מצטרפת להמלצה בצורה אדישה ובלי משפטים ארוכים פשוט להחזיר למיטה שוב ושוב ולחזור על משפט שמתאים לכם
"עכשיו לילה ואנחנו הולכים לישון"
"לילה טוב ..."
וזהו! לא לשבת שם. תאמיני לי את תודי לי..
אחרת תפתחי שרשור בקרוב של " איך מלמדים אותם לישון בלי להיות לידם..."
ותסמכי עליו הוא חכם והוא מבין הוא בודק את הגבול ואת צריכה להשאיר את הגבול במקום.
ממני שהעבירה נינג'ה שהייתה מטפסת כבר בגיל שנה ו-3חודשים ...
מביאה לו מים אם ביקש מחזירה למיטה "עכשיו הולכים לישון.."
וזהו.
עניין של כמה ימים ואת מאחורי זה !
ויתחזקו לגבי עצמם וידעו לעומק שגם הם כשהם יצטרכו אתם תהיו שם לצידם...
הכל עובר דרך הרגשות שלנו, ההורים. אם אנחנו מקבלים את האתגר באהבה זה עובר לילד ולאחיו. בהצלחה
לחשוב איך מטפלים בזה. קנאה בין אחים היא טבעית בהחלט, אבל צריך שילד ירגיש ביטחון ואהבה מכם שחזקה מהקנאה הטבעית הזאת. אני הייתי לוקחת בהזדמנות הזאת בשתי ידיים ללכת למנחת הורים שתיתן לכם פגישה או יותר שתכוון אתכם איך לעשות את זה הכי נכון. פשוט הזדמנות בשבילכם ללמוד ולהשתפר
פשוט בצורה מונוטונית וחוזרת על עצמי.
"את לא קמה מהמיטה אנחנו עכשין הולכים לישון"
וככה שוב ושוב..
לא לשנות נוסח..לא להרים ..באותה צורה..
זה עניין של כמה ימים.
אבל אני מאלה שלא נשברות לא מרימה..לא "רק היום" ולא יושבת לידה.
לפעמיים הייתה צוחקת והולכת אחרי..
לפעמיים בוכה..
לפעמיים צועקת
אבל התגובה שלי תמיד הייתה אותה תגובה והיא למדה שזה לא משנה מה היא תעשה היא תקבל את אותו מענה.
אני מחזירה אותה למיטה עם משפט ונשיקה.
וזהו.
היום היא כבר בת שנה וחצי וזה לא אישו..היא פשוט הולכת לישון..
קורה שפתאום באה אבל אני מחזירה וזהו..
גם עם הגדול שלי עשיתי את זה...
אין שום סיבה לכלוא אותו בלול כי לנו זה יותר נוח..חינוך זה עבודה קשה אבל מתגמלת.
זה גם גיל שמתחילים להיגמל וגם ככה צריך שתהיה לו נגישות בהמשך לשירותים וכדומה..
אני מחזקת אותך להמשיך בדרך שלך אבל בהתמדה!
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
בהחלט שכן
אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת
אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג
אולי יש לה הרבה עזרה
אולי היא תקתקנית
יש ויש
העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה
מכירה כמה נשים כאלה
ברור שאין מושלם
אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.
ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
לא מחייב שזה שקר,
אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר
תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.
תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב
מחר יום חדש.
אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת
כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.
זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.
נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.
אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.
למה זה טוב? תראי סדרה במקום.
אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?
תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.
אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.
זה לא להסתכל באינסטגרם...
אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...
ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..
וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.
שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ
תקתקו פה
וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה
אז הבית היה מתוקתק
אבל לא הכל ורוד
בכלל לא
לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים
לגבי האינסטגרם
אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה
אם משהו עושה לי רע
זה הזמן לגלול הלאה
זה כל היופי ברשת
שזה בלחיצת כפתור
את מספרת שכיבסת בחול המועד
מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)
אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....
כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים
ומציאות חיים אחרת
נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול
ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף
יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים
אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן
כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים
זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...
אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר
אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)
ואין שבת מוכנה
ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית
מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.
ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ
הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.
איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.
מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).
מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).
רעיונות-
-מקלחת טובה
-טיול בחוץ
-קפה ושוקולד מפנק
-לפגוש חברה
-טלפון למישהי שמחזקת אותך
-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך
-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)
-ללכת לקנות פרחים לשבת
וברצינות
אנחנו לא במרוץ
לוקח לגוף ולנפש זמן
ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת של מלחמה
לחזור לעצמם
ממילא
הקצב אחר
הכוח אחר
האיכות שונה.
הכל בסדר!
תנשמי
תכיני לך קפה
תשבי ותשתי בנחת ממש.
הכל
יחכה.
את העיקר של הבית
שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה
קודם כל לעצמך!
שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן
ואל תדאגי.
תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת
שפחה (כן, זאת המילה)
של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,
עייפה
מרוטה
רק מתה להוריד את האיפור
שצורחת על הילדה שרוצה לשחק
לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון
אז באמת
שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא
ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת
אבל באמת באמת
את
כמו שאת
את הכי טובה!
יצר כפיו של בורא עולם ❤️
באמת שחיזקתן אותי!
כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות
ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.
ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞
אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.
הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד
המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא
תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק
יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה
שייערב להן. אני לא שם
בס"ד
זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.
וזה מצב של ברכה!
כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,
בלי להשוות את עצמו לאחרים,
בלי צורך להראות לאחרים,
בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.
היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).
והתחושות שלך ממש לגיטימיות,
עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.
עם הזמן
והניסיון
והילדים שגדלים
ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'
אפשר להשתפר ולהשתכלל
אבל תזכרי שאת כבר טובה
איך שאת עכשיו
אמא לילדים
ולתינוקת קטנה
שעברה מלחמה!!!
ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)
ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם
כל זה זה כבר המון!!!
ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!
ותכונות טובות!
ואיכויות!
ומעשים טובים!
מה שאת רוצה לשכלל
בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.
עכשיו הכי חשוב
לחבק את עצמינו
להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות
ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️
בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.
אנחנו בירידת מתח רצינית.
(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).
חיבוק גדול יקרה שאת!!!!
ברור שהכל מציף
והרבה נשים לא הספיקו
רק לא מפרסמות את זה...
מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,
אני מתמודדת מנוסה.
לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.
המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.
הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.
אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).
רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.
אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.
מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.
התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו
אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.
זה ממכר.
זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.
אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.
אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.
אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.
בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.
וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.
העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.
ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק.
מציג מצב אמיתי ..
אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה
כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף
ובואי גם אם זה אמיתי
לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .
את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות
זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש
שבת שלום
אצל אף אחת לא וורוד
אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד
תודה לה' יםםם של כביסות
וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים
ועדיין...
איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...
רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.
לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.
תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.
לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.
אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.
כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
על מקרה שונה מאוד מזה של הפותחת ואין מה להשוות.
גרירה ונעילה של דלת לעומת פיתרון מוסכם מראש על שניכם.
שגם עליו אפשר לחלוק אבל כל אמא והדרך שלה.
בשונה מהמקרה של הפותחת שזה קו אדום לכל הדעות.
לא נראה לי ששום גישה טיפולית תומכת בהפעלת כוח וגרירה של ילד ונעילה בחדר.
משהו נגד בחילות בהריון?
מרגיש לי שזה רק למקרים ממש קיצוניים
או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.
אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.
לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.
מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב!
ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.
לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת.
בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.
אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.
לק"י
לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.
יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).
לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות
אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.
בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול
אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.
תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.
לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.
בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים
באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה
לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?
מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה
אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך
מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון
תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.
כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....
ממש ממש לא!
ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.
לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.
הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.
בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.
(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).
בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.
אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.
ת. דאון לא.
(אינני רופאה)
הרופא ילדים לא היה מודאג.
היית בבדיקת התפתחות?
ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו.
אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.
ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה
אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...
ותודה על העידוד
לא יודעת אם כדאי או לא
מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.
מילא בחדר אחד עם חולה
אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה
אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת
כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..
אפילו לא ראינו דופק
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
לא לכולם זה מתאים.
מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב
אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.
לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...
ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..
וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.
אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.
פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.
אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.
גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.
חיבוק ומלא כוחות..!
אמהות בדור הזה אלופות!
