אבל בחודש האחרון המהממת שלנו התחילה פשוט לחרטט שטויות. ז"א לא להגיד את האמת. זה יכול להיות בדברים ממש קטנים- "נגעת בזה וזה?" "לא, מה פתאום" ( כששמעתי שנגעה) או - "שטפת ידיים?" "כן, בטח"( שלא שמעתי את המים זורמים..) וכאלה. או בדברים יותר גדולים- "בכלל לא בכיתי היום כשהלכת" ( והיא בכתה המון!) " זאת קראה לי היום שמנמנות, ואז דחפה אותי , ואז נשכה אותי" (על זה אני לא יודעת בוודאות שלא קרה , אבל בדכ מעדכנים אותי אם היה משהו כזה בגן... והיא מספרת את זה כל יום..)
עכשיו , אני יודעת שזה כנראה שלב נורמלי. והיא לגמרי מגלה את הדמיון בתקופה האחרונה והמשחקי דמיון שלה ממש עשירים. אז זה תואם גיל וסיטואציה.
מה שאני תוהה זה מה היחס שלנו צריך להיות לאי אמירת אמת הזאת. מצד אני חשוב לי ללמד אותה לומר את האמת, רק את האמת ומה שבאמת קרה. מצד שני, חשוב לי מאוד שהיא תרגיש שאני מאמינה למה שהיא אומרת. שהיא לא תרגיש שהיא לא יכולה יכולה להגיד דברים, שאני לא מאמינה לה.
אז איך נכון להתייחס?
אשמח לעצותיכן החכמות


