בס''ד
בהשראת שרשורים קודמים סביב מועדים אחרים (הושענה רבה, פורים), אתן מוזמנות לכתוב כאן רעיונות שלמדתן / קראתן על ט' באב וכמו כן כל מחשבה / תובנה שעולה לכן בהקשר הזה.
שנזכה לגאולה שלמה בקרוב בימינו!
🤍
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
שרשור הכנה רוחנית לט' באבקמה ש.
תובנהאחרונה בתור
קצת למדתי עם הגדול על חורבן בית המקדש, והרגשתי בכל עצם ועצם ש- אני לא מספיק מחכה שייבנה ביהמ"ק! שאני לא באמת מבינה מה חסר לנו..
מזדההקמה ש.
בס״ד
אני מצליחה לדמיין מצב של גאולה. כשאין סבל יותר בעולם. כשכולם מבינים שהקב״ה מלך העולם ואנחנו עם סגולה.
קשה הרבה יותר להתחבר למשמעות של בית המקדש (ולקורבנות...).
אני מצליחה לדמיין מצב של גאולה. כשאין סבל יותר בעולם. כשכולם מבינים שהקב״ה מלך העולם ואנחנו עם סגולה.
קשה הרבה יותר להתחבר למשמעות של בית המקדש (ולקורבנות...).
אהבת חינם. כמה שהיא חסרה לנו! ויעידו הימים האחרונים בפורוםמיואשת******
עצוב לי נורא
מרגישה שליברמן הצליח להעלות את מפלס הכעס והשנאה בין ציבורים שונים. במקום שיסתכלו על כל מה שהוא נתן לערבים שכידוע מה זה תורמים למדינה שלנו בגשמיות והרוחניות...
אז הוא פשוט חיפש איך לקנות שקט ושלא יסתכלו על כל הזוועות שהוא עושה הסיט את כל הדיון הציבורי והאישי כבר לדבר הזה ויש כעס על לומדי תורה והאם הם לומדים אותה כמו שצריך ולמי מגיע ולמי לא...
ובסופו של דבר בין אם יתקיים החוק או לא, את המטרה שלו ללבות שנאת דת ודתיים ליברמן הצליח לעשות.
די.
סליחה חברות יקרות אבל אהבת חינם זה לא
רחוק מאד
אם פה בפורום דתי הדיונים הם כאלו אז מה יגידו בחוץ באמת.
מצטערת שזה פה אבל שרשור תשעה באב בסופו של דבר מה יותר קשור מאהבת חינם?
בשנה האחרונה למדתי הרבה גם בזכות הפורום לסתום. לחשוב, לשתוק. לחשוב. לשתוק שוב.
חושבת שזה אחד הלימודים החשובים ביותר שלמדתי בחיים שלי ועדיין יש לי הרבה מה ללמוד
שנזכה כולנו להרבות אהבת חינם בעולם ולתקן את עצמינו לפני אחרים
(מתבשלת עם ההודעה הזו שלושה ימים כבר. שולחת לפני שאתחרט)
מרגישה שליברמן הצליח להעלות את מפלס הכעס והשנאה בין ציבורים שונים. במקום שיסתכלו על כל מה שהוא נתן לערבים שכידוע מה זה תורמים למדינה שלנו בגשמיות והרוחניות...
אז הוא פשוט חיפש איך לקנות שקט ושלא יסתכלו על כל הזוועות שהוא עושה הסיט את כל הדיון הציבורי והאישי כבר לדבר הזה ויש כעס על לומדי תורה והאם הם לומדים אותה כמו שצריך ולמי מגיע ולמי לא...
ובסופו של דבר בין אם יתקיים החוק או לא, את המטרה שלו ללבות שנאת דת ודתיים ליברמן הצליח לעשות.
די.
סליחה חברות יקרות אבל אהבת חינם זה לא
רחוק מאד
אם פה בפורום דתי הדיונים הם כאלו אז מה יגידו בחוץ באמת.
מצטערת שזה פה אבל שרשור תשעה באב בסופו של דבר מה יותר קשור מאהבת חינם?
בשנה האחרונה למדתי הרבה גם בזכות הפורום לסתום. לחשוב, לשתוק. לחשוב. לשתוק שוב.
חושבת שזה אחד הלימודים החשובים ביותר שלמדתי בחיים שלי ועדיין יש לי הרבה מה ללמוד
שנזכה כולנו להרבות אהבת חינם בעולם ולתקן את עצמינו לפני אחרים
(מתבשלת עם ההודעה הזו שלושה ימים כבר. שולחת לפני שאתחרט)
היי, אני פה 😂אהבתחינם
ותודה להקבה עלייך!!!😘מיואשת******
אמן ואמן, שנזכה באמת! 🤍קמה ש.
תודה על פתיחת השרשור!בארץ אהבתי
אולי אכתוב יותר באריכות בהמשך, אבל בינתיים רק משתפת בשיעור ששמעתי היום תוך כדי הבישולים.
ממש ממליצה - עוזר ממש להבין את החסר האמיתי של בית המקדש.
אולי בהמשך אנסה לכתוב קצת מהדברים שהוא מביא בשיעור. אבל למי שיש זמן - ממליצה מאוד על השיעור בעצמו.
ממש ממליצה - עוזר ממש להבין את החסר האמיתי של בית המקדש.
אולי בהמשך אנסה לכתוב קצת מהדברים שהוא מביא בשיעור. אבל למי שיש זמן - ממליצה מאוד על השיעור בעצמו.
מקפיצה לי לאח"כמאוהבת בילדי
אני אשתדל לכתוב בהמשך, אם אספיק.בארץ אהבתי
בינתיים משתפת במחשבות שלי שכתבתי, חלק בהשראת השיעורים שלו (לא בהכרח מהשיעור הזה, אבל גם).
חשבתי על זה פעם, שבתקופת הגלות, היהודים התאבלו מן הסתם הרבה יותר. כמו בסיפור על נפוליאון שראה את היהודים שבכו בליל תשעה באב. והיו גם צרות נוספות שהתווספו בגלות שהרבה מהן קרו בתשעה באב, והרבה מהן מזכירים בקינות.
אבל בסופו של דבר, הבכי שלהם היה על הצרות שהגלות מביאה, על הסתר הפנים שגורם לגויים לפגוע בנו בלי שום הגנה. הם אמנם בכן על החורבן, אבל בעצם הם בכו על עצמם. (אני מדברת כמובן על פשוטי העם, לא על הגדולים שבוודאי הרגישו הרבה יותר גם את החסר של המקדש).
אבל בימינו אנחנו באמת בתקופה אחרת, של הארת פנים, שרואים איך הקב"ה מחזיר אותנו לארץ באהבה, ועושה לנו ניסים בכל המלחמות, ומביא לנו ברכה בכל כך הרבה תחומים. אז זה באמת טבעי שפחות נכאב את החורבן כי במה שנוגע לנו, אנחנו פחות מרגישים את הצער.
אבל אני חושבת שדווקא מתוך המקום הזה, זה מביא אותנו לאפשרות להתאבל על הדבר האמיתי, על הריחוק של הדוד והרעיה. לרצות לא רק את המנוחה והנחלה, אלא את החיבור האמיתי בין עם ישראל והקב"ה בבניין בית המקדש.
וזה הרבה יותר קשה להגיע למקום פנימי שבאמת כואב את זה, כי אנחנו לא בדרגה כזו שמרגישים את זה באופן טבעי, בקלות אפשר להרגיש שמאוד נוח לנו במציאות הנוכחית. ולכן זה טבעי שאנחנו לא כל כך כואבים בתקופה הזו.
אבל זו גם ההזדמנות, להעמיק בשאיפה האמיתית שלנו, להבין מה עדיין חסר לנו במציאות, ומתוך כך קצת יותר לכאוב בתקופה הזו. וכאב כזה, הוא עמוק יותר מהכאב על הצרות של החורבן, ואפילו אם רק קצת כואבים, יש לזה משמעות גדולה.
ואיך באמת אפשר להתחבר להרגשה של החורבן?
כשאנחנו מתאבלים על חורבן של משהו שמעולם לא חווינו בעצמנו, לפעמים מאוד קשה להרגיש מה באמת חסר לנו.
לפעמים אפילו מפחיד להתפלל ולרצות משהו שישנה את כל החיים שלנו, ונשמע כל כך מנותק מהמציאות החיים שלנו היום.
אבל בעצם, האבלות היא לא על העבר. אנחנו לא מתפללים לחזור למה שהיה אז, בבית ראשון או בית שני.
כשהגאולה תגיע והבית השלישי יבנה, העולם יגיע לתיקון שלם. זה יהיה גדול יותר ממה שהיה בבית ראשון ובבית שני. העולם יגיע לתכלית שלו, להמלכת ה' באופן מלא.
וכשנגיע לשם, הכל יהיה שלם. וגם עבודת ה' שלנו תהיה מתוך חיבור אמיתי - כשהרצון שלנו יתחבר לרצון של ה', כשכבר לא נצטרך להתגבר על הפיתויים של העולם הזה, כי הקודש יהיה מפתה הרבה יותר.
עכשיו אנחנו מתאבלים על החסר, ובשלב הבא, בימים הנוראים נתפלל על השלמות הזו שאליה אנחנו מצפים - "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו, ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".
חשבתי על זה פעם, שבתקופת הגלות, היהודים התאבלו מן הסתם הרבה יותר. כמו בסיפור על נפוליאון שראה את היהודים שבכו בליל תשעה באב. והיו גם צרות נוספות שהתווספו בגלות שהרבה מהן קרו בתשעה באב, והרבה מהן מזכירים בקינות.
אבל בסופו של דבר, הבכי שלהם היה על הצרות שהגלות מביאה, על הסתר הפנים שגורם לגויים לפגוע בנו בלי שום הגנה. הם אמנם בכן על החורבן, אבל בעצם הם בכו על עצמם. (אני מדברת כמובן על פשוטי העם, לא על הגדולים שבוודאי הרגישו הרבה יותר גם את החסר של המקדש).
אבל בימינו אנחנו באמת בתקופה אחרת, של הארת פנים, שרואים איך הקב"ה מחזיר אותנו לארץ באהבה, ועושה לנו ניסים בכל המלחמות, ומביא לנו ברכה בכל כך הרבה תחומים. אז זה באמת טבעי שפחות נכאב את החורבן כי במה שנוגע לנו, אנחנו פחות מרגישים את הצער.
אבל אני חושבת שדווקא מתוך המקום הזה, זה מביא אותנו לאפשרות להתאבל על הדבר האמיתי, על הריחוק של הדוד והרעיה. לרצות לא רק את המנוחה והנחלה, אלא את החיבור האמיתי בין עם ישראל והקב"ה בבניין בית המקדש.
וזה הרבה יותר קשה להגיע למקום פנימי שבאמת כואב את זה, כי אנחנו לא בדרגה כזו שמרגישים את זה באופן טבעי, בקלות אפשר להרגיש שמאוד נוח לנו במציאות הנוכחית. ולכן זה טבעי שאנחנו לא כל כך כואבים בתקופה הזו.
אבל זו גם ההזדמנות, להעמיק בשאיפה האמיתית שלנו, להבין מה עדיין חסר לנו במציאות, ומתוך כך קצת יותר לכאוב בתקופה הזו. וכאב כזה, הוא עמוק יותר מהכאב על הצרות של החורבן, ואפילו אם רק קצת כואבים, יש לזה משמעות גדולה.
ואיך באמת אפשר להתחבר להרגשה של החורבן?
כשאנחנו מתאבלים על חורבן של משהו שמעולם לא חווינו בעצמנו, לפעמים מאוד קשה להרגיש מה באמת חסר לנו.
לפעמים אפילו מפחיד להתפלל ולרצות משהו שישנה את כל החיים שלנו, ונשמע כל כך מנותק מהמציאות החיים שלנו היום.
אבל בעצם, האבלות היא לא על העבר. אנחנו לא מתפללים לחזור למה שהיה אז, בבית ראשון או בית שני.
כשהגאולה תגיע והבית השלישי יבנה, העולם יגיע לתיקון שלם. זה יהיה גדול יותר ממה שהיה בבית ראשון ובבית שני. העולם יגיע לתכלית שלו, להמלכת ה' באופן מלא.
וכשנגיע לשם, הכל יהיה שלם. וגם עבודת ה' שלנו תהיה מתוך חיבור אמיתי - כשהרצון שלנו יתחבר לרצון של ה', כשכבר לא נצטרך להתגבר על הפיתויים של העולם הזה, כי הקודש יהיה מפתה הרבה יותר.
עכשיו אנחנו מתאבלים על החסר, ובשלב הבא, בימים הנוראים נתפלל על השלמות הזו שאליה אנחנו מצפים - "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו, ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".
תודה על הדבריםאחתפלוס
בהתחלה כשקראתי, ביום שישיקמה ש.
בס״ד
הרגשתי מאד רחוקה משאיפה כזאת. כמו שכתבתי ל@אחרונה בתור.
יותר מאוחר, דיברתי עם אבא שלי (בנושא אחר) והוא הזכיר את המשל של הבעל שם טוב, שהיה מגיע למקום מאד מיוחד, ביער, ומתפלל עם כוונות מיוחדות, ועם ניגון מיוחד, והיה מצליח לחולל ניסים.
ובדור שלאחר מכן, ידעו תלמידיו להגיע אל אותו המקום ביער, ולהגיד את אותן התפילות, עם אותן הכוונות, ועם אותו הניגון - אבל כבר לא ידעו לחולל ניסים.
ובדור שלאחר מכן, ידעו להגיע ליער, למקום המיוחד, להגיד את התפילות עם אותו הניגון המיוחד - אבל לא ידעו יותר לשחזר את הכוונות המיוחדות.
בדור שלאחר מכן, כבר שכחו את נוסח התפילות. אבל המשיכו להגיע למקום המיוחד ביער ולשיר את הניגון.
ובדור שלאחר מכן, כבר לא זכרו היכן הוא, המקום המיוחד ביער. נותר להם רק את הניגון...
ובדור שלנו... גם הניגון אבד.
אך נותר לנו הסיפור, הזיכרון, הגעגוע למשהו שאנחנו אפילו לא יודעים מה הוא.
וחשבתי שמה שנשאר לנו היום מהקשר שלנו לבית המקדש, זה פחות או יותר זה. הסיפור, הזיכרון המעומם, והגעגוע לדבר שאנחנו בכלל רחוקים מדי כדי לתפוס.
ואני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל זה גרם לי לדמוע.
אז תודה שכתבת ושיתפת 🤍
הרגשתי מאד רחוקה משאיפה כזאת. כמו שכתבתי ל@אחרונה בתור.
יותר מאוחר, דיברתי עם אבא שלי (בנושא אחר) והוא הזכיר את המשל של הבעל שם טוב, שהיה מגיע למקום מאד מיוחד, ביער, ומתפלל עם כוונות מיוחדות, ועם ניגון מיוחד, והיה מצליח לחולל ניסים.
ובדור שלאחר מכן, ידעו תלמידיו להגיע אל אותו המקום ביער, ולהגיד את אותן התפילות, עם אותן הכוונות, ועם אותו הניגון - אבל כבר לא ידעו לחולל ניסים.
ובדור שלאחר מכן, ידעו להגיע ליער, למקום המיוחד, להגיד את התפילות עם אותו הניגון המיוחד - אבל לא ידעו יותר לשחזר את הכוונות המיוחדות.
בדור שלאחר מכן, כבר שכחו את נוסח התפילות. אבל המשיכו להגיע למקום המיוחד ביער ולשיר את הניגון.
ובדור שלאחר מכן, כבר לא זכרו היכן הוא, המקום המיוחד ביער. נותר להם רק את הניגון...
ובדור שלנו... גם הניגון אבד.
אך נותר לנו הסיפור, הזיכרון, הגעגוע למשהו שאנחנו אפילו לא יודעים מה הוא.
וחשבתי שמה שנשאר לנו היום מהקשר שלנו לבית המקדש, זה פחות או יותר זה. הסיפור, הזיכרון המעומם, והגעגוע לדבר שאנחנו בכלל רחוקים מדי כדי לתפוס.
ואני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל זה גרם לי לדמוע.
אז תודה שכתבת ושיתפת 🤍
איזה משל יפה!בארץ אהבתי
מצד אחד אני חושבת שזה מתאר ממש טוב את חוסר היכולת שלנו להבין בכלל למה אנחנו מתגעגעים. בעצם הגעגוע הוא רק מעצם הידיעה שאנחנו מתגעגעים, בלי להבין למה.
ומצד שני, אני חושבת שלי עוזר להבין שזה לא רק געגוע לעבר, אלא ביטוי החסר שקיים במציאות, ורצון לעתיד שהוא מתוקן יותר גם ממה שהיה אז (לכן בעצם היה החורבן, כי בית המקדש של אז לא ביטא את השלמות שהיתה צריכה להיות, ולכן הוא היה צריך להיחרב, כדי שנעבור תהליך שיאפשר לו להיבנות שוב בשלמות אמיתית).
ומתוך זה, אני יכולה להתחבר לכל מה שחסר היום במציאות, ולהבין שהכל הכל זה חלק מזה שאנחנו לא חווים את הקב"ה במציאות שלנו. וברגע שנגיע לגאולה האמיתית, ונרגיש את הקב"ה בתוכנו ממש, אז כל הקלקולים שקורים פה, כל המציאות הגשמית שמבלבלת אותנו, הכל יתוקן.
פעם עיקר הקושי היה פיזי - גלות, עוני, פרעות וכו'.
היום ב"ה המצב הפיזי שלנו הרבה יותר מתוקן (עדיין יש פיגועים ואנטישמיות, וגם הם חלק מהמציאות הלא שלמה שעדיין כואבים אותה, אבל אנחנו כבר לא חווים את זה באותה עצמה כמו בגלות).
אבל אם מסתכלים על המציאות, עדיין מרגישים הרבה חסר, הרבה מקומות לא מתוקנים. יותר ברמה הרוחנית של עמ"י - זה שהרבה מעמ"י לא נמצאים בארץ, לא מקיימים מצוות, לא מחוברים לאחיזה שלנו בארץ, דואגים לערבים יותר מאשר ליהודים, לא מבינים את חשיבות לימוד התורה ולכן כועסים על מי שמרגיש את החיים ללימוד תורה, לא מבינים את ערך המשפחה, מתירים ומעודדים איסורי תורה, מדינה ובית משפט שלא פועלים על פי רצון ה', פילוג גדול בעם שמתמבטא בעיקר בתקשורת אבל לא רק.. וגם קשיים אצלנו - קושי להתחבר לרצון ה' בכל מיני מקומות, קושי בקיום המצוות ונפילות בכל מיני הזדמנויות, קושי בעבודת המידות וכו'...
וכל הקלקולים האלו הם חלק מהביטוי שה' עוד לא שורה בתוכנו. הוא כן משגיח עלינו, ומנהל את מה שקורה לנו, ומי שמתאמץ ועובד על עצמו גם מרגיש יותר את הנוכחות שלו בתוך החיים שלו. אבל זה במאמץ, זה דורש מאבק כל הזמן.
ואני חושבת שאת הגעגוע הזה, לעולם מתוקן שכל הפגמים האלו כבר לא מופיעים בו, אפשר להבין יותר, גם בלי שחווינו מציאות של בית המקדש.
יש גם את הקושי של להרגיש באמת את הכאב.
כי לכתוב את כל הדברים אני יכולה, בשכל שלי זה נמצא (גם בשכל זה דורש בירור, אבל זה יותר בקלות).
אבל להרגיש את הדברים בלב, להצליח באמת לבכות על החסר, זה כבר קשה הרבה יותר.
וזה גם חלק מערלת הלב, שבגאולה השלמה תוסר מאיתנו, אבל עוד לא הגענו לשלב הזה.
אני עכשיו מצליחה קצת לשבת בחדר (הילדים משחקים יפה ב"ה...), אז מנסה לפנות זמן בשביל זה.
קודם ישבתי לכתוב את הסיבות שבגללה אני רוצה שיבנה בית המקדש. אחר כך כתבתי על מה אני מתאבלת (כל הדברים שכתבתי למעלה שעוד צריכים תיקון הם מתוך הדברים שכתבתי לי). אלו שתי שאלות דומות אבל שונות - על מה אני מתאבלת זה על החסר שקיים במציאות, למה אני רוצה בית מקדש זה לדמיין מה יהיה כשהוא יבנה.
ואני מקווה להצליח גם לנסות להתפלל על זה, במילים שלי, אחרי שכתבתי את הדברים ויותר קל לי להבין, אז גם לנסות להתפלל ולהרגיש. לא יודעת כמה אצליח, אבל גם לניסיון יש חשיבות...
ומצד שני, אני חושבת שלי עוזר להבין שזה לא רק געגוע לעבר, אלא ביטוי החסר שקיים במציאות, ורצון לעתיד שהוא מתוקן יותר גם ממה שהיה אז (לכן בעצם היה החורבן, כי בית המקדש של אז לא ביטא את השלמות שהיתה צריכה להיות, ולכן הוא היה צריך להיחרב, כדי שנעבור תהליך שיאפשר לו להיבנות שוב בשלמות אמיתית).
ומתוך זה, אני יכולה להתחבר לכל מה שחסר היום במציאות, ולהבין שהכל הכל זה חלק מזה שאנחנו לא חווים את הקב"ה במציאות שלנו. וברגע שנגיע לגאולה האמיתית, ונרגיש את הקב"ה בתוכנו ממש, אז כל הקלקולים שקורים פה, כל המציאות הגשמית שמבלבלת אותנו, הכל יתוקן.
פעם עיקר הקושי היה פיזי - גלות, עוני, פרעות וכו'.
היום ב"ה המצב הפיזי שלנו הרבה יותר מתוקן (עדיין יש פיגועים ואנטישמיות, וגם הם חלק מהמציאות הלא שלמה שעדיין כואבים אותה, אבל אנחנו כבר לא חווים את זה באותה עצמה כמו בגלות).
אבל אם מסתכלים על המציאות, עדיין מרגישים הרבה חסר, הרבה מקומות לא מתוקנים. יותר ברמה הרוחנית של עמ"י - זה שהרבה מעמ"י לא נמצאים בארץ, לא מקיימים מצוות, לא מחוברים לאחיזה שלנו בארץ, דואגים לערבים יותר מאשר ליהודים, לא מבינים את חשיבות לימוד התורה ולכן כועסים על מי שמרגיש את החיים ללימוד תורה, לא מבינים את ערך המשפחה, מתירים ומעודדים איסורי תורה, מדינה ובית משפט שלא פועלים על פי רצון ה', פילוג גדול בעם שמתמבטא בעיקר בתקשורת אבל לא רק.. וגם קשיים אצלנו - קושי להתחבר לרצון ה' בכל מיני מקומות, קושי בקיום המצוות ונפילות בכל מיני הזדמנויות, קושי בעבודת המידות וכו'...
וכל הקלקולים האלו הם חלק מהביטוי שה' עוד לא שורה בתוכנו. הוא כן משגיח עלינו, ומנהל את מה שקורה לנו, ומי שמתאמץ ועובד על עצמו גם מרגיש יותר את הנוכחות שלו בתוך החיים שלו. אבל זה במאמץ, זה דורש מאבק כל הזמן.
ואני חושבת שאת הגעגוע הזה, לעולם מתוקן שכל הפגמים האלו כבר לא מופיעים בו, אפשר להבין יותר, גם בלי שחווינו מציאות של בית המקדש.
יש גם את הקושי של להרגיש באמת את הכאב.
כי לכתוב את כל הדברים אני יכולה, בשכל שלי זה נמצא (גם בשכל זה דורש בירור, אבל זה יותר בקלות).
אבל להרגיש את הדברים בלב, להצליח באמת לבכות על החסר, זה כבר קשה הרבה יותר.
וזה גם חלק מערלת הלב, שבגאולה השלמה תוסר מאיתנו, אבל עוד לא הגענו לשלב הזה.
אני עכשיו מצליחה קצת לשבת בחדר (הילדים משחקים יפה ב"ה...), אז מנסה לפנות זמן בשביל זה.
קודם ישבתי לכתוב את הסיבות שבגללה אני רוצה שיבנה בית המקדש. אחר כך כתבתי על מה אני מתאבלת (כל הדברים שכתבתי למעלה שעוד צריכים תיקון הם מתוך הדברים שכתבתי לי). אלו שתי שאלות דומות אבל שונות - על מה אני מתאבלת זה על החסר שקיים במציאות, למה אני רוצה בית מקדש זה לדמיין מה יהיה כשהוא יבנה.
ואני מקווה להצליח גם לנסות להתפלל על זה, במילים שלי, אחרי שכתבתי את הדברים ויותר קל לי להבין, אז גם לנסות להתפלל ולהרגיש. לא יודעת כמה אצליח, אבל גם לניסיון יש חשיבות...
כתבת מאד יפה. הזדהיתי עם הדברים. תודה!קמה ש.
סוף סוף עלה לי. יש בעיה באתר.אורוש3
תודה רבה! מאוד מחבר
שלחתי קישור למאמר של חברה שליבאר מרים
על הקשר בין חורבן הבית חבין הנידה.
היא מסביר איך בית המקדש מקביל לבית היהודי כשבני הזוג (ה' וישראל) מותרים, והחורבן הוא כמו זוג במצב של נידה.
היא מסבירה יותר טוב ממני..
שמה שוב את הקישור:
לקראת תשעה באב
היא מסביר איך בית המקדש מקביל לבית היהודי כשבני הזוג (ה' וישראל) מותרים, והחורבן הוא כמו זוג במצב של נידה.
היא מסבירה יותר טוב ממני..
שמה שוב את הקישור:
לקראת תשעה באב
תודה רבהאחת כמוני
נהניתי מאד לשמוע
איזה כיף!בארץ אהבתי
את האמת1234אנונימי
שפשוט עצוב לי נורא.
לא רוצה להיכנס לדיון של רזולוציות פוליטיות, כי אני כנראה חושבת אחרת מרוב הנשים כאן.
אבל רמת השיח, חוסר ענייניות, חוסר יכולת לדבר בכבוד ולכבד גם מי שחושב אחרת ממני.
מרגישה שאנחנו על סף תהום
מרגישה שכל צד מחזיק חזק חזק במה שהוא מאמין ולא מסוגל לראות אפילו בקצת את הצד האחר.
כאילו אנחנו על קצה של צוק, כל אחד מחזיק חזק ובסוף כולנו ניפול ביחד.
ואני לא יודעת מה לעשות, ואיך אפשר להשפיע, ואיך אפשר שקצת יותר נאהב ונבין וננסה לראות גם את הצד השני.
מרגישה עמוק עמוק בתוך השנאה, ושגם בדורנו לא מגיע לנו בית מקדש.
עצוב
לא רוצה להיכנס לדיון של רזולוציות פוליטיות, כי אני כנראה חושבת אחרת מרוב הנשים כאן.
אבל רמת השיח, חוסר ענייניות, חוסר יכולת לדבר בכבוד ולכבד גם מי שחושב אחרת ממני.
מרגישה שאנחנו על סף תהום
מרגישה שכל צד מחזיק חזק חזק במה שהוא מאמין ולא מסוגל לראות אפילו בקצת את הצד האחר.
כאילו אנחנו על קצה של צוק, כל אחד מחזיק חזק ובסוף כולנו ניפול ביחד.
ואני לא יודעת מה לעשות, ואיך אפשר להשפיע, ואיך אפשר שקצת יותר נאהב ונבין וננסה לראות גם את הצד השני.
מרגישה עמוק עמוק בתוך השנאה, ושגם בדורנו לא מגיע לנו בית מקדש.
עצוב
חס ושלום מגיע לנו גם מגיע!!עטרת בעלה
אסור לדבר ככה....
אספנו מזמן מספיק זכויות בשביל זה, הסיבה שלא מגיעה הגאולה לא מובנת כלל וכלל
אספנו מזמן מספיק זכויות בשביל זה, הסיבה שלא מגיעה הגאולה לא מובנת כלל וכלל
כמובן1234אנונימי
לא התכוונתי שאני מתיימרת להבין מתי תגיע הגאולה ולמה.
אני פשוט קצת מיואשת...
אני פשוט קצת מיואשת...
אני חושבתקמה ש.
בס״ד
שכדי שהשינוי יקרה, צריך לעבוד על עין טובה. עוד ועוד.
לנסות לראות את עצמינו בעין טובה
לנסות לראות את האחר בעין טובה
לנסות להסתכל על העם המופלא שלנו בעין טובה
להתמקד בטוב.
להתפלל על עוד.
ולהמשיך להתקדם, כל אחת מהמקום שלה ובקצב שלה.
אני יודעת שזה יחסית נדוש, אבל אני ממש מאמינה בזה. ממש.
🤍
שכדי שהשינוי יקרה, צריך לעבוד על עין טובה. עוד ועוד.
לנסות לראות את עצמינו בעין טובה
לנסות לראות את האחר בעין טובה
לנסות להסתכל על העם המופלא שלנו בעין טובה
להתמקד בטוב.
להתפלל על עוד.
ולהמשיך להתקדם, כל אחת מהמקום שלה ובקצב שלה.
אני יודעת שזה יחסית נדוש, אבל אני ממש מאמינה בזה. ממש.
🤍
חשבתי1234אנונימי
על מה שאמרת. ליווה אותי במהלך השבת
ובהתחלה, זה גורם לי קצת להתייאש. כי זה כל כך קטן, מה אני אשנה את עצמי וזה יעזור? מרגיש לי כל כך קטן ביחס לשינוי שצריך באמת.
ואז חשבתי שוב
וחשבתי גם על מה ש@מיואשת****** כתבה בשרשור אחר, שצריך קצת יותר להסתכל על עצמנו ומה צריך לתקן בנו.
ודיברתי עם בעלי בשבת, על התסכול הכללי שלי מהשיח, והוא אמר לי, אם זה מפריע לך, אז אל תקראי, אל תכנסי לזה.
ואז קראתי את הטור של רביטל ויטלזון יעקבס, שכתבה שהתיקון שלנו, הדרך שלנו לשנות, זה על ידי תיקון הבית הפרטי שלנו. היחס בין איש לאשתו, בין אמא לילדים.
והצירוף של כל הדברים האלו גרם לדברים קצת לחלחל.
כן, כנראה שזו באמת הדרך.
לראות טוב
לא להפסיק לעבוד על עצמנו, לנסות להשתפר, להתקדם ללמוד.
אם כל אחד ינסה, זה בטוח יקדם אותנו.
אז תודה לך על ההארה
ובהתחלה, זה גורם לי קצת להתייאש. כי זה כל כך קטן, מה אני אשנה את עצמי וזה יעזור? מרגיש לי כל כך קטן ביחס לשינוי שצריך באמת.
ואז חשבתי שוב
וחשבתי גם על מה ש@מיואשת****** כתבה בשרשור אחר, שצריך קצת יותר להסתכל על עצמנו ומה צריך לתקן בנו.
ודיברתי עם בעלי בשבת, על התסכול הכללי שלי מהשיח, והוא אמר לי, אם זה מפריע לך, אז אל תקראי, אל תכנסי לזה.
ואז קראתי את הטור של רביטל ויטלזון יעקבס, שכתבה שהתיקון שלנו, הדרך שלנו לשנות, זה על ידי תיקון הבית הפרטי שלנו. היחס בין איש לאשתו, בין אמא לילדים.
והצירוף של כל הדברים האלו גרם לדברים קצת לחלחל.
כן, כנראה שזו באמת הדרך.
לראות טוב
לא להפסיק לעבוד על עצמנו, לנסות להשתפר, להתקדם ללמוד.
אם כל אחד ינסה, זה בטוח יקדם אותנו.
אז תודה לך על ההארה
כתבת יפה. כל הכבוד על ההסתכלות הפנימית. אנסה ללמוד ממך גם ❤️מיואשת******
וואו...קמה ש.
בס״ד
זה ממש קטע, איך גם אצלי דברים שקראתי בשרשור הזה בחמישי ושישי, חלחלו לי ללב במשך השבת...
תודה שכתבת בחזרה, עברת תהליך ממש מרגש... 🤍, אמן שנזכה...!
זה ממש קטע, איך גם אצלי דברים שקראתי בשרשור הזה בחמישי ושישי, חלחלו לי ללב במשך השבת...
תודה שכתבת בחזרה, עברת תהליך ממש מרגש... 🤍, אמן שנזכה...!
מזדהה. עצוב.אורוש3
כן מנחמת את עצמי שיש המון המון טוב. רק התקשורת מציפה אותנו רק ברוע ובמפלג. צריכה להתחזק בלראות את הטוב.
מציעה לך לשמוע את השיעור של הרב לונדין ״די עם חולשת החינם״Pandi99
מדבר בדיוק על התחושות האלו!
יש עבודה של חוה שמילוביץ לתשעה באברותי7
זה ממש מהמם۔ לעשות עבודה עם עצמנו על החוסר שבנו ומתוך זה להבין את החוסר של מקום השכינה۔
אם תרצו אשתדל להעלות את זה۔
וגם - שמעתי בשיעור השבוע۔ שהחורבן זה לא כמו אבא שמגרש את הילד מהבית۔אלא ה' הוא כמו אבא שהלך איתנו יד ביד לגלות והחריב את הבית۔
אני הרגשתי מזה איזושהי נחמה- על כמה שה' איתנו۔
אם תרצו אשתדל להעלות את זה۔
וגם - שמעתי בשיעור השבוע۔ שהחורבן זה לא כמו אבא שמגרש את הילד מהבית۔אלא ה' הוא כמו אבא שהלך איתנו יד ביד לגלות והחריב את הבית۔
אני הרגשתי מזה איזושהי נחמה- על כמה שה' איתנו۔
ר' נחמן כותב את זהבת 30
שדרך החסרון שלנו ה' נותן לנו להרגיש את החסרון שלו.
וואו, הנקודה שכתבת על הגלות. מדהים. תודה על זה!קמה ש.
עוקבת!! ממש צריכה את זה השנהבתנועה מתמדת
לא מצליחה להגיע ללמוד משו בעצמי, אז לפחות אם מבזבזת את הזמן בפורום שייצא מזה משו טוב ;)
תודה😘
תודה😘
ממליצה בחוםלולית10
לשמוע את הרבנית חגית שירה, מחזק ממש, פשוט התרגשתי ודמעתי תוך כדי...
ואמן שנזכה להגאל גאולה שלימה בקרוב ממש!!!
בול אנידפני11
כל מי שממליצה על שיעור
יש מצב לצרף קישור?
יש מצב לצרף קישור?
שנאת חינם ואהבת חינםקמה ש.
ה' שפתיי תפתח
זה קטע, אבל אני כמעט אף פעם לא רואה שיש בינינו שנאת חינם.
התקשורת אוהבת לגרום לנו להרגיש שהעם שלנו מתפרק מבפנים,
אבל אני מרגישה שזה פשוט לא נכון.
יש דברים מאד מסויימים שגורמים לי להתחלחל ולהזדעזע.
אבל *לרוב*, אני דווקא חושבת שאנחנו יחסית במקום טוב.
קחו את הפורום הזה לדוגמה.
יש בו נשים מכל מיני עולמות.
וכמה אחדות יש כאן!!!
כמה רצון שיהיה כאן שלום.
כמה תפילות של נשים יקרות על אחרות.
כמה דאגה כנה ואמתית.
מודה שלא קראתי בעיון את השרשור שהוזכר כאן (בהחלט קראתי חלק ממנו)
אבל קראתי לא מעט שרשורים על חיסונים, אז אולי זה דומה... 
אז נכון, לגבי דברים מסויימים הדעות הופכות לנחרצות והשיח לנוקשה הרבה יותר.
אבל *הרוב*! הרוב כאן כולו אהבת חינם...
קחו את העם הנפלא שלנו בזמנים מאתגרים.
חילונים רבים שהגיעו לנחם את המשפחות של הרוגי מירון.
חרדים רבים שפינקו את חיילי פיקוד העורף בכל מיני ממתקים ומטעמים בבני ברק בקורונה.
כל הגיבורים המדהימים שיצאו מביתם ועזבו הכל כדי להגן על תושבי לוד ושאר הערים המעורבות.
פרויקט התהילים (לא זוכרת את שם המיזם) ביום השואה, שנוסד ע''י גוף חדרי וקיבל במה מכובדת במקומות כמו ''הארץ'' ועוד אתרים חילונים אחרים.
קחו גם את מה שקורה בתחום המוזיקה.
ישי ריבו המדהים שמצליח לאחד רוב העם ככולו סביב המוזיקה שלו.
אביב גפן (!) ואברהם פריד ששרים ביחד ועסוקים בלקדם את נושא האחדות בעם.
קחו את הרחובות, את הקנייונים, את האוטובוסים...
אנחנו לגמרי חיים ביחד בע''ה...
קחו את מה שקורה במישור של העמותות המדהימות שיש לנו:
שלווה, אפרת, יד לאחים, עזר מציון, מתנת חיים...
שעוסקות בלי סוף בחסדים בלתי נתפסים - עבור כל חלקי העם.
אני רואה אותנו כמו משפחה.
הרב יהושע שפירא אומר ש''אחווה'' זה להיות כמו אחים -
בבית אפשר לריב מלא, אבל בחוץ, נהיים חזית אחידה.
וגם אצלנו, יש מריבות, יש טונים גבוהים, יש דיבורים טפשיים ויש פגיעות הדדיות,
אבל כמה עזרה הדדית, כמה תנועה של התקרבות, כמה אצילות ומעשי חסד יש גם.
אני מרגישה שב''ה אנחנו כ''כ רחוקים מהזוועות שהיו בסוף תקופת בית המקדש השני. שם ממש הרגו אחד את השני, שלא נדע!!! ולא פה ושם... אלא כל הארץ הייתה מלאת מעשי רצח כאלה. בין כהן לכהן! בין סיכרים לשאר חלקי העם! רצח של כהן גדול! דברים מזעזעים לעין שיעור ממה שאנחנו רואים היום.
נכון, זה שעוד לא זכינו לגאולה מראה על כך שעדיין לא סיימנו את התיקון שלנו בנושא של אהבת החינם.
ברור שיש לנו עדיין המון איפה להשתפר.
בזוגיות שלנו,
עם המשפחה המורחבת,
בתוך הקהילה,
ועם כל חלקי העם שלנו.
אבל אני באמת ובתמים חושבת ש*לרוב*, אנחנו עם טוב מאד! עם מידות טובות מאד! עם המון אהבה, נתינה ומסירות נפש. עם אחדות מיוחדת, ש*בכלל-בכלל* לא קיימת אצל עמים אחרים. אז יש לנו עוד די הרבה דרך, נכון. אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה...
נב: פה ושם, עוברת בי חלחלה ואני תוהה אם יכול להיות שחס ושלום פתאום נאבד את מדינת ישראל ואת כל קיבוץ הגלויות הזה, וה' חלילה יחזיר אותנו לתהומות של הגלות בחוץ לארץ. אין לי וודאות מוחלטת שמשהו כזה לא יכול לקרות. אני מודעת שיש לנו עדיין בעיות גדולות (אגב לא רק בנושא של האחדות. גם בנושאים קשים אחרים). ועדיין, אני חושבת שהעם שלנו, *בכללי*, עושה עבודה נפלאה. ואני מודה לה' להיות חלק מהדבר המדהים הזה שנקרא ''עם ישראל''.
אנחנו באתחלתא דגאולהאחתפלוס
המצב לא אמור לחזור אחורה ב''ה.
ואת כתבת מהמם וכ''כ נכון. אני גם רואה בכל מקום הרבה אהבת חינם ורצון לעשות טוב
ואת כתבת מהמם וכ''כ נכון. אני גם רואה בכל מקום הרבה אהבת חינם ורצון לעשות טוב
בדיוק..דפני11
חורבן שלישי לא יהיה... והתחלנו את הדרך לשם.
השאלה היא מה נעבור עוד בדרך ..
ולזה צריך רחמים מרובים והמשך השתדלות שלנו...
בכל אופן @קמה ש.
ככ תודה לך על השרשור הזה!
אני מרגישה באמת בעצבות בימים האחרונים...
על כל מה שקורה לנו במדינה ובעיקר בממשלה
מתחברת למה ש @מיואשת****** כתבה אבל מזווית אחרת.. שפשוט בלי למצוא את האשמים (וברור שלדעתי יש..) מרגישה שזה כבר לא משנה ככ. הגידופים, השנאה, הכעסים (הככ מוצדקים!) היכולת לעשות דברים שמנוגדים לככ הרבה דברים בסיסים...
וההרגשה שזה רק ילך ויחמיר.
שאני לא רואה איך מגשרים על זה..
שהכעס והמחלוקת היא ככ קשה...
וזה מזכיר לי את בית שני, ואת החורבן הפנימי..
וזה מאוד מאוד העציב אותי.
אז בא לי במקום השרשור הזה...
וגם הט באב הזה..
ואולי כל העצבות הזאת תביא תפילה מלב שבור ותצמח לנו ישועה איכשהו, מאיפשהו... כמו שק
רק ה' יודע...
השאלה היא מה נעבור עוד בדרך ..
ולזה צריך רחמים מרובים והמשך השתדלות שלנו...
בכל אופן @קמה ש.
ככ תודה לך על השרשור הזה!
אני מרגישה באמת בעצבות בימים האחרונים...
על כל מה שקורה לנו במדינה ובעיקר בממשלה
מתחברת למה ש @מיואשת****** כתבה אבל מזווית אחרת.. שפשוט בלי למצוא את האשמים (וברור שלדעתי יש..) מרגישה שזה כבר לא משנה ככ. הגידופים, השנאה, הכעסים (הככ מוצדקים!) היכולת לעשות דברים שמנוגדים לככ הרבה דברים בסיסים...
וההרגשה שזה רק ילך ויחמיר.
שאני לא רואה איך מגשרים על זה..
שהכעס והמחלוקת היא ככ קשה...
וזה מזכיר לי את בית שני, ואת החורבן הפנימי..
וזה מאוד מאוד העציב אותי.
אז בא לי במקום השרשור הזה...
וגם הט באב הזה..
ואולי כל העצבות הזאת תביא תפילה מלב שבור ותצמח לנו ישועה איכשהו, מאיפשהו... כמו שק
רק ה' יודע...
וואי מבינה אותך!קמה ש.
בס״ד
ובד בבד רואה את הדברים כל-כך אחרת... יצא לי ללמוד לא מעט על תקופת בית שני, ואני פשוט לא רואה שאנחנו חוזרים חלילה לדברים הנוראים שהיו אז...
בטוחה שיש לתפילות שלך השפעה אדירה! אשרייך 🤍
ובד בבד רואה את הדברים כל-כך אחרת... יצא לי ללמוד לא מעט על תקופת בית שני, ואני פשוט לא רואה שאנחנו חוזרים חלילה לדברים הנוראים שהיו אז...
בטוחה שיש לתפילות שלך השפעה אדירה! אשרייך 🤍
כןקמה ש.
בס״ד
גם אני מסתכלת על הדברים ככה ומאמינה שאנחנו בהתחלתא דגאולה. אבל יודעת שיש כל מיני גישות... אני לא מצליחה לדעת בוודאות מוחלטת שזה אכן ככה. אולי זרמים אחרים שרואים את זה אחרת צודקים? קטונתי.
שמחה שגם את רואה את אהבת החינם הזאת 😍
גם אני מסתכלת על הדברים ככה ומאמינה שאנחנו בהתחלתא דגאולה. אבל יודעת שיש כל מיני גישות... אני לא מצליחה לדעת בוודאות מוחלטת שזה אכן ככה. אולי זרמים אחרים שרואים את זה אחרת צודקים? קטונתי.
שמחה שגם את רואה את אהבת החינם הזאת 😍
ממש אהבתי את מה שכתבת!בארץ אהבתי
הרב שמואל אליהו גם מדבר הרבה על זה שבדור שלנו עם ישראל מאוחד הרבה יותר ממה שהיה לאורך ההיסטוריה.
ברור שיש עוד הרבה מה לתקן או לשפר. אבל בסוף במפגש אמיתי בין אנשים - גם אם יש חילוקי דעות (ויש הרבה, בזה אין ספק), יש הרבה אהבה ואכפתיות, והרבה רצון לעזור ולהיטיב.
(ולגבי הסוף- אני לא יודעת מה זרמים אחרים אומרים. אבל קשה לי להבין איך אפשר לומר שאפשר עוד לחזור אחורה, כשרואים נבואות מתגשמות מול העיניים, ויודעים שעוד לא הגענו לסוף ההתגשמות של כל הנבואות. לי זה ברור שאנחנו הולכים ומתקדמים. וכך הבלבולים והקשיים הם חלק מהסיפורים שהעולם צריך לעבור לקראת הגאולה השלמה...)
ברור שיש עוד הרבה מה לתקן או לשפר. אבל בסוף במפגש אמיתי בין אנשים - גם אם יש חילוקי דעות (ויש הרבה, בזה אין ספק), יש הרבה אהבה ואכפתיות, והרבה רצון לעזור ולהיטיב.
(ולגבי הסוף- אני לא יודעת מה זרמים אחרים אומרים. אבל קשה לי להבין איך אפשר לומר שאפשר עוד לחזור אחורה, כשרואים נבואות מתגשמות מול העיניים, ויודעים שעוד לא הגענו לסוף ההתגשמות של כל הנבואות. לי זה ברור שאנחנו הולכים ומתקדמים. וכך הבלבולים והקשיים הם חלק מהסיפורים שהעולם צריך לעבור לקראת הגאולה השלמה...)
מסכימה ומזדהה בכל נימי נפשיקמה ש.
בס״ד
נראה לי שבזרמים החרדיים, בהכללה, פחות רואים את זה ככה ולשיטתם אי אפשר עדיין לדבר על התחלתא דגאולה. (ואולי אני טועה? אני יודעת שיש כאן המון חרדיות, מוזמנות לתקן אותי אם זה המקרה!).
אז יש לי את האמונה החזקה שלי, ממש כמו שכתבת. אבל אין לי וודאות מוחלטת בסופו של דבר שהגישה שאני הולכת על פיה צודקת יותר משלהם. (אני גם לא זקוקה לוודאות כזאת, מה שחשוב לי זאת האמונה).
נראה לי שבזרמים החרדיים, בהכללה, פחות רואים את זה ככה ולשיטתם אי אפשר עדיין לדבר על התחלתא דגאולה. (ואולי אני טועה? אני יודעת שיש כאן המון חרדיות, מוזמנות לתקן אותי אם זה המקרה!).
אז יש לי את האמונה החזקה שלי, ממש כמו שכתבת. אבל אין לי וודאות מוחלטת בסופו של דבר שהגישה שאני הולכת על פיה צודקת יותר משלהם. (אני גם לא זקוקה לוודאות כזאת, מה שחשוב לי זאת האמונה).
מנחםאורוש3
על הקשר שבין חורבן ירושלים ונידהבאר מרים
עוקבתאחת כמוני
שיר של רעות גזבר1234אנונימי
/ רעות גזבר
יְרוּשָׁלַיִם וַאֲנִי אֲסוּרוּת. הִיא
מְדַּמֶמֶת כְּבָר יוֹתֵר מִדַּי שָׁנִים
מַכְתִּימָה, שׁוּב וָשׁוּב, אֶת הָרְחוֹבוֹת הַלְּבָנִים
וַאֲנִי הוֹלֶכֶת בְּתוֹכָהּ וְטוֹבֶלֶת בְּתוֹכָהּ
וּמְלַטֶּפֶת לָהּ לְאַט אֶת הָאֲבָנִים
אֲבָל אֲנִי לֹא עוֹלָה לְהַר הַבַּיִת.
רַק מִי שֶׁהִפְרִיד פַּעַם מִטּוֹת יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מָה זֶה חַיִץ.
יְרוּשָׁלַיִם יְשֵׁנָה לְיָדִי וַאֲנִִי כּוֹסֶסֶת צִפָּרְנַיִם.
לֹא נוֹשֶׁכֶת אֶת הָעוֹר עַד כְּאֵב, עֲדַיִן
אֲבָל זֶה כַּנִּרְאֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן.
הַחֶדֶר סְבִיבֵנוּ נָעִים וְהֶגְיוֹנִי וּקְצָת מְבֻלְגָּן
רַק חֲמִשָּׁה עָשָׂר סֶנְטִימֶטְרִים בֵּין מִזְרָן לְמִזְרָן
פְּעוּרִים בּוֹ כְּמוֹ חוֹר שָׁחֹר, וְכָל הָאוֹר נִבְלָע
אֲוִיר הֶהָרִים הַצָּלוּל חוֹדֵר מֵהַחַלּוֹן
וּבְאֵין חִבּוּק שֶׁיִשְׁמֹר
הוּא פּוֹצֵעַ בְּעוֹרִי כְּוִיּוֹת קוֹר.
הַזְּמַן לֹא יַעֲצֹר,
מָחָר אֲנִי אַגִּיעַ לָעֲבוֹדָה וַאֲנִי לֹא אֵרָאֶה כְּמוֹ פְּלִיטַת־מַחֲסוֹר.
הָאִפּוּר יְכַסֶּה אֶת הָעֵינַיִם הָעֲיֵפוֹת וְהַחִיּוּךְ יַבְרִיק
אֲפִלּוּ כִּסּוּי הָרֹאשׁ יַחֲזִיק. רַק מִי שֶׁיִּתְקָרֵב מַסְפִּיק
כְּדֵי לְהָרִיחַ, יוּכַל לְהַרְגִישׁ אֵיךְ מַשֶּׁהוּ מִבִּפְנִים לְאַט
נִרְקָב, וְגַם הוּא לֹא יָעֵז לְהַגִּיד: נֶחֱרָב,
בֵּית הַמִּקְדָשׁ נֶחֱרַב
וַהֲרֵי כְּבָר יָדַעְתִּי לֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה.
בַּגָּלוּת – אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת, לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה
הַחֹסֶר הָיָה עַז וּמַתַּכְתִי וּמַר כְּמוֹ דָּם
וְהַלֵּב לֹא נִרְדַּם וְחָשַׁבְתִּי שֶׁשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם
לֹא יָכוֹל לִכְאוֹב יוֹתֵר. אֲבָל
דָּבָר לֹא יִדְמֶה לַגַּעְגּוּעַ הַנּוֹחֵר,
לַכְּמִיהָה הַטְּרוּפָה וְהַחֲרוּכָה וְהַדּוֹמֶמֶת לִירוּשָׁלַיִם הַקַּיֶּמֶת,
לִירוּשָׁלַיִם הַנִּרְדֶּמֶת
קְרוֹבָה לְהַחֲרִיד וּבִלְתִי־מֻשֶּׂגֶת עַד אֵימָה – –
רַק מִי שֶׁהִפְרִיד פַּעַם מִטּוֹת יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מָה זֶה
בְּלִבָּהּ חוֹמָה.
יְרוּשָׁלַיִם וַאֲנִי אֲסוּרוּת. הִיא
מְדַּמֶמֶת כְּבָר יוֹתֵר מִדַּי שָׁנִים
מַכְתִּימָה, שׁוּב וָשׁוּב, אֶת הָרְחוֹבוֹת הַלְּבָנִים
וַאֲנִי הוֹלֶכֶת בְּתוֹכָהּ וְטוֹבֶלֶת בְּתוֹכָהּ
וּמְלַטֶּפֶת לָהּ לְאַט אֶת הָאֲבָנִים
אֲבָל אֲנִי לֹא עוֹלָה לְהַר הַבַּיִת.
רַק מִי שֶׁהִפְרִיד פַּעַם מִטּוֹת יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מָה זֶה חַיִץ.
יְרוּשָׁלַיִם יְשֵׁנָה לְיָדִי וַאֲנִִי כּוֹסֶסֶת צִפָּרְנַיִם.
לֹא נוֹשֶׁכֶת אֶת הָעוֹר עַד כְּאֵב, עֲדַיִן
אֲבָל זֶה כַּנִּרְאֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן.
הַחֶדֶר סְבִיבֵנוּ נָעִים וְהֶגְיוֹנִי וּקְצָת מְבֻלְגָּן
רַק חֲמִשָּׁה עָשָׂר סֶנְטִימֶטְרִים בֵּין מִזְרָן לְמִזְרָן
פְּעוּרִים בּוֹ כְּמוֹ חוֹר שָׁחֹר, וְכָל הָאוֹר נִבְלָע
אֲוִיר הֶהָרִים הַצָּלוּל חוֹדֵר מֵהַחַלּוֹן
וּבְאֵין חִבּוּק שֶׁיִשְׁמֹר
הוּא פּוֹצֵעַ בְּעוֹרִי כְּוִיּוֹת קוֹר.
הַזְּמַן לֹא יַעֲצֹר,
מָחָר אֲנִי אַגִּיעַ לָעֲבוֹדָה וַאֲנִי לֹא אֵרָאֶה כְּמוֹ פְּלִיטַת־מַחֲסוֹר.
הָאִפּוּר יְכַסֶּה אֶת הָעֵינַיִם הָעֲיֵפוֹת וְהַחִיּוּךְ יַבְרִיק
אֲפִלּוּ כִּסּוּי הָרֹאשׁ יַחֲזִיק. רַק מִי שֶׁיִּתְקָרֵב מַסְפִּיק
כְּדֵי לְהָרִיחַ, יוּכַל לְהַרְגִישׁ אֵיךְ מַשֶּׁהוּ מִבִּפְנִים לְאַט
נִרְקָב, וְגַם הוּא לֹא יָעֵז לְהַגִּיד: נֶחֱרָב,
בֵּית הַמִּקְדָשׁ נֶחֱרַב
וַהֲרֵי כְּבָר יָדַעְתִּי לֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה.
בַּגָּלוּת – אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת, לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה
הַחֹסֶר הָיָה עַז וּמַתַּכְתִי וּמַר כְּמוֹ דָּם
וְהַלֵּב לֹא נִרְדַּם וְחָשַׁבְתִּי שֶׁשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם
לֹא יָכוֹל לִכְאוֹב יוֹתֵר. אֲבָל
דָּבָר לֹא יִדְמֶה לַגַּעְגּוּעַ הַנּוֹחֵר,
לַכְּמִיהָה הַטְּרוּפָה וְהַחֲרוּכָה וְהַדּוֹמֶמֶת לִירוּשָׁלַיִם הַקַּיֶּמֶת,
לִירוּשָׁלַיִם הַנִּרְדֶּמֶת
קְרוֹבָה לְהַחֲרִיד וּבִלְתִי־מֻשֶּׂגֶת עַד אֵימָה – –
רַק מִי שֶׁהִפְרִיד פַּעַם מִטּוֹת יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מָה זֶה
בְּלִבָּהּ חוֹמָה.
יפה ועצוב...מחכה עד מאוד
וואו, חזק!בארץ אהבתי
קטעאם_שמחה_הללויה
בדיוק לפני ט' באב קיבלתי טהפרדנו מיטות, ולא קיבלתי כבר שנה בגלל הנקה..
תודה, מעורר השראה....קמה ש.
משהו שגרם לי להתחבר.האושר שבחלום
המשילו את ירושלים לאישה עקרה שלא ילדה, ושרויה בצער.
נזכרתי בתקופה שאני והאיש שלי ניסינו להכנס להריון,
ואיך הרגשתי... הקנאה שלכולן יש ילדים והן איתם שמחות.
ואיך אני בצער שלי.
ניסיתי להבין איך השכינה מרגישה, איך ירושלים מחכה להיות שלמה... להתמלא.
מה שעודד אותי הוא שעכשיו אני ברוך ה בהריון,
וגם ירושלים שלנו תזכה להיות שלמה,
הקבה יבנה ביתו, המשיח יגיע.
כרגע זה נשמע לא אמיתי, נזכה לגאולה? אבל כן!
זה יקרה וממש בקרוב!!!!!
בעזרת ה יתברך!!!!
נזכרתי בתקופה שאני והאיש שלי ניסינו להכנס להריון,
ואיך הרגשתי... הקנאה שלכולן יש ילדים והן איתם שמחות.
ואיך אני בצער שלי.
ניסיתי להבין איך השכינה מרגישה, איך ירושלים מחכה להיות שלמה... להתמלא.
מה שעודד אותי הוא שעכשיו אני ברוך ה בהריון,
וגם ירושלים שלנו תזכה להיות שלמה,
הקבה יבנה ביתו, המשיח יגיע.
כרגע זה נשמע לא אמיתי, נזכה לגאולה? אבל כן!
זה יקרה וממש בקרוב!!!!!
בעזרת ה יתברך!!!!
מיוחד ומעודד. תודהאחתפלוס
מאד מרגש. תודה!קמה ש.
בס״ד
המשך הריון קל ובריא בע״ה ושיהיה בשעה טובה 🤍
המשך הריון קל ובריא בע״ה ושיהיה בשעה טובה 🤍
כבר לא אספיק להגיב לכל אחת לפני שבת אבל אני קוראת הכל!קמה ש.
בס״ד
אגיב בלי נדר יותר מאוחר.
תודה *גדולה* לכולן!!!
שבת שלום ובשורות טובות, ישועות ונחמות ♥️
אגיב בלי נדר יותר מאוחר.
תודה *גדולה* לכולן!!!
שבת שלום ובשורות טובות, ישועות ונחמות ♥️
אז הכנה רוחנית זה נשמע נחמד..באר מרים
אבל מה עושים כשבעלי והגדולים בבית הכנסת באווירת תשעה באב,
ואני בבית עם 3 הקטנים שתוססים באווירת פורים..
ניסיתי לספר להם סיפורי חורבן אבל הם ממש לא בכיוון..
הם עליזים, חמודים ושמחים..
איך מרגישים "תשעה באב" במצב כזה?
ואני בבית עם 3 הקטנים שתוססים באווירת פורים..
ניסיתי לספר להם סיפורי חורבן אבל הם ממש לא בכיוון..
הם עליזים, חמודים ושמחים..
איך מרגישים "תשעה באב" במצב כזה?
מתוקה שאתתוהה לי
ילדים קטנים צריכים להיות שמחים ותוססים, ואת צריכה להיות אמא שלהם ומאמינה שאת גם צמה, ובעיניי כל היתר זה בונוס אחד גדול. תשמרי על עצמך ועל כוחותייך, תנוחי כמה שיותר בלי דרישות מעצמך, ואם יש לך רגעים של בין לבין עם קצת נחת, תתחברי למה שאת יכולה..
נכן, אבל ממש מתחשק לי להכניס אותם לאווירה..באר מרים
סיפרתי להם עכשיו על קמצא ובר קמצא, אבל לא ברור לי מה בדיוק הם הבינו..
זה קצת מורכב להם עם כל הפרטים..
זה קצת מורכב להם עם כל הפרטים..
תודה על התזכורת לסיפור הזה...אספר לילדים מחר בלי נדריעל מהדרום
אניבונה עם הילדים שלי בית מקדשדיליה
ואז הורסים אותו ביחד.
שנה שעברה הם צבעו מנייר ואז שרפנו אותו באש.
גם כיף להם וגם מחבר לאווירה.
הילד בן ה5 שלי ממש זכר את זה משנה שעברה...
שנה שעברה הם צבעו מנייר ואז שרפנו אותו באש.
גם כיף להם וגם מחבר לאווירה.
הילד בן ה5 שלי ממש זכר את זה משנה שעברה...
למה? 😭מחי
למה להרוס ולשרוף? מה אנחנו הרומאים?
גם אני בונה את בית המקדש עם הילדים, ומציירים וצובעים. את בית המקדש השלישי, ומשאירים אותו ומתפללים שיבנה במהרה.
גם אני בונה את בית המקדש עם הילדים, ומציירים וצובעים. את בית המקדש השלישי, ומשאירים אותו ומתפללים שיבנה במהרה.
תודה שכתבת את זה...בארץ אהבתי
אני חושבת שהרעיון של להרוס ולשרוף זה כדי להרגיש את החוויה של החורבן בצורה יותר מוחשית, להרגיש מה היה ולהתאבל על זה.
אנחנו באמת עושים כל שנה יצירה מושקעת של בית המקדש בתשעה באב, וקשראתי את ההודעה של דיליה, לרגע חשבתי שאולי אני טועה שאנחנו מתמקדים בבניין ולא מרגישים מספיק את החורבן. אבל באמת הרגשתי שזה לא הוגן להרוס אחרי שכל כך השקיעו.
אז תודה שכתבת גם את האפשרות האחרת - לבנות כחלק מהתפילה שיבנה במהרה.
(אנחנו שומרים את היצירה ותולים בסוכה, יש לנו קיר של קישוטי בית המקדש שמתצטברים משנה לשנה...)
אנחנו באמת עושים כל שנה יצירה מושקעת של בית המקדש בתשעה באב, וקשראתי את ההודעה של דיליה, לרגע חשבתי שאולי אני טועה שאנחנו מתמקדים בבניין ולא מרגישים מספיק את החורבן. אבל באמת הרגשתי שזה לא הוגן להרוס אחרי שכל כך השקיעו.
אז תודה שכתבת גם את האפשרות האחרת - לבנות כחלק מהתפילה שיבנה במהרה.
(אנחנו שומרים את היצירה ותולים בסוכה, יש לנו קיר של קישוטי בית המקדש שמתצטברים משנה לשנה...)
האמתמחי
לא רציתי לפגוע, ומקווה שלא פגעתי,
אבל זה מחריד בעיניי לשרוף את בית המקדש.
אני יודעת שבהרבה קייטנות עושים את זה ומבינה מאיפה זה מגיע, שזה מהרצון להמחיש ולהתחבר לחורבן. אבל ממש ממש לא מתחברת לזה וזה פשוט מזעזע אותי. בית המקדש זה משהו כל כך קדוש, איך אנחנו שורפים אותו עם הילדים? תתחברו גם לרעיון של לשרוף תפילין או ספר תורה ביום השואה?
כמו שלא אשחק עם הילדים שאנחנו חיילים שמפנים את גוש קטיף...
לדעתי בדור שלנו צריכים להתמקד בבניה ותפילה לגאולה. זה לא סותר סיפורים על החורבן ואת כל הזווית הזו, אבל הרבה יותר מזה התפקיד שלנו הוא לחבר את הילדים לציפיה לגאולה, לבנות את בית המקדש, ללמוד עליו, איך הוא יראה, כלי המקדש, הקורבנות. להמחיש להם איך זה יכול להיות ובעז"ה יהיה בקרוב מציאותי בימנו.
ושוב, מקווה שלא פגעתי. רק רציתי להביא זווית אחרת קצת...
אבל זה מחריד בעיניי לשרוף את בית המקדש.
אני יודעת שבהרבה קייטנות עושים את זה ומבינה מאיפה זה מגיע, שזה מהרצון להמחיש ולהתחבר לחורבן. אבל ממש ממש לא מתחברת לזה וזה פשוט מזעזע אותי. בית המקדש זה משהו כל כך קדוש, איך אנחנו שורפים אותו עם הילדים? תתחברו גם לרעיון של לשרוף תפילין או ספר תורה ביום השואה?
כמו שלא אשחק עם הילדים שאנחנו חיילים שמפנים את גוש קטיף...
לדעתי בדור שלנו צריכים להתמקד בבניה ותפילה לגאולה. זה לא סותר סיפורים על החורבן ואת כל הזווית הזו, אבל הרבה יותר מזה התפקיד שלנו הוא לחבר את הילדים לציפיה לגאולה, לבנות את בית המקדש, ללמוד עליו, איך הוא יראה, כלי המקדש, הקורבנות. להמחיש להם איך זה יכול להיות ובעז"ה יהיה בקרוב מציאותי בימנו.
ושוב, מקווה שלא פגעתי. רק רציתי להביא זווית אחרת קצת...
מתחברת ממש... תודה!בארץ אהבתי
אני ממש מסכימה עם כל מילהמיואשת******
למרות שבהחלט יכולה להבין איך מי שעושה את זה הגיעה לרעיון, כי זה באמת המחשה לילדים והכל, אבל אני חושבת שאם עוצרים לרגע וחושבים על זה, זה לא טוב. לדעתי.
את מעוררת מחשבה...דיליה
למרות זאת אני כן חושבת שיש משמעות בלראות את הרע.
ואנחנו בהחלט משחקים לפעמים שואה ביום השואה..
העניין הוא אחר כך אמת לבנות משהוא שיישאר ולהתחבר אליו.
אבל לא רואה סיבה שילדים לא יבינו גם צער...
אבל שוב עוררת אותי לחשובזה סתם בספונטני...
ואנחנו בהחלט משחקים לפעמים שואה ביום השואה..
העניין הוא אחר כך אמת לבנות משהוא שיישאר ולהתחבר אליו.
אבל לא רואה סיבה שילדים לא יבינו גם צער...
אבל שוב עוררת אותי לחשובזה סתם בספונטני...
אתם משחקים שואה??מיואשת******
אמאלה. 
טוב אני יוצאת הזויה...דיליה
אבל כן משחקים ומציגים כמעט כל דבר. משחקים גם הקרבצ קורבן פסח, ביכורים בשבועות... פורים חנוכה, קידוש החודש הכול..
ממחישים להבדיל גם טיסה לירח, ומפעל מכוניות.
ממחישים כל מה שלא מובן.
ממחישים להבדיל גם טיסה לירח, ומפעל מכוניות.
ממחישים כל מה שלא מובן.
לא הזויה, מדהימה למדימיואשת******
את כל זה אתם משחקים וממחישים? זה פשוט מדהייייייייים
ממש ממש ממש מדהים
איזה אמא!!!
אמנם אני אישית חושבת שלהמחיש שואה זה קתצ מזעזע מדי לדעתי, אפילו למבוגרים
ואת בית המקדש עדיף לבנות ולא להרוס ולהשאיר את ההמחשה בקטע הטוב (אולי נגיד הייתי ממחישה ומתחילה בחורבן, בהריסות, ומשם בונה בית מקדש חדש, כאילו להפוך את הכיוון)
אבל זה לא סותר שזה פשוט וווווווואו ענק ענק ענק! אין על המחשה זה הדרך הכי טובה ומדהימה ללמד ילדים ואיזה כוח יש לך להמחיש כל דבר ואיזה דמיון, הלוואי עלי. אלופה!
וואי, תודה על הרעיון לשמור לסוכות! אהבתימטילדה
באמת עשינו יצירה יפה של בית המקדש ותלינו ותהיתי לעצמי מה נעשה איתה...
עכשיו אני יודעת מה...
תודה
לא אמורים לחנך ילדים לאבלמיואשת******
מספרים ומה שהם מבינים הם מבינים לפי גילם. ומה שלא לא. את מדברת על גילאי שנתיים וארבע לא? אני אפילו לא מנסה. מתפללים שהם לא יצטרכו להבין וכבר מחר המשיח יבוא אמן !
וואי נראה לי שהרבה מאיתנו יכולות להזדהותקמה ש.
בס״ד
אתמול החלטתי שאחרי כ-10 שנים שלא הייתי בבית כנסת בט׳ באב אני אקח את הילדים לתחילת התפילה. נשארנו עד סוף הפרק ה-1 של איכה. ה׳ זיכה אותנו והם התנהגו ממש יפה... עד שכבר פחות... וכן, כמה שידעתי שזה לא ישרוד את כל התפילה, עדיין צבט לי בלב (= ובמילים יותר בוטות, ״התאכזבתי״ מהילדים) שלא יכולנו להישאר יותר.
אין לי מילים חכמות להגיד, רק הרבה הזדהות...
ואולי, אולי... שב״ה שככה זה... בשואה (ומאמינה שבעוד תקופות קשות אחרות של שמד) גם הילדים סיגלו לעצמם שתיקה, רצינות ובגרות שלא תאמה את גילם. ואנחנו, בארץ ישראל סוף סוף, זוכים לגדל דור של ילדים מתוקים שחוגגים את פורים באמצע ט׳ באב...
ועוד אולי - אולי הם מקדימים את המועד... ומבינים בחושיהם שט׳ באב עתיד להפוך למועד....
חיבוק, באר מרים יקרה ואלופה!
אתמול החלטתי שאחרי כ-10 שנים שלא הייתי בבית כנסת בט׳ באב אני אקח את הילדים לתחילת התפילה. נשארנו עד סוף הפרק ה-1 של איכה. ה׳ זיכה אותנו והם התנהגו ממש יפה... עד שכבר פחות... וכן, כמה שידעתי שזה לא ישרוד את כל התפילה, עדיין צבט לי בלב (= ובמילים יותר בוטות, ״התאכזבתי״ מהילדים) שלא יכולנו להישאר יותר.
אין לי מילים חכמות להגיד, רק הרבה הזדהות...
ואולי, אולי... שב״ה שככה זה... בשואה (ומאמינה שבעוד תקופות קשות אחרות של שמד) גם הילדים סיגלו לעצמם שתיקה, רצינות ובגרות שלא תאמה את גילם. ואנחנו, בארץ ישראל סוף סוף, זוכים לגדל דור של ילדים מתוקים שחוגגים את פורים באמצע ט׳ באב...
ועוד אולי - אולי הם מקדימים את המועד... ומבינים בחושיהם שט׳ באב עתיד להפוך למועד....
חיבוק, באר מרים יקרה ואלופה!
מעתיקה קטע שקראתיאם_שמחה_הללויה
אפשר להבין את דבריו העומקים של רבי נתן מברסלב שאומר, ש"אם היו כולם נותנים שבח והודיה תמיד להשם יתברך בין על הטוב ובין על הרע – בוודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגלויות לגמרי והייתה באה הגאולה השלימה!". וכולם שואלים אותי מה הקשר בין התודה לבין הגאולה השלמה? הרי יש כללים וחוקים שמובאים בחז"ל מתי ואיך תבוא הגאולה, שזה תלוי בתשובה ועוד, אז איך רבי נתן מבטיח שאם יאמרו תודה על הצרות בוודאי תבוא הגאולה?
זהו כלל הברזל שהגמרא מלמדת אותנו (כפי שהוסבר לעיל) – שכאשר אדם הולך נגד הטבע והשכל האנושי, מתנהגים איתו לפנים משורת הדין ומעל כל החוקים והשכל, ומשתנה כל העולם ממש. לומר תודה על הגלות זה בוודאי נגד הטבע, שהרי מי רוצה להיות בגלות ובצרות? לכן רבי נתן כותב את דבריו בביטחון גמור ומבטיח בצורה חד משמעית, שאם עם ישראל ילכו נגד הטבע בוודאי תבוא הגאולה. וכאשר יעשו זאת, הם יזכו להנהגה ניסית מעל הטבע ויזכו לגאולה השלמה. וכמו שהמעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו כך אנו, אם נתנהג מעל הטבע שלנו, בורא עולם לא יבדוק אם אנחנו ראויים או לא אלא מיד יביא את הגאולה ברחמים.
לכן הגמרא תולה את הניסים במסירות נפש, כי כשאומרים תודה על הצרות זאת מסירות נפש. ונפש, זה רצון. כמו שכתוב 'אם יש את נפשכם', ואומר רש"י על המקום 'נפשכם – רצונכם', וכאשר יש לאדם צרות זה בוודאי נגד רצונו, אבל כשהוא מודה לבורא עולם זה ועושה נגד רצונו, בזה הוא מבטל את רצונו שהוא נפשו ומוסר את נפשו לבורא, לכן זוכה להנהגה ניסית מעל הטבע. כמו שאומרים חז"ל, "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" – ומשפט זה מסרו לנו את כל היסוד של קבלת הייסורים באהבה ובשמחה. כי כשאדם מקבל את מה שהבורא עושה איתו נגד רצונו ומודה על כך בלב שלם ובשמחה, גם הבורא מבטל את רצון אחרים, כלומר את המשטינים והמקטרגים אפילו שהם צודקים לכאורה על פי דין, ועושה לו ישועות מעל הטבע והשכל, ולעולם כולו. כפי שכתוב (שם, תענית ח ע"א): "כל השמח בייסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם".
זהו כלל הברזל שהגמרא מלמדת אותנו (כפי שהוסבר לעיל) – שכאשר אדם הולך נגד הטבע והשכל האנושי, מתנהגים איתו לפנים משורת הדין ומעל כל החוקים והשכל, ומשתנה כל העולם ממש. לומר תודה על הגלות זה בוודאי נגד הטבע, שהרי מי רוצה להיות בגלות ובצרות? לכן רבי נתן כותב את דבריו בביטחון גמור ומבטיח בצורה חד משמעית, שאם עם ישראל ילכו נגד הטבע בוודאי תבוא הגאולה. וכאשר יעשו זאת, הם יזכו להנהגה ניסית מעל הטבע ויזכו לגאולה השלמה. וכמו שהמעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו כך אנו, אם נתנהג מעל הטבע שלנו, בורא עולם לא יבדוק אם אנחנו ראויים או לא אלא מיד יביא את הגאולה ברחמים.
לכן הגמרא תולה את הניסים במסירות נפש, כי כשאומרים תודה על הצרות זאת מסירות נפש. ונפש, זה רצון. כמו שכתוב 'אם יש את נפשכם', ואומר רש"י על המקום 'נפשכם – רצונכם', וכאשר יש לאדם צרות זה בוודאי נגד רצונו, אבל כשהוא מודה לבורא עולם זה ועושה נגד רצונו, בזה הוא מבטל את רצונו שהוא נפשו ומוסר את נפשו לבורא, לכן זוכה להנהגה ניסית מעל הטבע. כמו שאומרים חז"ל, "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" – ומשפט זה מסרו לנו את כל היסוד של קבלת הייסורים באהבה ובשמחה. כי כשאדם מקבל את מה שהבורא עושה איתו נגד רצונו ומודה על כך בלב שלם ובשמחה, גם הבורא מבטל את רצון אחרים, כלומר את המשטינים והמקטרגים אפילו שהם צודקים לכאורה על פי דין, ועושה לו ישועות מעל הטבע והשכל, ולעולם כולו. כפי שכתוב (שם, תענית ח ע"א): "כל השמח בייסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם".
תודה חזק מאדאחתפלוס
וואו. צריכה לעכל. תודה!קמה ש.
כותבת קצת מהשיעור ששמעתי (ששמתי את הקישור בתגובה למעלה)בארץ אהבתי
מה זה בעצם בית המקדש?
כשכתוב בתורה על מצוות עליה לרגל, כתוב "...יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך".
כשמה רבינו ביקש לראות את פני ה', ה' אמר לו שאי אפשר - "וראית את אחורי ופני לא יראו". אבל כשעמ"י עולה לרגל לבית המקדש, הם עולים לראות את פני ה'.
היום כששואלים אותנו איפה הקב"ה נמצא, התשובה שבדרך כלל נענה היא שהוא נמצא בכל מקום.
אבל זה בגלל שאנחנו במציאות של חורבן.
בתקופת בית המקדש, היה מקום שבו ה' נמצא. ה' נמצא בירושלים, בבית המקדש. והנוכחות שלו בתוכנו היתה הרבה יותר חיה וממשית.
היום אנחנו חווים את הקב"ה כמו נשמה בלי גוף, משהו ערטילאי, לא ממש מוחשי בחיים. בית המקדש זה הגוף שלו, הדרך שלו לשכון בתוכנו ממש. אולי לכן הלכות תשעה באב הן ממש כמו בשבעה.
ובעז"ה אנחנו מתפללים ומקווים ליום שבו הקב"ה ישכין את שכינתו שוב בתוכנו, בצורה ממשית וחיה, והרבה יותר הגדלות ממה שהיה בבית ראשון ושני, ונזכה לעבוד אותו בלב שלם ובחיבור עמוק וחי.
(זה רק חלק קטן מההתחלה של השיעור, אבל חזק בפני עצמו. אולי בהמשך אצליח לכתוב עוד..)
כשכתוב בתורה על מצוות עליה לרגל, כתוב "...יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך".
כשמה רבינו ביקש לראות את פני ה', ה' אמר לו שאי אפשר - "וראית את אחורי ופני לא יראו". אבל כשעמ"י עולה לרגל לבית המקדש, הם עולים לראות את פני ה'.
היום כששואלים אותנו איפה הקב"ה נמצא, התשובה שבדרך כלל נענה היא שהוא נמצא בכל מקום.
אבל זה בגלל שאנחנו במציאות של חורבן.
בתקופת בית המקדש, היה מקום שבו ה' נמצא. ה' נמצא בירושלים, בבית המקדש. והנוכחות שלו בתוכנו היתה הרבה יותר חיה וממשית.
היום אנחנו חווים את הקב"ה כמו נשמה בלי גוף, משהו ערטילאי, לא ממש מוחשי בחיים. בית המקדש זה הגוף שלו, הדרך שלו לשכון בתוכנו ממש. אולי לכן הלכות תשעה באב הן ממש כמו בשבעה.
ובעז"ה אנחנו מתפללים ומקווים ליום שבו הקב"ה ישכין את שכינתו שוב בתוכנו, בצורה ממשית וחיה, והרבה יותר הגדלות ממה שהיה בבית ראשון ושני, ונזכה לעבוד אותו בלב שלם ובחיבור עמוק וחי.
(זה רק חלק קטן מההתחלה של השיעור, אבל חזק בפני עצמו. אולי בהמשך אצליח לכתוב עוד..)
ההקבלה עם הלכות שבעה ממש מעניינת...קמה ש.
בס״ד
תודה רבה לך!
תודה רבה לך!
ט׳ באב במבט של ילדים (סוג של תובנה)קמה ש.
בס״ד
הגננת אמרה לילדים שאם ייבנה בית המקדש לא יהיה ט׳ באב. ושאולי בית המקדש ייבנה בט׳ עצמו.
מפה לשם בכל הימים שקדמו לט׳ באב, כל פעם שהזכרנו את מה שהולך להיות (אבא ואמא יצומו, צריך להתכונן ולשתות הרבה וכו׳), הבת שלי סייגה ״אבל אולי ייבנה בית המקדש!!!״
וגם היום, היא שאלה מלא פעמים מתי ייבנה בית המקדש.
אמונה כזאת פשוטה וטהורה. הלוואי על כולנו 🙏🏻
הגננת אמרה לילדים שאם ייבנה בית המקדש לא יהיה ט׳ באב. ושאולי בית המקדש ייבנה בט׳ עצמו.
מפה לשם בכל הימים שקדמו לט׳ באב, כל פעם שהזכרנו את מה שהולך להיות (אבא ואמא יצומו, צריך להתכונן ולשתות הרבה וכו׳), הבת שלי סייגה ״אבל אולי ייבנה בית המקדש!!!״
וגם היום, היא שאלה מלא פעמים מתי ייבנה בית המקדש.
אמונה כזאת פשוטה וטהורה. הלוואי על כולנו 🙏🏻
איזה מתוקה! הלוואי באמת..בארץ אהבתי
והלוואי באמת שכבר יבנה, פשוט ככה פתאום...
קודם קפצה לי תגובה שלךאורוש3
שכתבת שישבת בחדר הילדים ומה שרשמת ופתאום היא נעלמה לי ועכשיו לא עולה. מוזר. אני רוצה לקרא ביותר תשומת לב... ממש מחבר ונוגע.
מתוקה. נקרע לי הלב מהאכזבותאורוש3
שלהם. הייתה לבן שלי תקופה כזו. ממש נקרעתי בין קצת לכבות אותו בחוסר אמונה לבין לתת לו להתאכזב כל פעם. קשה.
מתחברת לתהייה / דילמה. עלתה גם לי.קמה ש.
בס״ד
כרגע רק אמרתי לה דברים כמו ״אמן!״ אבל בהחלט מזדהה למה שהיטבת לתאר.
כרגע רק אמרתי לה דברים כמו ״אמן!״ אבל בהחלט מזדהה למה שהיטבת לתאר.
גם אני...מחי
מאוד קשה מצד אחד לעודד אותם שברור שמשיח יכול לבוא *היום* ובואו נעשה מלא מצוות כדי שמשיח יבוא כמה שיותר מהר,
ומצד שני הם מתאכזבים מאוד...
מצד שלישי אנחנו אמורים להרגיש כמוהם, להאמין באמת ובתמים שהגאולה מגיעה ולהתאכזב כל פעם שעוד יום עבר ומשיח עדיין לא הגיע. אז לכבות אותם רק בגלל שאנחנו כבר שבענו אכזבות ואיבדנו את התמימות זה גם לא נכון.
זו דילמה לא פשוטה... אני אישית לא מכבה אותם. נכון, נקרע לי הלב מהאכזבות, אבל זה מחבר אותנו יותר לציפיה אמיתית. מה שכן, אם הבן שלי אומר לי "נכון משיח יבוא היום??" אני עונה "נכון, אם נעשה מספיק מצוות/אם נתנהג עם הרבה אהבת ישראל", משאירה פתח לאולי...
ומצד שני הם מתאכזבים מאוד...
מצד שלישי אנחנו אמורים להרגיש כמוהם, להאמין באמת ובתמים שהגאולה מגיעה ולהתאכזב כל פעם שעוד יום עבר ומשיח עדיין לא הגיע. אז לכבות אותם רק בגלל שאנחנו כבר שבענו אכזבות ואיבדנו את התמימות זה גם לא נכון.
זו דילמה לא פשוטה... אני אישית לא מכבה אותם. נכון, נקרע לי הלב מהאכזבות, אבל זה מחבר אותנו יותר לציפיה אמיתית. מה שכן, אם הבן שלי אומר לי "נכון משיח יבוא היום??" אני עונה "נכון, אם נעשה מספיק מצוות/אם נתנהג עם הרבה אהבת ישראל", משאירה פתח לאולי...
בסוף הצום היא באמת אמרה לי ״אמא, המשיח לא הגיע....״ 💔קמה ש.
אבל אנחנו התחזקנו ונהיינו טובים יותר וזה מקרב אותנו עוד צעדמיואשת******
בע"ה לגאולה האמיתית.
מעולה! תודה!קמה ש.
איזה שרשור מעמיק ומחזק. חבל שרק עכשיו ראיתי... קראתיהשם בשימוש כבר
וקוראת, תודה לכולן! ❤️
🤍🤍 ומצטפרת לתודות! לכל מי שעצרה, כתבה, שיתפה, החכימה...קמה ש.
בס״ד
אני מרגישה שזה מאד עזר לי להרגיש את היום הזה. תודה!
אני מרגישה שזה מאד עזר לי להרגיש את היום הזה. תודה!
בכל שרשור כזה אני ממש נפעמת מגודל הנשים שכאן!באר מריםאחרונה
בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי
נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם
בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).
אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם
בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.
תקין לדעתכן?
כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי
בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה
נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.
רק בבית השינוי.
שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד. אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕
זה יחסית מעט זמןשלומית2
אז זה ממש הגיוני
לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים
שההליכה יותר תתיצב.
אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה
בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה
לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה
ורק עכשיו קניתי לו....
הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ
ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.
אני חושבת שזה נורמלי....
מלא נחת
זה נשמע הגיוניאמאשוני
אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.
אפשר גרביים נגד החלקה.
בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ...
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי
כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.
אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח.
האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמת
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
תרגישי בנוחאפרסקה
אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅
אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה
ברור, גם אני עשיתי את זה לא מעט פעמיםמתואמת
אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...
בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...
חחחח יואווווושושנושי
זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול
אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם
בן כמה הוא, שזו המידה שלו?מתואמת
הוא נולד בכ''ג אב, בן שנה ושבע אם לא טועה בחישובשושנושי
הילד פשוט קטן 
אה, אז הוא באמת "סתם" קטןמתואמת
הבת שלי בגיל הזהרקאני
גם קטנטונת
לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי
אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש
אני פעםמקקה
קניתי לילדה בכוונה סנדלים של בנים כי לא נשארו של בנות בסוף העונה, ושלה נקרעו. אפשר לחשוב מה זה כבר משנה...
אני מסכימה איתך כמובן🤭מתואמת
חחחח בדיוק באתי לכתוב שגם ככה הגננות לא רואותאני=)אחרונה
אותנו בימים אלה, אז אפשר להתפרע עם אווירת השביזות וההזנחה. ואז ראיתי את התגובה שלך... אז בול!!
אני קניתי נעליים לקטנה שלי בשיין 🤭דיאן ד.
זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.
ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.
התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.
תשלחי קישור.שושנושי
יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.
היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.
לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה
כמה זמן כבר הולך?ים...
עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה
הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון
חודש בדיוק.שושנושי
מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.
הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה
תקין. אצלי גם כאלה שהלכו חודשיים בלי נעליים, ברגע,שגרה ברוכה
שהבאתי נעליים לקח להם כמה ימים להתרגל ולרוץ בהן. בדכ תוך כמה ימים זה הסתדר
רק מציעה להמשיך גם לפעמים הליכה בלי נעלייםאור10
בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.
הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.
מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).
נערה שהשמינהרוני 1234
הבת שלי (בת 15) הפסיקה לקחת ריטלין אחרי תקופה ארוכה ומסתבר שזה גורם לתאבון מוגבר. אחרי כמה חודשים ה"בולמוס" קצת נרגע אבל לא מספיק.
בקיצור היא השמינה מאד בלי לשים לב. נראה שאין לה שום מודעות לעניין ובעלי לוחץ עלי לדבר איתה. העניין הוא שאני לא בטוחה האם ומה להגיד לה ואיך בכלל לגשת לנושא באופן יעיל ובלי לפגוע בה/ בדימוי העצמי שלה.
אשמח לרעיונות ועצות…
נראה ליDevora
לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.
בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.
לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.
ממש ממש ממשאנונימית בהו"ל
ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז
היא מדברת מדהים על עודף משקל
ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...
בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.
אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'
בעיני אין סיכוי שהיא לא שמה לב או תשים בקרוב ממשירושלמית במקור
אז אם רק זה השיקול, ממש חבל לפתוח
מסכימהאיזמרגד1
די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה
כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...
אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...
אבל זה לא התפקיד שלנו כהורים?רוני 1234
לדאוג לבריאות שלה ולאיכות חיים שלה באופן כללי… גם אם כרגע זה לא מפריע לה או אין לה כח?
תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען
בגדול אני חושבת שכןאיזמרגד1
אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה
ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.
אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.
אין מצבoo
שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה
יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב
1. אוכל בריא זמין בבית
2. דוגמא אישית
3. חוסר שיפוטיות
4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה
בכל גיל
ובפרט בגיל 15
אני כן הייתי מדברת איתה,אמאחת
כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.
כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.
הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?
מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה.
מה המטרה לדבר איתה?עוד מעט פסח
סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.
בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.
לעורר מודעות ולעצור או למתן את העליה המהירה במשקלרוני 1234
אולי לעודד אותה לאכול יותר ירקות ופירות במקום פחמימות או לעשות ספורט למשל…
היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.
אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.
רוב האנשים המבוגריםoo
לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות
כי זה קשה
מאד
לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה
מודעות אפשר לעורר
בצורה נכונה
בעיקר מדוגמא אישית
רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)
זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה
אלא
ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה
ומעטים האנשים שמשיגים את זה
אדם שלא חווה את התהליך הפנימי
לא יכול להבין אותו
האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה
זה האדם לעצמו
שאר האנשים בעיקר יפריעו
(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)
תודה שכתבת, אני קוראת הכלרוני 1234
אני הייתי נערה שמנה. מאד.ניק חדש2
ומה ההורים שלי לא ניסו.
בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.
אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.
מה לא ניסו איתי.
בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.
אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.
לא הייתי מדברת איתה.
כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.
כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.
בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.
העבודה שלהאיזמרגד1
זה לנסות לאכול יותר בריא ולעשות ספורט. העבודה שלכם זה לקבל אותה כמו שהיא. וכמו שכבר כמה כתבו לך פה- אין מצב שהיא לא יודעת שהיא השמינה...
ואת היית רוצהעוד מעט פסח
שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?
סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.
לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.
זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.
יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.
אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.
מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.
(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).
מסכימההמקוריתאחרונה
רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד
לא להתערב, לקבל כמו שהיא
רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר
הייתי מציעה לה להרשם לחוג ספורט כיפיחילזון 123
משהו לנערות. זומבה, עיצוב, מה שהיא מתחברת אליו
לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה
בנושא כזה רגיש, בגיל כזה רגישנעמי28
הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).
ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.
תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?
אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.
אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.
ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.
זה קריטי במיוחד בגיל הזה.
הדבר היחיד שעולה ליבאתי מפעם
זה לדבר על עצמך.
תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?
תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...
את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.
מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה.
אז מה מכינות לשבת?פיצקית24
שבת בלילה מתארחתשושנושי
שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית
עוקבת איתך
לליל שבת מרק עוף עם קניידלך. יותר מזה לא נאכל בכללואילו פינו
לבוקר בשר עם ערמונים, שניצלים, פירה וירקות בתנור
סוף סוף בביתבוקר אור
פה פשוט ומצומצם
ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך
בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי
סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה, אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס
מצות
עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית
סלט ירקות, מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור
עוגת בראוניז אגוזים, קוגל תפ"א, ביציםנפש חיה.
מרק עם קניידלך בלילה
וואיפצלשהריון
האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.
אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).
חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.
הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):
חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות
לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.
ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.
וסלטים-
מטבוחה מרוקאית
כמה סוגים של חציל
סלק
פלפלים
בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.
ומיציתי!!
היום לא רוצה לבשל!
מה זה סוג נוסף של פירה?יעל מהדרום
סתם פירהפצלשהריון
משבבי תפוא לאוהבים (בעיני מגעיל)
😂יעל מהדרוםאחרונה
ממש וואו!! אלופהפיצקית24
תודהפצלשהריון
אני הכנתי לזניית מצות, פשטידת בטטה ואורזמתואמת
וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא
)
הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.
איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭
אפשר מתכון לפשטידת בטטה?פיצקית24
יש לי מלאאא בטטה
אין לי מתכון...מתואמת
אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).
אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭
תודה על הרעיונות!פיצקית24
באיחור ממשששש
מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)
בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)
ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…
וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.
פסטו
סלט ירוק עם שקדים
סלט כרוב
סלט מלפפון עגבניה..
מרק לערבעוד מעט פסח
והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.
הכי פשוט.
אין לי כוח לבישולים.
אה,עוד מעט פסח
סוחטים ועוגות נשאר מליל הסדר
רגיל האמתהמקורית
דגים, מרק וסלטים
אצלנואבןישראל
ערב
דגים ומרק עוף עם קניידלך
בוקר
קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה
תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל
בשר כבש
סדש
דגים שנשארו וסלטים
אולי נכין בלינצס/ פנקייק
סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו
איך היה ליל הסדר? גלויה
חשבתי שבטח כבר פתחו...
אז איך התחיל אצלכן החג?
איך היה ליל הסדר?
מוזמנות לכתוב
נקודות לשימור או לשיפור.
הממממגלויה
אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...
(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)
אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת
וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....
בקיצור
התחלתי לנקות מאוחר
עבדנו עד מאוחר
באתי לסדר עייפה...
נרדמתי לפני הכוס הרביעית 
מאוכזבת מעצמי...
החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו
פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!
שר מה נשתנה בחן וברגש
כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)
וזה היה ממש מתוק
ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.
("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")
עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס
שארגיש שאני עושה משהו...
מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח
יכולה לבקש ממני.
ולא הכרתי את הקושיה הזאת...יעל מהדרום
לק"י
לי היה נחמד.
אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...
וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).
שנזכה במהרה לשיר באמת!גלויה
אני זוכרת שלמדתי מתישהו
ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל
ראש מכון המקדש
אז זה בתודעה ב"ה.
הכי חשוב שהילדים נהנו! הרי זו מהות ליל הסדרמתואמת
ליל הסדר היה ממש יפה ב"הבארץ אהבתי
הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.
הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.
הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...
הלילה היה קצת מבאס.
בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...
פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.
תודה על ההתעניינותשושנושי
עבר עריכה על ידי שושנושי בתאריך ט"ז בניסן תשפ"ו 8:30
אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.
הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).
בקיצור, היה טוב.
סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.
בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.
קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)
בקיצור היה ממש כיף.
עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.
העיקר הילדים ואנחנו נהננו.
ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה.
וואו, כל הכבוד לכם!מתואמת
לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!
באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...
היינו אמורים לעשות בביתשומשומונית
פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.
היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..
ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...
עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת.
דייייי איזה מתסכל זה שינוי ברגע האחרוןשושנושי
ועוד שינוי כזה. ממש קשה.
בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר.
היה מקסיםרוני 1234
היינו לבד בבית ונהננו מכל רגע. הילדים ממש שיתפו פעולה (קיבלו מרשמלו על כל שאלה יפה/ תשובה שענו) ולמרות שהיו להם ממש קוצים ונאלצנו לקצר מאד היה מקסים.
אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).
אני שותה מיץ ענבים של קדם, טעים לי ממששושנושי
מתחילת הסדר שותה בכוס שמכילה בדיוק את הכמות שצריך, טיפה לא יותר.
גם אני וממליצה ממשראשונית
לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה
השנה קנינו מיץ ענבים מזן רוזה, והוא היה עדין וטעיםמתואמת
יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).
גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...
אני מערבבתהשם שלי
רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.
ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.
אני שותה יין לבן מוגז קלילדיאן ד.
מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.
כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.
השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.
כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים
אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.
לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.
בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.
איזה יין זה?רוני 1234
ברטנורא מוסקטודיאן ד.
ממש ממליצה לך לנסות.
תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.
אחלה ייןoo
גם אני שתיתי ממנו בסדר
והיה מעולה
אפשר חלק כוסותרקאני
יין חלק מיץ ענבים
יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים
היה ממש נחמדשמ"פ
היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות
הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'
הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.
אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים )
ב"ה היה טובמתואמת
למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).
ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...
בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)
אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.
והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו...
ב"ה היה ממש טובהשקט הזהאחרונה
היינו אצל חמי וחמותי והייתה אווירה טובה, השתתפות של כולם.. הילדים קצת דרשו תשומת לב אז לא הייתי כל הזמן לגמרי בתוך העניינים אבל בסדר..
בנות אתן חושבות שזה הריון?שלווה פנימית 34
עשיתי היום בדיקה בשעות הבוקר מאוחרות לא על השתן הראשון.
עיכוב כיומיים...
יש כאב בטן תחתונה וגב תחתון
הפס יצא אחרי כמה דק ולא נעלם
בבקשה תגידו שזה זה!
מחכה שניםםםםםםם לפס הזה
תמונה נוספתשלווה פנימית 34
אני רואה 2 פסים לגמרירקאני
כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב
איזה חברה הבדיקה?
בגדול נראה חיובי לגמרי
הפס יצא ממש אחרי כמה דק..לא יודעצ בדיוק..עד 10 דקשלווה פנימית 34
הבדיקה של לייף הסגולה
מקווה מאוד שזה זה.
אז נראה חיובי רקאני
בשעה טובה!!!
בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות
אמן ואמן!!!!!!שלווה פנימית 34
ממש פס!!!Pandi99
🥹אין לי מילים..מרוב ציפייה אני בחרדהשלווה פנימית 34
מבינה ממש..Pandi99
מציעה ללכת לעשות בדיקת דם
בהצלחה ענקית!!!
תודה אהובה!כיובן שאעשה בדיקת דםשלווה פנימית 34אחרונה
נכון שאני לא משוגעת?אנונימית בהו"ל
יש בבדיקה פס נכון? 
אני לא רואהאחת פשוטה
אני רואה משהו ממש ממש עדין. תנסי עוד יום יומייםשושנושי
בשורות טובות
אני לא רואההריון ולידה
אבל אם הבדיקה ישנה יכול להיות שהפס חלש בגלל זה.
לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה..
הבדיקה חדשה.אנונימית בהו"ל
פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.
מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.
פס חיובי מובהק חחחחשושנושי
אין על הבינה.
אני בכנות רואה משהו נורא עדין,
אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור.
ואני גם מתלבטתאנונימית בהו"ל
כמה זה נורא ששתיתי יין מעורבב במיץ ענבים ב4 כוסות? במצטבר יצא כמות לא קטנה.
זה שתתחרטי לא ישנה את התמונה.שושנושי
תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.
בשורות טובות
עוד אין שיליה בכללמקקה
לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה
וטני רואה פס
בשעה טובה
אני גם עשיתי את זה לפני 3 שנים לפני שגיליתי היריוןשיפור
ברוך ה' ילדה בריאה וחכמה
ממש ממש לא נורארקאני
אבל ממש
אל תקדישי לזה מחשבה
בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין
זה ממש לא קריטי
התאמצתי ולא רואה כלוםפה משתמש/ת
אני רואהשאלת היריון
אני רואהרקאניאחרונה
משהו מאודד חלשש
אבל כן קיים
ילדה מתוקה שהיא דבק דבק דבק!!shiran30005
מה עושים עם מתוקה, באמת.שהיא מתוקה ממש -בת שנתיים שממש דבק ברמות הזויות?? לרוב אני בבית אז היא נצמדת אלי, בשירותים, במיטה שאני זתם רוצה קצת שקט לעצמי, במטבח, בספה בהכל...מדדה אחרי לכל פינה לא משחררת לשנייה.
מקבלת מלא מלא נשיקות וחיבוקים אז לא חסר לה צומי, אבל כבר לא מסוגלת. שבעלי בבית אז היא נדבקת גם אליו אבל עדיין אני זאת שלרוב בבית וכבר לא מסוגלת עם זה
יש דרך לשחרר אותה קצת? אין לה משחק חופשי בבית לבד עם עצמה אולי אולי 2 דקות בלחץ 😅
מנסה לא להתעצבן עליה ולפעמים שמה אותה בספה ואומרת לה , די שבי פה ותשחררי אבל אז היא בוכה ואני מרגישה לא טוב עם זה.
עצות מהמנוסות?
הגדולים לא יוכלו לתת לה קצת להדבק אליהם?יעל מהדרום
לק"י
לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.
ואיזה קשוח זה🫂
אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.
היא לא הולכת אליהם, שהם מנסיםshiran30005
לקחת אותה היא מתחילה לבכות ולצרוח שהיא רוצה רק אמא/אבא
קשוח...יעל מהדרום
לק"י
אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.
אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.
אין...בן ה 3 משחק לבדו ונהנה ממשחק חופשיshiran30005
ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.
בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח
אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום
את יושבת גם לשחק איתה?מקקה
היא יודעת מה עושים עם משחקים?
אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת
גם לי נשמע הכיוון הזהשיפור
להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.
אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.
בטח שאני יושבת , אבל לא כל הזמן כמובןshiran30005
משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי
עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה
באמת מורכבמקקהאחרונה
הייתי ממשיכה לנסות כל הזמן, אפילו לדקה שתיים ולהרחיב בהדרגה
כל כך מזדההאוזן הפיל
זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.
ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב. עכשיו חזרנו לעבודה.
בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור
אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.
וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.
מאד לאט.
כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.
תתחילי בהסברים הם מבינים המון בגיל הזהעל הנס
עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך. בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.
מאוד מוכרDevora
מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.
אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.
כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.
ממש מאמינה שזה קשור.
האמת חשבתי שזה רק אצליאוזן הפיל
והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.
מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה
גם שלי ככהרקאני
בת שנה וחצי
הגבר של חיי השתנה כ"כאנונימית בהו"ל
חלמנו על משפחה גדולה יחסית 5-7 ילדים ככה, אחרי שני ילדים הוא החליט שזה מספיק לו.
התחתנתי עם בייניש שלמד לרבנות, 3 תפילות ביום במניין, רוצה בית תורני, שולחן שבת עם דברי תורה וזמירות...
היום לא הולך לתפילות, גם לא בשבת. לפעמים מתפלל יחיד, לא תמיד, כן מניח תפילין, שומרים שבת אבל אין אווירה של שולחן שבת בקטע הדתי כמו בבתים שגדלנו בהם.
שני הדברים האלו מפריעים לי מאוד, אני אוהבת אותו מאוד מאוד, יש בינינו כימיה ותקשורת מעולה והוא באמת הגבר של חיי, אבל אלו שני נושאים מאוד מהותיים בחיים שלי והפער מפריע, מאוד מאוד מפריע.
לאחרונה אני מבינה/ מרגישה שאני נשארת איתו כי בדמיון שלי הוא ישתנה. זה תקופה... זה המילואים, זה איזה משבר כלשהו, זה כאפה מהחיים שבחוץ... אבל זה מתארך וכאילו פתאום ירד לי האסימון שאולי זה לא ישתנה? ואז מה? אני אוותר על חלקים כ"כ גדולים מהאני שלי בשביל האהבה שלנו?
לא יהיו לי עוד ילדים (אולי וכן יהיו כי יבוא לקראתי באיזשהו שלב וגם זה לא בטוח. אז יהיו 3? גג 4? כשאני רוצה 6+ וגם זה ברווחים גדולים משאני רוצה וזה בוודאי ישפיע על אופי הקשר בין הילדים)
יהיה לי בית "לייטי" מבפנים כשכלפי חוץ אנחנו נראים דוסים? מה עם חינוך הילדים? מה עם הפער בינינו? מה עם זה שזה ויכוחים מהותיים שמשפיעים על צביון הבית והפער רק הולך ומעמיק?
ומצד שני - יש זוגות מוצלחים מעורבים דתיים חילונים, ויש לא מעט משפחות שיש בהם פערים בנושא הילודה. אז מה? בגלל זה תוותרי על אהבת חייך? מי אמר שתמצאי מישהו אחר? ולמה לעשות את זה לילדים הקיימים? הרי יש אהבה, ואהבה גדולה! אני לא באמת חושבת על להפרד. כאילו גירושין לא באמת אופציה. מצד שני מלחיץ אותי שאני נשארת מכוח האנרציה ומוותרת על חלקים כל כך מהותיים באני שלי.
אוף. אני מבולבלת.
עד עכשיו הנחתי שזה תקופה ויעבור, אבל זה כבר תקופה ארוכה מאוד וזה לא עובר.
אני לא יודעת מה אני שואלת או מבקשת פה. זה לא שהייתי רוצה להפרד, אבל גם לא הייתי רוצה להמשיך ככה עם שבר שילך ויעמיק, ואני מרגישה שזה כן כבר נהיה עננה שרובצת על הקשר ושיש נושאים שנהיו "טאבו" וזה מפריע לי מאוד.
אשמח לשמוע מחכמתכן.
מתייגת לךמכחול
את @נגמרו לי השמות האלופה, שתדע לענות לך בהרחבה.
בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.
אני חושבתאיזמרגד1
שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.
וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...
עונה לך בתור זאתנעמי28
שהשתנתה בתוך קשר דומה.
ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.
הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.
תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.
שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.
אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.
ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).
אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.
ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.
כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.
צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור, ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)
ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת
אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.
כמה דברים-עוד מעט פסח
קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.
קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!
אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.
הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.
ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).
ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.
הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.
ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).