הציעו לי מישהו, אמרתי כן.
הייתה לי אחרי זה התלבטות ודיברתי איתו על זה..
במקביל גם הוא העלה איזה סטטוס בווצאפ וזה נראה שזה פחות הכיוון😐
ואז נזכרתי שיש מישהו שמכיר אותו ושאלתי אותו עליו וממנו היה נשמע שפחות...
מתלבטת מה לעשות אם לבטל לפני הדייט וזהו? הוא יודע שהייתה לי התלבטות לגבי משהו עליו.
תבטלי, לטובת לשניכם.. דורש התגברות מסויימת אבל ממש שווה את זה. ברור.
אם אני אצטרך לשאול מאנונימי זה יהיה כנראה אנונימי מכולם :/
א. להבא כדאי לחשוב לפני שמחליטים להמשיך ולברר מה שחשוב
זה מאוד פוגע בצד השני (נכון לשני המינים)
ב. אם אין מצב- לבטל מראש בכבוד ולא להטריח אותו סתם
אז אם זה משהו שממש ברור כשמש בצהריים שלא - אז אולי כן. אבל כל עוד שזו רק התלבטות - כדאי להיפגש בכל זאת.
בתור הבחור הייתי מעדיף שתבטלי את הפגישה
ובכל זאת - כאן הוא ידע שאת מתלבטת.
את יכולה להעלות מולו את הנושא:
"אני מרגישה שאתה בכיוון כזה וכזה, ולכן כנראה לא ארצה. אם חשוב לך, אני אבוא בכל זאת לפגישה, בלב נקי עד כמה שאפשר, ואתן לך הזדמנות לשנות את דעתי."
אבל אולי הוא רוצה שהיא תתן לו הזדמנות?
אולי הוא מאמין ביכולות שלו לשנות את התחושה שלה?
לכן אני חושב שהיא צריכה לתת לו את ההזדמנות הזאת
קשה מאוד לגרום לשינוי בעניין מצד מישהו אחר.
ממש לא כיף לצאת להפגש עם משהו שלא מעוניין להפגש. זה נראה לי אפילו יותר פוגע שקולטים את זה.
מה שאני אמרתי היה, שאם בחורה סיכמה עם בחור על דייט, ופתאום קיבלה מידע ושינתה את דעתה, אני חושב שמן הראוי לתת לו הזדמנות לשנות את דעתה בחזרה.
האם הוא ירצה? האם הוא יצליח?
פחות מעניין אותי. זה עניין שלו.
אבל אני חושב שכן יש לה מחוייבות לפחות לתת לו את ההזדמנות לזה.
היא יכולה להסביר לו בדיוק מה המצב, והוא יחליט מה הוא רוצה לעשות עם זה.
באמת לא מובן לי למה אתם מתאמצים כל כך לייאש את הבחור.
אם הוא רוצה להתייאש הוא יצליח בלי העזרה שלכם
אם הייתי במקומו הייתי רוצה שהיא תבטל את הפגישה, זה בסדר שאני אומר את זה?
יצא לי כמה פעמים שביטלו דייטים וזה מבאס, לא מכחיש. אבל למפרע יודעים ואחרי זמן ממה מרגישים - שאם היא לא רצתה - אז לא. זהו.
להיפך, הרבה יותר לא נעים ועלול לפגוע ש'עושים לך טובה' בכדי להפגש. זה גם נשמע לי ממש לא שייך ומעמיד את שני הצדדים בעמדה ממש לא נוחה.
למה לייאש את הבחור? - בשבילו היא אחת מאלף... בודאי שתהיה מישהי שתרצה והיא תהיה מתאימה לו
ונראה שכולם מסכימים על מה הוא היה אומר אם היא הייתה שואלת אותו
היו פעמים שביטלו לי פגישה
והפריע לי שהן אפילו לא נתנו לי הזדמנות.
הן התקשרו, הסבירו שדעתן השתנתה, ולך תנחש מה השקר שהן שמעו עלי.
אני יודע על עצמי שאני הייתי רוצה לקבל הזדמנות, גם ממישהי שחושבת שהיא לא תרצה פגישה נוספת (הרי כמה פגישות ראשונות שלא המשיכו היו לי, בלי קשר לזה? לא יזיק לי עוד אחד)
אז גם אם נניח שיש בחורים שיגידו שהם לא מעוניינים, בשביל אותו בחור שיהיה מעוניין, לא שווה להציע?
באמת שיש חשד להפצת שקרים זה נשמע אירוע אחר.
אני אישית לא רוצה לקבל הזדמנות אלא לבוא ממקום שרוצים אותי.
כל דייט שלא צלח הוא מותיר רושם מסויים. גם הבחור שכן רצה שיתנו לו עוד הזדמנות ירגיש בסוף תחושה לא נעימה בדייט. וגם עד כמה היא צריכה להקריב מעצמה בשביל אותו בחור?
עד כמה זה טוב לבחור עצמו?
אם הבחור יהיה אתה, אתה תגיד לא
ואם זה יהיה אני, אני אגיד כן
אבל אם החלטת בשבילי שאני לא מעוניין, זה לא בסדר
היא מחליטה
וגם שוב - נניח שהבחור רוצה והיא ממש לא רוצה וחושבת שלא יצא מזה כלום. אתה חושב שהיא צריכה להקריב מעצמה בשבילו? ככה ראוי? אולי להיפך? אולי צריך לאפשר לה לנוח מדייטים שהיא חושבת שלא יצא מהם שום דבר בגלל שמי יודע כמה מחכים לה כאלה ואלו התמודדויות היא תעבור?
אם היא תתפוס דייט כסיטואציה מרצה ולא כיפית זה יכול להשפיע עליה. זה נראה לי קריטי בשבילה השיקול הזה
היא סיכמה עם בחור להפגש
ועכשיו היא מפירה את הסיכום הזה
אם היא לא רוצה לצאת לדייטים סתם, אז שתעשה בירורים רציניים יותר לפני שהיא אומרת כן
ואם לא, שתשא באחריות
ברור שיש מקרה קיצוני שהתברר שבאמת לא רלוונטי בכלל, אבל אז בדרך כלל גם הבחור יסכים
ואם יש מקרה קיצוני ממש שהבחור עדיין מעוניין ולדעתה לא רלוונטי, אז במקרה כזה אני לא אתעקש
נשמע לי ממש לא נעים שעושים לך טובה שנפגשים איתך.
נשמע לי ממש לא נעים להפגש בידיעה שהדייט הולך להיות מיותר.
זה נשמע לי דבר טריוואלי ולא דבר שייחודי רק אצלי.
מסכים איתך שיש מקום למחשבה על המקום של הבירורים להבא... אבל אנחנו בני אדם ויש פה הרבה רגש שמעורב בהחלטות ואנשים טוועים בזה. לא מצדיק בכלל, אבל זה נראה לי תופס מקום מאוד מסויים.
יש מקום מאוד חשוב לאמירה ואם היא חוזרת בה - זה משמעותי, אני מסכים לגמרי. אבל זה נראה לי דיון אחר. לא קשור לדיון האם להפגש או לא.
ובכל זאת אנחנו מצפים מאנשים להיות מנומסים
וכן, להגיע לפגישה כי הבטחת זה חלק מזה
ויכול להיות בחור שזה חשוב לו
האם בכל סיטואציה תמיד זאת בדיוק אותה נוסחה?
לא, ברור שלא
אבל זה שלך ולעוד שני מיליארד אנשים בעולם יש תפיסה שהם היו מעדיפים משהו מסוים
לא אומר שלא צריך לקחת בחשבון את אותם אנשים שהיו מעדיפים אחרת
ולכן בסופו של חשבון, מה שאמרתי היה
1 הסכמת לדייט, יש לך אחריות
2 רוצה לבטל, אפשר להבין
3 חשוב מאד שהבחור לא ייפגע ולכן חשוב לדבר איתו על זה
4 אם הוא יאמר שהוא מבין את המצב ובכל זאת יעדיף להפגש, אני חושב שראוי לקחת את הבקשה הזאת בחשבון
5 להחליט בשבילו שהוא לא רוצה זה ממש לא יפה
הגיוני, כי אנחנו אנשים שונים .
אני גם לוקח את הסיכום בצורה משמעותית וחושב מאוד שכדאי להשתדל בזה.
אמנם כנראה שלגבי שאר הדברים (מה המשמעות של דייט מיותר, עד כמה צריך להקריב) אנחנו תופסים אחרת ולכן אנחנו חולקים.
להיפך - לפי דעתי לקיחת האחריות לטובת הזולת היא לא הפגש איתו לפי מה שנשמע פה.
נגיד והיא אומרת - הייתי מעדיפה שלא להפגש, שמעתי שאתה __
והוא אומר - אוי אני באמת מבין אותך. אבל אולי זה משמים שקבענו פגישה, ולכן אני מבקש שבכל זאת תתני הזדמנות
ולכן אני לא מבין בכלל מה השאלה.
השאלה האם יש סיכוי שיצא מזה משהו טוב - אם היא חושבת שכן - שתלך על זה!
אם לא - אז למה בכלל? רק כדי לרצות משהו? עד כמה בנאדם רוצה שיעשה דברים רק כדי לרצות אותו?
ביום כיפור אתה בוכה ומתחנן שיתנו לך הזדמנות שניה.
בא מישהו ומבקש ממך שתתן לו אתה - לא תתן?
היא נקודת מוצא שמאוד קשה שיצא ממנה קשר בריא
.לא משם בונים קשר.
זאת לא הזדמנות שנייה, זאת הזדמנות ראשונה. פגישה פיזית היא ההזדמנות היחידה האמיתית מבחינתי.
"ורחמיו על כל מעשיו", בודאי. אבל רחמנות גם עליה. היא תעבור הרבה. אולי כדאי שנרחם עליה גם. היא זקוקה לכך לא פחות.
למה כל כך קשה לקבל, שיש מי שישמח שהבחורה ששמעה עליו דברים רעים תהיה מוכנה לא לקבל את הלשון הרע הזה אלא לתת לו הזדמנות? (שניה, ראשונה, מה זה משנה?)
אני לא אומר שכל בחור רוצה את זה
אני לא חושב שהבחורה צריכה להקריב את חייה כדי להוציא את זה לפועל
אני שב ואומר משהו פשוט מאד -
יש אנשים שמאמינים שאם יתנו להם הזדמנות הם יפתיעו לטובה
ולכן במקום שיש הצדקה לזה, אני מעודד את זה
כאן יש הצדקה, כי יש לה מחויבות מסוימת כלפי הבחור (היא פנתה אלינו בשאלה, נכון?)
ולכן אני חושב שראוי שהיא תאפשר לו לבקש פגישה בכל זאת
ולא שהיא תחליט בשבילו שעדיף שהיא לא תפגוש אותו מתוך רחמים
(משגע אותי הויתור העצמי שאנשים עושים לעצמם. תעבדו על המידות. לא רציתם לפגוש מישהו, יצא שאתם כן צריכים, אל תבואו עם פרצוף חמוץ ותתעללו בו. תשחררו, תפרגנו, תאפשרו לו ולעצמכם ליהנות)
ולכן אני אומר שוב - אני באתי להציג את הטיעון שיש כאלה שהיו מעדיפים שלא יבטלו להם גם אם "אין כל כך הרבה סיכוי", וזה בשבילם עדיף מהעלבון של "אפילו פגישה לא שווה להשקיע בי".
ולכן כאשר כבר סיכמתם על פגישה, ראוי לכבד את זה.
ברור, שיש דרגות שונות של מחויבות
אבל אני רוצה להשמיע את הקול הזה
ואתם מתעקשים להשתיק אותו, ולטעון שזה קול לא מוסרי, וזה משגע אותי
לא מדובר ברחמים על חתול רחוב. מדובר כאן באדם, שהבטיחו לו משהו על סמך הערכה מסוימת כלפיו, והולכים להפנות לו את הגב, והוא מבקש שיתנו לו יחס הוגן. למה לא מגיע לו?
"למה כל כך קשה לקבל, שיש מי שישמח שהבחורה ששמעה עליו דברים רעים תהיה מוכנה לא לקבל את הלשון הרע הזה אלא לתת לו הזדמנות? (שניה, ראשונה, מה זה משנה?)"
לפי מה שהבנתי זה לא המקרה שהיא שאלה.
"אני לא אומר שכל בחור רוצה את זה
אני לא חושב שהבחורה צריכה להקריב את חייה כדי להוציא את זה לפועל"
לא את חייה, אבל חלק של זמן בלתי מבוטל וכוחות ויחס. זה לא משהו זניח בכלל.
"יש אנשים שמאמינים שאם יתנו להם הזדמנות הם יפתיעו לטובה
ולכן במקום שיש הצדקה לזה, אני מעודד את זה
כאן יש הצדקה, כי יש לה מחויבות מסוימת כלפי הבחור (היא פנתה אלינו בשאלה, נכון?)
ולכן אני חושב שראוי שהיא תאפשר לו לבקש פגישה בכל זאת
ולא שהיא תחליט בשבילו שעדיף שהיא לא תפגוש אותו מתוך רחמים
(משגע אותי הויתור העצמי שאנשים עושים לעצמם. תעבדו על המידות. לא רציתם לפגוש מישהו, יצא שאתם כן צריכים, אל תבואו עם פרצוף חמוץ ותתעללו בו. תשחררו, תפרגנו, תאפשרו לו ולעצמכם ליהנות)"
ההצדקה לדעתי לא נובעת המחוייבות אלא מסיכויי התאמה.
תמיד יש סיכוי אחד ממיליון. אני מדבר על סברה ישרה שרואה אם אין סיכוי אז אין סיכוי.
ויתור עצמי זה נושא עדין. לפעמים ויתור הוא בעצמו לקיחת אחריות. יש בחינה כזאת.
"לכן אני אומר שוב - אני באתי להציג את הטיעון שיש כאלה שהיו מעדיפים שלא יבטלו להם גם אם "אין כל כך הרבה סיכוי", וזה בשבילם עדיף מהעלבון של "אפילו פגישה לא שווה להשקיע בי".
ולכן כאשר כבר סיכמתם על פגישה, ראוי לכבד את זה."
מסכים. אך זה שיקול אחד מתוך מכלול. אני מזהה אבל גם לא מזהה עם התחושה "אפילו פגישה לא שווה להשקיע בי". מזדהה מצד אחד כי זה כיף שרוצים אותנו וזה לא כיף שלא רוצים אותנו. מצד שני - יש משהו מאוד אמיתי שמאזן את הרגש הזה (ולא מבטל אותו) שאומר שזה לא עניין של שווה או לא שווה, זה עניין של התאמה. וגם אני ניגש לבנאדם בהנחה שיש לו בטחון עצמי מסויים והוא יכול לקבל דחייה. בודאי שלא צריך לפגוע באנשים בגלל שיש להם בטחון עצמי.
"ברור, שיש דרגות שונות של מחויבות
אבל אני רוצה להשמיע את הקול הזה
ואתם מתעקשים להשתיק אותו, ולטעון שזה קול לא מוסרי, וזה משגע אותי
לא מדובר ברחמים על חתול רחוב. מדובר כאן באדם, שהבטיחו לו משהו על סמך הערכה מסוימת כלפיו, והולכים להפנות לו את הגב, והוא מבקש שיתנו לו יחס הוגן. למה לא מגיע לו?"
מסכים. יש מידה של מחוייבות שדורשת התייחסות.
נשמעים לי קיצוניים התיאורים שאתה מתאר. אני מזדהה איתם ברמה הבסיסית אבל לא ברמה שאתה משמיע אותם. להבנתי החוסר הסכמה בינינו למשמעות של הסיכום הראשוני לצאת לדייט. יכול להגיד לך שפעם יותר הזדהתי עם דבריך ובמהלך הזמן היחס שלי לסיכום הזה השתנה. חלילה לא ממעיט בערך של עמידה בדיבור אבל כן התברר לי שיש פה המון רגשות שמעורבים בקבלת ההחלטות. זה לא פשוט להחליט על פגישה ויש לי הבנה בסיסית כלפי מי שהרגש שלו גרם לו להחליט בצורה לא נכונה. כל הנושא הזה הוא טעון גם המהצד הזה. זה הדבר שאני רוצה להעביר, ביחד עם המסר החשוב שאתה רוצה להבהיר.
1 לגבי רמת המחויבות של אם לעמוד בדיבורו
2 לגבי רמת הבטחון העצמי של הבחור (איך יודעים אם לא שואלים? אתה מניח שיש לאדם בטחון עצמי ולכן מרשה לעצמך לפגוע? איפה נשמע כדבר הזה?)
3 האם בהחלטה לפגוש אדם יש רק "התאמה" אובייקטיבית או גם איזשהו "דירוג" של "למי כדאי לתת צ'אנס". טוב, בתיאוריה אני יכול להבין, אבל כולנו יודעים את האמת
4 כנראה ויכוח גם לגבי הבנת הסיטואציה.
אני חושב שיש פה עוד משהו, אתה מאיזושהי סיבה מזדהה יותר עם הרגש של הצד הפוגע מאשר עם הצד הנפגע. וזה כמובן לא נכון - יותר יש לאדם להזהר שלא יזיק משלא יוזק
מסתבר מאוד שגם אתה חווית איך זה להיות בצד הזה ואיך זה להיות בצד השני.
אני חוויתי את שני הצדדים, ובמשך הזמן עם הנסיון פיתחתי תפיסה מסויימת שהיא לא התפיסה שאתה פיתחת. הגיוני מאוד.
אנחנו חווים אחרת את תחושת הדחייה וזה בסדר.
זה לא אומר שאני פחות מתחשב בזה שאני חווה דחייה בצורה שונה ומתייחס אליה בצורה אחרת.
גם אנחנו מתייחסים למימד התחרותי בצורה שונה. אני רואה שאתה נותן לו יותר מקום ממה שאני נותן לו. באמת כשיש מימד תחרותי כאשר ותהיה פגיעה היא תהיה יותר חזקה.
אני לא מזדהה יותר עם הצד הפוגע
אני משתדל לראות את זה מלמעלה בצורה 'אובייקטיבית' לראות מה נכון יותר לעשות בסיטואציה שנוצרה על פי עולם הערכים שאני מאמין בו.
אני מודע לכך שקשה מאוד לקבל החלטות כאשר הרגש מעורב. ולבנות, הרבה פעמים, זה יכול להיות יותר קשה. לכן כאשר בחורה מחזירה תשובה חיובית ואח"כ שלילית אני מבין שזה בא מרקע מסויים. מאוד קשה לשלוט על הרגש. זה דבר שראוי לאמפתיה מסויימת.
אין פה למי אני מביע אמפתיה 'יותר'. אני מביע אמפתיה כלפי הבחורה כי היא כרגע פנתה אלינו. במידה והבחור היה פונה וכותב פה הייתי מביע אמפתיה כלפיו. ולפי מה שאני מבין, הבעת האמפתיה שלי היתה שונה מהבעת אמפתיה שלך. הייתי מנסה להנכיח אצלו את העובדה שזה לא קשור לכך אם הוא 'שווה' או 'לא שווה' וגם מנסה לעורר את העניין שחשוב שהוא ירצה להפגש עם מישהי שרוצה להפגש איתו. ולגבי הבאסה? הייתי מתבאס ביחד איתו.
עריכה - משהו אחד הקפיץ אותי שכתבת -
כמעט שאין שום קשר בין מה שאתה כותב למה שאני מנסה לתאר
לא ניסיתי להביע אמפתיה. דרשתי אמפתיה.
בהחלט, שאלה אתית לכל דבר. אבל אני מתווכח עם האתיקה שלך
דרשתי להשמיע את הקול המושתק של הצד השני.
אם מישהו יכתוב כאן שהוא קלפטומן, אתה "תביע אמפתיה" או תכתוב שעם כל ההבנה, הוא צריך להחזיר מה שהוא גנב?
כל מה שאמרתי היה, שבעיני אם הסכמת לצאת לדייט, קח אחריות על הדיבורים שלך ותן לבחור מהצד השני (או לבחורה, כמובן) את התחושה שדייט ראשון איתו זה לא אסון. הבטחת - תקיים. קשה לך לקיים - תבקש לצאת, אבל תהיה מוכן לקבל "לא", ואז תבוא ותן צ'אנס אמיתי.
תבין שאם הסכמת ושינית את דעתך, אתה הבעייתי פה. גם אובייקטיבית.
תחרותי? מה תחרותי בשאלה "האם אוהבים אותי או דוחים אותי"? האם הנתונים שלי על הנייר מספיק טובים כדי שמישהי תרצה לבדוק אם היא יכולה לאהוב אותי? יש בי כל כך הרבה תכונות לא נעימות, שאפילו לא כדאי לשבת איתי לקפה?
למה זה "תחרותי" ו"לא אובייקטיבי"?
לגבי התפיסה שלך כאילו יש התאמה אובייקטיבית, ו"מי שלא רוצה אותי גם אני לא רוצה אותה" - אני פשוט לא מסכים. זה לא קיים. אני יודע שיש אנשים שחושבים כך, זאת חשיבה לא בריאה בעיני, אבל לא ניכנס לזה (אם נורא חשוב לך נעשה מחר שרשור נפרד. אני עסוק היום).
כמו כל רגש.
אי אפשר להגיד לדרוש מבנאדם "תרחם עלי", אפשר לעורר רחמים.
ההצדקה לטעמי לקיום הדייט היא מכך שיצא מזה משהו טוב ולא ההסכמה כשלעצמה. לזה אתה מתנגד בתוקף. הבנתי
"מה תחרותי בשאלה "האם אוהבים אותי או דוחים אותי"?"
מי זה "אוהבים"? זאת בחורה שאתה בכלל לא מכיר אותה ויש אלף כמוה.
לא נפגשים עם נתונים על הנייר. לא אני לפחות. אני מנסה לזהות איזו תמונה כללית של ראש בלי קשר לנתונים. גם בתמונה הכללית הזאת - אני שואל את עצמי "האם ראוי לי לכשכמותי לצאת עם מישהי עם נתונים כאלה?" "האם היא שווה מספיק כשאני שאני אצא איתה?" לא! אני צריך לשאול את עצמי - האם אנחנו מתאימים ויכול להיות בינינו שיח משותף.
מסכים שצריך להעריך את הבחורה אבל זה ממש לא רק הערכה. הערכה היא חלק ממכלול שלם.
שמח שהגענו לנקודות של החוסר הסכמה.
וזה כל מה שדרשתי כאן
לא ביקשתי רגש, ביקשתי הגינות
ולכן לא ביקשתי שהיא תיפגש עם הבחור מתוך רחמים אלא מתוך אחריות להתחייבות שלה
השאלה אם לצאת לדייט תלויה בשאלה אם יהיה לי טוב ונעים, ונוכל להמשיך לדרך משותפת
ההחלטה לא לצאת לדייט היא או בגלל שאין לנו דרך משותפת (ואז אני לא חושב שבחור סביר ירצה להפגש בכל זאת, ואם הבחורה לא תאפשר את זה זה הגיוני, וגם אין פה "דחיה") או בגלל שהחלטתי שלא יהיה לי טוב ונעים לפגוש אותו.
זאת לא שאלה של תחרותיות, זה שמישהו אומר לך "לא נעים לשבת לידך"
וגם אם זה יפגע אני חושב שההתנהלות הזאת תהיה יותר טובה לטווח הארוך.
כשמישהי דוחה אותי אני לא הבכרח מפרש את זה כ'לא נעים לי לשבת לידך'. יכול להיות שאני בחור סבבה אבל בהקשר של זוגיות זה לא יעבוד.
מה המשמעות של דייט מיותר
ומה המשמעות של תחושת דחייה
זה מה שעומד בבסיס של הכל ומבחינה מציאותית אנחנו לא מסכימים.
מבחינה עקרונית מוסרית אני לא חושב שצריך לעשות עוול לבחור אני פשוט רואה את זה בצורה ממש שונה משלך.
אתה מחליט להחיל על שני הצדדים את השיפוט שלך
ואני חושב שהם צריכים לדבר ביניהם ולהחליט האם עדיף דייט מיותר או עדיף תחושת הדחיה
ועצם השיחה הזאת תמזער או תמחק את תחושת הדחיה, כך שיצאנו מורווחים בכל מקרה
אני לא מחליט בשביל אנשים אחרים
אבל כשאנשים מחליטים בשביל אנשים אחרים אני מוחה
אם אחד הצדדים הגיע בעצמו למסקנה שהוא לא רוצה לא תמיד יעזור שהוא ישתף התלבטות. לפעמים אין התלבטות. יש אמירה חד צדדית והיא מובנת מאוד בעיני.
בדיוק כמו שאם אחד הצדדים החליט באמצע דייט שלא בא לו, הוא לא קם והולך אלא מכבד את הצד השני וראוי שגם ישתדל להיות פתוח לאופציה של הצד השני
בעיני יש מחויבות כזאת מהרגע שהסכמת לפגישה.
ההסכמה לפגישה כוללת בתוכה התחייבות להתחשב ברגשות של הצד השני
כי זה ממש תלוי בחוויה האישית שהצד שנדחה.
בדרך כלל זה גם מתאפיין בתייחסויות שונות על פי גיל.
שהבחורה תיכבד ותרים טלפון לבחור, תסביר לו למה היא חושבת שהיא צריכה לשנות את דעתה - הרי את זה היא צריכה לעשות גם לשיטתך (או שאני טועה והיא יכולה פשוט להבריז מהדייט?)
וכשהיא כבר מדברת איתו, אם הוא יגיד "אני חושב שהשיפוט שלך הוא לא נכון ואם ניפגש אצליח ליצור רושם טוב יותר", אז שהיא תיקח את זה בחשבון
למה אנחנו צריכים להתווכח על איך הבחור מרגיש, אם היא יכולה לשאול אותו?
ומעריכה שהיא חושבת שזה לא טוב אם יצאו לדייט
אם ההגעה לדייט הספציפי הזה גוזלת מבחינתך הרבה משאבים (נסיעה ארוכה וכיו"ב), אפשר לבטל. אם לא נדרש מאמץ חריג על מנת להגיע לדייט, תני לזה צ'אנס. מה גם שאם הוא ג'נטלמן אמיתי ויזמין אותך לבית קפה, ההוצאות עליו. 
מודה ומתוודה: כשהייתי רווק, הייתי עושה את השיקולים הנ"ל, בהיבט של עלות מול תועלת. "אני גר בת"א, הציעו לי מישהי בחיפה, שיחת הטלפון לא עשתה עליי רושם = אתנצל ואשאר בבית".
מתי ננעלה הדלת שלכם?
הדלת לאהבה, נישואין, זוגיות
מה הייתם עושים אחרת?
הכל בר תיקון בכל שלב.
חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.
מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...
השאלה אם יש מספיק אומץ
מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.
אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.
לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.
אם דלת ננעלה
לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר
תמיד ישארו דלתות נוספות
בכל נושא ובפרט באהבה
עם עבודה נכונה
הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מצטרפת מכל הלב ❤️
שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.
ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠
שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,
גמר חתימה טובה
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
יש הרבה אנשים שתופסים את הדת כעניין טכני.
עשית א' ב' ג' - אתה דתי.
לא עשית - אתה לא.
עשית ד' ה' ו' - אתה זוכה גם לטייטל "תורני"
לא עשית - אתה לא.
אממ יש בזה צדק מסויים וברור שאיפשהו עובר הגבול.
מזדהה מאוד עם הלך הרוח שאת מביאה - המוטיבציה לעשיית פעולות היא לא פחות חשובה מהעשייה עצמה. היא ה"נשמה" שנותנת משמעות לעשייה.
בכל מקרה, לגופו של עניין
אם ככה אדם מגדיר את הדת מבחינתו - זכותו המליאה. מי יגיד לו לא לעשות את זה? יש בחירה חופשית בעולם.
ובאותה מידה - זכותך לבקש מאנשים להציג אותך כפי שאת חושבת. יש לך עולם ערכים ואת רוצה שיציגו אותך לפי עולם הערכים שלך, בדגש על להגיד את מה שנראה לך עיקרי ולא את מה שנראה לך טפל. יש יותר פשוט מזה?
יש מן אשליה כזאת שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאיזה מילון מושגים דמיוני ביחס לאיך רמה דתית נשקפת אבל כל זה עורבא פרח
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.
על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.
הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם
הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות
הוא נכשל בתור גבר או אישה
שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.
זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.
לא נתקלתי בזה
אחרי דיון עם חבר
הייתם יוצאים עם בחורה שחזרה בתשובה, וככל הנראה גם לא בתולה? או שזה יפריע לכם?
יש כאן כמה שיקולים:
לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?
זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?
אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי
ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.
השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.
מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.
לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.
אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.
ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?
היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅
ושום דבר אחר, חחחחחחחח
באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.
או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.
אך אני לא הייתי לוקח אותן
אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר
הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת
יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.
המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.
כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.
גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.
אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.
המנטליות כן
אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.
אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.
הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.
מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.
עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.
צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.
ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.
זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.
עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?
אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.
בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.
נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.
בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.
לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.
הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?
אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:
מה חשוב לך.
אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר
רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.
מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,
אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....
אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......
אנקדוטה:
לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה
שהוצעה לו:
בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.
על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן
והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,
אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;
אתה כופר!......
אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,
אתה כופר!
עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.
מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.
ואז פורקים עול בצורה קטנה או
בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.
מאוד מורכב.
אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...
מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.
תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת
נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם
לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה
לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,
מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)
יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש
כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף
גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים
הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות
שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....
ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה
רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....
לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?
אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!
בהצלחה!
זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.
לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.
וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.
בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -
אז כן.
אם ההפך,
לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -
ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?
אני בורחחח!!!!
שלום, (אני פצלשלי מהשרשור קשר צעיר… פתחתי חדש כי איבדתי תסיסמה)
חשבתי הרבה והתייעצתי בנוגע לקשר ובסוף החלטתי שאמנם יש אי אילו פערים בנושא הדת אבל בסוף אני מעוניין לגשר עליהם ולהתגבר עליהם
אז רציתי להתייעץ בנושא, איך מכילים ומתגברים על פערים?
אני אתן דוגמא קיצונית שאני לא ממש יודע לנסח טוב (זה ממש יישמע נורא ואני מבין את כל אלה שיגידו שזה לא ענייני ואני לא צריך להיכנס לזה, מצד שני בסוף זה כן רלוונטי לביתי שאבנה, אז לעזור ליהודי לקראת חתונה אולי עדיף מאשר להוציא עליו עצבים) אבל למשל קשה לי כשאני הולך ברחוב ו(חס ושלום) אני רואה בת אחרת שדווקא כן לבושה באופן צנוע יותר, ואני שואל את עצמי אם אני בוחר נכון. ברור לי שזה עניין של איזהו העשיר השמח בחלקו, אבל יש גם עניין זוגי פה בנושא. בקיצור הניסוח שלי גרוע וזה ממש לא נוגע רק לצניעות פשוט זה יחסית קיצוני.
אני בבלאגן פה. אשמח לחכמת ההמונים!
(נא לא לכעוס עליי)
וזו בדיוק תובנה #1 שלי:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.
אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:
אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?
המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.
מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:
כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.
במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.
אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?
אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).
[וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?
זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.
האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.
זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.
צריך לזכור כמה דברים-
פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.
תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.
לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..
תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?
משהאתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.
כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…
ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!
ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!
אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.
האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.
ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!
הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.
זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.
אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.
רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.
רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.
רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.
דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.
בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.
העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.
הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.
בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.
אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.
זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.
סליחה שתוקפנית.
מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.
אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.
ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.
אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?
או עם שמלה?
הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.
אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.
אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.
אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.
אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
