טוב, אז אחרי שחשבתי שכבר לא נצא לשומקום בבין הזמנים, ב"ה בעלי הרים את הכפפה וסגרנו משהו נחמד..
אבל יש לי מן מועקה כזו שקשורה להורים שלי.. לא יודעת אם אמצא פה פתרון או שזה רק לפרוק..
אחותי הגדולה נשואה והיא לא מדברת עם ההורים שלי ועם כל המשפחה בכלל.. לא אכנס לזה עכשיו, נשאיר את זה לפעם אחרת.
ואחי הגדול נשוי ולאשתו התחשק השנה לנסוע לחופשה לבד בלי המשפחה שלנו בכלל, למרות שהיא יודעת שאחי הוא דמות מאוד מרכזית ומאוד משפיעה בבית והיא יודעת שבלעדיו ההורים שלי לא יארגנו שום דבר ולא ייסעו אפילו לטייל כי באופן קבוע הוא מארגן ועושה. ובלעדיו, שוב, פשוט שום דבר לא יהיה. אחי הקטן יעביר את החופשה שלו בבית לבד (כי אנחנו האחים שמעליו נשואים כבר והוא נשאר בן זקונים בבית).
ואני.. נשואה חצי שנה, מאוד רציתי לצאת עם ההורים שלי ובעלי גם זרם, לא הייתה לו בעיה. (גם ההורים שלי תכננו לשלם עלינו אז זה נחמד וחוסך לנו ממש.. ) איפה הבעיה? שאנחנו היינו שאננים וההורים שלי לא יודעים להתעסק בדברים האלה, הם מבוגרים והם מתעסקים רק בעבודה- בית, בית- עבודה. לא סגרנו כלום, ברעיון- הם רוצים. אבל אף אחד לא עשה שום דבר.
אני ובעלי ראינו שלא סוגרים שום דבר, החלטנו שלא נצא בקיץ, נחכה לאחרי החגים, שהמחירים ירדו וגם יהיה פחות חם.. ואז נצא.
לעומת המשפחה שלי, המשפחה של בעלי הם יוצאים בכל הזדמנות, ובטח שבקיץ. אין קיץ שאין להם בית מלון וכו'. אז הם רואים שהבן 'המסכן' שלהם לא יוצא לשומקום בבין הזמנים, ואשתו רק עובדת.. הם הציעו לו שנצא איתם למלון.
בעקבות כל מיני תחושות לא נעימות שאני מרגישה כשאני נמצאת עם חמתי אז אמרתי לבעלי בעדינות שאני לא מעוניינת, אמרתי לו שאני מעדיפה שנהיה קצת זמן לבד ועם האחיות הקטנות שלו זה פשוט לא יתאפשר וחמותי שתהיה בריאה שצריכה לדעת הכל(!!!!) אין לי אפשרות להגיד משהו לבעלי בשקט, כל הזמן 'מה? מה צחקתם? מה דיברתם?' אוף! ולא רק זה.. אז לא מתאים לי לצאת לחופשה כדי להוציא עצבים על בעלי בגלל אמא שלו- אין עניין, מעדיפה לוותר על חופשה מראש.
בסוף סגרנו משהו לבד, בלי אף אחד. אני ממש רוצה את השקט הזה יחד עם בעלי.. אבל ההורים שלי כל הזמן בראש לי, בעיקר בגלל המצב הרגיש שנהיה עם האחים הנשואים שלי..
עכשיו, אם אמרתי שאני לא מעוניינת לצאת עם המשפחה שלו, איך אני אדחוף את המשפחה שלי לתמונה?!
אני יודעת שבלעדיי הם לא יצאו, כלומר, אם מישהו לא ידחוף את העניינים ויזיז אותם לצאת- אין מצב. יום ועוד יום עובר והקיץ נגמר.
מצד אחד לא נעים לי מבעלי, שעם ההורים שלו אני לא מעוניינת לצאת ובאלי להיות איתו לבד, אבל עם ההורים שלי כן, ומצד שני, לא נעים לי מההורים שלי לצאת בסוף בלעדיהם, כי גם ככה הם מאוכזבים מאחותי (מבחינתם זו פגיעה קשה מאוד שהיא לא מדברת איתם) וגם אחי השנה יצא לבד לבד, אז גם אני?!
אוף, אני לא יודעת אם אני מצליחה להסביר את עצמי טוב.
זה בטח נשמע שזה בעיה של ההורים- שיעשו עם עצמם משהו.
אבל ההורים שלי הם עסוקים רק בנתינה לילדים, עובדים בשביל לעזור לנו כלכלית, תומכים בכל צורה אפשרית. וגם חשוב לציין, שגם אם אני אגיד להם אני נוסעת עם בעלי, לא תהיה להם בכלל בעיה, הם ישמחו מאוד!
פשוט אי נעימות שאני מרגישה.. כי אני רוצה שגם אחי הקטן יעשה משו בחופש הזה!
אז חשבתי פשוט לא להגיד להם כלום, לצאת בלי שידעו. אבל אם ייפלט או שדווקא באותו יום הם ירצו שנפגש לאיזו ארוחה משפחתית בבית.. מה אתרץ להם?
חשבתי להגד שאנחנו יוצאים עם המשפחה שלי בעלי, ואז אין אי נעימות מבחינתי, אני לא אזמין אותם לצאת יחד עם הצד השני הרי, אבל שוב, לשקר אין רגליים ואני פוחדת ולא נעים לי לשקר.
סתם.. אני אהיה שם וארגיש לא נעים שההורים ואחי לא יצאו לשומקום... שאלתי את אמא שלי 'מה בסוף, לא רוצים לצאת לאנשהו..? אז היא אמרה שהם רוצים אבל הרבה יותר כיף להם שזה יחד עם הילדים שלהם.. אז היא מחכה להזדמנות שנוכל לצאת יחד כולנו.. אבל היא מחכה להזדמנות הזו כבר שנים. ופשוט עובדים בלי סוף ולא נחים, לא יוצאים ולא מבלים. קשה לי עם זה..
תודה על התגובה!