שומעים מדברייך (כאן ובהודעה הקודמת) תסכול גדול ועמוק והתמודדות רציפה עם פערים ביניכם ומה שהם מביאים איתם...

קודם כל חיבוק גדול על ההתמודדות והקושי

זה באמת מתסכל להרגיש כך, ולהרגיש כך לאורך זמן, ולהרגיש כך במקום שבו אנחנו רוצים להרגיש הכי הכי נעים ובטוח ובבית...

כתבתי לך גם בהודעה הקודמת, 

נשמע שיש כאן בבסיס משהו או כמה דברים שצריכים ליבון ביניכם.

צריך להבין ולהכיר כאן את התמונה הגדולה והשלמה -

גם שלך

גם של בעלך

וגם של הזוגיות שלכם -

אבל ממבט מקיף וכולל ולא רק דרך הודעה או 2,

כיוון שהתסכולים הללו (אצל שניכם) יכולים לנבוע או להצביע על דברים בכלל עמוקים יותר, שאלו רק "הסימפטומים" שלהם...

אחרי שתבררו את הכיוון הזה - של מציאת השורש לכל הדברים, בראייה רחבה, מקיפה ומעמיקה כאמור,

מציעה גם לנסות להתקרב כמה שיותר לראייה *זוגית* של הדברים -

שאם יש לך או לבעלך "בעיה" - זו לא הבעיה שלך / שלו - אלו זו הבעיה של *שניכם*,

ושניכם יחד מול הבעיה

ולא אחד מול ונגד השנייה.

כמו הרב אריה לוין זצ"ל שאמר לרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*.

זה שלכם.

יחד.

אתם בית אחד.

הבית המשותף של "אני123 ובעלה"

הבית ששניכם רוצים שיהיה שמח ואוהב

עבורכם, עבור הילדים,

עכשיו, בעוד 10 שנים, בעוד 20 שנים ולתמיד ב"ה.

ואם אתם נתקלים מול "בעיה" מסוימת (שיכולה להיות בדוגמת פערים או חילוקי דעות או אי-הסכמות וכן הלאה...) -

נסו קודם כל להבין אותה, לעומק

להבין מה בעצם קשה לך

מה בעצם קשה לו

מה קשה לשניכם

מה את יכולה לעשות כדי לבוא לקראתו, בלי שתרגישי שאת מאבדת את עצמך

ומה בעלך יכול לעשות כדי לבוא לקראתך, בלי להרגיש שהוא מאבד את עצמו?

איך אפשר לזהות את הצרכים של שניכם ולמלא אותם גם יחד?

איך אפשר שיהיה טוב *לכם* במציאות הזו שפירטת ובכל שאר המציאויות והמורכבויות בחיי הנישואין בפרט ובחיים בכלל?

זה לימוד,

זה מסע,

אבל זה אפשרי לגמרי!

אם לא מצליחים לבד - אז להיעזר באנשי מקצוע.

----------------------------------------

בנוסף לאמור, רוצה להציע עוד זווית הסתכלות.

אני מקדימה ואומרת שבמצב של כעס או תסכול בלב על בעלך - אולי קריאת הדברים לא תשיג את מטרתה כרגע,

אבל אני רוצה לבקש ממך שאחרי הרגיעה, או אחרי שתרגישי קצת יותר טוב,

אולי אפילו במוצאי שבת, אחרי שב"ה תנוחי ותאגרי כוחות,

נסי לקרוא את הדברים,

חלילה לא בטון מאשים או מבקר -

אלא בטון מברר

שרוצה להציע כאמור עוד זווית הסתכלות:

אם נקרא רגע את שתי הודעותייך - אבל הפעם מהכיוון של *בעלך*

הוא מגיע לפורום, פותח ניק,

וכותב את אשר על ליבו:

"שוב אני רוצה לתת לאשתי משהו.

להעניק לה.

להראות לה שאני אוהב אותה.

שאכפת לי ממנה.

להביע את אהבתי אליה בפועל.

בפעם הקודמת רציתי לקנות לה מתנה, לשמח אותה.

הפעם רציתי לתת לה חיבוק או להתחבק.

להביע גם במגע את האהבה הגדולה שלי אליה.

היא יודעת שאני אוהב חיבוקים.

שזו אחת השפות המרכזיות בהן אני מרגיש אהוב ומביע דרכן אהבה - 
12 שנה היא כבר יודעת את זה.

אבל כל פעם מחדש אני מרגיש דחייה.

מרגיש שהיא לא רוצה אותי,

שהיא לא רוצה את האהבה שלי,

שהיא דוחה אותי.

היא נפגעת שאני קונה לה מתנה, כועסת ומבואסת ממני

היא מתרחקת ממני כאשר אני רוצה לחבק,

כאשר אני שואל אם אפשר לחבק אותה? היא מתעצבנת עליי ונאנחת אנחה של יאוש שאומרת לי: מתי כבר תבין? כלום לא יצא ממך.

היום היה לשנינו יום חופשי. יום שישי.

הכנתי לעצמי קפה ושאלתי אותה: אפשר לתת לך חיבוק?
היא ענתה לי:
אני חושבת שאחרי 12 שנה הגיע הזמן שזה לא יהיה חוצץ בינינו ושזה לא יהיה מכשול בזוגיות שלנו
אני צריכה את המרחב שלי.

כאשר אמרתי לה: לא ידעתי שלהביא חיבוק זה לא לתת מרחב -

היא עוד יותר התעצבנה עליי, אפילו אם זה רק במבט שלה - אני כבר יודע שהיא פשוט מיואשת ממני ומתרחקת ממני

ואני לא יודע מה לעשות!

איך להסביר לאשתי שבאמת *באמת* אני לא מבין איך חיבוק, הבעת אהבה וקירבה ורצון לעטוף ולאהוב מתפרשת כחוסר נתינת מרחב?

איך אוכל להסביר לה שאני מרגיש שהיא דוחה אותי?

שהיא לא רוצה בקרבתי?

שאני מרגיש שהיא בכלל לא אוהבת אותי?

שאני מרגיש שכל צעד שאני מנסה נתקל בחומה של סירוב?

אני כבר חסר אונים..."

---------------------------------------------

אם אכן בעלך כך מרגיש,

צריך לחשוב כאן רגע מה אפשר לעשות כדי *שגם הוא ירגיש שרואים אותו*

וגם את תרגישי שרואים אותך

כי במצב כזה,

שכל אחד מרגיש שהוא "שקוף" כלפי השני,

שכל אחד מרגיש רק כמה הוא צודק והשני/ה פשוט לא מבינים, פשוט לא רוצים להבין,

פשוט מתעלמים, פשוט לא אכפת להם ממני... -

זה מצב שלא ניתן להתקדם בו וממנו.

אם כל אחד יכנס לרגע לראש של השני/ה, ללב של השני/ה,

ינסה להבין גם אותם, ולעומק

וגם את עצמו, ולעומק

ולבחון איך אפשר ש*אנחנו* נרגיש יותר טוב?

- זה מצב שיכול לקדם אותנו מאוד מאוד.

------------------------------------------

נקודה אחרונה שעלתה לי מקריאת הודעתך,

שהיא בעצם אולי התחלה של הבסיס והשורש שאותם תיארתי בתחילת הדברים -

היא המשפט שכתבת:

"כן אבל זה מצטרף לעוד רשימה של דברים שהוא פשוט לא מסוגל לכבד את הרצון שלי ואת מה שחשוב לי"

יקרה,

אם את מרגישה שבעלך לא מכבד אותך ואת הרצון שלך ואת מה שחשוב לך -

צריך ללכת אחורה למתי התחלת להרגיש ככה,

ומה היה שם,

ולמה

ולשים את הדברים בצורה מקרבת ואפקטיבית מול בעלך - שגם תוכלי לשמוע את הצד שלו ואיך הוא רואה את הדברים,

ורק אחרי נגיעה כזו בשורש, מצד *שניכם* תוכלו להתקדם.

כיוון שאם זה מה שאת מרגישה בלב - שבעלך לא מכבד את הרצון שלך -

לא משנה מה יאמרו לך גם 1,000 חברי פורום - זה לא יוכל לעזור לך להתקדם.

צריך לברר את זה.

לטפל בזה, בשורש.

ןלבחון האם ישנם עוד דברים שיושבים שם מתחת שיכולים להוות מכשול?

ורק אחרי שמבררים ומדייקים אחד אחד,

ופותרים אחד אחד

ועובריםן את ה- "סור מרע" -

ניתן לעבור ל - "ועשה טוב" - 

לעוד כלים לביחד הזוגי שלכם.

ב"הצלחה רבה רבה לכם!

שתזכו לראות אור שלם ואהבה שלמה ביניכם לאורך ימים ושנים ב"ה

דוגמא שיכולה לזהות את הצרכים המרכזיים של שניכם כאן ולענות עליהם יחד היא בתרחיש כזה:

(רק דוגמא כאמור, חייבים להכיר אתכם בפועל ולעומק כדי לדייק את זה...)

אם הצורך שלך כאן הוא מרחב אישי ללא מגע (כולל גם מסיבה של ויסות חושי, זה חשוב לציין זאת באמת)

והצורך של בעלך הוא להרגיש אהוב, רצוי וגם להצליח להביע אהבה אלייך -

ניתן לחשוב מה ניתן לעשות כדי ששניכם תקבלו את הצרכים הללו -

למשל:

א. בעלך שואל אם אפשר לחבק אותך -

את עונה לו:

איזה מקסים אתה שאתה רוצה לחבק אותי, ושואל אם זה בסדר כי אתה זוכר שבבוקר אני לא כ"כ אוהבת חיבוקים,

אני מבינה שכך אתה מביע אהבה,

אני גם אוהבת אותך מאוד מאוד

פשוט שמגע כרגע פחות מתאים לי - מסיבה אישית שלי שלא קשורה אליך בכלל!

קשורה לויסות החושי שלי,

לקצב שלי בבוקר,

וכן הלאה...

אשמח ברגע שיתאפשר גם לקבל ולהעניק את החיבוק, זה כיף גם לי, רק כרגע פחות בגלל כל הנ"ל "

ברגע שבעלך שומע את זה,

(ולא שומע בסאבטקסט או בטקסט עצמו: אתה מקרה אבוד, אף פעם אתה לא מבין אותי, אני לא רוצה את החיבוק שלך, אני צריכה מרחב ממך" וכן הלאה...

(לא שחלילה אמרת את זה, אבל לצערנו זה מה שבעלך יכול "לשמוע" מבין השורות אם גם הוא חש פגיעה מכך, ונשמע שכן...) -

אז שהוא שומע את המלל הנוכחי -

הוא בעצם שומע -

אשתי אוהבת אותי

אני רצוי

היא רוצה בי, זה פשוט משהו שלה עם עצמה של ויסות חושי, ואני יודע שברגע שזה יתאזן קצת אחרי הבוקר היא גם תראה את זה...

אבל הכי חשוב - אני מרגיש אהוב ורצוי ומוערך.

ואז הוא יוכל לענות:

"כן, בצורה הזו שהסברת אני הרבה יותר מבין ומקבל"

ואז גם את תרגישי "הוא רואה אותי. את הצורך שלי למרחב פיזי בבוקר. הוא מכבד את זה, יש לי את הצורך שלי"

ומפה אפשר להתקדם...

ז"א, ברגע שהבנתם אחד את הצרכים של השני -

אתם ממש מדברים אליהם - לצרכים -

אתם שניכם ממש "מסירים את האיומים" של שניכם בתת מודע

את מסירה את האיום של בעלך - איום שאומר לו שהוא לא אהוב ולא רצוי

ובעלך מסיר את האיום שלך - איום שאומר שלא מכבדים את המרחב שלך ולא קשובים לרצון שלך

את עונה לבעלך על הצורך להרגיש אהוב ורצוי, ***גם אם זה לא בצורת חיבוק כרגע אלא בשפות אחרות - של מילים, של חיוך, וכו' לדוגמא*** - ואומרת לו שאת אוהבת אותו,

מודה לו על הרצון הטוב,

מעריכה את זה,

ומסבירה את הקושי האישי שלך שלא קשור אליו

ובעלך עונה לצורך שלך במרחב פיזי אישי ובשימת לב וקבלה של הקצב שלך בבוקר - ע"י כך שהוא מאפשר לך זאת אחרי ההבנה השלמה שלו...

אותו כנ"ל בדיוק לגבי המתנות שהזכרת -

בעלך קונה לך מתנה -

את מחייכת ואומרת לו תודה רבה,

שאת מבינה שכך הוא מביע את האהבה שלו אלייך

שזה כיף לך וחשוב לך להרגיש שהוא אוהב אותך

ותודה רבה לו על המאמץ שעשה.

ורק אח"כ, למשל כמה שעות אחרי -

קובעים איזשהו זמן כיפי ונוח לדייט זוגי,

ואחרי ארוחה כיפית וטעימה, שהילדים ישנים, שהפלאפונים מכובים, שנחתם וכו' -

מכינים כל אחד רשימה של דברים שמשמחים אותי, ודברים שבן הזוג יכול לעשות כדי שארגיש אהוב/ה,

ומבקשת ממנו גם להכין רשימה כנ"ל של דברים שמשמחים אותו ודרכם הוא מרגיש אהוב -

ושניכם תולים זאת על המקרר / במגירה בחדר השינה,

וכך יש לכם מוכן כבר את זה...

את גם יכולה באותה שיחה להסביר לו שמתנות פשוט "לא עושות לך את זה",

ומסבירה לו מה כן,

ועדיין ממשיכה להדגיש את השמחה שלך בכוונה הטובה שלו וברצון הטוב שלו,

וכמה את מעריכה את זה ומודה על זה.

בצורה כזו,

לאט לאט,

שוב - בעלך עדיין ירגיש אהוב ורצוי

ואת תוכלי להעביר את הצורך שלך בקבלת אהבה בדרכים אחרות בדרך שלא "תוריד לו את הרוח מהמפרשים", אלא תעצים, תראה את המאמץ שכן נעשה,

תראה הערכה, אהבה וכו' - ומשם הדברים יכולים להמשיך להשתפר עוד ועוד ב"ה...

שוב,

זה על קצה המזלג ורק דוגמאות,

כדאי מאוד מאוד להרחיב ולהעמיק בדברים,

ובדגש על התאמה מדויקת וספיציפית *לכם*, לזוג הייחודי שאתם

וחייבים להכיר אתכם אישית כדי לענות בצורה נכונה.

יש כאן כ"כ הרבה רבדים ועומקים שאין לנו יכולת לדעת מהם...

יש כ"כ הרבה דברים שעברו ועוברים ביניכם ובחייכם המשותפים

למשל הזכרת את הלידה - שהרגשת חייבת שאמו תהיה בלידה, למרות שאת ממש לא רוצה בכך.

יקרה,

זו דוגמא אחרת לגמרי.

ודאי שאי אפשר להכריח אותך שחמותך תהיה בלידה שלך אם את לא רוצה,

אין כאן שאלה בכלל,

זה דבר גם הרבה יותר עמוק ומשמעותי ממה שתיארת עד כה.

ואם למשל אפילו "רק" זה יושב ביניכם,

וגורם לך להרגיש שלא רואים אותך ולא מכבדים את הרצון שלך -

חייבים להתחיל משם. מהבסיס.

אחרת אפשר לייעץ ולעשות המון דברים - ובעצם לא עשינו כלום.

כי הכל יהיה בגדר "פלסטרים" או בגדר עצות שלא מבינות ומזהות את הבסיס ואת השורש...

לכן יקרה, חוזרת על דבריי -

ממליצה לכם בחום למצוא את השורש לכל הדברים,

להתחיל לזהות ולהציף אותם אחד אחד ולטפל בהם.

אם לא מצליחים לבד - אז להיעזר באנשי מקצוע שמטרתם לסייע לכם להגיע לכך בשלמות ובליווי עוטף ומכוון.

שהוא יבוא לקראתך ויבין אותך ויחזק אותך בנושא.

רק הייתי מציעה שתסברי לו את זה שוב ולא בשעת מעשה,

בהצלחה רבה רבה לך אמן.

אני רק מנסה, אולי הבנתי אותך.. 

אולי בגלל שהרבה פעמים את מבליגה במקומות שקשים עבורך, ועדיין מתגברת ומבליגה, מבלי לפייס את עצמך, אז ההבלגה הזו כבר לא הבלגה או ויתור. זה פשוט שאת מקריבה את עצמך. וזה לא טוב. עכשיו, אחרי שנים של נישואין, ויתור והבלגות על חשבונך את מפצה את עצמך ועומדת על שלך בדברים שנשמעים 'פעוטים' כביכול, חיבוק. הרי זה נשמע- מה זה בסך הכל דורש ממך? שניה. אבל את עומדת על שלך אולי כדי לפצות את עצמך על דברים שויתרת בעבר ולא היית שלמה עם הויתור.

אז אם זה אכן כך, פשוט כל פעם שאת מרגישה שאת מוותרת, לפייס את עצמך, לדבר עם עצמך. להגיד לעצמך כל הכבוד על הויתור, ה' שמח בך, או כל דבר שירגיע אותך. ששימחת את בעלך, שגרמת לבית לנוע על מי מנוחות ולא עוד עקיצה/ להעמיד אותו במקום. 

ובדברים שאת מרגישה שגדול עלייך לוותר, להגיב בסבלנות כמו שכתבו פה כבר, ולהסביר לו שפה זה גדול עלייך ואת מבקשת שיבין אותך. ברגע שהוא יבין שיש מקומות שאת מוותרת ויש מקומות שקשה לך יותר- יכול להיות שהוא יכיל את זה יותר.  

זה בדיוק כמה שניות של הקרבה.. פשוט כאילו תני לו חיבוק "וזהו אחרי זה אני משוחררת?" עם חיוך ושלום. יחסוך לכם את כל זה...

כבר מהקריאה הראשונה של הפוסט שלך

הבנתי שזה ממש לא יושב על החיבוק לבדו

זה עוד הרבה דברים אחרים שאני מניחה שיכולים

לשגע אותך לאט לאט.

גם חמתי הייתה בלידה ולמרות שעזרה לי, לא רציתי שתהיה שם

בעלי (לשעבר) פשוט קרא לה למרות שביקשתי במפורש שלא תהיה

גם אימי לא הייתה

בקיצור מכירה קצת את הסוג הזה שהכל כביכול נעשה מאוד בנחמדות

ולטובתך ולך לא נעים לצאת הרעה.

אבל לא, תעצרי את זה לטובת שניכם, אין שום סיבה שלא תעשי מה שטוב לך

תגידי לו ושימי גבולות, ייפגע, יתגבר, זה בעל לא ילד

עדיף לכתוב יותר בעדינות

היא אמרה שיש לה ויסות חושי, כמדומני

כואב לי שככה מתקיפים אנשים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.