ביקורון חד"פ, רק כדי לשאול שאלה קטנה...תות"ח!

ואולי אשלח עוד מעט גם משהו...

אחרי זה, מתכנן לא להתחבר כלל...

 

שאלה/מחשבה שעלתה בראשי:

כתוב בגמרא בבא בתרא י"ז עמוד א' כך:

"תנו רבנן ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד"

 

זאת אומרת, רק ארבעה היו ראויים לחיות לנצח, אבל בגלל חטא אדם הראשון (מעניין באמת שכתוב עטיו של נחש, החטא היה בעיקרון של האדם עצמו, לא של הנחש...אבל אולי כי זה נגרם בגלל הנחש ואולי הנחש הוא דווקא הסמל לחטא, הכפירה בטובה, הניתוק מה' יתברך...שאלה...) הם מתו טרם זמנם.

שמעתי שיש הרבה רבנים גדולים, או תנאים וכיוצא בזה, שלעומת שאר בני האדם הם ראויים לחיות לנצח. למה...? כיוון שלרוב בני האדם אין שאיפות גדולות יותר מדי, השאיפות שלהם זה להסתדר בחיים, לפתח איזה משהו מסויים, ליהנות, להוליד ילדים וזהו. כמובן, כל אחד הוא עולם ומלואו ולכל אחד יש תפקיד בעולם וכו'...אך השאיפות שלנו בדר"כ, במיוחד כאנשים לא דתיים, הן שאיפות יחסית קטנות. לעומת זאת, השאיפות של אותם גדולי עולם היו עצומות, הם הספיקו כ"כ מעט ממה שהם רצו, היה להם חזונים גדולים ושאיפות מטורפות והם הספיקו גרגיר ממה שהם רצו, ומצד האמת הם היו יכולים לחיות לנצח ולא היו גומרים את מה שהם רצו.

השאלה שלי היא האם זה אכן קשור לשאיפות, או שיש משהו נוסף. כי אם זה קשור רק לשאיפות, זה סותר את הגמרא שאומרת שרק ארבעה מתו בעטיו של נחש. ואפשר אולי לתרץ, אם נאמר כך, שבאמת יש להם שאיפות, אך עדיין יש להם חטא, ולכן זה לא רק עניין של שאיפות.

אמנם אפשר להגיד שמצד הדור שלא ראוי, הם מתו, כמו שארבעה שמתו בעטיו של נחש, שהרי כוח גדולי הדור מגיע מכלל הציבור ולא תמיד עוזר שהם עצמם ראויים וגדולים, כמו לדוגמא שנבואתו של משה רבינו הופסקה למשך 38 שנה רק מכיוון שהדור לא היה ראוי, אך להגיד שהם עצמם לא ראויים ובגלל החטא הם מסתלקים מן העולם, קשה באמת להגיד כך. וגם יש את הסיפור המפורסם על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל שמכיוון שהיו ראויים למות עם רב מישראל ל"ע רח"ל, מכוח זכויותיו הרבות הוא הסתלק טרם זמנו והציל נפשות מעם ישראל.

גם עוד משהו תמוה בעיניי, זה איך דווקא האבות של הצדיקים (ישי ועמרם) מתו בעטיו של נחש, הייתי מצפה שהצדיקים עצמם ימותו בעטיו של נחש, לא אביהם. התורה ראתה לנכון לכתוב את צדקתם של בניהם וכמה הם גדולים, לא שלהם, אז מוזר שהם דווקא מתו בעטיו של נחש. אולי אפשר להגיד כך:

הצדיקים צריך שיהיו מחוברים אל העם, צריך שיהיו קשורים אליהם ויהיה איזשהו קשר ביניהם. אותם אבות היו קדושי עליון ואפילו מתו רק בעטיו של נחש, אבל הם לא היו גדולי דור כיוון שהיה יכול להיווצר מרחק, "דיסטנס", בינם לבין הדור, שהרי הם מחוברים לאינסוף, הם אינם מבינים בבני אדם שחוטאים, והם לא יכולים ללמד עליהם זכות או להבין אותם. דווקא אותם צדיקים שחטאו, והיה בהם חטא, שהרי הם לא מתו בעטיו של נחש, גרם לגדולתם ולכך שהפכו לגדולי דור. אמנם, הם עדיין היו צדיקי עליון, ואחד מפירושי חז"ל (לא יודע בדיוק איזה, סורי...) אומר שהסיבה שהתורה הזכירה את חטאם של הגדולים, זה כדי להראות שאלו כל חטאם, שהם ספורים ובודדים, וזה דווקא מראה על גדולתם. (זה אחד מהפירושים שעונה על השאלה מדוע יש הזכרת חטאים של גדולים בתורה, הרי הרבה פעמים דווקא יש לימוד זכות על הגדולים, ומפרשים עליהם דברים טובים, ומדוע מוזכרים חטאם והדברים הגרועים שהם עשו, זה כביכול המגמה ההפוכה...יש הרבה פירושים, זה אחד מהם...).

בקיצור, זה דווקא מראה על גדולתם, על כוחם האדיר, שהרי שבע יפול צדיק וקם, ואילו בן אדם שאין לו יצר הרע גדול כמוהם דווקא לא תמיד יוכל להגיע לגדולות, כיוון שלא יהיה לו את הכוח האדיר הזה לרתום לדברים טובים.

עוד פעם שמופיע עניין חטא אדם הראשון, זה במעמד הר סיני. כתוב בפסוק: "ויחן שם ישראל נגד ההר", כאיש אחד בלב אחד, וידועה הגמרא שאומרת על זה: "ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן" מסכת שבת (קמו, א), דהיינו, שפסקה זֻהמתו של נחש ותיקנו חטאו של אדם הראשון ובטלה מיתה מן העולם, עד שחטאו בעגל וחזרה מיתה לעולם. אך דווקא משה רבינו, אב הנביאים, "לא קם בישראל כמשה עוד", "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא : פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט וכו'...", מכיוון שהוא מחובר לעם ישראל, למרות החטא הנורא הזה, הוא עומד לפני הקב"ה ומסנגר על עם ישראל ואומר לקב"ה שימחל לעם ישראל "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", במסירות נפש עצומה, למרות שיכל לקבל את ההצעה של הקב"ה שהוא וזרעו ימשיכו ועם ישראל ימחק. דווקא בן אדם כזה יכול לקבל את התורה, שכתוב עליה כך: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה- תבלין". התורה לא ניתנה למלאכי השרת, כידוע, אלא ניתנה דווקא לאנשים שעשויים מעפר ואפר, אנשים שבאים מהעולם הזה, שהם לא רק קודש אלא גם חול, דווקא הם יכולים לקבל את התורה. אבל, זו אחריות רבה, הם צריכים לקדש את החול ולרומם אותו כדי להגיע למדרגות עליונות, הם צריכים לרתום את יצר הרע ליצר הטוב ולכוחות טובים, ולהיזהר ולהימנע מכל הסכנות בדרך, אך בסופו של דבר, הם הכי ראויים.

ובנימין, אפשר להרחיב עליו הרבה, אבל בקצרה, הוא זה שלא היה במכירת יוסף, ששיכן שלום בין האחים, שזכה לכך שהאבן שלו תהיה האבן הצבעונית, שמכילה את כל הצבעים של כל השבטים כולם, וזכה שבנחלתו יהיה בית קודשי הקודשים. שבכה על שני בתי המקדש שעתידים להיחרב. דווקא הוא, אותו אחד אחדותי שבעצם די "ניטרלי", לא במובן שלילי, אלא במובן שהוא "כללי" ולא משהו נקודתי וספציפי, דווקא הוא הכי ראוי שבחלקו יהיה בית קודשי הקודשים. אך זה כאשר מדובר על המקום הכי מקודש, הכי קשור לא-לוקות, אך ממנו לא יצא המשיח, המשיח יצא דווקא מדוד המלך, שהוא לא אחד מהאלו שמתו בעטיו של נחש, שמוזכרים חטאים שלו בתנ"ך (ואני לא מדבר על חטא בת שבע, אם כי גם זה חטא, אמנם לא חטא אשת איש, אבל כן חטא...לא משנה, לא ניכנס לסוגייה, זו סוגייה ענפה שבאמת יש לי הרבה מה לכתוב עליה, אבל לא כאן המקום והזמן לעשות את זה...מי שרוצה מוזמן לעיין בתירוץ של הרב נבנצל על זה, זה מאוד יפה, יש עוד כמה פירושים בעניין וזו סוגייה גדולה), שהוא זה שמצד אחד לוחם ויוצא ראשון בקרב ונמצא בחזית וכותב בתהילים "ארדוף אוייבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" (אגב, מעניין מה השמאלנים אומרים על הפסוק הזה, או שהם עדיין מתעקשים לתאר את דוד המלך כיפה נפש שלא פוגע בזבוב וכותב את ספר תהילים...), ומצד שני פוסק הלכות ענק, ומלמד תורה עצום, בעל ענווה גדולה, דווקא הוא ראוי. הוא מסמל דווקא את החזרה בתשובה, הוא החוזר בתשובה הכי גדול שיש ושיש הכי הרבה ללמוד ממנו, ודווקא הוא ראוי לגאול את עם ישראל. כי שוב, כמו משה רבינו, שבזכותו הייתה כפרה לעם ישראל, וניתנו לוחות שניים ביום הכיפורים, שעד היום הוא יום של כפרה לעם ישראל מכל חטאינו, כך גם דוד, שחוזר בתשובה, הוא יכול לגאול את ישראל. אבל הוא בעצמו לא גואל, הוא בעצמו לא המשיח, אלא הזרע שלו. מוזכר בגמרא שאחד מהאלו שמתו בעטיו של נחש הוא דווקא בנו של דוד, ואם נגיד שמכלאב יצא המשיח זה באמת לא מסתדר, אולי בניו של כלאב לא כמוהו שמתו בעטיו של נחש, כמו עוד בנים של כאלו שמתו בעטיו של נחש והם עצמם לא מתו, ואז הם ראויים ויכולים לגאול.

 

טוב, יכול להיות שכתבתי מלא שטויות, אשמח לביקורת ולתשובות לשאלות הבאות:

א. מה העניין של החיים לנצח...? שאיפות או משהו אחר...? חטאים...? אם כן, הסבר, נמק, פרט והדגם.

ב. האם המצב שתיארתי לגבי האנשים שלא מתו בעטיו של נחש והם ראויים לגאול, זה דווקא כאשר עם ישראל לא במצב אידיאלי...? האם המצב האידיאלי זה רק כאשר הדור יהיה בדרגה כזאת להיות גם אתה ואם לא לא...? אשמח לפירוטים ולהסברים של העניין...

ג. לגבי עמרם, באמת שאין לי צל של שמץ של מושג איך להתחיל לפענח מדוע הוא נכנס לרשימה של אלו שמתו בעטיו של נחש. לא מסופר עליו כלום בכתוב כמעט...אשמח לביאורים...

ד. מדוע כתוב בעטיו של נחש דווקא, מהו העניין של זֻהמתו של נחש וכו'...ולא פשוט חטא אדם הראשון.

ה. בירור וחידוד העניין של כוח היחיד של גדולי הדור לעומת הכוח הכללי והציבורי שמגיע מהדור עצמו, לא ברור לי עד הסוף העניין של זה.

 

תודה רבה, אשריכם ישראל...!!

תזכו למצוות ולאורך ימים ושנים עד מאה ועשרים...!!

 

@נשמה כללית

@חסדי הים

אייי, ה' יברך אותך ואת השאלות ה"קטנות" האלה שלך..The Lion


קטנה? 🤭פשוט אני..
תות"ח!

It's me...🤷‍♂️

@The Lion

א'-בן חורין

אני לא מבין מאיפה הבאת את הטענה התמוהה הזאת שאנשים שיש להם שאיפות לא ראויים למות, וגם מה זה בדיוק " שלעומת שאר בני האדם הם ראויים לחיות לנצח"- מה הקשר לעומת שאר בני אדם? או שהם ראויים או שלא.

בפשטות הייתי אומר שזה ענין של חטאים. החטא הוא זה שמביא מוות על האדם. ומה שהגמרא אומרת זה שארבעה אנשים היו נקיים מספיק מהחטא כדי לא למות.

 

ב'- לא הבנתי.

 

ג'- האמת שאני חושב שעמרם הוא דוקא הכי מובן מבין כל הארבעה. על בנימין כתוב מעט מאד. על ישי גם כן כתוב מעט מאד. ועל כלאב לא כתוב כמעט כלום. על עמרם אמנם לא כתוב כלום באופן ישיר, אבל אם מתבוננים בתורה, אפשר לראות שהדמויות המרכזיות ביותר בהנהגת עם ישראל ושהשאירו את המורשת הכי משמעותית הם משה ואהרן, וכשרואים את זה ככה, אז זה הגיוני שהאבא של שניהם (ושל מרים הנביאה, שבזכות שלושתם התפרנסו ישראל במדבר), היה צדיק עצום.

ובאופן כללי יש היגיון בזה שדוקא האבא של הצדיק או הבן שלו הם גדולים יותר במובנים מסוימים. האבא של הצדיק- הוא בעצם זה שנתן את נקודת הפתיחה המשמעותית, וגם אם הוא לא חידש דבר משמעותי, הוא יצר תשתית יציבה שאפשר לבנות עליה. ואפשר להאריך בזה הרבה. (למשל ראה שהסיפור של שמואל מתחיל מהסיפור של חנה, ובעצם הוא בא לעולם בזכותה). והבן של הצדיק- הוא בעצם צדיק בן צדיק- שהתחיל בנקודת פתיחה מעולה ושמר ללכת בדרך ה' כל חייו.

 

ד'- לגבי זה שכתוב בעטיו של נחש עיין בעין אי"ה על מסכת שבת (זה בדף נ"ה במסכת), יש לו שם הסבר מעניין על זה. הוא מסביר שלנחש יש תביעה כללית של מידת הדין שתעמוד על שלה (וקשור למה שהחטא של אדם הראשון התחיל בזה שהוסיף- "לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו"), ואותם צדיקים שמתו בעטיו של נחש לפי דבריו, אף שלא חטאו, לא הלכו על פי הדין אלא לפנים משורת הדין ויש להאריך. 

(הערה חשובה- זו הפרשנות שלי לדבריו. אתה מוזמן לעיין במקור. אינני ערב לך שתבין כמו שאני הבנתי.)

יש לציין גם שעל פי מדרש מסויים זה שאליהו לא מת קשור לזה שלא חטא, ולפי זה הוא היה במדריגה מעל המדריגה שלהם. (ויקרא רבה, כז,ד) ויתכן שזה קשור להנ"ל.

 

 

ה'- לא יודע על מה ביססת את התאוריה המסויימת הזו. יש לציין שחז"ל אומרים גם על ישי (יצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא, ברכות שם שם) וגם על עמרם שהיו גדולי הדור. ובהחלט הגיוני בעיני לומר שדוקא הבן של הצדיק שמגיע עם תשתית חזקה יותר- יכול לעשות פי כמה. וגם בזה אתה יכול לעיין בעין אי"ה על התולה בזכות עצמו.

תודה רבה על התגובה המפורטת...!תות"ח!

א'. כך שמעתי, לא הייתי בטוח בזה. אוקיי, בסדר...

ב'. הרעיון שכתבתי שלא הייתי בטוח בו, על זה שדווקא אנשים שהם לא מלאכים שמחוברים לעם הם צריכים לגאול את העם. שאלתי היא כזו: קודם כל, האם הרעיון הזה נכון. שתיים, איך זה מסתדר עם כלאב, בנו של דוד, שהוא כן "היה מלאך", אך דווקא מזרע דוד יצא המשיח, או שזה כמו התירוץ שכתבתי שם, לא הייתי בטוח אם התירוץ הזה נכון, זה היה נראה לי די דחוק...שלוש, האם במצב האידיאלי באמת המנהיג אמור להיות הרבה יותר א-לוקי ומחובר לשמיים, וזה רק כי עם ישראל לא במצב רוחני גבוה אז צריכים מישהו שהוא מחובר לעם או שזה הכי אידיאלי וזה שהוא מחובר לעם ולא רק דבוק בא-לוקות ממש זה יתרון...? זה באופן כללי גם לגבי הרבנים הגדולים, האם רק בגלל הצורך בעם צריך שהם יהיו מחוברים לעם וזה הכי טוב, או שגם אידיאלית זה עדיף כך...? מקווה ששאלתי הובנה עכשיו....

ג'. יפה מאוד, אהבתי, אשריך...!!

הוספה קטנה: באמת דבריך מסתדרים עם ישי לדוגמא, שכששמואל הלך למשוח מלך אחרי שנגזר על מלכותו של שאול להיקרע בעקבות החטא, ה' מצווה את שמואל ללכת למשוח מישהו מבית ישי מבית לחם, ולא כתוב ספציפית עדיין על דוד, ובאמת שמואל חשב שאחיו של דוד הם המועמדים למלוכה ולא דוד, שזה מראה שיש עניין שדווקא מבית ישי, וגם מלא פעמים מזכירים את ישי, כנאמר בלכה דודי: "על יד בן ישי בית הלחמי קרבה אל נפשי גאלהּ", שהייחוס של דוד מוזכר ביחס לאביו. וגם זה שכתוב על נביא בתנ"ך, שהגמרא אומרת שכל פעם שמוזכר אביו של נביא בידוע שהנביא נביא בן נביא, דהיינו שאביו גם נביא. וגם הגמרא של "צדיק ורע לו" שמעמידה את זה באחד מהתירוצים בצדיק בן רשע, ואילו "צדיק וטוב לו" זה צדיק בן צדיק, ופה כשהוא הולך בדרכי אביו ופה כשהוא לא הולך בדרכי אביו, כנאמר שם שם. רואים משם את היסודות שהאבא מקנה, שזה דבר מאוד חשוב.

ד'. וואו, תודה רבה על המקור, אשריך...!

ה'. כן, אתה צודק מאוד, וגם נאמר על יצחק שהוא "גדול האבות", כי אביו היה אברהם והוא נתן לו כלים ורקע טובים מאוד, שבזכותם הוא יכל להתעלות עוד יותר, אהבתי...! אבל לא הבנת בדיוק את השאלה הזו, השאלה החמישית הייתה בעניין הכוח של גדולי הדור מכוח הציבור, כמו שנתתי שם דוגמא על נבואת משה רבינו שנסתלקה במשך 38 שנה בגלל הדור שלא היה ראוי, וכן כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו וכן מה שכתוב לגבי המשיח, שהוא מגיע כל הזמן, בכל דור, רק שהדור לא ראוי שיהיה משיח ויגאל את עם ישראל, וכבר ידוע על כמה שהיו ראויים להיות המשיח. (ולא, לא שבתאי צבי...).

תודה רבה על התגובה המפורטת שביארה לי הרבה דברים...!

ד'. 

~~~~בן חורין

ב'- אני לא חושב שזה נכון לומר שרק מי שיש לו חסרונות ראוי להנהיג את העם. ויש להאריך.

(על זה כנראה ניסיתי לענות לך בנקודה ה'. כנראה שלא הבנתי אותך כהלכה.)

 

לגבי ה'- מה שאני מבין זה שיש את המעלות שהצדיקים מקבלים בשביל עצמם, ויש מעלות שהם מקבלים בשביל הציבור. מעלות שמלכתחילה הן בשביל הציבור- זה תלוי במעלת הציבור. למשל מלכות, או נבואה זה משהו שניתן עבור העם, ולא סתם עבור היחיד. וזה שהוא לא יקבל את המעלה המסוימת הזו בגלל הציבור, לא יפחית ממעלתו כשלצעמו.

-----רב שמואלאחרונה
שמעתי שבאמת יש כאן כותבים שאוהבים דרשות יפות
למה...סיעתא דשמייא1

...במעשה העגל השם סלח כאשר העניין הוא עבודה זרה ממש במזיד

ואילו בעניין המרגלים שזה לשון הרע לכאורה ועוד שהם עשו תשובה השם לא סלח?

לדעתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.

כמו שנאמר "אל נורא עלילה".

גם בכבוש הארץ הם היו….סיעתא דשמייא1
… זקוקים לניסים מעל הטבע כמו: נפילת חומות יריחו, "שמש בגבעון דום".
תשובה על סחיטהפשוט אני..

נניח אתם יודעים על אדם כלשהו, שהוא מתכוון לעשות מעשה חמור מאוד. 

למשל לשדוד בנק.

 

 

אתם מאיימים עליו שאם הוא לא ייתן לכם חלק מהשלל, אתם תדווחו עליו למשטרה.

הוא לא מוכן לשלם, ואתם מדווחים למשטרה כמו שאיימתם.

 

 

אני חושב שאין חולק על כך שהאיום הוא מעשה חמור מאוד, ויש לעשות עליו תשובה. כלפי האדם וכלי המקום.

 

אך מה לגבי מימוש האיום, כלומר זה שבסוף סיפרתם למשטרה? האם צריך לעשות על זה תשובה? האם זה מעשה רע?

 

מצד אחד, עשיתם את זה מתוך טעמים אגואיסטיים, מתוך חמדנות ונקמנות וכו'. הנפש שלכם הושחתה, אין לי ספק.

מצד שני, סוף סוף המשטרה עצרה בזכותכם אדם מסוכן ומנעה ממנו להוציא לפועל את זממו, ואולי בזכותכם חייהם של אנשים ניצלו (של השודד עצמו ושל עובדי הבנק).

 

מה דעתכם? צריך לעשות תשובה על ההלשנה? אם כן, איך?

מתוך שלא לשמה יבוא לשמה אבלקעלעברימבאר

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כלומר מול אותו אדם לא היית מבקש סליחה?פשוט אני..
בפן המעשי - לא עשית לו משהו רע,קעלעברימבאר

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

אולי לבקש סליחה על הצער שצעירנו לפני התלונה למשטרהקעלעברימבאראחרונה
כיוון ש-"לא בשמים היא", אלא כל אחד לפי ההשקפהפ.א.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

אם אתה ציני אני אתך.סיעתא דשמייא1
אם הם רבותיך אז כןנקדימוןאחרונה
פורים שני
לא מוצא זמן ללמודאבא פגום

אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.

אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.

אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה

שבת זה המאני טייםחתול זמני
בחן את עצמךשפוי

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אשמח לעוד עצות ☺️אבא פגום
אתה נבחן כשיש לך פנאיאלעדאחרונה

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

המלצות לספר בים דרכך וסדרת אש החסידותאבא פגום

אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?

תודה🙏

אש החסידות חזק מאודאחד איש
בשפה פשוטה. זה חסידי ממש אם אתה בעניין אז זה מאוד טוב.  בים דרכך גם טוב זה עיבוד כזה של הרב מורגנשטרן
עוד מישהו מכיר? המלצות?אבא פגום
לפני זמן מה סיימת את בים דרכךאלעד

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

מה הכוונה תובעני?אבא פגוםאחרונה

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

מה המקור למשפט "הרבה שלוחים למקום"?מתואמת

מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...

גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...

אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)

בחז"ל זה "הרבה הורגים למקום" תענית דף י"ח עמוד ב'הסטורי
אבל נכון שהרבה מקורות במפרשים שציטטו את זה, הביאו בנוסח של "הרבה שלוחים למקום" והמשמעות בהקשר שם, היא אותה משמעות.
תודה רבה!מתואמת
אז איך קרה שהציטוט השתנה לשלוחים?
אני לא יודעהסטורי
אבל כפי שכתבתי, במקור המשמעות היא שאם טריינוס לא יהרוג אותם, יש הרבה שליחים להרוג - דובים, אריות וכו'.

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

תודה רבה!מתואמת
הרבה פעמים ברשי (בכמה וריאציות)טיפות של אור
שמות טז לב, איוב לז ח, יומא פז עמוד א, שמות כג ז, דברים לב לה, שמות ד יג
אולי הוא שינה מלשון הגמרא בתענית שהזכירוטיפות של אור

בהשראת המכילתא

 

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

 

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

תודה רבה! עוזר לי מאוד.מתואמת
בשמחה 😊טיפות של אוראחרונה
איזה ספרי קודש אתם רוצים..אנונימי 14

א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?

ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?

(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)

(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)

אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..


אני אתחיל.

א.  קלאסי-  ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).


ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..

הייתי רוצה לכתוב ספר כולו על מצוות "מעקה"אריק מהדרום

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

א. בהצלחה בעבודה החדשה. (קפץ לי מצמע)אנונימי 14

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

שאלות חזקות!אשר ברא
מה שאני רוצהחתול זמני

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

 

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

יש לי חבר שמחבב את מדרש רבהטיפות של אוראחרונה

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

 

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אההה , שאלה מעולה!אני:)))))

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

הוא לא המריא (; לא נורא..אנונימי 14
לא בדיוק ספר, ואולי קיים כזה (תספרו לי אם כן!)מרגול

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

כאילו סידור לאשה , אבל רק שחרית ומנחה ליוםאנונימי 14
חול, וגם שם לא כל התפילה אלא המינמום שנשים צריכות לומר?
כן, ואפילו בנפרדמרגול

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…


אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)


הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

יש כזה! עם מסלולים לפי הזמן שיש לךנפש חיה.
כן! נקרא "תהילת נשים" , אני יודעת שיש שם שחריתנפש חיה.


וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמישירהבו
מחפשת מקורות/ שיעוריםאשר ברא

בנושא של 'התלהבות', איך לקיים דברים ביותר אש פנימית.. דבקות וכו'..

ה' ישמח אתכם, תודה

אני לא מכיר מספיק את כתביו אבל אולי אחריםאנונימי 14

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

אכן.אחד איש
הכשרת האברכים עסוק בזה
תוכל לפרט?אשר ברא
...אחד איש

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

וזה לא בדיוק מה שביקשת אבל על הצד שאולי כןאנונימי 14

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

זהו..אשר ברא

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

צריך לדעתאחד איש
הרבה פעמים קושי בהתעוררות הלב והתלהבות תלוי לפעמים במצב נפשי שצריך לעבוד עליו או באיזה תפיסה מסוימת על ה' או על עבודת ה' שצריך לשפץ ועוד עניינים שלאו דווקא הפתרון שלהם זה להוסיף התחזקות על עניין ההתלהבות בעצמו אלא העניין הוא המסביב. להבין מה מונע מהלב להיפתח מה יושב עליו
^^ יפה מאוד שכויחאנונימי 14
נכוןאשר ברא
אבל אני מדברת על השלב של אחרי, שהבן אדם נמצא כבר בשמחה ורוצה להגביר התלהבות (:
אז לדעתי הכשרת האברכים יכול להיות טובאחד איש
מניח שיש כל מיני ספרים חדשים של הדור הזה וכל מיני שיעורים בנושא לא מכיר מספיק אבל מן הסתם אפשר למצוא
לא מכירה🙈אשר ברא
תוכל לפרט?
מסילת ישרים פרק זפצל"פ
ואמנם, התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות. והיינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה. וזה דבר שהנסיון יעידהו.

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.


אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

השיעור הכי טוב לנושא הזה הוא בליבנו פנימהמחפש אהבהאחרונה

בהצלחה!

אולי יעניין אותך