אז אתמול היתה שקיפות עורפית, והייתי כ"כ מתוחה מהבדיקה. רק שיהיה דופק. רק שיהיה בסדר. שיהיו אפילו פי 2 בחילות רק שיהיה בסדר.
וב"ה הכל תקין הבדיקה, והעובר (סיכוי גבוה שזו עוברית דווקא) פתאום כ"כ גדל, והוא פשוט יפהפה, וכל הפלא הזה אצלי בגוף... ואמתכן ההורמונלית התחילה לדמוע אצל הרופא.
רגע של חסד ופלא ותודה גדולה בתוך הביצה הנאחסית של הבחילות וכאבי הבטן, וההורמונים וסף העצבים הנמוך (במיוחד על בעלי החמוד. מנסה לבלוע ולא להתעצבן בקול על דברים שברגיל הייתי מתעצבנת עליהם אבל בעוצמה פחות רצינית, וזה מתחיל להתיש). ואז בדרך חזור בעלי העלה את נושא ה"אם ח"ו יש לה תסמונת דאון או אחרת, ברור שהולכים לרב שיתיר לנו להפיל". הייתי כ"כ מוצפת מזה שבקושי הצלחתי להפסיק לבכות חצי ערב ולא הצלחתי להוציא את עצמי מהמוד הזה או לדבר ולשתף אותו...
וב"ה הכל תקין הבדיקה, והעובר (סיכוי גבוה שזו עוברית דווקא) פתאום כ"כ גדל, והוא פשוט יפהפה, וכל הפלא הזה אצלי בגוף... ואמתכן ההורמונלית התחילה לדמוע אצל הרופא.
רגע של חסד ופלא ותודה גדולה בתוך הביצה הנאחסית של הבחילות וכאבי הבטן, וההורמונים וסף העצבים הנמוך (במיוחד על בעלי החמוד. מנסה לבלוע ולא להתעצבן בקול על דברים שברגיל הייתי מתעצבנת עליהם אבל בעוצמה פחות רצינית, וזה מתחיל להתיש). ואז בדרך חזור בעלי העלה את נושא ה"אם ח"ו יש לה תסמונת דאון או אחרת, ברור שהולכים לרב שיתיר לנו להפיל". הייתי כ"כ מוצפת מזה שבקושי הצלחתי להפסיק לבכות חצי ערב ולא הצלחתי להוציא את עצמי מהמוד הזה או לדבר ולשתף אותו...
