בס''ד
בהשראת שרשורים קודמים סביב מועדים אחרים (הושענה רבה, פורים), אתן מוזמנות לכתוב כאן רעיונות שלמדתן / קראתן על ט' באב וכמו כן כל מחשבה / תובנה שעולה לכן בהקשר הזה.
שנזכה לגאולה שלמה בקרוב בימינו!
🤍
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
שרשור הכנה רוחנית לט' באבקמה ש.
תובנהאחרונה בתור
קצת למדתי עם הגדול על חורבן בית המקדש, והרגשתי בכל עצם ועצם ש- אני לא מספיק מחכה שייבנה ביהמ"ק! שאני לא באמת מבינה מה חסר לנו..
מזדההקמה ש.
בס״ד
אני מצליחה לדמיין מצב של גאולה. כשאין סבל יותר בעולם. כשכולם מבינים שהקב״ה מלך העולם ואנחנו עם סגולה.
קשה הרבה יותר להתחבר למשמעות של בית המקדש (ולקורבנות...).
אני מצליחה לדמיין מצב של גאולה. כשאין סבל יותר בעולם. כשכולם מבינים שהקב״ה מלך העולם ואנחנו עם סגולה.
קשה הרבה יותר להתחבר למשמעות של בית המקדש (ולקורבנות...).
אהבת חינם. כמה שהיא חסרה לנו! ויעידו הימים האחרונים בפורוםמיואשת******
עצוב לי נורא
מרגישה שליברמן הצליח להעלות את מפלס הכעס והשנאה בין ציבורים שונים. במקום שיסתכלו על כל מה שהוא נתן לערבים שכידוע מה זה תורמים למדינה שלנו בגשמיות והרוחניות...
אז הוא פשוט חיפש איך לקנות שקט ושלא יסתכלו על כל הזוועות שהוא עושה הסיט את כל הדיון הציבורי והאישי כבר לדבר הזה ויש כעס על לומדי תורה והאם הם לומדים אותה כמו שצריך ולמי מגיע ולמי לא...
ובסופו של דבר בין אם יתקיים החוק או לא, את המטרה שלו ללבות שנאת דת ודתיים ליברמן הצליח לעשות.
די.
סליחה חברות יקרות אבל אהבת חינם זה לא
רחוק מאד
אם פה בפורום דתי הדיונים הם כאלו אז מה יגידו בחוץ באמת.
מצטערת שזה פה אבל שרשור תשעה באב בסופו של דבר מה יותר קשור מאהבת חינם?
בשנה האחרונה למדתי הרבה גם בזכות הפורום לסתום. לחשוב, לשתוק. לחשוב. לשתוק שוב.
חושבת שזה אחד הלימודים החשובים ביותר שלמדתי בחיים שלי ועדיין יש לי הרבה מה ללמוד
שנזכה כולנו להרבות אהבת חינם בעולם ולתקן את עצמינו לפני אחרים
(מתבשלת עם ההודעה הזו שלושה ימים כבר. שולחת לפני שאתחרט)
מרגישה שליברמן הצליח להעלות את מפלס הכעס והשנאה בין ציבורים שונים. במקום שיסתכלו על כל מה שהוא נתן לערבים שכידוע מה זה תורמים למדינה שלנו בגשמיות והרוחניות...
אז הוא פשוט חיפש איך לקנות שקט ושלא יסתכלו על כל הזוועות שהוא עושה הסיט את כל הדיון הציבורי והאישי כבר לדבר הזה ויש כעס על לומדי תורה והאם הם לומדים אותה כמו שצריך ולמי מגיע ולמי לא...
ובסופו של דבר בין אם יתקיים החוק או לא, את המטרה שלו ללבות שנאת דת ודתיים ליברמן הצליח לעשות.
די.
סליחה חברות יקרות אבל אהבת חינם זה לא
רחוק מאד
אם פה בפורום דתי הדיונים הם כאלו אז מה יגידו בחוץ באמת.
מצטערת שזה פה אבל שרשור תשעה באב בסופו של דבר מה יותר קשור מאהבת חינם?
בשנה האחרונה למדתי הרבה גם בזכות הפורום לסתום. לחשוב, לשתוק. לחשוב. לשתוק שוב.
חושבת שזה אחד הלימודים החשובים ביותר שלמדתי בחיים שלי ועדיין יש לי הרבה מה ללמוד
שנזכה כולנו להרבות אהבת חינם בעולם ולתקן את עצמינו לפני אחרים
(מתבשלת עם ההודעה הזו שלושה ימים כבר. שולחת לפני שאתחרט)
היי, אני פה 😂אהבתחינם
ותודה להקבה עלייך!!!😘מיואשת******
אמן ואמן, שנזכה באמת! 🤍קמה ש.
תודה על פתיחת השרשור!בארץ אהבתי
אולי אכתוב יותר באריכות בהמשך, אבל בינתיים רק משתפת בשיעור ששמעתי היום תוך כדי הבישולים.
ממש ממליצה - עוזר ממש להבין את החסר האמיתי של בית המקדש.
אולי בהמשך אנסה לכתוב קצת מהדברים שהוא מביא בשיעור. אבל למי שיש זמן - ממליצה מאוד על השיעור בעצמו.
ממש ממליצה - עוזר ממש להבין את החסר האמיתי של בית המקדש.
אולי בהמשך אנסה לכתוב קצת מהדברים שהוא מביא בשיעור. אבל למי שיש זמן - ממליצה מאוד על השיעור בעצמו.
מקפיצה לי לאח"כמאוהבת בילדי
אני אשתדל לכתוב בהמשך, אם אספיק.בארץ אהבתי
בינתיים משתפת במחשבות שלי שכתבתי, חלק בהשראת השיעורים שלו (לא בהכרח מהשיעור הזה, אבל גם).
חשבתי על זה פעם, שבתקופת הגלות, היהודים התאבלו מן הסתם הרבה יותר. כמו בסיפור על נפוליאון שראה את היהודים שבכו בליל תשעה באב. והיו גם צרות נוספות שהתווספו בגלות שהרבה מהן קרו בתשעה באב, והרבה מהן מזכירים בקינות.
אבל בסופו של דבר, הבכי שלהם היה על הצרות שהגלות מביאה, על הסתר הפנים שגורם לגויים לפגוע בנו בלי שום הגנה. הם אמנם בכן על החורבן, אבל בעצם הם בכו על עצמם. (אני מדברת כמובן על פשוטי העם, לא על הגדולים שבוודאי הרגישו הרבה יותר גם את החסר של המקדש).
אבל בימינו אנחנו באמת בתקופה אחרת, של הארת פנים, שרואים איך הקב"ה מחזיר אותנו לארץ באהבה, ועושה לנו ניסים בכל המלחמות, ומביא לנו ברכה בכל כך הרבה תחומים. אז זה באמת טבעי שפחות נכאב את החורבן כי במה שנוגע לנו, אנחנו פחות מרגישים את הצער.
אבל אני חושבת שדווקא מתוך המקום הזה, זה מביא אותנו לאפשרות להתאבל על הדבר האמיתי, על הריחוק של הדוד והרעיה. לרצות לא רק את המנוחה והנחלה, אלא את החיבור האמיתי בין עם ישראל והקב"ה בבניין בית המקדש.
וזה הרבה יותר קשה להגיע למקום פנימי שבאמת כואב את זה, כי אנחנו לא בדרגה כזו שמרגישים את זה באופן טבעי, בקלות אפשר להרגיש שמאוד נוח לנו במציאות הנוכחית. ולכן זה טבעי שאנחנו לא כל כך כואבים בתקופה הזו.
אבל זו גם ההזדמנות, להעמיק בשאיפה האמיתית שלנו, להבין מה עדיין חסר לנו במציאות, ומתוך כך קצת יותר לכאוב בתקופה הזו. וכאב כזה, הוא עמוק יותר מהכאב על הצרות של החורבן, ואפילו אם רק קצת כואבים, יש לזה משמעות גדולה.
ואיך באמת אפשר להתחבר להרגשה של החורבן?
כשאנחנו מתאבלים על חורבן של משהו שמעולם לא חווינו בעצמנו, לפעמים מאוד קשה להרגיש מה באמת חסר לנו.
לפעמים אפילו מפחיד להתפלל ולרצות משהו שישנה את כל החיים שלנו, ונשמע כל כך מנותק מהמציאות החיים שלנו היום.
אבל בעצם, האבלות היא לא על העבר. אנחנו לא מתפללים לחזור למה שהיה אז, בבית ראשון או בית שני.
כשהגאולה תגיע והבית השלישי יבנה, העולם יגיע לתיקון שלם. זה יהיה גדול יותר ממה שהיה בבית ראשון ובבית שני. העולם יגיע לתכלית שלו, להמלכת ה' באופן מלא.
וכשנגיע לשם, הכל יהיה שלם. וגם עבודת ה' שלנו תהיה מתוך חיבור אמיתי - כשהרצון שלנו יתחבר לרצון של ה', כשכבר לא נצטרך להתגבר על הפיתויים של העולם הזה, כי הקודש יהיה מפתה הרבה יותר.
עכשיו אנחנו מתאבלים על החסר, ובשלב הבא, בימים הנוראים נתפלל על השלמות הזו שאליה אנחנו מצפים - "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו, ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".
חשבתי על זה פעם, שבתקופת הגלות, היהודים התאבלו מן הסתם הרבה יותר. כמו בסיפור על נפוליאון שראה את היהודים שבכו בליל תשעה באב. והיו גם צרות נוספות שהתווספו בגלות שהרבה מהן קרו בתשעה באב, והרבה מהן מזכירים בקינות.
אבל בסופו של דבר, הבכי שלהם היה על הצרות שהגלות מביאה, על הסתר הפנים שגורם לגויים לפגוע בנו בלי שום הגנה. הם אמנם בכן על החורבן, אבל בעצם הם בכו על עצמם. (אני מדברת כמובן על פשוטי העם, לא על הגדולים שבוודאי הרגישו הרבה יותר גם את החסר של המקדש).
אבל בימינו אנחנו באמת בתקופה אחרת, של הארת פנים, שרואים איך הקב"ה מחזיר אותנו לארץ באהבה, ועושה לנו ניסים בכל המלחמות, ומביא לנו ברכה בכל כך הרבה תחומים. אז זה באמת טבעי שפחות נכאב את החורבן כי במה שנוגע לנו, אנחנו פחות מרגישים את הצער.
אבל אני חושבת שדווקא מתוך המקום הזה, זה מביא אותנו לאפשרות להתאבל על הדבר האמיתי, על הריחוק של הדוד והרעיה. לרצות לא רק את המנוחה והנחלה, אלא את החיבור האמיתי בין עם ישראל והקב"ה בבניין בית המקדש.
וזה הרבה יותר קשה להגיע למקום פנימי שבאמת כואב את זה, כי אנחנו לא בדרגה כזו שמרגישים את זה באופן טבעי, בקלות אפשר להרגיש שמאוד נוח לנו במציאות הנוכחית. ולכן זה טבעי שאנחנו לא כל כך כואבים בתקופה הזו.
אבל זו גם ההזדמנות, להעמיק בשאיפה האמיתית שלנו, להבין מה עדיין חסר לנו במציאות, ומתוך כך קצת יותר לכאוב בתקופה הזו. וכאב כזה, הוא עמוק יותר מהכאב על הצרות של החורבן, ואפילו אם רק קצת כואבים, יש לזה משמעות גדולה.
ואיך באמת אפשר להתחבר להרגשה של החורבן?
כשאנחנו מתאבלים על חורבן של משהו שמעולם לא חווינו בעצמנו, לפעמים מאוד קשה להרגיש מה באמת חסר לנו.
לפעמים אפילו מפחיד להתפלל ולרצות משהו שישנה את כל החיים שלנו, ונשמע כל כך מנותק מהמציאות החיים שלנו היום.
אבל בעצם, האבלות היא לא על העבר. אנחנו לא מתפללים לחזור למה שהיה אז, בבית ראשון או בית שני.
כשהגאולה תגיע והבית השלישי יבנה, העולם יגיע לתיקון שלם. זה יהיה גדול יותר ממה שהיה בבית ראשון ובבית שני. העולם יגיע לתכלית שלו, להמלכת ה' באופן מלא.
וכשנגיע לשם, הכל יהיה שלם. וגם עבודת ה' שלנו תהיה מתוך חיבור אמיתי - כשהרצון שלנו יתחבר לרצון של ה', כשכבר לא נצטרך להתגבר על הפיתויים של העולם הזה, כי הקודש יהיה מפתה הרבה יותר.
עכשיו אנחנו מתאבלים על החסר, ובשלב הבא, בימים הנוראים נתפלל על השלמות הזו שאליה אנחנו מצפים - "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו, ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".
תודה על הדבריםאחתפלוס
בהתחלה כשקראתי, ביום שישיקמה ש.
בס״ד
הרגשתי מאד רחוקה משאיפה כזאת. כמו שכתבתי ל@אחרונה בתור.
יותר מאוחר, דיברתי עם אבא שלי (בנושא אחר) והוא הזכיר את המשל של הבעל שם טוב, שהיה מגיע למקום מאד מיוחד, ביער, ומתפלל עם כוונות מיוחדות, ועם ניגון מיוחד, והיה מצליח לחולל ניסים.
ובדור שלאחר מכן, ידעו תלמידיו להגיע אל אותו המקום ביער, ולהגיד את אותן התפילות, עם אותן הכוונות, ועם אותו הניגון - אבל כבר לא ידעו לחולל ניסים.
ובדור שלאחר מכן, ידעו להגיע ליער, למקום המיוחד, להגיד את התפילות עם אותו הניגון המיוחד - אבל לא ידעו יותר לשחזר את הכוונות המיוחדות.
בדור שלאחר מכן, כבר שכחו את נוסח התפילות. אבל המשיכו להגיע למקום המיוחד ביער ולשיר את הניגון.
ובדור שלאחר מכן, כבר לא זכרו היכן הוא, המקום המיוחד ביער. נותר להם רק את הניגון...
ובדור שלנו... גם הניגון אבד.
אך נותר לנו הסיפור, הזיכרון, הגעגוע למשהו שאנחנו אפילו לא יודעים מה הוא.
וחשבתי שמה שנשאר לנו היום מהקשר שלנו לבית המקדש, זה פחות או יותר זה. הסיפור, הזיכרון המעומם, והגעגוע לדבר שאנחנו בכלל רחוקים מדי כדי לתפוס.
ואני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל זה גרם לי לדמוע.
אז תודה שכתבת ושיתפת 🤍
הרגשתי מאד רחוקה משאיפה כזאת. כמו שכתבתי ל@אחרונה בתור.
יותר מאוחר, דיברתי עם אבא שלי (בנושא אחר) והוא הזכיר את המשל של הבעל שם טוב, שהיה מגיע למקום מאד מיוחד, ביער, ומתפלל עם כוונות מיוחדות, ועם ניגון מיוחד, והיה מצליח לחולל ניסים.
ובדור שלאחר מכן, ידעו תלמידיו להגיע אל אותו המקום ביער, ולהגיד את אותן התפילות, עם אותן הכוונות, ועם אותו הניגון - אבל כבר לא ידעו לחולל ניסים.
ובדור שלאחר מכן, ידעו להגיע ליער, למקום המיוחד, להגיד את התפילות עם אותו הניגון המיוחד - אבל לא ידעו יותר לשחזר את הכוונות המיוחדות.
בדור שלאחר מכן, כבר שכחו את נוסח התפילות. אבל המשיכו להגיע למקום המיוחד ביער ולשיר את הניגון.
ובדור שלאחר מכן, כבר לא זכרו היכן הוא, המקום המיוחד ביער. נותר להם רק את הניגון...
ובדור שלנו... גם הניגון אבד.
אך נותר לנו הסיפור, הזיכרון, הגעגוע למשהו שאנחנו אפילו לא יודעים מה הוא.
וחשבתי שמה שנשאר לנו היום מהקשר שלנו לבית המקדש, זה פחות או יותר זה. הסיפור, הזיכרון המעומם, והגעגוע לדבר שאנחנו בכלל רחוקים מדי כדי לתפוס.
ואני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל זה גרם לי לדמוע.
אז תודה שכתבת ושיתפת 🤍
איזה משל יפה!בארץ אהבתי
מצד אחד אני חושבת שזה מתאר ממש טוב את חוסר היכולת שלנו להבין בכלל למה אנחנו מתגעגעים. בעצם הגעגוע הוא רק מעצם הידיעה שאנחנו מתגעגעים, בלי להבין למה.
ומצד שני, אני חושבת שלי עוזר להבין שזה לא רק געגוע לעבר, אלא ביטוי החסר שקיים במציאות, ורצון לעתיד שהוא מתוקן יותר גם ממה שהיה אז (לכן בעצם היה החורבן, כי בית המקדש של אז לא ביטא את השלמות שהיתה צריכה להיות, ולכן הוא היה צריך להיחרב, כדי שנעבור תהליך שיאפשר לו להיבנות שוב בשלמות אמיתית).
ומתוך זה, אני יכולה להתחבר לכל מה שחסר היום במציאות, ולהבין שהכל הכל זה חלק מזה שאנחנו לא חווים את הקב"ה במציאות שלנו. וברגע שנגיע לגאולה האמיתית, ונרגיש את הקב"ה בתוכנו ממש, אז כל הקלקולים שקורים פה, כל המציאות הגשמית שמבלבלת אותנו, הכל יתוקן.
פעם עיקר הקושי היה פיזי - גלות, עוני, פרעות וכו'.
היום ב"ה המצב הפיזי שלנו הרבה יותר מתוקן (עדיין יש פיגועים ואנטישמיות, וגם הם חלק מהמציאות הלא שלמה שעדיין כואבים אותה, אבל אנחנו כבר לא חווים את זה באותה עצמה כמו בגלות).
אבל אם מסתכלים על המציאות, עדיין מרגישים הרבה חסר, הרבה מקומות לא מתוקנים. יותר ברמה הרוחנית של עמ"י - זה שהרבה מעמ"י לא נמצאים בארץ, לא מקיימים מצוות, לא מחוברים לאחיזה שלנו בארץ, דואגים לערבים יותר מאשר ליהודים, לא מבינים את חשיבות לימוד התורה ולכן כועסים על מי שמרגיש את החיים ללימוד תורה, לא מבינים את ערך המשפחה, מתירים ומעודדים איסורי תורה, מדינה ובית משפט שלא פועלים על פי רצון ה', פילוג גדול בעם שמתמבטא בעיקר בתקשורת אבל לא רק.. וגם קשיים אצלנו - קושי להתחבר לרצון ה' בכל מיני מקומות, קושי בקיום המצוות ונפילות בכל מיני הזדמנויות, קושי בעבודת המידות וכו'...
וכל הקלקולים האלו הם חלק מהביטוי שה' עוד לא שורה בתוכנו. הוא כן משגיח עלינו, ומנהל את מה שקורה לנו, ומי שמתאמץ ועובד על עצמו גם מרגיש יותר את הנוכחות שלו בתוך החיים שלו. אבל זה במאמץ, זה דורש מאבק כל הזמן.
ואני חושבת שאת הגעגוע הזה, לעולם מתוקן שכל הפגמים האלו כבר לא מופיעים בו, אפשר להבין יותר, גם בלי שחווינו מציאות של בית המקדש.
יש גם את הקושי של להרגיש באמת את הכאב.
כי לכתוב את כל הדברים אני יכולה, בשכל שלי זה נמצא (גם בשכל זה דורש בירור, אבל זה יותר בקלות).
אבל להרגיש את הדברים בלב, להצליח באמת לבכות על החסר, זה כבר קשה הרבה יותר.
וזה גם חלק מערלת הלב, שבגאולה השלמה תוסר מאיתנו, אבל עוד לא הגענו לשלב הזה.
אני עכשיו מצליחה קצת לשבת בחדר (הילדים משחקים יפה ב"ה...), אז מנסה לפנות זמן בשביל זה.
קודם ישבתי לכתוב את הסיבות שבגללה אני רוצה שיבנה בית המקדש. אחר כך כתבתי על מה אני מתאבלת (כל הדברים שכתבתי למעלה שעוד צריכים תיקון הם מתוך הדברים שכתבתי לי). אלו שתי שאלות דומות אבל שונות - על מה אני מתאבלת זה על החסר שקיים במציאות, למה אני רוצה בית מקדש זה לדמיין מה יהיה כשהוא יבנה.
ואני מקווה להצליח גם לנסות להתפלל על זה, במילים שלי, אחרי שכתבתי את הדברים ויותר קל לי להבין, אז גם לנסות להתפלל ולהרגיש. לא יודעת כמה אצליח, אבל גם לניסיון יש חשיבות...
ומצד שני, אני חושבת שלי עוזר להבין שזה לא רק געגוע לעבר, אלא ביטוי החסר שקיים במציאות, ורצון לעתיד שהוא מתוקן יותר גם ממה שהיה אז (לכן בעצם היה החורבן, כי בית המקדש של אז לא ביטא את השלמות שהיתה צריכה להיות, ולכן הוא היה צריך להיחרב, כדי שנעבור תהליך שיאפשר לו להיבנות שוב בשלמות אמיתית).
ומתוך זה, אני יכולה להתחבר לכל מה שחסר היום במציאות, ולהבין שהכל הכל זה חלק מזה שאנחנו לא חווים את הקב"ה במציאות שלנו. וברגע שנגיע לגאולה האמיתית, ונרגיש את הקב"ה בתוכנו ממש, אז כל הקלקולים שקורים פה, כל המציאות הגשמית שמבלבלת אותנו, הכל יתוקן.
פעם עיקר הקושי היה פיזי - גלות, עוני, פרעות וכו'.
היום ב"ה המצב הפיזי שלנו הרבה יותר מתוקן (עדיין יש פיגועים ואנטישמיות, וגם הם חלק מהמציאות הלא שלמה שעדיין כואבים אותה, אבל אנחנו כבר לא חווים את זה באותה עצמה כמו בגלות).
אבל אם מסתכלים על המציאות, עדיין מרגישים הרבה חסר, הרבה מקומות לא מתוקנים. יותר ברמה הרוחנית של עמ"י - זה שהרבה מעמ"י לא נמצאים בארץ, לא מקיימים מצוות, לא מחוברים לאחיזה שלנו בארץ, דואגים לערבים יותר מאשר ליהודים, לא מבינים את חשיבות לימוד התורה ולכן כועסים על מי שמרגיש את החיים ללימוד תורה, לא מבינים את ערך המשפחה, מתירים ומעודדים איסורי תורה, מדינה ובית משפט שלא פועלים על פי רצון ה', פילוג גדול בעם שמתמבטא בעיקר בתקשורת אבל לא רק.. וגם קשיים אצלנו - קושי להתחבר לרצון ה' בכל מיני מקומות, קושי בקיום המצוות ונפילות בכל מיני הזדמנויות, קושי בעבודת המידות וכו'...
וכל הקלקולים האלו הם חלק מהביטוי שה' עוד לא שורה בתוכנו. הוא כן משגיח עלינו, ומנהל את מה שקורה לנו, ומי שמתאמץ ועובד על עצמו גם מרגיש יותר את הנוכחות שלו בתוך החיים שלו. אבל זה במאמץ, זה דורש מאבק כל הזמן.
ואני חושבת שאת הגעגוע הזה, לעולם מתוקן שכל הפגמים האלו כבר לא מופיעים בו, אפשר להבין יותר, גם בלי שחווינו מציאות של בית המקדש.
יש גם את הקושי של להרגיש באמת את הכאב.
כי לכתוב את כל הדברים אני יכולה, בשכל שלי זה נמצא (גם בשכל זה דורש בירור, אבל זה יותר בקלות).
אבל להרגיש את הדברים בלב, להצליח באמת לבכות על החסר, זה כבר קשה הרבה יותר.
וזה גם חלק מערלת הלב, שבגאולה השלמה תוסר מאיתנו, אבל עוד לא הגענו לשלב הזה.
אני עכשיו מצליחה קצת לשבת בחדר (הילדים משחקים יפה ב"ה...), אז מנסה לפנות זמן בשביל זה.
קודם ישבתי לכתוב את הסיבות שבגללה אני רוצה שיבנה בית המקדש. אחר כך כתבתי על מה אני מתאבלת (כל הדברים שכתבתי למעלה שעוד צריכים תיקון הם מתוך הדברים שכתבתי לי). אלו שתי שאלות דומות אבל שונות - על מה אני מתאבלת זה על החסר שקיים במציאות, למה אני רוצה בית מקדש זה לדמיין מה יהיה כשהוא יבנה.
ואני מקווה להצליח גם לנסות להתפלל על זה, במילים שלי, אחרי שכתבתי את הדברים ויותר קל לי להבין, אז גם לנסות להתפלל ולהרגיש. לא יודעת כמה אצליח, אבל גם לניסיון יש חשיבות...
כתבת מאד יפה. הזדהיתי עם הדברים. תודה!קמה ש.
סוף סוף עלה לי. יש בעיה באתר.אורוש3
תודה רבה! מאוד מחבר
שלחתי קישור למאמר של חברה שליבאר מרים
על הקשר בין חורבן הבית חבין הנידה.
היא מסביר איך בית המקדש מקביל לבית היהודי כשבני הזוג (ה' וישראל) מותרים, והחורבן הוא כמו זוג במצב של נידה.
היא מסבירה יותר טוב ממני..
שמה שוב את הקישור:
לקראת תשעה באב
היא מסביר איך בית המקדש מקביל לבית היהודי כשבני הזוג (ה' וישראל) מותרים, והחורבן הוא כמו זוג במצב של נידה.
היא מסבירה יותר טוב ממני..
שמה שוב את הקישור:
לקראת תשעה באב
תודה רבהאחת כמוני
נהניתי מאד לשמוע
איזה כיף!בארץ אהבתי
את האמת1234אנונימי
שפשוט עצוב לי נורא.
לא רוצה להיכנס לדיון של רזולוציות פוליטיות, כי אני כנראה חושבת אחרת מרוב הנשים כאן.
אבל רמת השיח, חוסר ענייניות, חוסר יכולת לדבר בכבוד ולכבד גם מי שחושב אחרת ממני.
מרגישה שאנחנו על סף תהום
מרגישה שכל צד מחזיק חזק חזק במה שהוא מאמין ולא מסוגל לראות אפילו בקצת את הצד האחר.
כאילו אנחנו על קצה של צוק, כל אחד מחזיק חזק ובסוף כולנו ניפול ביחד.
ואני לא יודעת מה לעשות, ואיך אפשר להשפיע, ואיך אפשר שקצת יותר נאהב ונבין וננסה לראות גם את הצד השני.
מרגישה עמוק עמוק בתוך השנאה, ושגם בדורנו לא מגיע לנו בית מקדש.
עצוב
לא רוצה להיכנס לדיון של רזולוציות פוליטיות, כי אני כנראה חושבת אחרת מרוב הנשים כאן.
אבל רמת השיח, חוסר ענייניות, חוסר יכולת לדבר בכבוד ולכבד גם מי שחושב אחרת ממני.
מרגישה שאנחנו על סף תהום
מרגישה שכל צד מחזיק חזק חזק במה שהוא מאמין ולא מסוגל לראות אפילו בקצת את הצד האחר.
כאילו אנחנו על קצה של צוק, כל אחד מחזיק חזק ובסוף כולנו ניפול ביחד.
ואני לא יודעת מה לעשות, ואיך אפשר להשפיע, ואיך אפשר שקצת יותר נאהב ונבין וננסה לראות גם את הצד השני.
מרגישה עמוק עמוק בתוך השנאה, ושגם בדורנו לא מגיע לנו בית מקדש.
עצוב
חס ושלום מגיע לנו גם מגיע!!עטרת בעלה
אסור לדבר ככה....
אספנו מזמן מספיק זכויות בשביל זה, הסיבה שלא מגיעה הגאולה לא מובנת כלל וכלל
אספנו מזמן מספיק זכויות בשביל זה, הסיבה שלא מגיעה הגאולה לא מובנת כלל וכלל
כמובן1234אנונימי
לא התכוונתי שאני מתיימרת להבין מתי תגיע הגאולה ולמה.
אני פשוט קצת מיואשת...
אני פשוט קצת מיואשת...
אני חושבתקמה ש.
בס״ד
שכדי שהשינוי יקרה, צריך לעבוד על עין טובה. עוד ועוד.
לנסות לראות את עצמינו בעין טובה
לנסות לראות את האחר בעין טובה
לנסות להסתכל על העם המופלא שלנו בעין טובה
להתמקד בטוב.
להתפלל על עוד.
ולהמשיך להתקדם, כל אחת מהמקום שלה ובקצב שלה.
אני יודעת שזה יחסית נדוש, אבל אני ממש מאמינה בזה. ממש.
🤍
שכדי שהשינוי יקרה, צריך לעבוד על עין טובה. עוד ועוד.
לנסות לראות את עצמינו בעין טובה
לנסות לראות את האחר בעין טובה
לנסות להסתכל על העם המופלא שלנו בעין טובה
להתמקד בטוב.
להתפלל על עוד.
ולהמשיך להתקדם, כל אחת מהמקום שלה ובקצב שלה.
אני יודעת שזה יחסית נדוש, אבל אני ממש מאמינה בזה. ממש.
🤍
חשבתי1234אנונימי
על מה שאמרת. ליווה אותי במהלך השבת
ובהתחלה, זה גורם לי קצת להתייאש. כי זה כל כך קטן, מה אני אשנה את עצמי וזה יעזור? מרגיש לי כל כך קטן ביחס לשינוי שצריך באמת.
ואז חשבתי שוב
וחשבתי גם על מה ש@מיואשת****** כתבה בשרשור אחר, שצריך קצת יותר להסתכל על עצמנו ומה צריך לתקן בנו.
ודיברתי עם בעלי בשבת, על התסכול הכללי שלי מהשיח, והוא אמר לי, אם זה מפריע לך, אז אל תקראי, אל תכנסי לזה.
ואז קראתי את הטור של רביטל ויטלזון יעקבס, שכתבה שהתיקון שלנו, הדרך שלנו לשנות, זה על ידי תיקון הבית הפרטי שלנו. היחס בין איש לאשתו, בין אמא לילדים.
והצירוף של כל הדברים האלו גרם לדברים קצת לחלחל.
כן, כנראה שזו באמת הדרך.
לראות טוב
לא להפסיק לעבוד על עצמנו, לנסות להשתפר, להתקדם ללמוד.
אם כל אחד ינסה, זה בטוח יקדם אותנו.
אז תודה לך על ההארה
ובהתחלה, זה גורם לי קצת להתייאש. כי זה כל כך קטן, מה אני אשנה את עצמי וזה יעזור? מרגיש לי כל כך קטן ביחס לשינוי שצריך באמת.
ואז חשבתי שוב
וחשבתי גם על מה ש@מיואשת****** כתבה בשרשור אחר, שצריך קצת יותר להסתכל על עצמנו ומה צריך לתקן בנו.
ודיברתי עם בעלי בשבת, על התסכול הכללי שלי מהשיח, והוא אמר לי, אם זה מפריע לך, אז אל תקראי, אל תכנסי לזה.
ואז קראתי את הטור של רביטל ויטלזון יעקבס, שכתבה שהתיקון שלנו, הדרך שלנו לשנות, זה על ידי תיקון הבית הפרטי שלנו. היחס בין איש לאשתו, בין אמא לילדים.
והצירוף של כל הדברים האלו גרם לדברים קצת לחלחל.
כן, כנראה שזו באמת הדרך.
לראות טוב
לא להפסיק לעבוד על עצמנו, לנסות להשתפר, להתקדם ללמוד.
אם כל אחד ינסה, זה בטוח יקדם אותנו.
אז תודה לך על ההארה
כתבת יפה. כל הכבוד על ההסתכלות הפנימית. אנסה ללמוד ממך גם ❤️מיואשת******
וואו...קמה ש.
בס״ד
זה ממש קטע, איך גם אצלי דברים שקראתי בשרשור הזה בחמישי ושישי, חלחלו לי ללב במשך השבת...
תודה שכתבת בחזרה, עברת תהליך ממש מרגש... 🤍, אמן שנזכה...!
זה ממש קטע, איך גם אצלי דברים שקראתי בשרשור הזה בחמישי ושישי, חלחלו לי ללב במשך השבת...
תודה שכתבת בחזרה, עברת תהליך ממש מרגש... 🤍, אמן שנזכה...!
מזדהה. עצוב.אורוש3
כן מנחמת את עצמי שיש המון המון טוב. רק התקשורת מציפה אותנו רק ברוע ובמפלג. צריכה להתחזק בלראות את הטוב.
מציעה לך לשמוע את השיעור של הרב לונדין ״די עם חולשת החינם״Pandi99
מדבר בדיוק על התחושות האלו!
יש עבודה של חוה שמילוביץ לתשעה באברותי7
זה ממש מהמם۔ לעשות עבודה עם עצמנו על החוסר שבנו ומתוך זה להבין את החוסר של מקום השכינה۔
אם תרצו אשתדל להעלות את זה۔
וגם - שמעתי בשיעור השבוע۔ שהחורבן זה לא כמו אבא שמגרש את הילד מהבית۔אלא ה' הוא כמו אבא שהלך איתנו יד ביד לגלות והחריב את הבית۔
אני הרגשתי מזה איזושהי נחמה- על כמה שה' איתנו۔
אם תרצו אשתדל להעלות את זה۔
וגם - שמעתי בשיעור השבוע۔ שהחורבן זה לא כמו אבא שמגרש את הילד מהבית۔אלא ה' הוא כמו אבא שהלך איתנו יד ביד לגלות והחריב את הבית۔
אני הרגשתי מזה איזושהי נחמה- על כמה שה' איתנו۔
ר' נחמן כותב את זהבת 30
שדרך החסרון שלנו ה' נותן לנו להרגיש את החסרון שלו.
וואו, הנקודה שכתבת על הגלות. מדהים. תודה על זה!קמה ש.
עוקבת!! ממש צריכה את זה השנהבתנועה מתמדת
לא מצליחה להגיע ללמוד משו בעצמי, אז לפחות אם מבזבזת את הזמן בפורום שייצא מזה משו טוב ;)
תודה😘
תודה😘
ממליצה בחוםלולית10
לשמוע את הרבנית חגית שירה, מחזק ממש, פשוט התרגשתי ודמעתי תוך כדי...
ואמן שנזכה להגאל גאולה שלימה בקרוב ממש!!!
בול אנידפני11
כל מי שממליצה על שיעור
יש מצב לצרף קישור?
יש מצב לצרף קישור?
שנאת חינם ואהבת חינםקמה ש.
ה' שפתיי תפתח
זה קטע, אבל אני כמעט אף פעם לא רואה שיש בינינו שנאת חינם.
התקשורת אוהבת לגרום לנו להרגיש שהעם שלנו מתפרק מבפנים,
אבל אני מרגישה שזה פשוט לא נכון.
יש דברים מאד מסויימים שגורמים לי להתחלחל ולהזדעזע.
אבל *לרוב*, אני דווקא חושבת שאנחנו יחסית במקום טוב.
קחו את הפורום הזה לדוגמה.
יש בו נשים מכל מיני עולמות.
וכמה אחדות יש כאן!!!
כמה רצון שיהיה כאן שלום.
כמה תפילות של נשים יקרות על אחרות.
כמה דאגה כנה ואמתית.
מודה שלא קראתי בעיון את השרשור שהוזכר כאן (בהחלט קראתי חלק ממנו)
אבל קראתי לא מעט שרשורים על חיסונים, אז אולי זה דומה... 
אז נכון, לגבי דברים מסויימים הדעות הופכות לנחרצות והשיח לנוקשה הרבה יותר.
אבל *הרוב*! הרוב כאן כולו אהבת חינם...
קחו את העם הנפלא שלנו בזמנים מאתגרים.
חילונים רבים שהגיעו לנחם את המשפחות של הרוגי מירון.
חרדים רבים שפינקו את חיילי פיקוד העורף בכל מיני ממתקים ומטעמים בבני ברק בקורונה.
כל הגיבורים המדהימים שיצאו מביתם ועזבו הכל כדי להגן על תושבי לוד ושאר הערים המעורבות.
פרויקט התהילים (לא זוכרת את שם המיזם) ביום השואה, שנוסד ע''י גוף חדרי וקיבל במה מכובדת במקומות כמו ''הארץ'' ועוד אתרים חילונים אחרים.
קחו גם את מה שקורה בתחום המוזיקה.
ישי ריבו המדהים שמצליח לאחד רוב העם ככולו סביב המוזיקה שלו.
אביב גפן (!) ואברהם פריד ששרים ביחד ועסוקים בלקדם את נושא האחדות בעם.
קחו את הרחובות, את הקנייונים, את האוטובוסים...
אנחנו לגמרי חיים ביחד בע''ה...
קחו את מה שקורה במישור של העמותות המדהימות שיש לנו:
שלווה, אפרת, יד לאחים, עזר מציון, מתנת חיים...
שעוסקות בלי סוף בחסדים בלתי נתפסים - עבור כל חלקי העם.
אני רואה אותנו כמו משפחה.
הרב יהושע שפירא אומר ש''אחווה'' זה להיות כמו אחים -
בבית אפשר לריב מלא, אבל בחוץ, נהיים חזית אחידה.
וגם אצלנו, יש מריבות, יש טונים גבוהים, יש דיבורים טפשיים ויש פגיעות הדדיות,
אבל כמה עזרה הדדית, כמה תנועה של התקרבות, כמה אצילות ומעשי חסד יש גם.
אני מרגישה שב''ה אנחנו כ''כ רחוקים מהזוועות שהיו בסוף תקופת בית המקדש השני. שם ממש הרגו אחד את השני, שלא נדע!!! ולא פה ושם... אלא כל הארץ הייתה מלאת מעשי רצח כאלה. בין כהן לכהן! בין סיכרים לשאר חלקי העם! רצח של כהן גדול! דברים מזעזעים לעין שיעור ממה שאנחנו רואים היום.
נכון, זה שעוד לא זכינו לגאולה מראה על כך שעדיין לא סיימנו את התיקון שלנו בנושא של אהבת החינם.
ברור שיש לנו עדיין המון איפה להשתפר.
בזוגיות שלנו,
עם המשפחה המורחבת,
בתוך הקהילה,
ועם כל חלקי העם שלנו.
אבל אני באמת ובתמים חושבת ש*לרוב*, אנחנו עם טוב מאד! עם מידות טובות מאד! עם המון אהבה, נתינה ומסירות נפש. עם אחדות מיוחדת, ש*בכלל-בכלל* לא קיימת אצל עמים אחרים. אז יש לנו עוד די הרבה דרך, נכון. אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה...
נב: פה ושם, עוברת בי חלחלה ואני תוהה אם יכול להיות שחס ושלום פתאום נאבד את מדינת ישראל ואת כל קיבוץ הגלויות הזה, וה' חלילה יחזיר אותנו לתהומות של הגלות בחוץ לארץ. אין לי וודאות מוחלטת שמשהו כזה לא יכול לקרות. אני מודעת שיש לנו עדיין בעיות גדולות (אגב לא רק בנושא של האחדות. גם בנושאים קשים אחרים). ועדיין, אני חושבת שהעם שלנו, *בכללי*, עושה עבודה נפלאה. ואני מודה לה' להיות חלק מהדבר המדהים הזה שנקרא ''עם ישראל''.
אנחנו באתחלתא דגאולהאחתפלוס
המצב לא אמור לחזור אחורה ב''ה.
ואת כתבת מהמם וכ''כ נכון. אני גם רואה בכל מקום הרבה אהבת חינם ורצון לעשות טוב
ואת כתבת מהמם וכ''כ נכון. אני גם רואה בכל מקום הרבה אהבת חינם ורצון לעשות טוב
בדיוק..דפני11
חורבן שלישי לא יהיה... והתחלנו את הדרך לשם.
השאלה היא מה נעבור עוד בדרך ..
ולזה צריך רחמים מרובים והמשך השתדלות שלנו...
בכל אופן @קמה ש.
ככ תודה לך על השרשור הזה!
אני מרגישה באמת בעצבות בימים האחרונים...
על כל מה שקורה לנו במדינה ובעיקר בממשלה
מתחברת למה ש @מיואשת****** כתבה אבל מזווית אחרת.. שפשוט בלי למצוא את האשמים (וברור שלדעתי יש..) מרגישה שזה כבר לא משנה ככ. הגידופים, השנאה, הכעסים (הככ מוצדקים!) היכולת לעשות דברים שמנוגדים לככ הרבה דברים בסיסים...
וההרגשה שזה רק ילך ויחמיר.
שאני לא רואה איך מגשרים על זה..
שהכעס והמחלוקת היא ככ קשה...
וזה מזכיר לי את בית שני, ואת החורבן הפנימי..
וזה מאוד מאוד העציב אותי.
אז בא לי במקום השרשור הזה...
וגם הט באב הזה..
ואולי כל העצבות הזאת תביא תפילה מלב שבור ותצמח לנו ישועה איכשהו, מאיפשהו... כמו שק
רק ה' יודע...
השאלה היא מה נעבור עוד בדרך ..
ולזה צריך רחמים מרובים והמשך השתדלות שלנו...
בכל אופן @קמה ש.
ככ תודה לך על השרשור הזה!
אני מרגישה באמת בעצבות בימים האחרונים...
על כל מה שקורה לנו במדינה ובעיקר בממשלה
מתחברת למה ש @מיואשת****** כתבה אבל מזווית אחרת.. שפשוט בלי למצוא את האשמים (וברור שלדעתי יש..) מרגישה שזה כבר לא משנה ככ. הגידופים, השנאה, הכעסים (הככ מוצדקים!) היכולת לעשות דברים שמנוגדים לככ הרבה דברים בסיסים...
וההרגשה שזה רק ילך ויחמיר.
שאני לא רואה איך מגשרים על זה..
שהכעס והמחלוקת היא ככ קשה...
וזה מזכיר לי את בית שני, ואת החורבן הפנימי..
וזה מאוד מאוד העציב אותי.
אז בא לי במקום השרשור הזה...
וגם הט באב הזה..
ואולי כל העצבות הזאת תביא תפילה מלב שבור ותצמח לנו ישועה איכשהו, מאיפשהו... כמו שק
רק ה' יודע...
וואי מבינה אותך!קמה ש.
בס״ד
ובד בבד רואה את הדברים כל-כך אחרת... יצא לי ללמוד לא מעט על תקופת בית שני, ואני פשוט לא רואה שאנחנו חוזרים חלילה לדברים הנוראים שהיו אז...
בטוחה שיש לתפילות שלך השפעה אדירה! אשרייך 🤍
ובד בבד רואה את הדברים כל-כך אחרת... יצא לי ללמוד לא מעט על תקופת בית שני, ואני פשוט לא רואה שאנחנו חוזרים חלילה לדברים הנוראים שהיו אז...
בטוחה שיש לתפילות שלך השפעה אדירה! אשרייך 🤍
כןקמה ש.
בס״ד
גם אני מסתכלת על הדברים ככה ומאמינה שאנחנו בהתחלתא דגאולה. אבל יודעת שיש כל מיני גישות... אני לא מצליחה לדעת בוודאות מוחלטת שזה אכן ככה. אולי זרמים אחרים שרואים את זה אחרת צודקים? קטונתי.
שמחה שגם את רואה את אהבת החינם הזאת 😍
גם אני מסתכלת על הדברים ככה ומאמינה שאנחנו בהתחלתא דגאולה. אבל יודעת שיש כל מיני גישות... אני לא מצליחה לדעת בוודאות מוחלטת שזה אכן ככה. אולי זרמים אחרים שרואים את זה אחרת צודקים? קטונתי.
שמחה שגם את רואה את אהבת החינם הזאת 😍
ממש אהבתי את מה שכתבת!בארץ אהבתי
הרב שמואל אליהו גם מדבר הרבה על זה שבדור שלנו עם ישראל מאוחד הרבה יותר ממה שהיה לאורך ההיסטוריה.
ברור שיש עוד הרבה מה לתקן או לשפר. אבל בסוף במפגש אמיתי בין אנשים - גם אם יש חילוקי דעות (ויש הרבה, בזה אין ספק), יש הרבה אהבה ואכפתיות, והרבה רצון לעזור ולהיטיב.
(ולגבי הסוף- אני לא יודעת מה זרמים אחרים אומרים. אבל קשה לי להבין איך אפשר לומר שאפשר עוד לחזור אחורה, כשרואים נבואות מתגשמות מול העיניים, ויודעים שעוד לא הגענו לסוף ההתגשמות של כל הנבואות. לי זה ברור שאנחנו הולכים ומתקדמים. וכך הבלבולים והקשיים הם חלק מהסיפורים שהעולם צריך לעבור לקראת הגאולה השלמה...)
ברור שיש עוד הרבה מה לתקן או לשפר. אבל בסוף במפגש אמיתי בין אנשים - גם אם יש חילוקי דעות (ויש הרבה, בזה אין ספק), יש הרבה אהבה ואכפתיות, והרבה רצון לעזור ולהיטיב.
(ולגבי הסוף- אני לא יודעת מה זרמים אחרים אומרים. אבל קשה לי להבין איך אפשר לומר שאפשר עוד לחזור אחורה, כשרואים נבואות מתגשמות מול העיניים, ויודעים שעוד לא הגענו לסוף ההתגשמות של כל הנבואות. לי זה ברור שאנחנו הולכים ומתקדמים. וכך הבלבולים והקשיים הם חלק מהסיפורים שהעולם צריך לעבור לקראת הגאולה השלמה...)
מסכימה ומזדהה בכל נימי נפשיקמה ש.
בס״ד
נראה לי שבזרמים החרדיים, בהכללה, פחות רואים את זה ככה ולשיטתם אי אפשר עדיין לדבר על התחלתא דגאולה. (ואולי אני טועה? אני יודעת שיש כאן המון חרדיות, מוזמנות לתקן אותי אם זה המקרה!).
אז יש לי את האמונה החזקה שלי, ממש כמו שכתבת. אבל אין לי וודאות מוחלטת בסופו של דבר שהגישה שאני הולכת על פיה צודקת יותר משלהם. (אני גם לא זקוקה לוודאות כזאת, מה שחשוב לי זאת האמונה).
נראה לי שבזרמים החרדיים, בהכללה, פחות רואים את זה ככה ולשיטתם אי אפשר עדיין לדבר על התחלתא דגאולה. (ואולי אני טועה? אני יודעת שיש כאן המון חרדיות, מוזמנות לתקן אותי אם זה המקרה!).
אז יש לי את האמונה החזקה שלי, ממש כמו שכתבת. אבל אין לי וודאות מוחלטת בסופו של דבר שהגישה שאני הולכת על פיה צודקת יותר משלהם. (אני גם לא זקוקה לוודאות כזאת, מה שחשוב לי זאת האמונה).
מנחםאורוש3
על הקשר שבין חורבן ירושלים ונידהבאר מרים
עוקבתאחת כמוני
שיר של רעות גזבר1234אנונימי
/ רעות גזבר
יְרוּשָׁלַיִם וַאֲנִי אֲסוּרוּת. הִיא
מְדַּמֶמֶת כְּבָר יוֹתֵר מִדַּי שָׁנִים
מַכְתִּימָה, שׁוּב וָשׁוּב, אֶת הָרְחוֹבוֹת הַלְּבָנִים
וַאֲנִי הוֹלֶכֶת בְּתוֹכָהּ וְטוֹבֶלֶת בְּתוֹכָהּ
וּמְלַטֶּפֶת לָהּ לְאַט אֶת הָאֲבָנִים
אֲבָל אֲנִי לֹא עוֹלָה לְהַר הַבַּיִת.
רַק מִי שֶׁהִפְרִיד פַּעַם מִטּוֹת יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מָה זֶה חַיִץ.
יְרוּשָׁלַיִם יְשֵׁנָה לְיָדִי וַאֲנִִי כּוֹסֶסֶת צִפָּרְנַיִם.
לֹא נוֹשֶׁכֶת אֶת הָעוֹר עַד כְּאֵב, עֲדַיִן
אֲבָל זֶה כַּנִּרְאֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן.
הַחֶדֶר סְבִיבֵנוּ נָעִים וְהֶגְיוֹנִי וּקְצָת מְבֻלְגָּן
רַק חֲמִשָּׁה עָשָׂר סֶנְטִימֶטְרִים בֵּין מִזְרָן לְמִזְרָן
פְּעוּרִים בּוֹ כְּמוֹ חוֹר שָׁחֹר, וְכָל הָאוֹר נִבְלָע
אֲוִיר הֶהָרִים הַצָּלוּל חוֹדֵר מֵהַחַלּוֹן
וּבְאֵין חִבּוּק שֶׁיִשְׁמֹר
הוּא פּוֹצֵעַ בְּעוֹרִי כְּוִיּוֹת קוֹר.
הַזְּמַן לֹא יַעֲצֹר,
מָחָר אֲנִי אַגִּיעַ לָעֲבוֹדָה וַאֲנִי לֹא אֵרָאֶה כְּמוֹ פְּלִיטַת־מַחֲסוֹר.
הָאִפּוּר יְכַסֶּה אֶת הָעֵינַיִם הָעֲיֵפוֹת וְהַחִיּוּךְ יַבְרִיק
אֲפִלּוּ כִּסּוּי הָרֹאשׁ יַחֲזִיק. רַק מִי שֶׁיִּתְקָרֵב מַסְפִּיק
כְּדֵי לְהָרִיחַ, יוּכַל לְהַרְגִישׁ אֵיךְ מַשֶּׁהוּ מִבִּפְנִים לְאַט
נִרְקָב, וְגַם הוּא לֹא יָעֵז לְהַגִּיד: נֶחֱרָב,
בֵּית הַמִּקְדָשׁ נֶחֱרַב
וַהֲרֵי כְּבָר יָדַעְתִּי לֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה.
בַּגָּלוּת – אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת, לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה
הַחֹסֶר הָיָה עַז וּמַתַּכְתִי וּמַר כְּמוֹ דָּם
וְהַלֵּב לֹא נִרְדַּם וְחָשַׁבְתִּי שֶׁשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם
לֹא יָכוֹל לִכְאוֹב יוֹתֵר. אֲבָל
דָּבָר לֹא יִדְמֶה לַגַּעְגּוּעַ הַנּוֹחֵר,
לַכְּמִיהָה הַטְּרוּפָה וְהַחֲרוּכָה וְהַדּוֹמֶמֶת לִירוּשָׁלַיִם הַקַּיֶּמֶת,
לִירוּשָׁלַיִם הַנִּרְדֶּמֶת
קְרוֹבָה לְהַחֲרִיד וּבִלְתִי־מֻשֶּׂגֶת עַד אֵימָה – –
רַק מִי שֶׁהִפְרִיד פַּעַם מִטּוֹת יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מָה זֶה
בְּלִבָּהּ חוֹמָה.
יְרוּשָׁלַיִם וַאֲנִי אֲסוּרוּת. הִיא
מְדַּמֶמֶת כְּבָר יוֹתֵר מִדַּי שָׁנִים
מַכְתִּימָה, שׁוּב וָשׁוּב, אֶת הָרְחוֹבוֹת הַלְּבָנִים
וַאֲנִי הוֹלֶכֶת בְּתוֹכָהּ וְטוֹבֶלֶת בְּתוֹכָהּ
וּמְלַטֶּפֶת לָהּ לְאַט אֶת הָאֲבָנִים
אֲבָל אֲנִי לֹא עוֹלָה לְהַר הַבַּיִת.
רַק מִי שֶׁהִפְרִיד פַּעַם מִטּוֹת יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מָה זֶה חַיִץ.
יְרוּשָׁלַיִם יְשֵׁנָה לְיָדִי וַאֲנִִי כּוֹסֶסֶת צִפָּרְנַיִם.
לֹא נוֹשֶׁכֶת אֶת הָעוֹר עַד כְּאֵב, עֲדַיִן
אֲבָל זֶה כַּנִּרְאֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן.
הַחֶדֶר סְבִיבֵנוּ נָעִים וְהֶגְיוֹנִי וּקְצָת מְבֻלְגָּן
רַק חֲמִשָּׁה עָשָׂר סֶנְטִימֶטְרִים בֵּין מִזְרָן לְמִזְרָן
פְּעוּרִים בּוֹ כְּמוֹ חוֹר שָׁחֹר, וְכָל הָאוֹר נִבְלָע
אֲוִיר הֶהָרִים הַצָּלוּל חוֹדֵר מֵהַחַלּוֹן
וּבְאֵין חִבּוּק שֶׁיִשְׁמֹר
הוּא פּוֹצֵעַ בְּעוֹרִי כְּוִיּוֹת קוֹר.
הַזְּמַן לֹא יַעֲצֹר,
מָחָר אֲנִי אַגִּיעַ לָעֲבוֹדָה וַאֲנִי לֹא אֵרָאֶה כְּמוֹ פְּלִיטַת־מַחֲסוֹר.
הָאִפּוּר יְכַסֶּה אֶת הָעֵינַיִם הָעֲיֵפוֹת וְהַחִיּוּךְ יַבְרִיק
אֲפִלּוּ כִּסּוּי הָרֹאשׁ יַחֲזִיק. רַק מִי שֶׁיִּתְקָרֵב מַסְפִּיק
כְּדֵי לְהָרִיחַ, יוּכַל לְהַרְגִישׁ אֵיךְ מַשֶּׁהוּ מִבִּפְנִים לְאַט
נִרְקָב, וְגַם הוּא לֹא יָעֵז לְהַגִּיד: נֶחֱרָב,
בֵּית הַמִּקְדָשׁ נֶחֱרַב
וַהֲרֵי כְּבָר יָדַעְתִּי לֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה.
בַּגָּלוּת – אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת, לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה
הַחֹסֶר הָיָה עַז וּמַתַּכְתִי וּמַר כְּמוֹ דָּם
וְהַלֵּב לֹא נִרְדַּם וְחָשַׁבְתִּי שֶׁשּׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם
לֹא יָכוֹל לִכְאוֹב יוֹתֵר. אֲבָל
דָּבָר לֹא יִדְמֶה לַגַּעְגּוּעַ הַנּוֹחֵר,
לַכְּמִיהָה הַטְּרוּפָה וְהַחֲרוּכָה וְהַדּוֹמֶמֶת לִירוּשָׁלַיִם הַקַּיֶּמֶת,
לִירוּשָׁלַיִם הַנִּרְדֶּמֶת
קְרוֹבָה לְהַחֲרִיד וּבִלְתִי־מֻשֶּׂגֶת עַד אֵימָה – –
רַק מִי שֶׁהִפְרִיד פַּעַם מִטּוֹת יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מָה זֶה
בְּלִבָּהּ חוֹמָה.
יפה ועצוב...מחכה עד מאוד
וואו, חזק!בארץ אהבתי
קטעאם_שמחה_הללויה
בדיוק לפני ט' באב קיבלתי טהפרדנו מיטות, ולא קיבלתי כבר שנה בגלל הנקה..
תודה, מעורר השראה....קמה ש.
משהו שגרם לי להתחבר.האושר שבחלום
המשילו את ירושלים לאישה עקרה שלא ילדה, ושרויה בצער.
נזכרתי בתקופה שאני והאיש שלי ניסינו להכנס להריון,
ואיך הרגשתי... הקנאה שלכולן יש ילדים והן איתם שמחות.
ואיך אני בצער שלי.
ניסיתי להבין איך השכינה מרגישה, איך ירושלים מחכה להיות שלמה... להתמלא.
מה שעודד אותי הוא שעכשיו אני ברוך ה בהריון,
וגם ירושלים שלנו תזכה להיות שלמה,
הקבה יבנה ביתו, המשיח יגיע.
כרגע זה נשמע לא אמיתי, נזכה לגאולה? אבל כן!
זה יקרה וממש בקרוב!!!!!
בעזרת ה יתברך!!!!
נזכרתי בתקופה שאני והאיש שלי ניסינו להכנס להריון,
ואיך הרגשתי... הקנאה שלכולן יש ילדים והן איתם שמחות.
ואיך אני בצער שלי.
ניסיתי להבין איך השכינה מרגישה, איך ירושלים מחכה להיות שלמה... להתמלא.
מה שעודד אותי הוא שעכשיו אני ברוך ה בהריון,
וגם ירושלים שלנו תזכה להיות שלמה,
הקבה יבנה ביתו, המשיח יגיע.
כרגע זה נשמע לא אמיתי, נזכה לגאולה? אבל כן!
זה יקרה וממש בקרוב!!!!!
בעזרת ה יתברך!!!!
מיוחד ומעודד. תודהאחתפלוס
מאד מרגש. תודה!קמה ש.
בס״ד
המשך הריון קל ובריא בע״ה ושיהיה בשעה טובה 🤍
המשך הריון קל ובריא בע״ה ושיהיה בשעה טובה 🤍
כבר לא אספיק להגיב לכל אחת לפני שבת אבל אני קוראת הכל!קמה ש.
בס״ד
אגיב בלי נדר יותר מאוחר.
תודה *גדולה* לכולן!!!
שבת שלום ובשורות טובות, ישועות ונחמות ♥️
אגיב בלי נדר יותר מאוחר.
תודה *גדולה* לכולן!!!
שבת שלום ובשורות טובות, ישועות ונחמות ♥️
אז הכנה רוחנית זה נשמע נחמד..באר מרים
אבל מה עושים כשבעלי והגדולים בבית הכנסת באווירת תשעה באב,
ואני בבית עם 3 הקטנים שתוססים באווירת פורים..
ניסיתי לספר להם סיפורי חורבן אבל הם ממש לא בכיוון..
הם עליזים, חמודים ושמחים..
איך מרגישים "תשעה באב" במצב כזה?
ואני בבית עם 3 הקטנים שתוססים באווירת פורים..
ניסיתי לספר להם סיפורי חורבן אבל הם ממש לא בכיוון..
הם עליזים, חמודים ושמחים..
איך מרגישים "תשעה באב" במצב כזה?
מתוקה שאתתוהה לי
ילדים קטנים צריכים להיות שמחים ותוססים, ואת צריכה להיות אמא שלהם ומאמינה שאת גם צמה, ובעיניי כל היתר זה בונוס אחד גדול. תשמרי על עצמך ועל כוחותייך, תנוחי כמה שיותר בלי דרישות מעצמך, ואם יש לך רגעים של בין לבין עם קצת נחת, תתחברי למה שאת יכולה..
נכן, אבל ממש מתחשק לי להכניס אותם לאווירה..באר מרים
סיפרתי להם עכשיו על קמצא ובר קמצא, אבל לא ברור לי מה בדיוק הם הבינו..
זה קצת מורכב להם עם כל הפרטים..
זה קצת מורכב להם עם כל הפרטים..
תודה על התזכורת לסיפור הזה...אספר לילדים מחר בלי נדריעל מהדרום
אניבונה עם הילדים שלי בית מקדשדיליה
ואז הורסים אותו ביחד.
שנה שעברה הם צבעו מנייר ואז שרפנו אותו באש.
גם כיף להם וגם מחבר לאווירה.
הילד בן ה5 שלי ממש זכר את זה משנה שעברה...
שנה שעברה הם צבעו מנייר ואז שרפנו אותו באש.
גם כיף להם וגם מחבר לאווירה.
הילד בן ה5 שלי ממש זכר את זה משנה שעברה...
למה? 😭מחי
למה להרוס ולשרוף? מה אנחנו הרומאים?
גם אני בונה את בית המקדש עם הילדים, ומציירים וצובעים. את בית המקדש השלישי, ומשאירים אותו ומתפללים שיבנה במהרה.
גם אני בונה את בית המקדש עם הילדים, ומציירים וצובעים. את בית המקדש השלישי, ומשאירים אותו ומתפללים שיבנה במהרה.
תודה שכתבת את זה...בארץ אהבתי
אני חושבת שהרעיון של להרוס ולשרוף זה כדי להרגיש את החוויה של החורבן בצורה יותר מוחשית, להרגיש מה היה ולהתאבל על זה.
אנחנו באמת עושים כל שנה יצירה מושקעת של בית המקדש בתשעה באב, וקשראתי את ההודעה של דיליה, לרגע חשבתי שאולי אני טועה שאנחנו מתמקדים בבניין ולא מרגישים מספיק את החורבן. אבל באמת הרגשתי שזה לא הוגן להרוס אחרי שכל כך השקיעו.
אז תודה שכתבת גם את האפשרות האחרת - לבנות כחלק מהתפילה שיבנה במהרה.
(אנחנו שומרים את היצירה ותולים בסוכה, יש לנו קיר של קישוטי בית המקדש שמתצטברים משנה לשנה...)
אנחנו באמת עושים כל שנה יצירה מושקעת של בית המקדש בתשעה באב, וקשראתי את ההודעה של דיליה, לרגע חשבתי שאולי אני טועה שאנחנו מתמקדים בבניין ולא מרגישים מספיק את החורבן. אבל באמת הרגשתי שזה לא הוגן להרוס אחרי שכל כך השקיעו.
אז תודה שכתבת גם את האפשרות האחרת - לבנות כחלק מהתפילה שיבנה במהרה.
(אנחנו שומרים את היצירה ותולים בסוכה, יש לנו קיר של קישוטי בית המקדש שמתצטברים משנה לשנה...)
האמתמחי
לא רציתי לפגוע, ומקווה שלא פגעתי,
אבל זה מחריד בעיניי לשרוף את בית המקדש.
אני יודעת שבהרבה קייטנות עושים את זה ומבינה מאיפה זה מגיע, שזה מהרצון להמחיש ולהתחבר לחורבן. אבל ממש ממש לא מתחברת לזה וזה פשוט מזעזע אותי. בית המקדש זה משהו כל כך קדוש, איך אנחנו שורפים אותו עם הילדים? תתחברו גם לרעיון של לשרוף תפילין או ספר תורה ביום השואה?
כמו שלא אשחק עם הילדים שאנחנו חיילים שמפנים את גוש קטיף...
לדעתי בדור שלנו צריכים להתמקד בבניה ותפילה לגאולה. זה לא סותר סיפורים על החורבן ואת כל הזווית הזו, אבל הרבה יותר מזה התפקיד שלנו הוא לחבר את הילדים לציפיה לגאולה, לבנות את בית המקדש, ללמוד עליו, איך הוא יראה, כלי המקדש, הקורבנות. להמחיש להם איך זה יכול להיות ובעז"ה יהיה בקרוב מציאותי בימנו.
ושוב, מקווה שלא פגעתי. רק רציתי להביא זווית אחרת קצת...
אבל זה מחריד בעיניי לשרוף את בית המקדש.
אני יודעת שבהרבה קייטנות עושים את זה ומבינה מאיפה זה מגיע, שזה מהרצון להמחיש ולהתחבר לחורבן. אבל ממש ממש לא מתחברת לזה וזה פשוט מזעזע אותי. בית המקדש זה משהו כל כך קדוש, איך אנחנו שורפים אותו עם הילדים? תתחברו גם לרעיון של לשרוף תפילין או ספר תורה ביום השואה?
כמו שלא אשחק עם הילדים שאנחנו חיילים שמפנים את גוש קטיף...
לדעתי בדור שלנו צריכים להתמקד בבניה ותפילה לגאולה. זה לא סותר סיפורים על החורבן ואת כל הזווית הזו, אבל הרבה יותר מזה התפקיד שלנו הוא לחבר את הילדים לציפיה לגאולה, לבנות את בית המקדש, ללמוד עליו, איך הוא יראה, כלי המקדש, הקורבנות. להמחיש להם איך זה יכול להיות ובעז"ה יהיה בקרוב מציאותי בימנו.
ושוב, מקווה שלא פגעתי. רק רציתי להביא זווית אחרת קצת...
מתחברת ממש... תודה!בארץ אהבתי
אני ממש מסכימה עם כל מילהמיואשת******
למרות שבהחלט יכולה להבין איך מי שעושה את זה הגיעה לרעיון, כי זה באמת המחשה לילדים והכל, אבל אני חושבת שאם עוצרים לרגע וחושבים על זה, זה לא טוב. לדעתי.
את מעוררת מחשבה...דיליה
למרות זאת אני כן חושבת שיש משמעות בלראות את הרע.
ואנחנו בהחלט משחקים לפעמים שואה ביום השואה..
העניין הוא אחר כך אמת לבנות משהוא שיישאר ולהתחבר אליו.
אבל לא רואה סיבה שילדים לא יבינו גם צער...
אבל שוב עוררת אותי לחשובזה סתם בספונטני...
ואנחנו בהחלט משחקים לפעמים שואה ביום השואה..
העניין הוא אחר כך אמת לבנות משהוא שיישאר ולהתחבר אליו.
אבל לא רואה סיבה שילדים לא יבינו גם צער...
אבל שוב עוררת אותי לחשובזה סתם בספונטני...
אתם משחקים שואה??מיואשת******
אמאלה. 
טוב אני יוצאת הזויה...דיליה
אבל כן משחקים ומציגים כמעט כל דבר. משחקים גם הקרבצ קורבן פסח, ביכורים בשבועות... פורים חנוכה, קידוש החודש הכול..
ממחישים להבדיל גם טיסה לירח, ומפעל מכוניות.
ממחישים כל מה שלא מובן.
ממחישים להבדיל גם טיסה לירח, ומפעל מכוניות.
ממחישים כל מה שלא מובן.
לא הזויה, מדהימה למדימיואשת******
את כל זה אתם משחקים וממחישים? זה פשוט מדהייייייייים
ממש ממש ממש מדהים
איזה אמא!!!
אמנם אני אישית חושבת שלהמחיש שואה זה קתצ מזעזע מדי לדעתי, אפילו למבוגרים
ואת בית המקדש עדיף לבנות ולא להרוס ולהשאיר את ההמחשה בקטע הטוב (אולי נגיד הייתי ממחישה ומתחילה בחורבן, בהריסות, ומשם בונה בית מקדש חדש, כאילו להפוך את הכיוון)
אבל זה לא סותר שזה פשוט וווווווואו ענק ענק ענק! אין על המחשה זה הדרך הכי טובה ומדהימה ללמד ילדים ואיזה כוח יש לך להמחיש כל דבר ואיזה דמיון, הלוואי עלי. אלופה!
וואי, תודה על הרעיון לשמור לסוכות! אהבתימטילדה
באמת עשינו יצירה יפה של בית המקדש ותלינו ותהיתי לעצמי מה נעשה איתה...
עכשיו אני יודעת מה...
תודה
לא אמורים לחנך ילדים לאבלמיואשת******
מספרים ומה שהם מבינים הם מבינים לפי גילם. ומה שלא לא. את מדברת על גילאי שנתיים וארבע לא? אני אפילו לא מנסה. מתפללים שהם לא יצטרכו להבין וכבר מחר המשיח יבוא אמן !
וואי נראה לי שהרבה מאיתנו יכולות להזדהותקמה ש.
בס״ד
אתמול החלטתי שאחרי כ-10 שנים שלא הייתי בבית כנסת בט׳ באב אני אקח את הילדים לתחילת התפילה. נשארנו עד סוף הפרק ה-1 של איכה. ה׳ זיכה אותנו והם התנהגו ממש יפה... עד שכבר פחות... וכן, כמה שידעתי שזה לא ישרוד את כל התפילה, עדיין צבט לי בלב (= ובמילים יותר בוטות, ״התאכזבתי״ מהילדים) שלא יכולנו להישאר יותר.
אין לי מילים חכמות להגיד, רק הרבה הזדהות...
ואולי, אולי... שב״ה שככה זה... בשואה (ומאמינה שבעוד תקופות קשות אחרות של שמד) גם הילדים סיגלו לעצמם שתיקה, רצינות ובגרות שלא תאמה את גילם. ואנחנו, בארץ ישראל סוף סוף, זוכים לגדל דור של ילדים מתוקים שחוגגים את פורים באמצע ט׳ באב...
ועוד אולי - אולי הם מקדימים את המועד... ומבינים בחושיהם שט׳ באב עתיד להפוך למועד....
חיבוק, באר מרים יקרה ואלופה!
אתמול החלטתי שאחרי כ-10 שנים שלא הייתי בבית כנסת בט׳ באב אני אקח את הילדים לתחילת התפילה. נשארנו עד סוף הפרק ה-1 של איכה. ה׳ זיכה אותנו והם התנהגו ממש יפה... עד שכבר פחות... וכן, כמה שידעתי שזה לא ישרוד את כל התפילה, עדיין צבט לי בלב (= ובמילים יותר בוטות, ״התאכזבתי״ מהילדים) שלא יכולנו להישאר יותר.
אין לי מילים חכמות להגיד, רק הרבה הזדהות...
ואולי, אולי... שב״ה שככה זה... בשואה (ומאמינה שבעוד תקופות קשות אחרות של שמד) גם הילדים סיגלו לעצמם שתיקה, רצינות ובגרות שלא תאמה את גילם. ואנחנו, בארץ ישראל סוף סוף, זוכים לגדל דור של ילדים מתוקים שחוגגים את פורים באמצע ט׳ באב...
ועוד אולי - אולי הם מקדימים את המועד... ומבינים בחושיהם שט׳ באב עתיד להפוך למועד....
חיבוק, באר מרים יקרה ואלופה!
מעתיקה קטע שקראתיאם_שמחה_הללויה
אפשר להבין את דבריו העומקים של רבי נתן מברסלב שאומר, ש"אם היו כולם נותנים שבח והודיה תמיד להשם יתברך בין על הטוב ובין על הרע – בוודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגלויות לגמרי והייתה באה הגאולה השלימה!". וכולם שואלים אותי מה הקשר בין התודה לבין הגאולה השלמה? הרי יש כללים וחוקים שמובאים בחז"ל מתי ואיך תבוא הגאולה, שזה תלוי בתשובה ועוד, אז איך רבי נתן מבטיח שאם יאמרו תודה על הצרות בוודאי תבוא הגאולה?
זהו כלל הברזל שהגמרא מלמדת אותנו (כפי שהוסבר לעיל) – שכאשר אדם הולך נגד הטבע והשכל האנושי, מתנהגים איתו לפנים משורת הדין ומעל כל החוקים והשכל, ומשתנה כל העולם ממש. לומר תודה על הגלות זה בוודאי נגד הטבע, שהרי מי רוצה להיות בגלות ובצרות? לכן רבי נתן כותב את דבריו בביטחון גמור ומבטיח בצורה חד משמעית, שאם עם ישראל ילכו נגד הטבע בוודאי תבוא הגאולה. וכאשר יעשו זאת, הם יזכו להנהגה ניסית מעל הטבע ויזכו לגאולה השלמה. וכמו שהמעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו כך אנו, אם נתנהג מעל הטבע שלנו, בורא עולם לא יבדוק אם אנחנו ראויים או לא אלא מיד יביא את הגאולה ברחמים.
לכן הגמרא תולה את הניסים במסירות נפש, כי כשאומרים תודה על הצרות זאת מסירות נפש. ונפש, זה רצון. כמו שכתוב 'אם יש את נפשכם', ואומר רש"י על המקום 'נפשכם – רצונכם', וכאשר יש לאדם צרות זה בוודאי נגד רצונו, אבל כשהוא מודה לבורא עולם זה ועושה נגד רצונו, בזה הוא מבטל את רצונו שהוא נפשו ומוסר את נפשו לבורא, לכן זוכה להנהגה ניסית מעל הטבע. כמו שאומרים חז"ל, "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" – ומשפט זה מסרו לנו את כל היסוד של קבלת הייסורים באהבה ובשמחה. כי כשאדם מקבל את מה שהבורא עושה איתו נגד רצונו ומודה על כך בלב שלם ובשמחה, גם הבורא מבטל את רצון אחרים, כלומר את המשטינים והמקטרגים אפילו שהם צודקים לכאורה על פי דין, ועושה לו ישועות מעל הטבע והשכל, ולעולם כולו. כפי שכתוב (שם, תענית ח ע"א): "כל השמח בייסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם".
זהו כלל הברזל שהגמרא מלמדת אותנו (כפי שהוסבר לעיל) – שכאשר אדם הולך נגד הטבע והשכל האנושי, מתנהגים איתו לפנים משורת הדין ומעל כל החוקים והשכל, ומשתנה כל העולם ממש. לומר תודה על הגלות זה בוודאי נגד הטבע, שהרי מי רוצה להיות בגלות ובצרות? לכן רבי נתן כותב את דבריו בביטחון גמור ומבטיח בצורה חד משמעית, שאם עם ישראל ילכו נגד הטבע בוודאי תבוא הגאולה. וכאשר יעשו זאת, הם יזכו להנהגה ניסית מעל הטבע ויזכו לגאולה השלמה. וכמו שהמעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו כך אנו, אם נתנהג מעל הטבע שלנו, בורא עולם לא יבדוק אם אנחנו ראויים או לא אלא מיד יביא את הגאולה ברחמים.
לכן הגמרא תולה את הניסים במסירות נפש, כי כשאומרים תודה על הצרות זאת מסירות נפש. ונפש, זה רצון. כמו שכתוב 'אם יש את נפשכם', ואומר רש"י על המקום 'נפשכם – רצונכם', וכאשר יש לאדם צרות זה בוודאי נגד רצונו, אבל כשהוא מודה לבורא עולם זה ועושה נגד רצונו, בזה הוא מבטל את רצונו שהוא נפשו ומוסר את נפשו לבורא, לכן זוכה להנהגה ניסית מעל הטבע. כמו שאומרים חז"ל, "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" – ומשפט זה מסרו לנו את כל היסוד של קבלת הייסורים באהבה ובשמחה. כי כשאדם מקבל את מה שהבורא עושה איתו נגד רצונו ומודה על כך בלב שלם ובשמחה, גם הבורא מבטל את רצון אחרים, כלומר את המשטינים והמקטרגים אפילו שהם צודקים לכאורה על פי דין, ועושה לו ישועות מעל הטבע והשכל, ולעולם כולו. כפי שכתוב (שם, תענית ח ע"א): "כל השמח בייסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם".
תודה חזק מאדאחתפלוס
וואו. צריכה לעכל. תודה!קמה ש.
כותבת קצת מהשיעור ששמעתי (ששמתי את הקישור בתגובה למעלה)בארץ אהבתי
מה זה בעצם בית המקדש?
כשכתוב בתורה על מצוות עליה לרגל, כתוב "...יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך".
כשמה רבינו ביקש לראות את פני ה', ה' אמר לו שאי אפשר - "וראית את אחורי ופני לא יראו". אבל כשעמ"י עולה לרגל לבית המקדש, הם עולים לראות את פני ה'.
היום כששואלים אותנו איפה הקב"ה נמצא, התשובה שבדרך כלל נענה היא שהוא נמצא בכל מקום.
אבל זה בגלל שאנחנו במציאות של חורבן.
בתקופת בית המקדש, היה מקום שבו ה' נמצא. ה' נמצא בירושלים, בבית המקדש. והנוכחות שלו בתוכנו היתה הרבה יותר חיה וממשית.
היום אנחנו חווים את הקב"ה כמו נשמה בלי גוף, משהו ערטילאי, לא ממש מוחשי בחיים. בית המקדש זה הגוף שלו, הדרך שלו לשכון בתוכנו ממש. אולי לכן הלכות תשעה באב הן ממש כמו בשבעה.
ובעז"ה אנחנו מתפללים ומקווים ליום שבו הקב"ה ישכין את שכינתו שוב בתוכנו, בצורה ממשית וחיה, והרבה יותר הגדלות ממה שהיה בבית ראשון ושני, ונזכה לעבוד אותו בלב שלם ובחיבור עמוק וחי.
(זה רק חלק קטן מההתחלה של השיעור, אבל חזק בפני עצמו. אולי בהמשך אצליח לכתוב עוד..)
כשכתוב בתורה על מצוות עליה לרגל, כתוב "...יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך".
כשמה רבינו ביקש לראות את פני ה', ה' אמר לו שאי אפשר - "וראית את אחורי ופני לא יראו". אבל כשעמ"י עולה לרגל לבית המקדש, הם עולים לראות את פני ה'.
היום כששואלים אותנו איפה הקב"ה נמצא, התשובה שבדרך כלל נענה היא שהוא נמצא בכל מקום.
אבל זה בגלל שאנחנו במציאות של חורבן.
בתקופת בית המקדש, היה מקום שבו ה' נמצא. ה' נמצא בירושלים, בבית המקדש. והנוכחות שלו בתוכנו היתה הרבה יותר חיה וממשית.
היום אנחנו חווים את הקב"ה כמו נשמה בלי גוף, משהו ערטילאי, לא ממש מוחשי בחיים. בית המקדש זה הגוף שלו, הדרך שלו לשכון בתוכנו ממש. אולי לכן הלכות תשעה באב הן ממש כמו בשבעה.
ובעז"ה אנחנו מתפללים ומקווים ליום שבו הקב"ה ישכין את שכינתו שוב בתוכנו, בצורה ממשית וחיה, והרבה יותר הגדלות ממה שהיה בבית ראשון ושני, ונזכה לעבוד אותו בלב שלם ובחיבור עמוק וחי.
(זה רק חלק קטן מההתחלה של השיעור, אבל חזק בפני עצמו. אולי בהמשך אצליח לכתוב עוד..)
ההקבלה עם הלכות שבעה ממש מעניינת...קמה ש.
בס״ד
תודה רבה לך!
תודה רבה לך!
ט׳ באב במבט של ילדים (סוג של תובנה)קמה ש.
בס״ד
הגננת אמרה לילדים שאם ייבנה בית המקדש לא יהיה ט׳ באב. ושאולי בית המקדש ייבנה בט׳ עצמו.
מפה לשם בכל הימים שקדמו לט׳ באב, כל פעם שהזכרנו את מה שהולך להיות (אבא ואמא יצומו, צריך להתכונן ולשתות הרבה וכו׳), הבת שלי סייגה ״אבל אולי ייבנה בית המקדש!!!״
וגם היום, היא שאלה מלא פעמים מתי ייבנה בית המקדש.
אמונה כזאת פשוטה וטהורה. הלוואי על כולנו 🙏🏻
הגננת אמרה לילדים שאם ייבנה בית המקדש לא יהיה ט׳ באב. ושאולי בית המקדש ייבנה בט׳ עצמו.
מפה לשם בכל הימים שקדמו לט׳ באב, כל פעם שהזכרנו את מה שהולך להיות (אבא ואמא יצומו, צריך להתכונן ולשתות הרבה וכו׳), הבת שלי סייגה ״אבל אולי ייבנה בית המקדש!!!״
וגם היום, היא שאלה מלא פעמים מתי ייבנה בית המקדש.
אמונה כזאת פשוטה וטהורה. הלוואי על כולנו 🙏🏻
איזה מתוקה! הלוואי באמת..בארץ אהבתי
והלוואי באמת שכבר יבנה, פשוט ככה פתאום...
קודם קפצה לי תגובה שלךאורוש3
שכתבת שישבת בחדר הילדים ומה שרשמת ופתאום היא נעלמה לי ועכשיו לא עולה. מוזר. אני רוצה לקרא ביותר תשומת לב... ממש מחבר ונוגע.
מתוקה. נקרע לי הלב מהאכזבותאורוש3
שלהם. הייתה לבן שלי תקופה כזו. ממש נקרעתי בין קצת לכבות אותו בחוסר אמונה לבין לתת לו להתאכזב כל פעם. קשה.
מתחברת לתהייה / דילמה. עלתה גם לי.קמה ש.
בס״ד
כרגע רק אמרתי לה דברים כמו ״אמן!״ אבל בהחלט מזדהה למה שהיטבת לתאר.
כרגע רק אמרתי לה דברים כמו ״אמן!״ אבל בהחלט מזדהה למה שהיטבת לתאר.
גם אני...מחי
מאוד קשה מצד אחד לעודד אותם שברור שמשיח יכול לבוא *היום* ובואו נעשה מלא מצוות כדי שמשיח יבוא כמה שיותר מהר,
ומצד שני הם מתאכזבים מאוד...
מצד שלישי אנחנו אמורים להרגיש כמוהם, להאמין באמת ובתמים שהגאולה מגיעה ולהתאכזב כל פעם שעוד יום עבר ומשיח עדיין לא הגיע. אז לכבות אותם רק בגלל שאנחנו כבר שבענו אכזבות ואיבדנו את התמימות זה גם לא נכון.
זו דילמה לא פשוטה... אני אישית לא מכבה אותם. נכון, נקרע לי הלב מהאכזבות, אבל זה מחבר אותנו יותר לציפיה אמיתית. מה שכן, אם הבן שלי אומר לי "נכון משיח יבוא היום??" אני עונה "נכון, אם נעשה מספיק מצוות/אם נתנהג עם הרבה אהבת ישראל", משאירה פתח לאולי...
ומצד שני הם מתאכזבים מאוד...
מצד שלישי אנחנו אמורים להרגיש כמוהם, להאמין באמת ובתמים שהגאולה מגיעה ולהתאכזב כל פעם שעוד יום עבר ומשיח עדיין לא הגיע. אז לכבות אותם רק בגלל שאנחנו כבר שבענו אכזבות ואיבדנו את התמימות זה גם לא נכון.
זו דילמה לא פשוטה... אני אישית לא מכבה אותם. נכון, נקרע לי הלב מהאכזבות, אבל זה מחבר אותנו יותר לציפיה אמיתית. מה שכן, אם הבן שלי אומר לי "נכון משיח יבוא היום??" אני עונה "נכון, אם נעשה מספיק מצוות/אם נתנהג עם הרבה אהבת ישראל", משאירה פתח לאולי...
בסוף הצום היא באמת אמרה לי ״אמא, המשיח לא הגיע....״ 💔קמה ש.
אבל אנחנו התחזקנו ונהיינו טובים יותר וזה מקרב אותנו עוד צעדמיואשת******
בע"ה לגאולה האמיתית.
מעולה! תודה!קמה ש.
איזה שרשור מעמיק ומחזק. חבל שרק עכשיו ראיתי... קראתיהשם בשימוש כבר
וקוראת, תודה לכולן! ❤️
🤍🤍 ומצטפרת לתודות! לכל מי שעצרה, כתבה, שיתפה, החכימה...קמה ש.
בס״ד
אני מרגישה שזה מאד עזר לי להרגיש את היום הזה. תודה!
אני מרגישה שזה מאד עזר לי להרגיש את היום הזה. תודה!
בכל שרשור כזה אני ממש נפעמת מגודל הנשים שכאן!באר מריםאחרונה
אני רוצה לדעת אם זה הגיוני ההוצאות של הסופר שלנובכינוי אחר
ראיתי שיוצא לנו בין 3500 ל4300 ש''ח לחודש כולל טיטולים חומרי נקיון.
זה הגיוני סכום כזה למשפחה של 6 נפשות?
הורים ו4 ילדים.
אם מתאים לכן אשמח שתכתוב כמה אתם מוציאות.
(אני מפה בניק אחר)
ברור שתלוי כשרות, אבל רמי לוי כן יותר זולמרגול
גם במוצרים שהם לא המותג הפרטי שלו
רוב מה שאנחנו קונים שם זה לא מהמותג הפרטי, אלא ממותגים גנריים שיש בכל מכולת בגדול. ובהחלט יותר זול ובפער
לפחות מהמכולת השכונתית שלנו.. (ויש כמה)
אבל היא גם באמת יקרה
ודווקא בשר ועופות וכו אנחנו לרוב לא קונים שם
מתנה ללידה ילד שישי/ שביעיתהילנה
מה משמח יותר? בגד לתינוק או משחק לילדים גדולים?
מניחה שיש הבדלים, אבל אשמח לשמוע טיעונים לכאן או לכאן
(וכן, יודעת שהכי משמח ארוחה / עזרה, אין לי אפשרות אבל לצערי)
מנסיון של אמא שלי שתמיד אוהבת לשאולסטודנטית אלופה
הרוב המוחלט מעדיף משחק לילדים הגדולים
תודה רבה!תהילנה
אני דווקא שמחתי גם בבגדיםמתיכון ועד מעון
לחדש לקטן
שאלה טובה🤔חזקה בעורף
אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.
(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)
אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽♀️
אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.
תודה רבה!תהילנה
אני הבאתי לאחותי משו בשבילהחמדמדה
בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור
פעם פיגמה שווה
כי לתינוק יש הכל…
רעיון יפהתהילנה
מדובר על גיסות
הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי
גיסתי הביאה לי ללידה שנייה בקבוק שווה וחלוק מגבתחמדמדה
והיה לי ממש כיף😂
לדעתי זה לא תלוי קירבה
פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃
האמת שאני קניתי לגיסתי פיג'מה מפנקת עם כפתוריםסטודנטית אלופה
וחלוק פרוותי והיא עפה על זה
אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב
תלוי בגילאי הילדים.מוריה
וברווחים בניהם.
לא מספיק בקיאהתהילנה
הגדולות בנות 11 נראה לי. ילדים צפופים...
אז תעסוקה חדשהמוריה
לילדים הקרובים בגיל, זה יכול להיות יעיל.
אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.
אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.
אותי בגד לתינוק כי מאוהבת בבגדי תינוקותנחת-רוח
ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים
אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה
אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם
אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר
תודה רבה!תהילנה
בכל מקרה חשבתי להשקיע עם משהו בקרטרס או בסגנון ונראה לי שיש מצב שהן דומות לך מהבחינה הזאת שלא יפרגנו לעצמן בגד חדש בשלב הזה...
האמת בקטנה שלי ממש פירגנתינחת-רוח
אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה
אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות
תכלס מאז ומתמיד
כמה ספורות ממש
אין לנו משפחות בסגנון
הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה
וזה הנורמה
אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש
אז לא קניתי הכל כמובן
אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי
בעיקר לשבת
אז אני היתי שמחה בבגדים
אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר
היתי שמחה גם במשהו לעצמי
פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק
לדעתי משחק לילדיםמתואמת
בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."
נהניתי מהמחשבה
והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)
אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...
אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו...
לפעמים דווקא אחרי כמה ילדיםאמאשוניאחרונה
כן כיף להתחדש במשהו לבייבי
דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.
ארוחה אפשר להזמין בוולט.
מזלטובבב!!!נועה לה
התאוששות קלה ומהירה וגידול מלא בנחת!!!
מזל טוב!אן אליוט
התאוששות מהירה והרבה נחת
וואי מזל טוב יקרה❤️❤️❤️❤️❤️חמדמדה
מזל טוב!!אפרסקה
יהההה מזל טוב!השקט הזה
מזל טוב 🎉סטודנטית אלופה
שתגדלו אותו בנחת ושמחה
יאאא מזל טוב!! מרגש!מאוהבת בילדי
וואו צמרמורותתת.. מזל טוב!!!פרח חדש
מזל טוב רוני רון יקרה!!!אחת כמוני
מזל טובבברקאני
יואו חיכינו איתך
איזה מרגש
איזה מרגש זה שכולן מגיבות לייייי באיחולים חחשושנושי
חח לפחות עד שהיא תגיב ירושלמית במקור
מזל טוב!שמ"פ
זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון
מרגש מאוד !
הרבה נחת להתאוששות קלה
וואי מזלטוב! לגמרי מחכות לסיפור!ירושלמית במקור
מזל טוב!!!❤️❤️פצלושון
מזל טוב!! שתרוו ממנו המון נחת❤️יעל מהדרום
וואי מזל טוב סופסוףףףף!❤️Doughnutאחרונה
בעקבות השרשור על הסכום הוצאה בקניותאונמר
של @בכינוי אחר (תודה לך)
שאלת המשך נוספת למי שיש לה כח -
כשאתם רוצים לצמצם כי אתם מבינים בההוצאה גדולה מידי,
לא דווקא של מזון, כל ההוצאה שלכם בכללי.
מאיפה מתחילים?
אנחנו לגמרי מפרגנים לעצמנו וקונים כל דבר שרוצים. וזה מצטבר.
הדרך היחידה היא להגיד לעצמי 'לא את לא יכולה היום לצאת עם חברות כי חארם על ה200 שקל'? או שיש דרך אחרת ואני לא מבינה?
לא באלי לחיות ככה.
לא באלי לחיות עם להגיד לעצמי לא.
אבל אולי אין מנוס.
תודה!!
להגיד לא זה באמת לא כיף,משתדלתלהיותאני
להגיד לעצמך לא זה באמת לא כיף,
צריך להתחיל מהחלום שבגללו רוצים לחסוך, להיות בתפיסה שאת מרוויחה מזה
בעיני הכי עוזר לזה זה להדגיר תקציב להוצאות שאת לא סגורה עליהן, ואז בתוך התקציב הכי בכיף בעולם, הגדרת לעצמך 300 בחודש ליצירות? לבני ואל תתבאסי על זה שאתם חוסכים פחות, ומעבר לזה ממש להכניס לעצמך שזה לא בתקציב, כי אתם בוחרים בחלומות אחרים וזה לא משרת אותך ההוצאה הזאת
כשאתן רוצות לצאת לערב בנות / הופעה -רבותבנות
מה תעשו?
סבתא שלי רוצה שנצא ביחד להופעה
בסגנון של הצגה / מחזמר / זמרת
אבל אנחנו פשוט לא מוצאות משהו רלוונטי 😯
אולי יש לכן רעיונות בשבילנו??
סגנון דתי לאומי דוס
(עדיפות לראשלצ ודרומה אבל תכלס נזרום)
אה... וצריך להיות רלוונטי לגילאי 16-76
יש לנו סיכוי?? 🥴
ראיתי עכשיו פרסום של משהו שיכול להתאים נראה ליהשקט הזה
אם ירושלים רלוונטית
פרסום הנס! (או פרסום הטימטום שלנו, תבחרו חחח)חמדמדה
יצאנו לנסיעה דיי ארוכה עם כמה עצירות, האחרונה היתה אמורה להיות לתדלק, ושכחנו (שיואו כמה שזה לא אופייני לבעלי!! זה ההפך!)
באמתע כביש שש רואים שנשאר חמש קמ
התחנה הכי קרובה 15 קמ מאיתנו
מזמור לתודה
דברי תורה
חסדי ה' הגענו לתחנהה
זהו אמרתי שאפרסם 😂
תודה לה'
שבת שלום❤️❤️
חחחחח ב"השירה_11
חחחח ב"האפרסקה
מזכיר לי שאמא שלי אמרה לי פעם בביטחון שיש עוד כמה קילומטרים אחרי ה-0, לא יודעת כמה ניסויים היא עשתה כדי להיות מומחית בזה 😂
אהבתי😂סטודנטית אלופה
😅🙏🏽יעל מהדרום
ברוך השםאבןישראלאחרונה
אנחנו גם השבוע נסענו על 0 כמה ק"מ כי שכחנו לתדלק ולא היתה תחנה בדרךך
מקווה שמתאים בפורום פה.. מרגישה פה הכי בנוחאור מאיר
הזוגיות שלנו קצת עלתה על שרטון, אנחנו כבר אחרי 3 סוגי טיפול, והאמת אני מיואשת ממש. אשמח אם למישהי יש המלצות על פודקאסט טוב על זוגיות ומיניות... )יודעת שה לא מה שיפתור את הבעיות. אבל בתקופה שאנחהו רחוקים אני רוצה לנסות לשמוע...(
ממליצה בחום על התכנים באתר של מרכז יה"לאלישבע999
מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות
ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים
תודה! הסתכלתי קצתאור מאיר
ואני רואה שזה דברים פחות פרקטיים. מחפשת ממש משהו ללמוד, ולא סתם.ךהרחיב אופקים )למרות שזה נחמד. אבל פשוט לא כרגע..(
הייתי הולכת לטיפול אישינעמי28
לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.
בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.
בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)
יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)
וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.
היינו בטיפול אישי..אור מאיר
אנגלית פחות אבל אנסה את השני
ולמה לדעתך לא היה שינוי?נעמי28
לא אומרת שלא היה שינוי..אור מאיראחרונה
היה שינוי והיינו מאוד מרוצים. אבל כרגע פחות טוב... מאמינה שטיפול זה לא קסם לכל החיים בסוף..
לא יודעת אם תתחברישומשומ
יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…
אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.
ובהצלחה רבה!
תודה! אבדוקאור מאיר
סחרחורות חזקות וגלי חום בתחילת הריון- מישהי חוותה?מעיין34
בהריון הקודם חוויתי חשבתי שזה בגלל דימומים שהיו לי.
ועכשיו שוב,
אוף אני מזדהה כל כךפומלה
זה יותר מאתגר מבחילות, אני מרותקת במיטהמעיין34
עלית על טיפול?
וואו קשה. אקנה שלוקים וקרטיביםפומלה
אני עם קוביות קרח לבחילות, אבל לסחרחורות?מעיין34
אוקיי יש לי עדכוןןןן סוכריות מציצה לימון!! וואופומלה
חובה!
לסחרחורות?? איזה קניתמעיין34
את מניקה במקביל?ממתקית
לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..
כן והוא בתקופת שיניים אז הוא נדבק אליי גם שעהמעיין34
מה עזר לך? חייב להפסיק?
אני אישית הפסקתי להניק, כי הבנתי שהסחרחורות הן בשלממתקית
ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...
לי היו סחרחורות נוראיות בתחילת הריונות (בעיקר)...מתואמת
מתי עברו? ואין טיפול?מעיין34
לא ניסיתי יותר מדי לטפל... עבר אחרי שלושה-ארבעהמתואמתאחרונה
שבועות בערך (אם אני זוכרת נכון). לפעמים הופיע שוב במהלך ההיריון, אבל לא ברמה יומיומית.