היי בנות, ניק ותיק. הרבה זמן לא כתבתי פה עקב בעיות טכניות ועכשיו חוזרת כי נראה לי שתוכלו לעזור
אז ככה.. שנתיים אחרי לידה
ממש אחרי לידה התחיל לי דכדכוך שהלך והחמיר. חשבתי שזה נורמטיבי אחרי לידה, שהייתה צפופה לקודמת, וחיכיתי שיעבור.
עם הזמן אחרי שראיתי שמצבי לא משתפר אלא אף מחמיר וחייתי בייאוש מתמיד עזרתי לעצמי עם פעילות גופנית שמש וכו.. והמצב השתפר ב"ה. עם זאת, הייתי מוצאת את עצמי בהתקפי זעם והדכדוך המשיך בתדירות ועצימות נמוכה. הבנתי בסיעתא דשמייא גדולה שככל הנראה הבעיה שלי הייתה הגלולות, ואכן מהרגע שהפסקתי אותן ועברתי להתקן לא הורמונלי הכל חלף כלא היה באופן כמעט מיידי. ממש פלא גדול וברוך השם שהצלחתי לעלות על זה אחרי הרבה זמן
עם זאת, גם עם ההתקן הלא הורמונלי, בתקופת הווסת אני חווה שוב את התקפי הזעם והדכדוך. ורק בווסת. למשך יום או יומיים.
במהלך החודש הכל בסדר ואני מרגישה מעולה, רגועה, סבלנית וכו.. אבל כשהוא מגיע אני מרגישה כאילו יש לי דחף לא רגיל כאילו שד נכנס בי ואין לי מנוחה פנימית ויש בתוכי זעם עצום שרק מחכה להתפרץ וכל דבר הכי קטן יכול לגרום לי להשתגע. אני מבינה שככל הנראה התנודות ההורמונליות משפיעות עליי מאוד ותוהה האם למישהי קרה דבר דומה? איך התמודדתן/ מה עזר לכן?
תודה למי שקראה, כל עצה תתקבל בברכה



