תבטלי, לטובת לשניכם.. דורש התגברות מסויימת אבל ממש שווה את זה. ברור.

אם אני אצטרך לשאול מאנונימי זה יהיה כנראה אנונימי מכולם :/

א. להבא כדאי לחשוב לפני שמחליטים להמשיך ולברר מה שחשוב 
זה מאוד פוגע בצד השני (נכון לשני המינים)

ב. אם אין מצב- לבטל מראש בכבוד ולא להטריח אותו סתם 

אז אם זה משהו שממש ברור כשמש בצהריים שלא - אז אולי כן. אבל כל עוד שזו רק התלבטות - כדאי להיפגש בכל זאת.

בתור הבחור הייתי מעדיף שתבטלי את הפגישה

ובכל זאת - כאן הוא ידע שאת מתלבטת.

את יכולה להעלות מולו את הנושא:

"אני מרגישה שאתה בכיוון כזה וכזה, ולכן כנראה לא ארצה. אם חשוב לך, אני אבוא בכל זאת לפגישה, בלב נקי עד כמה שאפשר, ואתן לך הזדמנות לשנות את דעתי."

אבל אולי הוא רוצה שהיא תתן לו הזדמנות?

אולי הוא מאמין ביכולות שלו לשנות את התחושה שלה?

לכן אני חושב שהיא צריכה לתת לו את ההזדמנות הזאת

קשה מאוד לגרום לשינוי בעניין מצד מישהו אחר.

ממש לא כיף לצאת להפגש עם משהו שלא מעוניין להפגש. זה נראה לי אפילו יותר פוגע שקולטים את זה.

מה שאני אמרתי היה, שאם בחורה סיכמה עם בחור על דייט, ופתאום קיבלה מידע ושינתה את דעתה, אני חושב שמן הראוי לתת לו הזדמנות לשנות את דעתה בחזרה.

האם הוא ירצה? האם הוא יצליח?

פחות מעניין אותי. זה עניין שלו.

אבל אני חושב שכן יש לה מחוייבות לפחות לתת לו את ההזדמנות לזה.

היא יכולה להסביר לו בדיוק מה המצב, והוא יחליט מה הוא רוצה לעשות עם זה.

באמת לא מובן לי למה אתם מתאמצים כל כך לייאש את הבחור.

אם הוא רוצה להתייאש הוא יצליח בלי העזרה שלכם

אם הייתי במקומו הייתי רוצה שהיא תבטל את הפגישה, זה בסדר שאני אומר את זה?

יצא לי כמה פעמים שביטלו דייטים וזה מבאס, לא מכחיש. אבל למפרע יודעים ואחרי זמן ממה מרגישים - שאם היא לא רצתה - אז לא. זהו.

להיפך, הרבה יותר לא נעים ועלול לפגוע ש'עושים לך טובה' בכדי להפגש. זה גם נשמע לי ממש לא שייך ומעמיד את שני הצדדים בעמדה ממש לא נוחה.

למה לייאש את הבחור? - בשבילו היא אחת מאלף... בודאי שתהיה מישהי שתרצה והיא תהיה מתאימה לו

ונראה שכולם מסכימים על מה הוא היה אומר אם היא הייתה שואלת אותו

היו פעמים שביטלו לי פגישה

והפריע לי שהן אפילו לא נתנו לי הזדמנות.

הן התקשרו, הסבירו שדעתן השתנתה, ולך תנחש מה השקר שהן שמעו עלי.

אני יודע על עצמי שאני הייתי רוצה לקבל הזדמנות, גם ממישהי שחושבת שהיא לא תרצה פגישה נוספת (הרי כמה פגישות ראשונות שלא המשיכו היו לי, בלי קשר לזה? לא יזיק לי עוד אחד)

אז גם אם נניח שיש בחורים שיגידו שהם לא מעוניינים, בשביל אותו בחור שיהיה מעוניין, לא שווה להציע?

באמת שיש חשד להפצת שקרים זה נשמע אירוע אחר.

אני אישית לא רוצה לקבל הזדמנות אלא לבוא ממקום שרוצים אותי.

כל דייט שלא צלח הוא מותיר רושם מסויים. גם הבחור שכן רצה שיתנו לו עוד הזדמנות ירגיש בסוף תחושה לא נעימה בדייט. וגם עד כמה היא צריכה להקריב מעצמה בשביל אותו בחור?

עד כמה זה טוב לבחור עצמו?

אם הבחור יהיה אתה, אתה תגיד לא

ואם זה יהיה אני, אני אגיד כן

אבל אם החלטת בשבילי שאני לא מעוניין, זה לא בסדר

היא מחליטה

וגם שוב - נניח שהבחור רוצה והיא ממש לא רוצה וחושבת שלא יצא מזה כלום. אתה חושב שהיא צריכה להקריב מעצמה בשבילו? ככה ראוי? אולי להיפך? אולי צריך לאפשר לה לנוח מדייטים שהיא חושבת שלא יצא מהם שום דבר בגלל שמי יודע כמה מחכים לה כאלה ואלו התמודדויות היא תעבור? 

אם היא תתפוס דייט כסיטואציה מרצה ולא כיפית זה יכול להשפיע עליה. זה נראה לי קריטי בשבילה השיקול הזה

היא סיכמה עם בחור להפגש

ועכשיו היא מפירה את הסיכום הזה

אם היא לא רוצה לצאת לדייטים סתם, אז שתעשה בירורים רציניים יותר לפני שהיא אומרת כן

ואם לא, שתשא באחריות

ברור שיש מקרה קיצוני שהתברר שבאמת לא רלוונטי בכלל, אבל אז בדרך כלל גם הבחור יסכים

ואם יש מקרה קיצוני ממש שהבחור עדיין מעוניין ולדעתה לא רלוונטי, אז במקרה כזה אני לא אתעקש

נשמע לי ממש לא נעים שעושים לך טובה שנפגשים איתך.

נשמע לי ממש לא נעים להפגש בידיעה שהדייט הולך להיות מיותר.

זה נשמע לי דבר טריוואלי ולא דבר שייחודי רק אצלי.

מסכים איתך שיש מקום למחשבה על המקום של הבירורים להבא... אבל אנחנו בני אדם ויש פה הרבה רגש שמעורב בהחלטות ואנשים טוועים בזה. לא מצדיק בכלל, אבל זה נראה לי תופס מקום מאוד מסויים.

יש מקום מאוד חשוב לאמירה ואם היא חוזרת בה - זה משמעותי, אני מסכים לגמרי. אבל זה נראה לי דיון אחר. לא קשור לדיון האם להפגש או לא.

ובכל זאת אנחנו מצפים מאנשים להיות מנומסים

וכן, להגיע לפגישה כי הבטחת זה חלק מזה

ויכול להיות בחור שזה חשוב לו

האם בכל סיטואציה תמיד זאת בדיוק אותה נוסחה?

לא, ברור שלא

אבל זה שלך ולעוד שני מיליארד אנשים בעולם יש תפיסה שהם היו מעדיפים משהו מסוים

לא אומר שלא צריך לקחת בחשבון את אותם אנשים שהיו מעדיפים אחרת

ולכן בסופו של חשבון, מה שאמרתי היה

1 הסכמת לדייט, יש לך אחריות

2 רוצה לבטל, אפשר להבין

3 חשוב מאד שהבחור לא ייפגע ולכן חשוב לדבר איתו על זה

4 אם הוא יאמר שהוא מבין את המצב ובכל זאת יעדיף להפגש, אני חושב שראוי לקחת את הבקשה הזאת בחשבון

5 להחליט בשבילו שהוא לא רוצה זה ממש לא יפה

הגיוני, כי אנחנו אנשים שונים .

אני גם לוקח את הסיכום בצורה משמעותית וחושב מאוד שכדאי להשתדל בזה.

אמנם כנראה שלגבי שאר הדברים (מה המשמעות של דייט מיותר, עד כמה צריך להקריב) אנחנו תופסים אחרת ולכן אנחנו חולקים.

להיפך - לפי דעתי לקיחת האחריות לטובת הזולת היא לא הפגש איתו לפי מה שנשמע פה.

נגיד והיא אומרת - הייתי מעדיפה שלא להפגש, שמעתי שאתה __

והוא אומר - אוי אני באמת מבין אותך. אבל אולי זה משמים שקבענו פגישה, ולכן אני מבקש שבכל זאת תתני הזדמנות

ולכן אני לא מבין בכלל מה השאלה.

השאלה האם יש סיכוי שיצא מזה משהו טוב - אם היא חושבת שכן - שתלך על זה!

אם לא - אז למה בכלל? רק כדי לרצות משהו? עד כמה בנאדם רוצה שיעשה דברים רק כדי לרצות אותו?

ביום כיפור אתה בוכה ומתחנן שיתנו לך הזדמנות שניה.

בא מישהו ומבקש ממך שתתן לו אתה - לא תתן?

היא נקודת מוצא שמאוד קשה שיצא ממנה קשר בריא

.לא משם בונים קשר.

זאת לא הזדמנות שנייה, זאת הזדמנות ראשונה. פגישה פיזית היא ההזדמנות היחידה האמיתית מבחינתי.

"ורחמיו על כל מעשיו", בודאי. אבל רחמנות גם עליה. היא תעבור הרבה. אולי כדאי שנרחם עליה גם. היא זקוקה לכך לא פחות.

למה כל כך קשה לקבל, שיש מי שישמח שהבחורה ששמעה עליו דברים רעים תהיה מוכנה לא לקבל את הלשון הרע הזה אלא לתת לו הזדמנות? (שניה, ראשונה, מה זה משנה?)

אני לא אומר שכל בחור רוצה את זה

אני לא חושב שהבחורה צריכה להקריב את חייה כדי להוציא את זה לפועל

אני שב ואומר משהו פשוט מאד - 

יש אנשים שמאמינים שאם יתנו להם הזדמנות הם יפתיעו לטובה

ולכן במקום שיש הצדקה לזה, אני מעודד את זה

כאן יש הצדקה, כי יש לה מחויבות מסוימת כלפי הבחור (היא פנתה אלינו בשאלה, נכון?)

ולכן אני חושב שראוי שהיא תאפשר לו לבקש פגישה בכל זאת

ולא שהיא תחליט בשבילו שעדיף שהיא לא תפגוש אותו מתוך רחמים

(משגע אותי הויתור העצמי שאנשים עושים לעצמם. תעבדו על המידות. לא רציתם לפגוש מישהו, יצא שאתם כן צריכים, אל תבואו עם פרצוף חמוץ ותתעללו בו. תשחררו, תפרגנו, תאפשרו לו ולעצמכם ליהנות)

ולכן אני אומר שוב - אני באתי להציג את הטיעון שיש כאלה שהיו מעדיפים שלא יבטלו להם גם אם "אין כל כך הרבה סיכוי", וזה בשבילם עדיף מהעלבון של "אפילו פגישה לא שווה להשקיע בי".

ולכן כאשר כבר סיכמתם על פגישה, ראוי לכבד את זה.

ברור, שיש דרגות שונות של מחויבות

אבל אני רוצה להשמיע את הקול הזה

ואתם מתעקשים להשתיק אותו, ולטעון שזה קול לא מוסרי, וזה משגע אותי

לא מדובר ברחמים על חתול רחוב. מדובר כאן באדם, שהבטיחו לו משהו על סמך הערכה מסוימת כלפיו, והולכים להפנות לו את הגב, והוא מבקש שיתנו לו יחס הוגן. למה לא מגיע לו?

"למה כל כך קשה לקבל, שיש מי שישמח שהבחורה ששמעה עליו דברים רעים תהיה מוכנה לא לקבל את הלשון הרע הזה אלא לתת לו הזדמנות? (שניה, ראשונה, מה זה משנה?)"

לפי מה שהבנתי זה לא המקרה שהיא שאלה.

"אני לא אומר שכל בחור רוצה את זה

אני לא חושב שהבחורה צריכה להקריב את חייה כדי להוציא את זה לפועל"

לא את חייה, אבל חלק של זמן בלתי מבוטל וכוחות ויחס. זה לא משהו זניח בכלל. 

"יש אנשים שמאמינים שאם יתנו להם הזדמנות הם יפתיעו לטובה

ולכן במקום שיש הצדקה לזה, אני מעודד את זה

כאן יש הצדקה, כי יש לה מחויבות מסוימת כלפי הבחור (היא פנתה אלינו בשאלה, נכון?)

ולכן אני חושב שראוי שהיא תאפשר לו לבקש פגישה בכל זאת

ולא שהיא תחליט בשבילו שעדיף שהיא לא תפגוש אותו מתוך רחמים

(משגע אותי הויתור העצמי שאנשים עושים לעצמם. תעבדו על המידות. לא רציתם לפגוש מישהו, יצא שאתם כן צריכים, אל תבואו עם פרצוף חמוץ ותתעללו בו. תשחררו, תפרגנו, תאפשרו לו ולעצמכם ליהנות)"

ההצדקה לדעתי לא נובעת המחוייבות אלא מסיכויי התאמה.

תמיד יש סיכוי אחד ממיליון. אני מדבר על סברה ישרה שרואה אם אין סיכוי אז אין סיכוי.

ויתור עצמי זה נושא עדין. לפעמים ויתור הוא בעצמו לקיחת אחריות. יש בחינה כזאת.

"לכן אני אומר שוב - אני באתי להציג את הטיעון שיש כאלה שהיו מעדיפים שלא יבטלו להם גם אם "אין כל כך הרבה סיכוי", וזה בשבילם עדיף מהעלבון של "אפילו פגישה לא שווה להשקיע בי".

ולכן כאשר כבר סיכמתם על פגישה, ראוי לכבד את זה."

מסכים. אך זה שיקול אחד מתוך מכלול. אני מזהה אבל גם לא מזהה עם התחושה "אפילו פגישה לא שווה להשקיע בי". מזדהה מצד אחד כי זה כיף שרוצים אותנו וזה לא כיף שלא רוצים אותנו. מצד שני - יש משהו מאוד אמיתי שמאזן את הרגש הזה (ולא מבטל אותו) שאומר שזה לא עניין של שווה או לא שווה, זה עניין של התאמה. וגם אני ניגש לבנאדם בהנחה שיש לו בטחון עצמי מסויים והוא יכול לקבל דחייה. בודאי שלא צריך לפגוע באנשים בגלל שיש להם בטחון עצמי.

"ברור, שיש דרגות שונות של מחויבות

אבל אני רוצה להשמיע את הקול הזה

ואתם מתעקשים להשתיק אותו, ולטעון שזה קול לא מוסרי, וזה משגע אותי

לא מדובר ברחמים על חתול רחוב. מדובר כאן באדם, שהבטיחו לו משהו על סמך הערכה מסוימת כלפיו, והולכים להפנות לו את הגב, והוא מבקש שיתנו לו יחס הוגן. למה לא מגיע לו?"

מסכים. יש מידה של מחוייבות שדורשת התייחסות.

נשמעים לי קיצוניים התיאורים שאתה מתאר. אני מזדהה איתם ברמה הבסיסית אבל לא ברמה שאתה משמיע אותם. להבנתי החוסר הסכמה בינינו למשמעות של הסיכום הראשוני לצאת לדייט. יכול להגיד לך שפעם יותר הזדהתי עם דבריך ובמהלך הזמן היחס שלי לסיכום הזה השתנה. חלילה לא ממעיט בערך של עמידה בדיבור אבל כן התברר לי שיש פה המון רגשות שמעורבים בקבלת ההחלטות. זה לא פשוט להחליט על פגישה ויש לי הבנה בסיסית כלפי מי שהרגש שלו גרם לו להחליט בצורה לא נכונה. כל הנושא הזה הוא טעון גם המהצד הזה. זה הדבר שאני רוצה להעביר, ביחד עם המסר החשוב שאתה רוצה להבהיר.

1 לגבי רמת המחויבות של אם לעמוד בדיבורו

2 לגבי רמת הבטחון העצמי של הבחור (איך יודעים אם לא שואלים? אתה מניח שיש לאדם בטחון עצמי ולכן מרשה לעצמך לפגוע? איפה נשמע כדבר הזה?)

3 האם בהחלטה לפגוש אדם יש רק "התאמה" אובייקטיבית או גם איזשהו "דירוג" של "למי כדאי לתת צ'אנס". טוב, בתיאוריה אני יכול להבין, אבל כולנו יודעים את האמת

4 כנראה ויכוח גם לגבי הבנת הסיטואציה.

אני חושב שיש פה עוד משהו, אתה מאיזושהי סיבה מזדהה יותר עם הרגש של הצד הפוגע מאשר עם הצד הנפגע. וזה כמובן לא נכון - יותר יש לאדם להזהר שלא יזיק משלא יוזק

מסתבר מאוד שגם אתה חווית איך זה להיות בצד הזה ואיך זה להיות בצד השני.

אני חוויתי את שני הצדדים, ובמשך הזמן עם הנסיון פיתחתי תפיסה מסויימת שהיא לא התפיסה שאתה פיתחת. הגיוני מאוד.

אנחנו חווים אחרת את תחושת הדחייה וזה בסדר.

זה לא אומר שאני פחות מתחשב בזה שאני חווה דחייה בצורה שונה ומתייחס אליה בצורה אחרת.

גם אנחנו מתייחסים למימד התחרותי בצורה שונה. אני רואה שאתה נותן לו יותר מקום ממה שאני נותן לו. באמת כשיש מימד תחרותי  כאשר ותהיה פגיעה היא תהיה יותר חזקה.

אני לא מזדהה יותר עם הצד הפוגע 

אני משתדל לראות את זה מלמעלה בצורה 'אובייקטיבית' לראות מה נכון יותר לעשות בסיטואציה שנוצרה על פי עולם הערכים שאני מאמין בו.

אני מודע לכך שקשה מאוד לקבל החלטות כאשר הרגש מעורב. ולבנות, הרבה פעמים, זה יכול להיות יותר קשה. לכן כאשר בחורה מחזירה תשובה חיובית ואח"כ שלילית אני מבין שזה בא מרקע מסויים. מאוד קשה לשלוט על הרגש. זה דבר שראוי לאמפתיה מסויימת.

אין פה למי אני מביע אמפתיה 'יותר'. אני מביע אמפתיה כלפי הבחורה כי היא כרגע פנתה אלינו. במידה והבחור היה פונה וכותב פה הייתי מביע אמפתיה כלפיו. ולפי מה שאני מבין, הבעת האמפתיה שלי היתה שונה מהבעת אמפתיה שלך. הייתי מנסה להנכיח אצלו את העובדה שזה לא קשור לכך אם הוא 'שווה' או 'לא שווה' וגם מנסה לעורר את העניין שחשוב שהוא ירצה להפגש עם מישהי שרוצה להפגש איתו. ולגבי הבאסה? הייתי מתבאס ביחד איתו.

עריכה - משהו אחד הקפיץ אותי שכתבת -

כמעט שאין שום קשר בין מה שאתה כותב למה שאני מנסה לתאר

לא ניסיתי להביע אמפתיה. דרשתי אמפתיה.

בהחלט, שאלה אתית לכל דבר. אבל אני מתווכח עם האתיקה שלך

דרשתי להשמיע את הקול המושתק של הצד השני.

אם מישהו יכתוב כאן שהוא קלפטומן, אתה "תביע אמפתיה" או תכתוב שעם כל ההבנה, הוא צריך להחזיר מה שהוא גנב?

כל מה שאמרתי היה, שבעיני אם הסכמת לצאת לדייט, קח אחריות על הדיבורים שלך ותן לבחור מהצד השני (או לבחורה, כמובן) את התחושה שדייט ראשון איתו זה לא אסון. הבטחת - תקיים. קשה לך לקיים - תבקש לצאת, אבל תהיה מוכן לקבל "לא", ואז תבוא ותן צ'אנס אמיתי.

תבין שאם הסכמת ושינית את דעתך, אתה הבעייתי פה. גם אובייקטיבית. 

תחרותי? מה תחרותי בשאלה "האם אוהבים אותי או דוחים אותי"? האם הנתונים שלי על הנייר מספיק טובים כדי שמישהי תרצה לבדוק אם היא יכולה לאהוב אותי? יש בי כל כך הרבה תכונות לא נעימות, שאפילו לא כדאי לשבת איתי לקפה?

למה זה "תחרותי" ו"לא אובייקטיבי"?

לגבי התפיסה שלך כאילו יש התאמה אובייקטיבית, ו"מי שלא רוצה אותי גם אני לא רוצה אותה" - אני פשוט לא מסכים. זה לא קיים. אני יודע שיש אנשים שחושבים כך, זאת חשיבה לא בריאה בעיני, אבל לא ניכנס לזה (אם נורא חשוב לך נעשה מחר שרשור נפרד. אני עסוק היום).

כמו כל רגש.

אי אפשר להגיד לדרוש מבנאדם "תרחם עלי", אפשר לעורר רחמים.

ההצדקה לטעמי לקיום הדייט היא מכך שיצא מזה משהו טוב ולא ההסכמה כשלעצמה. לזה אתה מתנגד בתוקף. הבנתי

"מה תחרותי בשאלה "האם אוהבים אותי או דוחים אותי"?"

מי זה "אוהבים"? זאת בחורה שאתה בכלל לא מכיר אותה ויש אלף כמוה.

לא נפגשים עם נתונים על הנייר. לא אני לפחות. אני מנסה לזהות איזו תמונה כללית של ראש בלי קשר לנתונים. גם בתמונה הכללית הזאת - אני שואל את עצמי "האם ראוי לי לכשכמותי לצאת עם מישהי עם נתונים כאלה?" "האם היא שווה מספיק כשאני שאני אצא איתה?" לא! אני צריך לשאול את עצמי - האם אנחנו מתאימים ויכול להיות בינינו שיח משותף. 

מסכים שצריך להעריך את הבחורה אבל זה ממש לא רק הערכה. הערכה היא חלק ממכלול שלם.

שמח שהגענו לנקודות של החוסר הסכמה.

וזה כל מה שדרשתי כאן

לא ביקשתי רגש, ביקשתי הגינות

ולכן לא ביקשתי שהיא תיפגש עם הבחור מתוך רחמים אלא מתוך אחריות להתחייבות שלה

השאלה אם לצאת לדייט תלויה בשאלה אם יהיה לי טוב ונעים, ונוכל להמשיך לדרך משותפת

ההחלטה לא לצאת לדייט היא או בגלל שאין לנו דרך משותפת (ואז אני לא חושב שבחור סביר ירצה להפגש בכל זאת, ואם הבחורה לא תאפשר את זה זה הגיוני, וגם אין פה "דחיה") או בגלל שהחלטתי שלא יהיה לי טוב ונעים לפגוש אותו.

זאת לא שאלה של תחרותיות, זה שמישהו אומר לך "לא נעים לשבת לידך"

וגם אם זה יפגע אני חושב שההתנהלות הזאת תהיה יותר טובה לטווח הארוך.

כשמישהי דוחה אותי אני לא הבכרח מפרש את זה כ'לא נעים לי לשבת לידך'. יכול להיות שאני בחור סבבה אבל בהקשר של זוגיות זה לא יעבוד.

מה המשמעות של דייט מיותר

ומה המשמעות של תחושת דחייה

זה מה שעומד בבסיס של הכל ומבחינה מציאותית אנחנו לא מסכימים. 

מבחינה עקרונית מוסרית אני לא חושב שצריך לעשות עוול לבחור אני פשוט רואה את זה בצורה ממש שונה משלך.

אתה מחליט להחיל על שני הצדדים את השיפוט שלך

ואני חושב שהם צריכים לדבר ביניהם ולהחליט האם עדיף דייט מיותר או עדיף תחושת הדחיה

ועצם השיחה הזאת תמזער או תמחק את תחושת הדחיה, כך שיצאנו מורווחים בכל מקרה

אני לא מחליט בשביל אנשים אחרים

אבל כשאנשים מחליטים בשביל אנשים אחרים אני מוחה

אם אחד הצדדים הגיע בעצמו למסקנה שהוא לא רוצה לא תמיד יעזור שהוא ישתף התלבטות. לפעמים אין התלבטות. יש אמירה חד צדדית והיא מובנת מאוד בעיני.

בדיוק כמו שאם אחד הצדדים החליט באמצע דייט שלא בא לו, הוא לא קם והולך אלא מכבד את הצד השני וראוי שגם ישתדל להיות פתוח לאופציה של הצד השני

בעיני יש מחויבות כזאת מהרגע שהסכמת לפגישה.

ההסכמה לפגישה כוללת בתוכה התחייבות להתחשב ברגשות של הצד השני

כי זה ממש תלוי בחוויה האישית שהצד שנדחה.

בדרך כלל זה גם מתאפיין בתייחסויות שונות על פי גיל.

שהבחורה תיכבד ותרים טלפון לבחור, תסביר לו למה היא חושבת שהיא צריכה לשנות את דעתה - הרי את זה היא צריכה לעשות גם לשיטתך (או שאני טועה והיא יכולה פשוט להבריז מהדייט?)

וכשהיא כבר מדברת איתו, אם הוא יגיד "אני חושב שהשיפוט שלך הוא לא נכון ואם ניפגש אצליח ליצור רושם טוב יותר", אז שהיא תיקח את זה בחשבון

למה אנחנו צריכים להתווכח על איך הבחור מרגיש, אם היא יכולה לשאול אותו?

ומעריכה שהיא חושבת שזה לא טוב אם יצאו לדייט

אם ההגעה לדייט הספציפי הזה גוזלת מבחינתך הרבה משאבים (נסיעה ארוכה וכיו"ב), אפשר לבטל. אם לא נדרש מאמץ חריג על מנת להגיע לדייט, תני לזה צ'אנס. מה גם שאם הוא ג'נטלמן אמיתי ויזמין אותך לבית קפה, ההוצאות עליו.

מודה ומתוודה: כשהייתי רווק, הייתי עושה את השיקולים הנ"ל, בהיבט של עלות מול תועלת. "אני גר בת"א, הציעו לי מישהי בחיפה, שיחת הטלפון לא עשתה עליי רושם = אתנצל ואשאר בבית".

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי