ביקורון חד"פ, רק כדי לשאול שאלה קטנה...תות"ח!

ואולי אשלח עוד מעט גם משהו...

אחרי זה, מתכנן לא להתחבר כלל...

 

שאלה/מחשבה שעלתה בראשי:

כתוב בגמרא בבא בתרא י"ז עמוד א' כך:

"תנו רבנן ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד"

 

זאת אומרת, רק ארבעה היו ראויים לחיות לנצח, אבל בגלל חטא אדם הראשון (מעניין באמת שכתוב עטיו של נחש, החטא היה בעיקרון של האדם עצמו, לא של הנחש...אבל אולי כי זה נגרם בגלל הנחש ואולי הנחש הוא דווקא הסמל לחטא, הכפירה בטובה, הניתוק מה' יתברך...שאלה...) הם מתו טרם זמנם.

שמעתי שיש הרבה רבנים גדולים, או תנאים וכיוצא בזה, שלעומת שאר בני האדם הם ראויים לחיות לנצח. למה...? כיוון שלרוב בני האדם אין שאיפות גדולות יותר מדי, השאיפות שלהם זה להסתדר בחיים, לפתח איזה משהו מסויים, ליהנות, להוליד ילדים וזהו. כמובן, כל אחד הוא עולם ומלואו ולכל אחד יש תפקיד בעולם וכו'...אך השאיפות שלנו בדר"כ, במיוחד כאנשים לא דתיים, הן שאיפות יחסית קטנות. לעומת זאת, השאיפות של אותם גדולי עולם היו עצומות, הם הספיקו כ"כ מעט ממה שהם רצו, היה להם חזונים גדולים ושאיפות מטורפות והם הספיקו גרגיר ממה שהם רצו, ומצד האמת הם היו יכולים לחיות לנצח ולא היו גומרים את מה שהם רצו.

השאלה שלי היא האם זה אכן קשור לשאיפות, או שיש משהו נוסף. כי אם זה קשור רק לשאיפות, זה סותר את הגמרא שאומרת שרק ארבעה מתו בעטיו של נחש. ואפשר אולי לתרץ, אם נאמר כך, שבאמת יש להם שאיפות, אך עדיין יש להם חטא, ולכן זה לא רק עניין של שאיפות.

אמנם אפשר להגיד שמצד הדור שלא ראוי, הם מתו, כמו שארבעה שמתו בעטיו של נחש, שהרי כוח גדולי הדור מגיע מכלל הציבור ולא תמיד עוזר שהם עצמם ראויים וגדולים, כמו לדוגמא שנבואתו של משה רבינו הופסקה למשך 38 שנה רק מכיוון שהדור לא היה ראוי, אך להגיד שהם עצמם לא ראויים ובגלל החטא הם מסתלקים מן העולם, קשה באמת להגיד כך. וגם יש את הסיפור המפורסם על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל שמכיוון שהיו ראויים למות עם רב מישראל ל"ע רח"ל, מכוח זכויותיו הרבות הוא הסתלק טרם זמנו והציל נפשות מעם ישראל.

גם עוד משהו תמוה בעיניי, זה איך דווקא האבות של הצדיקים (ישי ועמרם) מתו בעטיו של נחש, הייתי מצפה שהצדיקים עצמם ימותו בעטיו של נחש, לא אביהם. התורה ראתה לנכון לכתוב את צדקתם של בניהם וכמה הם גדולים, לא שלהם, אז מוזר שהם דווקא מתו בעטיו של נחש. אולי אפשר להגיד כך:

הצדיקים צריך שיהיו מחוברים אל העם, צריך שיהיו קשורים אליהם ויהיה איזשהו קשר ביניהם. אותם אבות היו קדושי עליון ואפילו מתו רק בעטיו של נחש, אבל הם לא היו גדולי דור כיוון שהיה יכול להיווצר מרחק, "דיסטנס", בינם לבין הדור, שהרי הם מחוברים לאינסוף, הם אינם מבינים בבני אדם שחוטאים, והם לא יכולים ללמד עליהם זכות או להבין אותם. דווקא אותם צדיקים שחטאו, והיה בהם חטא, שהרי הם לא מתו בעטיו של נחש, גרם לגדולתם ולכך שהפכו לגדולי דור. אמנם, הם עדיין היו צדיקי עליון, ואחד מפירושי חז"ל (לא יודע בדיוק איזה, סורי...) אומר שהסיבה שהתורה הזכירה את חטאם של הגדולים, זה כדי להראות שאלו כל חטאם, שהם ספורים ובודדים, וזה דווקא מראה על גדולתם. (זה אחד מהפירושים שעונה על השאלה מדוע יש הזכרת חטאים של גדולים בתורה, הרי הרבה פעמים דווקא יש לימוד זכות על הגדולים, ומפרשים עליהם דברים טובים, ומדוע מוזכרים חטאם והדברים הגרועים שהם עשו, זה כביכול המגמה ההפוכה...יש הרבה פירושים, זה אחד מהם...).

בקיצור, זה דווקא מראה על גדולתם, על כוחם האדיר, שהרי שבע יפול צדיק וקם, ואילו בן אדם שאין לו יצר הרע גדול כמוהם דווקא לא תמיד יוכל להגיע לגדולות, כיוון שלא יהיה לו את הכוח האדיר הזה לרתום לדברים טובים.

עוד פעם שמופיע עניין חטא אדם הראשון, זה במעמד הר סיני. כתוב בפסוק: "ויחן שם ישראל נגד ההר", כאיש אחד בלב אחד, וידועה הגמרא שאומרת על זה: "ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן" מסכת שבת (קמו, א), דהיינו, שפסקה זֻהמתו של נחש ותיקנו חטאו של אדם הראשון ובטלה מיתה מן העולם, עד שחטאו בעגל וחזרה מיתה לעולם. אך דווקא משה רבינו, אב הנביאים, "לא קם בישראל כמשה עוד", "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא : פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט וכו'...", מכיוון שהוא מחובר לעם ישראל, למרות החטא הנורא הזה, הוא עומד לפני הקב"ה ומסנגר על עם ישראל ואומר לקב"ה שימחל לעם ישראל "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", במסירות נפש עצומה, למרות שיכל לקבל את ההצעה של הקב"ה שהוא וזרעו ימשיכו ועם ישראל ימחק. דווקא בן אדם כזה יכול לקבל את התורה, שכתוב עליה כך: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה- תבלין". התורה לא ניתנה למלאכי השרת, כידוע, אלא ניתנה דווקא לאנשים שעשויים מעפר ואפר, אנשים שבאים מהעולם הזה, שהם לא רק קודש אלא גם חול, דווקא הם יכולים לקבל את התורה. אבל, זו אחריות רבה, הם צריכים לקדש את החול ולרומם אותו כדי להגיע למדרגות עליונות, הם צריכים לרתום את יצר הרע ליצר הטוב ולכוחות טובים, ולהיזהר ולהימנע מכל הסכנות בדרך, אך בסופו של דבר, הם הכי ראויים.

ובנימין, אפשר להרחיב עליו הרבה, אבל בקצרה, הוא זה שלא היה במכירת יוסף, ששיכן שלום בין האחים, שזכה לכך שהאבן שלו תהיה האבן הצבעונית, שמכילה את כל הצבעים של כל השבטים כולם, וזכה שבנחלתו יהיה בית קודשי הקודשים. שבכה על שני בתי המקדש שעתידים להיחרב. דווקא הוא, אותו אחד אחדותי שבעצם די "ניטרלי", לא במובן שלילי, אלא במובן שהוא "כללי" ולא משהו נקודתי וספציפי, דווקא הוא הכי ראוי שבחלקו יהיה בית קודשי הקודשים. אך זה כאשר מדובר על המקום הכי מקודש, הכי קשור לא-לוקות, אך ממנו לא יצא המשיח, המשיח יצא דווקא מדוד המלך, שהוא לא אחד מהאלו שמתו בעטיו של נחש, שמוזכרים חטאים שלו בתנ"ך (ואני לא מדבר על חטא בת שבע, אם כי גם זה חטא, אמנם לא חטא אשת איש, אבל כן חטא...לא משנה, לא ניכנס לסוגייה, זו סוגייה ענפה שבאמת יש לי הרבה מה לכתוב עליה, אבל לא כאן המקום והזמן לעשות את זה...מי שרוצה מוזמן לעיין בתירוץ של הרב נבנצל על זה, זה מאוד יפה, יש עוד כמה פירושים בעניין וזו סוגייה גדולה), שהוא זה שמצד אחד לוחם ויוצא ראשון בקרב ונמצא בחזית וכותב בתהילים "ארדוף אוייבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" (אגב, מעניין מה השמאלנים אומרים על הפסוק הזה, או שהם עדיין מתעקשים לתאר את דוד המלך כיפה נפש שלא פוגע בזבוב וכותב את ספר תהילים...), ומצד שני פוסק הלכות ענק, ומלמד תורה עצום, בעל ענווה גדולה, דווקא הוא ראוי. הוא מסמל דווקא את החזרה בתשובה, הוא החוזר בתשובה הכי גדול שיש ושיש הכי הרבה ללמוד ממנו, ודווקא הוא ראוי לגאול את עם ישראל. כי שוב, כמו משה רבינו, שבזכותו הייתה כפרה לעם ישראל, וניתנו לוחות שניים ביום הכיפורים, שעד היום הוא יום של כפרה לעם ישראל מכל חטאינו, כך גם דוד, שחוזר בתשובה, הוא יכול לגאול את ישראל. אבל הוא בעצמו לא גואל, הוא בעצמו לא המשיח, אלא הזרע שלו. מוזכר בגמרא שאחד מהאלו שמתו בעטיו של נחש הוא דווקא בנו של דוד, ואם נגיד שמכלאב יצא המשיח זה באמת לא מסתדר, אולי בניו של כלאב לא כמוהו שמתו בעטיו של נחש, כמו עוד בנים של כאלו שמתו בעטיו של נחש והם עצמם לא מתו, ואז הם ראויים ויכולים לגאול.

 

טוב, יכול להיות שכתבתי מלא שטויות, אשמח לביקורת ולתשובות לשאלות הבאות:

א. מה העניין של החיים לנצח...? שאיפות או משהו אחר...? חטאים...? אם כן, הסבר, נמק, פרט והדגם.

ב. האם המצב שתיארתי לגבי האנשים שלא מתו בעטיו של נחש והם ראויים לגאול, זה דווקא כאשר עם ישראל לא במצב אידיאלי...? האם המצב האידיאלי זה רק כאשר הדור יהיה בדרגה כזאת להיות גם אתה ואם לא לא...? אשמח לפירוטים ולהסברים של העניין...

ג. לגבי עמרם, באמת שאין לי צל של שמץ של מושג איך להתחיל לפענח מדוע הוא נכנס לרשימה של אלו שמתו בעטיו של נחש. לא מסופר עליו כלום בכתוב כמעט...אשמח לביאורים...

ד. מדוע כתוב בעטיו של נחש דווקא, מהו העניין של זֻהמתו של נחש וכו'...ולא פשוט חטא אדם הראשון.

ה. בירור וחידוד העניין של כוח היחיד של גדולי הדור לעומת הכוח הכללי והציבורי שמגיע מהדור עצמו, לא ברור לי עד הסוף העניין של זה.

 

תודה רבה, אשריכם ישראל...!!

תזכו למצוות ולאורך ימים ושנים עד מאה ועשרים...!!

 

@נשמה כללית

@חסדי הים

אייי, ה' יברך אותך ואת השאלות ה"קטנות" האלה שלך..The Lion


קטנה? 🤭פשוט אני..
תות"ח!

It's me...🤷‍♂️

@The Lion

א'-בן חורין

אני לא מבין מאיפה הבאת את הטענה התמוהה הזאת שאנשים שיש להם שאיפות לא ראויים למות, וגם מה זה בדיוק " שלעומת שאר בני האדם הם ראויים לחיות לנצח"- מה הקשר לעומת שאר בני אדם? או שהם ראויים או שלא.

בפשטות הייתי אומר שזה ענין של חטאים. החטא הוא זה שמביא מוות על האדם. ומה שהגמרא אומרת זה שארבעה אנשים היו נקיים מספיק מהחטא כדי לא למות.

 

ב'- לא הבנתי.

 

ג'- האמת שאני חושב שעמרם הוא דוקא הכי מובן מבין כל הארבעה. על בנימין כתוב מעט מאד. על ישי גם כן כתוב מעט מאד. ועל כלאב לא כתוב כמעט כלום. על עמרם אמנם לא כתוב כלום באופן ישיר, אבל אם מתבוננים בתורה, אפשר לראות שהדמויות המרכזיות ביותר בהנהגת עם ישראל ושהשאירו את המורשת הכי משמעותית הם משה ואהרן, וכשרואים את זה ככה, אז זה הגיוני שהאבא של שניהם (ושל מרים הנביאה, שבזכות שלושתם התפרנסו ישראל במדבר), היה צדיק עצום.

ובאופן כללי יש היגיון בזה שדוקא האבא של הצדיק או הבן שלו הם גדולים יותר במובנים מסוימים. האבא של הצדיק- הוא בעצם זה שנתן את נקודת הפתיחה המשמעותית, וגם אם הוא לא חידש דבר משמעותי, הוא יצר תשתית יציבה שאפשר לבנות עליה. ואפשר להאריך בזה הרבה. (למשל ראה שהסיפור של שמואל מתחיל מהסיפור של חנה, ובעצם הוא בא לעולם בזכותה). והבן של הצדיק- הוא בעצם צדיק בן צדיק- שהתחיל בנקודת פתיחה מעולה ושמר ללכת בדרך ה' כל חייו.

 

ד'- לגבי זה שכתוב בעטיו של נחש עיין בעין אי"ה על מסכת שבת (זה בדף נ"ה במסכת), יש לו שם הסבר מעניין על זה. הוא מסביר שלנחש יש תביעה כללית של מידת הדין שתעמוד על שלה (וקשור למה שהחטא של אדם הראשון התחיל בזה שהוסיף- "לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו"), ואותם צדיקים שמתו בעטיו של נחש לפי דבריו, אף שלא חטאו, לא הלכו על פי הדין אלא לפנים משורת הדין ויש להאריך. 

(הערה חשובה- זו הפרשנות שלי לדבריו. אתה מוזמן לעיין במקור. אינני ערב לך שתבין כמו שאני הבנתי.)

יש לציין גם שעל פי מדרש מסויים זה שאליהו לא מת קשור לזה שלא חטא, ולפי זה הוא היה במדריגה מעל המדריגה שלהם. (ויקרא רבה, כז,ד) ויתכן שזה קשור להנ"ל.

 

 

ה'- לא יודע על מה ביססת את התאוריה המסויימת הזו. יש לציין שחז"ל אומרים גם על ישי (יצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא, ברכות שם שם) וגם על עמרם שהיו גדולי הדור. ובהחלט הגיוני בעיני לומר שדוקא הבן של הצדיק שמגיע עם תשתית חזקה יותר- יכול לעשות פי כמה. וגם בזה אתה יכול לעיין בעין אי"ה על התולה בזכות עצמו.

תודה רבה על התגובה המפורטת...!תות"ח!

א'. כך שמעתי, לא הייתי בטוח בזה. אוקיי, בסדר...

ב'. הרעיון שכתבתי שלא הייתי בטוח בו, על זה שדווקא אנשים שהם לא מלאכים שמחוברים לעם הם צריכים לגאול את העם. שאלתי היא כזו: קודם כל, האם הרעיון הזה נכון. שתיים, איך זה מסתדר עם כלאב, בנו של דוד, שהוא כן "היה מלאך", אך דווקא מזרע דוד יצא המשיח, או שזה כמו התירוץ שכתבתי שם, לא הייתי בטוח אם התירוץ הזה נכון, זה היה נראה לי די דחוק...שלוש, האם במצב האידיאלי באמת המנהיג אמור להיות הרבה יותר א-לוקי ומחובר לשמיים, וזה רק כי עם ישראל לא במצב רוחני גבוה אז צריכים מישהו שהוא מחובר לעם או שזה הכי אידיאלי וזה שהוא מחובר לעם ולא רק דבוק בא-לוקות ממש זה יתרון...? זה באופן כללי גם לגבי הרבנים הגדולים, האם רק בגלל הצורך בעם צריך שהם יהיו מחוברים לעם וזה הכי טוב, או שגם אידיאלית זה עדיף כך...? מקווה ששאלתי הובנה עכשיו....

ג'. יפה מאוד, אהבתי, אשריך...!!

הוספה קטנה: באמת דבריך מסתדרים עם ישי לדוגמא, שכששמואל הלך למשוח מלך אחרי שנגזר על מלכותו של שאול להיקרע בעקבות החטא, ה' מצווה את שמואל ללכת למשוח מישהו מבית ישי מבית לחם, ולא כתוב ספציפית עדיין על דוד, ובאמת שמואל חשב שאחיו של דוד הם המועמדים למלוכה ולא דוד, שזה מראה שיש עניין שדווקא מבית ישי, וגם מלא פעמים מזכירים את ישי, כנאמר בלכה דודי: "על יד בן ישי בית הלחמי קרבה אל נפשי גאלהּ", שהייחוס של דוד מוזכר ביחס לאביו. וגם זה שכתוב על נביא בתנ"ך, שהגמרא אומרת שכל פעם שמוזכר אביו של נביא בידוע שהנביא נביא בן נביא, דהיינו שאביו גם נביא. וגם הגמרא של "צדיק ורע לו" שמעמידה את זה באחד מהתירוצים בצדיק בן רשע, ואילו "צדיק וטוב לו" זה צדיק בן צדיק, ופה כשהוא הולך בדרכי אביו ופה כשהוא לא הולך בדרכי אביו, כנאמר שם שם. רואים משם את היסודות שהאבא מקנה, שזה דבר מאוד חשוב.

ד'. וואו, תודה רבה על המקור, אשריך...!

ה'. כן, אתה צודק מאוד, וגם נאמר על יצחק שהוא "גדול האבות", כי אביו היה אברהם והוא נתן לו כלים ורקע טובים מאוד, שבזכותם הוא יכל להתעלות עוד יותר, אהבתי...! אבל לא הבנת בדיוק את השאלה הזו, השאלה החמישית הייתה בעניין הכוח של גדולי הדור מכוח הציבור, כמו שנתתי שם דוגמא על נבואת משה רבינו שנסתלקה במשך 38 שנה בגלל הדור שלא היה ראוי, וכן כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו וכן מה שכתוב לגבי המשיח, שהוא מגיע כל הזמן, בכל דור, רק שהדור לא ראוי שיהיה משיח ויגאל את עם ישראל, וכבר ידוע על כמה שהיו ראויים להיות המשיח. (ולא, לא שבתאי צבי...).

תודה רבה על התגובה המפורטת שביארה לי הרבה דברים...!

ד'. 

~~~~בן חורין

ב'- אני לא חושב שזה נכון לומר שרק מי שיש לו חסרונות ראוי להנהיג את העם. ויש להאריך.

(על זה כנראה ניסיתי לענות לך בנקודה ה'. כנראה שלא הבנתי אותך כהלכה.)

 

לגבי ה'- מה שאני מבין זה שיש את המעלות שהצדיקים מקבלים בשביל עצמם, ויש מעלות שהם מקבלים בשביל הציבור. מעלות שמלכתחילה הן בשביל הציבור- זה תלוי במעלת הציבור. למשל מלכות, או נבואה זה משהו שניתן עבור העם, ולא סתם עבור היחיד. וזה שהוא לא יקבל את המעלה המסוימת הזו בגלל הציבור, לא יפחית ממעלתו כשלצעמו.

-----רב שמואלאחרונה
שמעתי שבאמת יש כאן כותבים שאוהבים דרשות יפות
עלה לי פירוש חדש הרגע. ברוח ביעור מעשרות:קעלעברימבאר

"ולא נתתי ממנו למת" - היה מנהג אלילי להביא אוכל לקברים כדי שהמתים יאכלו ממנו.
 

אז אולי היה מנהג אלילי להביא מעשר למתים, או הווה אמינא שמעשר שני מחלקים לכל המשפחה כולל למתים מהמשפחה. אז המתוודה מתוודה שלא עשה זאת.

 

במקום אוכל למת. אנו נותנים לו פרקי התהילים לעילוי נשמתו

אין לי שום שאלות שעולות לי על פסחקעלעברימבאר

את כל השאלות כבר תירצתי. חבל

אה יש לי. למה קורבן פסח כשר גם מן העיזים ולאקעלעברימבאר

רק מהכבשים?

 

ב. איך מסדרים את החלוקה בין מצה לפסח בספר מדבר שור (בין סגולה לשימוש) , לבין החלוקה בין פסח למצה בעולת ראיה ובמאמרי הראיה (בין נשמתי לחברתי)?

 

@הסטורי 

 

@טיפות של אור 

על השאלה האחרונה שאלתיקעלעברימבאראחרונה

רב. והוא אמר לי : הנשמה הכלל ישראלית יוצרת תועלת שימושית לתיקון האומות.

 

אבל לא משכנע. אם כבר זה אמור להיות הפוך

תמצית מנהגי ספירת העומרעיתים לתורה

מועדים לשמחה!

 

ההלכות הנוהגות למנהגי ספירת העומר עלו לאתר ומצורפים גם כאן לשימושכם. 20260406122524.pdf

 

מבוא למנהגי ספירת העומר

מקור הדין - שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם(יבמות סב ב) לכן קיבלו ישראל על עצמם לנהוג מעט מנהגי אבלות בימים אלו שעיקרם נישואין ותספורת (שו"ע תצג א) והוסיפו עליהם ריקודים ומחולות של רשות (מג"א שם א) ושמיעת כלי נגינה (אחרונים).

תקופת המנהג - למנהג הספרדים מנהגי הספירה חלים מפסח עד בוקר ל"ד לעומר (שו"ע תצג ב) ומהאשכנזים יש נוהגים מפסח עד בוקר ל"ג בעומר (רמ"א שם) ומנהג האשכנזים בירושלים מפסח ועד ר"ח סיון למעט ל"ג בעומר (אשרי האיש סה א). ויש מנהגים נוספים (רמ"א תצג ג. משנ"ב יד-טו)

תכלית המנהגים – המנהגים נועדו להרחיק מנפשנו בימים אלה מדת השנאה והקנאה והתאוה והגאוה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום (כה"ח תצג ה בשם האר"י)

שאר מנהגי אבלות – ימים אלו של ימי הספירה אינם ימי פורענות כשלשת השבועות, אלא ימים קדושים וחשובים לקראת חג השבועות ומתן תורה ואף יש בהן בחינה של חול המועד (רמב"ן ויקרא כג לו). ולא נוהגים בהם שאר מנהגי האבלות. 

ולכן מותר בימים אלו לקנות כלים חדשים ואפילו גדולים וכן מותר לברך ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיעהו לזמן הזה' על בגדים ועל פירות חדשים (משנ"ב תצג ב. כה"ח תצ"ג ד. אול"צ ג יז ב. אשרי האיש סה יב. ויש שכתבו שממידת חסידות ימתין לשבת). וכן מותר לכבס בהם ומותר להתרחץ ולרחוץ בים ובבריכה כשאין בהם סכנה מיוחדת (אשרי האיש שם טו). וכן מותר להיכנס לדירה חדשה בימי הספירה, ואף מותר לצייר ולסייד הדירה, או לעשות טפטים לנוי (יחוו"ד ג ל. הלכות חג בחג עמ' נח בשם הגריש"א) וכן מותר לטייל לחזק נפשו וכל שכן בארץ ישראל שיש בזה מצווה (ע"פ מנחת אלעזר ד מד). ויש שנהגו חומרות במקצת מהדברים המותרים.
 

איסור נישואין בימי העומר

נישואין - נוהגים שלא לישא אשה בתקופה זו, והמנהג לאסור גם למי שלא קיים פריה ורביה (משנ"ב א. וראה שעה"צ א שיש מקלים) אמנם להחזיר גרושתו מותר שאינו שמחה כל כך (משנ"ב שם).

נישואין בשעת הדחק - למנהג האשכנזים יש מתירין להתחתן כבר בליל ל"ג בעומר כאשר הוא יוצא בערב שבת (המועדים כהלכתם עמ' תרנא בשם הרב אלישיב) ויש מתירין בכל שנה כשאין אולמות פנויים במוצאי ל"ג בעומר (שם) ולמנהג הספרדים מותר בשעת הדחק להתחתן בליל ל"ד בעומר (חזו"ע יו"ט רנד).

אירוסין – מותר לעשות מפגש אירוסין ('וורט') שבו מסכמים סופית על שידוך וכן מותר לעשות בו סעודה. אך ללא כלי נגינה (שו"ע שם. מג"א א).

הזמנה לנישואין – אדם שהוזמן לשמחת נישואין, אע"פ שלפי מנהג אבותיו לא נושאים אשה בימים אלו מותר לו להשתתף בשמחת הנישואין כמנהג המזמין בריקודים ובכלי שיר (אג"מ א קנט. הליכ"ש יא יט. אשרי האיש סה ל). וכן מותר להסתפר לשם כך אם ללא התספורת ימנע מלהגיע לשמחת הנישואין, כיון שחל עליו חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ ב צה) ואם המזמין עבר ונשא בזמן שגם לפי מנהגו אין נוהגים להנשא, יש נוטים להתיר כיון שכלפי המוזמן אין איסור אלא חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ שם) ויש נמנעים מלהשתתף (הליכ"ש שם 70).
 

איסור תספורת בימי העומר

תספורת וגילוח - נוהגים שלא להסתפר בתקופה זו וכן לא לגלח הזקן, והנוהגים על פי הסוד לא מסתפרים עד ערב שבועות וכן לא מקלים בימי שמחה. 

שערות הגוף – איסור הגילוח בימי הספירה כולל בגברים את כל שערות הגוף (אול"צ ג, יז ד ע"פ שו"ע תקנא יב).

ציפורניים – מותר לקצוץ ציפורניים בימים אלה (כה"ח תצג טז).

שפם - שפם שמעכב את האכילה, מותר לגלחו בעומר (שו"ע תקנא יז).

ראש חודש אייר וערב שבת – כאשר ראש חודש אייר חל בשבת יש מתירים בגילוח (משנ"ב תצג, ה) ויש אוסרים (בית דוד רפ"א) ובמקום צער יש מי שהתיר בגילוח הזקן בראש חודש גם לספרדים וכן במקום צורך גדול לגלח הזקן גם בערב שבת שאפשר שדין הזקן קל יותר (חזו"ע יו"ט עמ' רסב).

לג בעומר – מנהג הספרדים להסתפר רק ביום ל"ד בעומר ומנהג האשכנזים ביום ל"ג. ואם חל ל"ג בערב שבת יסתפרו בו גם בני ספרד (שו"ע שם). ואם חל ל"ג ביום ראשון מנהג האשכנזים להסתפר כבר בערב שבת לכבוד השבת (רמ"א תצג ב) והספרדים מסתפרים ביום שני ל"ד בעומר כמנהגם (כה"ח תצג לב)

שבועות – לנוהגים שלא להסתפר עד חג השבועות, אם חל החג בשבת מסתפרים בערב שבת (מורה באצבע רכ"א).

נשים וילדים - למנהג הספרדים נשים וילדים אינם בכלל האיסור תספורת (אול"צ ג יז, ג) ואפשר שלנוהגים ע"פ הסוד יש להחמיר גם להם (רב פעלים ד ס"י טו). ולמנהג האשכנזים ילדים אסורים בתספורת אלא אם מצטערים. וכן נשים אסורות (רמ"א יו"ד שצ ה) למעט לצורך טהרה או צניעות וכן מה שנוהגת לעשות שלא תתגנה על בעלה.

בעלי ברית - אבי הבן הסנדק והמוהל רשאים להתספר לקראת הברית (רמ"א תצג, ב) ואם אין שהות ביום הברית יסתפרו ביום שקודם הברית (דרכ"מ תצ"ג ג) אולם לשאר מוזמנים אין היתר להסתפר לקראת הברית.

חתן – חתן מותר להסתפר בכל שבעת ימי המשתה כיון שהם ימים טובים אצלו (אשרי האיש סה ד)

בר מצווה – נער בר מצווה ביום שמלאו לו י"ג שנים מותר להסתפר (חזו"ע יו"ט רסד, הליכות שלמה שס"ב יז. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ולגבי אביו ואמו נחלקו הפוסקים (חג בחג עמ' עג. שבחוות יאיר תצג ב התיר. והחת"ס קנ"ח אסר). ויש אוסרים גם לנער עצמו (אשרי האיש שם ה).
יום העצמאות – המכירים בניסי ה' וחסדיו בהקמת מדינת ישראל ראוי שיתגלחו לכבוד יום העצמאות (יין הטוב חלק ב סימן יד), ויעשו זאת ביום שקודם כניסת החג כדין בעל ברית. ומי שנמנע מלהתגלח בגלל פסיקת רבותיו יקפיד לפחות ללבוש בגדי חג שלא יראה ח"ו ככופר בטובת ה' על עמו ישראל.

פרנסה – אדם שלצורך פרנסתו נדרש להופיע בפני אנשים חשובים ולא יכול להגיע אליהם כשאינו מגולח מפני כבודם או שיהיה לו מכך הפסד מרובה של ממון יעשה שאלת חכם (ראה חת"ס קנח 'וכיון שכן'. אג"מ ד קב. כה"ח תצג יט) ואם יקלו לו יצטרך התרת נדרים בפני שלשה (כה"ח שם) ויש אומרים שבימינו לא שייכים היתרים אלו כי יש בעולם אנשים רבים שלא מתגלחים ואינו נראה משונה (אשרי האיש שם ו').
 

ריקודים ושמיעת כלי נגינה בעומר

בימים אלו נוהגים שלא לשמוע כלי נגינה וכן להמנע מריקודים ומחולות.

אירועי מצווה – מותר להשמיע כלי נגינה באירועי מצווה כגון ברית מילה, הכנסת ספר תורה (חזו"ע יו"ט רנ"ט) נישואין שהותרו (אג"מ צה, ב) סעודת שבע ברכות (משנה הלכות ו, קט) וכן בסיום מסכת, ואפילו לא היה רגיל בכך כיון ששמחת התורה אין לה גבול (אשרי האיש סה כב). וכן בר מצווה ששלמו לו י"ג ביום האירוע (חזו"ע יו"ט רנח. אול"צ ג יז א ולא הזכיר שהוא ביומו. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ויש שאסרו כלי נגינה בבר מצווה (הלח"ג כ מו). ויש מי שאסר בכל סעודת מצווה (מבית לוי עמ' עז).

חול המועד – מותר לרקוד ולשמוע כלי זמר בחול המועד כשמכוונים לשם מצווה של שמחת המועד (הלכות חג בחג עמ' צט בשם הגריש"א).

קלטות ילדים - קלטות סיפורים לילדים מותר להשמיע להם בימי העומר אף על פי שמשולבים בהם שירים (הליכות שלמה שם הערה 53).

ילדי גן - גננת שמנגנת לילדי הגן מותרת לנגן לילדים קודם גיל חינוך (חוט שני שם. אשרי האיש תלד).

חולשת נפש - אדם חולני וכן אדם הזקוק לחיזוק הנפש ומועיל לו שמיעת כלי נגינה מותר לשמוע בהם בימי העומר (הליכ"ש שם הערה 54) ויעשה זאת בצנעה.

מורה לנגינה – אדם שמלמד נגינה, מותר להמשיך בעבודתתו אם עושה לפרנסתו ולא להנאתו מהניגון (אג"מ ג, פז).

תלמיד נגינה – תלמיד הלומד לנגן והוא בשלב הלימוד שאינו נהנה מן הנגינה, מותר להמשיך וללמוד בימי העומר אותם ניגונים שטרם התמקצע בהם (ספ"כ ב, יב טז בשם הגריש"א).

שירים שקטים – שירים שאינם מתאימים לרקודים ומחולות כמוסיקה קלאסית יש שהתירו במקום צורך (הליכות שלמה יא הערה כב, 54. הרב יעקב אריאל באתר ישיבה

שירה בפה – מותר לשיר בפה כשהשירה היא דרך הודאה לה' או תפילה ואפילו בשירי שמחה (יחווד ו לד אפילו לענין בין המצרים) ויש מתירים דווקא  בשירי נשמה שקטים המרוממים את האדם ואינם מעוררים לריקוד (הליכות שלמה שסא) או בשירי מוסר שאינו דרך שמחה (חוט שני שבת ד שע"ט).

איסרו חג פסח – יש שכתבו שבאיסרו חג של פסח מותר לשמוע כלי נגינה ויש אסרו (ראה באריכות בספר בירורי חיים ג סימן כט)

 

 

זה המקום להגיב ולהזכיר כי השנה, באופן חריג,פ.א.

הרבנות הראשית הוציאה הוראת שעה - אפשר לקיים חתונות בספירת העומר - עד ר"ח אייר

לא לכולםברגוע
רק למי שהיה אמור להתחתן לפני פסח ונאלץ לדחות
פ.א.אחרונה
אתם מרגישים את חול המועד יותר חול או מועד?זיויק
פשיטא שמועד. 100 אחוז מועד. 0 אחוז יום חוליןקעלעברימבאר
גם החוליות של חול המועד היא דבר נחמד שהקדושהקעלעברימבאר

מתפרסת גם ביום שאפשר להשתמש בו בחשמל ולסוע ברכב

וזה לא תלוי המ האווירה מסזביב או איפה אני נמצא.קעלעברימבאר

ברגע שיש חול המועד. האווירה -קדושה וחגיגית ושמחה בנפש

בעיקר מועד... ברוך ה'מבקש אמונה
נהדרזיויק
מועדרקאני
כל הכבודזיויק
בדיוק באמצע.חתול זמני
אנא פרטזיויק
אני לא בקצב של ימי החולחתול זמני

אין עבודה וזה

ואווירה כללית כזאת חג אבל לא ממש חגיגיות

כאילו אני מרגיש שאני בפסח בלי כל ה"shabang" של יום טוב

למדתי מושגזיויקאחרונה
לפי " הראשית חכמה " שמצטט אותו הרב קוק ….סיעתא דשמייא1

 אתמול למדתי את שיר השירים . אחד הנקודות שלמדתי שאין יכולת להגיע לאהבת השם אם לא טעמת מה זה אהבת

נשים יש על זה כמה שאלות:

1. מה בנוגע לאהבת אשה את השם? האם גם היא צריכה לטעום קודם אהבת גבר לפני שתגיע לאהבת השם?

2. ⁠האם הכוונה לאהבה פיזית?

3. ⁠באהבה "רוחנית" בלבד אין שלמות .

4. ⁠כיום לבחורי ישבה עניין השידוך זה דבר מורכב בלשון המעטה ואם בחור ישיבה יקח את הלימוד הזה ברצינות הוא יכול לדעתי ליפול ליאוש.

5. ⁠תוסיף לזה את המנהג האשכנזי שבחור ישיבה לא נשוי לא יכול להתעטף בציצית בתפילה ולא עלינו התסכול יגבר.

שיר השירים זה משל לאהבה בין ה' לכלל האומה היהודית,קעלעברימבאר

לא לאהבת היהודי הפרטי את ה' או אהבתו אותו. כי אהבת יהודי פרטי את ה' זה כמו אהבת בן את אביו (או בת את אביה במקרה של יהודיה), אהבה שיש איתה יראה. ואהבת ה' אותו זה כמו אב שאוהב את בנו.                                בעוד האהבה בשיר השירים זה אהבה שאין איתה יראה, אהבה של רעיה לדוד, אהבה של *כלל* האומה היהודית לה', ואהבת ה' את כלל האומה היהודית.

 

אז אשה שטעמה אהבת איש, יודעת איך כלל האומה היהודית אוהבת את ה'. ואיש שטעם אהבת אשה, יודע איך ה' אוהב את כלל האומה היהודית. אבל באופן כללי גם הפוך, איש שטעם אהבת אשה יודע מה זה אהבה זוגית ויכול לדעת איך כל האומה היהודית אוהבת את ה'. והוא האינדבדואל חלק ממנה. וחוץ מזה לכל האהבות יש אותו שורש. את גם מי שטעם אהבה זוגית טוטלית, יודע מה זה אהבת בן את אביו (או בת את אביה) טוטלית.                                                                                                                                                                                                                                   ב. מן הסתם. הרי אהבה זוגית ללא מימד פיסי חסרה. והתיאורים בשיר השירים הם פיסיים בין השאר. מה גם שאהבת ה' צריכה לעורר אותנו לעשות מצוות גשמיות פיסיות.  

ג. נכון. לכן ב.                                                                                                                                                                                                                                                                                 ד. גם כתוב "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה". כל דבר ניתן לקחת לייאוש והסכנות בכל מימרא של חז"ל נמצאות. השאלה איך ניגשים באופן כללי לעבודת ה', ומה המצב הנפשי של האדם באופן כללי. אחרת על כל הלכה וכל קוץ בץורה הוא ייקח את זה לסם מות, בגישה לא נכונה ובמצב נפשי לא מאוזן.

 

ה. התסכול מרווקות הוא מעצם הרווקות. לא נראה לי עניין של טלית ומימרות חז"ל יוסיף או ייגרע לזה. אבל רווק אשכנזי שזה עושה לו טוב בנפש ללבוש טלית - שישאל רב

 

 

באשר ל ד. ו ה. ראיתי לא אחת מצבים…סיעתא דשמייא1אחרונה

… של יהודים יקרים בני 40 ומעלה שקראו להם לתורה עם קידומת " הבחור" , בגלל לחץ חברתי לא התעטפו בטלית וליבי ליבי אליהם.

אני אישית התחתנתי בגיל 40 אבל בעוונותי התחזקתי רק בגיל יותר מאוחר וגם אני לא אשכנזי ולכן לא נגע לי העניין הזה אבל רבנים צריכים אולי להבין שמנהג ולימוד כזה יכולים לגרום עגמת נפש לאנשים נורמליים.

ימין ושמאלתמימלה..?

מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???

הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???

מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??

לא, ממש לא לזרוק את השכל כשמגיעים לרבהסטורי
ומי שצטט את הפסוק הזה לגבי רב/צדיק/אדמו"ר/בבא/מקובל - גדול ככל שיהיה, מסלף את התורה.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.


כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

אני שנים רבותאריק מהדרום

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

ראשית מדובר מצד האמת בסנהדרין, ולא בכל רב שהואנקדימון
והתשובה הטובה כאן לדעתי זה כמו ההבחנה שעושה הרב מיכי אברהם בין סמכות פורמלית לסמכות מהותית. מקיימים את פסק הסנהדרין כי זו סמכותה לפסוק, ולאו דווקא בגלל שדעתם הכי צודקת או נכונה. התורה קבעה ככה את שלטון החוק. כמובן אם ישתכנעו שטעו יצטרכו להביא קרבן העלם דבר.
..טיפות של אור

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן


(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)


~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא


לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

זה ממש לא מדבר על רב באשר הואזיויק
אלא על פסיקה של סנהדרין שזה משהו הרבה יותר מוסמך ולא רב אחד אלא קבוצה של חכמים שדנים ביניהם ומצביעים לפי הרוב
הפרשנות המדרשית מול המשמעות המקוריתshaulreznik

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

מה לעשות שהפרושים האריכו ימיםחתול זמני

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

יש כת בשם בני האור? זה לא כינוי לחשמונאים?הרמוניה
וואו מעניין😳הרמוניה
לא יצא לך לבקר בהיכל הספר?חתול זמני
לא...הרמוניה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

מה???זיויק

ידע זה כוח.

כן בגדול, הייתי צריכה להגיד שהכוונה בקטע של טיולהרמוניה

כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷‍♀️ ככה אצלנו

ערבבת שני דבריםנקדימון
פרשנות חזל לפסוק, והמושג החרדי של דעת תורה.

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

כבודו מאמין באמיתות התורה שבע"פ?סקתה התולע
תגדיר "אמיתות"shaulreznik

האם אני מאמין באופן קשירת הציצית? כן. האם אני מאמין ש"עם לבן גרתי" = "תרי"ג מ צוות שמרתי"? לא, מדובר בפרשנות אנאכרוניסטית. 

...סקתה התולע
אתה מאמין שכשחז"ל פירשו שיעקב אבינו שמר את תרי"ג המצוות הם התכוונו לפשט הדברים, וזו פרשנות אנכרוניסטית לכן היא מוטעית, או שאתה מאמין שלהבין את דברי חז"ל הנ"ל כפשוטם זו הבנה מוטעית בגלל כשל האנכרוניסטיות, לכן ודאי שחז"ל התכוונו למשהו אחר?
אני מאמין שחז"ל לא היו שונים מהרבנים שלנוshaulreznik

הידע המדעי שלהם היה זהה לזה של הסביבה (ולכן בגמרא יש המון טענות שהמדע המודרני הפריך), הם האמינו ברוחות ושדים בהשפעת הסביבה (גלות בבל), והעיקר, במישור הרעיוני הם לעיתים קרובות ירו חץ ואז ציירו מסביבו מטרה.

 

בעיניי, ה"כוונות" של הרב דב קוק במהלך שתיית קפה משתוות לדרשות חז"ל. המתודולוגיה היא אותה מתודולוגיה: טוענים טענה ומנסים להלביש אותה בכוח על פסוקים/שברי פסוקים. נרצה להוכיח שיעקב אבינו קיים תרי"ג מצוות? הופה, יש את גימטריה. נרצה להפוך את דוד המלך ממצביא לגדול הדור שעוסק בענייני טהרת נשים? נמציא אגדה כלשהי. יהושע בן נון לא סתם ישן, אלא "לן בעומקה של הלכה"? הכול הולך, אלא שאין זה קשור לאמת ההיסטורית.

הרב מיכי אברהם שאותו אתה בטח מכירנקדימון
כתב סדרת ספרים "לוגיקה תלמודית" בה הוא מנתח בהרחבה את המערכת החזלית של הלימודים.

לגבי האגדות, חזור לדברי הרמבם. ואל תשכח ששלילה של הכל גם היא דוגמטיות.

גם אצל השומרונים יש מדרשים ואגדותshaulreznik

כמובן, כאלה שמוטים כלפי האמונה שלהם. קרי, מדובר בשיטה פרשנית רווחת שהייתה נחלתן של קבוצות רבות: יש ספר מקודש, מסביב לגיבורי הספר נוצרות סיפורים ואגדות, לאגדות ניתנים תימוכין בעזרת חיפוש "רמזים" באותה הספרים המקודשים. מי שמחפש, לעולם ימצא, בין אם מדובר ב"רמזים", "קודים", "אל תקרי", גימטריות וכד'.

אתה עושה סלט גדול בין סוגי מדרשיםנקדימון

כפי שאמרתי הרמבם כבר דן בנושא האגדות, עיינת פעם שם? הקדמה לפרק חלק אם אני זוכר נכון.
 

אני לא יודע איזו מין ראיה זו השומרונים כאשר הם ביודעין ובוודאות שינו את התורה הכתובה, בעוד שאצלנו לא רק שהמסורת הייתה נוקשה מאוד בשיטת ההעברה וגם המחקר אישר את הישמרות הטקסט.

זאת שאלה רצינית שמצריכה תשובה רצינית,חתול זמניאחרונה

למען האמת בעבר נטיתי לחשוב ככה עד ששיניתי בהדרגה את דעתי.

 

ראשית כידוע לצד התורה שבכתב ניתן גם הפירוש שלה אחרת לא היינו יודעים איך לעשות שום־דבר. הפירוש הזה כולל גם פן מעשי וגם פן רעיוני שאלה השקפות היהדות החל מהבסיסיות כלה ברעיונות עמוקים יותר.

התורה שבעל־פה, כשמה כן הייתה, בעל־פה. המון העם היה מגיע לשמוע בעיקר הלכות (כמו שכתוב במסכת שבת שעדיף ללמוד הלכות מאשר נביאים) ובעיקר בזה התעסקו החכמים דאז וגם מוסד הישיבה הידוע מאז. זה גם אומר שהרעיונות הותאמו לשומעים ולקונטקסט ונאמרו כמובן בנימה מסוימת וכן הלאה. היו דברים שהופצו ברבים והיו דברים שנשמרו בתוך בית המדרש או רק בין תלמידים מסוימים. למרבה הצער החלק הזה אבד לנו, או לפחות צריך להתייגע מאוד כדי להבין מה העניין.

 

לצורך העניין, מדרש רבה מורכב מטלאים של דרשות בז'אנרים שונים – יש דרשות שנאמרו לקהל מסוים (בני אושא בשיר השירים רבה), יש פתיחתות, שהרעיון שלהן הוא למצוא פסוק שמבטא את הרעיון המרכזי בפרשה ו"חורז" אותה לכדי מהלך אחיד ורציף, יש מדרשי פליאה שהמטרה שלהם היא לעורר את התלמידים או לעורר מחשבה וכן הלאה (כמו שהפיוטים הקדמונים היו מספרים את האגדתות בדרך המיוחדת שלהם, לאיזה צורך? אפשר להעלות שלל השערות).

 

יוצא אפוא שכקוראים, אנחנו ניגשים לטקסטים ערוכים במידת האפשר אבל בסופו־של־דבר מעורבבים, מדורות שונים, בלי התחלה וסוף ברורים (במיוחד בגמרא), בלי הקדמות או הסברים למתודולוגיה / שיטות שונות במדרש / קונטקסט תרבותי / כנגד מה הדברים נאמרו. אז ברור שזה ירגיש מאוד מוזר. וזה כעין מה שהרמב"ם כותב, שבכלל החכמות, צריך הרבה הקדמות כדי להבין שלב מסוים באותה חכמה. וגם, אם היינו רוצים לחקור ברצינות טקסט יווני או רומאי או סנסקריט מלפני מיליון שנה, זה היה מסובך מאוד לעשות את זה בלי קונטקסט והבנה של התרבות / צורת התבטאות / הלוגיקה שהייתה נפוצה וכן הלאה.

 

לכן לומר "אה המדרש של עם לבן גרתי תרי"ג מצוות שמרתי הוא אנכרוניסטי ולא אמיתי" בעיני זה קצת ילדותי כי יש פה אפס מאמץ לנסות להבין מה העניין. איזה אינטרס יש לחז"ל לומר דברים מטופשים? אז בסדר, כמו בסרטון שהבאת, תמיד יש מוזרים בשולי החברה. אבל נראה לי שבסוף ההיסטוריה והמיינסטרים "מנפים" את מה שקיטש ואת מה שלא.

 

לכן לצורך העניין המדרש הספציפי הזה בוודאי אין הכוונה ששמר תרי"ג מצוות הרי הוא לא היה כהן (ואם כן אז לא התחייב בפדיון הבן...), הוא לא קיים מצוות גירושין או ייבום... זה ברור שהכוונה היא שהוא שמר את הרעיון הכללי של התורה למרות הקשיים שבגלות. ודווקא בגלל שהוא "גר" (מגורים זמניים) ולא נטמע. לכן ניתן לשמור על הזהות היהודית בגלות, בתנאי שמבינים שאנחנו שם רק זמנית. אין לי מושג איזה דופי תיאולוגי אתה מוצא ברעיון הזה.

 

וכך גם שאר הרעיונות, גם הדרשות ה"רחוקות" יותר כמו "על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו נחשב חשבונו של עולם".

 

"גם פירוש זה ודרש זה נראה זר מאוד, מה שלא נמצא כך בכל דברי חכמים; הן מצד הענין, שאין שייך דבר זה במקום שהכתוב מדבר מה שכבש סיחון את חשבון. ומכל שכן דרש המלות, שהם רחוקים מאוד מאוד מפשוטו. ועתה דע, כי כאשר יש חכמה לחכמים בכתוב, אף על גב שלא נמשך אליו כל הפסוקים בפירוש פשוט, לא הקפידו בזה, כי בודאי נמשך כל הכתוב לאותו הענין שנגלה בכתוב. ואף אם הוא נמשך אחריו בדרך רחוק, אין להקפיד בזה." כלומר בדרשות מהסוג הזה העיקר הוא המסר. וגם לא ברור מה הטעם בהתעקשות שאין הפירוש מתאים לפשט הכתובים, כאילו דה. כל הרעיון שזה "מתחכם" קצת כדרך הדרשות.

 

///

 

לגבי כמה תגובות אחרות שלך, למה אתה חושב שהאבות היו כאלה שלוחים חסרי־דעת? האנושות באותה תקופה לא היו אנשי מערות הדברים ידועים. האם לא הייתה שירה ואומנות וספרות ופילוסופיה לפני 2400 שנה בימי אפלטון? אם כן מה היה ההבדל המהותי בין יוון של לפני 2400 שנה לבין אכד ש־1000 שנה לפני־כן? אף־אחד לא ידע קרוא וכתוב? אנשים לא ידעו מה זה שירה? מופרך לחשוב שבן־אדם אחד מיני אינספור כן התעניין במהות העולם ועל־ידי־כך ייסד קבוצה אתנית־לאומית?

 

ולגבי דוד שעסק בטהרות – נכון שאיך שחז"ל מטהרים את זה נשמע קצת על דרך הגוזמא. אבל האם דיני טומאה וטהרה אינם חלק מהתורה שבכתב? וההבדל בין דם מכה לדם הנובע מהמקור אינו הגיוני? וכי אין זה הגיוני שמלך שאהב את התורה, עסק גם "בין דין לדין" וגם "בין דם לדם ובין נגע לנגע"? האם זה יותר מופרך ממה שהוא כתב ספר שירי תפילה? מניין לך מה אנשים עושים בזמנם הפנוי? אמנם, גם אני איני אומר שדברי חז"ל חייבים להיות בדווקא על כל דבר. העיקר הוא להעביר מסר. ובסופו־של־דבר, אני לא יודע מה הבעיה במסרים של חז"ל. לדעת יותר טוב את חוקי ה'? להיות קרוב אליו? לתמוך בעניים? להיות אדם צנוע ישר וטוב? כל־כך מוזר הדבר?

 

///

 

בכל־מקרה, לא יודע אם קראת את באר הגולה אבל אם לא אז זה הזמן לשבת בנחת ולנסות להבין את הספר הזה, אחרת לא הייתי קורא לזה יושרה אינטלקטואלית ראויה לשמה.

ניסית מהר"ל אי־פעםחתול זמני
איזה ספר בדיוק?shaulreznik
באר הגולה וחידושי אגדותחתול זמני
זה מאוד שטחי להבין ככהנקדימון
תריג זה ביטוי לכל התורה. כבר הרמבם דן לפני 1000 בדברי אגדה מסוג כזה והגדיר היטב את השוטים שקוראים משפטים כאלה כפשוטם.

המילה "לגור" משמעותה בצורה שהייה זמנית ולא קבע. יעקב אמר שהוא מעולם לא השתקע אצל לבן אלא זו הייתה תחנה, וכל השנים האלה הוא היה גר, כלומר הזהות שלו נשארה מובדלת. ומהי הזהות הזו? האמונה שאותה קיבל מיצחק ומאברהם, ואת "צדקה ומשפט" שהרב"ה ידע שאברהם אבינו יצווה את בניו.

למה להפוך איש עברי מצוי לאינטלקטואל מערבי?shaulreznik

שמספר על חיבוטי הנפש שלו. כשקוראים את התורה, רואים אנשים די פשוטים, לא מורכבים במיוחד, שהדת שלהם דאז הסתכמה במצווה או שתיים (ברית מילה, הקמת מזבחות אקראיים ואיסור להתחתן עם בנות כנען). אבל די ברור רש"י ראה בכל הדרשות הנ"ל אמת לאמיתה.

הבלים. אתה נדבק לניסוח המודרני ומשליך ממנונקדימון
עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך י"ט בניסן תשפ"ו 16:00

למילים בתנך יש משמעות והיא עולה יפה במחקר עם קונקורדנציה. וגם בהקבלה לשפות האחיות האזוריות של אותה התקופה.
 

"לגור" בתנך זה תמיד במשמעות של ארעיות. האם יעקב התכוון לומר ללבן את מה שהוא ידע לבד? שיעקב לא נשאר שם לנצח? האם הוא בא לגלות לעשיו איפה הוא התחבא כל הזמן הזה? ברור שלא, הרי כמה פרקים קודם נאמר במפורש שעשיו ידע לאן יעקב הלך (ולכן לקח את מחלת בת ישמעאל לאישה). ולפי הכעס של עשיו בדרכו אל יעקב ברור גם שהוא לא שכח את גניבת הברכה מיצחק. ממילא יש מוטיבציה והיגיון לקרוא את הפסוק בצורה שמכבדת את האינטלקט *שלנו* לכל הפחות.

שמישהו יסביר לי למה אנחנו לא אוכלים מצות רכות כלקעלעברימבאר

החג וכל חול המועד?

לא אני טוען, השולחן ערוך פוסק שפשטידא מברכים עליההסטורי

המוציא וברכת המזון. פשטידה שלהם, שמופיעה בדברי הפוסקים בכל מקום - זה בצק שממולא בבשר/ירקות/גבינה. במילים אחרות, מה שאנחנו קוראים בורקס. זה לכאו' סותר לדבריו לפני כן לגבי מילוי, כאחת האפשרויות של פת הבאה בכיסנין.


יש מהאחרונים שבאמת תירצו שפשטידה זה דבר גדול, אבל אם כך צ"ע למה הביא דוגמא אחרת ולא פשוט ציין גודל.

לכן המג"א חילק (וזה בהחלט נכנס בלשון השו"ע) שכל מה שהוזכר מילוי (ובדומה טעם) זה כשממולא במילוי מתוק או מלוח, אבל מילוי בשר/ירקות וכד' שהוא 'אוכל' ולא ממתק, נשאר המוציא וברהמ"ז.


האחרונים (שו"ע הרב ועוד וכך הכריע במשנ"ב) הרחיבו את דבריו לכל מה שהוא 'דרך להגיש כמיני תענוג' גם אם הוא במילוי של אוכל.


לכן הרב מגנס תמיד לימד בישיבה, שעל בורקס קטן מברכים מזונות, אבל על בורקס שהוא מנת אוכל - המוציא. כך גם מחשבן בספר 'וזאת הברכה'. לגבי 'לחמניית מזונות', הרב אריאל בבאוהלה של תורה (נדמה לי כרך א') מוכיח שהיא תמיד המוציא.


(אני מודע לכך שבפוסקים הספרדים לכאו' מלמדים אחרת. צ"ע)

למה אוכלים רק אחרי סיפור יציאת מצרים ולא לפני?מבקש אמונה

קצת קשה להתעכב על סיפורים ולהנות על בטן ריקה...

אחרי אכילה אנשים נוטים להיות ישנונייםחתול זמני

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

תודה. סך הכל הגיוני 👍מבקש אמונה
וואלה. נשמע כיף. ככה כתוב בגמרא?מבקש אמונה
חח למה מחקת. אז מאיפה המידע?מבקש אמונה
ככה שמעתי מרבקעלעברימבאר
אה אוקיי. מעניין 👍מבקש אמונהאחרונה

אולי יעניין אותך