אני בחופש עם הילדים במשך חודשיים, לא שולחת לקייטנות (עובדת משרד החינוך..).
מבחינתי יש לתקופה הזו הרבה יופי משפחתי. במשך השנה, למרות שאני לוקחת אותם ב-2, בלי צהרון, לא מספיקים לעשות כל כך הרבה. חוזרים הביתה לארוחת צהריים, הרבה פעמים הולכים לחברים או מזמינים חברים, וגם אם לא - בערך ב-4 יוצאים החוצה, וחוזרים לארוחת ערב. לפעמים מספיקים עוד קצת בבית, אבל לא תמיד, כי יש גם שיעורי בית של הגדולה שגם תופסים חלק מהזמן.
בחופש יש הזדמנות להיות ביחד לאורך זמן, לנצל את המשחקים שיש בבית, לעשות דברים יותר מיוחדים כמו יצירות מיוחדות, משחקי דימיון, צביעה בצבעי מים, לימוד משותף (ברמה של הילדים), חוברות עבודה, דפי צביעה, בריכה, וכו'.
וזה נכון שהרבה פעמים זה גם כולל מריבות של הילדים. וזה מעצבן ומבאס שעד שאנחנו ביחד, הם בוחרים לריב ולא ליהנות ביחד. אבל זו גם הזדמנות ללמוד להסתדר ביחד, לפתור קונפליקטים, להחליט ולבחור אם לוותר וליהנות או להתעקש ולהישאר באווירת מעצבנת.
פעם בכל פעם שהם היו רבים הייתי מתלבטת אם היה שווה להשאיר אותם בבית, ואם לא היה עדיף כבר לשלוח לקייטנה וזהו. אבל אני חושבת שהזמן הזה הוא חשוב ונכון, גם אם הוא כולל מריבות. ובסוף החוויה של הילדים היא טובה, וזה מה שחשוב.
עם תינוק בן שנה וחודשיים זה באמת יותר מורכב להפעיל אותם כי הוא קטן בשביל להצטרף, ויכול להפריע בהרבה פעילויות.
בני כמה הגדולים יותר?
