אחד התאומים שלי הורג אותנו ולא ברכות. כבר כתבתי על זה בעבר. הוא לא יודע להרדים את עצמו\ להירדם לבד.
עצם הכניסה למיטה תמיד גורמת לו לבכות. קשה איתו בטירוף.
בגלל שהוא בוכה וצורח בלילה וא"א להשתלט עליו הרגלנו אותו שכשהוא בוכה, אנחנו מוציאים מהמיטה ברחמנות, מחבקים ומעבירים לעגלה לנדנד אותו עד שנרדם. לפעמים אנחנו ממוטטים והוא נשאר בעגלה ולפעמים כשיש כח מחזירים למיטה. לא שזה עוזר לנו.
גם במיטה וגם בעגלה הוא בוכה ומתעורר במהלך הלילה מליון פעמים. אנחנו כ"כ כמהים לשינה נורמלית אבל כבר פיתחנו חרדה כששומעים את הבכי שלו מתחיל ורק מתעצם. מרב שזה נהיה מרגיז ומטריד וקורה מספר פעמים בלילה כבר אין כח לקום אליו אבל זה מטריד ואנחנו קמים אליו כל הזמן, א"א להתעלם. אם תגידו שהרחמנות מתנקמת בנו אתם צודקים אבל הלילה זה לא זמן להתחיל לחנך ולהרגיל את הילד לישון במיטה. אם תגידו לתת לו לבכות לבד עד שירגע-ובכן זה קשה רגשית, מה גם שמעורב עוד תאום מתוק בחדר שכן ישן ומתחשב בהוריו. הקושי עם תאומים כפול והפחד שמא אחד יפריע לשני ויעיר אותו הוא פחד שהוא בן בית מוכר ונוכח כל הזמן.
אז אנחנו מנסים להרגיע וכאמור לפעמים זה עוזר לחצי שעה הקרובה או עד הפעם הבאה אבל לפעמים זה לא עוזר בכלל.
הוא יכול לקום ב12 בלילה, שוב ב1 וחצי ואז בארבע ובחמש ובשבע.
בעלי עצבני וחסר סבלנות. אנחנו רבים בגלל זה, ובואו-תאומים זה לא פיקניק גם בלי להיות חסרי שינה בלילות.
יכול להיות שאני מרחמת עליו גם ביום ומעבירה לעגלה כי הוא שובר אותנו, מתמיד בבכי הצורמני שלו בנחישות ואנחנו חלשים יותר.
אצל המטפלת הוא נרדם בלי בעיה.
ומצד שני יש לי תחושה שאתמול הוא ממש סבל, בכה וצרח בעיניים עצומות.
כאילו ביעותי לילה. בחמש לפנות בוקר, כל מה שעשינו זה לנדנד בעגלה ולרצות שירדם כבר לכל הרוחות, אבל הוא הזיע ויש מצב שזה היה חום וכאבי שיניים. בחמש נתנו לו נורופן. היה לו חום ביומיים לפני אבל חשבנו שהוא אחרי זה.
בכללי בגלל שהוא תמיד בוכה ומתעורר בלילה לקח זמן להבין שאולי זה חום.
בעבר היינו נותנים לו בקבוקים בלילה אבל לדעתי זה לא רעב כמו הרגל שאנחנו נקום וננדנד אותו.
בקיצור-סיוט.
