אוירבעך. מקווה שלפחות ממנו את מחזיקה.
אז קצת ענווה...
לגבי הפעמון - יכול להיות. אבל כבר הגעתי, זה לא משנה שום דבר אם היא תבוא עכשיו ולהבא תבקש לצלצל בפעמון, ככה שלהגיד לי לחזור לחדר ולצלצל ואם לא היא לא תבוא לדעתי גם רפואית גם אנושית וגם הלכתית זה לא תקין בשום צורה
לא להתייחס.
לא אמרתי את דעתי האישית ברמה ההלכתית.
אמרתי מה אמר רב שלמה זלמן וזכותך המלאה לפסוק ע"פ רבנים אחרים.
ואמרתי גם מה החוויה האישית שלי מ2 שבתות בבית חולים.
האם את שם יותר? ברור!
האם את מכירה את המערכת יותר? ברור!
אבל כמו שאת עצמך אמרת יש מקום לשיפור ברוב בתי החולים אנחנו בעצם סוג של מתווכחים על ההגדרות.
את אומרת שזה שיש בעיות לא מצדיק גישה שהמערכת היא הבעייתית
אני חושב שכן. אם יש מקום לשיפור והוא לא קורה אני חושב שהמערכת בעייתית.
להגיד שאם המערכת בעייתית אז זה איסור לעבוד שם - ח"ו אני לא חושב ככה
אני גם חושב שיש היתר הלכתי להיות רופא נשים, עדיין אני לא רוצה.
אי אפשר לו לעולם בלא בשם ובלא בורסקי אשרי מי שמלאכתו בשם ואוי לו למי שמלאכתו בורסקי.
כדי שלא תצעקו עלי, להיות איש צוות רפואי זה לא כמו בורסקי בעיני, פשוט אני רוצה להגיד שלא כל מה שמותר אני רוצה לעשות וכדאי לכולם לעשות
הוא מאוד רחוק מאיך שתיארת אותו.
הוא וה"ציץ אליעזר" היו שני הגדולים בדור האחרון שהיו הכי מובהקים בירידתם לקרבי-הקרביים של השאלות הרפואיות וההתנהלותיות בבתיה"ח.
ר' שלמה זלמן הקדיש חלקים משמעותיים מאוד מאוד מאוד מחייו כדי לשפר את המערכת. יגע וטרח לברר כל פרט, כולל ניסויים רפואיים שהוא אשכרה יזם כדי להגיע להכרעות הלכתיות. לבוא ולומר עליו שהוא "לא התעמק בהבנת המערכת ובהבנת צרכי במטופלים"??
ועוד לומר, ה' ירחם, שדבריו הם "נטו טרוניה על המערכת במקום לנסות לשפר אותה"? זה כל כך זלזול שלא במקום.... כל כך ניתוק מהמציאות.. כל כך העזת פנים...
ובכלל, מצחיק לומר "נטו טרוניה" על האדם האחרון מתוך שבעת מליארדי תושבי העולם שהגיוני לחשוב שהוא בכלל בא בטרוניה על מישהו כל שהוא. "טרוניה" ו"ר' שלמה זלמן" אלו שני מגנטים בעלי אותו מטען. שני קווים מקבילים. זה לעולם לא יילך ביחד.
פשוט חטפתי שוק לקרוא את המשפט הזה: "כשאדם בא מבחוץ ואומר: המערכת הזאת סתם לא רוצה לאפשר שמירת שבת ולא מעניין אותי למה - פשוט תמצאו דרך ותסתדרו. זה פחות רציני בעיני". הזוי באמת שאת מחלקת ציונים לר' שלמה זלמן. מה גם שכאמור - את פשוט לא מכירה את המציאות של פועלו.
זכותך לומר שיש לך רב שאומר אחרת (בתנאי שהוא בסדר גודל המתאים, אהמ 
) אבל לדחות בקש את דברי אדם שהיה ללא ספק פוסק הדור, (והמומחה, בה' הידיעה, להלכה רפואית) בטיעון ש"הוא בא בטרוניה, לא התעמק, לא הבין, לא ניסה לשפר".. זו ממש פריקת עול תורה וכבוד תלמידי חכמים. והכי הכי: נפילה בבור של עצמך, בדיוק במה שאת מבקרת: "לא להתעמק ולא להכיר את המציאות"...
כתבתי 3 הודעות מפורטות, ב2 מתוכם הזכרתי את הגרש"ז בפירוש, נתתי דוגמאות מהחוויה שלי בביתי חולים בשבת (2 בתי חולים שונים) בשניהם היתה 'עדות' למה שהגרש"ז אמר. ואז את אומרת שאני מציג את זה כדיעה אישית שלי ולא נותר אלא להבין שזו הדיעה שלי.. זה מביך הטיעון הזה...
הגרש"ז הורה למישהי שרצתה להיות אחות שאם היא רוצה לשמור על ההלכה שלא תעבוד בבית חולים. אז את יכולה להגיד שהוא לא הבין כלום מהחיים שלו כי כמובן את הכי חכמה ואיך יכול להיות שר' שלמה זלמן יודע יותר ממך. או להגיד יש כאן גישות שונות ולכבד, לא לזלזל ולא להקטין, אחרי הכל, הגרש"ז היה חרדי, לא מיזרוחניק כמוני שאפשר לזלזל בו בלי קשר למציאות...
עכשיו את אולי בקיאה במערכת הרפואית, במערכת ההלכתית את בקיאה? את הסוגיות הרלוונטיות ומחלוקות הפוסקים את מכירה לעומק?
די ברור לי מאופן הכתיבה שלך שאת תגידי שכן למרות שהתשובה היא לא.
ולכן לך יש צד אחד של הנתונים - הרפואי. לי יש את הצד השני של הנתונים - ההלכתי. ולא את ולא אני יכולים לבוא ולהגיד שאנחנו מכירים את המציאות בצורה שלמה. את לא מכירה את המציאות ההלכתית לעומק. אני לא מכיר את המציאות הרפואית לעומק. וזה בסדר לדון.
משום מה את זה את לא מבינה.
בדיוק לכן ציטטתי כאן את הגרשז שהבין ולמד לעומק הן את הצד ההלכתי והן את הצד המקצועי. ואחרי כל זאת אמר מה שאמר.
לגבי הסיפא שלך,
תתפלאי לשמוע שחוץ ממך יש עוד הרבה שלא מסכימים איתי (וזה מצוין)
אף אחד לא כותב בזלזול כזה מופגן כמוך. ואת יודעת את זה טוב מאד, בנוסף את יודעת שיש כאן אנשים שכותבים בוטה הרבה יותר ממני על חרדים למשל - ואת לא מגיבה ככה.
אני חושב שאני יודע למה.
מותר לך להכחיש.
אני לא מצפה שתקבלי אותי בזרועות פתוחות, אין לי שום צורך בזה.
הָיוֹ הָיָההרב לא אמר כלום על שעה שבע, אלא על כך שלא מתנהלים על פי ההלכה.
כשכתבתי לך שאת לא מכירה את המציאות, לא התכוונתי שאינך מכירה את מציאות בית החולים, אלא את מציאות מעורבותו של הגרש"ז בנעשה שם. (למעשה, לו היית קוראת את דברי בתשומת לב, לא הייתי צריך לחזור ולהסביר זאת)
הבה ונאמר, שזו לא תהיה הגזמה אם נטען שלמרות עבודתך בביה"ח, הגרש"ז הכיר את המערכת אף יותר ממך. מה הרמה שלך בביה"ח? אחות? רופאה? עם כמה ניסיון? הגרש"ז ישב עם מנהלי המחלקות ומנהלי בתי החולים. אין ספור פעמים ושעות. סביר להניח שהוא קיבל מידע שאת אולי תקבלי בעוד שלושים ארבעים שנה.
לגבי נחשון: זו זכותו של נחשון להביא את דעת הגרש"ז, גם אם זה לא מוצא חן בעינייך. לקרוא לזה מתקפה כדי להצדיק מתקפה חוזרת - אלו דמיונות.
גם כדי לבקר את אורח החיים החרדי אין צורך להיות חרדי, אגב. וזו זכותו של נחשון להביע את דעתו על אורח חייכם.
אף אחד לא ביקש ממך "לקבל אותו בזרועות פתוחות", הבעיה היא בכך שאת מניחה מראש שאת יודעת הכל והוא טועה. מה שמביא אותך גם לשיבושים ממש מגוחכים כמו שהודית בעצמך - "משום מה הנחתי שמדובר בגישה אישית" בשעה שהיה מדובר בציטוט מהגרש"ז.
ולסיום, רק נאמר, שכאשה חרדיה הייתי מצפה ממך ליותר כבוד לגרש"ז.
יחשבו שאני כ"כ נואש שפתחתי פצלש כדי להגן על עמדותי 
סתם תמשיך בשמחה
כבר היה כאן איזה ויכוח שבו טענו ש@someone הוא פצל"ש שלי (איך חשבו ככה למען ה', הוא פי מאה יותר מוצלח ממני!) והוא פשוט פירק את הטענה הזו לגורמים כשהוא הוכיח את ההבדלים והדיונים בינינו...
והנה נתחיל: אני לא מסכים איתך בדעותיך לגבי אברכים.
(שלוש ארבע ו..)
אבל די, נו, עבר תשעה באב, קצת הומור...
ואגב, כותבים מגוחך ולא מגוכח.
זה שהידע שלך מקיף יותר משלי לא רלוונטי. כי הידע של שנינו יחד לא מתקרב לידע של הגרש"ז.
ואם הגרש"ז אמר משהו - הוא התכוון למה שהוא אמר, והוא לא אשם שבמקרה לא מוצא חן בעינייך שנחשון ציטט אותו.
את לא יכולה לומר "לא עליו כתבתי" כשנחשון הביא את דבריו ואת כתבת על הדברים האלו שהם מנותקים מהמציאות, מלאי טרוניה, חסרי רצון לשפר, ושאר ירקות.
בשאר המלל שלך לא מצאתי משהו שמצריך תגובה.
אני לא יכול להתווכח, כי בטח את צודקת 🤷♂️
הָיוֹ הָיָהשאת קוראת לי "תדעי" "את" ו"אוהבת".
מצד שני, לא בטוח שזה יעזור. רק אשה שהחליטה שהיא גבר יכולה לטעון כך, אבל אני? מי אמר שאני גבר? לך תוכיח להם....
הָיוֹ הָיָהמה נראה לך את, שאנחנו הגברים גוש של חומר בלי לחלוחית של נשמה?
וה' ירחם 
וככה נעשה כסף?
גם אם הוא לא בי"ח דתי - הם בוודאי מכירים לפני ולפנים את ה"שטויות" שלנו 
גם במקום שאנחנו היינו היה יחס מעולה, רק רופא אחד ורק הערה אחת... לא על זה נשפוט אותם.
ברוב המקומות פחות
ר' נחשון,
ברור שבתמונה הרחבה, כל מציאות בית החולים היא הצלת נפשות. ומחללים שבת על ספק ספק ספק פיקוח נפש (עיין סוף מסכת יומא, שרלוונטי היה בתקופה אחרונה (שביצעו עבודות פינוי בשבת בנפילת הבניין בארה"ב) . מפקחים את הגל בשבת, ספק יש מישהו ספק לא, ספק חי ספק מת, ספק גוי ספק ישראל וכו).
אז כל מי שעושה את העבודות הללו-עושה מצווה.
כמובן, ירא שמיים/יראת שמיים - ילמד איך להתנהל על פי ההלכה, כפי שיכול.
השיקול הרוחבי חושב מאוד. לענ"ד זה חלק גדול מתורת ארץ ישראל. מדינה צריכה מערכת ביטחונית/בריאותית וכו מתפקדת. ואם לא ילכו למשטרה/צבא כי קשה לשמור שבת או כשרות וכו, אז זה עצמו נגד ההלכה במובן הרחב.
בשיקול רוחבי- בית חולים צריך להתנהל לפי נהלים "שנכתבו בדם". לכן, גם אם אדם פרטי יכול לדון במקרים מסויימים אחרת, ככלל, למערכת יש כללים קצת שונים.
וזה קיים במערכות נוספות. לדוגמא- צבא. אם נגיד לאיש מודיעין שקולט ידיעות בשבת שיחליט מה פיקוח נפש ומה לא, לא תמיד הוא ידע. ובסוף, תתפספס הידיעה החשובה. אז נותנים הוראה לקלוט הכל בשבת. בשיקול הרוחבי זה פיקוח נפש.
בקריאה למילואים בשבת. אם חיילים יחליטו שמילא עוד שעתיים יוצאת שבת, ומילא מן הסתם ימתינו שעות במקום הכינוס- אז אולי לא יסעו בשבת בקריאת חירום? התשובה היא- תסעו בשבת. כי בשיקול רוחבי- הפיקוד צריך לדעת שיש גדוד מוכן ללחימה כמה שיותר מהר. וזה פיקוח נפש. ואם יאחרו שעתיים- בסך הכ יכול להיות שהגדוד יהיה כשיר באיחור.
לכן צריך רבנות צבאית שרואה בצורה רחבה את התמונה, ומוציאה הנחיות מראש לצמצום חילול שבת.
כנ"ל בבריאות. הניסיון שלנו בבית החולים שערי צדק מבחינת ההלכה ממש טוב. דאגו והקפידו ככל הניתן. היתה אפשרות מצד בית החולים לשמור שבת. פרגון להם (גם מהיבטים אחרים)
אפשר וניתן למזער חילולי שבת ויהיה מותר ו'חלק' לעשות הכל.
בתי החולים משיקולים שלא תמיד ענייניים גורמים לחילולי שבת מיותרים. אבל אז זה מותר אבל לא 'חלק'
ואדגיש דבר נוסף, זו לא דעתי האישית זו דעתו של ר' שלמה זלמן אוירעבך
רק הנחתי כאן את דבריו
אני לא רופא ולא יודע מה נצרך ומה לא. הוא בדק לעומק ואמר מה שאמר
נראה לי שזו דעת רבנים רבים גם כן (בודאי בנוגע להתנהלות בצבא)
ונפעל ונקווה שיהיו עוד בתי חולים שהשיקול של שמירת הלכה משמעותי בעיניהם. עד אז, צריך להיות בתי חולים, וצריך להיות צבא, ומצווה לשרת בהם כבר עכשיו ולנסות כפי יכולתנו לשמור את דבר ה'.
והכל נעשה שם בהוראת רב בית החולים. נראה לי גם בלניאדו זה ככה
יהא רעוואשיקפידו להתנהג ככל האמור במדריך
אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית
בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.
מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.
יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש
כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.
אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר
אפשר להגיע בתחב"צ?
מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?
אשמח לעוד תגובות
(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)
אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.
אבל תודה, אשמח לעוד תגובות.
הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend
היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.
אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).
הבעלים של הצימר מקסימים.
יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.
או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )
יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).
זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך
ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).
לא יודעת לגבי תחב"צ.
אנחנו נהנינו מאוד וממליצה
תהנו המון
איזה כיף ❤️
700 ללילה
נראה מאד יפה
אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...
כן חברים,
לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀
בטופס 1301, בנספח שממלאים על השקעות בשוק ההון לפי טפסי 867, יש אפשרות לסמן שההכנסה היא מרכוש שהיה בבעלותך שנה לפני הנישואין - וזה כולל מניות או תיק השקעות.
ואז לייחס לבן הזוג חישוב בנפרד או לבת הזוג חישוב בנפרד על הרווחים בשוק ההון.
כך שאם מי מבני הזוג נכנס לנישואים עם הון מסויים, ואפשר להוכיח את מקור ההון, אם פקיד השומה יבקש הוכחות - אפשר לנצל הטבת מס זו בפקודת מס הכנסה.
אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)
עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬
התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)
אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…
נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.
למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.
תודה לעוזרים🙏🏻
אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.
נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.
לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף.
אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...
לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).
עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.
עם סכום כסף כניסה ויציאה
כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש
אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב
בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש
נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם...
לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)
אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.
הרי זה לא אסור..
אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...
בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)
כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה
האם יש שם חנויות במחירים טובים?
מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים
אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות
זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.
שווה אולי לקפוץ
לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר
אבל לפני שרצים לחנויות
90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט
מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית
נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:
לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...
לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?
האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?
אני משתף בצורה קיצונית.
זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,
פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),
ושחרר הרבה מתח וחרדה.
אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.
צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.
צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.
ומה זה אומר עלינו כזוג?
ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?
או מכל הריחוק הזה?
או מכל הקושי הזה?
יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,
ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".
לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי
אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".
ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.
הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.
וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.
וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.
ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!
זה פשוט מדהים.
כמה הדבקות מובילה לחיים
כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.
לדבוק בטוב כמובן.
* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.
* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו.
לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.
* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.
* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.
ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
למשל,
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'
ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום
אחרי שנה עוד יותר
אחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
וגם אם קשה לנו עכשיו -
הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.
כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -
או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.
אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.
אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.
ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️
קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
בעקבות בלת"ם שמיד צץ,
אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:
@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.
וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.
אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן.
ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).
ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤
כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד
יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:
כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.
אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?
אתם נורמליים.
זו המציאות שלא נורמלית.
אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?
הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?
את נורמלית. אתה נורמלי.
פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?
כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?
התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?
הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?
לא מבינה את עצמך?
שואל מה נסגר איתי?!
תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!
את נורמלית. אתה נורמלי.
ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?
בעיקר חמלה.
הבנה.
לגיטימציה לאנושיות שלנו.
המון חמלה ואהבה.
לעצמי. לאשתי. לאישי.
לקחת נשימה עמוקה
ועוד אחת
להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר
ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.
ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.
ולנסות למצוא עוגנים גם כעת
ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר
לנו, ולזוגיות שלנו.
בשורות טובות ב"ה 🩵🙏
