מה איתו עצמו??

הוא אדם צנוע בהליכותיו???

זה הכי חשוב

מעמד סוציואוקנומי זה דבר חשוב אבל כמו שאמרת בעצמך זה לא כזה חשוב.

לא צריך להיות 'ראוי' למשהו ממעמד סוציואוקנומי גבוה.

אם יש לו מידות טובות את תרגישי שיש לך מרחב נעים לידו והמעמד הכלכלי שלו לא ישפיע לרעה בבטחון שלך.

בעיני זאת אחריות שלו להרגיל אותך לעושר שלו ולסביבה שבה הוא חי

וזאת זכות שלך לדרוש התאמה

בדיוק כמו שאחריות שלך להרגיל אותו לדברים החריגים שמאפיינים אותך (מניח שיש כמה)

ואם היה לך משהו לתת הוא יכול היה לדרוש ולצפות ממך לשלב אותו בעולם שלך

את לא צריכה לקחת בחשבון את הכסף שלו. זאת אחריות שלו לדאוג שזה לא יפגע אלא יתרום לקשר.

ובגלל שזה שלו, הוא ידע יותר טוב איך לנהל את הפער הזה

יש אנשים שכפשוטו כמשמעו - טחונים בכסף. ומתנהגים ככ פשוט וצנועים

ויש ממש ההפך

יש מלומדים מאוד, וממש לא משוייצים בידע

ויש כאלה עם חצי תואר כבר עם אף בשמיים

את צריכה להסתכל על המידות שלו 

בעיני בחור שמקבל מלגה מהישיבה / המשפחה ומשקיע את זמנו בלימוד תורה זה נהדר ומשמח שיש למשפחה יכולת כלכלית לעזור. 

אני הייתי בודקת את המידות שלו
האם הוא עושה דברים מתוך נוחות? האם הוא יודע לקחת אחריות? לוותר ? לדאוג לאחרים ? 
האם הכסף הוא מטרת על? איך רמת החיים שלו כבחור? 
האם הוא מנצל את הזמן שלו.? 

ובלי קשר- בסוף אנחנו רוצים להתחתן עם המוכר והדומה לנו ויכולה להבין למה זה גורם לתחושת אי נוחות. 

בעיני אם הבחור מתנהג בפשטות וצניעות ולוקח אחריות על חייב זה דווקא נהדר שיש למשפחה יכולת לעזור

בהצלחה!

תודה רבה לכל מי שהגיב, כתבתם דברים חכמים. בפועל, הוא חתך אחרי פעם אחת, אז זה כבר פחות רלוונטי. אבל עדיין מטריד אותי באופן כללי:

בנות, אף פעם לא התפלאתם למה מישהו הסכים לצאת אתכן?

לא קרה לכן אף פעם שמישהו הציע לכן לצאת עם מישהו, ואתן שומעות את הפרטים, ואומרות, וואו, הוא הרבה יותר 'שווה' ממני, למה הוא בכלל אמר כן?

זה לא שאני חושבת שאני לא ראויה לבן זוג, אלא ספציפית לאדם המסוים הזה.

אבל אם זה לא משהו חיצוני, אלא משהו אישיותי, האם הייתם מוכנים להיות בזוגיות עם אדם שבעינכם הוא הרבה יותר מכם?

מה שמפריע לי זה ההדדיות בעניין הזה. יצאתי פעם עם מישהו ששידר לי שאני הרבה יותר ממנו (כולל אחרי שנפרדנו, ואמר שאני ראויה למישהו הרבה יותר טוב ממנו), והיה לי קשה להעריך אותו. (וזה לא שהוא לא היה אדם טוב, יותר חסר ביטחון בקטע קיצוני מאוד). כלומר, אני רוצה לצאת עם מישהו שאני אעריך אותו, אבל שהוא גם יעריך אותי, ולא מתוך מקום של רחמנות או משהו כזה.

והשאלה היא איך מתמודדים עם הפער הזה שבין הרצון להעריך מישהו בלי להרגיש רגשות נחיתות.

אני נתתי דוגמא למשהו כלכלי. אבל זה יכול להיות כל דבר, לדוגמה:

שווה יותר אקדמית: לי אין תעודת בגרות ולך יש תואר שני

שווה יותר חיצונית: אני ממש יפה חיצונית, ואתה ממש לא

שווה יותר חברתית: אתה מוקף כל הזמן חברים, מסמר הערב, ואני זאבה בודדת (לא מבחירה)

שווה יותר רוחנית: אני מקפידה על XYZ ואתה אפילו לא בכיוון

שווה יותר אישיותית: אני אגוצנטרית ואתה ממש לא.

אמנם אני לא יפה כל כך אבל מישהי יפה בחרה בי

אמנם אני לא עשיר כל כך אבל מישהי עשירה בחרה בי

וכו'

בדרך כלל לכל אחד יש את הדברים שהוא יותר חזק בהם, כך שנוצר איזשהו איזון

אבל בשביל זה צריך שמישהו יבחר בי...

אני לא מחפשת בהכרח מישהו שדומה או שונה ממני, אלא מישהו שאיתו אוכל לצמוח יחד.

אבל עדיין נתוני הפתיחה שלנו לפעמים מאוד שונים..

מה שאמרתי הוא שכשמגיעים לשלב שבחרו בי, כמה שהצד השני יותר "שווה" אז זה תחושה טובה יותר 

לא רק בגלל שאני סחורה טובה יותר

אלא כי כזוג אנחנו מוצלחים יותר

(אם נגיד אני טיפש והיא חכמה, היא משלימה את החסרון שלי. למען הסר ספק - אני לא טיפש)

זה בעיקר נובע מזה שבהתחלה אנחנו לא רואים בנאדם כמכלול אלא כאוסף של פרטים ואנחנו משלימים את הפרטים שחסרים לנו בדמיון. אחרי שמכירים בנאדם רואים שהוא אנושי וגם לו יש אהבות, שנאות, תקוות אכזבות, יתרונות חסרונות...

בכללי אפשר ליצור חיבור ומידה ויש שיח משותף. 

השיפוטיות שאת מציגה (הוא "שווה יותר ממני") היא בהסתכלות על הקשר מחוץ אליו בהתסכלות של קשר קיים מפנים - זה בכלל לא השיח. השיח מתרכז באהבה ההדדית ולא ברמות ה'שווי' שלנו. 

כן חושב שיש מקום מסויים (!) לשיפוטיות, אך כדאי לזכור שהיא בתופת רק בהתסכלות מבחוץ ולא בהסתכלות מבפנים.

מתי שעדיין אין קשר, טבעי שדמיונות ומחשבות יצצו..

שלרוב זו תמונה שאני בונה מתוך כרטיס, בלי להכיר את האדם.

(אני חושבת שפעם היה על זה שרשור ) אני לא חושבת שהייתי מוכנה לצאת עם משה רבינו, כי הוא הרבה יותר שווה ממני... אני כן חושבת שיש כאן איזשהו פער אובייקטיבי, וכשהוא לא לטובתי, אני מוצאת את עצמי כאילו נלחמת על עצמי - אני רוצה את הקשר הרבה יותר ממה שהוא רוצה אותו, ואני בכלל מוקירת תודה שהוא הסכים בכלל לצאת איתי...

בצורה ישירה לכל הפחות, אלא בגלל שלא תהיה לכם שפה משותפת.

במידה ויש שפה משותפת ויש תחושה נעימה - אז נראה שאין בעיה ליצור קשר.

יכול להיות שה'מעמד' של בנאדם משפיע על התחושה הנעימה איתו, וכמובן זה סובייקטיבי.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

מזכיר לי את השיר הנחמד הזה (באנגלית)

וכמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם