ועל הגאולה
נראה לי ששיעורי היסטוריה על העליות והקמת המדינה ובכלל באופן כללי גם על דברים שקרו גם לפני פחות משלושים שנים,
גם היו מוסיפים הרבה אם הם היו קיימים גם בכיתה הזו ולא שנתיים לפני
ועל הגאולה
נראה לי ששיעורי היסטוריה על העליות והקמת המדינה ובכלל באופן כללי גם על דברים שקרו גם לפני פחות משלושים שנים,
גם היו מוסיפים הרבה אם הם היו קיימים גם בכיתה הזו ולא שנתיים לפני
למדנו על השואה.
היסטוריה סיימנו בי"א
מביש ביותר גם שאני לא זוכרת את הנביא מבבל
(אין לי מושג,כמעט כל הספר לא היה במיקוד
אני צריכה שנת מדרשה לתנך.)
בגלות היו דניאל,עזרה,נחמיה,
ואולי גם חגי זכריה ומלאכי?
ובמקביל היה אחד שניבא לגולי יהויכין בבבל לפני החורבן הסופי
(דווקא זה הכי חשוב
או לפחות הקטע של העוד תטעי כרמים בהרי שומרון והאלה)
חגי היה בארץ,
ניבא לאלה שלא טרחו לבנות את הבית מחדש
אולי מלאכי היה לחרש והמסגר?
אני לא זוכרת 😶
לפני יומיים התווכחתי עם אח שלי על עליית זרובבל
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)