תחנה מרכזית אשקלון.. חודש שבט, גשום.
אני עם חצאית ג'ינס סקיני קצת אחרי הברך סריג ורוד וג'קט..
רואה מולי בחור עם דגמ"ח, נעלי הרים, מעיל וצעיף..
"היי..אתה עזריה?"
חיוך ענק "כן.. נועה?"
מחייכת בחזרה.. עוד לא הספקתי להגיד עוד משהו.. והבחור שמולי לא שותק..
"שומעת רגע? לפני שנתחיל הכל וזה.. רק שתדעי שאני מגדל פיאות.. אז אם זה לא מתאים לך תגידי מעכשיו..כדי שיהיה ברור..למה אם זה יפריע לך בהמשך אני לא מתכוון לוותר עליהם.."
אני קצת בהלם.. "תנשום.. אני בסדר עם הפיאות שלך.."
התחלנו ללכת לכיון הים גשם חלש מטפטף עלינו.. מידי פעם מפסיק.
ראינו ספסל רצינו לשבת אבל הוא היה רטוב.. אז עזריה פשוט הוריד את הצעיף וניגב את הספסל.. (כן כן..)
בדרך חזור הוא אמר לי "אני לא מבין למה נשים שמות עליהם את המשחה הזאת על הפנים.."
"אתה מתכוון למייקאפ?"
"כן כן.. זה.. אני קורא לזה שפכטל צבע..מה הקטע של זה בכלל..?"
"אתה יודע שגם אני מאופרת, כן?"
מסתכל עליי לרגע בלי טיפה של מבוכה:"וואלה? לא רואים.."
אחרי כמעט 6 שעות הדייט הראשון שלנו נגמר.
בלילה קבלתי הודעה שהיה לו ממש כיף והוא ישמח להמשיך..
חייכתי. והלכתי לישון בלי לענות.. שיחכה קצת. למרות שגם לי היה ממש כיף.
עזריה ואני ממש שונים.
הוא מתנחל אני עירוניסטית לגמרי.
הוא מפוזר מחשבתית אני יותר ממוקדת.
הוא דוס פיצוצים אני פחות.
חברות שלי חולקות עליי. אבל במגזר הדתי לאומי יש הרבה מנעדים.. והוא היה הרבה יותר דוס.
הוא לא אכל אבקת חלב נוכרי אבל תמיד קנה לי קינדר בואנו שבקשתי ממנו..
שרציתי שיעשה איתי סיבוב בקניון הוא אמר לי שאכנס לפניו ואבדוק אם יש תמונות פחות צנועות ורק אז הוא יכנס איתי.
אני אוהבת מזרחית חוטאת קצת בלועזית הוא אוהב בעיקר פיוטים.
הייתי חניכה ומדריכה בבני עקיבא בסניף מעורב ובכלל חלמתי להתגייס לצבא.
הוא לא היה מדריך בבני עקיבא גם בגלל ערבוביה של בנים בנות..
שרציתי שיבוא איתי לסרט הפכנו עולמות בשביל לוודא שהכל שם צנוע.. אז הלכנו רק לסרטים מצויירים..
היה לנו את כל הסיבות שבעולם לא להתאים.. לחתוך את זה בשלב מסויים. עוד בדייט הראשון שלנו אפשר לספור 3 תירוצים שיספיקו לי להגיד לו "לא".
אבל.. לא חפשתי מישהו שיהיה דוס. שיראה איתי סרטים בקולנוע.. הוא לא חיפש מישהי עם חצאיות שמטאטאות את הרצפה או שאוכלת מהדרין..
שנינו חפשנו משהו אחד-
את החבר/ה הכי טוב/ה שלי.
יום האהבה היה אתמול.. מלא תמונות של זוגות ישתבח שמו.
ומנגד גם רווקים ורווקות שמחפשים בית. אהבה. זוגיות.
יצא לי להתעסק קצת בשידוכים.. לחפש לאנשים סביבי והנה אני אומרת את זה:
העולם משוגע לגמרי.
הדרישות היום הזויות. הפוקוס על הדברים הכי פחות חשובים.
השבוע דברתי עם בחור בן 22 שרציתי להציע לו מישהי שפסל אותה כי "יצאתי עם ספרדיה פעם ונכוונתי ממנה..אני מעדיף אשכנזיה"
אני רואה כרטיסים של רווקים ורווקות.. ואני בהלם.
"מחפש בוגרת מדרשה"
"מחפש מישהי עם חצאית ארוכה עד הרצפה"
"עדיפות לדרומית.."
"מחפש נקייה ומסודרת.."
שיא השיאים ששמעתי שבוע שעבר מישהי יצאה ל3 פגישות עם בחור.. בפגישה השלישית הם דיברו אם לשלוח את הילדים לבני עקיבא או אריאל.. או לשלוח למסגרת של פנימייה או לא.. זה אשכרה (!!) מעסיק אותם. כי מה זה לעזאזל משנה? תהרגו אותי אני לא מבינה.. זה מה שיעשה אותך מאושר/ת? ואם הילד שלך ירצה ללכת? אני ועזריה לא הספקנו להתווכח לאיזה בית ספר לרשום את טוהר רחל. ואשכרה על זה הוא חתך איתה והם לא המשיכו להפגש יותר.. כי זה לא "הסגנון".
כאילו ריבונו של העולם. למה הדברים האלו קריטיים? זה מה שיעשה אותך מאושר? זה מראה שהיא תהייה אמא ואישה טובה?
ובכלל ככה אמורה להראות החברה הכי טובה שלך?
ברגע שזוגיות מתחילה מהנקודה שאתם קודם כל החברים הכי טובים.. אתם לא תוותרו בקלות על החיים המשתופים כי תהיו מוכנים לעשות הכל אחד בשביל השני.
תמיד בעמדה של "מה יעשה לו/לה טוב?"
עזריה ואני עברנו דברים שזוג רגיל לא עובר.. מבטיחה לכם.. מי שיודע תמיד הלסת שלו נופלת בהתחלה. הקב"ה אהוב ליבי הפיל עלינו ניסיונות מהחלל החיצון.. מאיזה תא מיוחד שיש לו בשמיים. אשקר אם אגיד שלא היה רגעים שרציתי לעזוב.
אבל הוא החבר הכי טוב שלי.. ואיך אפשר לעזוב? איך נוכל כל אחד להתמודד לבד?
כל שני וחמישי אני משתפת פוסט של רווקה בת 28-30, מחפשת את החצי שלה.. והלב שלי יוצא אליה. אל כל אחת..
תעזבו קצת סטראוטיפים.
תשתחררו מדעות קדומות..
מדרישות שלא משנות כלום. היום היא במדרשה עוד שנתיים תוכל למצוא אותה באיזה מסיבת טבע.
תסתכלו על אדם וכאדם.. מישהו שיש לו רצון ולב טוב. מישהו שיש לו מציאת חן. וזה מספיק בשביל לצמוח..
במקום לבוא עם רשימת קניות תבואו עם רצון לחפש את החבר הכי טוב שלך. עם ראייה פשוטה ולא מסובכת.
אחרי האירוסין שלנו אמרתי לעזריה משפט אחד "אני מבטיחה לך שכל עוד זה תלוי בי.. אני אעשה אותך מאושר."
ראיתי את ההבטחה שלי מול העיניים כל הזמן.
אני יודעת שנלחמתי על החיים המשותפים שלנו. כל מלחמה רק חיברה אותנו יותר.
ועד היום האחרון שלו הייתי החברה הכי טובה שלו.
ועד היום הוא החבר הכי טוב שיכלתי לבקש. שאהב אותי בכל מצב. וזה בדיוק מה שצריך לחפש.
בע"ה שירבו שמחות בישראל.
מאחלת ששנה הבאה אראה הרבה יותר תמונות של זוגות ביום האהבה.
בתמונה: כוס שעזריה עשה לי ביום האהבה שהיינו מאורסים בהמשך כתוב "לחברה הכי טובה בעולם."
וזה מספיק.
**עריכה-תתייגו רווקים/רווקות! שלחו להם את זה!
ובחיי אם מישהו רוצה להתייעץ איתי או לשמוע קצת יותר. דברו אליי. תרגישו הכי חופשי, הכי בנוח. וזה לגמרי נשאר אצלי ולא עובר הלאה.
כתבה: נועה בן זקן.
אני עם חצאית ג'ינס סקיני קצת אחרי הברך סריג ורוד וג'קט..
רואה מולי בחור עם דגמ"ח, נעלי הרים, מעיל וצעיף..
"היי..אתה עזריה?"
חיוך ענק "כן.. נועה?"
מחייכת בחזרה.. עוד לא הספקתי להגיד עוד משהו.. והבחור שמולי לא שותק..
"שומעת רגע? לפני שנתחיל הכל וזה.. רק שתדעי שאני מגדל פיאות.. אז אם זה לא מתאים לך תגידי מעכשיו..כדי שיהיה ברור..למה אם זה יפריע לך בהמשך אני לא מתכוון לוותר עליהם.."
אני קצת בהלם.. "תנשום.. אני בסדר עם הפיאות שלך.."
התחלנו ללכת לכיון הים גשם חלש מטפטף עלינו.. מידי פעם מפסיק.
ראינו ספסל רצינו לשבת אבל הוא היה רטוב.. אז עזריה פשוט הוריד את הצעיף וניגב את הספסל.. (כן כן..)
בדרך חזור הוא אמר לי "אני לא מבין למה נשים שמות עליהם את המשחה הזאת על הפנים.."
"אתה מתכוון למייקאפ?"
"כן כן.. זה.. אני קורא לזה שפכטל צבע..מה הקטע של זה בכלל..?"
"אתה יודע שגם אני מאופרת, כן?"
מסתכל עליי לרגע בלי טיפה של מבוכה:"וואלה? לא רואים.."
אחרי כמעט 6 שעות הדייט הראשון שלנו נגמר.
בלילה קבלתי הודעה שהיה לו ממש כיף והוא ישמח להמשיך..
חייכתי. והלכתי לישון בלי לענות.. שיחכה קצת. למרות שגם לי היה ממש כיף.
עזריה ואני ממש שונים.
הוא מתנחל אני עירוניסטית לגמרי.
הוא מפוזר מחשבתית אני יותר ממוקדת.
הוא דוס פיצוצים אני פחות.
חברות שלי חולקות עליי. אבל במגזר הדתי לאומי יש הרבה מנעדים.. והוא היה הרבה יותר דוס.
הוא לא אכל אבקת חלב נוכרי אבל תמיד קנה לי קינדר בואנו שבקשתי ממנו..
שרציתי שיעשה איתי סיבוב בקניון הוא אמר לי שאכנס לפניו ואבדוק אם יש תמונות פחות צנועות ורק אז הוא יכנס איתי.
אני אוהבת מזרחית חוטאת קצת בלועזית הוא אוהב בעיקר פיוטים.
הייתי חניכה ומדריכה בבני עקיבא בסניף מעורב ובכלל חלמתי להתגייס לצבא.
הוא לא היה מדריך בבני עקיבא גם בגלל ערבוביה של בנים בנות..
שרציתי שיבוא איתי לסרט הפכנו עולמות בשביל לוודא שהכל שם צנוע.. אז הלכנו רק לסרטים מצויירים..
היה לנו את כל הסיבות שבעולם לא להתאים.. לחתוך את זה בשלב מסויים. עוד בדייט הראשון שלנו אפשר לספור 3 תירוצים שיספיקו לי להגיד לו "לא".
אבל.. לא חפשתי מישהו שיהיה דוס. שיראה איתי סרטים בקולנוע.. הוא לא חיפש מישהי עם חצאיות שמטאטאות את הרצפה או שאוכלת מהדרין..
שנינו חפשנו משהו אחד-
את החבר/ה הכי טוב/ה שלי.
יום האהבה היה אתמול.. מלא תמונות של זוגות ישתבח שמו.
ומנגד גם רווקים ורווקות שמחפשים בית. אהבה. זוגיות.
יצא לי להתעסק קצת בשידוכים.. לחפש לאנשים סביבי והנה אני אומרת את זה:
העולם משוגע לגמרי.
הדרישות היום הזויות. הפוקוס על הדברים הכי פחות חשובים.
השבוע דברתי עם בחור בן 22 שרציתי להציע לו מישהי שפסל אותה כי "יצאתי עם ספרדיה פעם ונכוונתי ממנה..אני מעדיף אשכנזיה"
אני רואה כרטיסים של רווקים ורווקות.. ואני בהלם.
"מחפש בוגרת מדרשה"
"מחפש מישהי עם חצאית ארוכה עד הרצפה"
"עדיפות לדרומית.."
"מחפש נקייה ומסודרת.."
שיא השיאים ששמעתי שבוע שעבר מישהי יצאה ל3 פגישות עם בחור.. בפגישה השלישית הם דיברו אם לשלוח את הילדים לבני עקיבא או אריאל.. או לשלוח למסגרת של פנימייה או לא.. זה אשכרה (!!) מעסיק אותם. כי מה זה לעזאזל משנה? תהרגו אותי אני לא מבינה.. זה מה שיעשה אותך מאושר/ת? ואם הילד שלך ירצה ללכת? אני ועזריה לא הספקנו להתווכח לאיזה בית ספר לרשום את טוהר רחל. ואשכרה על זה הוא חתך איתה והם לא המשיכו להפגש יותר.. כי זה לא "הסגנון".
כאילו ריבונו של העולם. למה הדברים האלו קריטיים? זה מה שיעשה אותך מאושר? זה מראה שהיא תהייה אמא ואישה טובה?
ובכלל ככה אמורה להראות החברה הכי טובה שלך?
ברגע שזוגיות מתחילה מהנקודה שאתם קודם כל החברים הכי טובים.. אתם לא תוותרו בקלות על החיים המשתופים כי תהיו מוכנים לעשות הכל אחד בשביל השני.
תמיד בעמדה של "מה יעשה לו/לה טוב?"
עזריה ואני עברנו דברים שזוג רגיל לא עובר.. מבטיחה לכם.. מי שיודע תמיד הלסת שלו נופלת בהתחלה. הקב"ה אהוב ליבי הפיל עלינו ניסיונות מהחלל החיצון.. מאיזה תא מיוחד שיש לו בשמיים. אשקר אם אגיד שלא היה רגעים שרציתי לעזוב.
אבל הוא החבר הכי טוב שלי.. ואיך אפשר לעזוב? איך נוכל כל אחד להתמודד לבד?
כל שני וחמישי אני משתפת פוסט של רווקה בת 28-30, מחפשת את החצי שלה.. והלב שלי יוצא אליה. אל כל אחת..
תעזבו קצת סטראוטיפים.
תשתחררו מדעות קדומות..
מדרישות שלא משנות כלום. היום היא במדרשה עוד שנתיים תוכל למצוא אותה באיזה מסיבת טבע.
תסתכלו על אדם וכאדם.. מישהו שיש לו רצון ולב טוב. מישהו שיש לו מציאת חן. וזה מספיק בשביל לצמוח..
במקום לבוא עם רשימת קניות תבואו עם רצון לחפש את החבר הכי טוב שלך. עם ראייה פשוטה ולא מסובכת.
אחרי האירוסין שלנו אמרתי לעזריה משפט אחד "אני מבטיחה לך שכל עוד זה תלוי בי.. אני אעשה אותך מאושר."
ראיתי את ההבטחה שלי מול העיניים כל הזמן.
אני יודעת שנלחמתי על החיים המשותפים שלנו. כל מלחמה רק חיברה אותנו יותר.
ועד היום האחרון שלו הייתי החברה הכי טובה שלו.
ועד היום הוא החבר הכי טוב שיכלתי לבקש. שאהב אותי בכל מצב. וזה בדיוק מה שצריך לחפש.
בע"ה שירבו שמחות בישראל.
מאחלת ששנה הבאה אראה הרבה יותר תמונות של זוגות ביום האהבה.
בתמונה: כוס שעזריה עשה לי ביום האהבה שהיינו מאורסים בהמשך כתוב "לחברה הכי טובה בעולם."
וזה מספיק.
**עריכה-תתייגו רווקים/רווקות! שלחו להם את זה!
ובחיי אם מישהו רוצה להתייעץ איתי או לשמוע קצת יותר. דברו אליי. תרגישו הכי חופשי, הכי בנוח. וזה לגמרי נשאר אצלי ולא עובר הלאה.
כתבה: נועה בן זקן.
פשוט עצוב.
אצבע, יעני כמו^^ רק באימוג'י
, ונדבר על התוכן עצמו, על ההבדלים ברמה הערכית נקרא לזה (שוב, היא דיברה בכללי, אבל נתמקד בזה).