מה כיף לך?

אתה לא עובד השם?

לשמור שבת זה גם לא כיף.

בטח שבנושאי צניעות שזה הרבה יותר קשה..

שאומר שדווקא יש עניין להגיד "אפשי ואפשי" אך מה לעשות שקוני גזר עליי...

זה נושא רחב ובשבילי הוא מה זה חשוב ונוגע לי אישית, ואני יכול להרחיב עליו מללאאא...

אך זה לא הזמן....

אולי בהמשך השבוע, אם יהיה ביקוש, אעשה את זה...

וכשאני חושב על זה זה מטורף שבשירים שאני כותב אני שותל מסרים בשורה אחת לפעמים ויש לי להרחיב על זה במלל  הרבה יותר...נו, טוב, אין לי מה לעשות, זה חלק מהחסרונות של השירה, שאין בה הרבה מלל יחסית ל"שפיכה" של מילים או ספר שמתאר בפרוטרוט את כוונת הכותב. (לעיתים לא, אבל יש הרבה יותר תוכן שאפשר להבין ממנו מה הכותב רצה, שיר אם אתה רוצה אתה יכול ממש להקים בית מדרש על כל הכוונות בכל מילה ולמה הוא התכוון פה...((לצערי לא מדובר על הזמרים החילונים...))).

באופן כללי, אני אזרוק משפט, אמנם אין "בעיה" שהאדם יהיה בנקודת בחירה גבוהה והדברים הקטנים לא ימשכו אותו, אך במה שכן יש לאדם התמודדות, לא רק שאין בעיה אלא שכך יתפוס, שאני רוצה, אך הקב"ה גזר עליי.

זה מראה שבעצם לא מכיוון שאתה סולד מתמנונים אתה לא אוכל אותם, לא בגלל הרגש האנושי, כי הוא יכול להשתנות, יום אחד כן, רגע אחד לא, אלא משום שהקב"ה אמר לך תעשה את זה. מה עוד, שעל זה תקבל יותר שכר והמעשה יהיה יותר רצוי בשמים.

ועל זה בדיוק מקבלים שכר, על התמודדות, על קושי, על ניצחון, קטן או גדול. גם על מעשים טובים מקבלים שכר, אך השכר היותר גדול הוא מהרישא.

שנזכה...!

נ.ב. תכתבי אם בא לך שאפרט...

גם אני שמעתי על זה, אבל אני לא חושבת שזה אותו דבר..

ה'עניין' הזה שאתה מדבר עליו לא שולל את העניין שצריך לקיים את המצוות עם כוונה וחיבור, שבסופו של דבר גורמים לאדם לשמוח בעבודת ה' שלו.. ברור שאני שומרת שבת קודם כי ה' אמר.

סביר להניח שלפני שנה - שנתיים, לא הייתי כותבת משפט כזה - שלשמור שבת זה כיף (כמובן שהכיף שדיברתי עליו הוא עונג פנימי כזה), כי זה היה תהליך של חיבור למצווה הזו..

בקיצור, זה שזה כיף לי לשמור שבת לא אומר שזו סיבת השמירה שלי, הסיבה שאני שומרת שבת זה כי ה' אמר, אין ספק.

קראתי פעם באחד הספרים של הרב נבנצל על פ"ש (לא זוכרת איזו פרשה) שיש בני אדם שמקיימים מצוות אחרי שהם תירצו לעצמם למה קיום אותה מצווה "משתלם" להם.. לדוג' שבת - כי זה מנוחה, ברית מילה - כי יש דעות שזה בריא לתינוק וכו'.. - וזו הגישה השלילית בעיני, הם מקיימים מצוות רק כי זה מביא להם תועלת, לא מעצם העניין שהם מקיימים את דבר ה'.. והדרגה היותר גבוהה מזה היא לקיים מצוות נטו בגלל שה' אמר, "אפשי! ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי"

ואני חושבת שהדרגה שיותר גבוהה משתיהן היא שמקיימים מצוות קודם בגלל דבר ה', ואח"כ גם להוסיף לקיום שלהן חיבור פנימי, שממילא מוסיף שמחה בעבודת ה'. ההתחברות שלי למצווה היא לא תנאי לקיומה, אלא רק בונוס. 

(אם יש לך זמן אני אשמח שתרחיב)

אכן, דברים נפלאים...!

צודקת...

נ.ב. אומרים מענק, לא בונוס...

סליחה, לא יכולתי שלא לתקן...

להשתחוות למעשי ידיך=להשתחוות לעצמך.

נפרד/כינר

למה כשמטיילים 3-4 חברים צריך להצטופף עם עוד מאות אנשים בחוף דלוח?!

-לא צריך, ותאמינו לי זה לא יחסר למטיילים בכינר...

הרבה יותר כיף ללכת לחוף לא רשמי ולהיות שם ככל הנראה לבד.

וכמובן שגם שומרים על צניעות והעיניים.

ואם יוצאים, נוסעים למקום שאנחנו לבד (אם כי כינר זה תמיד אופציה)

ןבכןרסי יש בעיות גם מעבר לנפרד.

אממ כשאני יוצאת עם המשפחה אז הולכים כולם יחד, אז זה לא נפרד. אבל אנחנו לא הולכים כמעט למקומות שצריך בהם הפרדה (לפחות לפי הידוע לי)... בעיקר אנחנו עושים מסלולים וקצת בכינרת, שאז מוצאים איזה חוף נטוש פשוט...

ואנחנו לרוב שוכרים דירה..

ומבינה שאולי התכוונת ליציאה עם חברות...

וזה לצערי אני בקושי עושה, ואם כן אז וודאי שנפרד!!

הרי להיות דתי זה לעבוד על פי ספר ההוראות שה' נתן אם לא, אתה לא דתי.

קשור לשירשור דתי זה חפיף. דתי זה חפיף? - נוער וגיל ההתבגרות

שאדם שכופר במצווה אחת קלה אפילו מדברי סופרים ואומר שלא צריך לקיימה ככופר בכל התורה כולה.

לא פגשתי מישהו אחד שמקיים את כל המצוות

מי שכופר במצווה אחת ואומר שהיא לא קיימת. גם אני לא תמיד מצליח לקיים את כל המצוות, אבל אני שואף לקיים את כולם, ואם לא קיימתי אני יודע שעשיתי לא כראוי.

יש מצוות שחלות רק בזמן בית המקדש, רק בתוכו, רק בירושלים, רק בא"י, רק בחו"ל, רק לכוהנים, רק לישראל, רק לחקלאים, רק למגדלי חיות, רק לגברים, או רק לנשים, או רק לנשואים, רק לרווקים, רק לחגים רק לשבתות או רק למלא מצבים ספציפיים.

זה בלתי אפשרי למלא את כל הקטגוריות האלו, אין דבר כזה אדם שיכול לקיים את כל המצוות.

רק שאדם צריך לקיים את כל מה שהוא הוא מצווה לעשות, ולא להחליט "לא בא לי" על מצוות מסוימות.

מי שמקיים חלק מהצוות לפי איך שבא לו- לא נשמעת הגדרה טובה.

אגב יש הבדל גדול בין מי שנופל וקם\ מנסה לקום לבין מי שמתרץ לעצמו שזה לגמרי בסדר מה שהוא עושה.

איפה שרוח ההלכה אומרת לנו ללכת.

אני חושבת שאפילו לעלות את זה לדיון, זה פשיטא בתור דוסים לאיפה ללכת.

אין פה שאלה ביכלל..

הרבה אנשים חושבים שזה בגדר "הקפדה יתירה" ו"המלצה בעלמא"...

מדובר בהלכה...

דוסים זה מדבר לכול מי ששומר תורה ומצוות כראוי. 

זה לא מנהג,  או החמרה, נכון. 

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות