זה דורש השקעה, וגדולה.

וחבל לצאת בסוף כל התיכון ולגלות שוואלה, אין תעודת בגרות ואין חבר, כי אחוז גדול מהחברים שחברים בגיל הזה נפרדים כעבור כמה זמן ולא נשארים יחד...

וזה גיל שכדי להשקיע בו בבניית האישיות שלך... 

חבר לדבר כזהה

לא עכשיו להפגש וזה כל שני וחמישי

משהו בקטנה

אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל קיבלתי המון עדכונים שזה היה יעיל. אז ממליץ לך לקרוא.

אהלן, - נוער וגיל ההתבגרות

אני יקרא 

שה"נערות" עד ה"בחרות" זה גיל גמיש שהאישיות מתעצבת בו ואנשים עוברים שינויים גדולים ויש הרבה סיכויים (ולא "יכול להיות") שלא תהיה התאמה אח"כ לחיים משותפים כבעל ואשה. (קרה לחבר שלי שהתחזק ופתאום הוא לא חושב כמו חברה שלו והכיוון שלהם שונה וזה ממש קשה להפרד.)

ואם זה בקטנה כזה..?

סתם כזה להפגש מידי פעם ולדבר

גם אם החבר נפגש עם חברה במקום לשחק כדורגל זה לא טוב.

לבנות

מזה החארטות האלה? 
ואוו יש לי מליון סיבות כמה זה לא טוב, לבנות. 

אני בשוק ממה שקראתי..

התכוונת בין חברות יענו לבנות? 
אוח, לא הבנתי תבדיחה

אהההה חשבת שכאילו התכוונתי שהחברוּת טובה לבנות שנמצאות בחברוּת? אההה

לא הבנתי.

שחברות בין בת לבן, זה טוב לבנות בכול הגילאים.

קשר בגיל צעיר - 

זה משחק ברגשות, הכול תאוותני. 

זה חד משמעית בשביל הכיף שלך ושלו, נטו. 

וסופו של  כמעט כול סיפור אהבה בגיל צעיר, שישבר לך הלב ותחתכו מתישהוא. חבל על הלב שלך..

אני מכירה בנות שהיה להם חבר, ופתאום אין תפילות, עם דיבור עם הקב"ה, אין תורה אין הלכה.. 

אין חברות, רק הוא והוא והוא, זה לא כולם ככה, ואפשר לשלוט בזה.

אבל יש אנשים שחבר שובר להם, את כול הערכים והאידאלים. 

וגם את מחטיאה אותו בהרבה דברים, בשמירת העינים, (אם ניפגשים). במחשבות טהורות ב "לא תרבה שיחה עם האישה"..
ועוד דברים שאת לא יודעת עליהם. 

וממש חשוב שבאולפנה/ תיכון, שלך. ילמדו על זה, ויעשו לכם שיחות כמה זה לא טוב.. 

ומצד רוחני - זה משמח את ה'? זה עוזר לך בעבודת ה', אני חושבת שכול דבר שאנחנו עושים היום, צריך לדעת אם זה משמח או מצער את ה', כי ח"ו אנחנו לא רוצים לצער אותו, ח"ו...

ושמירת נגיעה - ח"ו ח"ו לא להגיע למצב של ליפול בנגיעה, זה עושה המון נזק, לעתיד. 

וגם תחשבי שזה לא פר, שבעלך שומר על עצמו בשבילך עכשיו, ואת לא. (אם את רוצה מישהוא שלא היה לו קשרים). 

וגם מהצד שלך זה לא טוב, את מפסידה את הזמן שלך עם חברות, ושתיתחתני זה כבר לא יהיה. 

וגם הראש שלך עסוק רק בו, ואת לא מרוכזת וזה פוגע בהרבה דברים. 

אני גם חושבת שאין יתרונות בקשר בגיל כזה, יש אולי דברים טובים, אבל זה לא מגיע ליתרון. 

כאילו זה ממש נחמד שמישהוא מקשיב לך, ויש לך מישהוא לפרוק עליו ולשתף אותו בחייך. 

והוא כול הזמן חושב עליך, וזה הצד השני, וזה מאוד נחמד.

אבל זה לא טוב, לעתיד זה לא טוב. בעומק של זה, זה לא טוב, לנפש ולרגש. ולרוחניות שלך.. 

ואני יודעת שזה קשה, וזה נסיון מאוד קשה בדור שלנו, שמלא פתחים ואפשרויות לדבר כזה.

וגם 90 אחוז היום זה תאווה, ורק 10 אחוז זה אהבה אמיתית.

אבל אנחנו נשמח את ה'..!! וניתגבר, ונקום! 
אם יש למישהוא משהוא להוסיף, מוזמן..

מוזמנת גם לפרטי, בהצלחה אחות שלי....
 

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות