ב"ה אני מוקפת בילדים מדהימים ובעל תומך והורים שממש שם בשבילי!
מודה על זה מאודדד ולא לוקחת את זה כמובן מאליו.
אבל, עדיין אני מרגישה מאוד לבד.
אני בחופשת לידה, התינוק ב"ה בלי עין הרע מאוד ילד מאוד טוב!!
אנחנו קמים ביחד ב11 בערך (בעלי מוציא את הגדולה בבוקר ונותן לי להמשיך לישון) ואז אני משחקת איתו, קצת בפורום, קצת על הפלאפון, לא בתשעת הימים עושה קצת כביסות, מקפלת וזהו בגדול.
חברות שלי עובדות עד 4 אז אין לי עם מי לצאת או לדבר (לא שיש לי הרבה חברות בכללי).
עם אמא שלי אני מדברת כל יום, יוצאת קצת לקניון או לסידורים וזהו בגדול.
ובעלי באמת עושה את המקסימום! מתקשר להתעניין, מגיע בערב הביתה ואנחנו יושבים בלי פלאפונים ומחשבים ומדברים על החיים ועלינו ועל הילדים וזה כיף לי! ומוסיף לי מאוד! (אבל כנראה שזה לא מספיק לי כי בכל זאת עד 4 אני רק עם התינוק ומ4 עד 7 עם הגדולה וזהו).
אה אני שומעת פודקאסטים על הורות, שיעורי תורה ביוטיוב וקוראת קצת ספרים.
נשמע מושלם אבל לי זה נורא בודד ומשעמם וקשה!
כל יום דומה לאתמול ולמחר.
ניסיתי לחשוב מה אני אוהבת, תחביבים וכו' וגיליתי את האפייה! אני מאוד נהנית מזה, מרגישה שאני יוצרת ושהיצירתיות שלי באה לידי ביטוי.
אבל בעלי בדיאטה וגם אני שומרת (בכל זאת אחרי לידה...) וזה לא טוב שיהיו הרבה עוגות ועוגיות בבית.
ובכלל אני חושבת שזה יושב לי על מקום יותר עמוק בנפש.
עכשיו כשאני רואה את הסבים והסבתות שלי מזדקנים, מעבר לזה שזה לא עושה חשק בכלל והזיקנה נראית כמו איכסה אחת גדולה, הדבר שהכי תפס אותי זאת הבדידות שהם חווים!
ואני, כנראה בתת מודע ובלי לשים לב ניסיתי "לתרגל" את הבדידות של הזיקנה על החופשת לידה ולהראות לעצמי שאני מסוגלת לצלוח את זה וזה לא כזה נורא, שאני יכולה להיות יום שלם בבית ולהעסיק את עצמי, להיות בשמחה, להרגיש מלאות וסיפוק.
ו--וואלה, זה לא! זה פשוט לא! זה זוועה וזה קשה ולא טוב לי בנפש.
אני חייבת שינוי! אני רוצה שינוי!
תודה למי שקראה עד לפה❤️
שולחת מהר לפני שאני אתחרט
להתקשר לסבתא שלי, (כי היא פנויה ויש לה סבלנות לדבר הרבה זמן) לחברות אם שייך. לארגן מפגש חברות בערב או למצוא חברה שגם כן בחופשת לידה ולהיפגש איתה בבוקר. אולי יש בסביבה שלך איזה שהוא מועדון אמהות? מפגש לאמהות ותינוקות בחופשת לידה שעושים התעמלות או עיסוי תינוקות, משהו כזה...
