אוירבעך. מקווה שלפחות ממנו את מחזיקה.
אז קצת ענווה...
לגבי הפעמון - יכול להיות. אבל כבר הגעתי, זה לא משנה שום דבר אם היא תבוא עכשיו ולהבא תבקש לצלצל בפעמון, ככה שלהגיד לי לחזור לחדר ולצלצל ואם לא היא לא תבוא לדעתי גם רפואית גם אנושית וגם הלכתית זה לא תקין בשום צורה
לא להתייחס.
לא אמרתי את דעתי האישית ברמה ההלכתית.
אמרתי מה אמר רב שלמה זלמן וזכותך המלאה לפסוק ע"פ רבנים אחרים.
ואמרתי גם מה החוויה האישית שלי מ2 שבתות בבית חולים.
האם את שם יותר? ברור!
האם את מכירה את המערכת יותר? ברור!
אבל כמו שאת עצמך אמרת יש מקום לשיפור ברוב בתי החולים אנחנו בעצם סוג של מתווכחים על ההגדרות.
את אומרת שזה שיש בעיות לא מצדיק גישה שהמערכת היא הבעייתית
אני חושב שכן. אם יש מקום לשיפור והוא לא קורה אני חושב שהמערכת בעייתית.
להגיד שאם המערכת בעייתית אז זה איסור לעבוד שם - ח"ו אני לא חושב ככה
אני גם חושב שיש היתר הלכתי להיות רופא נשים, עדיין אני לא רוצה.
אי אפשר לו לעולם בלא בשם ובלא בורסקי אשרי מי שמלאכתו בשם ואוי לו למי שמלאכתו בורסקי.
כדי שלא תצעקו עלי, להיות איש צוות רפואי זה לא כמו בורסקי בעיני, פשוט אני רוצה להגיד שלא כל מה שמותר אני רוצה לעשות וכדאי לכולם לעשות
הוא מאוד רחוק מאיך שתיארת אותו.
הוא וה"ציץ אליעזר" היו שני הגדולים בדור האחרון שהיו הכי מובהקים בירידתם לקרבי-הקרביים של השאלות הרפואיות וההתנהלותיות בבתיה"ח.
ר' שלמה זלמן הקדיש חלקים משמעותיים מאוד מאוד מאוד מחייו כדי לשפר את המערכת. יגע וטרח לברר כל פרט, כולל ניסויים רפואיים שהוא אשכרה יזם כדי להגיע להכרעות הלכתיות. לבוא ולומר עליו שהוא "לא התעמק בהבנת המערכת ובהבנת צרכי במטופלים"??
ועוד לומר, ה' ירחם, שדבריו הם "נטו טרוניה על המערכת במקום לנסות לשפר אותה"? זה כל כך זלזול שלא במקום.... כל כך ניתוק מהמציאות.. כל כך העזת פנים...
ובכלל, מצחיק לומר "נטו טרוניה" על האדם האחרון מתוך שבעת מליארדי תושבי העולם שהגיוני לחשוב שהוא בכלל בא בטרוניה על מישהו כל שהוא. "טרוניה" ו"ר' שלמה זלמן" אלו שני מגנטים בעלי אותו מטען. שני קווים מקבילים. זה לעולם לא יילך ביחד.
פשוט חטפתי שוק לקרוא את המשפט הזה: "כשאדם בא מבחוץ ואומר: המערכת הזאת סתם לא רוצה לאפשר שמירת שבת ולא מעניין אותי למה - פשוט תמצאו דרך ותסתדרו. זה פחות רציני בעיני". הזוי באמת שאת מחלקת ציונים לר' שלמה זלמן. מה גם שכאמור - את פשוט לא מכירה את המציאות של פועלו.
זכותך לומר שיש לך רב שאומר אחרת (בתנאי שהוא בסדר גודל המתאים, אהמ 
) אבל לדחות בקש את דברי אדם שהיה ללא ספק פוסק הדור, (והמומחה, בה' הידיעה, להלכה רפואית) בטיעון ש"הוא בא בטרוניה, לא התעמק, לא הבין, לא ניסה לשפר".. זו ממש פריקת עול תורה וכבוד תלמידי חכמים. והכי הכי: נפילה בבור של עצמך, בדיוק במה שאת מבקרת: "לא להתעמק ולא להכיר את המציאות"...
כתבתי 3 הודעות מפורטות, ב2 מתוכם הזכרתי את הגרש"ז בפירוש, נתתי דוגמאות מהחוויה שלי בביתי חולים בשבת (2 בתי חולים שונים) בשניהם היתה 'עדות' למה שהגרש"ז אמר. ואז את אומרת שאני מציג את זה כדיעה אישית שלי ולא נותר אלא להבין שזו הדיעה שלי.. זה מביך הטיעון הזה...
הגרש"ז הורה למישהי שרצתה להיות אחות שאם היא רוצה לשמור על ההלכה שלא תעבוד בבית חולים. אז את יכולה להגיד שהוא לא הבין כלום מהחיים שלו כי כמובן את הכי חכמה ואיך יכול להיות שר' שלמה זלמן יודע יותר ממך. או להגיד יש כאן גישות שונות ולכבד, לא לזלזל ולא להקטין, אחרי הכל, הגרש"ז היה חרדי, לא מיזרוחניק כמוני שאפשר לזלזל בו בלי קשר למציאות...
עכשיו את אולי בקיאה במערכת הרפואית, במערכת ההלכתית את בקיאה? את הסוגיות הרלוונטיות ומחלוקות הפוסקים את מכירה לעומק?
די ברור לי מאופן הכתיבה שלך שאת תגידי שכן למרות שהתשובה היא לא.
ולכן לך יש צד אחד של הנתונים - הרפואי. לי יש את הצד השני של הנתונים - ההלכתי. ולא את ולא אני יכולים לבוא ולהגיד שאנחנו מכירים את המציאות בצורה שלמה. את לא מכירה את המציאות ההלכתית לעומק. אני לא מכיר את המציאות הרפואית לעומק. וזה בסדר לדון.
משום מה את זה את לא מבינה.
בדיוק לכן ציטטתי כאן את הגרשז שהבין ולמד לעומק הן את הצד ההלכתי והן את הצד המקצועי. ואחרי כל זאת אמר מה שאמר.
לגבי הסיפא שלך,
תתפלאי לשמוע שחוץ ממך יש עוד הרבה שלא מסכימים איתי (וזה מצוין)
אף אחד לא כותב בזלזול כזה מופגן כמוך. ואת יודעת את זה טוב מאד, בנוסף את יודעת שיש כאן אנשים שכותבים בוטה הרבה יותר ממני על חרדים למשל - ואת לא מגיבה ככה.
אני חושב שאני יודע למה.
מותר לך להכחיש.
אני לא מצפה שתקבלי אותי בזרועות פתוחות, אין לי שום צורך בזה.
הָיוֹ הָיָההרב לא אמר כלום על שעה שבע, אלא על כך שלא מתנהלים על פי ההלכה.
כשכתבתי לך שאת לא מכירה את המציאות, לא התכוונתי שאינך מכירה את מציאות בית החולים, אלא את מציאות מעורבותו של הגרש"ז בנעשה שם. (למעשה, לו היית קוראת את דברי בתשומת לב, לא הייתי צריך לחזור ולהסביר זאת)
הבה ונאמר, שזו לא תהיה הגזמה אם נטען שלמרות עבודתך בביה"ח, הגרש"ז הכיר את המערכת אף יותר ממך. מה הרמה שלך בביה"ח? אחות? רופאה? עם כמה ניסיון? הגרש"ז ישב עם מנהלי המחלקות ומנהלי בתי החולים. אין ספור פעמים ושעות. סביר להניח שהוא קיבל מידע שאת אולי תקבלי בעוד שלושים ארבעים שנה.
לגבי נחשון: זו זכותו של נחשון להביא את דעת הגרש"ז, גם אם זה לא מוצא חן בעינייך. לקרוא לזה מתקפה כדי להצדיק מתקפה חוזרת - אלו דמיונות.
גם כדי לבקר את אורח החיים החרדי אין צורך להיות חרדי, אגב. וזו זכותו של נחשון להביע את דעתו על אורח חייכם.
אף אחד לא ביקש ממך "לקבל אותו בזרועות פתוחות", הבעיה היא בכך שאת מניחה מראש שאת יודעת הכל והוא טועה. מה שמביא אותך גם לשיבושים ממש מגוחכים כמו שהודית בעצמך - "משום מה הנחתי שמדובר בגישה אישית" בשעה שהיה מדובר בציטוט מהגרש"ז.
ולסיום, רק נאמר, שכאשה חרדיה הייתי מצפה ממך ליותר כבוד לגרש"ז.
יחשבו שאני כ"כ נואש שפתחתי פצלש כדי להגן על עמדותי 
סתם תמשיך בשמחה
כבר היה כאן איזה ויכוח שבו טענו ש@someone הוא פצל"ש שלי (איך חשבו ככה למען ה', הוא פי מאה יותר מוצלח ממני!) והוא פשוט פירק את הטענה הזו לגורמים כשהוא הוכיח את ההבדלים והדיונים בינינו...
והנה נתחיל: אני לא מסכים איתך בדעותיך לגבי אברכים.
(שלוש ארבע ו..)
אבל די, נו, עבר תשעה באב, קצת הומור...
ואגב, כותבים מגוחך ולא מגוכח.
זה שהידע שלך מקיף יותר משלי לא רלוונטי. כי הידע של שנינו יחד לא מתקרב לידע של הגרש"ז.
ואם הגרש"ז אמר משהו - הוא התכוון למה שהוא אמר, והוא לא אשם שבמקרה לא מוצא חן בעינייך שנחשון ציטט אותו.
את לא יכולה לומר "לא עליו כתבתי" כשנחשון הביא את דבריו ואת כתבת על הדברים האלו שהם מנותקים מהמציאות, מלאי טרוניה, חסרי רצון לשפר, ושאר ירקות.
בשאר המלל שלך לא מצאתי משהו שמצריך תגובה.
אני לא יכול להתווכח, כי בטח את צודקת 🤷♂️
הָיוֹ הָיָהשאת קוראת לי "תדעי" "את" ו"אוהבת".
מצד שני, לא בטוח שזה יעזור. רק אשה שהחליטה שהיא גבר יכולה לטעון כך, אבל אני? מי אמר שאני גבר? לך תוכיח להם....
הָיוֹ הָיָהמה נראה לך את, שאנחנו הגברים גוש של חומר בלי לחלוחית של נשמה?
וה' ירחם 
וככה נעשה כסף?
גם אם הוא לא בי"ח דתי - הם בוודאי מכירים לפני ולפנים את ה"שטויות" שלנו 
גם במקום שאנחנו היינו היה יחס מעולה, רק רופא אחד ורק הערה אחת... לא על זה נשפוט אותם.
ברוב המקומות פחות
ר' נחשון,
ברור שבתמונה הרחבה, כל מציאות בית החולים היא הצלת נפשות. ומחללים שבת על ספק ספק ספק פיקוח נפש (עיין סוף מסכת יומא, שרלוונטי היה בתקופה אחרונה (שביצעו עבודות פינוי בשבת בנפילת הבניין בארה"ב) . מפקחים את הגל בשבת, ספק יש מישהו ספק לא, ספק חי ספק מת, ספק גוי ספק ישראל וכו).
אז כל מי שעושה את העבודות הללו-עושה מצווה.
כמובן, ירא שמיים/יראת שמיים - ילמד איך להתנהל על פי ההלכה, כפי שיכול.
השיקול הרוחבי חושב מאוד. לענ"ד זה חלק גדול מתורת ארץ ישראל. מדינה צריכה מערכת ביטחונית/בריאותית וכו מתפקדת. ואם לא ילכו למשטרה/צבא כי קשה לשמור שבת או כשרות וכו, אז זה עצמו נגד ההלכה במובן הרחב.
בשיקול רוחבי- בית חולים צריך להתנהל לפי נהלים "שנכתבו בדם". לכן, גם אם אדם פרטי יכול לדון במקרים מסויימים אחרת, ככלל, למערכת יש כללים קצת שונים.
וזה קיים במערכות נוספות. לדוגמא- צבא. אם נגיד לאיש מודיעין שקולט ידיעות בשבת שיחליט מה פיקוח נפש ומה לא, לא תמיד הוא ידע. ובסוף, תתפספס הידיעה החשובה. אז נותנים הוראה לקלוט הכל בשבת. בשיקול הרוחבי זה פיקוח נפש.
בקריאה למילואים בשבת. אם חיילים יחליטו שמילא עוד שעתיים יוצאת שבת, ומילא מן הסתם ימתינו שעות במקום הכינוס- אז אולי לא יסעו בשבת בקריאת חירום? התשובה היא- תסעו בשבת. כי בשיקול רוחבי- הפיקוד צריך לדעת שיש גדוד מוכן ללחימה כמה שיותר מהר. וזה פיקוח נפש. ואם יאחרו שעתיים- בסך הכ יכול להיות שהגדוד יהיה כשיר באיחור.
לכן צריך רבנות צבאית שרואה בצורה רחבה את התמונה, ומוציאה הנחיות מראש לצמצום חילול שבת.
כנ"ל בבריאות. הניסיון שלנו בבית החולים שערי צדק מבחינת ההלכה ממש טוב. דאגו והקפידו ככל הניתן. היתה אפשרות מצד בית החולים לשמור שבת. פרגון להם (גם מהיבטים אחרים)
אפשר וניתן למזער חילולי שבת ויהיה מותר ו'חלק' לעשות הכל.
בתי החולים משיקולים שלא תמיד ענייניים גורמים לחילולי שבת מיותרים. אבל אז זה מותר אבל לא 'חלק'
ואדגיש דבר נוסף, זו לא דעתי האישית זו דעתו של ר' שלמה זלמן אוירעבך
רק הנחתי כאן את דבריו
אני לא רופא ולא יודע מה נצרך ומה לא. הוא בדק לעומק ואמר מה שאמר
נראה לי שזו דעת רבנים רבים גם כן (בודאי בנוגע להתנהלות בצבא)
ונפעל ונקווה שיהיו עוד בתי חולים שהשיקול של שמירת הלכה משמעותי בעיניהם. עד אז, צריך להיות בתי חולים, וצריך להיות צבא, ומצווה לשרת בהם כבר עכשיו ולנסות כפי יכולתנו לשמור את דבר ה'.
והכל נעשה שם בהוראת רב בית החולים. נראה לי גם בלניאדו זה ככה
יהא רעוואשיקפידו להתנהג ככל האמור במדריך
ההורים של בעלי משתלטים עלינו, עושים מניפולציות ומנסים לגרום לסכסוך בינינו. מסתבר שכך בעלי חי את חייו, לא נוח לו אבל הוא לגמרי נאלם מול אביו בעיקר. אנחנו מחפשים מטפל זוגי מקצועי ממש, שידריך אותנו איך לעשות את הגבול להוריו ולשמור על הבית שלנו.
הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.
שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.
פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.
כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:
פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.
פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.
וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.
בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.
בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.
אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?
איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?
תמונה מתוך AI לשם המחשה
שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.
התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.
גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.
במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.
אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות
בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.
כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.
זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.
אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.
איך הילדים שלך מסופרים?
היום לא שואלים.
אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים
ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית
אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.
הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)
כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.
היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ
יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)
יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה
זה לא זרם דתי קלאסי
זה יותר מסורתי +
אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות
גיליתי לאחרונה שהבעל שלי במשך שנים נכנס פעם בכמה זמן (יכול להיות פעם בכמה חודשים/פעם בשנה…תלוי ) באופן יזום לאינטרנט בעבודה (אין סינון) או בבית כשעובד מהבית במחשב של העבודה ומחפש תמונות של נשים בבגדי ים מינימליים ושופך זרע לבטלה; לא יודעת איך להגיב לזה; מבחינתי זה סוף העולם; מרגישה נבגדת; אשמח לשמוע דעות לגבי הסיטואציה
ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.
שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.
אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.
זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?
"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.
עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.
הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.
איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??
אי אפשר.
למעשה:
-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..
-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...
הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)
חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.
אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.
דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!
-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!
אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.
תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...
-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!
אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...
אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"
מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.
זכרי: ירידה צורך עלייה!
הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.
את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..
היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.
את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...
והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.
את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.
בטוח!!!
לא לדאוג, לא לדאוג...
בשורות טובות והצלחה רבה..
מה הוא אמר לגבי זה?
ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .
אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?
ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.
שלום לכולם,
שימו לב כי התקבלו כבר 3 דיווחים בפרטי על הטרדות מצד הניק "מתלבט34".
הוא נחסם כעת מהפורום.
אך זה כמובן יכול להיות גם שלל ניקים אחרים
והוא כמובן יכול להחליף ניק בקלות.
אז רק הזדמנות נוספת להזכיר את שלל הסכנות במרחב הוירטואלי בכלל ובפורום בפרט.
בין ע"י ניק שמזדהה כגבר
בין ע"י ניק שמזדהה כאישה
בין ע"י ניק ותיק
בין ע"י ניק חדש
בין ע"י פותחי שרשור שלכאורה תמימים ורק רוצים מידע והתייעצות אך כוונותיהם רעות
בין ע"י מגיבים לפותחי שרשור שלכאורה תמימים ורק רוצים לעזור או לשאול אך כוונותיהם רעות.
וכל היתר
לצערנו זו תופעה לא קטנה כלל
אז כל אחד וכל אחת מאיתנו שומר על עצמו ונוקט משנה זהירות.
זה באמת יכול לבוא בכ"כ הרבה מסיכות / בילבולים / הסתרות / חוסר כנות / זיוף / מניפולציה / תמימות במסווה / רצון לעזור במסווה / וכן הלאה.
שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏
אני חדשה אז מרשה לעצמי להשתמש בזה לביטוי נועז
אני מכורה לאינטרנט ולתקופות גם לפורנו
זה עוד מלפני החתונה (נשואה עם ילדים)
עברת ילדות לא הכי פשוטה
ויש לי הנחה שזה לא הגיע אלי סתם
אני כל כך לא רוצה להיות איפה שאני נמצאת
לא טוב לי, בא לי לעזוב הכל ולברוח
אני מרחמת על בעלי שהוא לא יודע אפילו מזה
שונאת את עצמי על מה שאני, מי שאני, על עצם הקיום שלי
שבעלי לא מקבל אישה שהוא רצה, לילדים אין אמא כמו שצריך ומגיע להם
מה אני עושה פה בעצם?
לפעמים אני חושבת על זה רציני, לא רוצה לחיות ככה
רוצה להגאל מהדבר הגועלי והמייסר הזה
להיפטר מהסוד המעיק
ראיתי פה הרבה אשכולות של נשים שמספרות מהצד השני
אבל אולי כן יש כאלו שהם כמוני?
קשה לי נורא
אני רוצה הזדהות
אני רוצה עזרה
לא יודעת ממיל בקש
אני בעז"ה אתחיל טיפול גם על עוד דברים (לכן בעלי יודע מהטיפול)
לא יודע אבל שאני רוצה לטפל קודם בזה
טוב, פרקתי קצת
מקווה שיהיה לתועלת
של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.
תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.
להתחיל מזה שלגלוש ולצפות
זה לא דבר נורא
ובכלל ספק אם זה כזה גרוע
ואז חמלה וקבלה עצמית
כבר משפר את איכות החיים
וזה בסדר שיש סודות
לא על כל דבר שעושים
מישהו צריך לדעת
ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות
ולחפש דרך עם יעדים ראליים
מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?
איך מתייגים?
לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.
לחפש איזה חלל היא באה למלא.
ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.
והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.
הרבה מאד מאד גברים
והרבה נשים
גם הם בצרה הזו.
אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.
ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.
מצויין שאת רוצה עזרה.
יהי ה' בעזרך.
אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.
בהצלחה אחות יקרה.
יש לנו ילדה מתוקה אוטוטו בת 3
עם הזמן מבינה שאין לי כוונה לרשום אותה לגן 3 בשנה הבאה, לא מתחברת לאיך שמתנהל עולם החינוך לגיל הרך וגם חווה את הסיפור הזה כבייביסיטר מסובסד והמוני
אממה- אנחנו לא בחברה שבטית וכל הילדים שנה הבאה כן יירשמו לגן, עכשיו יש לה חבר'ה איתה בחינוך ביתי.. שנה הבאה לא
חולמת לייצר קבוצה כזו של משפחות רק לא מכירה מספיק, איפה אני מוצאת אנשים כאלו? אצלנו אין אף אחד
את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.
בהצלחה!
זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם
ב"ה הורים לשישה ילדים צפופים, הגדולה בת 14
החסכונות שלנו נמצאים בשוק ההון בסיכון גבוה מנוהלים על ידי בעלי, הכסף מגיע לשם לא כהפקדה ישירה, אלא כשמצטבר סכום הוא עובר לשם. יש שם סכום יפה ב"ה.
חוץ מזה יש קרנות השתלמות ועוד השקעה קטנה בנדלן.
אני חושבת שמכיוון שהילדים צפופים ובע"ה מתפללים שיתחתנו צעירים נצטרך את הכסף יחסית בזמן קצר, ואז בהנחה שנקח את הכסף שהושקע בשוק ההון בעצם נגיע לגילאי 50-60 כשמתחילים את החיסכון מאפס.
לכן חושבת שצריך ליצור קופה נפרדת לחיסכון נפרד שישמש אותנו להוצאות שונות שלא קשורות לילדים.
בעלי חושב שלא כדאי להפריד אלא לנצל את השנים להמשיך לחסוך בקופה של הילדים, בהמשך אם נצטרך יהיה קרנות השתלמות והנדלן שבע"ה כבר יהיה רווחי.
אין לנו צפי להעלאת משכורת, להפך מעוניינים להוריד באחוזי משרה, בטח נצטרך שיפוץ לבית, או אולי בכלל לעבור בית, להחליף רכב, לכל אלה אין לי חיסכון מיועד וזה קצת מלחיץ אותי להגיע לשלב שאני רוצה לנוח אבל צריכה להמשיך לעבוד.
אשמח לשמוע מה אתם חושבים
מקצועות שאפשר לעבוד גם באופן עצמאי, אבל כרגע לא חושבים על זה
צריך להתכונן לסערה הגדולה בשנים הקרובות.
בעלי אולי כן, באמת צריך לקחת בחשבון
תסתכלו על החיסכון שלכם כעל סל, שצריך להספיק לכל צרכיכם:
מתנות לילדים בחתונה, עזרה בלימודים אקדמיים וכיוצ''ב, וגם הצרכים האישיים שלכם - שיפוץ, רכב, פרישה בכבוד.
אחרי שתגיעו להבנה כמה יש לכם ומהם הצרכים שלכם, תוכלו לבחור כמה לתת לילדים.
אני לא חושב שזה אחראי לתת לילדים את כל הכסף, ואז להישאר בלי משהו מכובד עבור עצמכם.
להגיע לגיל 60 בלי חסכונות זה מסוכן מאוד, אלא אם כן קרנות ההשתלמות באמת יהיו שוות סכומים גבוהים במיוחד.
אנחנו מרוויחים עכשיו יותר ריבית
ברגע שנמשוך משם כסף הקרן תקטן ואפסיד את הריבית הגבוהה שאנחנו מרוויחים עכשיו.
אני חושבת שבגלל שאני יודעת שאצטרך את רוב הכסף לילדים אני מעדיפה ליצור לי עכשיו, כשאני עוד לא מחתנת קופה שהקרן שלה תגדל בשנים האלה, במקום עוד 10 שנים למצוא את עצמי עם קופה כמעט ריקה.
בוודאי שלא נתן לילדים כסף ונשאר בלי כלום, אבל הכסף הזה מלכתחילה יועד בשבילם.
בסוף יש לכם סכום מסוים היום, ויהיה לכם סכום מסוים בעוד עשור.
גם אם הכסף הזה כולו נמצא בקופה אחת וגם הוא נמצא בארבעים קופות, זה אותו הכסף והוא יעשה בסך הכל את אותה התשואה.
כל משיכה תקטין את התשואה (שאגב יכולה להיות שלילית), אין איך לברוח מזה.
הקרן שלך לא תהיה כמעט ריקה, אם מראש לא תתני ממנה הכל, אלא תחשבי כמה את רוצה לעצמך ורק את היתר תחלקי לילדים.
קרן אחרת בצד אולי תתן נוחות פסיכולוגית, אבל מבחינה כלכלית אין שום הבדל. הרי היא ממילא תעשה תעשה תשואה קטנה כי מדובר בקרן קטנה, וזה בדיוק כמו שהכסף יהיה בקרן אחת שתלך ותקטן ככל שהילדים יתבגרו ויתחתנו.
אם עכשיו הקרן עושה 8% ברור שמשנה כמה נשאר אחרי שמשכתי.
בינתיים אני יוצרת לי קופה חדשה, לא מתוך הקרן הקיימת, למקרה שזה לא היה ברור, שעוד עשור או שניים גם תגיע בע"ה למימדים נחמדים, שיניבו לי כמעט את ה8% שהקרן הראשונה נתנה לפני שמשכתי ממנה.
אתה אומר שאם אני אקח את הכסף שאני רוצה לשים בקרן החדשה ואשים בקרן הראשונה עוד 20 שנה יהיה שם אותו דבר כמו אם אעשה עכשיו קרן חדשה?
כל שקל שאת מכניסה, מקבל 8% בשנה.
גם אם השקל הזה יהיה בקופה חדשה עם אותו המסלול, וגם אם יהיה בקופה הקיימת. אין שום הבדל. השקל הזה לא יודע איך קוראים לקופה שהוא נמצא בתוכה, לא יודע מה מטרתה ולא יודע האם הוא לבד או עם עוד מיליון ש''ח. זה לא משנה לו, הוא פשוט גדל ב8%.
יש משמעות במקרה כזה?
בהנחה שיש להם פנסיות והמון הוצאות ירדו (משכנתא, שכר לימוד לילדים ועוד הרבה הוצאות שקשורות לילדים)… זה לא אמור להספיק?
שנה של מצב סיעודי למשל, עולה הון עתק.
לא חושב שצריך לצבוע כסף ליעוד, אלא ליצור חיסכון
מהחיסכון הזה ניתן למשוך כסף לכל יעוד
אנחנו אישית כן פחתנו חסכונות כמספר הילדים, אבל רק מטעמי נוחות, כרגע כולם מושקעים באותו מסלול
דבר חושב שאני חושב שצריך לשדר לעצמכם וגם לילדים (בעז"ה בזמנו ובעיתו)
הם הולכים להתחתן ולא אתם. אתם לא צריכים לממן להם את החתונה
אתם יכולים לתת מתנה יפה אבל לא להיות אחראים על מימון החתונה
פחות משנה. זה רק כאילו מאפשר לך 'לצבוע' מראש את הכסף למטרות שונות, זה לא מגדיל או מקטין את החיסכון כשלעצמו.
נראה לי יותר הגיוני לראות כמה יש לכם כרגע, להעריך כמה יהיה לכם כשתצטרכו את הכסף, ולראות כמה תוכלו לתת לכל ילד כך שיישאר גם לכם חיסכון מספיק.
שתי נקודות שלא ראיתי שכתבו:
1- חסכון בסיכון גבוה מתאים באמת לטווח ארוך. בשנים הקרובות אולי יהיה צריך לשקול להעביר חלק לסיכון נמוך כדי שיהיה לכם יותר וודאות על הזמינות בדעת צורך( כדי שלא תהיו חייבים להוציא מהחיסכון דווקא בזמן שיש ירידות משמעותיות ).
2- שימו לב לא לכתוב את החיסכון על שם הילדים, אלא להשאיר על שמכם.
אם כן, יש יתרון בכמה חשבונות שונים שמאפשרים יצירה של שכבות מיסוי בקלות. אפשר גם באותו חשבון עם ניירות שונים לאותו מדד.
היי(:
אשמח לקבל המלצות למטפלת זוגית בירושלים/איזור מזרח בנימין..
מחפשת כרגע בעיקר בשביל עצמי..
תודה רבה!
