אתן מכירות אותי היטב אבל רוצה לשמור על פרטיות.
מה עושים עם הפער הזה בין הצורך שלי להתעסק בצד הפנימי שלי יותר, בנשמה- ע"י תפילה/לימוד/שירים/שיח מעמיק
לבין הבעל החמוד שלי- שלא לומד בכלל תורה במהלך השבוע (גםבשבתבקושי, הרבה פעמים בכלל לא)
שלא לדבר על שאר מה שכתבתי,שזה בכלל לא
הוא חוזר מהעבודה, אוכל, עוזר קצת עם הילדים, נח על הספה, והולך לישון.זהווווווווו
ואני מרגישה שככ זקוקה לזה.
אפילו סתם לדבר כמה מילים של עומק. למילוי של הצד הרוחני
אני יודעת שאני יכולה בלעדיו
אבל אז אנחנו מתרחקים
במעשה הוא דוס, מקפיד על ההלכה וכו', אבל בכל ההפנים- ריק לי
נגיד בתשעה באב- המילים היחידות שהיה לו להגיד לי- צום קל. שום התעסקות בתוכן. שום דבר תורה.רקשיעבור בקלות הרעב.
אני שוכבת לידו ובוכה, זהו.
מה עם הנשמה של הבית. כל הזמן חושבת על חינוך הילדים.
אני מהציבור הדתי לאומי. כל החברות שלי התחתנו עעם בחורים שממשיכים ללמוד תורה/ משרה תורנית/ או איזה שליחות כמו צבא קבע.. ואנחנו מה?
באח תכתבו לי להפסיק לרצות לשנות אותו. בזה אתן צודקות. אבל באמת- הנושא הזה ממש בליבי
מה עושים עם הפער הזה בין הצורך שלי להתעסק בצד הפנימי שלי יותר, בנשמה- ע"י תפילה/לימוד/שירים/שיח מעמיק
לבין הבעל החמוד שלי- שלא לומד בכלל תורה במהלך השבוע (גםבשבתבקושי, הרבה פעמים בכלל לא)
שלא לדבר על שאר מה שכתבתי,שזה בכלל לא
הוא חוזר מהעבודה, אוכל, עוזר קצת עם הילדים, נח על הספה, והולך לישון.זהווווווווו
ואני מרגישה שככ זקוקה לזה.
אפילו סתם לדבר כמה מילים של עומק. למילוי של הצד הרוחני
אני יודעת שאני יכולה בלעדיו
אבל אז אנחנו מתרחקים
במעשה הוא דוס, מקפיד על ההלכה וכו', אבל בכל ההפנים- ריק לי
נגיד בתשעה באב- המילים היחידות שהיה לו להגיד לי- צום קל. שום התעסקות בתוכן. שום דבר תורה.רקשיעבור בקלות הרעב.
אני שוכבת לידו ובוכה, זהו.
מה עם הנשמה של הבית. כל הזמן חושבת על חינוך הילדים.
אני מהציבור הדתי לאומי. כל החברות שלי התחתנו עעם בחורים שממשיכים ללמוד תורה/ משרה תורנית/ או איזה שליחות כמו צבא קבע.. ואנחנו מה?
באח תכתבו לי להפסיק לרצות לשנות אותו. בזה אתן צודקות. אבל באמת- הנושא הזה ממש בליבי
