זה דורש השקעה, וגדולה.

וחבל לצאת בסוף כל התיכון ולגלות שוואלה, אין תעודת בגרות ואין חבר, כי אחוז גדול מהחברים שחברים בגיל הזה נפרדים כעבור כמה זמן ולא נשארים יחד...

וזה גיל שכדי להשקיע בו בבניית האישיות שלך... 

חבר לדבר כזהה

לא עכשיו להפגש וזה כל שני וחמישי

משהו בקטנה

אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל קיבלתי המון עדכונים שזה היה יעיל. אז ממליץ לך לקרוא.

אהלן, - נוער וגיל ההתבגרות

אני יקרא 

שה"נערות" עד ה"בחרות" זה גיל גמיש שהאישיות מתעצבת בו ואנשים עוברים שינויים גדולים ויש הרבה סיכויים (ולא "יכול להיות") שלא תהיה התאמה אח"כ לחיים משותפים כבעל ואשה. (קרה לחבר שלי שהתחזק ופתאום הוא לא חושב כמו חברה שלו והכיוון שלהם שונה וזה ממש קשה להפרד.)

ואם זה בקטנה כזה..?

סתם כזה להפגש מידי פעם ולדבר

גם אם החבר נפגש עם חברה במקום לשחק כדורגל זה לא טוב.

לבנות

מזה החארטות האלה? 
ואוו יש לי מליון סיבות כמה זה לא טוב, לבנות. 

אני בשוק ממה שקראתי..

התכוונת בין חברות יענו לבנות? 
אוח, לא הבנתי תבדיחה

אהההה חשבת שכאילו התכוונתי שהחברוּת טובה לבנות שנמצאות בחברוּת? אההה

לא הבנתי.

שחברות בין בת לבן, זה טוב לבנות בכול הגילאים.

קשר בגיל צעיר - 

זה משחק ברגשות, הכול תאוותני. 

זה חד משמעית בשביל הכיף שלך ושלו, נטו. 

וסופו של  כמעט כול סיפור אהבה בגיל צעיר, שישבר לך הלב ותחתכו מתישהוא. חבל על הלב שלך..

אני מכירה בנות שהיה להם חבר, ופתאום אין תפילות, עם דיבור עם הקב"ה, אין תורה אין הלכה.. 

אין חברות, רק הוא והוא והוא, זה לא כולם ככה, ואפשר לשלוט בזה.

אבל יש אנשים שחבר שובר להם, את כול הערכים והאידאלים. 

וגם את מחטיאה אותו בהרבה דברים, בשמירת העינים, (אם ניפגשים). במחשבות טהורות ב "לא תרבה שיחה עם האישה"..
ועוד דברים שאת לא יודעת עליהם. 

וממש חשוב שבאולפנה/ תיכון, שלך. ילמדו על זה, ויעשו לכם שיחות כמה זה לא טוב.. 

ומצד רוחני - זה משמח את ה'? זה עוזר לך בעבודת ה', אני חושבת שכול דבר שאנחנו עושים היום, צריך לדעת אם זה משמח או מצער את ה', כי ח"ו אנחנו לא רוצים לצער אותו, ח"ו...

ושמירת נגיעה - ח"ו ח"ו לא להגיע למצב של ליפול בנגיעה, זה עושה המון נזק, לעתיד. 

וגם תחשבי שזה לא פר, שבעלך שומר על עצמו בשבילך עכשיו, ואת לא. (אם את רוצה מישהוא שלא היה לו קשרים). 

וגם מהצד שלך זה לא טוב, את מפסידה את הזמן שלך עם חברות, ושתיתחתני זה כבר לא יהיה. 

וגם הראש שלך עסוק רק בו, ואת לא מרוכזת וזה פוגע בהרבה דברים. 

אני גם חושבת שאין יתרונות בקשר בגיל כזה, יש אולי דברים טובים, אבל זה לא מגיע ליתרון. 

כאילו זה ממש נחמד שמישהוא מקשיב לך, ויש לך מישהוא לפרוק עליו ולשתף אותו בחייך. 

והוא כול הזמן חושב עליך, וזה הצד השני, וזה מאוד נחמד.

אבל זה לא טוב, לעתיד זה לא טוב. בעומק של זה, זה לא טוב, לנפש ולרגש. ולרוחניות שלך.. 

ואני יודעת שזה קשה, וזה נסיון מאוד קשה בדור שלנו, שמלא פתחים ואפשרויות לדבר כזה.

וגם 90 אחוז היום זה תאווה, ורק 10 אחוז זה אהבה אמיתית.

אבל אנחנו נשמח את ה'..!! וניתגבר, ונקום! 
אם יש למישהוא משהוא להוסיף, מוזמן..

מוזמנת גם לפרטי, בהצלחה אחות שלי....
 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....