אפילו שזה לא מתבטא בדברים אחריםוהם יודעים שאין משחק עד שאוספים ומחזרים למקום.
כגודל הבלאגן כך אני מתחילה יותר מוקדם את זמן הסידור. ואז גם אם רק אחד מסדר, הוא כבר יכול לשבת לאכול, ותאמיני לי, זה ממריץ את השאר😅הבנות שלי קמו בוקר אחד ולא הפסיקו לדבר על זה שהם ילדו, ויש להם תינוקת, והם מאכילים אתה וטיטול...( גיסתי ילדה ליליה קודם), אז בעלי אמר להם שילכו לבית החלמה, כי אישה אחרי לידה צריכה לנוח...
היה לנו שקט כמה דקות...
בד"כ הם אוספים כשהם רוצים משחק אחר- פשוט כי הם יודעים שלא מוציאים משחק חדש כשיש משחקים על הרצפה.
אבל! לפעמים כל אחד רוצה משחק אחר (פאזל, לגו וחיות) אז אני תוחמת בערך כל ילד ואומרת לו שהוא אחראי על המשחק שהוא בחר, גם אם ילד אחר שיחק בו...
ועוד משהו- בכלי בית הם הכי אוהבים לעשות שהסלסלה זה הכיור וכל הכלים הולכים ל"כיור" וכל האוכל הולך ל"מקרר" (סלסלה שניה)
ואצלי ארוחת ערב לא מזיז להם, אז אם אני מתכננת לצאת, או לקלח אותם אחרי האיסוף- זה התנאי. לא משאירים בית הפוך.
וכשהבית מסודר- אני דואגת להגיד להם איך נעים להיות פה, זה עושה לי חשק לפנק אתכם...
אני אומרת שמה שעל הרצפה, סימן שלא צריך ואפשר לזרוק לפח... בד"כ זה עוזר
מזלטובאחרונההמצאה גאונה!
מהסופר פארם, של הצחצוח שיניים....
מדמיינת את הבן שלי לא מבין מדוע לא רצים לממ"ד...
פתאום כולם נעמדים.
גילאי שנתיים -שלוש, איך מסבירים להם?
לק"י
בגיל 3 אפשר יותר להסביר שזו צפירה אחרת, לא אזעקה.
זה גם נשמע טיפה אחרת (למרות שבחג יצא לי לשמוע אזעקה במקום אחר, וזה באמת היה דומה יותר לצפירה).
לגיל שנתיים הייתי גם מסבירה. ואומרת תוך כדי שזו לא אזעקה. לא יודעת מה יבין, אבל לא יזיק.
אם יש ילדים שעלולים לפחד, אז אולי לשים להם מוזיקה בקול או משהו שיסיח את דעתם.
ותודה שהזכרת לי לדבר על זה עם הילדים שלי. למרות שבטח יסבירו להם בגן.
אנחנו אמרנו שזה שופר כדי שכולם יחשבו על אנשים שהם מתגעגעים אליהם, וזה נשמע שונה מאזעקה, והסברנו קצת את ההבדל בצליל.
כל פעם לפני צפירה תזכרנו אותם
ואפילו להשמיע מיוטיוב.
בגדול, אזעקה היא עולה יורדת, וצפירה צליל אחיד, אז אפשר עם היד להמחיש את ההבדל (הרי כשהילדים מחקים אזעקות הם יודעים לעשות את זה מצוין)
ולשחק ב'מה שומעים עכשיו?', או ב'בא נעשה צליל של אזעקה/צפירה'.
אני הייתי נכנסת כדי לא לבלבל אותו.
בפועל כנראה שאשים מוזיקה או הסחת דעת עם משהו מרעיש אחר.
לא רוצה ליצור אצלו התלבטות לפי סוג הצפירה, מתי כן ומתי לא.
אכין אותו באותו בוקר לפני הגן
או שלא, אולי פשוט נזרום עם הסיטואציה
גם ככה הוא לא נבהל מאזעקות. כן באסה לי בשבילו שלא יתאכזב כי ממש אוהב את הפעילות בממד 🤣
לק"י
שמתי לעצמי תזכורות 10 דקות לפני הצפירות. וגם אז בטוח זה יקפיץ אותי.
כדאי לתרגל בזמנים רגועים.
אחפש בהמשך
עכשיו רואה שיש עוד כמה סרטונים עם אותו רעיון.
עם זה השתמשתי אצל כמה ילדים. עשינו כמו חידון, וזהו הם זיהו ועבר בשלום.
לא כדאי לרוץ לממד אלא ללכת בנחת
ואפשר לומר בפשטות תהיה היום 'צפירה'
צפירה היא לא אזעקה
היא רק דומה
ועומדים כשיש צפירה
אפשר גם להוסיף הסבר למה יש צפירה
בכל אופן, אפשר להדגים לו איך אזעקה נשמעת ואיך צפירה נשמעת, ואז להסביר שכשיש צפירה לא הולכים למרחב המוגן אלא עומדים.
כדי לא להבהיל את החיילים... אחרי בירור קצר הוא הודה שהתבלבל עם זיקוקים ביום העצמאות (או נפצים בפורים) קיצר שמע שיחות של מבוגרים ועדה קצת סלט.
אבל באמת צפירה עלולה להבהיל מאוד. מצד שני- יש לך פתרון לזה? הצעה אלטרנטיבית ליום הזכרון גם?
(ווקאלי, כדי שיתאים גם למחמירים)
שאותו משמיעים ברמקולים במקום הצפירה...
או עדיף - פרק תהילים... אבל מניחה שזה לא יקרה, מחשש הדתה
את הצפירות האלה.
בשביל החיילים כולם מדברים שצריך לוותר על זיקוקים וכל הדברים האלה
ומה עם הילדים? הם לא חשובים?
בשבילם כדאי מאוד לבטל את הצפירות האלה.
אני אומרת לילדים שיש צפירה ולא אזעקה, מסבירה איך זה נשמע ואומרת שזה כדי להזכיר לנו את החיילים שנהרגו כדי לשמור עלינו ושכל עם ישראל ביחד יקרא פרק תהילים לזכותם באותו זמן.
ובסוף קול הצפירה והאזעקה לא נשמע אותו דבר
יש סיפורים חברתיים על הצפירה
ובסוף זה עניין תרבותי שמתרגלים אליו
ושבוע הבא בשני בשמונה בערב, ושלישי ב-11 בבוקר.
יש להם נשמות גדולות, וכמו שהם חווים את כל האזעקות צריך ללמד אותם את כל העניין של תקומה וגאולה.
דווקא בגלל שהם חווים את האזעקות ,ואת המילואים ואת השכול ( נראה לי כולם היום מגיל אפס מכירים מקרוב חייל שנהרג)
כל כך חשוב לדבר על המשמעות של זה.
כמובן לפי הגיל ,
אבל כבר מגיל קטן אפשר ללמד.
על יום השואה-לילד קטן אני אומרת שיהיה רעש כמו אזעקה ,זה כדי לזכור את כל הגלות שהיתה לנו, את המשפחה של סבא שאתה קרוי על שמו שנהרגה בשואה,
הם נהרגו ולא יכלו להילחם ואנחנו זכינו שכשרוצים להרוג אותנו יש לנו צבא עם חיילים ומטוסים שמגנים עלינו.
לילד יותר גדול אפשר לפרט יותר ,
יש דיסק מקסים לימים האלה שאנחנו משמיעים מאיסרו חג פסח ,שמסביר מאד יפה על כל התקופה הגדולה הזו.
יש שם את הסיפור על הרב הרצוג ושמע ישראל, על הרב לאו בצורה מותאמת לילדים.
על יום הזכרון- לדבר על חיילים שנלחמו בשבילנו ונהרגו ועכשיו הם יושבים בהיכלו של משיח ואיזה צדיקים שהם,
ואנחנו מתמלאים ביום הזה מהגודל של הנשמה שלהם.
וגם מודים לה' שיש לנו צבא.
אני מספרת להם גם את הסיפור על אבא וילד שראו בית קברות וכו'.
ובגלל שהם חווים את זה, אני על יום הזכרון מספרת גם לקטנים כך. כל אחד תופס כפי מידת הבנתו.
אבל אין שום עניין להסתיר ולצבוע בוורוד מציאות שהם חווים בשנתיים וחצי האחרונות בעוצמה הרבה יותר חזקה.
עדיף דווקא להעצים את הדיבור בימים אלו - להחדיר בהם את גודל הזכות לחיות בתקופה הזו ,
את ההודאה לה' על הצבא והמדינה
ולהחדיר בהם אמונה שהם יחיו גם את השלב הבא של הגאולה בבית המקדש ( זה כבר מתחבר לדיבור על יום ירושלים למרות שאז אין צפירה).
אהבתי את מה שכתבת. מתחברת מאוד...
(וכיף שחזרת לפה, הרבה זמן לא כתבת בפורום, נכון?)
בשביל לספר על חידוש מעניין וחשוב:
מעתה, כל זוג עם אחת מהמוטציות בגן BRCA (לא משנה מי מבני הזוג נושא את הגן), זכאי ל-PGD על חשבון קופת החולים.
מה זה אומר?
שאם רוצים ללדת ילדים ללא הגן הזה, אפשר לעשות תהליך של הפרייה מלאכותית. בבית החולים יעשו בדיקות גנטיות לכל העוברים עוד לפני ההחזרה, ורק עובר שלא נושא את הגן הזה יוחזר לרחם. התהליך עצמו קיים כבר שנים רבות ואין בו חידוש, אך ללא מימון הוא עולה עשרות רבות של אלפי שקלים ולכן עכשיו יש בשורה של ממש.
שמח להגיד שיש לי קשר להחלטה הנ''ל.
החלטה שתחסוך מאות אלפי שקלים למדינה על כל תינוקת שתיוולד ללא הגן הזה ולכן לא תחלה בסרטן,
החלטה שתמנע הרבה צער, אובדן וכאב דורות קדימה.
נראה לי שזה יהיה רלוונטי רק לזוגות עם מספיק מודעות לעשות ברור גנים מקיף לפני תכנון הריון, שזה לצערינו לא כמו גדולה של אנשים.
זה גן שמוצאים בבדיקות סקר גנטי רגילות של קופת החולים, או כחלק מבדיקות גנטיות פרטיות כמו אקסום גנטי וכו'?
לכמה ילדים המימון הזה תקף? שניים, כמו בטיפולי פוריות רגילים?
א. יש יותר ויותר מודעות לעשות בדיקות גנטיות לגן הזה ספציפית, בעבר הבדיקה לא הייתה בסל הבריאות, אחר כך הוסיפו לכל מי שיש את הגן הזה במשפחתו, אחר כך לכל האשכנזיות, ומזה כמה שנים שהבדיקה כלולה בסל לכל אדם.
ב. הגן הזה כ''כ אלים, שבדרך כלל משפחות עם הגן הזה יודעות על כך, או לכל הפחות יכולות לחשוד. עם כ-90% לפתח סרטן אצל נשים וכ-30% אצל גברים, קשה להסתיר את קיומו של הגן.
זה כמובן לא אומר שאין צורך להיבדק אם אין סרטן במשפחה.
ג. לכאורה המימון תקף לשני ילדים, אבל:
אם אשה לוקחת הורמונים, עוברת שאיבת ביציות, הפריית מבחנה, ואז מגלים למשל שיש 10 עוברים שלא נושאים את הגן - אז המדינה ''בלי כוונה'' כבר מימנה 10 עוברים.
אולי בהחזרה של השלישי (כלומר אחרי שתי לידות מוצלחות) יהיה צורך לשלם, אבל החזרה זה החלק הכי זול בתהליך. החלק היקר מאוד הוא הבדיקה הגנטית והשאיבה, ואת זה עושים לכל כמות של עוברים שמצליחים להפרות, באותו המחיר. כלומר לבדוק 20 עוברים עולה כמו בדיקת עובר אחד.
ואף אחד לא יגיד לאשה ''הצלחנו למצוא 10 עוברים בריאים אבל רק 2 על חשבון המדינה, אז תחזירי לנו 80% מהעלות''. אין דבר כזה.
בנוסף, אשה שכבר יש לה ילדים אבל בלי השיטה הזאת, יכולה להיות זכאית כל עוד לא הוכח שהילדים שלה אינם נושאים את הגן. אבל לגבי הפסקה האחרונה זה יותר טריקי ואולי לא יהיה אישור אוטומטי, אולי צריך להתווכח וכו'.
או שיש רמות סבסוד שונות?
רק אשכנזיות ואתיופיות זכאיות אוטומטית, השאר צריכות לקוות שהקופה תאשר.
חשוב לציין שמקרה של 10 עוברים בריאים הוא חריג ובגדול בגדר נס
אחרת נשים מתחילות את התהליך ומתאכזבות להגיע לעובר 1 או שניים. זה לא תהליך כזה קליל כמו שזה נשמע על אף שהוא חשוב ומציל חיים.
והתהליך בהחלט לא פשוט בכלל, מורכב יותר מ ivf 'רגיל'. אבל כמובן חשוב מאוד אם יש צורך...
ממש לא התכוונתי לתת תקווה שיהיו 10 עוברים אחרי סיבוב אחד,
התכוונתי רק לתת דוגמה בקשר לשאלה על עלות התהליך, ולהסביר שהבדיקה הגנטית תהיה בחינם לא משנה כמה עוברים טובים יהיו, כל עוד עדיין לא היו 2 לידות תקינות.
ממש סליחה אם לא הייתי מספיק ברור
אחרי שנולדו לנו ילדים
ולאף אחד ברוך ה' לא היה סרטן במשפחה קרובה נבדקתי רק בגלל שאני אשכנזייה וחברה המליצה לי
והנה יצאתי נשאית. האמת לקחתי מאוד קשה ...
ממש ממש ממליצה להיבדק לכל אחת גם ללא היסטוריה משפחתית
2 מחשבות שעלו לי:
1. האם זוגות רבים יהיו מעוניינים להשתמש באופציה הנ"ל? כי להכנס לטיפולי פוריות עבור זוג ללא בעיית פוריות נראה לי דורש אומץ והתגייסות מיוחדת. כמובן שאם הגן הפגום הוא מחלה שגורמת לנכות קשה כבר בעוברות ובתחילת החיים הרבה אנשים כן בוחרים במסלול הנ"ל אבל בסיטואציה הזו זו סוג של בחירה "אקסטרא"
2. במחשבה שנייה, אם אחוז גבוה מנשאי הגן אכן יבחרו להשתמש בתהליך אז תוך דור או שניים נוכל לראות ירידה חדה בתפוצה של הגן הנ''ל... אבל באמת זה דורש מהזוגות "לטעת חרובים"...
בכל מקרה ידיעה חשובה, תודה
לא פיקניק בכלל, אבל קיים
מנגד גם PGD זה לא פיקניק. ב"ה שאני לא צריכה להתלבט על זה.
לא חושבת שזו בחירה קלה, זה מה שאני אומרת
לשלושת המוטציות השכיחות במוצאים אלה
ישנה בדיקה מורחבת אותה ניתן לבצע דרך הביטוח המשלים (לפחות במכבי) שהיא עולה כ 300₪ ומתאימה לכל המוצאים.
הבדיקה הזו בסל רק למי שחלתה בעצמה בסרטן השד או נמצאה מוטציה במשפחתה
אז חזרתי היום למשרד והיה לי מתיששש ברמות
דווקא לא העבודה עצמה
(עבדתי כל התקופה יחסית רגיל, פשוט מהבית)
המפגש עם האנשים
והרבה
ולהיות נחמדה לכולם
ולהתעניין
ולשתף
שקטטטטט
אני חושבת שהיום איבחנתי את עצמי סופית כ hsp
היה לי כיף לעבוד מהבית
להיות עם הילדים
מידי פעם לפגוש משפחה מורחבת
במינון שלי
קצת חברות בגינה
וזהו, לא צריכה יותר מזה
אבל פתאום אני תוהה אולי זה לא נורמלי ובני אדם הם יצורים חברתיים שאחרי 6 שבועות בבית אמורים לשמוח לפגוש את הקולגות שלהם?
ועובדת מהבית באופן קבוע.
לא חסר לי בכלל מפגש עם קולגות (יש לי כמה קולגות וירטואליות להתייעצויות), ובפעמים שכן יוצא לי להיפגש עם כמות גדולה של אנשים, גם אם זה משמח אותי, זה מציף אותי כמו שאת מתארת.
אין פה נורמלי ולא נורמלי (למרות שגם אני לפעמים נופלת לתהיות האלה), יש פה מה מתאים לכל אחד בפני עצמו.
אם יש לך אפשרות לעבור איכשהו לעבודה בלעדית מהבית - זה יהיה לך מבורך, בעיניי.
(ולפני שיבואו פה נשים רגישות אחרות ויאמרו שהן לא מסכימות איתי - אומר שגם בהגדרה של אדם רגיש מאוד יש מנעד ויש אנשים שונים שמתאים להם דברים שונים...)
חיבוק על החוויה❤️
הרבה פעמים עוזר לי לקרוא אותך, גם בפורום השכן
יש מצב שהמודעות לזה התחילה אצלי ממך🤍
והלוואי שאוכל לעבוד רק מהבית, או אפילו יום בשבוע.
עד עכשיו הייתי מגיעה פעם בשבועיים ועכשיו העלו את התדירות ל3 פעמים בשבוע מהמשרד, נראה מה אני אעשה...
והקטע שהאווירה במשרד מעולה, אני יודעת שאוהבים ומעריכים אותי, אנשים מגיעים לדבר ולהתייעץ ואני מפרגנת לאחרים. זאת לא הבעיה. טוב, לפחות זה...
אבל גם כשיש אווירה טובה בחברת האנשים - עדיין עלולים להגיע להצפה.
מציעה לך לנסות למצוא זמני הפוגה שבהם את מסתגרת לזמן קצר איפשהו (אפילו בשירותים🙈) כדי קצת להוריד את הצפת החושים...
(זוכרת את עצמי בחתונות של אחיי, שכמובן שמחתי בהן מאוד, בורחת לשירותים כדי להיניק, רק כדי להירגע קצת מההצפה...)
אחרי תקופה של רוגע קשה לחזור לסחרחרה הרגילה
אין רגישות חברתית גדולה אבל גם לי לא תמיד מתאים עומס חברתי
אז בימים כאלה של חזרה כמו חמישי והיום
אני מדברת עם אנשים בקצרה
התעניינות קצרה שיתוף קצר
כי זה הרבה אנשים בטווח קצר
בימים רגילים אני יכולה להעמיק ולדבר עם אנשים בצורה יותר ממושכת
אז אם יש רגישות חברתית כדאי להתאים את המפגשים אליך
קצרים ומתמצתים
לפעמים מספיק שלום וחיוך/ מה נשמע
גם לי היה מציף היום להתייחס לכולם ורציתי בעיקר שקט וחזרה חברתית הדרגתית
עשה לי טוב לקרוא את מה שכתבת ולדעת שיש עוד כמוני
אני עובדת בשתי עבודות ובשתיהן בקושי יש צוות.
וגם אז אני הכי אוהבת להיות לבד בשקט שלי.
כשיש הרבה אנשים שאת צריכה לצאת מעצמך ולהיות נחמדה- זה מעצבן וקצת מלחיץ.
גם בשבילי נוכחות של אנשים אחרים מוציאה אותי מעצמי, שמצד אחד זה נחמד, ומצד שני זאת ממש פעולה נפשית.
זה כמו "תסמונת"
יש הרבה מאמרים על זה וגם יש כאן פורום לאנשים רגישים מאוד. יכול להיות שאת אחת כזו (:
וואו. היה לי כ"כ חזק להביט בעולם אתמול והיום (בעיקר) ולראות איך יש ממש "מוד" שונה לכל האנשים.
ממש כמו לחזות ביקום מקביל שלנו, של האנושות.
40 יום ו40 לילה היינו כולנו במוד הישרדותי. כל המוח, הלב, המערכות כולן היו מוכוונות אך ורק למטרה אחת - לשרוד. לחיות. לא למות.
כל אחד במקום שלו עם זה, אבל השדר הכללי של כל הארץ היה ממש שם.
זה כמובן השפיע על כל-כל המעגלים, של התעסוקה, החלומות, המימוש העצמי, המשפחה, הזוגיות, ההורות, הפרויקטים, החופשות, הבילויים, המחשבות מעבר ומה לא...
הכל הצטמצם והצטמק עוד ועוד עד לכדי בלתי נראה כדי לתת מקום להישרדות עצמה. לדריכות עצמה.
בלילה וביום. עוד יום ועוד יום.
בלי לדעת במודע או לנתח ולדבר שזה מה שכולנו עוברים פשוט חווינו את זה על בשרנו ועל נפשנו. פשוט היינו. וחיינו.
ואז בבת אחת,
בהפסקת אש,
כל המוד הכלל ארצי הזה השתנה.
ככה פתאום.
פתאום לשמוע אנשים מהחלון מדברים על חופשה, צוחקים, מתכננים הלאה.
פתאום לראות עוד ועוד עסקים, אומנים, עובדים באשר הם שמתניעים מנוע חזק ודוהרים קדימה.
פתאום לראות את כל הילדים המתוקים במסגרות, עם מורים, גננות, חברים, הפסקות, שיעורים...
פתאום אנשים מטיילים ברחוב או בטבע בהליכה איטית, שלווה, רגועה.
פתאום יש שגרה. מי זכר מה זה בכלל?
סדר יום, קימה, שינה, רצופה
לא רצים כל רגע נתון למרחב המוגן (ותושבי הצפון וקו העימות אין מילים רק חיבוק ענק ותפילה לישועה שלמה שלמה במהרה ב"ה 
)
וזה מדהים לראות את זה
רק ימים בודדים וכבר הכל שונה כ"כ.
לראות את כל האנשים שיוצאים מהמצב ההישרדותי למצב של חיים רגילים ורגועים (כמובן שבעומק זה רחוק מזה, אבל רק לצורך ההשוואה של הימים האחרונים בין מה שהיה לפני שביעי של פסח למה שאחרי),
ממש כמו פירמידת הצרכים של מאסלו שמדברת על בסיס ראשוני של הגנה וביטחון ורק גבוה מכך למעלה שאר הצרכים של המימוש העצמי וכו'
כל ההוויה נחווית פשוט אחרת. אנשים פועלים כבר לא ממוד הישרדותי.
אז ההתבוננות הזו עשתה לי היום גם חם בלב, כי לראות בחוש עד כמה הקב"ה ברא את ברואיו עם כוח והסתגלות וחוסן,
וכמה ריפוי הוא שולח לאנושות ולעולם כולו, וממש ממש מהר,
וכמה פלא יש בבריאה עצמה ששמה אדם. ממש נותן תקווה.
כי אם זה יום אחד בתוך הפסקת אש כזו רעועה אז מה יהיה בסוף האמיתי של המלחמה והניצחון והשלווה האמיתית ב"ה? ומה יהיה בגאולה השלמה ב"ה?
ממש "ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך".
אז חימם לי את הלב להביט ככה בכל העם המדהים שלנו. שיצר החיים כ"כ חזק בו. וקדושת החיים מפעמת בו גם כ"כ חזק. וזה עם פשוט מתוק ומדהים!!!
***
ואז יצא לי לחשוב גם על הקבלה מסוימת שיש במצב הזה למצבים של הישרדות שאנו בעצם חווים גם בזוגיות שלנו.
בעצם המצבים האלה בהם אנו נתקלים בקושי, במשבר זוגי.
ובמצבים האלה כל זמן שהסיבה עצמה, המקור עצמו, הלמה עצמו לא מדובר -
מה שנראה ש"מדבר" או אפילו צועק! יהיה מנגנון ההגנה מפני זה.
זה יהיה המופע החיצוני בו נפגוש.
וכאשר הסיבה והמקור עצמו יהיו להם מילים, וניראות והכרה - המנגנון כבר לא יצטרך לצעוק כ"כ חזק
כי הוא צועק כ"כ חזק רק כאשר אין בכלל מילים ואין בכלל הבנה ואין בכלל ניראות לעומק ולסיבה ולמקור עצמו - אז כשהם לא מדוברים רק אז המנגנון ידבר במקומם, ואפילו יצרח במקומם.
התת מודע שלנו, כאשר יש לו משהו עמוק בתוכו והוא מטורגט יכול לספר דברים אחרים ובעצם להפעיל לנו בנפש את מנגנוני ההגנה.
כל פעם שיש לנו צורך לא ממומש המוח והתת מודע שלנו בעצם מאותתים: סכנה! איום! תגן על עצמך!
ואז מופעל מנגנון ההגנה.
שלושת הF.
FIGHT - התקפה
FLIGHT - בריחה
FREEZ - קיפאון.
וכל אחד מאיתנו "מתוכנת" בצורה שונה להגיב לאיומים שהוא חווה.
לא רק איום פיזי כמו חלילה אזעקה או סכנה אחרת, אלא גם איום שהנפש עצמה מפרשת כאיום בצורת צורך לא ממומש.
לצורך הדוגמא גם בכי או לרצות לדבר על הכל כאן ועכשיו ולפתור בעיות זה חלק מדרכי הביטוי של מנגנון ההגנה התקפה,
כמו שבריחה לחדר, התכסות בשמיכה עד מעל הראש, יציאה מהבית, בריחה למסכים/פחמימות/שוקולד/סמים/אלכוהול/צפייה בתכנים וכן הלאה יכולים להיות דוגמא לדרכי הביטוי של מנגנון ההגנה בריחה,
וכמו שריצוי או קיפאון ממשי שאדם לא זז יכולים להיות דרכי ביטוי של מנגנון ההגנה קיפאון.
והבנת השוני ביני לבין אשתי/בעלי חשובה כאן.
ידוע ש"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות..."
כל אדם הוא עולם ומלואו,
וכל אדם פועל על פי סך החוויות / מחשבות / תפיסות / רגשות / דפוסים שהכיר / הסביבה בה גדל / התורשה וכן הלאה...
ובגלל שיש שוני בין כולנו,
גם הדרכים שלנו להתמודד עם כל מיני סיטואציות בחיים היא שונה.
ובמצב של הרגשת "איום" כלשהו,
של מציאות בה יש אולי צורך לא ממומש שלנו,
או מצב שאנחנו מרגישים בו "בהתקפה או בסכנה",
אנחנו מגיבים באופן שונה, כל אחד באופן שמנגנון ההגנה שלו בנפש פועל.
ובהרחבה יותר - מדובר כאמור בעיקר על 3 סוגים של מנגנוני הגנה:
התקפה
בריחה
קיפאון
התקפה - במשמעות של להתקיף את ה"איום", את הסיטואציה, עד שתעלם.
כדוגמת: בכי, צעקות, דיבור ללא הרף על כך, האשמה של השני, האשמה של עצמנו וכן הלאה...
בריחה - במשמעות של או בריחה ממש, או ניתוק של עצמי מהסיטואציה / ללכת לחדר / לצאת לסיבוב בחוץ / להיות בפלאפון או במסכים או במשהו אחר שיסיח את הדעת, וכל דבר שיגרום לי להתנתק מהאיום כרגע...
קיפאון - לא לעשות כלום אלא להיות במצב של קיפאון... או לרצות (מלשון ריצוי)- ועל אף שאני לא רוצה לעשות משהו מסוים אני בכל זאת אעשה אותו כדי "שיהיה שקט תעשייתי", אני אהיה בריצוי.
וכל אחד מאיתנו מגיב באחד או יותר ממנגנוני ההגנה הללו כאשר הוא מרגיש בסכנה (וכאמור, סכנה לא צריכה להיות סכנה פיזית של סכנת חיים, אלא כל סכנה שהיא במשמעות של צורך שלנו שלא ממומש כרגע...)
יש תקופות בהם אדם יכול להגיב בצורה שונה, יש תקופות שמנגנון ההגנה משתנה, יש תקופות בהם זה כמה מנגנוני הגנה,
אבל בכללי זה נסוב סביב שלושת אלה.
ובמקרים רבים, כאשר אחד מבני הזוג מרגיש באיום (צורך לא ממומש) ומנגנון ההגנה שלו הוא התקפה,
אצל בן הזוג השני המנגנון יכול להיות שונה לחלוטין, ולהיות למשל בריחה.
דבר זה יוצר לרוב עוד פער בין בני הזוג, וכל זה בעיצומו של האתגר והאיום עצמו...
ז"א, אם לא זו בלבד שאתם כרגע במצב של "משברון" או "אתגר", אלא שגם אופי ההתמודדות שלכם לכאורה סותר אחד את השני.
כי את רוצה לדבר על זה, לפתור את זה, וכאן ועכשיו.
ובעלך רק רוצה להתנתק מזה, לברוח מזה. (או להיפך כמובן).
ואז *עצם השוני הנ"ל במנגנוני ההגנה* יכול לכשעצמו ליצור עוד יותר תסכול *אצל שניכם*
אצלך - מה? לא מספיק אני מתוסכלת ומבואסת ממנו, הוא גם בורח לי באמצע השיחה?! מה, הרצחת וגם ירשת?!
ואצל בעלך - מה? כאילו לא מספיק אני מרגיש מאוים כרגע גם דוחקים בי ומכריחים אותי להתמודד עם הסיטואציה ולדבר ואני רק רוצה להירגע עם עצמי ואת השקט שלי כרגע. אי אפשר לכבד את זה ולהבין את זה ולתת לי את זמן הרגיעה שלי?!
ואז כל אחד עוד יותר משתבלל בתוך עצמו
ואז הכעס כלפי השני גדל וגדל
ויכולים לעלות לנו כל מיני מחשבות מרחיקות לכת ורחוקות מבן/בת הזוג...
אז הדבר הראשון שנעשה
ננשום!
ונזכור ונבין - רגע,
אנחנו אנשים שונים.
*מותר* לבעלי להרגיש מה שהוא מרגיש.
*מותר* לאשתי להרגיש מה שהיא מרגישה.
בעלי (או אשתי כמובן), על סך איך שהוא בנוי - הדרך שלו כרגע להירגע היא *באמת* ע"י ניתוק מהסיטואציה.
*רק כאשר ירגע*, ורק כאשר ה"איום" מבחינתו יוסר - או אז ניתן יהיה לשוחח.
ואני, על סך איך שאני בנוי/ה - הדרך שלי כרגע היא *באמת* ע"י פתירה של הדבר כאן ועכשיו.
אז אם כל אחד חושב כאן רגע על השני זה מאוד יכול לעזור.
כי במקום הכעס תגיע ההבנה
ההבנה שהוא שונה.
ההבנה שזו באמת הדרך שלו להירגע.
ההבנה שהוא לא עושה זאת בכוונה או נגדי או כדי להרגיז אותי - אלא כאמור זו באמת דרכו להתמודד עם זה.
אחרי ההבנה הכה משמעותית הזו, מגיע השלב הבא,
השלב של מה כן עושים כאשר שנינו קצת נרגעים ויוצאים מה"איום" שלנו,
השלב של יצירת דרכים יעילות לתקשורת.
ובתוך השלב הזה צריך להגיע למצב שבו מזהים מהם אותם הצרכים שיש לכל אחד ואחת מאיתנו,
מדייקים איזה צורך מביניהם לא ממומש,
מבינים מה אנו מרגישים בעקבות זה ומעמיקים עוד בכך,
מתבוננים מתוך אילו מנגנוני הגנה אנו פועלים.
וכמובן מובילים מצב של שינוי - לזהות את הצורך ולהגיע לכך שהוא ימומש מבעוד מועד
ובעצם כך מניעים את הזוגיות שלנו ממעגל הרסני, שבו כל אחד דורך (בלי כוונה כמובן!) על הכפתורים הרגשיים של השני/ה ורק מעצימים אחד לשני את הצורך הלא ממומש - מה שגורם בהתאמה לפעולה עוד יותר עוצמתית של מנגנון ההגנה שלנו - וזה ממש לופ הרסני שאנו תקועים בו -
אז לומדים איך להניע ממצב כזה למצב של מעגל חיובי -
מעגל שבו אנו עונים אחד לשני על הצרכים
ופעולת ההמשך הישיר של כך שהתנהגות שלנו תהיה פעולה שמקרבת ולא מרחיקה, שמרבה אהבה והבנה ושלום ולא כעס תיסכול ומירמור...
את הדרך המבורכת הזו כדאי לעשות בעיקר ע"י לימוד של עצמינו לעומק, לימוד של בן הזוג שלנו לעומק ולימוד של תקשורת מקרבת לעומק.
ואז בעצם אנו עוברים ממוד הישרדותי גם בתוך הזוגיות שלנו -
למצב של הפסקת אש.
ובעצם, בפנימיות של זה, הכוונה היא למצב שבו אנו באמת מדברים אחד עם השנייה
מדברים על הדבר עצמו
ולא מנגנון שמדבר עם מנגנון
אנו במוד של אוויר, של האני האמיתי שלנו, של מי שאנחנו באמת,
ולא במוד אוטומטי, הישרדותי, הפועל מאינסטינקטים הישרדותיים ומפעיל מנגנוני הגנה שמכסים את הפנים שלנו.
אז בואו נעשה גם לנו, אצלנו בלב,
בלב שלך אשתי
בלב שלך בעלי -
הפסקת אש 🛑💥
ובעיקר -
שלום אמיתי. ❤🙏🙌
מודה שלא קראתי הכל,
אבל האמת צרם לי ממש כתושבת הצפון שחווה עדיין מלחמה לכל דבר,
ואין פה שום הפסקת אש,
רק ביום שישי היתה נפילה יחסית קרוב אלינו...
קשה לנו תושבי הצפון לראות כמה כל הארץ פשוט מנותקת מאיתנו.
כולם שמחים ומרוצים מהחזרה למסגרות ולשגרה ושוכחים שיש איזור שלם בארץ,
שספג וסופג יותר מכל מקום אחר,
וגם אנחנו כבר מייחלים ורוצים לחזור לשגרה!!!
אני כל הזמן רואה התרעות על אזעקות בצפון
וממש יוצא לי הלב
חיבוק ענק 🫂❣️
גם כשכאן היה אצלכם היה כפול ועכשיו כאן אין בכלל ורק אתם נשארתם בסבל 😓
זה לא באמת הפסקת אש שאחים שלנו ממשיכים לספוג
את מזכירה לי כילדה את כל המסצעים שהיו בדרום כמה פעמים לא היה לנו לימודים
כמה הייתי משתגעת מתסכול של שיעמום כי אסור לצאת כי יש אזעקות
כשכל הארץ בשלה
תודה שכתבת
וממש סליחה ומחילה אם הייתה בהודעתי חוסר רגישות.
ממש הלב יוצא אלייך ואל כל תושבי הצפון המטווחים בלי הפסקה.
אתם בלב שלי ובתפילות שלי ❤️
באמת ניסיתי להתייחס גם לכך בהודעה אבל כנראה שממש לא מספיק, אז שוב סליחה מעומק הלב על זה שזה הכאיב, כוונתי הייתה באמת לאחוז רגע בתקווה ובחיים שהשתקפו לי בסביבה בעיקר היום לאחר כ"כ הרבה ימים שלא...
והמבט הזה חיזק אותי היום וגם גרם לי לחשוב על ההקבלה למצבים הישרדותיים בזוגיות ולכן כתבתי את הדברים.
ואת צודקת לגמרי שהצפון לא זכה לאנחת הרווחה הזו, ובדיוק להיפך וזה ממש ממש קשה מנשוא 😥
(האמת שגם הפסקת האש בשאר הארץ מאוד שברירית ואולי דווקא בגלל זה רציתי שנייה לאחוז בשפיות וברוגע ולו לרגע אחד כדי להתחזק קצת בתוך הכל... וגם להקביל לזוגיות ולקבל שם כוחות).
שולחת לך חיבוק ענק ענק ענק
ב"ה שיהיה לכם רק טוב בשלמות
שיעיפו וימגרו את החיזבאללה וכל האיומים לחלוטין ולא חצי ולא כמעט ותראו רווחה שלמה ואמיתית ובמהרה ממש ב"ה 🙏❤️
והכל בסדר...
למה בעצם זה קשה לכם שחלק מהמדינה חוזר לשגרה?
אני באמת רוצה להבין, לא מתריסה או משהו. אם זה פוגע אז בבקשה תתעלמי.
אין לנו באמת יכולת למנוע את הסבל שלכם ואם אנחנו עם אחד אז למה לא לשמוח שיש חלק שכן חוזר לחיים?
הרי תמיד הדרום ספג מעזה ואז המרכז היה מטרה ברורה והצפון עכשיו… אין לנו דרך לפתור את זה. ישבנו חודש בממ"ד והשתדלנו לשתוק כדי שצה"ל יעשה עבודה טובה.
אני גרה בעיר מעורבת, בשומר החומות הרגשתי שאני כאילו מדינה אחרת. מה שעבר עלינו היה טירוף. אם כל המדינה היתה עוצרת את חייה לאות הזדהות זה היה מקל עליי? ממש לא. ואגב, יוצא לי לשמוע מלוחמים שמוסרים את נפשם ונמצאים בקושי ובסבל יומיומי שהבקשה שלהם זה שנחיה כמה שיותר טוב. שנשמח, שנבלה, שנתפתח. בשביל זה הם נלחמים.
אמן שנדע כאן שקט ושלווה מצפון לדרום וממזרח למערב ❤️
שמחה עבור כל מי שהוקל לו.
רק יש תחושה כזו שמדברים בהכללה על הפסקת אש מאיראן, כל הארץ שלום ושלווה,
התיאור של @נגמרו לי השמות היה כ"כ חי ומוחשי ולכן זה צבט בלב.
משרד החינוך שולח חומרים איך לדבר עם התלמידים על חזרה לשגרה...
הלו, קצת רגישות שלא אצל כולם זה ככה!
תמיד באביב המשפחה של בעלי מטיילת. אתמול התקשרו אלינו לתאם-
מה נשמע? איפה אתם חיים? איפה אנחנו ואיפה טיולים?
תטיילו, תהנו, אל תוציאו לנו את העיניים...
מקווה שהבנת אותי.
זה כאילו דורכים לכם על הפצעים בחוסר רגישות.
האמת שזה תמיד תופס אותי הרצון שהכל ייגמר והחיים יהיו נורמליים לעומת ההבנה שאסור לעצור וחייבים לגמור אותם. אולי זה יעזור לך קצת.
ישועה בקרוב לכל עם ישראל!!! ❤️
5 אוגדות בצפון,
מאחורי כל חייל עומדת משפחה.
שומעת הרבה את הטענה הזו
ובא לי רגע להגיד שאנחנו מחזיקים את המורכבות הזו.
מצד אחד נאחזים בטוב ובהודיה גדולה,
ומצד שני מתהפכת הבטן כל הזמן במחשבות ❤️🩹
זה אפילו לא שחושבים עליכם,
זה מרגיש אנחנו לגמרי. הצפון שלנו, של כולנו.
העם שלנו, אנחנו אחד 🤍🩵
שולחת מלא חיבוקים וחיזוקים
ואל תתבלבלו, זה שבתמונות רואים שמרימים את הראש כל עוד אפשר, ממש לא אומר שלא כואב לנו 💘
חיבוק גדול!!!!
אבל בכל אופן התיאור המלבב בהתחלה גרם לצביטה בלב...
גם כשהזכרתי, כנראה שבאמת לא מספיק
כתבתי למעלה יותר באריכות
סליחה יקרה ❤️💔
יש לי כל מיני חשדות, בשנות השלושים לחיי, עם כמה ילדים שהגיעו מטיפולים ויש לי מחשבות.
מי שאובחנה, מה גרם לכן לאבחן את זה (בעקבות אילו סימפטומים) ואיך מאבחנים אנדו? ואולי עוד שאלה אחרונה, למה זה כל כך משנה אם יש או אין אנדו?
בשל הידבקויות קשות , שהחמירו עם ניתוחים קיסרים עד כדי חוסר יכולת להרות טבעי ( מכער. כאלו שנותחו פי כמה ושום בעיה לר נוצרה כך שחושבת שההידבקויות היו שם תמיד(
מחזור קשה בנערות בפרט עד כדי כמעט התעלפות
לא עולה לי עוד משו
מה את מעלה ממך?
מעניין גם אני מביאה בטיפולים וחשבתי על זה גם אבל לא נראה לי שישנה משו אם אקבל את התווית או לא..אולי לנפש
וכאבים בזמן יחסים שנעלמו אחרי הלידות.
ממש לנפש 💗 לדעת למה.
בעיקרון התסמין העיקרי של זה אמור להיות כאבי מחזור מאד מאד חזקים.
בפועל לי היה מחזורים נסבלים (עם אקמול).
אבל יש עוד תסמינים שלי היו.
כאבים ברצפת האגן. גם ביחסים, אבל לא רק. דלקות בדרכי השתן, כאבי עיכול, גזים, התכווצויות שרירים ברגליים, כאבי ראש, כאבי מחזור ללא מחזור, כאבי בטן, בחילות, ובטח שכחתי כמה דברים.
התגלגלתי אצל הרבה רופאים, ואובחנתי עם מעי רגיז, עד שהחלטתי לבדוק אנדו' על דעת עצמי, וגיליתי שאכן יש לי.
אבחון מתבצע אצל רופא מומחה לזה. יש רשימה באתר של "אנדומטריוזיס ישראל".
רופא נשים רגיל לא יודע לאבחן!!
ממליצה על ד''ר ורד אייזנברג. נחשבת למומחית מס' אחת בארץ לאבחון אנדו' באולט'. וגם מאד נחמדה.
למה צריך לדעת אם יש?
אם יש קשיים בפוריות - אז יודעים מה הבעיה ובמב צריך לטפל. וגם בלי קשר. אנדו'זה מחלה שכל הזמן מתפתחת וצריך להיות במעקב עליה. הנגעים שלה יכולים לנדוד בכל רחבי הגוף וממשיכים להתפתח בכל מחזור.
סף הכאב שלי מאוד גבוה וקשה לי לציינן את כאבי מחזור...
איפה היא מקבלת? דרך הקופה או פרטי?
או דרך הקופה עם הפניה
אם יש לך ביטוח פרטי גם צריך הפניה - בשביל ההחזר
לפחות ככה זה במכבי
מישהי גרה ויכולה להגיד אילו איזורים הם לא מעורבים בפרוייקטים החדשים?
נגיד הפרוייקט מול הציון של הבבא סאלי, נווה שרון, מעלות הנחל, רמות יורם..
ואם יש עוד פרויקטים חדשים לציבור הדתי אשמח לדעת היכן .
ולגבי בתי ספר לבנים ובנות בנפרד ,גנים ,יש המלצה?
זרם ספרדי ,מחפשים ממלכתי חרדי או דתי לאומי תורני חזק. (לא חרדי).
תודה!
מה זה לא מעורבים? רק חרדים ? רק דתיים?
הפרויקט מול הציון של הבאבאסלי ברובו אם לא כולו חרדי למיטב ידיעתי , רמות יורם כן מעורב, נווה שרון גם, אוכלוסיה מצוינת בכל אלה
אני מאוד אוהבת את הציבור בעיר
מבחינת גנים ממלכתי חרדי זה בעיקר גני מג"י . מכירה מקרוב את האוכלוסיה והעובדות .
הרב יורם המוסדות שלו גם מצוינים
בהצלחה את תהני מאוד
מכירה את העיר, אבל זה לא מוכר לי בכלל...
השמות מוכרים לי.
שזה לא מעורבב עם ציבור שלא שומר שבת וצניעות
מחפשים איזור דתי (אני מפתח תקווה וגרה באיזור דתי וזה חשוב לנו מבחינת שבת וכו)
אז כעיקרון אין שכונה או איזור שהוא נחשב דתי ולא נוסעים בשבת וכאלה ?
הפרויקט החדש הוא יותר מול הקבר של הרב יורם אני יודעת שהוא חרדי
ונקודה חשובה זה שחזית הבניין פונה לבית עלמין, תשימי לב.
זה טוב בקטע של דע מאין באת ולאן אתה הולך אבל לא הייתי ממליצה 😂
בעיקרון רוב העיר היא מעורבת אבל הצביון הוא דתי יחסית
נווה שרון כולה חרדים חילונים דתיים
יש גם את שכונות הרב צבאן
לגבי בתי ספר וגנים
לגבי בית ספר לבנים יש בית ספר ממח חדש איכותי מאוד בית ספר צומח אני חושבת שהם כיתה ג כרגע
גנים יש את העירייה ויש את מג"י שגם טובים מאוד
נקודה חשובה שגיליתי גם אני שאם את רושמת למוסדות של הרב יורם ואת רוצה לעבור למוסדות אחרים לא בטוח שיקבלו.
למרות שאני לא יודעת כמה זה שייך לך כי זה ממש חרדי
לעוד שאלות אני כאן
אני גרה שם מאז ומעולם אז דיי יודעת
בגדול
אזור רמות יורם ורמות מאיר מיועד כביכול ליצבור דתי
תכלס כולם קונים כי זה זול יחסית
יש צביון דתי של העיר כן
אבל שכונה ממש חרדית
זה נקרא "קהילה" ששם ממש כמו בני ברק
מעלות נחל הבנתי ליוצאי צבא
באופן אישי- לא קונה דירה מול בית קברות
כל פעם שעברתי שם לא הבנתי למה בנו שם דירות מגורים מול בית קברות...
האזור החדש של נתיבות זה נווה שרון
יש שם גנים של חבד שנפתחו לא מזמן שזה ממ"ח בנפרד
יש שם רשת מג"י שזה כמו של ש"ס נדמה לי
יש גם של הרב אברגיל אבל קשה ממש להכנס לשם כי יש תור ארוך...
הוא מכניס קודם את הילדים של התלמידים/אברכים ואז כל השאר
יש גם גנים פרטים
יש הרבה משפחותנים שמטפלים בבית
געגועי לעיר ...
אני אברר ממש תודה,!
דרך אגב, לאן עברתם אם זה בסדר לשאול ?
אשמח לשמוע מנסיון חויות חיוביות או פחות עם התקן מירנה.
בפרט אשמח לדעת איך הוא משפיע על מצב הרוח.
האם זה כמו הריון? כמו גלולות? כמו גלולות משולבות?
ושאלת בונוס- איך הוא משפיע על התאבון והמשקל...
תודה רבה רבה!!
לא משפיע עליי בכלל לעומת זאת הריון וגלולןת יסמין עושים לי רעעעע.
היה לי כתמי הסתגלות להרבה זמן, וגם דיי הרבה זמן כתמים אחרי מחזור עד שמצליחה לעשות הפסק.
לאחרונה,
לוקחת בימים הראשונים של המחזור 2 ויטמין סי שמעתי שזה עוזר - ב''ה שני מחזורים אחרונים לא היו כתמים.
יכול להיות שלא ''תסבלי'' מכתמים כמוני, אני אחת שבאופן כללי סובלת מזה. בלי קשר להתקן.
ומקווה שיהיה טוב
כי אני רוצה לשים מירנה כדי לא להאסר כל חודש...
פועה אומרים שאם זה לטווח ארוך אז זה אמור להיות 'שווה' את תקופת ההסתגלות.
אבל מאד חוששת מההשפעה ההורמונלית
אחרי שהתחלתי עם הויטמין סי ב''ה שיפור מדהים.
אני גם קיוויתי לחסוך מחזורים, מקבלת בערך אחת לחודשיים
מצב רוח מצוין ממש לא מורגש מהבחינה הזו.
יש מצב שמשפיע על החשק.
אבל לא מתקרב אפילו להשפעה של גלולות.
אני כבר פעם שניה איתו ומרוצה ממש.
כי אם חושבת על זה, נראה לי החשק עלה לי מאז ההתקן.
למרות שתכלס זה משתנה אצלי בתקופה של החודש, כמו שצריך להיות.
בכלל, רק עם ההתקן אני מרגישה 'אני' לאורך זמן, בלי הריונות, מחזורים וגלולות ששיבשו אותי בצורה קשה.
על משקל דווקא אולי הוא כן השפיע, כי באמת יותר קשה לי לחזור למשקל שלי לעומת בתחילת הדרך, אבל יכול להיות גם שזה קשור לגיל.
חויה שלילית ,גרם להמון דימומים ,לא הצלחתי להיטהר במשך חודשיים . גרם לדלקת ברחם .
מעבר לזה אין לי עוד מה להוסיף
בהצלחה
כמעט ואין השפעה רגשית-הורמונלית, זה דיי שטוח.
לעומת גלולות/גלולות משולבות/הריון זה ממש כמעט ולא.
בכללי ממליצה, זה אינדיבידואלי אבל לי זו המניעה שהכי התאימה עד כה.
אני לא בדיוק יודעת מה ההבדלים בינהם
רק שהרופא שלי חשב שהוא יתאים לי יותר ונתן לי מרשם אליו...
כתמים בלי סוףףףף
אח"כ ווסת מבולגנת
התחיל עם כמה חודשים של כתמים גדולים יותר או פחות
היה צריך לתמרן כדי לא להיאסר והצליח.
ומאז שקט.
מבחננת מצב רוח השפיע ממש בקטנה. קשה להשוות למצב רגיל כי אין רגיל. גם בתקופה של ההתקן הלא הורמונלי יש תקופות של אפ ודאון. זה טבעי.
לא מתקרב להשפעה של גלולות.
לגבי תיאבון כן עורר לי את התיאבון. חייבת לאכול משהו לפני השינה.
עליתי כמה קילו והתאזן. כלומר זה לא במגמת עליה תמידית.
היו לי תופעות לוואי נוספות בהתחלה.
מעט בחילות, כאבי ראש. מיגרנות, רגישות לריח.
תופעות הורמונליות אבל הורגש די מינורי.
נניח הייתה לי בחילה, אז אכלתי משהו מתאים. זה לא כמו בהריון שצריך להיזכר איך נושמים מרוב בחילה.
אין הפסקת אש
אז מה הלאה 🥺
נגמרה ההפסקת אש ?
ואז אני רואה בחדשות שאין הפסקת אש/הסכם
בערב שבת גם חלמתי שיש התראה
זה היה כ"כ מוחשי שרק חיכיתי למוצש לבדוק את הפלאפון
מדינה בטראומה
אין לי אפשרות לא לשלוח למטפלת היום, אבל רועדת מפחד כי אין לה מרחב מוגן, אוף!
ואני עובדת מחוץ לעיר שלי
אם זה יתחמם אז בעלי כן בסביבה וילך להיות עם הבייבי
לא אמרו שאין הפסקת אש.
לא הגיעו להסכמות בינתיים..
אים הסכמה הכןןנה שאיראן וארהב מנסות להגיע להסכם רחב לאחר הפסקת האש של שבועיים
זה לא אומר כלום לגבי עכשיו
מתקני אנרגיה
עניין של זמן כנראה
הפגיעה הנפשית שלהם אם שוב ישארו בבית גדולה מאשר הסיכוי שיהיו אזעקות
וגם אם כן יראו הערכות.
תשלחי בלב שלם ושמח🩷
עם הסברים והרגעות...
נקווה לטוב גם אני בטראומה כבר
בכל זאת אנחנו עדיין בתחילת השבועיים שסוכמו. גם עזיבה של המשלחת והתארגנות להמשך לחימה הם מסרים לגבי הקווים האדומים והכוונות של האמריקאים.
עוקבת ומודעת שלא מדובר במצב יציב, אבל מוקדם לומר שהפסקת האש נגמרת ולא יהיה הסכם.
באופן אישי החזרה לבית הספר ולגן ממש עשתה טוב לילדים שלי, וממש בריאה להם. לכן בהיבט הצר שלי מקווה שיהיה שקט ממושך... אבל יודעת שיש שיקולים חשובים יותר כמובן. בעיקר תפילות שהקב"ה שבסוף בידו לב מלכים ושרים יכווין הכל לטובת עמו וארצו.
יש להם שבועיים. למה שהצדדים יתפשרו כבר עכשיו?
כרגע כולם עושים שרירים ומתעקשים על הכל, ככל שייגמר הזמן יתחילו להתרכך.
בעז"ה נתפלל שיהיו רק החלטות נכונות וטובות 🙏
שולחת למסגרות, עם הרבה תפילות, הבנה שלא הכל בידיים שלנו אבל בנתיים מחזיקים את השגרה השברירית שקיימת.
