שווה לי לטבול גם אם לא נצליח לעשות כלום יחד, בשביל לישון יחד, חיבוק בבוקר, מגע פשוט. ואת הזמן המושקע יחד נעשה בערב אחר.
לא יכולה לשאת את המחשבה שאנחנו אסורים מבחירה.
ורואה בזה גם ערך זוגי להתאמץ בשביל כל יום שאנחנו מותרים, סוג של אתגר שאני רואה ערך בלהתמודד איתו, לא לוותר לעומס בחיים ולמציאות אלא לנצח אותה ולא לוותר על משהו זוגי כמו ליל טבילה, גם אם לא יהיה מושלם, אפילו אם יהיה ממש צולע, זה שוה אפילו בשביל לישון יחד, אט בשהיל סתם מגע.
אם היתי טובלת רק בערבים שיש בהם פניות לערב זוגי, כנראה שהייתי דוחה חלק גדול מהטבילות. שנינו עמוסים ב"ה, יש משפחה , ילדים. לדחות ליל טבילה זה בעיני לותר על משהו זוגי בגלל העומס בחיים.