גילינו שבוע שעבר שבייבי חמישי בדרך ב"ה
(והקטנה עוד שבועיים חוגגת שנה, הגדול בן 7.5)
קצת הלם, אבל זה יעבור...
העניין שאני כל כך חוששת מהתגובה של חמותי, ושל המשפחה של בעלי
הם כל פעם מרימים גבה, ומסתכלים עלינו בצורה של "חסרי אחריות"...
אני יודעת שהם אוהבים אותנו, יתמכו והכל...
לא יודעת למה אני מרגישה חוסר ביטחון ואשמה
שאנחנו ממשיכים להרחיב את השבט בלי חשיבה ...
(חמותי כבר זרקה לנו איזה משפט פעם שהיא התחרטה עליו אח"כ)
אשמח לעצות איך עומדים מול כל הפרצופים,
איך מתחזקים...
תודה!


