שעליה נכתבו סגולות עצומות ונוראות,
ואם בערב פסח מעלתה עצומה כ"ש ביום ההילולא עצמו של בעל המאמר כידוע מעלת יום ההילולא,
אכן רבינו שמשון מאסטורופלי בא וביאר המאמר אך בעל המאמר היה רבנו האר"י.
משבח האר"י קדישא (שכפי שהעיד תלמידו מהרח"ו ז"ל שהיה משיח בן יוסף אף שהיה מזרע יהודה)
לא היה מי שישיג חכמה זו על אמתתה כמוהו,
כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות על כל דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס,
ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, בשיחות עופות ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים,
בסוד כי אבן מקיר תזעק ושלהובי פחמים ובשיחת מלאכים.
והיה מדבר ברוחות מהגלגולים רוח טוב ורוח רע.
והיה מכיר בריח הבגדים כמו אותו ינוקא דפרשת דברים, ובעופות אלמים.
ומביא נשמת אדם בעודו חי ומדבר עמו כל צורכו וחפצו, ואחר כך מסירהו.
והיה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף, ובבתי הקברות, ובעלותן בכל ערב שבת לגן עדן.
והיה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא, והיו מגלין לו רזי תורה.
וגם היה יודע חכמת הפרצוף, ושרטוטי הידיים, ופתרון חלומות על אמיתתם, ובגלגולים ישנים וגם חדשים.
והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם,
ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לגן עדן בלילה, והיה מלמד פירוש שורש נשמתו.
והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב. והיה נותן לכל אחד ואחד תיקון כפי הבחירה המיוחדת,
או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדה"ר.
והיה יודע כמה טעיות נפלו בספרים. והיה יודע להכות בסנורים.
והיה יודע כל מה ששנו החברים. והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענוה, ויראת ה' ואהבת ה', ויראת חטאו,
וכל מדות טובות ומעשים טובים היה בו.
וכל זה היה יודע בכל עת ובכל שעה ורגע. וכל החכמות האלו תמיד היו מונחים בחיקו. ועיני ראו ולא זר.
וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו, אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו.
ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, וזהו הביאו לידי רוח הקודש, והיה אליהו נגלה לו תמיד.
וכתב עליו מרן הבן איש חי
שמה שכתוב בשו"ת אבקת רוכל למרן ז"ל שהאר"י ז"ל התייעץ איתו בשאלה מסובכת
טעות דפוס הוא כי ידע את כל התורה כולה ברוח הקודש ולא נעלם ממנו דבר קטן וגדול בתורה הקדושה. נורא.
זיע"א
)