ומלבד זאת, זה ממש רע להיכנס בשאלות כאלו לדקדוקי עניות הלכתיים/חוקיים. @באר מרים כתבה דברי טעם שניתן להבין בכל שכל ישר. לא חייבים לרוץ לראות מה אומר החוק...

הרי גם אם אין ברחוב (או בסופר, או בספריה, או בגן חיות, או בכל מקום שהוא לא שכונה שומרת מצוות) נשים בבגד ים, הלבוש הממוצע רחוק מלהיות מתאים להגדרה ההלכתית של צנוע.

ברור שצריך ללכת חוף נפרד, מעולם לא טענתי שלא, רק אני לא מבינה איך מצופה מגבר להימנע מלראות אי פעם אישה בלבוש לא צנוע אם הוא גם אמור לצאת מגבולות השכונה.

מצופה לנסות למעט בזה ככל הניתן, הן במכחינת כמות המקרים והבן מבחינת אורכם. וההבדל בזה בין רחוב לים הוא כמו שמים וארץ.

אדם מצווה לעשות את ההשתדלות שלו, ומכאן ואילך - לא ניתנה תורה למלאכי השרת. ללכת לים לא נפרד לא נכלל כחלק מההשתדלות הזו. ולצאת לרחוב כשצריך - כן. והולכים לא עם העיניים בסריקה מלאה, אלא יחסית למטה (לא בצורה מטומטמת) ולא נדחפים לאיזורים מועדים לפורענות, וכו' וכו'

ב. שוב, צריך שכל ישר ולא רק הלכה. אומרת לך כאן אשה שלא נעים לה שילד בן 6 יראה אותה בבגד ים רטוב. זה כל כך קשה להבין את זה? 

וכאמור, גם לילד זה לא טוב....

ואת כמובן צודקת בהערה שלך, וצריך באמת לתקן גם את זה...

אני רק אגלה לך שבחוף גברים יש כאלו שמרשים לעצמם כל מיני דברים גם בלי שום חתיכת בד... אז אל תהיי בטוחה שילדים בחוף גברים לא נתקלים ב"דברים כאלה". (אמנם לא לאורך זמן כמו השתזפות וכדו', אבל כן קורה)

א. יש דעות שבנות בגילאי גן בהחלט כבר נחשבות בנות...

ב. לא הכל חייב ללכת על הקשקש של ההלכה, יש גם "אובנתא דליבא" וטהרת הנפש...

זה לא עניין של "מחמירים על עצמם וכופים על אחרים", @באר מרים כתבה מעולה - תעשו בפרטי מה שאתם רוצים, אבל לא במרחב הציבורי!

חוף נשים, מיועד לנשים. זה ה"נקודת מוצא". מי שמביאה לשם בנים קטנים - היא זו ש"מקלה על עצמה וכופה את זה על אחרים".

באמת סליחה, אבל בעיני זה חוליגני. אשה מגיעה קצת להנות בים, והיא צריכה להיתקל בבנים מול הפרצוף שלה? כמה עגמת נפש.

וההדגמה לכותל ממש לא רלוונטית - בדיוק בגלל מה שכתבתי. הכותל הוא שלך לא פחות משלה, אבל חוף נשים מיועד בראש ובראשונה לנשים, ואם יש נשים שלא נעים להן שיסתובבו שם בנים בגיל X - אז זכותן לדרוש את זה! מי שמביאה ילדים היא זו שכופה, לא מי שמוחה בכך!

(אגב, יתכן שאת לא יודעת, אבל המחלוקת על הגיל המקסימלי היא בין משנה ברורה לחזון איש, את כבר מחליטה מי מהם הוא עיקר ההלכה ומי חומרא?)

משפט שכתבה אשה חכמה: "לא נכון להגדיר שהנורמל הוא לפי אנשים שמחליטים להדר על עצמם.
כמו שאמרתי - יישר כוח למי שמחזיק, אבל זה לא אומר שכולם צריכים לנהוג ככה."

וכדי להבין את ההשוואה, אם אינה מובנת, הנה תגובה חשובה ויסודית: תודה! - הורות

מחילה, אבל זה הכי קשור בעולם

אני לוקח אותך לראות שיש לך סטנדרט כפול בין הידורים בהלכה להידורים "מודרניים" ו"הומאניים". בדיוק כמו שהיטיבה להבהיר ולהסביר @באר מרים

את מדברת שוב ושוב על זלזול ומתנצלת שלא זלזלת, אבל למראה שהציבו בפנייך את לא עונה.

בשורה תחתונה: שצמחונים, טבעונים, ירוקים, קשקשנים ושאר מרעין בישין יכפו את דעתם על הציבור - את לא מתנגדת. ושההלכה תכפה את עצמה על ציבור - את כן מתנגדת. שלכל העולם יהיה נח - את תומכת. אבל שלאשה יראת שמיים יהיה נח - את מתנגדת. 

סטנדרט כפול. שהוצג בפנייך באופן הכי ברור ואת התחמקת מלהגיב לו באופן הכי בולט.

אני גם חושב שאפשר להפסיק את הדיון כאן, הדברים הוכחו באופן חד משמעי.

שוב, עם יד על הלב: היחס שלך לפעילי סביבה וזכויותיהם הוא כמו היחס למקפידים ומהדרים בהלכה וזכויותיהם?

בשרשור נראה שלא. (ולא, זה לא היה כיף לעלות על זה)

אלא היחס לזכויותיהם, ללגיטמציה שלהם, להתחשבות בהם... 

הנושא של תת השרשור הזה, בקיצור.

ואוקיי, לברר זה מעולה. אם דעתך אינה סגורה בנושא אני לוקח בחזרה את מה שכתבתי קודם.

משום מה הלכה הפכה לעול שצריך לברוח ממנו, והמהדרים בה לתמהוניים ו"כופים" (וגם "קופים"...). בעוד ששאר אידיאלים עקומים והזויים שלא שערום אבותינו הופכים להיות עילה לכבוד וכפיה בקלות...

זה פשוט תענוג להיתקל באמירות בהירות כאלו בפורום, מרחיב את הלב. 

"שלא פסקו ממנה אנשי אמנה", ב"ה.

אבל אז זה פחות בטוח.

הוא יודע לשחות? הוא יהיה עם מצופים?

שחייה משפחתית אמיתית אפשר לעשות רק בבריכה של צימר, זה הפתרון הכי נוח.

כדאי לזכור שהמראות שהוא רואה נשארים לו בראש להרבה שנים קדימה..

אם לא עושים מזה עניין אין לילד סיבה לזכור דווקא את העניין הזה, תלוי כמה הוא כפרט מודע לענייני צניעות בשלב הנוכחי שלו, ככל שמודע פחות כך פחות יזכור

🤷‍♂️

בטח לא ממשהו שלא מעניין בכלל ילדים בגיל הזה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....