לא ידעתי את זה, והתלהבתי מהפוסט ממש

ואז כשהלכתי לבדוק על הזוג החמוד ראיתי שהוא בכלל נהרג

מזעזע

כמובן שיש מי שבעיניהם זה יהיה "חרחור ריב", כי לעולם לא יבינו את "האיוולת" שבהעדפת התורה על פני הכיף המערבי. 

אבל דברי אמת ניכרים.

פחות מזדהה עם חלק מהפרטים בסגנון הכתיבה

ונקודה אחת שלא ברורה לי ולכן אתנסח בזהירות - אתה כותב שדרך החיים שלה לא נכונה:

אתה מתכוון שדרך החיים שהיא מציעה היא לא נכונה? אם כן, אני די מזדהה, על אף שלא אהיה נחרץ כל כך. יש אנשים שזה באופי שלהם להיות כאלה

אתה מתכוון שהיא בחרה בשביל עצמה בדרך חיים לא נכונה? מבין אבל לא מזדהה. בסך הכל טוב לה עם זה. הרי מדובר באנשים קיימים, ואז השאלה אם טוב להם להתחתן - ויש אנשים שמלכתחילה, גם אם לא היה פער דתי בין בני הזוג, החינוך שלהם היה פתוח להכל והסגנון של הבית היה "דתי במקרה". ונשמע שזה מה שהיא מתארת, אז בשבילה זה בסדר גמור.

נכון, אני לא מסכים עם הביקורת שלה, אבל כן מסכים שיש מקום לצד שהיא מייצגת ויש אנשים שבשבילם זאת בחירה נכונה

@נשמה כללית, לחרחר ריב הכוונה לחרחר ריב. אפשר להיות בעל דעה נחרצת בלי לחפש לריב עם האנשים שמחזיקים בדעות לא נכונות

הנקודה שמציקה היא בדיוק העובדה שיש כאלו שלא ממש מסכימים איתן

חבל באמת

אבל עובדים עם מה שיש🤷‍♀️

נדמה לי שדווקא בגלל שהכל סובייקטיבי תמיד יהיה מישהו שיראה לך את הצד השני, כך שביחד התמונה תהיה שלימה יותר ומדויקת יותר.

האמת מורכבת מידי בשביל שהיא תימצא אצל מישהו אחד.

(יש בפרק הראשון באורות הקודש א' מהלך יפיפה ומופלא ביותר על העניין הזה. במידה וטרם נתקלת בזה-מומלץ בחום לוהט!)

צריך להעיר על עיוות ערכים, גם כשהם יוצאים מפיה של אלמנה צעירה. עם כל הכאב על מצבה.

(אכן: ערך האמת ביחס לערך הנעימות, אולי קצת מש"ל.)

בעינייך לגיטמי לקבל עולם משובש ערכים, נטול אמת ומעוות-יושר, כל עוד מי שיבצע את זוועת סילוף הצדק הזו יהיה אדם שראוי לרחמים. בעינייך עדיף סירוס המשפט ועיקור הערכיות, אם ייעשו בידי אדם מסכן, על פני ההתמודדות עם מעשיו.

בעיני לא.

אכן מש"ל.

אני טענתי שאסור לתת לערכים להשתבש, גם אם מי שמשבשת אותם היא אלמנה צעירה.

את טענת שלא, וכיוון שמדובר בסיפור כואב אז אין לדון על תוכן הדברים, ולא משנה אם יוחדרו כך ערכים משובשים.

היכן ההוצאה מההקשר?

ואם זו הוצאה מהקשר, ואת מסכימה ששיבוש ערכים זה דבר שצריך למנוע גם כאשר הוא מתבצע על ידי אדם שראוי לרחמים. אז למה את חושבת שלא צריך להגיב לדבריה? ולמה הגבת להודעתי זו: .. - לקראת נישואין וזוגיות בקביעה: "לא מסכימה"?

את מוכנה שהעיוותים יחדרו, העיקר "להיות רגישים"

אז בפעם הבאה אל תאמרי שאני מוציא מההקשר/מכניס לך לפה/המצאה אחרת מסוג זה.

אם עמדתך היא שאסור להפריע לעיוותים לחדור, בגלל שאומר אותם מי שחווה אובדן - אל תתחמקי כשמעמתים אותך עם זה.

אם אדם שחווה אובדן היה כותב שנשים צריכות ללכת למטבח ואסור להן ללמוד תורה ובית נורמלי הוא בית שהבעל רודה באשתו, גם אז היית אומרת שאסור לומר שהוא לא צודק, כי "הוא חווה אובדן וצריך רגישות"?

נדמה לי שדעתך הייתה משתנית...

עם פרשנויות משלך לביטויים.

מכל מקום - אני כתבתי שאסור לתת לעיוות לחדור, ואת כתבת "לא מסכימה", אז תהיי גיבורה ותעמדי מאחורי המילים שלך, במקום להתקפל ולהטיח במי שמתווכח איתך שהוא "מוציא מההקשר" בשעה שהוא אמר בדיוק מה שאמרת.

זה לא עין רעה, זה עין פקוחה, יחי ההבדלון.

אני מסכים שהדברים הם מחפירים, ולכן עצוב שאת תומכת בגישה כזו.

ואפילו בתוכן הודעתך כאן חזרת על זה שוב.

קיצור, תעמדי מאחורי דברייך וחפשי לך שעיר לעזאזל אחר להאשים אותו בהוצאת דברים מהקשרם. תודה ויום טוב.

ולמקרה שבאמת יש לך אומץ, את מוזמנת עדיין לענות על זה: אגב: - לקראת נישואין וזוגיות

מלקרוא אותך אפשר לחשוב שסתם תפסנו מישהי להתעלק עליה בשביל הערכים שלנו.

אז בואי נזכיר: היא כתבה דברים שמעוותים ערכים, אז צריך לכתוב שמה שהיא כתבה לא נכון. זה הכל

פשוט וקל. זה באמת לא עמוק מידי...

ואם במקום להתייחס עניינית את רק חוזרת שוב ושוב על השמצה, זה בהחלט מזכיר שעיר לעזאזל.

וזו עדיין ממתינה לך: אגב: - לקראת נישואין וזוגיות

היא ביקרה את כל הביקורת שנאמרה כאן לגבי הטקסט.

ואם אתה אומר שאני טועה בהבנתה והיא לא התכוונה לבקר באופן גורף - אז הצד הזה נשלל אחרי שכשאני כתבתי ש"צריך להעיר על עיוות ערכים" @הפי ענתה "לא מסכימה". כלומר: היא אמרה בצורה הכי ברורה וחדה שלדעתה לא צריך להעיר על עיוות ערכים ברגע שמדובר ב"טקסט שנכתב אחרי שהוא נפטר". יותר מפורש מזה - אין.

אתה צודק, זה היה תיאור מוקצן. הרעיון הוא שבדבריה יש עיוות מסויים וחמור, ולא קביל לומר שאנחנו מוכנים שהעיוות הזה יחדור רק בגלל שמי שאמר אותו היתה "אשה מסכנה". 

ובאמת מה שהקפיץ אותי היתה יותר הקביעה של הפי של "זו דעתה וזהו", ומחיקת הזכות לדון בבגרות, רק כי "הוא נפטר".

ואת לא יכולה לסיים דבר שלא התחלת, לא חושבת?

להבין שזה מובן ממש שיהיה זה יהיה קשה ולא כיף.

ולהמשיך הלאה..

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ח באדר תשפ"ו 18:30

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ח באדר תשפ"ו 18:27

דבר שני- לגשת לזה כאל משהו שאת מנהלת

שהעניין הזה לא ינהל אותך ולא ישפיע על המצב רוח הכללי

ועל הדימוי העצמי שלך

דבר שלישי- הידיעה עצמה שיש מישהו שכבר "מוכן לי"    בעיניי , מוריד הרבה מתח.

כל מה שנשאר זה להשתדל לעבור את התהליך של הבירורים וכו ברוח טובה כמה שאפשר

* לבדוק איך אפשר להתנהל יותר נכון (נגיד- מי מוביל בשיחת טלפון? איך את היית עושה אותה? כמה מקום את נותנת לצד השני וכמה את מציגה את עצמך במאה אחוז? אם/ מה היית משנה, ולעשות את זה בדייט הבא)

* לדייק לעצמך מה באמת חשוב לך לאורך שנים (נגיד- קובע עיתים/ עובד/ קצין בצבא/ תלמיד ישיבה, אישיות טובה  וכו) מבחינה *מהותית* ולא שטחית ( עיניים ורודות ושיער צהוב מתולתל ולא שיער שחור חלק עם עיניים ירוק דשא)

* לוודא שאת מחפשת או שמציעים לך ממקומות שקרובים אלייך ומתאימים לך, שאת "באותו ראש" עם הסגנון.

דבר כמעט אחרון

להתפלל 

* אני אישית כיוונתי בתפילת הדרך וגם בערבית של שבת "ותקננו בעיצה טובה מלפניך" 

* כל הזמן (ובעיקר לפני דייטים) 

את המילים של הרב מרדכי אליהו זצ"ל

"רבונו של עולם

את הטוב - תקרב

את הרע - תרחיק

והטוב בעיניך- עשה"

תצליחי

שתתבשרי ותבשרי רק טוב!

שהטוב מוכן לי?

שואלת ברצינות, הרבה אומרים את זה, מה המקורות לזה?

ודבר שני

את בטח מכירה את הכלל בהלכות כשרות 

" היוצא מן הטמא- טמא" 

וכנגדו

"היוצא מן הטהור-טהור"

הקב"ה הוא המקור לכל. 

המקור לטוב, אור, ברכה, קודש, טהרה וכו'

וממנו הכל.
 

ממילא הכל ממנו

ובהכרח - כל מה שנפעל ומופיע בעולם-  טוב.

אז אם ניקח את כלל א שאומרים חז" ל שארבעים יום לפני יצירת הוולד כבר הקב"ה מזווג לו את בת זוגו

ונצרף את כלל ב שאומר שהקב" ה כולו טוב וממילא מה שנפעל ממנו הוא רק טוב

אפשר להבין את זה 

וגם 

יש אנשים שפתאם מקבלים מכמה כיוונים שונים את אותה הצעה 

כשאותם אנשים, מציעים את השידוך באופן אקראי בלי תיאום ביניהם

ולפעמים גם בהבדל של שנים 

מכירה סיפורים מאומתים -

 אחד על הצעת שידוך שהיום הם סבא וסבתא רבא- הציעו אחד את השני מכמה אנשים שונים

 וגם עוד סיפור- מכירה זוג שנפגשו- נפרדו-נפגשו-נפרדו- נפגשו- התארסו והתחתנו.

ועוד סיפור- סוג שנפגשו ונפרדו.  10 שנים מאוחר יותר הציעו להם שוב בלי לדעת שהם נפגשו קודם!

וכתוצאה מזה נפגשו והתחתנו.

ומכירה את עצמי חחח

אצלי זה היה קצת שונה אבל בהחלט ריקמה מעניינת של רוקם העלילות הראשי יתברך.

לא בטוחה שכאן המקום לדיון תיאולוגי -

אבל בהחלט היהדות מכירה ברע שמגיע מהקב"ה.

"יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כׇל אֵלֶּה".

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.

ועל כי סיפור שהבאת, אפשר להביא סיפורים הופכיים -

קיבלתי את אותה ההצעה מכל מיני כיוונים, והיא היתה ממש לא בכיוון כל פעם - גם בהבדלים של שנים.

מכירה זוגות שנפגשו-נפרדו-נפגשו-נפרדו וכו' ועדיין רווקים.

זוג שיצא, נפרד, אחרי 10 שנים נפגשו ויצאו שוב - ושוב נפרדו.

מה שקרה לאחרים לא אומר שיקרה לי.

לכל אחד יש את המסע והדרך שלו, ואין לנו מושג מאיזה כיוון זה יגיע.

אבל בתהליך הזה בהחלט יש רע, וקושי, וכאב, ובדידות, וייאוש - וזה לגיטימי!

נראית רעה

חייב אדם לברך על הרעה 

אבל את מסכימה איתי שהוא צריך, חייב, לברך?

לברך זה להכיר בכך שיש מישהו מעליו שמשפיע ומסדר את העניינים לא תמיד כמו ש"נראה" לנו כבני אדם
 

בפועל

באמת

איך שלא תהפכי את זה

זה לא ייתכן כרוע טהור

אולי יש סיבה לא מובנת לרווקות מאוחרת, שתכליתה להפוך את המציאות הפרטית של אותו רווק לטובה יותר

למשל, למנוע ממנו סבל שהיה עלול להיגרם לו.
 

שלא תטעי, אני עצמי הייתי רווקה הרבה שנים

ככה שאני מכירה טוב טוב את המרמרה הזאת שאת מדברת עליה.

זה לגיטימי לתת מקום לרגש ולהתקוממות הטבעית של "גם הרע הוא רע" אפילו שהוא

"מאת ה"  

אבל לזכור שזה מאיתו!

זה לפחות נותן מסגרת של מישהו שמעביר פה מסר או תהליך כלשהו, שזה לא לשווא.

לכל אדם ולא משנה מצבו הפיזי או האישי או הרגשי

יש בחירה איך להתמודד או להתבונן בסיטואציות, מצבים בחיים.

רווקות זה מצב נתון.

דרך ההתמודדות עם המצב

זאת בחירה אישית של כל אחד

יאוש, מרמור, עצבים, תרעות, זה רגשות שליליים לגיטימיים , עדיין להתבחבש סתם ולתת להם הרבה מקום בחיים, לא תורם כלום ולא מועיל להתקדם הלאה.

אם כבר להתקדם- בנסיגה לאחור.

אז מה זה מועיל? 

אוקיי. הכרנו בזה שיש רגשות רעים.

נתנו להם לגיטימציה.

מה הלאה? 

איך מתקדמים מפה? אפשר בכלל עם 'משקפיים' כאלו?
 

אני מסכימה איתך שלכל אחד יש את המסע שלו

ולכן אי אפשר להקיש מאחד לשני בכלל.

אבל לדעת שזה מסע, זה תהליך ולכל אחד כמו שכתבת יש את התחנות שלו. 
 

עם זאת,

אני חושבת שמי שלוקח את הזמן של ההמתנה (ארוכת השנים) ומנצל אותו בצורה מיטבית ופחות עסוק בכמה רע זה להיות רווק וכמה מעצבן ומרמר זה כשפוגעים בך עם הצעות לא קשורות

יוצא מורווח יותר.   

אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות. 

אין לנו שליטה על זה.

יש לנו שליטה על איך אנחנו מפרשים את המציאות.

במסע הזה אני מתמקדת במסע *שלי*. זה שמישהו אחר מתחתן, לא אומר שום דבר עליי, על מתי אני אתחתן, או איך יהיה הדייט הבא.

אני שמחה שאנשים אחרים מגיעים לתחנה הזאת במסע שלהם.

זה לא אומר שהכל אצלי הולך חלק. 

אבל מה אעשה? להכריז שנמאס לי, השיטה לא עובדת לי, ופשוט לחכות שמישהו יבוא וידפוק לי על הדלת ויגיד שהוא מעוניין דווקא איתי להקים בית ומשפחה?

זה לא ריאלי בעיניי. ולכן -

אני מציעה לקחת פסק זמן (ואולי המצב כרגע אפילו מקל על העניין) - שבו תתני לעצמך להיטען. לאגור כוחות. לטעת תקווה ואמונה - שזה יכול להיות הדייט הבא שלך. להאמין שזה באמת יכול לקרות. להביא את עצמך למקום שבו את מוכנה לפתוח את הלב שלך, ולהפוך את הדייט הבא לשותף לחיים שלך.

אבל זו אחת ההחלטות הקריטיות בחיים

הגיוני שלוקח לאיש שלך גם זמן להגיע.

אבל הכי חשוב לזכור, שבכל תחום יש המתנה. הנסיון הזה הוא לא נקודתי.

ועדיין לרכוש כלים שיסייעו עם ההתמודדות הזו באופן כללי.

לצערי אני חשבתי כך גם בהתחלה.

אבל בסוף דווקא בגלל שאני נותנת לראש לנהל אני מתחילה לרדוף אחרי זה..

נגיד כשיש כמה הצעות במקביל אז מתחילה לחשב וכו' ואז מרגישה את המרדף הזה..

תודה!

של אובר ניהול.

וצריך לדעת להרפות ולתת קצב נכון לפרויקט.

בניין עדי עד ב"ה באושר גדול🌹🌟

קודם כל שיהיה במזל טוב ובהצלחה. שינוי משמעותי מאוד להשתחרר.

לא לפי סדר חשיבות או סדר כל שהוא.

- ריבונו של עולם מוביל אותך בתהליך הזה. אני מאמין שכשעושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים, אפילו דברים שמאוד לא טריוויאליים עבורנו- זה נותן מקום לשפע. השורה התחתונה והמאוד מאתגרת ליישום בשמחה- זה יבוא בזמן הכי מדויק. ותגיע האישה הכי מדויקת (לא מושלמת, אבל מדהימה והכי מדויקת לך בעולם!). תקופה לתרגל ביטחון והשתדלות ולסמוך.

- התקופה הזאת, לרוב האנשים, היא תהליך. לוקח זמן להבין מה בדיוק אתה מחפש ולדייק את החיפוש שלך. צריך לזה גם הרבה הקשבה ופתיחות למציאות וגם ניסיון אקטיבי לדייק וללמוד ולהשתפר.

- לבוא להיפגש ממקום שאמנם מודע לפוטנציאל של חתונה, אבל ממקום פשוט פשוט. לזכור שלא משנה מה יקרה אתה מכיר מישהי נחמדה וטובה, והטבעיות הזאת מכניסה הרבה טוב לתהליך.

- לנסות להיות רגיש לדברים שיותר משמעותיים לנשים- שנפגשים במקום שהיא מרגישה בנח, שלא קר/חם מידי, שיש איפה לעשות שירותים נורמלי. (לא כמו בצה"ל אח

- לגבי המדרג של בניית הקשר. יש הרבה שמסבירים איך תהליך בריא של קשר נבנה, כמובן באופן כללי. יש סרטון של מיכל וולשטיין שמסביר על זה ולדעתי עושה שכל.

אבל בכל מקרה- בסוף כשמכירים בת זוג זה אותה צורת עבודה כמו שמכירים כל אדם אחר. מתחילים מדברים יחסית חיצוניים, נתונים כמו כמה אחים יש לך, איך גדלת וכו. כדאי שאם זה דבר שלא בא לך טבעי שתחשוב מראש או תעשה לעצמך /תחפש רשימה של דברים לשאול בדייטים. (בזרימה! ובנחת! אין בזה חוקים וכל קשר וכל דינמיקה בין אנשים שונים היא שונה בהגדרתה).

אבל בקיצור מתחילים מהדברים האלה, ולאט לאט כשמרגישים בנח, השיח באופן טבעי מעמיק. אםשר לגרום לשיח להיות יותר עמוק ע"י שאילת שאלות/העלאת נושאי דיון יותר מעמיקים. כמובן שלא לשאול בדייט ראשון אם בא לך להתחתן איתי זה נחשב מדרג סביר.

-טיפ קטן להביא איתך משהו טעים קטן לאכול/לשתות לדייט ראשון לפחות.

- להשתדל בהתחלה להגיע אליה לאן שנח לה. לוודא שהיא הגיעה הביתה. לא לחכות אם העבירו לך מספר! זה הרבה פעמים משהו שהצד השני מחכה שכבר תיצור קשר.

לשלוח הודעה יום אחרי איך היה. ולא למרוח. אם אתה רוצה לסיים- ביעילות ובנעימות. לציין את הדברים הטובים ובו זמנית להגיד בצורה בהירה שאתה חושב ש*עבורך* זה פחות מתאים. ולהדגיש תמיד (לא בצורה חיצונית חייב להאמין בזה) שזה לא בגלל שמשהו בה לא בסדר אלא שאתה מחפש/צריך משהו אחר.

יש עוד מלא מלא

לפני ואחרי הכל- רק תפילות אחי. אין שום דבר אחר. חוץ מזה הכל מסביב

קודם תתאפס על עצמך, מה שתרצה לעשות, תתחיל את זה ואז תתחיל לצאת.

לדעתי חשוב לצאת ממקום יציב ולא ממקום שעדיין מחפש אחיזה ועוגן במציאות.

בעיקר להרגיש את הרגשות שלך. זה לא מובן מאליו שאדם מבחין במה שהוא מרגיש באופן כללי וברגע מסויים. זה דורש התבוננות, ולפעמים זה קורה בצורה תהליכית.

חלק מהחיבור לעצמי קשור גם לסקרנות. בדייטים הראשונים שעדיין לא פותחים דברים מסויימים נוצרת בצורה טבעית סקרנות. סקרנות זה הדבר שהכי חשוב לשים אליו ביחס לדייטים, אי אפשר להתקדם בדייטים (לא משנה איזה שלב) בלי סקרנות. 

לא הכל צריך להכניס לכרטיס. כולנו ממוצעים בהרבה דברים לא שקטים מדי לא רעשנים מדי לא פזרנים לא קמצנים. תכתוב את התכונות שהם יותר ייחודיות בך שאתה רוצה שיראו בך וליצור דרכם עניין משותף.

בהצלחה, אשריך!

שיהיה לכולנו בשורות טובות!

דייטים זה בעיניי להיות במוד של בן אדם לחברו.

לצאת קצת מעצמך, ולחשוב על האחר ועל האנחנו.

הדבר הכי חשוב בעיניי בדייטים - זה לנסות לנהל תקשורת תקינה עם הצד השני. תקשורת כזאת היא הבסיס לזוגיות טובה. לתאם ציפיות. לדבר על דברים. פעם ראשונה שאתה יוצא לדייט? תגיד לה את זה. מאחר ברבע שעה? תעדכן.

דווקא שמעתי לא מעט שהמליצו כן להיכנס לשיתופים עמוקים בדייטים ראשונים. לשתף בדברים אישיים ופנימיים. ברור שיש שלבי היכרות - בעיני זה לראות בהתחלה שיש לנו שפה משותפת, שיש לנו על מה לדבר בכלל (ונניח, כמה אחים יש לו זה לא ממש רלוונטי בעיניי לשיח הזה, אז לא אשאל), ומשם להתקדם. יש גם כל מיני משחקים זוגיים שאפשר להיעזר בהם, אבל יכול להיות שזה מתאים רק אחרי שיחת "יחסינו לאן" הראשונה.

הכרטיס לדעתי צריך לשקף מי אתה, ומה אתה מחפש. פחות סיסמאות, ויותר לפרט את המשמעות - כי אנשים שונים מפרשים את אותן הכותרות בדרכים אחרות לחלוטין. הייתי מראה את הכרטיס ל2-3 אנשים שקרובים אליך ומכירים אותך כדי לקבל מהם פידבק. לא להאריך יותר מידי, אבל גם לא לקצר יותר מידי.

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.