אבל מאז שהיא הבריאה היא לא מוכנה בשום פנים ואופן להתקרב למשטח החתלה. לא החלפת חיתול, לא החלפת בגדים ולא כלום. ניסיתי להחליף לה במקום אחר- עבד פעם אחת וזהו. לשים פיג'מה היתה אחת הפעולות האהובות עליה ובימים האחרונים זה בכי הסטרי ברגע שהיא רואה את הפיג'מה. כנ"ל לבישת בגדים בבוקר.
ניסיתי את כל הטריקים שבד"כ עובדים איתה כשהיא לחוצה. משחק שהיא אוהבת שמיוחד לזמן הזה, לשיר לה תוך כדי, לתמלל לה כל פעולה ולהראות מה בדיוק קורה, משחק דמיון עם בובה (אולי הבובה רוצה חיתול נקי? הינה שמנו לבובה חיתול נקי! עכשיו נשים חיתול נקי ל***).
כלום לא עוזר וזה רק מחמיר מפעם לפעם. היום לקח לי יותר מחצי שעה להחליף לה חיתול מסריח, כשכל שלב לווה בבכי מחודש והרגעה.
כמה נקודות חשובות:
- מאז שהיא קטנה היא עושה יציאה רק כשהיא לבד, איתי ובבית. בנסיעות להורים היא פשוט לא עושה יומיים. בימי שישי-שבת היא מוצאת זמן שבעלי בתפילה ורק אז עושה.
- עוד אין לה שיניים. בזמן שהייתה חולה כולם אמרו לי שזה סימן לשיניים. אולי קשור, אבל בינתיים לא יצאו
- כמו שהזכרתי קודם, היא לא אוהבת לכלוך. חשבתי שאולי הבכי יושב על זה, אבל היא בוכה גם בלבישת בגדים אחרי המקלחת
- זו לא דרך לתשומת לב. יש לה בכי אחר כשזה רצון לצומי. הבכי במקרה הזה הוא בכי הסטרי והיא לופתת אותי ולא מרפה.
- לא ראיתי אדמומיות או סימני פריחה באזור החיתול
משהו ממש מפריע לה ואני לא מצליחה להבין מה. אשמח לרעיונות מה לבדוק ולעצות
)

