שומעים מדברייך (כאן ובהודעה הקודמת) תסכול גדול ועמוק והתמודדות רציפה עם פערים ביניכם ומה שהם מביאים איתם...

קודם כל חיבוק גדול על ההתמודדות והקושי

זה באמת מתסכל להרגיש כך, ולהרגיש כך לאורך זמן, ולהרגיש כך במקום שבו אנחנו רוצים להרגיש הכי הכי נעים ובטוח ובבית...

כתבתי לך גם בהודעה הקודמת, 

נשמע שיש כאן בבסיס משהו או כמה דברים שצריכים ליבון ביניכם.

צריך להבין ולהכיר כאן את התמונה הגדולה והשלמה -

גם שלך

גם של בעלך

וגם של הזוגיות שלכם -

אבל ממבט מקיף וכולל ולא רק דרך הודעה או 2,

כיוון שהתסכולים הללו (אצל שניכם) יכולים לנבוע או להצביע על דברים בכלל עמוקים יותר, שאלו רק "הסימפטומים" שלהם...

אחרי שתבררו את הכיוון הזה - של מציאת השורש לכל הדברים, בראייה רחבה, מקיפה ומעמיקה כאמור,

מציעה גם לנסות להתקרב כמה שיותר לראייה *זוגית* של הדברים -

שאם יש לך או לבעלך "בעיה" - זו לא הבעיה שלך / שלו - אלו זו הבעיה של *שניכם*,

ושניכם יחד מול הבעיה

ולא אחד מול ונגד השנייה.

כמו הרב אריה לוין זצ"ל שאמר לרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*.

זה שלכם.

יחד.

אתם בית אחד.

הבית המשותף של "אני123 ובעלה"

הבית ששניכם רוצים שיהיה שמח ואוהב

עבורכם, עבור הילדים,

עכשיו, בעוד 10 שנים, בעוד 20 שנים ולתמיד ב"ה.

ואם אתם נתקלים מול "בעיה" מסוימת (שיכולה להיות בדוגמת פערים או חילוקי דעות או אי-הסכמות וכן הלאה...) -

נסו קודם כל להבין אותה, לעומק

להבין מה בעצם קשה לך

מה בעצם קשה לו

מה קשה לשניכם

מה את יכולה לעשות כדי לבוא לקראתו, בלי שתרגישי שאת מאבדת את עצמך

ומה בעלך יכול לעשות כדי לבוא לקראתך, בלי להרגיש שהוא מאבד את עצמו?

איך אפשר לזהות את הצרכים של שניכם ולמלא אותם גם יחד?

איך אפשר שיהיה טוב *לכם* במציאות הזו שפירטת ובכל שאר המציאויות והמורכבויות בחיי הנישואין בפרט ובחיים בכלל?

זה לימוד,

זה מסע,

אבל זה אפשרי לגמרי!

אם לא מצליחים לבד - אז להיעזר באנשי מקצוע.

----------------------------------------

בנוסף לאמור, רוצה להציע עוד זווית הסתכלות.

אני מקדימה ואומרת שבמצב של כעס או תסכול בלב על בעלך - אולי קריאת הדברים לא תשיג את מטרתה כרגע,

אבל אני רוצה לבקש ממך שאחרי הרגיעה, או אחרי שתרגישי קצת יותר טוב,

אולי אפילו במוצאי שבת, אחרי שב"ה תנוחי ותאגרי כוחות,

נסי לקרוא את הדברים,

חלילה לא בטון מאשים או מבקר -

אלא בטון מברר

שרוצה להציע כאמור עוד זווית הסתכלות:

אם נקרא רגע את שתי הודעותייך - אבל הפעם מהכיוון של *בעלך*

הוא מגיע לפורום, פותח ניק,

וכותב את אשר על ליבו:

"שוב אני רוצה לתת לאשתי משהו.

להעניק לה.

להראות לה שאני אוהב אותה.

שאכפת לי ממנה.

להביע את אהבתי אליה בפועל.

בפעם הקודמת רציתי לקנות לה מתנה, לשמח אותה.

הפעם רציתי לתת לה חיבוק או להתחבק.

להביע גם במגע את האהבה הגדולה שלי אליה.

היא יודעת שאני אוהב חיבוקים.

שזו אחת השפות המרכזיות בהן אני מרגיש אהוב ומביע דרכן אהבה - 
12 שנה היא כבר יודעת את זה.

אבל כל פעם מחדש אני מרגיש דחייה.

מרגיש שהיא לא רוצה אותי,

שהיא לא רוצה את האהבה שלי,

שהיא דוחה אותי.

היא נפגעת שאני קונה לה מתנה, כועסת ומבואסת ממני

היא מתרחקת ממני כאשר אני רוצה לחבק,

כאשר אני שואל אם אפשר לחבק אותה? היא מתעצבנת עליי ונאנחת אנחה של יאוש שאומרת לי: מתי כבר תבין? כלום לא יצא ממך.

היום היה לשנינו יום חופשי. יום שישי.

הכנתי לעצמי קפה ושאלתי אותה: אפשר לתת לך חיבוק?
היא ענתה לי:
אני חושבת שאחרי 12 שנה הגיע הזמן שזה לא יהיה חוצץ בינינו ושזה לא יהיה מכשול בזוגיות שלנו
אני צריכה את המרחב שלי.

כאשר אמרתי לה: לא ידעתי שלהביא חיבוק זה לא לתת מרחב -

היא עוד יותר התעצבנה עליי, אפילו אם זה רק במבט שלה - אני כבר יודע שהיא פשוט מיואשת ממני ומתרחקת ממני

ואני לא יודע מה לעשות!

איך להסביר לאשתי שבאמת *באמת* אני לא מבין איך חיבוק, הבעת אהבה וקירבה ורצון לעטוף ולאהוב מתפרשת כחוסר נתינת מרחב?

איך אוכל להסביר לה שאני מרגיש שהיא דוחה אותי?

שהיא לא רוצה בקרבתי?

שאני מרגיש שהיא בכלל לא אוהבת אותי?

שאני מרגיש שכל צעד שאני מנסה נתקל בחומה של סירוב?

אני כבר חסר אונים..."

---------------------------------------------

אם אכן בעלך כך מרגיש,

צריך לחשוב כאן רגע מה אפשר לעשות כדי *שגם הוא ירגיש שרואים אותו*

וגם את תרגישי שרואים אותך

כי במצב כזה,

שכל אחד מרגיש שהוא "שקוף" כלפי השני,

שכל אחד מרגיש רק כמה הוא צודק והשני/ה פשוט לא מבינים, פשוט לא רוצים להבין,

פשוט מתעלמים, פשוט לא אכפת להם ממני... -

זה מצב שלא ניתן להתקדם בו וממנו.

אם כל אחד יכנס לרגע לראש של השני/ה, ללב של השני/ה,

ינסה להבין גם אותם, ולעומק

וגם את עצמו, ולעומק

ולבחון איך אפשר ש*אנחנו* נרגיש יותר טוב?

- זה מצב שיכול לקדם אותנו מאוד מאוד.

------------------------------------------

נקודה אחרונה שעלתה לי מקריאת הודעתך,

שהיא בעצם אולי התחלה של הבסיס והשורש שאותם תיארתי בתחילת הדברים -

היא המשפט שכתבת:

"כן אבל זה מצטרף לעוד רשימה של דברים שהוא פשוט לא מסוגל לכבד את הרצון שלי ואת מה שחשוב לי"

יקרה,

אם את מרגישה שבעלך לא מכבד אותך ואת הרצון שלך ואת מה שחשוב לך -

צריך ללכת אחורה למתי התחלת להרגיש ככה,

ומה היה שם,

ולמה

ולשים את הדברים בצורה מקרבת ואפקטיבית מול בעלך - שגם תוכלי לשמוע את הצד שלו ואיך הוא רואה את הדברים,

ורק אחרי נגיעה כזו בשורש, מצד *שניכם* תוכלו להתקדם.

כיוון שאם זה מה שאת מרגישה בלב - שבעלך לא מכבד את הרצון שלך -

לא משנה מה יאמרו לך גם 1,000 חברי פורום - זה לא יוכל לעזור לך להתקדם.

צריך לברר את זה.

לטפל בזה, בשורש.

ןלבחון האם ישנם עוד דברים שיושבים שם מתחת שיכולים להוות מכשול?

ורק אחרי שמבררים ומדייקים אחד אחד,

ופותרים אחד אחד

ועובריםן את ה- "סור מרע" -

ניתן לעבור ל - "ועשה טוב" - 

לעוד כלים לביחד הזוגי שלכם.

ב"הצלחה רבה רבה לכם!

שתזכו לראות אור שלם ואהבה שלמה ביניכם לאורך ימים ושנים ב"ה

דוגמא שיכולה לזהות את הצרכים המרכזיים של שניכם כאן ולענות עליהם יחד היא בתרחיש כזה:

(רק דוגמא כאמור, חייבים להכיר אתכם בפועל ולעומק כדי לדייק את זה...)

אם הצורך שלך כאן הוא מרחב אישי ללא מגע (כולל גם מסיבה של ויסות חושי, זה חשוב לציין זאת באמת)

והצורך של בעלך הוא להרגיש אהוב, רצוי וגם להצליח להביע אהבה אלייך -

ניתן לחשוב מה ניתן לעשות כדי ששניכם תקבלו את הצרכים הללו -

למשל:

א. בעלך שואל אם אפשר לחבק אותך -

את עונה לו:

איזה מקסים אתה שאתה רוצה לחבק אותי, ושואל אם זה בסדר כי אתה זוכר שבבוקר אני לא כ"כ אוהבת חיבוקים,

אני מבינה שכך אתה מביע אהבה,

אני גם אוהבת אותך מאוד מאוד

פשוט שמגע כרגע פחות מתאים לי - מסיבה אישית שלי שלא קשורה אליך בכלל!

קשורה לויסות החושי שלי,

לקצב שלי בבוקר,

וכן הלאה...

אשמח ברגע שיתאפשר גם לקבל ולהעניק את החיבוק, זה כיף גם לי, רק כרגע פחות בגלל כל הנ"ל "

ברגע שבעלך שומע את זה,

(ולא שומע בסאבטקסט או בטקסט עצמו: אתה מקרה אבוד, אף פעם אתה לא מבין אותי, אני לא רוצה את החיבוק שלך, אני צריכה מרחב ממך" וכן הלאה...

(לא שחלילה אמרת את זה, אבל לצערנו זה מה שבעלך יכול "לשמוע" מבין השורות אם גם הוא חש פגיעה מכך, ונשמע שכן...) -

אז שהוא שומע את המלל הנוכחי -

הוא בעצם שומע -

אשתי אוהבת אותי

אני רצוי

היא רוצה בי, זה פשוט משהו שלה עם עצמה של ויסות חושי, ואני יודע שברגע שזה יתאזן קצת אחרי הבוקר היא גם תראה את זה...

אבל הכי חשוב - אני מרגיש אהוב ורצוי ומוערך.

ואז הוא יוכל לענות:

"כן, בצורה הזו שהסברת אני הרבה יותר מבין ומקבל"

ואז גם את תרגישי "הוא רואה אותי. את הצורך שלי למרחב פיזי בבוקר. הוא מכבד את זה, יש לי את הצורך שלי"

ומפה אפשר להתקדם...

ז"א, ברגע שהבנתם אחד את הצרכים של השני -

אתם ממש מדברים אליהם - לצרכים -

אתם שניכם ממש "מסירים את האיומים" של שניכם בתת מודע

את מסירה את האיום של בעלך - איום שאומר לו שהוא לא אהוב ולא רצוי

ובעלך מסיר את האיום שלך - איום שאומר שלא מכבדים את המרחב שלך ולא קשובים לרצון שלך

את עונה לבעלך על הצורך להרגיש אהוב ורצוי, ***גם אם זה לא בצורת חיבוק כרגע אלא בשפות אחרות - של מילים, של חיוך, וכו' לדוגמא*** - ואומרת לו שאת אוהבת אותו,

מודה לו על הרצון הטוב,

מעריכה את זה,

ומסבירה את הקושי האישי שלך שלא קשור אליו

ובעלך עונה לצורך שלך במרחב פיזי אישי ובשימת לב וקבלה של הקצב שלך בבוקר - ע"י כך שהוא מאפשר לך זאת אחרי ההבנה השלמה שלו...

אותו כנ"ל בדיוק לגבי המתנות שהזכרת -

בעלך קונה לך מתנה -

את מחייכת ואומרת לו תודה רבה,

שאת מבינה שכך הוא מביע את האהבה שלו אלייך

שזה כיף לך וחשוב לך להרגיש שהוא אוהב אותך

ותודה רבה לו על המאמץ שעשה.

ורק אח"כ, למשל כמה שעות אחרי -

קובעים איזשהו זמן כיפי ונוח לדייט זוגי,

ואחרי ארוחה כיפית וטעימה, שהילדים ישנים, שהפלאפונים מכובים, שנחתם וכו' -

מכינים כל אחד רשימה של דברים שמשמחים אותי, ודברים שבן הזוג יכול לעשות כדי שארגיש אהוב/ה,

ומבקשת ממנו גם להכין רשימה כנ"ל של דברים שמשמחים אותו ודרכם הוא מרגיש אהוב -

ושניכם תולים זאת על המקרר / במגירה בחדר השינה,

וכך יש לכם מוכן כבר את זה...

את גם יכולה באותה שיחה להסביר לו שמתנות פשוט "לא עושות לך את זה",

ומסבירה לו מה כן,

ועדיין ממשיכה להדגיש את השמחה שלך בכוונה הטובה שלו וברצון הטוב שלו,

וכמה את מעריכה את זה ומודה על זה.

בצורה כזו,

לאט לאט,

שוב - בעלך עדיין ירגיש אהוב ורצוי

ואת תוכלי להעביר את הצורך שלך בקבלת אהבה בדרכים אחרות בדרך שלא "תוריד לו את הרוח מהמפרשים", אלא תעצים, תראה את המאמץ שכן נעשה,

תראה הערכה, אהבה וכו' - ומשם הדברים יכולים להמשיך להשתפר עוד ועוד ב"ה...

שוב,

זה על קצה המזלג ורק דוגמאות,

כדאי מאוד מאוד להרחיב ולהעמיק בדברים,

ובדגש על התאמה מדויקת וספיציפית *לכם*, לזוג הייחודי שאתם

וחייבים להכיר אתכם אישית כדי לענות בצורה נכונה.

יש כאן כ"כ הרבה רבדים ועומקים שאין לנו יכולת לדעת מהם...

יש כ"כ הרבה דברים שעברו ועוברים ביניכם ובחייכם המשותפים

למשל הזכרת את הלידה - שהרגשת חייבת שאמו תהיה בלידה, למרות שאת ממש לא רוצה בכך.

יקרה,

זו דוגמא אחרת לגמרי.

ודאי שאי אפשר להכריח אותך שחמותך תהיה בלידה שלך אם את לא רוצה,

אין כאן שאלה בכלל,

זה דבר גם הרבה יותר עמוק ומשמעותי ממה שתיארת עד כה.

ואם למשל אפילו "רק" זה יושב ביניכם,

וגורם לך להרגיש שלא רואים אותך ולא מכבדים את הרצון שלך -

חייבים להתחיל משם. מהבסיס.

אחרת אפשר לייעץ ולעשות המון דברים - ובעצם לא עשינו כלום.

כי הכל יהיה בגדר "פלסטרים" או בגדר עצות שלא מבינות ומזהות את הבסיס ואת השורש...

לכן יקרה, חוזרת על דבריי -

ממליצה לכם בחום למצוא את השורש לכל הדברים,

להתחיל לזהות ולהציף אותם אחד אחד ולטפל בהם.

אם לא מצליחים לבד - אז להיעזר באנשי מקצוע שמטרתם לסייע לכם להגיע לכך בשלמות ובליווי עוטף ומכוון.

שהוא יבוא לקראתך ויבין אותך ויחזק אותך בנושא.

רק הייתי מציעה שתסברי לו את זה שוב ולא בשעת מעשה,

בהצלחה רבה רבה לך אמן.

אני רק מנסה, אולי הבנתי אותך.. 

אולי בגלל שהרבה פעמים את מבליגה במקומות שקשים עבורך, ועדיין מתגברת ומבליגה, מבלי לפייס את עצמך, אז ההבלגה הזו כבר לא הבלגה או ויתור. זה פשוט שאת מקריבה את עצמך. וזה לא טוב. עכשיו, אחרי שנים של נישואין, ויתור והבלגות על חשבונך את מפצה את עצמך ועומדת על שלך בדברים שנשמעים 'פעוטים' כביכול, חיבוק. הרי זה נשמע- מה זה בסך הכל דורש ממך? שניה. אבל את עומדת על שלך אולי כדי לפצות את עצמך על דברים שויתרת בעבר ולא היית שלמה עם הויתור.

אז אם זה אכן כך, פשוט כל פעם שאת מרגישה שאת מוותרת, לפייס את עצמך, לדבר עם עצמך. להגיד לעצמך כל הכבוד על הויתור, ה' שמח בך, או כל דבר שירגיע אותך. ששימחת את בעלך, שגרמת לבית לנוע על מי מנוחות ולא עוד עקיצה/ להעמיד אותו במקום. 

ובדברים שאת מרגישה שגדול עלייך לוותר, להגיב בסבלנות כמו שכתבו פה כבר, ולהסביר לו שפה זה גדול עלייך ואת מבקשת שיבין אותך. ברגע שהוא יבין שיש מקומות שאת מוותרת ויש מקומות שקשה לך יותר- יכול להיות שהוא יכיל את זה יותר.  

זה בדיוק כמה שניות של הקרבה.. פשוט כאילו תני לו חיבוק "וזהו אחרי זה אני משוחררת?" עם חיוך ושלום. יחסוך לכם את כל זה...

כבר מהקריאה הראשונה של הפוסט שלך

הבנתי שזה ממש לא יושב על החיבוק לבדו

זה עוד הרבה דברים אחרים שאני מניחה שיכולים

לשגע אותך לאט לאט.

גם חמתי הייתה בלידה ולמרות שעזרה לי, לא רציתי שתהיה שם

בעלי (לשעבר) פשוט קרא לה למרות שביקשתי במפורש שלא תהיה

גם אימי לא הייתה

בקיצור מכירה קצת את הסוג הזה שהכל כביכול נעשה מאוד בנחמדות

ולטובתך ולך לא נעים לצאת הרעה.

אבל לא, תעצרי את זה לטובת שניכם, אין שום סיבה שלא תעשי מה שטוב לך

תגידי לו ושימי גבולות, ייפגע, יתגבר, זה בעל לא ילד

עדיף לכתוב יותר בעדינות

היא אמרה שיש לה ויסות חושי, כמדומני

כואב לי שככה מתקיפים אנשים

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.