שומעים מדברייך (כאן ובהודעה הקודמת) תסכול גדול ועמוק והתמודדות רציפה עם פערים ביניכם ומה שהם מביאים איתם...

קודם כל חיבוק גדול על ההתמודדות והקושי

זה באמת מתסכל להרגיש כך, ולהרגיש כך לאורך זמן, ולהרגיש כך במקום שבו אנחנו רוצים להרגיש הכי הכי נעים ובטוח ובבית...

כתבתי לך גם בהודעה הקודמת, 

נשמע שיש כאן בבסיס משהו או כמה דברים שצריכים ליבון ביניכם.

צריך להבין ולהכיר כאן את התמונה הגדולה והשלמה -

גם שלך

גם של בעלך

וגם של הזוגיות שלכם -

אבל ממבט מקיף וכולל ולא רק דרך הודעה או 2,

כיוון שהתסכולים הללו (אצל שניכם) יכולים לנבוע או להצביע על דברים בכלל עמוקים יותר, שאלו רק "הסימפטומים" שלהם...

אחרי שתבררו את הכיוון הזה - של מציאת השורש לכל הדברים, בראייה רחבה, מקיפה ומעמיקה כאמור,

מציעה גם לנסות להתקרב כמה שיותר לראייה *זוגית* של הדברים -

שאם יש לך או לבעלך "בעיה" - זו לא הבעיה שלך / שלו - אלו זו הבעיה של *שניכם*,

ושניכם יחד מול הבעיה

ולא אחד מול ונגד השנייה.

כמו הרב אריה לוין זצ"ל שאמר לרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*.

זה שלכם.

יחד.

אתם בית אחד.

הבית המשותף של "אני123 ובעלה"

הבית ששניכם רוצים שיהיה שמח ואוהב

עבורכם, עבור הילדים,

עכשיו, בעוד 10 שנים, בעוד 20 שנים ולתמיד ב"ה.

ואם אתם נתקלים מול "בעיה" מסוימת (שיכולה להיות בדוגמת פערים או חילוקי דעות או אי-הסכמות וכן הלאה...) -

נסו קודם כל להבין אותה, לעומק

להבין מה בעצם קשה לך

מה בעצם קשה לו

מה קשה לשניכם

מה את יכולה לעשות כדי לבוא לקראתו, בלי שתרגישי שאת מאבדת את עצמך

ומה בעלך יכול לעשות כדי לבוא לקראתך, בלי להרגיש שהוא מאבד את עצמו?

איך אפשר לזהות את הצרכים של שניכם ולמלא אותם גם יחד?

איך אפשר שיהיה טוב *לכם* במציאות הזו שפירטת ובכל שאר המציאויות והמורכבויות בחיי הנישואין בפרט ובחיים בכלל?

זה לימוד,

זה מסע,

אבל זה אפשרי לגמרי!

אם לא מצליחים לבד - אז להיעזר באנשי מקצוע.

----------------------------------------

בנוסף לאמור, רוצה להציע עוד זווית הסתכלות.

אני מקדימה ואומרת שבמצב של כעס או תסכול בלב על בעלך - אולי קריאת הדברים לא תשיג את מטרתה כרגע,

אבל אני רוצה לבקש ממך שאחרי הרגיעה, או אחרי שתרגישי קצת יותר טוב,

אולי אפילו במוצאי שבת, אחרי שב"ה תנוחי ותאגרי כוחות,

נסי לקרוא את הדברים,

חלילה לא בטון מאשים או מבקר -

אלא בטון מברר

שרוצה להציע כאמור עוד זווית הסתכלות:

אם נקרא רגע את שתי הודעותייך - אבל הפעם מהכיוון של *בעלך*

הוא מגיע לפורום, פותח ניק,

וכותב את אשר על ליבו:

"שוב אני רוצה לתת לאשתי משהו.

להעניק לה.

להראות לה שאני אוהב אותה.

שאכפת לי ממנה.

להביע את אהבתי אליה בפועל.

בפעם הקודמת רציתי לקנות לה מתנה, לשמח אותה.

הפעם רציתי לתת לה חיבוק או להתחבק.

להביע גם במגע את האהבה הגדולה שלי אליה.

היא יודעת שאני אוהב חיבוקים.

שזו אחת השפות המרכזיות בהן אני מרגיש אהוב ומביע דרכן אהבה - 
12 שנה היא כבר יודעת את זה.

אבל כל פעם מחדש אני מרגיש דחייה.

מרגיש שהיא לא רוצה אותי,

שהיא לא רוצה את האהבה שלי,

שהיא דוחה אותי.

היא נפגעת שאני קונה לה מתנה, כועסת ומבואסת ממני

היא מתרחקת ממני כאשר אני רוצה לחבק,

כאשר אני שואל אם אפשר לחבק אותה? היא מתעצבנת עליי ונאנחת אנחה של יאוש שאומרת לי: מתי כבר תבין? כלום לא יצא ממך.

היום היה לשנינו יום חופשי. יום שישי.

הכנתי לעצמי קפה ושאלתי אותה: אפשר לתת לך חיבוק?
היא ענתה לי:
אני חושבת שאחרי 12 שנה הגיע הזמן שזה לא יהיה חוצץ בינינו ושזה לא יהיה מכשול בזוגיות שלנו
אני צריכה את המרחב שלי.

כאשר אמרתי לה: לא ידעתי שלהביא חיבוק זה לא לתת מרחב -

היא עוד יותר התעצבנה עליי, אפילו אם זה רק במבט שלה - אני כבר יודע שהיא פשוט מיואשת ממני ומתרחקת ממני

ואני לא יודע מה לעשות!

איך להסביר לאשתי שבאמת *באמת* אני לא מבין איך חיבוק, הבעת אהבה וקירבה ורצון לעטוף ולאהוב מתפרשת כחוסר נתינת מרחב?

איך אוכל להסביר לה שאני מרגיש שהיא דוחה אותי?

שהיא לא רוצה בקרבתי?

שאני מרגיש שהיא בכלל לא אוהבת אותי?

שאני מרגיש שכל צעד שאני מנסה נתקל בחומה של סירוב?

אני כבר חסר אונים..."

---------------------------------------------

אם אכן בעלך כך מרגיש,

צריך לחשוב כאן רגע מה אפשר לעשות כדי *שגם הוא ירגיש שרואים אותו*

וגם את תרגישי שרואים אותך

כי במצב כזה,

שכל אחד מרגיש שהוא "שקוף" כלפי השני,

שכל אחד מרגיש רק כמה הוא צודק והשני/ה פשוט לא מבינים, פשוט לא רוצים להבין,

פשוט מתעלמים, פשוט לא אכפת להם ממני... -

זה מצב שלא ניתן להתקדם בו וממנו.

אם כל אחד יכנס לרגע לראש של השני/ה, ללב של השני/ה,

ינסה להבין גם אותם, ולעומק

וגם את עצמו, ולעומק

ולבחון איך אפשר ש*אנחנו* נרגיש יותר טוב?

- זה מצב שיכול לקדם אותנו מאוד מאוד.

------------------------------------------

נקודה אחרונה שעלתה לי מקריאת הודעתך,

שהיא בעצם אולי התחלה של הבסיס והשורש שאותם תיארתי בתחילת הדברים -

היא המשפט שכתבת:

"כן אבל זה מצטרף לעוד רשימה של דברים שהוא פשוט לא מסוגל לכבד את הרצון שלי ואת מה שחשוב לי"

יקרה,

אם את מרגישה שבעלך לא מכבד אותך ואת הרצון שלך ואת מה שחשוב לך -

צריך ללכת אחורה למתי התחלת להרגיש ככה,

ומה היה שם,

ולמה

ולשים את הדברים בצורה מקרבת ואפקטיבית מול בעלך - שגם תוכלי לשמוע את הצד שלו ואיך הוא רואה את הדברים,

ורק אחרי נגיעה כזו בשורש, מצד *שניכם* תוכלו להתקדם.

כיוון שאם זה מה שאת מרגישה בלב - שבעלך לא מכבד את הרצון שלך -

לא משנה מה יאמרו לך גם 1,000 חברי פורום - זה לא יוכל לעזור לך להתקדם.

צריך לברר את זה.

לטפל בזה, בשורש.

ןלבחון האם ישנם עוד דברים שיושבים שם מתחת שיכולים להוות מכשול?

ורק אחרי שמבררים ומדייקים אחד אחד,

ופותרים אחד אחד

ועובריםן את ה- "סור מרע" -

ניתן לעבור ל - "ועשה טוב" - 

לעוד כלים לביחד הזוגי שלכם.

ב"הצלחה רבה רבה לכם!

שתזכו לראות אור שלם ואהבה שלמה ביניכם לאורך ימים ושנים ב"ה

דוגמא שיכולה לזהות את הצרכים המרכזיים של שניכם כאן ולענות עליהם יחד היא בתרחיש כזה:

(רק דוגמא כאמור, חייבים להכיר אתכם בפועל ולעומק כדי לדייק את זה...)

אם הצורך שלך כאן הוא מרחב אישי ללא מגע (כולל גם מסיבה של ויסות חושי, זה חשוב לציין זאת באמת)

והצורך של בעלך הוא להרגיש אהוב, רצוי וגם להצליח להביע אהבה אלייך -

ניתן לחשוב מה ניתן לעשות כדי ששניכם תקבלו את הצרכים הללו -

למשל:

א. בעלך שואל אם אפשר לחבק אותך -

את עונה לו:

איזה מקסים אתה שאתה רוצה לחבק אותי, ושואל אם זה בסדר כי אתה זוכר שבבוקר אני לא כ"כ אוהבת חיבוקים,

אני מבינה שכך אתה מביע אהבה,

אני גם אוהבת אותך מאוד מאוד

פשוט שמגע כרגע פחות מתאים לי - מסיבה אישית שלי שלא קשורה אליך בכלל!

קשורה לויסות החושי שלי,

לקצב שלי בבוקר,

וכן הלאה...

אשמח ברגע שיתאפשר גם לקבל ולהעניק את החיבוק, זה כיף גם לי, רק כרגע פחות בגלל כל הנ"ל "

ברגע שבעלך שומע את זה,

(ולא שומע בסאבטקסט או בטקסט עצמו: אתה מקרה אבוד, אף פעם אתה לא מבין אותי, אני לא רוצה את החיבוק שלך, אני צריכה מרחב ממך" וכן הלאה...

(לא שחלילה אמרת את זה, אבל לצערנו זה מה שבעלך יכול "לשמוע" מבין השורות אם גם הוא חש פגיעה מכך, ונשמע שכן...) -

אז שהוא שומע את המלל הנוכחי -

הוא בעצם שומע -

אשתי אוהבת אותי

אני רצוי

היא רוצה בי, זה פשוט משהו שלה עם עצמה של ויסות חושי, ואני יודע שברגע שזה יתאזן קצת אחרי הבוקר היא גם תראה את זה...

אבל הכי חשוב - אני מרגיש אהוב ורצוי ומוערך.

ואז הוא יוכל לענות:

"כן, בצורה הזו שהסברת אני הרבה יותר מבין ומקבל"

ואז גם את תרגישי "הוא רואה אותי. את הצורך שלי למרחב פיזי בבוקר. הוא מכבד את זה, יש לי את הצורך שלי"

ומפה אפשר להתקדם...

ז"א, ברגע שהבנתם אחד את הצרכים של השני -

אתם ממש מדברים אליהם - לצרכים -

אתם שניכם ממש "מסירים את האיומים" של שניכם בתת מודע

את מסירה את האיום של בעלך - איום שאומר לו שהוא לא אהוב ולא רצוי

ובעלך מסיר את האיום שלך - איום שאומר שלא מכבדים את המרחב שלך ולא קשובים לרצון שלך

את עונה לבעלך על הצורך להרגיש אהוב ורצוי, ***גם אם זה לא בצורת חיבוק כרגע אלא בשפות אחרות - של מילים, של חיוך, וכו' לדוגמא*** - ואומרת לו שאת אוהבת אותו,

מודה לו על הרצון הטוב,

מעריכה את זה,

ומסבירה את הקושי האישי שלך שלא קשור אליו

ובעלך עונה לצורך שלך במרחב פיזי אישי ובשימת לב וקבלה של הקצב שלך בבוקר - ע"י כך שהוא מאפשר לך זאת אחרי ההבנה השלמה שלו...

אותו כנ"ל בדיוק לגבי המתנות שהזכרת -

בעלך קונה לך מתנה -

את מחייכת ואומרת לו תודה רבה,

שאת מבינה שכך הוא מביע את האהבה שלו אלייך

שזה כיף לך וחשוב לך להרגיש שהוא אוהב אותך

ותודה רבה לו על המאמץ שעשה.

ורק אח"כ, למשל כמה שעות אחרי -

קובעים איזשהו זמן כיפי ונוח לדייט זוגי,

ואחרי ארוחה כיפית וטעימה, שהילדים ישנים, שהפלאפונים מכובים, שנחתם וכו' -

מכינים כל אחד רשימה של דברים שמשמחים אותי, ודברים שבן הזוג יכול לעשות כדי שארגיש אהוב/ה,

ומבקשת ממנו גם להכין רשימה כנ"ל של דברים שמשמחים אותו ודרכם הוא מרגיש אהוב -

ושניכם תולים זאת על המקרר / במגירה בחדר השינה,

וכך יש לכם מוכן כבר את זה...

את גם יכולה באותה שיחה להסביר לו שמתנות פשוט "לא עושות לך את זה",

ומסבירה לו מה כן,

ועדיין ממשיכה להדגיש את השמחה שלך בכוונה הטובה שלו וברצון הטוב שלו,

וכמה את מעריכה את זה ומודה על זה.

בצורה כזו,

לאט לאט,

שוב - בעלך עדיין ירגיש אהוב ורצוי

ואת תוכלי להעביר את הצורך שלך בקבלת אהבה בדרכים אחרות בדרך שלא "תוריד לו את הרוח מהמפרשים", אלא תעצים, תראה את המאמץ שכן נעשה,

תראה הערכה, אהבה וכו' - ומשם הדברים יכולים להמשיך להשתפר עוד ועוד ב"ה...

שוב,

זה על קצה המזלג ורק דוגמאות,

כדאי מאוד מאוד להרחיב ולהעמיק בדברים,

ובדגש על התאמה מדויקת וספיציפית *לכם*, לזוג הייחודי שאתם

וחייבים להכיר אתכם אישית כדי לענות בצורה נכונה.

יש כאן כ"כ הרבה רבדים ועומקים שאין לנו יכולת לדעת מהם...

יש כ"כ הרבה דברים שעברו ועוברים ביניכם ובחייכם המשותפים

למשל הזכרת את הלידה - שהרגשת חייבת שאמו תהיה בלידה, למרות שאת ממש לא רוצה בכך.

יקרה,

זו דוגמא אחרת לגמרי.

ודאי שאי אפשר להכריח אותך שחמותך תהיה בלידה שלך אם את לא רוצה,

אין כאן שאלה בכלל,

זה דבר גם הרבה יותר עמוק ומשמעותי ממה שתיארת עד כה.

ואם למשל אפילו "רק" זה יושב ביניכם,

וגורם לך להרגיש שלא רואים אותך ולא מכבדים את הרצון שלך -

חייבים להתחיל משם. מהבסיס.

אחרת אפשר לייעץ ולעשות המון דברים - ובעצם לא עשינו כלום.

כי הכל יהיה בגדר "פלסטרים" או בגדר עצות שלא מבינות ומזהות את הבסיס ואת השורש...

לכן יקרה, חוזרת על דבריי -

ממליצה לכם בחום למצוא את השורש לכל הדברים,

להתחיל לזהות ולהציף אותם אחד אחד ולטפל בהם.

אם לא מצליחים לבד - אז להיעזר באנשי מקצוע שמטרתם לסייע לכם להגיע לכך בשלמות ובליווי עוטף ומכוון.

שהוא יבוא לקראתך ויבין אותך ויחזק אותך בנושא.

רק הייתי מציעה שתסברי לו את זה שוב ולא בשעת מעשה,

בהצלחה רבה רבה לך אמן.

אני רק מנסה, אולי הבנתי אותך.. 

אולי בגלל שהרבה פעמים את מבליגה במקומות שקשים עבורך, ועדיין מתגברת ומבליגה, מבלי לפייס את עצמך, אז ההבלגה הזו כבר לא הבלגה או ויתור. זה פשוט שאת מקריבה את עצמך. וזה לא טוב. עכשיו, אחרי שנים של נישואין, ויתור והבלגות על חשבונך את מפצה את עצמך ועומדת על שלך בדברים שנשמעים 'פעוטים' כביכול, חיבוק. הרי זה נשמע- מה זה בסך הכל דורש ממך? שניה. אבל את עומדת על שלך אולי כדי לפצות את עצמך על דברים שויתרת בעבר ולא היית שלמה עם הויתור.

אז אם זה אכן כך, פשוט כל פעם שאת מרגישה שאת מוותרת, לפייס את עצמך, לדבר עם עצמך. להגיד לעצמך כל הכבוד על הויתור, ה' שמח בך, או כל דבר שירגיע אותך. ששימחת את בעלך, שגרמת לבית לנוע על מי מנוחות ולא עוד עקיצה/ להעמיד אותו במקום. 

ובדברים שאת מרגישה שגדול עלייך לוותר, להגיב בסבלנות כמו שכתבו פה כבר, ולהסביר לו שפה זה גדול עלייך ואת מבקשת שיבין אותך. ברגע שהוא יבין שיש מקומות שאת מוותרת ויש מקומות שקשה לך יותר- יכול להיות שהוא יכיל את זה יותר.  

זה בדיוק כמה שניות של הקרבה.. פשוט כאילו תני לו חיבוק "וזהו אחרי זה אני משוחררת?" עם חיוך ושלום. יחסוך לכם את כל זה...

כבר מהקריאה הראשונה של הפוסט שלך

הבנתי שזה ממש לא יושב על החיבוק לבדו

זה עוד הרבה דברים אחרים שאני מניחה שיכולים

לשגע אותך לאט לאט.

גם חמתי הייתה בלידה ולמרות שעזרה לי, לא רציתי שתהיה שם

בעלי (לשעבר) פשוט קרא לה למרות שביקשתי במפורש שלא תהיה

גם אימי לא הייתה

בקיצור מכירה קצת את הסוג הזה שהכל כביכול נעשה מאוד בנחמדות

ולטובתך ולך לא נעים לצאת הרעה.

אבל לא, תעצרי את זה לטובת שניכם, אין שום סיבה שלא תעשי מה שטוב לך

תגידי לו ושימי גבולות, ייפגע, יתגבר, זה בעל לא ילד

עדיף לכתוב יותר בעדינות

היא אמרה שיש לה ויסות חושי, כמדומני

כואב לי שככה מתקיפים אנשים

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.