כי התחנכנו על העקרונות של תפילה, שאפשר לבקש וה' נותן. והשגחה, שה' נותן טוב למי שעושה טוב

אבל מצד האמת, השאלה מה נכון ומה לא נכון, לא קשורה לזה

ולכן בסופו של דבר שני הדברים לא קשורים

אבל התסכול מובן וכואב

אני גם זוכר שכתבתי. אולי מחקו כי חשבו שזה מתחזה

או שהוא התחזה כל כך טוב שחשבתי שאני כותב וזה היה הוא

רק תעיף מבט על החילונים. לא נראה שיש להם פחות צרות מאיתנו

דבר ראשון , 

את צדיקה! תמשיכי ככה

זה באמת קשה שתפילה לא נענית, משהו שמאד רוצים.....

בפרט שאת "מקריבה" הכל לקב"ה

דבר שני,

למעשה,

מה שלי עוזר במקרים אלו,

להבין שאני לובשת צנוע כי אני מאמינה שככה זה דרך חיים נכונה

ואני בכלל לא מקנאה באלו שלבושות לא צנוע - החיים שלהן נראים בהתאם - 

יתכן שהן מרגישות ריקנות (בלי לזלזל........... אבל באופן כללי) משום שהן מראות את הגוף שלהן יותר מדי

מישהי צנועה - מראה שיש לה פנימיות ואמת "למכור" ולא רק את הגוף, כאילו שאין בה בתוכה כלום לתת........ זה נורא עצוב בעיניי.........

(כמובן לא שוללת שיתכן שיש בנות שגדלו בדרך חילונית והורגלו לכך ועדיין יש להן לב טוב וכו', לא מכלילה)

תביני שכשאת לבושה צנוע, את מועילה בעיקר לעצמך

לא דווקא לקב"ה

חינכו אותנו בחינוך הדתי שכל דבר עושים לכבוד הקב"ה והשכר ושייענו התפילות וגן עדן וכו'

אך לדעתי צריך להתבגר ולהתפכח ולשנות את התפיסה ליותר עמוקה ככל שמתבגרים - (מי שזה עושה לו טוב, לא בהכרח לכולם) - להבין ש- --  

זה טוב בעיקר בשביל עצמי!

אני מכבדת את עצמי בלבוש צנוע ומכובד!

דרך החיים הזו גורמת לי לאושר ולשמחה,

כשתתחתני, הקשר שלך עם בעלך יהיה יציב ועמוק בעז"ה, הוא יסמוך עליך כי את אישה צנועה

וזה יתרון ממש חשוב של אישה צנועה על פני מי שלא חלילה

אני יכולה לפרט לך עוד דברים ביהדות שהם דרך חיים , למה זה טוב מבחינת הגיון ועושה לך חיים טובים כבנאדם

(בלי קשר לגן עדן ומצוות ואם הקב"ה שמח וכו', זה כאילו היבט אחר - למה זה לטובתך)

וכשמבינים בהגיון - 

הכל נהיה יותר קל לדעתי, את לא מרגישה שאת עושה טובה לאף אחד,

את לא מצפה שדווקא ייענו התפילות (ברור שזה מתסכל כשרוצים משהו ולא נענים!!!! זה כואב מאד! אבל לא קשור ללבוש הצנוע לכאורה, כי הקב"ה לא כספומט, החיים קשים ויש נסיונות ולא כל התפילות נענות ממש כפי שביקשת בדיוק.... )

את לא מרגישה קורבן,

את לא מרגישה מסכנה,

את לא מרגישה ש"מגיע" לך משהו מהקב"ה על כך שקיימת מצוות,

אלא פשוט - - 

שזה טוב לעצמך

וזו דרך החיים שבחרת ובחנת

ואת מבינה בהגיון שזו הדרך הכי נכונה לחיות את החיים

אם תרצי דוגמאות נוספות למה היהדות נכונה בהגיון חוץ מצניעות,

יכולה לפרט לך עוד הרבה היבטים שחשבתי עליהם , בשמחה, רק תגידי

בהצלחה מתוקה!!!! ובתקווה שייענו כל תפילותיך ושהסכר יפרץ במהרה ויהיו לך חיים טובים ומאושרים! אמן

אני מבינה אותך ממש, וחשוב שתדעי ששום דבר לא הולך ריקם.
כל תפילה שלך, כל תנועה שלך בעבודת ה', כל השתדלות שלך,(את יודעת מה זה ללכת בצניעות בדור שכזה?! זאת זכות ענקית שיש לך! את יודעת כמה בנות לא מצליחות להגיע לזה בכלל? תשאלי את הבנים והבנות פה כמה זה קשה ולא מובן מאליו בכלל, ולהתפלל? בכלל וואו..!) במיוחד כשזה לא בא תמיד בקלות זה דבר עצום וזה לא לשווא גם אם עכשיו את לא רואה את זה.
תראי, זכינו להיות יהודים, יהודי עובד את השם בכל המצבים של חייו, בעליות ובירידות.
אז נכון יש ימים שלפעמים יותר קל ויש ימים שלפעמים יותר קשה ומורכב, אבל צריך לזכור שזה זמני גם אם זה נראה נצחי ושזה לא הולך להגמר בקרוב.
וזה  מצב של "ואמונתך בלילות", נכון, עכשיו אני באמת לא מבינה למה  ריבונו של עולם דברים לא זזים? איפה אתה? לאן התפילות הולכות למען השם?! בשביל מה אני עושה את זה בכלל כשנראה שההיא שלידי לא נמצאת בסרטים האלה בכלל (לפחות לפי מה שנדמה לי) ויאללה אז למה צריך את כל זה?!
אבל  זה בדיוק זה- יש מציאות של- בבוקר חסדך- בבוקר רואים את החסדים של השם, הכל מואר וברור ורואים כמה הוא מתוק וכמה הכל הולך טוב וכמה אני טובה והכל לטובה וכו'.
ואז מגיעה תקופה של ואמונתך בלילות- בלילה יש חושך, לא רואים כלום, לאן הולכים?!
אם אני לא רואה לאן אני הולכת אז לאן אלך? באמונה!
כשאני לא רואה- אין לי את השכל והדעת להבין, כי אני לא רואה, אבל אני מאמינה. 
כך גם בנסיון, ניטלת ממני הדעת ומה שנשאר להחזיק זה רק באמונה.
 

תצעקי, תבכי, אבל דברי איתו, אל תפסיקי לדבר איתו, תחזיקי חזק ותמשיכי להתפלל גם אם נראה לך שלא שומעים, דברי איתו באמת, במילים שלך.

תבקשי ממנו שיתן לך את הכוח להחזיק חזק באמונה ולא להרפות, להאמין, לזכור שהכל  לטובה ושהוא איתך גם בקושי ושהוא שומע אותך.!

אפשר לראות את זה על דוד המלך, איך הוא זכה להיות רגל רביעית במרכבה? אין צדיקים כמו דוד המלך, אפילו משיח יוצא ממנו!
והוא הבן אדם שהיה הכי רדוף, והתמודד עם קשיים לא מהעולם הזה, תפתחי ספר תהילים כולו מדבר על הקשיים שלו, ובעצם על הקשיים שכל יהודי יכול להזדהות איתם ברמה כזו או אחרת.
ולמרות כל הקשיים הוא לא הפסיק לקוות ולהודות לה' גם בתוך כל זה ולדבר איתו..
מצד אחד תראי פרק שפותח ב"שיר מזמור" "מזמור לדוד", "מזמור לתודה" "למנצח בנגינות" וכמה מזמורים שמסמלים בד"כ קונוטציה שמחה ושל הודיה ובתוך המזמורים האלה תראי גם "כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו", "למה ה' תזנח נפשי תסתיר פניך ממני" וכו'. .
עם כל מה שעבר עליו הוא נשאר בענווה מול ה' ובאמונה ולא הרפה מהקשר והתפילה לה', ותיהי בטוחה שהיו לו הרבה רגעי חושך וקושי.
ואם הוא היה מוותר על האמונה נראה לך שהוא דוד מלך ישראל? ושאנחנו היינו זוכים בספר תהילים? ובכל המעלות שהוא זכה להם?
אז אנחנו לא דוד המלך ואנחנו לא בוחרים את הניסיונות שלנו אבל דרך העולם  היא שיש ירידות ועליות ובד"כ כשהקב"ה רוצה לגדל בן אדם הוא מביא לו ניסיון, וזאת יכולה להיות מקפצה אדירה בשבילך, אל תוותרי.

אולי כשעולות לך המחשבות האלה תחשבי, זה באמת מה שאת רוצה? אלו החיים שאת רוצה?
(האם ההיא עם הטופ יותר מאושרת ממך? איזה חיים היא חיה? באמת באמת היית רוצה לחיות חיים כאלה? תאמיני לי שעם כמה שלפעמים זה קורץ, אלו לא החיים שאת באמת רוצה ויש שם הרבה ריקנות ותסכול גדול מאוד)
 

והאם יוצא לך לעשות דברים שאת אוהבת?
 

איזה דברים משמחים ומחיים אותך?

כמה דברים טובים את זוכה לעשות? (ראי ערך רפ"ב ליקוטי מוהר"ן- ספירת הנקודות הטובות)

סליחה אם קצת חפרתי, ניסיתי לתת קצת נקודות הסתכלות, מקווה שעזרתי מעט.
 

ה' איתך!

אוסיף משהו קטן מנקודת מבטי הקטנה(:

(ומחילה אם אני חוזרת על דברים שאחרים כתבו, לא קראתי לעומק כל תגובה ותגובה).

אפתח ואומר שהתסכול שלך הוא אמיתי וכואב מאוד, ואין בדבריי דבר הבא לבטל את הכאב הזה. אני רק מאמינה שהדברים האלו יכולים להרחיב לנו את נקודת המבט ולתת לנו איזה פתח אוויר לנשימה.

לעניות דעתי, באמת, שני הדברים שהצגת לא בהכרח קשורים.

אני מאמינה שעבודת ה' לא עובדת בצורה שבה העולם הזה מתנהל. בעולם הזה אתה צריך להיות "בסדר" ולהתנהל בצורה המיטבית על מנת להצליח/על מנת לקבל משהו חזרה.

זה נשמע לי מתיש לקיים הלכות רק מתוך מקום של "להיות יהודיה טובה". מה גם שזה מתסכל כשאני רואה שזה לא מניב פירות, ואני לא בהכרח רואה על זה שכר בעולם הזה.

בעיני עבודת ה' זה הרבה יותר עמוק מזה. לכל הלכה ומצווה שאנחנו שומרים יש ערך עמוק ומתוק בפני עצמו. ובעיני הדרך לשמוח בעבודת ה' זה ללמוד תורה והלכה לעומק, להתחבר לשורש של הדברים, ובכך לאט לאט להאמין בכל מצווה כערך ואור גדול העומד בפני עצמו. במקום להתרכז רק בשכר על כך.

מחילה אם זה נשמע קצת כמו סיסמא, אבל אני באמת מאמינה שהקב"ה לא היה סתם "מנחית עלינו" משהו מעיק, מגביל וחסר טעם. מה "האינטרס" שלו לכך? אני מאמינה שה-"אינטרס" (ומחילה ממש על המילה המשטיחה והלא שייכת) היחיד שיכול להיות לו זה רצון להיטיב לנו, ויוצא מכך שהתורה ופרטיה היא בהכרח טוב.

כל הדברים הנ"ל הם משהו אחד.

ותפילה היא עניין אחר.

אודה שהנושא הזה הוא עדיין נשגב מבינתי-לא ברור לי לגמרי איך הדברים עובדים ומה העניין.

אני לא יודעת אם זאת גישה נכונה, אבל אשתף שהגישה שלי לתפילה היא פחות "כספומט" ויותר התעלות, חיבור למקום פנימי ומהותי, חיבור למקום של "הנשמה היא תמיד מתפללת" (הרב קוק, שם שם;). כי מי אני שאתעסק עם חשבונות שמיים? נכון, מותר ורצוי לבקש, אבל אותי זה מייאש להתחיל לחשב למה התפילה שלי לא מתקבלת. הדברים הם הרבה יותר רחבים ממה שהעין הצרה שלי רואה, ועם כל הכאב- יתכן שמה שאני רוצה לא באמת נכון לי כרגע. אני מאמינה בחסד של הקב"ה, שהוא לא עוצר לי את השפע סתם, וזה רק על מנת להיטיב.

יצא לי ההשתפכות, מחילה 🙈

סתם שיתפתי במחשבות שעלו לי בעניין, אבל בסוף מבחוץ הדברים יכולים להישמע כמו סיסמא ולא באמת לסייע.

מקווה שזה בכל זאת הועיל איכשהו(:

בהצלחה רבה רבה!

שולחת חיזוקים! זאת בהחלט דרך לא פשוטה.

יכול להיות שאת חשה חוסר ברוחנית ובנוסף על כך יש לך עוד קשיים ועומסים נפשיים וזה מעצים את החוסר הרוחני הזה.

את חושבת שיש דברים רוחניים שאת מתחברת אליהם שעושים לך טוב על הנשמה?

גם אם עכשיו ירדו לך כל המשאלות שבעולם מן השמיים - זה שווה בלי הרוחניות? בלי המשמעות של הדברים?

טיפה קשה לשמוע שאת רואה עול בכל המחוייבות הדתית... יש גם דברים כיפיים בדת? יש איזה משהו נותן משמעות, סיפוק?

או שהיית מנסה דרכים אחרות (נרשמים לאתר כזה או אחר, שולחים קו"ח בתפוצת נאט"ו, מבררים אצל חברים אם יש משרות פנויות וכו')? הצלחה בתחום כלשהו תלויה בראש ובראשונה בהשתדלויות מאוד, אבל מאוד פרקטיות ואינטנסיביות. בשונה מסיפורי מופתים שמספרים לילדים, ושרובם עורבא פרח (http://shturem.net/index.php?section=special&id=29&oldlang=english), כל התנ"ך מלא במעשים קונקרטיים שעשו האבות, האימהות וצאצאיהם על מנת להשיג מטרה כלשהי.

אני מפחדת לכתוב תגובה האמת

כי יש מצב שאני לא ייצא מספיק רגישה

אפשר לגמרי להיות במקום הזה

של אני מתאמצת מול ה' אז אני מצפה ה' שתבין ותגשים לי את הרצון שהוא הכי מהותי לי כרגע

וגם במיוחד שאני מוותרת על משהו שיכלתי להנות ממנו מאוד.

אבל מה אם העולם הזה בכלל לא נועד להגשים בהכרח את התפילות המסוימות האלו?

אם העולם של יהודי נועד כדי להשיג קרבת ה', ושם נמצא האושר, התשוקה, החיות, השמחה, הסיפוק, התגמול

אז ברור שיהיו אכזבות, ברור שיהיו קושיות וספקות וחוסר הבנה ומרגישים קיר

כי כל האכזבות הם אמירה של ה' לכוון למסלול האמיתי ולקבל את המסר- זה לא התכלית.

כל אכזבה, כל משהו שלא קיבלנו זה גם הרי תקשורת, זה גם דיבור, זה גם אמירה.

ואם מסתכלים גם על מה שלא רצינו כאמירה, כמסר, רק אז באמת פנויים להתבונן וללמוד

אתן לך עצה-

פשוט מאד, תתחילי לחשוב במה את מיוחדת מהשאר.

למה קשה לך עם צורת הלבוש וההתנהגות הזו?

האם באמת תרצי להתלבש כמו אלו שגורמים לך להרגיש לא בנוח עם עצמך?

אז תדעי שיש לך זכות ענקית, ופשוט בכל פעם שאת לובשת חצאית ארוכה וקצת קשה לך עם זה תיזכרי למה את לובשת אותה, כי את יותר מכובדת, יותר צנועה, זה ענק!!

תתגאי בכך שלך יש יותר כבוד ופשוט תרחמי על כל אלו חושפות את גופן לכל דורש!

וד"א הרבה יותר חם ולא בריא הוא שהשמש פוגעת ישירות בעור אז אין מה לקנא בהן כ"כ.

פשוט תשימי את הנשמה בתוך כל פעולה שאת עושה.

כשתתחילי להתייחס למשמעות שבמעשים, תהיי הרבה יותר שמחה, תרגישי סיפוק ותתקדמי הלאה.

בזמן שמשנים את ההסתכלות, להסתכלות חיובית, מחפשים את הטוב בכל מעשה, מוצאים ואין הרגשה יותר מתוקה מזו, את מרוויחה מכל הצדדים!

המון המון הצלחה!! תהיי חזקה!

זועקת בליבה השכינה בכל יום.

אלפיים שנות גלות, מדוע כך מגיע לה? כל כך הרבה חילול, סבל וחוסר מקום...

לו רק היה העולם פועל לפי החוקים שלנו ..!

ובעצם, חסדי ה' שאינו נוהג כך. כי החוקים שלנו, ובכן, אפשר לראות כמה הם חסרים בכל אתר חדשות פשוט.

ובחוקים שלו יתעלה, אלו אינם עסקאות לא מוצלחות של שמירת נגיעה בעד גאולה. להפך, בעולמו הדברים באים על דיוקם באופן מופלא וניצחי. רעיון שנמצא בי מעט זמן אומר שרוב או אולי אפילו כל "עונשי" או טובות ה' יתברך הינם ברובד מסוים מערכת של סיבה ותוצאה בלבד. לא ניכנס לעניין וכלל לא בטוח שהוא מדויק, אבל דבר אחד כן: אם יש מערכת סיבה-תוצאה מדויקת בעולם, שלו היא זו.

אין לי מרפא לחלל העצום שנפער בכל יום מחדש. דבר אחד יש לי - ביטחון שלם לגמרי שאכפת לו יותר מכולם. הרי את יצירתו הייחודית, אין לך תחליף בעולם והוא אישית יצר אותך עבור מטרה. האת חושבת שמעט אגואיסטיות אין בו בשביל לרצות הצלחתה של יצירתו? ;)

אם את חושבת שאין מקבלת את תמורה על כל מלחמה קטנטנה ועל כל סנטימטר צניעות, אומר לך בפשטות - את טועה. אך ממתי דור הגאולה עושה את רצון ה' עבור השכר? אנחנו שואפים לעשות רצונו מתוך אהבה... כשאוהבים מישהו, אוהבים גם לזרוק את הפח עבורו בכל יום מחדש.

אכן קיר מכאיב. וגבוה. ומחליק.

כל ניסיון קפיצה מעליו מוביל לנפילה כואבת, לשריטה חדשה, ויותר מכל - לפחד שלא נעבור אותו לעולם.

...כיצד אמר איוב? "אֲבָנִים, שָׁחֲקוּ מַיִם".

דמעותייך שוחקות גם את הקיר הנראה אינסופי.

ובעזרת הבורא,

תזכי לראות כיצד כל אבן בדרך היתה המדויקת לך ביותר.

אבל לדעתי את צריכה להסתכל על זה בצורה אחרת. לא בקטע של- ' השם לא חייב לי כלום ' , אלא השם יודע מה נכון ומה טוב בשבילי.. והוא שומע את התפילה שלי ובכל זאת כרגע הוא לא נותן לי את מה שאני מבקשת. 

בסופו של דבר את תתחתני בעזרת השם ואז תסתכלי אחורה ותוכלי לחבר כל מיני נקודות ולהבין קצת למה התהליך הזה היה טוב בשבילך, אך זה רק בתנאי שתנסי בתקופה הזאת כן לסמוך על הקב"ה וכן לנסות להתפתח ולגדול מהמקום שאת נמצאת בו. 

שיהיה בהצלחה!

משה רבנו התפלל שוב ושוב (515!!!!) כדי להכנס לארץ ישראל,

הקב"ה עצר אותו ואמר לו שעוד תפילה אחת הוא יצטרך לתת לו להכנס.

כל תפילה לא שבה ריקם.

יכול להיות שמה שביקשת לא מתאים לך ולא בשבילך.

וזו המחשבה שצריכה להוביל אותך תמיד.

והצניעות שלך? תטיב לך אם לא בעולם הזה (וברוך השם על הכל) בעולם הבא! שזה חיי נצח. וזה מה שחשוב. 

אל לנו לשכוח למה באנו לעולם.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו