תבטלי, לטובת לשניכם.. דורש התגברות מסויימת אבל ממש שווה את זה. ברור.

אם אני אצטרך לשאול מאנונימי זה יהיה כנראה אנונימי מכולם :/

א. להבא כדאי לחשוב לפני שמחליטים להמשיך ולברר מה שחשוב 
זה מאוד פוגע בצד השני (נכון לשני המינים)

ב. אם אין מצב- לבטל מראש בכבוד ולא להטריח אותו סתם 

אז אם זה משהו שממש ברור כשמש בצהריים שלא - אז אולי כן. אבל כל עוד שזו רק התלבטות - כדאי להיפגש בכל זאת.

בתור הבחור הייתי מעדיף שתבטלי את הפגישה

ובכל זאת - כאן הוא ידע שאת מתלבטת.

את יכולה להעלות מולו את הנושא:

"אני מרגישה שאתה בכיוון כזה וכזה, ולכן כנראה לא ארצה. אם חשוב לך, אני אבוא בכל זאת לפגישה, בלב נקי עד כמה שאפשר, ואתן לך הזדמנות לשנות את דעתי."

אבל אולי הוא רוצה שהיא תתן לו הזדמנות?

אולי הוא מאמין ביכולות שלו לשנות את התחושה שלה?

לכן אני חושב שהיא צריכה לתת לו את ההזדמנות הזאת

קשה מאוד לגרום לשינוי בעניין מצד מישהו אחר.

ממש לא כיף לצאת להפגש עם משהו שלא מעוניין להפגש. זה נראה לי אפילו יותר פוגע שקולטים את זה.

מה שאני אמרתי היה, שאם בחורה סיכמה עם בחור על דייט, ופתאום קיבלה מידע ושינתה את דעתה, אני חושב שמן הראוי לתת לו הזדמנות לשנות את דעתה בחזרה.

האם הוא ירצה? האם הוא יצליח?

פחות מעניין אותי. זה עניין שלו.

אבל אני חושב שכן יש לה מחוייבות לפחות לתת לו את ההזדמנות לזה.

היא יכולה להסביר לו בדיוק מה המצב, והוא יחליט מה הוא רוצה לעשות עם זה.

באמת לא מובן לי למה אתם מתאמצים כל כך לייאש את הבחור.

אם הוא רוצה להתייאש הוא יצליח בלי העזרה שלכם

אם הייתי במקומו הייתי רוצה שהיא תבטל את הפגישה, זה בסדר שאני אומר את זה?

יצא לי כמה פעמים שביטלו דייטים וזה מבאס, לא מכחיש. אבל למפרע יודעים ואחרי זמן ממה מרגישים - שאם היא לא רצתה - אז לא. זהו.

להיפך, הרבה יותר לא נעים ועלול לפגוע ש'עושים לך טובה' בכדי להפגש. זה גם נשמע לי ממש לא שייך ומעמיד את שני הצדדים בעמדה ממש לא נוחה.

למה לייאש את הבחור? - בשבילו היא אחת מאלף... בודאי שתהיה מישהי שתרצה והיא תהיה מתאימה לו

ונראה שכולם מסכימים על מה הוא היה אומר אם היא הייתה שואלת אותו

היו פעמים שביטלו לי פגישה

והפריע לי שהן אפילו לא נתנו לי הזדמנות.

הן התקשרו, הסבירו שדעתן השתנתה, ולך תנחש מה השקר שהן שמעו עלי.

אני יודע על עצמי שאני הייתי רוצה לקבל הזדמנות, גם ממישהי שחושבת שהיא לא תרצה פגישה נוספת (הרי כמה פגישות ראשונות שלא המשיכו היו לי, בלי קשר לזה? לא יזיק לי עוד אחד)

אז גם אם נניח שיש בחורים שיגידו שהם לא מעוניינים, בשביל אותו בחור שיהיה מעוניין, לא שווה להציע?

באמת שיש חשד להפצת שקרים זה נשמע אירוע אחר.

אני אישית לא רוצה לקבל הזדמנות אלא לבוא ממקום שרוצים אותי.

כל דייט שלא צלח הוא מותיר רושם מסויים. גם הבחור שכן רצה שיתנו לו עוד הזדמנות ירגיש בסוף תחושה לא נעימה בדייט. וגם עד כמה היא צריכה להקריב מעצמה בשביל אותו בחור?

עד כמה זה טוב לבחור עצמו?

אם הבחור יהיה אתה, אתה תגיד לא

ואם זה יהיה אני, אני אגיד כן

אבל אם החלטת בשבילי שאני לא מעוניין, זה לא בסדר

היא מחליטה

וגם שוב - נניח שהבחור רוצה והיא ממש לא רוצה וחושבת שלא יצא מזה כלום. אתה חושב שהיא צריכה להקריב מעצמה בשבילו? ככה ראוי? אולי להיפך? אולי צריך לאפשר לה לנוח מדייטים שהיא חושבת שלא יצא מהם שום דבר בגלל שמי יודע כמה מחכים לה כאלה ואלו התמודדויות היא תעבור? 

אם היא תתפוס דייט כסיטואציה מרצה ולא כיפית זה יכול להשפיע עליה. זה נראה לי קריטי בשבילה השיקול הזה

היא סיכמה עם בחור להפגש

ועכשיו היא מפירה את הסיכום הזה

אם היא לא רוצה לצאת לדייטים סתם, אז שתעשה בירורים רציניים יותר לפני שהיא אומרת כן

ואם לא, שתשא באחריות

ברור שיש מקרה קיצוני שהתברר שבאמת לא רלוונטי בכלל, אבל אז בדרך כלל גם הבחור יסכים

ואם יש מקרה קיצוני ממש שהבחור עדיין מעוניין ולדעתה לא רלוונטי, אז במקרה כזה אני לא אתעקש

נשמע לי ממש לא נעים שעושים לך טובה שנפגשים איתך.

נשמע לי ממש לא נעים להפגש בידיעה שהדייט הולך להיות מיותר.

זה נשמע לי דבר טריוואלי ולא דבר שייחודי רק אצלי.

מסכים איתך שיש מקום למחשבה על המקום של הבירורים להבא... אבל אנחנו בני אדם ויש פה הרבה רגש שמעורב בהחלטות ואנשים טוועים בזה. לא מצדיק בכלל, אבל זה נראה לי תופס מקום מאוד מסויים.

יש מקום מאוד חשוב לאמירה ואם היא חוזרת בה - זה משמעותי, אני מסכים לגמרי. אבל זה נראה לי דיון אחר. לא קשור לדיון האם להפגש או לא.

ובכל זאת אנחנו מצפים מאנשים להיות מנומסים

וכן, להגיע לפגישה כי הבטחת זה חלק מזה

ויכול להיות בחור שזה חשוב לו

האם בכל סיטואציה תמיד זאת בדיוק אותה נוסחה?

לא, ברור שלא

אבל זה שלך ולעוד שני מיליארד אנשים בעולם יש תפיסה שהם היו מעדיפים משהו מסוים

לא אומר שלא צריך לקחת בחשבון את אותם אנשים שהיו מעדיפים אחרת

ולכן בסופו של חשבון, מה שאמרתי היה

1 הסכמת לדייט, יש לך אחריות

2 רוצה לבטל, אפשר להבין

3 חשוב מאד שהבחור לא ייפגע ולכן חשוב לדבר איתו על זה

4 אם הוא יאמר שהוא מבין את המצב ובכל זאת יעדיף להפגש, אני חושב שראוי לקחת את הבקשה הזאת בחשבון

5 להחליט בשבילו שהוא לא רוצה זה ממש לא יפה

הגיוני, כי אנחנו אנשים שונים .

אני גם לוקח את הסיכום בצורה משמעותית וחושב מאוד שכדאי להשתדל בזה.

אמנם כנראה שלגבי שאר הדברים (מה המשמעות של דייט מיותר, עד כמה צריך להקריב) אנחנו תופסים אחרת ולכן אנחנו חולקים.

להיפך - לפי דעתי לקיחת האחריות לטובת הזולת היא לא הפגש איתו לפי מה שנשמע פה.

נגיד והיא אומרת - הייתי מעדיפה שלא להפגש, שמעתי שאתה __

והוא אומר - אוי אני באמת מבין אותך. אבל אולי זה משמים שקבענו פגישה, ולכן אני מבקש שבכל זאת תתני הזדמנות

ולכן אני לא מבין בכלל מה השאלה.

השאלה האם יש סיכוי שיצא מזה משהו טוב - אם היא חושבת שכן - שתלך על זה!

אם לא - אז למה בכלל? רק כדי לרצות משהו? עד כמה בנאדם רוצה שיעשה דברים רק כדי לרצות אותו?

ביום כיפור אתה בוכה ומתחנן שיתנו לך הזדמנות שניה.

בא מישהו ומבקש ממך שתתן לו אתה - לא תתן?

היא נקודת מוצא שמאוד קשה שיצא ממנה קשר בריא

.לא משם בונים קשר.

זאת לא הזדמנות שנייה, זאת הזדמנות ראשונה. פגישה פיזית היא ההזדמנות היחידה האמיתית מבחינתי.

"ורחמיו על כל מעשיו", בודאי. אבל רחמנות גם עליה. היא תעבור הרבה. אולי כדאי שנרחם עליה גם. היא זקוקה לכך לא פחות.

למה כל כך קשה לקבל, שיש מי שישמח שהבחורה ששמעה עליו דברים רעים תהיה מוכנה לא לקבל את הלשון הרע הזה אלא לתת לו הזדמנות? (שניה, ראשונה, מה זה משנה?)

אני לא אומר שכל בחור רוצה את זה

אני לא חושב שהבחורה צריכה להקריב את חייה כדי להוציא את זה לפועל

אני שב ואומר משהו פשוט מאד - 

יש אנשים שמאמינים שאם יתנו להם הזדמנות הם יפתיעו לטובה

ולכן במקום שיש הצדקה לזה, אני מעודד את זה

כאן יש הצדקה, כי יש לה מחויבות מסוימת כלפי הבחור (היא פנתה אלינו בשאלה, נכון?)

ולכן אני חושב שראוי שהיא תאפשר לו לבקש פגישה בכל זאת

ולא שהיא תחליט בשבילו שעדיף שהיא לא תפגוש אותו מתוך רחמים

(משגע אותי הויתור העצמי שאנשים עושים לעצמם. תעבדו על המידות. לא רציתם לפגוש מישהו, יצא שאתם כן צריכים, אל תבואו עם פרצוף חמוץ ותתעללו בו. תשחררו, תפרגנו, תאפשרו לו ולעצמכם ליהנות)

ולכן אני אומר שוב - אני באתי להציג את הטיעון שיש כאלה שהיו מעדיפים שלא יבטלו להם גם אם "אין כל כך הרבה סיכוי", וזה בשבילם עדיף מהעלבון של "אפילו פגישה לא שווה להשקיע בי".

ולכן כאשר כבר סיכמתם על פגישה, ראוי לכבד את זה.

ברור, שיש דרגות שונות של מחויבות

אבל אני רוצה להשמיע את הקול הזה

ואתם מתעקשים להשתיק אותו, ולטעון שזה קול לא מוסרי, וזה משגע אותי

לא מדובר ברחמים על חתול רחוב. מדובר כאן באדם, שהבטיחו לו משהו על סמך הערכה מסוימת כלפיו, והולכים להפנות לו את הגב, והוא מבקש שיתנו לו יחס הוגן. למה לא מגיע לו?

"למה כל כך קשה לקבל, שיש מי שישמח שהבחורה ששמעה עליו דברים רעים תהיה מוכנה לא לקבל את הלשון הרע הזה אלא לתת לו הזדמנות? (שניה, ראשונה, מה זה משנה?)"

לפי מה שהבנתי זה לא המקרה שהיא שאלה.

"אני לא אומר שכל בחור רוצה את זה

אני לא חושב שהבחורה צריכה להקריב את חייה כדי להוציא את זה לפועל"

לא את חייה, אבל חלק של זמן בלתי מבוטל וכוחות ויחס. זה לא משהו זניח בכלל. 

"יש אנשים שמאמינים שאם יתנו להם הזדמנות הם יפתיעו לטובה

ולכן במקום שיש הצדקה לזה, אני מעודד את זה

כאן יש הצדקה, כי יש לה מחויבות מסוימת כלפי הבחור (היא פנתה אלינו בשאלה, נכון?)

ולכן אני חושב שראוי שהיא תאפשר לו לבקש פגישה בכל זאת

ולא שהיא תחליט בשבילו שעדיף שהיא לא תפגוש אותו מתוך רחמים

(משגע אותי הויתור העצמי שאנשים עושים לעצמם. תעבדו על המידות. לא רציתם לפגוש מישהו, יצא שאתם כן צריכים, אל תבואו עם פרצוף חמוץ ותתעללו בו. תשחררו, תפרגנו, תאפשרו לו ולעצמכם ליהנות)"

ההצדקה לדעתי לא נובעת המחוייבות אלא מסיכויי התאמה.

תמיד יש סיכוי אחד ממיליון. אני מדבר על סברה ישרה שרואה אם אין סיכוי אז אין סיכוי.

ויתור עצמי זה נושא עדין. לפעמים ויתור הוא בעצמו לקיחת אחריות. יש בחינה כזאת.

"לכן אני אומר שוב - אני באתי להציג את הטיעון שיש כאלה שהיו מעדיפים שלא יבטלו להם גם אם "אין כל כך הרבה סיכוי", וזה בשבילם עדיף מהעלבון של "אפילו פגישה לא שווה להשקיע בי".

ולכן כאשר כבר סיכמתם על פגישה, ראוי לכבד את זה."

מסכים. אך זה שיקול אחד מתוך מכלול. אני מזהה אבל גם לא מזהה עם התחושה "אפילו פגישה לא שווה להשקיע בי". מזדהה מצד אחד כי זה כיף שרוצים אותנו וזה לא כיף שלא רוצים אותנו. מצד שני - יש משהו מאוד אמיתי שמאזן את הרגש הזה (ולא מבטל אותו) שאומר שזה לא עניין של שווה או לא שווה, זה עניין של התאמה. וגם אני ניגש לבנאדם בהנחה שיש לו בטחון עצמי מסויים והוא יכול לקבל דחייה. בודאי שלא צריך לפגוע באנשים בגלל שיש להם בטחון עצמי.

"ברור, שיש דרגות שונות של מחויבות

אבל אני רוצה להשמיע את הקול הזה

ואתם מתעקשים להשתיק אותו, ולטעון שזה קול לא מוסרי, וזה משגע אותי

לא מדובר ברחמים על חתול רחוב. מדובר כאן באדם, שהבטיחו לו משהו על סמך הערכה מסוימת כלפיו, והולכים להפנות לו את הגב, והוא מבקש שיתנו לו יחס הוגן. למה לא מגיע לו?"

מסכים. יש מידה של מחוייבות שדורשת התייחסות.

נשמעים לי קיצוניים התיאורים שאתה מתאר. אני מזדהה איתם ברמה הבסיסית אבל לא ברמה שאתה משמיע אותם. להבנתי החוסר הסכמה בינינו למשמעות של הסיכום הראשוני לצאת לדייט. יכול להגיד לך שפעם יותר הזדהתי עם דבריך ובמהלך הזמן היחס שלי לסיכום הזה השתנה. חלילה לא ממעיט בערך של עמידה בדיבור אבל כן התברר לי שיש פה המון רגשות שמעורבים בקבלת ההחלטות. זה לא פשוט להחליט על פגישה ויש לי הבנה בסיסית כלפי מי שהרגש שלו גרם לו להחליט בצורה לא נכונה. כל הנושא הזה הוא טעון גם המהצד הזה. זה הדבר שאני רוצה להעביר, ביחד עם המסר החשוב שאתה רוצה להבהיר.

1 לגבי רמת המחויבות של אם לעמוד בדיבורו

2 לגבי רמת הבטחון העצמי של הבחור (איך יודעים אם לא שואלים? אתה מניח שיש לאדם בטחון עצמי ולכן מרשה לעצמך לפגוע? איפה נשמע כדבר הזה?)

3 האם בהחלטה לפגוש אדם יש רק "התאמה" אובייקטיבית או גם איזשהו "דירוג" של "למי כדאי לתת צ'אנס". טוב, בתיאוריה אני יכול להבין, אבל כולנו יודעים את האמת

4 כנראה ויכוח גם לגבי הבנת הסיטואציה.

אני חושב שיש פה עוד משהו, אתה מאיזושהי סיבה מזדהה יותר עם הרגש של הצד הפוגע מאשר עם הצד הנפגע. וזה כמובן לא נכון - יותר יש לאדם להזהר שלא יזיק משלא יוזק

מסתבר מאוד שגם אתה חווית איך זה להיות בצד הזה ואיך זה להיות בצד השני.

אני חוויתי את שני הצדדים, ובמשך הזמן עם הנסיון פיתחתי תפיסה מסויימת שהיא לא התפיסה שאתה פיתחת. הגיוני מאוד.

אנחנו חווים אחרת את תחושת הדחייה וזה בסדר.

זה לא אומר שאני פחות מתחשב בזה שאני חווה דחייה בצורה שונה ומתייחס אליה בצורה אחרת.

גם אנחנו מתייחסים למימד התחרותי בצורה שונה. אני רואה שאתה נותן לו יותר מקום ממה שאני נותן לו. באמת כשיש מימד תחרותי  כאשר ותהיה פגיעה היא תהיה יותר חזקה.

אני לא מזדהה יותר עם הצד הפוגע 

אני משתדל לראות את זה מלמעלה בצורה 'אובייקטיבית' לראות מה נכון יותר לעשות בסיטואציה שנוצרה על פי עולם הערכים שאני מאמין בו.

אני מודע לכך שקשה מאוד לקבל החלטות כאשר הרגש מעורב. ולבנות, הרבה פעמים, זה יכול להיות יותר קשה. לכן כאשר בחורה מחזירה תשובה חיובית ואח"כ שלילית אני מבין שזה בא מרקע מסויים. מאוד קשה לשלוט על הרגש. זה דבר שראוי לאמפתיה מסויימת.

אין פה למי אני מביע אמפתיה 'יותר'. אני מביע אמפתיה כלפי הבחורה כי היא כרגע פנתה אלינו. במידה והבחור היה פונה וכותב פה הייתי מביע אמפתיה כלפיו. ולפי מה שאני מבין, הבעת האמפתיה שלי היתה שונה מהבעת אמפתיה שלך. הייתי מנסה להנכיח אצלו את העובדה שזה לא קשור לכך אם הוא 'שווה' או 'לא שווה' וגם מנסה לעורר את העניין שחשוב שהוא ירצה להפגש עם מישהי שרוצה להפגש איתו. ולגבי הבאסה? הייתי מתבאס ביחד איתו.

עריכה - משהו אחד הקפיץ אותי שכתבת -

כמעט שאין שום קשר בין מה שאתה כותב למה שאני מנסה לתאר

לא ניסיתי להביע אמפתיה. דרשתי אמפתיה.

בהחלט, שאלה אתית לכל דבר. אבל אני מתווכח עם האתיקה שלך

דרשתי להשמיע את הקול המושתק של הצד השני.

אם מישהו יכתוב כאן שהוא קלפטומן, אתה "תביע אמפתיה" או תכתוב שעם כל ההבנה, הוא צריך להחזיר מה שהוא גנב?

כל מה שאמרתי היה, שבעיני אם הסכמת לצאת לדייט, קח אחריות על הדיבורים שלך ותן לבחור מהצד השני (או לבחורה, כמובן) את התחושה שדייט ראשון איתו זה לא אסון. הבטחת - תקיים. קשה לך לקיים - תבקש לצאת, אבל תהיה מוכן לקבל "לא", ואז תבוא ותן צ'אנס אמיתי.

תבין שאם הסכמת ושינית את דעתך, אתה הבעייתי פה. גם אובייקטיבית. 

תחרותי? מה תחרותי בשאלה "האם אוהבים אותי או דוחים אותי"? האם הנתונים שלי על הנייר מספיק טובים כדי שמישהי תרצה לבדוק אם היא יכולה לאהוב אותי? יש בי כל כך הרבה תכונות לא נעימות, שאפילו לא כדאי לשבת איתי לקפה?

למה זה "תחרותי" ו"לא אובייקטיבי"?

לגבי התפיסה שלך כאילו יש התאמה אובייקטיבית, ו"מי שלא רוצה אותי גם אני לא רוצה אותה" - אני פשוט לא מסכים. זה לא קיים. אני יודע שיש אנשים שחושבים כך, זאת חשיבה לא בריאה בעיני, אבל לא ניכנס לזה (אם נורא חשוב לך נעשה מחר שרשור נפרד. אני עסוק היום).

כמו כל רגש.

אי אפשר להגיד לדרוש מבנאדם "תרחם עלי", אפשר לעורר רחמים.

ההצדקה לטעמי לקיום הדייט היא מכך שיצא מזה משהו טוב ולא ההסכמה כשלעצמה. לזה אתה מתנגד בתוקף. הבנתי

"מה תחרותי בשאלה "האם אוהבים אותי או דוחים אותי"?"

מי זה "אוהבים"? זאת בחורה שאתה בכלל לא מכיר אותה ויש אלף כמוה.

לא נפגשים עם נתונים על הנייר. לא אני לפחות. אני מנסה לזהות איזו תמונה כללית של ראש בלי קשר לנתונים. גם בתמונה הכללית הזאת - אני שואל את עצמי "האם ראוי לי לכשכמותי לצאת עם מישהי עם נתונים כאלה?" "האם היא שווה מספיק כשאני שאני אצא איתה?" לא! אני צריך לשאול את עצמי - האם אנחנו מתאימים ויכול להיות בינינו שיח משותף. 

מסכים שצריך להעריך את הבחורה אבל זה ממש לא רק הערכה. הערכה היא חלק ממכלול שלם.

שמח שהגענו לנקודות של החוסר הסכמה.

וזה כל מה שדרשתי כאן

לא ביקשתי רגש, ביקשתי הגינות

ולכן לא ביקשתי שהיא תיפגש עם הבחור מתוך רחמים אלא מתוך אחריות להתחייבות שלה

השאלה אם לצאת לדייט תלויה בשאלה אם יהיה לי טוב ונעים, ונוכל להמשיך לדרך משותפת

ההחלטה לא לצאת לדייט היא או בגלל שאין לנו דרך משותפת (ואז אני לא חושב שבחור סביר ירצה להפגש בכל זאת, ואם הבחורה לא תאפשר את זה זה הגיוני, וגם אין פה "דחיה") או בגלל שהחלטתי שלא יהיה לי טוב ונעים לפגוש אותו.

זאת לא שאלה של תחרותיות, זה שמישהו אומר לך "לא נעים לשבת לידך"

וגם אם זה יפגע אני חושב שההתנהלות הזאת תהיה יותר טובה לטווח הארוך.

כשמישהי דוחה אותי אני לא הבכרח מפרש את זה כ'לא נעים לי לשבת לידך'. יכול להיות שאני בחור סבבה אבל בהקשר של זוגיות זה לא יעבוד.

מה המשמעות של דייט מיותר

ומה המשמעות של תחושת דחייה

זה מה שעומד בבסיס של הכל ומבחינה מציאותית אנחנו לא מסכימים. 

מבחינה עקרונית מוסרית אני לא חושב שצריך לעשות עוול לבחור אני פשוט רואה את זה בצורה ממש שונה משלך.

אתה מחליט להחיל על שני הצדדים את השיפוט שלך

ואני חושב שהם צריכים לדבר ביניהם ולהחליט האם עדיף דייט מיותר או עדיף תחושת הדחיה

ועצם השיחה הזאת תמזער או תמחק את תחושת הדחיה, כך שיצאנו מורווחים בכל מקרה

אני לא מחליט בשביל אנשים אחרים

אבל כשאנשים מחליטים בשביל אנשים אחרים אני מוחה

אם אחד הצדדים הגיע בעצמו למסקנה שהוא לא רוצה לא תמיד יעזור שהוא ישתף התלבטות. לפעמים אין התלבטות. יש אמירה חד צדדית והיא מובנת מאוד בעיני.

בדיוק כמו שאם אחד הצדדים החליט באמצע דייט שלא בא לו, הוא לא קם והולך אלא מכבד את הצד השני וראוי שגם ישתדל להיות פתוח לאופציה של הצד השני

בעיני יש מחויבות כזאת מהרגע שהסכמת לפגישה.

ההסכמה לפגישה כוללת בתוכה התחייבות להתחשב ברגשות של הצד השני

כי זה ממש תלוי בחוויה האישית שהצד שנדחה.

בדרך כלל זה גם מתאפיין בתייחסויות שונות על פי גיל.

שהבחורה תיכבד ותרים טלפון לבחור, תסביר לו למה היא חושבת שהיא צריכה לשנות את דעתה - הרי את זה היא צריכה לעשות גם לשיטתך (או שאני טועה והיא יכולה פשוט להבריז מהדייט?)

וכשהיא כבר מדברת איתו, אם הוא יגיד "אני חושב שהשיפוט שלך הוא לא נכון ואם ניפגש אצליח ליצור רושם טוב יותר", אז שהיא תיקח את זה בחשבון

למה אנחנו צריכים להתווכח על איך הבחור מרגיש, אם היא יכולה לשאול אותו?

ומעריכה שהיא חושבת שזה לא טוב אם יצאו לדייט

אם ההגעה לדייט הספציפי הזה גוזלת מבחינתך הרבה משאבים (נסיעה ארוכה וכיו"ב), אפשר לבטל. אם לא נדרש מאמץ חריג על מנת להגיע לדייט, תני לזה צ'אנס. מה גם שאם הוא ג'נטלמן אמיתי ויזמין אותך לבית קפה, ההוצאות עליו.

מודה ומתוודה: כשהייתי רווק, הייתי עושה את השיקולים הנ"ל, בהיבט של עלות מול תועלת. "אני גר בת"א, הציעו לי מישהי בחיפה, שיחת הטלפון לא עשתה עליי רושם = אתנצל ואשאר בבית".

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!