם גורם גנטי, אין טעם לבדוק את זה, כי בכל מקרה לא נגלה משהו עם משמעות?

כי אני לא יודע מה בדיוק הבעיות, מה גורם להן, מה ההשפעה של זה... אז אני לא יכול לדעת כמה משמעות יכולה להיות לקבלת תוצאות גנטיות.

לדעתי רוב המקרים של גדילה לא תקינה בהריון, קשורים לגוף של האמא ולא לגנים של העובר. למשל תפקוד שלייה לא מיטבי, הורמונים לא תקינים וכיוצ''ב. אבל אני לא רופא נשים וכותב רק מהידע שלי. העובדה שעשיתם מי שפיר ולא נמצאה שום בעיה, מחזקת את ההנחה שלי שהבעיה היא לא בגנטיקה של הילדים.

אנמיה באותה המשפחה יכולה להיות גנטית, אבל גם יכולה להיות קשורה להתנהגות המשפחתית. אם ההורים לא מקפידים על מזונות עשירים בברזל, על מתן ברזל מוסף, אם הילדים בררנים ואוכלים רק אוכל שאין בו הרבה ברזל... כלומר לפעמים לכמה אחים יש את אותה הבעיה אבל לא בגלל סיבה גנטית אלא פשוט כי הם חיים באותה הסביבה, חשופים לאותו החינוך ואותה התרבות, לאותו מטבח ולאותם תבשילים.

דווקא סיבות לאנמיה יותר מקובל לבדוק בבדיקת דם פשוטה במרפאה עם הפנייה מרופא המשפחה, ולא בבדיקה גנטית... בבדיקת דם פשוטה אפשר לגלות הרבה על אנמיה, למשל האם מדובר בחוסר ייצור או אולי דווקא בפירוק מוגבר וכו'. אפילו סיבות גנטיות מסוימות כמו רגישות לפול אפשר לגלות בבדיקת דם פשוטה שאינה גנטית, שכל רופא ילדים יכול לרשום.

זאת גם הסיבה שאתם לא זכאים לאקסום בחינם. אין כאן משהו שזועק פגם גנטי, וגם אם כן אז אין משהו דחוף שהגילוי שלו יעשה שינוי משמעותי. ואולי אם תעשו באופן פרטי כן תמצאו משהו עם משמעות קלינית, אבל בכלל לא בטוח וכאמור גם אם כן אני לא מזהה כאן דחיפות.

מדגיש שזו דעתי האישית ואני לא רופא ילדים או רופא בכלל, קחו זאת כנקודה למחשבה כי אני מעוניין לתת ידע אך לא לתת המלצות לפעולה כלשהי...

לגבי ההריונות- זה משהו שחזר בכל ההריונות, ובמעקבים שעשיתי לא נמצאה סיבה.

אצל הילד שיצא תקין במי שפיר, יש חוסר בגדילה גם עכשיו, אז כנראה שזה כן משהו אצלו ולא רק קשור להריון.

כרגע אנחנו בבירור רפואי לגביו, אבל לא עשינו בדיקות גנטיות נוספות.

בגלל שזה משהו שיכול להשפיע גם על ההריונות הבאים, הייתי שמחה לדעת אם בכל זאת אפשר לגלות משהו.

לגבי האנמיה, אני מבינה שזה יכול להיות מושפע גם מהרגיל אכילה וכד'.

אצל כולם היתה אנמיה גם עם קבלת תוספי ברזל, וכמובן שעשינו בדיקות דם (למשל לשלול צליאק).

הופננו לבירור גנטי אחרי שהדברים האחרים לא עזרו.

גם אני חושבת שפחות סביר שנגלה משהו משמעותי, לכן לא עשינו את האקסום.

אבל אם הייתי יכולה לדעת מה הגורם לאנמיה, הייתי יכולה לטפל בה בדרך הנכונה.

אם גם לאחר הלידה הוא לא מדביק את הפער,

לדעתי זה כבר כן מצדיק בדיקת אקסום.

יותר מזה, עם מכתב מאנדוקרינולוג על כך שיש בעיה בגדילה, ומכתב מהמטולוג על אנמיה משפחתית, אולי גם תשיגו מימון לבדיקה במקרה הזה על חשבון הקופה.

אני מראש מוריד ציפיות כי לא בטוח שהאקסום ימצא משהו משמעותי, אבל במקרה של עיכוב בגדילה זה שווה ניסיון לדעתי, בטח ובטח אם תצליחו להשיג מימון.

נקודה חשובה:

מה שכתבתי קודם בתגובה אחרת, שהאקסום מזהה בעיה רק ב-1% מהמקרים, זה נכון כשעושים אותו באופן אקראי כשאין אף תסמין שגרם לנו לבצע את הבדיקה.

אבל אם עושים את הבדיקה כי יש תסמינים עם חשד לגורם גנטי, אז הסיכוי למצוא משהו גדל לעשרות אחוזים במקום אחוז בודד.

(כמו שאם נעשה משטח גרון לכל האוכלוסייה אז רק ל-5% נמצא סטרפטוקוק, אבל אם נעשה את הבדיקה רק למי שמתלונן על כאב גרון, אז הסיכויים יטפסו לעשרות אחוזים)

אגב, אם יש לכם ביטוח פרטי שכולל הרחבות כמו בדיקות גנטיות, אז את רוב הכסף תקבלו בחזרה גם בלי מימון מהמדינה, ברגע שרופא מומחה ממליץ עליה.

כן היה פעם שזרקו משהו, לא זוכרת מי.

בינתיים הוא במעקב של דיאטנית ומקבל העשרה תזונתית. התחלנו מעקב של אנדוקרינולוג ושל רופא גסטרו.

אצל המטולוג לא היינו איתו. היינו עם הילדים הקודמים.

ויש לי את הסיכום של הייעוץ הגנטי של אחותו (שהיה לפני שהוא נולד).

אני יכולה לבקש הפניה לייעוץ גנטי, ולראות אם יאשרו לו את הבדיקה.

ממי הכי טוב לבקש?

יש לנו ביטוח בריאות דרך העבודה שלי, אבל לא מורחב.

לא נראה לי שהוא כולל בדיקות גנטיות, אבל שווה לבדוק.

יש כרטיסים נטענים, אולי זה יפתור לך את הבעיה הפרקטית.

את מזמינה מחברת אשראי כרטיס לילדה, ומטעינה בכל פעם כמה שאת רוצה. היא לא יכולה להוציא יותר ממה שהטענת לה.

מן הסתם השאלה החינוכית הרבה יותר משמעותית, אבל אולי יעזור בכל זאת.

רעיון טוב ואבדוק את זה

לא חשבתי על זה

לא הייתי עושה עניין ממה שכבר קרה.

אם זה סכום ממש משמעותי תבקשי ביטול עסקה והחזרת מוצר.

אם זה רק עניין של חינוך הייתי משחררת את מה שהיה ומהדקת את הפיקוח להמשך.

כן הייתי מדברת איתה שהיא עשתה משהו שאת לא מרשה והפתח הזה קיים לצורך מסויים והיא לא השתמשה לפי הכללים ולכן האפשרות נסגרת.

לא הייתי מבקשת את הכסף חזרה ממנה או משהו כזה.

סכום קטן, בעיקר העניין העקרוני

הייתי שמה דגש על ההתנהלות להבא ולא חופרת מדי במה שהיה.

לדעתי להתעקש על מה שהיה זה להיכנס לפינות.

אני חושבת שיותר חינוכי ללמד להסתכל הלאה מאשר להתעקש על מה שהיה.

ככה אני גם מחנכת את ילדי.

אם ילד קטן מצא פרצה והרס משהו לאחיו, עדיף לשים את הדגש לשים את החפץ היקר במקום בטוח מאשר לחפור עכשיו מול האח על מה שנהרס.

אני לא אומרת לא לדבר בכלל, אלא שהשיחה צריכה להיות:

לאור מה שקרה ודיברנו, והחלטתך לחייב את האשראי ללא רשותי, מעתה ואילך תוכלי להשתמש באמצעי החיוב כך וכך.

אם אראה שאת מפנימה ומסוגלת לעמוד בפיתוי ומכבדת את מרחב ההחלטה, אשקול להרחיב בחזרה את אמצעי התשלום שיעמדו לרשותך.

זהו בלי אובר חפירות. אם היא רוצה לפתוח מעבר, אפשר לדון.

אם לא, בלי התנגחויות מיותרות.

אין לי ניסיון עם משפחה מורכבת, זה בטח אתגר בפני עצמו.

בקשר למקה הספציפי, למתבגרת הזאת יש דמי כיס, עבודה קטנה או סכום כלשהו יכולה לרכוש לעצמה דברים שהיא רוצה גם אם את לא ממליצה?

אם לא חשוב למצוא דרך שיהיה לה.

אם היא רוצה משהו מתוק מסוים הרבה זמן שאת לא מאשרת בגלל המחיר, זה נורא מתסכל בגיל הזה, ובכלל, היא חצי מבוגרת חצי לא.

אולי תשקלי פיתרון כזה, ובמידה והיא רוכשת בלי רשותך, זה יבוא על חשבון דמי הכיס, לא כעונש נקמה, סיבה ותוצאה בקור רוח.

תודה ❣️

והקניה זה לא רק מבחינה כספית אלא כי זה נראה לי מוצר מיותר ולעומת זאת לה זה נראה משהו שחשוב לקנות

באמת חשבתי על להגיד לה להחזיר או שירד מכספים שלה אבל תמיד יש לי את הקושי מול זה שהאבא שלה קונה לה (בגדול קונה מה שהיא רוצה, בין אם היא צריכה ובין אם לא) ואני הרבה פעמים זאת שצריכה להגיד לא

זה גם לא מוצר יקר כל כך, זה יותר העניין החינוכי שלא מתאים לי שתקנה את זה, אז אני מרגישה חוסר נעימות כזאת להגיד לה שאני רוצה שה20 שח האלו של המוצר הזה יחזרו אלי (היא כמובן קנתה בסכום גדול יותר עוד כל מיני דברים אבל דווקא הקניה הזאת מכעיסה אותי)

לבקש ממנה שתחזיר מכספה את הכסף. זה מה שהייתי עושה עם הילדים שלי.

אבל לא בכעס, בקור רוח.

זאת לא התחשבנות קטנונית זה חינוך.

ובאמת מורכב הנושא של חינוך שונה בין אמא לאבא. עדיין לדעתי הייתי פועלת ככה.

זה לא עונש, זה סיבה ותוצאה ולקיחת אחריות.

יש כאן אמירה ברורה וחשובה-

אין לקנות בכסף של ההורים משהו מבלי רשותם

קנית? תשלמי.

בנחת, בנעימות, בגבול ברור.

ולא לעשות השוואות מול האבא. בסוף היא מבינה טוב מאד מי דואג לה ביומיום, מגדל אותה, מחנך אותה על אמת..

את יכולה כאילו לנטרל את הקטע הרגשי סביב המחיר, ולומר בצורה הכי פשוטה שהיא קנתה משהו שלא מקובל עליך, אז זה מהכסף שלה.

היא תגיד: נו אמא מה את עושה עסק על 20 ש''ח. ותוכלי לענות לה: אני באמת לא עושה עסק על 20 ש''ח, אני רוצה לחנך את הבת שלי שאני לא מוכנה שהיא תקנה בלי לקבל את רשותי.

אבל מצד שני, אם להבא הבעיה תיפתר בכרטיס נטען, או שאפשר לומר שזה פעם ראשונה,

לפעמים מספיק פשוט לומר להם: זה לא מקובל עלי שקונים מהכסף שלי פריט שבעיני הוא מיותר. (משהו ששמעתי מאיש חינוך ואימצתי, לא תמיד יש לנו באמת 'נשק' איך לגרום למתבגרים לשלם מחיר, ולפעמים עדיף/ מספיק פשוט לומר שזה לא בסדר / לא מקובל עלי)

מעבר לזה אני רוצה לומר לך שנשמע שהקמת משפחה נפלאה, וטוב לכם ב"ה!! ואולי באמת כדאי לך, בשביל עצמך ובשביל התחושה שלך סביב הנושא, למצוא יועצת מקצועית שתוכלי לפרוק אצלה להתייעץ ולקבל את התמיכה הזו.

ועוד משהו, לתת כרטיס אשראי למישהו, גם ילד שלך, זה בעיני מראה על רמת אמון גבוהה במיוחד. אז כנראה בסוף באמת יש לך את האמון בבת, ב"ה. ונקווה שלא יצטברו לך מקרים כאלו שיהרסו את האמון. אולי גם את זה אפשר לומר לה.

בקשר להתייעצויות, אולי יש איזה יועצת מתאימה שאפשר להתייעץ איתה? ואת הדברים הקטנים אפשר להתייעץ כאן

בשר לקניות עכשיו, מבינה שמה שבעיקר מתסכל אותך זה שהיא קנתה דברים שהיא יודעת בפירוש שזה לא לרוחך. נכון?

כאילו אם היא היתה קונה דברים קטנים שלא אכפת לך שיקנו, זה לא היה מכעיס אותך באותה רמה

ונראה לי אפשר לעשות שכל קניה באשראי מחייבת אישור של בעל הכרטיס, נראה לי שמשהו כזה יכול לעזור לך גם אם הכרטטיס בפועל אצלה, או לתת לה כרטיס נטען ולא אשראי רגיל

בת כמה היא?

זה קרה בעבר והבהרתי לה טוב שאני לא מוכנה שתקנה בלי לעדכן אותי קודם ולקבל את האישור שלי, אז הרבה זמן זה באמת לא קרה

וגם ספציפית זה שהיא ניצלה את זה לקנות את המוצר שאני לא רוצה לקנות

על משהו בסגנון שהיא תחזיר את הכסף, אבל אם זה העניין העקרוני של מה שהיא קנתה, לדעתי להחזיר את הכסף זה רק יזיק כי זה מראה

שההתנגדות היא בגלל הכסף ואם היא תקנה מכסף שלה זה בסדר

אישית חושבת שגם אם בשגרה היא צריכה את הכרטיס שלך כם הייתי לוקחת את הכרטיס לשבוע ודואגת לה לכסף או מה שלא יהיה בדרך אחרת

כדי להבהיר שאת מביאה לה את הכרטיס כי את סומכת עליו שהיא תשתמש בזה רק למה שהוא נצרך ולא סתם לקניות חופשיות.

דווקא. אני הייתי מעדיפה להוציא להם אשראי נטען משלהם וזהו.

מכל מקום נאה שאת צריכה לדבר איתה ולהגדיר גבולות מחדש.

לגבי כל השאר שסיפרת - אני מכירה כמה משפחות משולבות, חלקן זה באמת כמו שסיפרת שהבעל קצת יותר מרוחק ובחלקן הוא ממש הפך להיות אבא שני.

אני חושבת שאם עד עכשיו לא הלכתם - כדאי ליוויי זוגי ולקבל הכוונה אם את מרגישה לא בנח או לפחות לעצמך שיהיה לך איפה לאוורר רגשות ולהגיד בנח מה שאת מרגישה ולעבד

חיבוק♥️

באמת מעולם לא הלכנו לטיפול זוגי

ב"ה הדברים אצלנו הולכים ממש טוב מכל הבחינות ואנחנו מדברים ומתקשרים אבל לא משנה מה הוא לעולם לא יהיה אבא שלהם. גם הם מרגישים ככה, כי יש להם אבא, אבל מבחינה חינוכית אף אחד מהם (לא האבא ולא בעלי) עושה כלום עם הילדים ואני מרגישה שרק אני צריכה להתמודד עם הכול לבד וזה ממש קשה (אני כן מתייעצת עם בעלי מידי פעם וזה לרוב עוזר או מכוון איתי אבל אני עדיין מרגישה שזה לא תמיד העזרה שאני צריכה או אפילו הפריקה והתחושה שמישהו איתך)

להעביר

האבא הביולוגי של הילדים הוא רק "מארח" בימים שלו

בעלך הוא לא האבא הביולוגי

ןאת נשארת באמצע בתפקיד גם האמא האוהבת אבל גם בתפקיד האמא המחנכת שהוא לא תמיד תפקיד נעים ונוח, בטח אם רק את במקום הזה

ובטח כשזה מתבגרת, שיכולה לעשות עליך מניפולציות בנושא (אבא מרשה לי, אני אלך לאבא, אני אבקש מאבא וכו)

ממליצה ממש למתוא מנחת הורים או יועצת שאת יכולה להגיע אליה למפגשים והתייעצות במקרה הצורך

חיבוק!

זה באמת העניין שהכי קשה לי

אבל בפשטות,

קנית על דעת עצמך - שלמי על זה מכספך. לא משתמשים בכסף של מישהו אחר ללא רשותו, גם אם זו אמא.

חוצמיזה, חיבוק גדול על ההתמודדות של ההורות לבד, נשמע מאתגר בודד שכזה 💔

וכל תגובה ותגובה נותנת לי תחושה טובה שמבינים אותי

לגבי המקרה- הדודגמה הכי קרובה שאני חושבת עליה זה שנגיד הילדה קנתה משקה חלבון ואני חושבת שאפשר לצרוך מספיק חלבון מאוכל רגיל שמכינים בבית

לא משהו מזיק אבל משהו שלדעתה הוא נצרך ולדעתי לא.

בבית של אבא שלה יש לה יחסית בחופשיות את המוצר הזה

לכל אלה שכתבו להחזיר, מרגיש לא נעים להגיד לה שתחזיר סכום כזה על משהו שהוא בעיקרון אוכל

שכדאי לשחרר

בגיל מסוים העניין של חינוך כזה

להגיד מה מרשים ומה לא

כבר הרבה פחות רלוונטי

יש ילדים שיצמדו יותר לדעה של ההורה

ויש ילדים שלא

חבל על האנרגיות

במיוחד שאת במצב שמצריך שמירה מיוחדת על האנרגיות

וגם יש טריגר של צד שני

עד מתי את חושבת שתוכלי להתעקש איתה

בסוף מתבגרים וילדים מםתחים רצונות, גם אם הם שונים משלנו

.לא חריג לרצות לקנות משקה חלבון. או משו טעים בחוץ. גם אם יש חומרי גלם בבית. זה חלק מלהתפנק לפעמים

והאמת יש לי אח מתבגר דצורך את זה באופן קבוע כחלק מתזונה מותאמת אישית שהוא ירד איתה 17 קג

אני חושבת שלפעמים עדיף קצת לחרוג מהעקרונות מאשר שהילד יעשה מה שבא לו כי חנוק לו מדי

לא מכספה.. חושבת שזה שונה.

מוצר אחד היה בקטגוריה הזו

לא הייתי מגדירה את זה 'לקנות בלי רשות'

היא ילדה

מותר לה לשכוח או לרצות לשכוח

שאמרו לה לא לקנות כזה

היא החליטה ללכת לסופר ועשתה קניות של פינוקים לה ולאחותה

אם היא היתה מבקשת לפני הייתי מסכימה בשמחה ואומרת מה הסכום שמקובל מבחינתי

אבל הקטע שהיא לא שאלה (אבל היא לא עשתה קניה מטורפת, פחות מ70 שח..)

אז כל הקניה הכעיסה אותה אבל במוצר הספציפי הזה במיוחד

כי המדקה הוא כן בעיה מבחינתך

וזו היתה הסיבה למה לא לקנות

אם היה ביניכן שיח שנגיד היא יכולה לקנות עד 50 שח מה שבא לה בחודש מכספך, והשאר משלה זה משו אחד

אבל אין שיח. ממה שאני מבינה כן? את לא מרשה וזהו. אז היא החליטה לעקוף

זה מה שנקרא עולמם של מתבגרים

כשמתנגדים להם - הם מץנגדים בחסרה כל אחד בדרכו

הרי אם היא הייתה אומרת שהיא רוצה לקנות משקה היא לא הייתה נענית ב- בטח ילדה שלי, לבריאות. אני צודקת..?

אז צריך להבין שזה חלק ממכלול

או למקום עם אוכל ואז היא שואלת לפני (אחרי הפעם הקודמת שבה היא קנתה בכרטיס שלי ואמרה רק בדיעבד)

אם היא היתה שואלת היתי אומרת לה לקנות עד תקציב מסויים וזהו לא הייתי אפילו בודקת מה היא קנתה

אבל עכשיו כן הסתכלתי כי הופתעתי שקיבלתי פתאום קבלה לפלאפון ואז גם פתאום אני רואה את המוצר הזה

מצד אחד היא קונה משהו שסך הכול הגיוני לקנות, גם אם אני לא רואה צורך בזה וכבר אמרתי בעבר

אבל מצד שני- יש לה כסף משלה! חמה היא קונה בכרטיס שלי ובלי לשאול אותי? זה מה שמעצבן כל כך

אני משתדלת לתת לה חופש ולקנות את רוב הדברים שהיא מבקשת גם אם סתם ככה לא היתי קונה אותם לבית

על ממש מעט דברים אני אומרת שלא

בכלל לא הייתי מתייחסת לשאלה מי שילם.

פשוט הייתי מסבירה את דעתי, אבל מכבדת גם את מרחב הבחירה שלה.

בעינייך מיותר משקה חלבון

בעיני אמא אחרת מיותר לק גל

והשלישית בגדים ממתוגים.

הקשר עם הילדה חשוב הרבה יותר מאשר שהיא תעשה דווקא מה שאת חושבת.

אם יש בעיה כלכלית הגיוני לחלק איכשהו את התשלום. גם אני בתור נערה כשרציתי לצאת עם חברות לטיולים שילמתי חלק מעלות הטיול.

אבל אם זה סתם כי זה מיותר בעיניך ממש הייתי משחררת.

ילדים עולים כסף, וחלק מזה זה רכישת התדמית ופיתוח האישיות.

ברור שאי אפשר לתת הכל, נגיד אם תתעקש על מלון באילת עם חברות זאת סוגיה אחרת, אבל מותגים/ טרנדים מטופשים, שיהיה להם לבריאות.

כדאי לקבוע מנגנון מוסכם איך עומדים בהוצאות שבעיניך הם מיותרות ובעיניה לא,

במקום לדון על הצורך עצמו.

אתן לא תגיעו להסכמה בנוגע לשאלה אם זה נצרך או מיותר. השאלה מה עושים מפה כשיש אי הסכמה ואיך מכבדים את שני הצדדים.

אותה שהיא רוצה משהו כזה

ואותך שאת רוצה להשקיע את הכסף באפיקים קצת יותר נצרכים.

אפשר לקבוע מנגנון של דמי כיס, או מנגנון של 20/80 וכד'.

באמת מכל התגובות פה אני מבינה שאני לא צריכה לעשות עניין

אמרתי לה רק שוב שאני לא מרשה לקנות בלי לעדכן אותי, אמרתי את זה גם לאחותה שהיתה איתה וזהו

ואולי גם פעם הבאה שתבקש אגיד לה שאני מוכנה לקנות את המוצר הזה פעם בחודש ואם היא רוצה יותר שתקנה מכספה

יותר מביאמבה

מאד לא מומלצת להגברת החלב. היא לא מרוקנת את השד עד הסוף ומאותת כך לגוף לייצר פחות חלב..

שאיבה לא דומה להנקה. הגוף צריך להתרגל לשאיבה כדי להתחיל להוציא חלב זה ממש נורמלי שבהתחלה כמעט לא יוצא

אגב 120 בשאיבה זה יפה מאוד

ממליצה לך להתייעץ עם יועצת הנקה היא תסביר לך באיזה תזמונים ובאיזה הדרגה לשאוב כדי שהשאיבה תהיה יותר אפקטיבית.

בקשר למשאבות אני לא מכירה ספציפית אבל אני יודעת שיש משאבות שממש פוגעות בחלב

כמה זמן שאיבה כל פעם?

רבע שעה בערך

רבע שעה זה לא מעט ליונק מיומן

ובטח החיקויים שלה

תנסי לשאוב עם משאבה ידנית, היא מרוקנת הכי טוב ויעיל

באמזון היא נמכרת בזול

100 שח

amazon.com/gp/product/B0CLF59ZKF/ref=ox_sc_act_title_1?smid=A2XZ7JICGUQ1CX&psc=1

ראיתי שהרבה ממליצות על ידנית של אוונט. לא רק עכשיו, גם בעבר.

זה לא מתיש לשאוב ידנית- מבחינת היד ללחוץ ככה מלא זמן...? כמה זמן לוקח נגיד מנה של 120-180 בערך? עם החשמלית יכול לקחת לי נגיד 20 דק אבל זה רק להחזיק בלי ללחוץ ולאמץ את היד...

וחוץ מהיד, זה לא יותר כואב בשד עם ידנית?

כשאני שואבת המשאבה ידנית אני יכולה לשלוט בעוצמה ובקצב.

בדרך כלל זה יותר מהיר מאשר המשאבה חשמלית.

היו פעמים שהייתי מלאה מאוד והצלחתי לשאוב כמות, סביבות 250, בכמה דקות בודדות.

תודה.

את גם שאבת עם אוונט או עם ידנית אחרת?

יש לי ידנית של יד שרה. נראה לי בערך פעם אחת השתמשתי בה..

אחת של אוונט ישנה (לא נטורל), ואחת של לייף.

השתמשתי בהן כששאבתי בעבודה פעם/ פעמיים ביום.

כששאבתי בלעדית השתמשתי בחשמלית של קליניקר, אבל אחר כך חזרתי לידנית.

בעבודה היה לי יותר נח לשאוב בידנית.

במשאבה מתלבשת לא ניסיתי לשאוב.

בעבר הן לא היו קיימות, ובלידה האחרונה קניתי את החשמלית כי הייתי צריכה משהו מתאים חשיבה בלעדית.

יותר מבביאמבה

וזה לא מתיש את היד, לחיצה אחת, מחכים איזה חצי דקה לחוץ, כל הזמן הזה יוצא חלב וחוזר חלילה בערך 10 פעמים.... ושאבת מנה

תודה רבה!

אז למה בעצם לא כולנו עם הידניות אם הן הרבה יותר טובות?!

יש כאלה שיותר קל להן לשאוב בידנית, ויש כאלה שלא.

בידנית הידיים לא פנויות, וצריך לשאוב כל צד בנפרד.

טוב שיש את כל הסוגים, שכל אחת תמצא את מה שהכי מתאים לה.

את עושה ככה ישר או קודם מנסה לשחרר את הרפלקס בלחיצות צפופות וקצרצרות?

פעם השתמשתי והיה מדהים ועכשיו ממש מתאמצת איתה . כשמגיע איזשהו שלב של שחרור חלב זה מצמצם מהר את הפער כמו שכתבת, אבל זה כמעט ולא קורה במהלך השאיבה, ואם כן זה רק לכמה שניות .

ככה נוצר מצב שהמשאבה נטו סוחטת אותי ולא ממש מרוקנת היטב

וזה לא היה ככה לפני שנתיים

יש כאלה שפשוט לא מצליחות לשאוב הרבה. הפעולה של השאיבה שונה מיניקה.

אני הייתי מאוד מתוסכלת עד שגיליתי את זה וויתרתי על שאיבות. אבל אני לא הצלחתי לשאוב גם עם משאבות טובות של בית חולים.

דווקא ביאמבה היתה הכי טובה מכל אלו שניסיתי

ממליצה לך לנסות משאבה ידנית, אפשר גם אחת ממש פשוטה מעליאקספרס

הן מוציאות יותר

העניין רק שאת לא יכולה לעשות כלום בזמן השאיבה

אני יודעת שלא לכולן זה סבבה או עובד,

אני זנחתי את המשאבה מּאז שהתחלתי לסחוט.

והיה לי ממש מעולה, פרט לרעש שלה

היא שואבת מהר והרבה יחסית, הייתי שואבת 150 בעשר דקות בערך

כמו צביעה לפי מספרים או הדבקת יהלומים.

זה תעסוקה נחמדה, אפשר לשמוע דברים מעניינים ברקע, קל מאוד לעשות ותוצאה יפה.

זו עוד דרך מבחינתי סתם להעביר את הזמן... לא כ"כ ניצול..

אני מהרגע שחוזרת לבית אחרי פיזורי הילדים אני מקדישה לסידור הבית- ניקיון, כביסות וכשיש צורך מעמידה איזשהוא סיר שיהיה לילדים כשחוזרים. ואז זהו נגמר הזמן וכבר צריכה לצאת לאסוף אותם...חחח

אני בד"כ עובדת, ככה שאת כל עבודות הבית יודעת גם להכניס בתוך הלו"ז של הצהרים-ערב. ברור שעכשיו כשאני בבית, אני עושה את זה בבקרים, אבל זה לא לוקח לי את כל הזמן... ועדיין אני נשארת עם כמב שעות טובות בבוקר של ריק.

אבל פחות מחפשת משהוא שימלא אןתי. מאד מקל עלי ועושה לי טוב כשהילדים חוזרים לבית והבית מסודר ויש אוכל מבושל טרי.

לא כתבתי אבל חוץ מזה אני כן הולכת לפילאטיס שבועי כי זה חשוב לגוף (סבתות עוזרות עם התינוק).

לישון!

ברצינות, לפחות חצי שעה- שעה, זה עושה פלאים אחכ כשהילדים חוזרים.

ועוד דברים- עשיתי לעצמי רשימה של דברים בבית שצריכים סדר\ ניקיון שאני לא מגיעה אליהם ביום יום, כשממש משעמם מכינה עוגות מיוחדות, מקשיבה לפודקאסטים, יוצאת לתפילה במקום מיוחד..

אני אוהבת לנצל את זה לפרויקטים שלא מגיעה אליהם בשגרה.

מיון תמונות ופיתוח אלבומים.

סידור עומק של פינות בבית שלא מגיעה אליהם בד"כ.

פילאטיס/ תרגילי ספורט דרך סרטונים מהבית.

לנסות מתכונים חדשים, ובכללי ארוחות יותר מושקעות.

כל יום לצאת מהבית לסיבוב קצר עם העגלה - סתם לנשום אויר ולראות עולם.

שיחות טלפון ומפגשים עם חברות / משפחה.

כמו שכתבו - לישון! משפיע מאוד על ההרגשה בהמשך היום.

לימוד - גם לימוד תורני, פשוט לפתוח ספר וללמוד. וגם העשרה אישית אם יש תחומים שמעניינים אותך.

עוד דבר, זה שיש יותר פניות וזמן להקדיש להתבוננות אישית, ולמחשבה על התקדמות של כל ילד. אני אוהבת לשבת עם מחברת ולכתוב באיזה תחומים הייתי רוצה להתקדם. מבחינת עבודת המידות, בריאות, פיתוח יצירתיות ותחביבים.. לכתוב נקודות קטנות שאני יכולה להכניס ביומיום כדי לקדם את זה, ולעקוב לאורך הזמן אחרי ההתקדמות.

כנ"ל לגבי הילדים - אוהבת לחשוב בזמן רגוע עם עצמי על כל ילד - אם יש נקודות של קושי שדורשות השקעה, איזה תחומים הוא מוכשר וכדאי לפתח.

בשגרה זה די נדחק ולא מצליחה להגיע לזה כמו שהייתי רוצה, וחופשת לידה זו הזדמנות פז בשביל זה. וזה ממש נותן סיפוק.

כמה ספרים אני אקרא,

אלבומים שאני רוצה מלא זמן לעשות

לקחת את הרכב ולנסוע, אם קרובים לים אז ללכת לשבת להסתכל קצת

בכללי פשוט לצאת, עכשיו ממש נעים, עדיין לא קר בבקרים

אפילו לגלגל בטלפון על ספסל בגינה עושה יותר טוב מהספה בבית.

וכמה זמן זה חלד שאת מיולי עוד לא חזרת לעבודה?

חשבתי שזה קצר יותר

3.5 חודשים.

אם היא ילדה בסוף יולי, יש לה חופשת לידה עד אמצע נובמבר.

ואפשר גם להאריך.

כש15 מתוכם הם בתשלום, ועוד 11 שאשה זכאית לקחת ללא תשלום, עם שמירת הזכויות שלה, הפרשות לקרנות השתלמות, פנסיה וכו'..

אבל מקובל להתייחס לחופשת לידה בתשלום כחופשת לידה, ולהמשך שבלי תשלום כהארכה.

אצלנו מקובל להגדיר את 26 שבועות כחל''ד והתוספת לשנה כהארכה

הולכת לכל מיני סדנאות שיש פה לנשים אחרי לידה

ניקיונות ובישולים

מפגשים עם חברות

קניות

בתכנון לסיים אלבומים דיגיטליים, עוד לא הגעתי לזה בינתיים

קצת קריאת ספרים בנחת הספורט אונליין בבית

תורים לרופאים! מלא כאלה שאין להם זמן ביום יום

ימי כיף עם הילדים, כל פעם ילד אחר

בדרך כלל לא רואה סרטים באופן עקרוני אז זה היה לי ממש כיף....

בחל''ד האחרון שידעתי שיהיה אחרון הייתי כמעט שנה בבית וממש נהנתי, באותו חל''ד התחלתי להקים קליניקה, לא יודעת אם יש לך עסק קטן שבא לך לקדם

הלכתי לבקר את ההורים שלי לא פעם, היה לי זמן לקרוא ספרים, ללכת לטייל כל בוקר עם התינוק להליכה ארוכה.

אצלנו בישוב באחד החל''ד הצטרפתי לקבוצת לימוד נשית, וזה ממש היה כיף

עשיתי גם אלבומים לילדים

הייתי מכינה ארוחה חמה כמעט כל יום, והילדים היו חוזרים מוקדם כי הוצאתי אותם מהצהרון, אז היה לי הרבה זמן עם הילדים

נשמע פסטולי, אמא משקיעה

שלי אהבו רק בקבוקי מאם, אבל זה ניסוי וטעיה למצוא את הבקבוק שעובד לתינוק

אם את שם, אין לו סיבה לזרום...

לחפש פטמה שדומה לשלך

ניסיתי לנסינו

נתתי לו לשחק עם זה כשרגוע

לא הבין את הקטע

ננסה בערב עם בעלי

תודה לכן

אם יש עוד טיפים אשמח ממש

בסוף מה שעובד זה להתמיד.

לנסות שוב ושוב ושוב. (לבדוק שאין לשון קשורה)

היו לי ילדים שעשו שביתות רעב כמה שעות

אבל בסוף כולם השתכנעו לאכול מבקבוק.

אני התמדתי במאמ, כולם הסתדרו

אם הוא יונק טוב?

נתמיד אבל יש לי דד ליין 🙈

יום ראשון הוא מתחיל מטפלת אני לא יכולה להביא אותו בלי שהוא לוקח בקבוק...

אל תילחצי מהדד-ליין

עם הבקבוק הזה הבת שלי יותר זרמה בבקבוקים.

קשה ממשבהצלחה

בסוף זה מגיע

כשהיא שעונה על הרגל שלי (הרגל מונחת על כיסא)ותוך כדי נדנוד שלי.

לאט לאט התרגלה ולא היה צריך לעשות פילאטיס בשביךל שתאכל.

וגם- להתמיד ולא להתייאש

(תנסי שבוע שכל יום בעלך מביא לו לאכול) ואם צריך א בהתחלה לעזור לו ולטפטף קצת על השפתיים והלשון שיבין שזה אוכל

מה שעזר אצלנו:

לא להיות באזור

לחמם את פטמת הבקבוק

להחזיק פריט עם ריח שלך (אני למשל הייתי נותנת בהתחלה חולצת פיגמה משומשת עם כל ריח החלב שנזל בלילה..)

וגם לנסות להחזיק את הבקבוק בכל מיני צורות ותנוחות, אצל ילדה אחת עזר למשל לתת בקבוק רק כשהיא על טרמפולינה לא כשמחזיקים בידיים

לתת לו בתנוחת הנקה, בעמידה תוך כדי תזוזה

עשיתי יום שהנקתי אותה רק אחרי שהיא אכלה 30-50 מ''ל מבקבוק. היה יום עם המון ידיים ומעט מאוד פעמים שהיא אכלה (מבקבוק והנקה אחד אחרי השני).

מה שעזר לה לקבל בקבוק היה שהחזקתי אותה עם הגב אלי, תוך כדי שאני עומדת וזזה. אחרי שהיא תפסה ונכנסה לאכילה התיישבתי. בקבוק של לנסינו כמובן. אבל רק כשהיא היתה כבר ממש רעבה היא הסכימה ואכלה ממנו.

אגב, למרות שידעתי בוודאות שהיא מקבלת בקבוק, ומאותו יום הקפדתי לתת לה לפחות פעם ביום בקבוק, היא עדיין לא הסכימה לקבל מהמטפלת... רק אחרי שהיא בנתה יחסים איתה היא הסכימה. הצד הרגשי היה מאוד משמעותי.

(וגם- כשהיו דלקת אוזניים או כאבי שיניים היא שוב לא הסכימה).

בהצלחה🫶🏼

מעניין אם היא פה בפרופיל אחר, קוראת ומוחמאת...

אישיות מיוחדת וקורעתתתתתתתת

מבאס לקרוא ואין יכולת להגיב חחח

לא הייתי כאן אז אבל מעניין לקרוא שרשורים ישנים

זה חדש הפיצ'ר הזה, לא?

כדי להתגעגע לניקיות ישנות שהאירו לנו פה, עכשיו יש את הפיצר החדש + שרשור

הייתה תקופה לפני כמה שנים שכל כמה זמן היה שרשורפלצת קורע מצחוק

ומשמעת עצמית

וואו זה היה קורעע

אם בענייני חמות עסקינן.. כלות קלילות או כבדות😉-לכאן!! - הריון ולידה

שרשור חדש בנוסח השם בשימוש כבר! פאדיחות בעלים נרדמים! - הריון ולידה

שרשור פדיחות - הריון ולידה

תעסוקה טובההה

מצא לי אותם ברגע חח

שימחת אותי 😂

אף פעם לא ראיתי שרשור עם ככ הרבה תגובות

בטח לכולם כבר יש סיפורים עדכניים

צריך שרשור חדש

כמה צחקתיייי

לדעתי היה שם מעל אלף הודעות.

חייב עוד אחד כזה!

מלאא

ותמיד הייתי הצעירה ופתאום אני מרגישה קשישה לידכן

ואז די הרבה זמן קוראת שקטה מידי פעם

וכשרציתי לחזור עם הניק ההוא לא זכרתי את הסיסמה וגם כבר חששתי שמזהים אותי

ואני לגמרי זוכרת את כל הניקיות שהוזכרו פה, וואי כמה הייתי מכורה לפורום אז

השם בשימוש כבר שהוזכרה..

תפוחים ותמרים

באר מרים..

ועוד רבות וטובות.

המידות בארץ באמת קטנות.. זו תופעה ארצית ממש. ומעצבנת. לפני חודשיים הייתי בזויה למשל וחזרתי הביתה מבואסת כי הכל היה קטן.

ממליצה על האתר של חן פאשן אולי יהיה רלוונטי

וגם - ניסית להזמין משיין? יש לי חברה במידות גדולות (120+ קילו) והיא מתלבשת מהמם משם.. היתרון הוא שאת יכולה להחזיר בנוחות ולהזמין גם כמה מידות למדוד בבית ולהחזיר מה שלא מתאים

חייבת לשתף שאני מכירה מישהי שמנה מאוד מאוד שמצליחה תמיד להתלבש עם המון סטייל (לא חושבת שהבגדים עד כדי כך מיוחדים) אלא ממש מחמיאים לה.

ובכל פעם שאני רואה אותה מתלבשת אני נדהמת איזו יפה היא.

את צריכה למצוא את הגזרה שתחמיא לך.

בטוחה שאת מהממת בלי קשר ללבוש!

❤️❤️❤️

תמיד סביב הקניה הזו לפני אירוע עם כל זה שזה הכי משמח בעולם

אני מתחילה עוד יותר לקבל הערות מאחרים

הבוקר שלחתי לאמא שלי תמונה של שמלה שנראית לי

שאלתי אותה לגבי הצבע

ושמעתי עקיצה מהצד של אבא שלי על המשקל שלי.... זה משהו שלא הייתי

אמורה לשמוע כביכול ושמעתי.😰

כנל מישהי שאמרה לי לא ללבוש בהיר כי זה לא מחמיא לי

מבאס כל כך שסביב הזמנים הכי שמחים במשפחה אני רק עסוקה בלהתבאס מאיך שאני נראית...

ואז אחכ לא מסוגלת להסתכל על התמונות

ואני בדכ מחליטה לתפור שמלה, כי אני לא מוצאת שום דבר רלוונטי

ואז זה באמת להשקיע המון זמן אנרגיה וכסף

על תוצאה שאני בכל מקרה לא אוהבת

חיבוק גדול, זה באמת מתסכל!

יצא לי בעבר להזמין מדעים אבל זה לא יוצא באמת מוצלח

כמו בגדים של יומחול

ממש מתלבטת מה לעשות עכשיו

ועוד מרוב תסכול אני רק נופלת לאכילה רגשית יותר

ובעלי מראש אומרת לי שאני ארפה מזה ועכשיו אקנה או אתפור מה שיש

לקנות בשיין.

בשגרה ירדתי מזה קצת כי כתבו על חומרים לא בריאים וכאלה. אבל מה איכפת לי באירוע.

הזמנתי איזה ארבע חמש שמלות אחרי חפירה.

השארתי אחת והחזרתי את היתר. תיקנתי קצת עם צריך. זה עדיין היה בגירושים ביחס למה שעולה פה שמלות אירועים. זה לערב אחד ושלום. יצא טוב סך הכל ב''ה. תנסי...

חושבת ששמתי בחיפוש שמלת מקסי, שמלת ערב, עם שרוולים, כאלה.

ויש להם דברים ממש ממש יפים

ממליצה לבדוק

שכחתי מה השם שלה אבל זה בגדי ארועים בחלק האחורי של הקניון, ואם לא מצאתי שם, ישר הלכתי לחנות בדים ולתופרת...

זה יקר יותר לתפור אבל הגעתי למסקנה שהמחיר הנפשי חשוב לי יותר 🩷🩷

החברה הכי טובה שלי מתמודדת עם עודף משקל כבר כמה שנים.

לפני שנה היא התחילה תכנית תזונה מיוחדת ומאוד יקרה, שסוף סוף השפיעה עליה.

היא התחילה לרדת ולרדת במשקל באופן משמעותי.

לפני 3 חודשים אחותה הקטנה התחתנה.

אני הצטרפתי לחברה שלי למסע קניות וההכנות... קנינו ביחד שמלה מחנות שפעם היא אפילו לא נכנסה לשם כי ידעה שאין במידות שלה כלום היא הלכה למאפרת שגם קשרה לה כיסוי ראש מיוחד, ממש ממש השקיעה ונראתה מהמם.

בחתונה היו אנשים שלא ראו אותה כמה חודשים ולקח להם רגע לזהות אותה!

בהמשך שמעתי נשים מדברות על כמה היא רזתה

בעזרת נשים כל הזמן דיברו על איזה מהממת היא

ואיך היא נראית אחרת

ופתאום נהיה לי מגעיל.

וחשבתי לעצמי, נכון, היא עשתה את הצעד הזה והוא טוב לה אבל בסוף כל ההסתכלות הזאת לא יותר טובה.

להגיד על מישהי איך היא רזתה, כמה היא רזתה, וואו איך היא הורידה,

זה כמו להגיד על מישהי כמה היא שמנה ומסכנה ולא מצליחה לרדת...

זו התעסקות בגוף

ובגוף של מישהי אחרת.

ואין תחליף לאיזשהו איזון ביננו לבין עצמנו

ולהבנה של החברה סביבנו שלא על הכל מותר לדבר ולהעיר ולהתערב (גם משפחה לפעמים מגזימים).

אמא שלי היתה אישה מלאה כל החיים שלה

ובשנתיים האחרונות, התחילה לקחת זריקות, במקביל היא ממש שומרת על תזונה וכושר.

היא שינתה את כל אורח החיים שלה, וכמובן בשילוב של הזריקות

והיא שינתה צורה, נראית בן אדם אחר

רזה, וחתיכה ויפה, וזה גם עושה לה מראה ממש צעיר פתאום

החליפה את כללל הקולקציה

ואנשים בחוסר רגישות, רואים אותה ואומרים "ממהההה? לא זיהיתי אותך, איך עשית את זה???"

מה אתם רוצים שהיא תענה? חלק גדול ממי שיורד היום במשקל זה בזכות הזריקות, זה לא נעים לחייב אותה לספר את זה...

להגיד - את נראית נהדר.

זהו לא צריך הרבה מעבר.

(אני כרגע בשלב ההפוך, שהשמנתי מאוד ביחס למה שהייתי ובאירועים ברור לי שאלו שאני לא פוגשת ביומיום רואים ושמים לב… לא זרובבלה, לא צריך להגיד שהפנים שלי השתנו לגמרי. תודה)

איזה יפה!! ואז את משמינה מחדש ומבינה שחזרת להיראות זוועה. ולא בא לך להסתובב בציבור כי מי יודע איך אני נראית עכשיו

הייתי נראית מזעזע?? אי אפשר לצאת מזה טוב נקודה!! כל הדגשה של הרזית הזה וואו ואיזה מושלמת את עכשיו זה נוראי בעיניי

שאני קיבלתי הערות על רזון

במשך תקופה ארוכה

מהסביבה ומהמשפחה

הערות על הגוף/ האכילה

ושם אנשים הרשו לעצמם יותר כי זה רזון ולא שומן

רק שאני הפסקתי להתייחס לאנשים שאמרו משהו על זה

הפכתי אותם לאוויר

הבכתי אותם

רק אז זה הסתיים

למרות שנשארתי באותו המשקל

איכשהו אנשים מרשים לעצמם

בחוסר מודעות מדהים

להתערב בגוף של אחרות

וצריך הרבה כוח לעמוד מנגד

ממליצה לך לחפש בגדים בקווין סייז, יש להם אתר וחנות בתל אביב.

רוב הבגדים שם מתאימים ליום יום, אבל אפשר גם למצוא נגיד שמלה שחורה יפה ולהקפיץ אותה עם מטפחת טובה.

הבגדים שם איכותיים ברמה גבוהה ונראים ממש טוב. האמת היא שאני מתבאסת שאני רזה מדי לאתר הזה😉.

מניחה שיש לך את הבגדים שכן באין ונראים טוב עליך ואם לא, אז לדאוג שיהיו מספר פריטים טובים לאירועים.

וזהו

ולהיות שלמה עם איך שאת

תמיד יהיו בנות יותר יפות. גם לרזות יש תחושות נחיתות עם המראה שלהן. הרוב הגדול מאוד של הנשים מרישות רגשי נחיתות בעקבות המראה שלהן

גם כי לא רוצה שייראה פרסומת או משהו (אין לי שום קשר או רווח)

וגם כי לא הייתי בטוחה שזו התגובה שאת מחפשת בכלל..

אבל רק בשביל הסיכוי שאולי זה כן יועיל, כי כאב לי הלב לקרוא.. אם זה לא בא לך טוב, תתעלמי מההודעה..

אני מכירה משהי שיש לה תוכנית לירידה במשקל, שהקטע שלה הוא בעיקר עבודה עם התת מודע, אכילה בריאה כמובן אבל יחד עם עבודה על התת מודע, היא אומרת שבלי זה שום דיאטה לא באמת מועילה לטווח רחוק, ושזה מועיל לעוד תחומים בחיים.

לא התנסיתי, אני רק רואה את הסטטוסים שלה בווצאפ (אשת קשר שלי מסיבה אחרת)

אבל זה נראה כמו משהו שונה שכן עוזר להרבה

כדי שלא יהיה פרסומת או משו, אולי אוכל לשלוח לך את הפרטים שלה בפרטי אם זה מדבר אלייך..

חיבוק!

כרגע לא פנויה רגשית לשום תוכנית

וגם לקראת האירוע כאילו נהיה לי אנטי לחלוטין לרדת במשקל

מה שבעבר היה ממש מדרבן אותי

אולי כי אני עוברת עוד דברים בחיים חוץ מהמשקל

ושמתי לב שכשטוב לי אני יורדת ממש יפה וגם מרגישה טוב כללי כזה

אין לי כוח מאכזבות מחנויות. שוקלת לעשות סיבוב קצרצר ושם לסיים אם לא מוצאת

ופשוט לגשת לתפור

כואב לי שחמותי שואלת מאיפה אני קונה לילדים בגדים ובחיים לא תשאל מה איתי

כי ברור שאני שמנה וזה לא מעניין מאיפה אני קונה

הכי בא לי בעולם להרגיש שווה בין שווים

מרגישה תמיד הכי שמנה והכי לא יפה

מרגישה תינוקת שאני בכלל כותבת את זה

אני אישה יפה ומטופחת ממש,אין שום סיבה שבעולם שארגיש רע

אבל עדיין,,, הבגדים..... זה פשוט שובר אותי כל פעם מחדש

וכמו שכתבתי, ההערות של אנשים!!!!!!!!!!

אני הולכת לפגוש בשמחה הזו אנשים שלא ראיתי עשר שנים

והייתי בעברי רזה מאוד כך שאני בטוחה שהתגובות והמבטים יהיו בהתאם 😭

כדי לא להביך אותך...

וחוץ מזה, חמיות באופן כללי מתעניינות יותר בנכדים ולא בכלות

בכל אופן - חיבוק של הזדהות!

לי ב"ה לא מעירים הערות במשפחה, אבל אני מרגישה בעצמי את ההבדל מול כל האחיות והגיסות הרזות שלי... (לפחות אמא שלי במצב דומה לשלי, ואני יכולה להתנחם בכך שזה נובע מכך ששתינו ילדנו הכי הרבה פעמים מכולן... אם כי ברור לי שחלק מבנות המשפחה יישארו מקלות גם לאחר עשרה היריונות)

שבעניין הזה של המידות לוקה מאוד בחסר. אם תכנסי לחנויות בחול תראי את ההבדל הגדול.. זה מתסכל ברמות. איתך בתסכול!❤️

אני גם סובלת מעודף משקל והכי מבינה את התחושות

ניסית באתר של אירופה ישראל?

יצא לי לקנות שם, יש טווח מידות גדול

(מדגדג לי בזיכרון שיש איפשהו חנות פיזית אבל לא ניסיתי)

להתכונן לכך שגם אצלינו זה יקרה מוקדם..

גם לי התחיל בגיל מוקדם

כבר הכנתי אותה, אז היא דווקא ממש בסדר עם זה

התפתחות גופנית של בת 13 יש לה.

גם לגדולה יותר היה ככה וטיפלנו בהורמונים מעכבים.

אבל הילדה עכשיו לא רוצה שום רופא ולא משתפת פעולה.

היא כבר עם גוזיה, יש לה ממש.

יודעת שהיא תקבל מוקדם מחברות שלה (והלוואי ולא, וכמו הרוב)

את ידעת שהיא הולכת לקבל?

דיברת איתה לפני?

תיארתי לעצמי שהיא תקבל מוקדם כי גם אני קיבלתי מוקדם וכבר עשיתי לה הכנה

אני יכולה לשאול אותך כמה שאלות סביב עניין זה?

אני ממש בדילמה.

בת אחת אצלי בהתבגרות מוקדמת- קיבלה זריקות הורמונאליות לעצור הכל (עכשיו היא כבר נערה...)

ועכשיו הבת שלי בת 9 שנראית גדולה יותר בשל ההתפתחות הגופנית.

היא גם הכי גבוהה בכיתה, ונאמר לי עוד אצל הגדולה שלי, שאם לא נעצור עכשיו את ההתפתחות היא תהייה נמוכה ממש (שנתיים לאחר המחזור הגדילה פוסקת).

היא רואה בעצמה את השינויים, לא דיברתי איתה על מחזור עדיין, היא ילדה חרדתית ומטופלת, וחוששת להוסיף לה גם שדם עלול לצאת לה מהגוף מתישהוא.

דם זה באמת נשמע מפחיד ומלחיץ

אם מסבירים איזה שמח זה שרואים שאת גדלה ומתפתחת יפה

וב"ה הגוף שלנו מתחיל להתכונן להיות אמא וכו'

מסבירים את הפיזיולוגיה של הגוף, לא חייבים להסביר איך מתבצעת הפריה וכו'

אבל כן שאם אין הריון אז הרירית נושרת

וזה נושר בצורת דם שיוצא מאיבר מיוחד וכו'

ולספר לה כמה את מחכה שהיא תגיע לרגע הזה, זה שמח נורא

ואת כל זה מספרים לה כשיוצאים איתה לגלידה או ליציאה נחמדה אחרת

זה משנה את כל ההסתכלות על זה.....

יש את הספר בואי ביתי שמסביר בצורה מאד טובה, אפשר להעזר בו

אפשר לשאול למה נתנו לה ובאיזה גיל?

ואגב, יש לי בת שהתחילה להתפתח בגיל תשע וכבר אז שמה גוזיות. היום היא מעל 11 וטרם קיבלה.. גם אותי זה הפתיע כי ממש הכנתי את עצמי ואותה..

תלחיץ אותה,

אז הרבה יותר ילחיץ אותה לראות את זה בלי הכנה. זה עוד יותר מדגיש את החשיבות לדבר איתה ולהכין אותה בטוב.

פעם היו מסבירים רק נקודתית על הדם, כי זה מה שמעשי. אבל היום יש את הספר המהמם בואי ביתי, והרבה יותר מוצלח ורגוע לספר איך עובדות השחלות - רחם - ביציות. זה מרתק! בזה כלול גם נשירת רירית הרחם מדי חודש, אבל זה נספח לפלא המדהים שמתרחש בגוף! ובעז"ה גם בגוף של הילדה.

חשוב מאד שהאמא תכין קודם בצורה טובה, נעימה ושמחה.

ואם זה ממשיך באופן הזה, כדאי ללכת לבדוק אצל רופאת מתבגרות.

מניחה שכבר חגגת איתה בצורה משמחת את הפיכתה לאישה, גם אם זה קרה בגיל צעיר יחסית🙂❤️

אבל ברור שברגע שהיא סיפרה לי חיבקתי אותה ואמרתי לה שזה מאוד משמח כי זה אומר שהיא בריאה ובוגרת.

(וכן, לי בתור ילדה החוויה היתה הפוכה לגמרי...)

וגם קראנו יחד בספר של מאור קפלן,

שממש פתח דיבור משמעותי וכייפי

(כמובן שעשיתי לפני זה הכנה, זה היה על גבי)

אני ממש בעד לחגוג!

ושמחנו וסיפרנו לאבא והתרגשנו מאד.....

באופן אישי אני לא קבלתי הכנה לפני.... ידעתי על זה מבת דודה.....

וגם כשקיבלתי ולאורך שנות נערותי/בחרותי אמא שלי - זה היה נושא לא מדובר.....

לכן אני התכוננתי הרבה לפני והתייעצתי עם חמותי וגיסותיי וחברות ופשוט למדתי איך לתקשר את זה הכי טוב שאפשר

ורציתי שזה יהיה להם כמתנה ולא כעול...

מקווה שהצלחתי בעז"ה...

תוך חודשיים שלושה מניחה שיסתדר

זה משהו חדש שהגוף עוד לא עשה. לפעמים לוקח קצת זמן הסתגלות

(מחזור ראשון המון פעמים הוא לא "רגיל". נגיד לפעמים זה ככ קצת דימום שלא מבינות שזה וסת)

היא רואה רק בניגוב ולא על פד

אני זוכרת שפעם השניה שקיבלתי היה רווח של איזה חודשיים נורא נבהלתי, ב"ה זה הסתדר. ההתחלה לא מאופסת...

אחר כך זה קצת בעייתי.

גם אצל הבת שלי היה ככה ולקח עד שנה שזה הסתדר. בהתחלה גם קיבלה פעם בחודשיים שלושה וגם היו ארוכים מאוד.